Talmud Builders

    Menachot 48b

    Back to index

    English translation — Menachot 48b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, ruining the non-sacred wine in the lower press, but one should not render it impure through his direct action by catching it in an impure vessel, even though catching it would prevent the wine that is teruma from mixing with his impure, non-sacred wine. And Rabbi Yehoshua says: Since the wine that is teruma will become impure in any event, one may even render it impure through his direct action in order to save his non-sacred wine. This indicates that according to Rabbi Yehoshua it is permitted to sin with regard to one matter, i.e., the wine that is teruma , in order to gain with regard to another matter, i.e., the non-sacred wine.

    2The Gemara responds: It is different there, in the case of the wine, because the wine that is teruma is going to become impure in any event. Consequently, his action is not considered a sin, and this is not a case of sinning with regard to one matter in order to gain in another.

    3§ The Gemara continues its discussion of the sheep of Shavuot . When Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia he reported traditions that he learned in Eretz Yisrael, and he taught a baraita : With regard to a case of the two sheep of Shavuot where one slaughtered them not in accordance with their mitzva, e.g., he slaughtered them for the sake of a different offering, they are disqualified; and they should be left overnight until their form decays and they attain the status of leftover sacrificial meat, and then they are brought out to the place designated for burning.

    4Rav Naḥman said to Rav Yitzḥak: The Master, i.e., Rav Yitzḥak, who compares the sheep of Shavuot to a sin offering because they are juxtaposed in a verse (see Leviticus 23:19), teaches: The sheep are disqualified, like a sin offering that was slaughtered not for its own sake. By contrast, the tanna of the school of Levi, who derives the halakha with regard to an obligatory peace offering, e.g., the two sheep of Shavuot , from the halakha concerning a voluntary peace offering, teaches that the two sheep remain valid offerings, just as a voluntary peace offering remains valid even if it is slaughtered for the sake of a different offering.

    5As Levi teaches: And with regard to the other peace offerings of a nazirite that one slaughtered not in accordance with their mitzva, they are valid offerings like voluntary peace offerings, but they do not satisfy the obligation of the owner to bring the required nazirite peace offerings. And these offerings are eaten for only one day and one night, in accordance with the halakha concerning the peace offerings of nazirite, and not for two days and one night like voluntary peace offerings. They require neither bread nor the foreleg, unlike the required peace offering of a nazirite.

    6The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Yitzḥak from that which was taught in a baraita : In a case where one is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its first year, which the Torah calls a lamb, and instead he brought an animal in its second year, which is considered a ram; or if he is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its second year and he brought an animal in its first year; the offerings are disqualified. They are to be left overnight until their form decays, and are brought out to the place designated for burning.

    7But in the case of the burnt offering of a nazirite, i.e., the lamb that is sacrificed when he completes his naziriteship; or the burnt offering of a woman after childbirth, i.e., the lamb she sacrifices on the forty-first day after giving birth to a son or on the eighty-first day after giving birth to a daughter; or the burnt offering of a leper, i.e., the lamb that is sacrificed after he is purified; in all of these cases if the animals were in their second year instead, and one slaughtered them, the offerings are valid.

    8The baraita concludes: The principle of the matter is: Any animal that is valid as a voluntary burnt offering is also valid as an obligatory burnt offering, and any animal that is disqualified as a sin offering is also disqualified as a guilt offering, except for an offering that was sacrificed not for its own sake, which is disqualified in the case of a sin offering but not a guilt offering. This demonstrates that the halakhot of obligatory burnt offerings are derived from those of voluntary burnt offerings, despite the fact that the burnt offering of a nazirite is juxtaposed to the sin offering of a nazirite (see Numbers 6:14) and the burnt offering of a leper is juxtaposed to the sin offering of a leper (see Leviticus 14:19). Similarly, the halakha pertaining to the sheep of Shavuot , which are obligatory peace offerings, should be derived from the halakha pertaining to voluntary peace offerings, and not from the halakha pertaining to a sin offering as Rav Yitzḥak holds.

    9The Gemara answers: This tanna , who taught this baraita , is the tanna of the school of Levi cited earlier, who holds that if one slaughters a sheep of Shavuot not for its own sake, it is nevertheless valid.

    10The Gemara discusses the opinion of Rav Naḥman, who maintains that the tanna of the school of Levi holds that a sheep of Shavuot slaughtered not for its own sake is valid because he derives its halakha from that of a voluntary peace offering. Come and hear what Levi teaches to the contrary, as Levi teaches: The guilt offering of a nazirite, i.e., the lamb he brings on the eighth day after becoming impure through contact with a corpse, and the guilt offering of a leper, i.e., the lamb he brings at the completion of his purification, that one slaughtered not for their sake are valid, but they did not satisfy the obligation of the owner.

    11If one slaughtered them when the time had not yet arrived for their owners to sacrifice these offerings, or they were in their second year instead of their first year and one slaughtered them, they are disqualified.

    12The Gemara comments: But if it is so that Levi derives the halakhot of an obligatory offering from those of a voluntary one, let him derive the halakha of the guilt offering from that of the peace offering, in which case the guilt offerings should be valid even if they were in their second year. The Gemara answers: Levi derives the halakha concerning an obligatory peace offering from the halakha concerning a voluntary peace offering, but he does not derive the halakha concerning a guilt offering from the halakha concerning a peace offering.

    13The Gemara further challenges the statement of Rav Naḥman: But if Levi derives the halakha of an obligatory peace offering from that of a voluntary peace offering, let him similarly derive the halakha of one guilt offering from that of another guilt offering. He should derive that the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper are valid even if the animal is in its second year from the halakha concerning a guilt offering for robbery and a guilt offering for misuse of consecrated property, which are supposed to be a ram in its second year. Or, if one brought a lamb in its first year as a guilt offering for robbery or a guilt offering for misuse of consecrated property, Levi should derive that it is valid from the halakha concerning the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper, which are lambs in their first year.

    14Rav Shimi bar Ashi said: One can derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the sheep of Shavuot that were slaughtered not for their own sake, from the halakha with regard to another item that is prepared not in its valid manner, e.g., a voluntary peace offering slaughtered not for its own sake. But one cannot derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the guilt offering of a nazirite or a leper that is sacrificed when it is in its second year, from the halakha with regard to an item that is prepared in its valid manner, e.g., a guilt offering for robbery or for misuse of consecrated property that is sacrificed when it is in its second year.

    15The Gemara asks: And can one not derive the halakha with regard to disqualified offerings from the halakha with regard to fit offerings? But isn’t it taught in a baraita : From where is it derived with regard to an item that left the Temple courtyard and was thereby disqualified that if it nevertheless ascended upon the altar it shall not descend? It is derived from the fact that an item that left is valid for sacrifice on a private altar. Here, the baraita derives the halakha with regard to a disqualified offering from the halakha with regard to a fit offering.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תרד ותטמאאע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי טומאה והשתא לא חזו למידי:

    ולא יטמאנה בידלקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין:

    אף יטמא בידאלמא חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין:

    דלטומאה אזלאאם תפול בחולין נמי אבודה לאו חוטא הוא:

    כי אתא רב יצחק תנא שלא כמצותןשלא לשמן ל"א שדינן בני שנה והביא בני שתים ומפי המורה שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן שהביאן מיבעי ליה:

    ותעובר צורתןלפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים אלא אם כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא:

    דמקישדכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:

    תני פסוליןכחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה (דף טו.):

    שלמי חובה משלמי נדבהדכשרין שלא לשמן דבכלל כל הזבחים הן ולאידך לישנא אם נדר טלה לשלמים והביא איל כשר כדאמרינן בפ' הרי עלי [עשרון] (לקמן מנחות קז:) קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא ואפי' רבי מודה דזבח כשר:

    ושאר שלמי נזירדלעיל מיניה קאי אקרבנות נזיר בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל אחד מכל האיסורין וקתני הראויין לבוא בן שנה והביאו בן שתים שתים והביאו בן שנה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר שלמים כגון שלמי נזיר דחובה הן ששחטן שלא כמצותן שלא לשמן ולאידך לישנא בן שנה דשלמי נזיר איל כתיב בהו ואיל בן שתי שנים:

    כשריןכשלמי נדבה ונאכלין ליום ולילה כחומר שלמי נזיר דדינו כדין תודה דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר:

    ואין טעונין לא לחם ולא זרועהואיל ואין הנזיר ניתר בהן קתני מיהא כשרין ואע"ג דאיתקש לחטאת דכתיב וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים (במדבר ו׳:י״ד) אלמא מגמר שלמים משלמים חובה מנדבה עדיף ליה:

    אשם בן שנהכגון דנזיר טמא ומצורע דכתיב כבש:

    בן שתיםכגון גזילות ומעילות דכתיב איל:

    עולת נזיר ויולדת ומצורעדכתיב בהו כבש:

    בן שתי שנים כו' כשריןדגמרינן מעולת נדבה דאם נדר קטן והביא גדול הזבח כשר:

    חוץ משלא לשמודפסול בחטאת וכשר באשם וקשיא לר' יצחק דקתני בהדיא דגמר עולת חובה מעולת נדבה ואע"ג דגבי חטאת כתיבי עולת מצורע ועולת נזיר לא מקשי לה לחטאת למיפסלינהו בני שתי שנים דמגמר חובה מנדבה עדיף ורבי יצחק נמי ליגמר שלמי חובה משלמי נדבה בין שלא לשמו בין לב' שנים ואי קשיא מאי שנא אשם שלא כמצותו פסול יותר מעולה תריץ משום דלא אשכחן אשם נדבה למגמר מיניה:

    תנא דבי לוידגמר חובה מנדבה ולא גמר חובה מחובה:

    מחוסר זמן בבעליםקודם שיכלו שבעת ימי ספירתן דאין אשם אלא בנזיר טמא:

    ואי איתאדגמר תנא דבי לוי חובה מנדבה לגמר אשם בן שתי שנים משלמים דנדבה בן שתי שנים:

    דנין דבר שלא בהכשרוכגון שלמי נדבה שבאו שלא בהכשרן כגון שלא לשמן או קטן והביא גדול:

    ואין דנין דבר שלא בהכשרןכגון אשם נזיר בן שתים מדבר שבהכשרן מאשם גזילות בן שתים שהרי הכשירו בכך:

    יוצא בבמההכשירו בכך דהא ליכא קלעים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 48 עמוד ב

    1תרד ותטמא, ואל יטמאנה ביד, ור' יהושע אומר: אף יטמאנה ביד.

    2שאני התם, דלטומאה קא אזלא.

    3כי אתא רב יצחק, תני: כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין, ותעובר צורתן, ויצאו לבית השריפה.

    4אמר רב נחמן: מר, דמקיש להו לחטאת תני פסולין, תנא דבי לוי, דגמר שלמי חובה משלמי נדבה תני כשרים.

    5דתני לוי: ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן (כשרין, ולא עלו לבעלים לשם חובה, ו) נאכלין ליום ולילה, ואין טעונין לא לחם ולא זרוע.

    6מיתיבי: אשם בן שנה והביא בן שתים, בן שתים והביא בן שנה פסולין, ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.

    7אבל עולת נזיר, ועולת יולדת, ועולת מצורע, שהיו בני שתי שנים, ושחטן כשרין.

    8כללו של דבר: כל הכשר בעולת נדבה כשר בעולת חובה, וכל הפסול בחטאת פסול באשם, חוץ משלא לשמו.

    9האי תנא, תנא דבי לוי הוא.

    10תא שמע, דתני לוי: אשם נזיר ואשם מצורע, ששחטן שלא לשמן כשרים, ולא עלו לבעלים לשום חובה.

    11שחטן מחוסר זמן בבעלים, או שהיו בני שתי שנים ושחטן פסולין.

    12ואם איתא, ליגמר משלמים? שלמים משלמים גמר, אשם משלמים לא גמר.

    13ואי גמר שלמים משלמים, ליגמר נמי אשם מאשם: אשם נזיר ואשם מצורע מאשם גזילות ואשם מעילות, או אשם גזילות ואשם מעילות מאשם נזיר ואשם מצורע.

    14אמר רב שימי בר אשי: דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שלא בהכשירו, ואין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו.

    15ולא? והא תניא: מנין ליוצא, שאם עלה לא ירד? שהרי יוצא כשר בבמה.

    Tosafot

    כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסוליןפירש בקונטרס שלא לשמן והא דתנן (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת ולא מפיק כבשי עצרת דלא פסיק ליה לאפוקי שלמים אי נמי כי קתני באין בגלל עצמן באין בגלל לחם לא קתני והא דלא ממעטינן להו מאותה לחטאת כי היכי דממעטינן אשם כיון דאיתקוש לחטאת ואתו בהדיה דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים ותימה מנא ליה דטעמא משום היקישא דלמא הואיל ובאים להתיר חדש במקדש ולא התירו ואמאי איתותב רב בפ"ק (לעיל מנחות ד.) וי"ל דא"כ ליחשוב [נמי] רב כבשי עצרת והכא נמי ליחשוב מנחת העומר ואשם נזיר ומצורע אי נמי הלחם הוא המתיר וכבשים דמתירין לחם לא איקרו מתיר אי נמי לחם נמי לא מיקרי מתיר (היא) כיון דקודם לשתי הלחם אם הביא כשר ומיהו קשה לפי זה דכי פריך בסמוך ליפרוך מההיא דאייתינן לעיל כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל וכל"א שפירש בקונטרס נראה שלא כמצותן בן שנה והביאו בן שתים והא דלא נקט לשון הבאה דשייכא גבי בן שנה והביא בן שתים משום דהוי שלא בזמנו ומחוסר זמן בכלל ובתוספתא דנזיר קתני בהך דבסמוך שהביאן שלא כמצותן:

    תעובר צורתןהאי תנא דרבה בר אבוה הוא דאפי' פיגול בעינן צורה דבפ"ק דזבחים (דף ד.) קרינן לשינוי קודש פסולו בגופו ואיכא דאמרי כל שפסולו בגופו ישרף מיד:

    ותנא דבי לוילא מקיש להו לחטאת להא מילתא אבל כולי עלמא אית להו לענין זכרי כהונה פ' איזהו מקומן (זבחים דף נה.) לגבי כבשי עצרת אבל לענין הא לית ליה דהא שלמי נזיר איתקשו לחטאת ואפי' הכי סברי דכשרין:

    איתיביה אשם בן שנההא דלא פריך ממתני' דפ' בתרא דזבחים (דף קיב:) דקתני בה עולת נזיר ועולת מצורע קודם זמנו ששחטן בחוץ חייבין והיינו טעמא משום דחזיא לעולת נדבה בפנים וקודם זמנו לא חזי לנזיר ומצורע לא דמי כלל להכא דהתם אינהו גופייהו חזו לעולה אבל הכא מייתינן דגמר חובה מנדבה תימה דבפ' אלו קדשים (תמורה דף יט:) תנן אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה רבי שמעון אומר כל עצמן אינם קדושים והשתא האי דקתני הכא פסולין לא כרבי שמעון ולא כרבנן ויש לומר כדמשני פרק בתרא דזבחים (דף קטו.) דפריך מהא דתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן מחוסר זמן בבעלים שחטן בחוץ חייב ומשני כאן לשמן כאן שלא לשמן פירוש שלא לשמן כשרין לשמן פסולין ומיהו קשה לרב הונא דאית ליה התם דליכא מידי דפסול לשמו וכשר שלא לשמו ומאי משני מהא ואין לתרץ בהפריש שתי אשמות לאחריות כדמשני ארב דימי דמדקתני לא עלו משמע דאין מצוה בכך ותו אמאי איצטריך למיתני לא עלו לבעלים לשם חובה פשיטא דלא עלו כיון דשלא לשמן איתעביד:

    אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשריןמהכא לא מצי לאוכוחי דילפינן אשם משלמים מדמכשר בהו שלא לשמן דאותה דגבי חטאת הוא דממעט ליה ולא דמי לשלמי ציבור דלא ממעטינן מאותה אלא קרבנות יחיד והא דלא עלו לבעלים לשם חובה מסברא הוא ולא מטעם מילף ואי שלא כמצותן דלעיל לאו היינו שלא לשמן ניחא טפי והא דכי אמרי לעיל האי תנא דבי לוי הוא לא בעי למיפרך מגופה אמאי פסולין דדלמא האי דמכשר עולה דחזי לנדבה אבל אשם דלא חזי לנדבה מיפסל ותנא אחרינא הוא אבל מלוי אלוי פריך שפיר דשלמי נזיר נמי לא חזו לנדבה דטובא איתפליגו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דאי ר' כיון דאמר שחיטה מקדשת נהי דשתים מהם אין להם אלא קדושת דמים וישנו בפדיה דכבשי' מידי דחזי להו מקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר כל מקום שהם השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכא משתרו והרי אינו מכירן לפי שלא ידענו מי הם שיאכלו כדין חולין, ל"ה: ומ"מ קשה לי ואיך קדשי משם אחד הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו, ונראה דהיינו מאי דפריך לימא תהא תיובתא דר' יוחנן:

    והתניא אין פודן אלא בחוץ ופי' הקונ' משום חולין בעזרה וקשיא דמאי חולין בעזרה שייך והלא קאמר לעיל דחולין ממילא הויין והרי לא הכניסן משנעשו חולין: וי"ל דהגם שלא הכניסן משנעשו חולין מ"מ הוא גורם ע"י פדיונו שיהיו חולין בעזרה והרי הוא כאלו מכניס חולין בעזרה: ל"א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת הנזרקין באחרונה דהא לא צריכי ופסולין, ל"ה, ולפי לשון זה ר"ל וזורק דמן שלא לשמן באחרונה וליתא להך סברא דלעיל דיש לך דבר שנראה לשמו, שפירש"י לפי לשון ראשון, והקשו התוס' ללשון ראשון שפירש"י שזורק שתים ראשונים שלא לשמן איך יהיו כשרין האחרוניס לשמן והלא שמא אותן שזרקן שלא לשמן קדשו הלחם והוו אבדו כבשים ואבד הלחם שהרי דשחטן שלא לשמן נתבטלו מכבשי עצרת ונמצאו כבשי' שנים בלא לחם, וי"ל דכיון דלאחרונים זורק לשמן הא לא אבדו כבשים שהרי נכנסו אחרים תחתיהם, מיהו קשיא להר"ם דקא פסיק ותני מושך שתים מהם אפי' הם (ר"ל שנשחטו) ראשונים ואעפ"י שהם קדשו הלחם ושחיט' האחרונים לא עשו כלום ואיך תהיה מצטרפת שחיטה של ראשון והזריקה של אחרון דודאי אם לא נשחט האחרון עד לאחר זריקת הראשון ניחא דמטעם אחריות יכנסו תחת הראשונים ויקדשו שחיטתן וזריקתן את הלחם אבל להשלים זריקת האחרונים שחיטת הראשונים היכן אשכחן אחריות בזה. וי"ל דודאי אשכחן בכה"ג במעשה השוחט שני אשמות לאחריות נשפך דמו של אחד מהם זריקת השני מהניא לפטור בשר חברתה מן המעילה לת"ו: ונ"ל דהני קושיות דלעיל לא שייכי אלא לר' דאמר דשחיטה מקדשא אבל לראב"ש דאמר דשחיט' לא מקדשה ללחם עד זריקה לא קשה מידי שהרי קודם שזרק דם אחד מהם לא נתקדש הלחם וכשמושך שתים מהם וזורק דמן שלא לשמן לא יקדשו את לחם כזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרין בשלא לשמן והשנים שיזרק דמן לשמן יתירו הלחם הילכך לא קשה מידי ממה שהקשו לעיל:

    עמוד וחטא, פי' דזורק דמן שלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות הקדשיםבשביל שתזכה, פי' לאכול את השנים, ל"ה: וקשיא דהיכא אסרו לשנות לחשוב בקדשים היכא דיהו כשרין לשמן ויעשם שלא לשמן ויפסלם משום דכשרין לשמן והוקדשו לכך, אבל הכא דאי אפשר להיות כלן כשרין לשמן וצריך שיהיו שנים מהם פסולים אי זריק להו שלא לשמן לאו חטא הוא ושפיר עביד אי זריק להו שלא לשמן ויהיו כשרין שלא לשמן מכשיזרקם לשמן ויפסלו, וי"ל דאפ"ה אין לנו להשגיח אחרי ההכשר הלז, דאה"נ אם היו אותם שיזרוק דמן ראשונים פסולין לגמרי אם יזרקם לשמן ואם יזרקם שלא לשמן יתכשרו בשלא לשמן הוי חוטא אם יזרקם לשמן ויפסלם מלשמן אבל להכשיר האחרונים אעפ"י שיזרקם לשמן יפסלו האחרונים לגמרי ליכא למימר הוא חוטא באלו הכשרים הראשונים כדי שיזכה באחרונים ולכך פריך וכי אומרים לו כו':

    ואם היתה שבת, פי' אשלא לשמן קאי, ל"הר"ל דלא מצי קאי אשחטן קודם זמנן או לאחר זמנן דאיך ישחטם בשבת ואינו זמן שחיטתו אלא מיירי דשבת ועצרת באו כאחד והוה לי' לשחטן לשמן ושחטן שלא לשמן:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 48b

    Menachot 48b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 226 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תרד ותטמא אע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי טומאה והשתא לא חזו למידי:

    ולא יטמאנה ביד לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין:

    אף יטמא ביד אלמא חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין:

    דלטומאה אזלא אם תפול בחולין נמי אבודה לאו חוטא הוא:

    כי אתא רב יצחק תנא שלא כמצותן שלא לשמן ל"א שדינן בני שנה והביא בני שתים ומפי המורה שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן שהביאן מיבעי ליה:

    ותעובר צורתן לפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים אלא אם כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא:

    דמקיש דכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:

    תני פסולין כחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה (דף טו.):

    15 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין פירש בקונטרס שלא לשמן והא דתנן (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת ולא מפיק כבשי עצרת דלא פסיק ליה לאפוקי שלמים אי נמי כי קתני באין בגלל עצמן באין בגלל לחם לא קתני והא דלא ממעטינן להו מאותה לחטאת כי היכי דממעטינן אשם כיון דאיתקוש לחטאת ואתו בהדיה דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים ותימה מנא ליה דטעמא משום היקישא דלמא הואיל ובאים להתיר חדש במקדש ולא התירו ואמאי איתותב רב בפ"ק (לעיל מנחות ד.) וי"ל דא"כ ליחשוב [נמי] רב כבשי עצרת והכא נמי ליחשוב מנחת העומר ואשם נזיר ומצורע אי נמי הלחם הוא המתיר וכבשים דמתירין לחם לא איקרו מתיר אי נמי לחם נמי לא מיקרי מתיר (היא) כיון דקודם לשתי הלחם אם הביא כשר ומיהו קשה לפי זה דכי פריך בסמוך ליפרוך מההיא דאייתינן לעיל כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל וכל"א שפירש בקונטרס נראה שלא כמצותן בן שנה והביאו בן שתים והא דלא נקט לשון הבאה דשייכא גבי בן שנה והביא בן שתים משום דהוי שלא בזמנו ומחוסר זמן בכלל ובתוספתא דנזיר קתני בהך דבסמוך שהביאן שלא כמצותן:

    תעובר צורתן האי תנא דרבה בר אבוה הוא דאפי' פיגול בעינן צורה דבפ"ק דזבחים (דף ד.) קרינן לשינוי קודש פסולו בגופו ואיכא דאמרי כל שפסולו בגופו ישרף מיד:

    ותנא דבי לוי לא מקיש להו לחטאת להא מילתא אבל כולי עלמא אית להו לענין זכרי כהונה פ' איזהו מקומן (זבחים דף נה.) לגבי כבשי עצרת אבל לענין הא לית ליה דהא שלמי נזיר איתקשו לחטאת ואפי' הכי סברי דכשרין:

    איתיביה אשם בן שנה הא דלא פריך ממתני' דפ' בתרא דזבחים (דף קיב:) דקתני בה עולת נזיר ועולת מצורע קודם זמנו ששחטן בחוץ חייבין והיינו טעמא משום דחזיא לעולת נדבה בפנים וקודם זמנו לא חזי לנזיר ומצורע לא דמי כלל להכא דהתם אינהו גופייהו חזו לעולה אבל הכא מייתינן דגמר חובה מנדבה תימה דבפ' אלו קדשים (תמורה דף יט:) תנן אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה רבי שמעון אומר כל עצמן אינם קדושים והשתא האי דקתני הכא פסולין לא כרבי שמעון ולא כרבנן ויש לומר כדמשני פרק בתרא דזבחים (דף קטו.) דפריך מהא דתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן מחוסר זמן בבעלים שחטן בחוץ חייב ומשני כאן לשמן כאן שלא לשמן פירוש שלא לשמן כשרין לשמן פסולין ומיהו קשה לרב הונא דאית ליה התם דליכא מידי דפסול לשמו וכשר שלא לשמו ומאי משני מהא ואין לתרץ בהפריש שתי אשמות לאחריות כדמשני ארב דימי דמדקתני לא עלו משמע דאין מצוה בכך ותו אמאי איצטריך למיתני לא עלו לבעלים לשם חובה פשיטא דלא עלו כיון דשלא לשמן איתעביד:

    אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשרין מהכא לא מצי לאוכוחי דילפינן אשם משלמים מדמכשר בהו שלא לשמן דאותה דגבי חטאת הוא דממעט ליה ולא דמי לשלמי ציבור דלא ממעטינן מאותה אלא קרבנות יחיד והא דלא עלו לבעלים לשם חובה מסברא הוא ולא מטעם מילף ואי שלא כמצותן דלעיל לאו היינו שלא לשמן ניחא טפי והא דכי אמרי לעיל האי תנא דבי לוי הוא לא בעי למיפרך מגופה אמאי פסולין דדלמא האי דמכשר עולה דחזי לנדבה אבל אשם דלא חזי לנדבה מיפסל ותנא אחרינא הוא אבל מלוי אלוי פריך שפיר דשלמי נזיר נמי לא חזו לנדבה דטובא איתפליגו:

    Tosafot on Menachot 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    דאי ר' כיון דאמר שחיטה מקדשת נהי דשתים מהם אין להם אלא קדושת דמים וישנו בפדיה דכבשי' מידי דחזי להו מקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר כל מקום שהם השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכא משתרו והרי אינו מכירן לפי שלא ידענו מי הם שיאכלו כדין חולין, ל"ה: ומ"מ קשה לי ואיך קדשי משם אחד הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו, ונראה דהיינו מאי דפריך לימא תהא תיובתא דר' יוחנן:

    והתניא אין פודן אלא בחוץ ופי' הקונ' משום חולין בעזרה וקשיא דמאי חולין בעזרה שייך והלא קאמר לעיל דחולין ממילא הויין והרי לא הכניסן משנעשו חולין: וי"ל דהגם שלא הכניסן משנעשו חולין מ"מ הוא גורם ע"י פדיונו שיהיו חולין בעזרה והרי הוא כאלו מכניס חולין בעזרה: ל"א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת הנזרקין באחרונה דהא לא צריכי ופסולין, ל"ה, ולפי לשון זה ר"ל וזורק דמן שלא לשמן באחרונה וליתא להך סברא דלעיל דיש לך דבר שנראה לשמו, שפירש"י לפי לשון ראשון, והקשו התוס' ללשון ראשון שפירש"י שזורק שתים ראשונים שלא לשמן איך יהיו כשרין האחרוניס לשמן והלא שמא אותן שזרקן שלא לשמן קדשו הלחם והוו אבדו כבשים ואבד הלחם שהרי דשחטן שלא לשמן נתבטלו מכבשי עצרת ונמצאו כבשי' שנים בלא לחם, וי"ל דכיון דלאחרונים זורק לשמן הא לא אבדו כבשים שהרי נכנסו אחרים תחתיהם, מיהו קשיא להר"ם דקא פסיק ותני מושך שתים מהם אפי' הם (ר"ל שנשחטו) ראשונים ואעפ"י שהם קדשו הלחם ושחיט' האחרונים לא עשו כלום ואיך תהיה מצטרפת שחיטה של ראשון והזריקה של אחרון דודאי אם לא נשחט האחרון עד לאחר זריקת הראשון ניחא דמטעם אחריות יכנסו תחת הראשונים ויקדשו שחיטתן וזריקתן את הלחם אבל להשלים זריקת האחרונים שחיטת הראשונים היכן אשכחן אחריות בזה. וי"ל דודאי אשכחן בכה"ג במעשה השוחט שני אשמות לאחריות נשפך דמו של אחד מהם זריקת השני מהניא לפטור בשר חברתה מן המעילה לת"ו: ונ"ל דהני קושיות דלעיל לא שייכי אלא לר' דאמר דשחיטה מקדשא אבל לראב"ש דאמר דשחיט' לא מקדשה ללחם עד זריקה לא קשה מידי שהרי קודם שזרק דם אחד מהם לא נתקדש הלחם וכשמושך שתים מהם וזורק דמן שלא לשמן לא יקדשו את לחם כזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרין בשלא לשמן והשנים שיזרק דמן לשמן יתירו הלחם הילכך לא קשה מידי ממה שהקשו לעיל:

    עמוד וחטא, פי' דזורק דמן שלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות הקדשים בשביל שתזכה, פי' לאכול את השנים, ל"ה: וקשיא דהיכא אסרו לשנות לחשוב בקדשים היכא דיהו כשרין לשמן ויעשם שלא לשמן ויפסלם משום דכשרין לשמן והוקדשו לכך, אבל הכא דאי אפשר להיות כלן כשרין לשמן וצריך שיהיו שנים מהם פסולים אי זריק להו שלא לשמן לאו חטא הוא ושפיר עביד אי זריק להו שלא לשמן ויהיו כשרין שלא לשמן מכשיזרקם לשמן ויפסלו, וי"ל דאפ"ה אין לנו להשגיח אחרי ההכשר הלז, דאה"נ אם היו אותם שיזרוק דמן ראשונים פסולין לגמרי אם יזרקם לשמן ואם יזרקם שלא לשמן יתכשרו בשלא לשמן הוי חוטא אם יזרקם לשמן ויפסלם מלשמן אבל להכשיר האחרונים אעפ"י שיזרקם לשמן יפסלו האחרונים לגמרי ליכא למימר הוא חוטא באלו הכשרים הראשונים כדי שיזכה באחרונים ולכך פריך וכי אומרים לו כו':

    ואם היתה שבת, פי' אשלא לשמן קאי, ל"ה ר"ל דלא מצי קאי אשחטן קודם זמנן או לאחר זמנן דאיך ישחטם בשבת ואינו זמן שחיטתו אלא מיירי דשבת ועצרת באו כאחד והוה לי' לשחטן לשמן ושחטן שלא לשמן:

    Rashba on Menachot 48b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה תעובר כו' דרבה בר אבוה הוא פסחים דף לד ע"ב:

    Gilyon HaShas on Menachot 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 48, Amud Bet, about 226 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “תרד ותטמא, ואל יטמאנה ביד, ור' יהושע…”

    2. Segment 25 words

      Opens “שאני התם, דלטומאה קא אזלא.…”

    3. Segment 316 words

      Opens “כי אתא רב יצחק, תני: כבשי עצרת…”

      Named: רב יצחק.

    4. Segment 419 words

      Opens “אמר רב נחמן: מר, דמקיש להו לחטאת…”

      Named: רב נחמן.

    5. Segment 524 words

      Opens “דתני לוי: ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא…”

    6. Segment 618 words

      Opens “מיתיבי: אשם בן שנה והביא בן שתים,…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אבל עולת נזיר, ועולת יולדת, ועולת מצורע,…”

    8. Segment 818 words

      Opens “כללו של דבר: כל הכשר בעולת נדבה…”

    9. Segment 96 words

      Opens “האי תנא, תנא דבי לוי הוא.…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “תא שמע, דתני לוי: אשם נזיר ואשם…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “שחטן מחוסר זמן בבעלים, או שהיו בני…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “ואם איתא, ליגמר משלמים? שלמים משלמים גמר,…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “ואי גמר שלמים משלמים, ליגמר נמי אשם…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “אמר רב שימי בר אשי: דנין דבר…”

      Named: רב שימי בר אשי.

    15. Segment 1513 words

      Opens “ולא? והא תניא: מנין ליוצא, שאם עלה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 48b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026