Talmud Builders

    Menachot 37b

    Back to index

    English translation — Menachot 37b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“Yet the firstborn of man you shall redeem”; the addition of the word “yet” serves to differentiate and teach that there is a firstborn who is not redeemed, namely, one that was ravaged. A child with two heads is like one that was ravaged, as he will certainly not live. The Gemara answers: Here it is different, as the Merciful One makes the redemption of the firstborn dependent on his skull, as it is stated: “You shall take five shekels apiece, by the skull” (Numbers 3:47), which indicates that there is a case in which a firstborn with more than one skull must be redeemed.

    2The Gemara returns to its discussion of the baraita : The Master says: “On your arm”; this is the bicep. The term yad can mean either hand or arm. Therefore, the Gemara asks: From where do we derive this? As the Sages taught: “On your arm [ yadkha ]”; this is the upper part of the arm. Do you say that this is the upper part of the arm, or is it only literally on your actual hand, i.e., on the palm of the hand? The Torah says: Don phylacteries on the yad and don phylacteries on the head; just as there, with regard to the head, it means on the upper part of the head, as will be explained, so too here, it means on the upper part of the arm.

    3Rabbi Eliezer says: This proof is not necessary, as the verse states: “And it shall be for a sign for you upon your arm” (Exodus 13:9), which teaches: It shall be a sign for you, but not a sign for others, i.e., one must don the phylacteries of the arm in a place where they are not seen by others. This is the arm, which is usually covered, whereas the hand is usually visible. Rabbi Yitzḥak says: This proof is not necessary, as the verse states: “Therefore you shall place these words in your heart and in your soul, and you shall bind them” (Deuteronomy 11:18). This teaches that placing the words, i.e., donning the phylacteries, shall be opposite the heart, on the bicep.

    4The Gemara relates: Rabbi Ḥiyya and Rav Aḥa, son of Rav Avya, would direct the placement of his phylacteries of the arm and don them opposite his heart. Rav Ashi was sitting before Ameimar, and there was a cut in the sleeve covering Ameimar’s arm, and as a result his phylacteries were visible, as they were not covered by a garment. Rav Ashi said to Ameimar: Doesn’t the Master hold that the phylacteries shall be a sign for you but not a sign for others? Ameimar said to him: This does not mean that phylacteries must be hidden; rather, this was stated in order to teach that they must be donned in a place that is a sign for you, i.e., the bicep, which is generally not seen, but it does not matter if in practice the phylacteries are visible.

    5With regard to the statement of the baraita that the phylacteries of the head are donned on the upper part of the head, the Gemara asks: From where do we derive this? As the Sages taught: “Between your eyes” (Exodus 13:9); this is the upper part of the head. Do you say that this is the upper part of the head, or is it only literally between your eyes? It is stated here: “Between your eyes,” and it is stated there: “You shall not cut yourselves, nor make any baldness between your eyes for the dead” (Deuteronomy 14:1), Just as there, the phrase “between your eyes” is referring to a place on the upper part of the head, as that is a place where one can render himself bald by removing his hair, so too, the place where phylacteries are donned is on the upper part of the head, a place where one can render himself bald.

    6Rabbi Yehuda says: This proof is not necessary, as the Torah says: Don phylacteries on the arm and don phylacteries on the head. Just as there, with regard to the phylacteries of the arm, it is referring to a place which is fit to become ritually impure with only one type of leprous mark, that of the skin, so too here, with regard to the phylacteries of the head, it is referring to a place which is fit to become ritually impure with only one type of leprous mark, that of a place of hair (see Leviticus 13:29–37).

    7Rabbi Yehuda continues: This serves to exclude the area which is literally “between your eyes,” as there is flesh and the hair of the eyebrows present there, and therefore there is a possibility of leprosy through the growth of a white hair, which is impure according to the halakhot of leprosy of the skin (see Leviticus 13:3), and there is also a possibility of leprosy through the growth of a yellow hair, which is impure according to the halakhot of leprosy of the head or the beard (see Leviticus 13:30).

    8§ The mishna teaches: With regard to the four ritual fringes on a garment, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others, as the four of them constitute one mitzva. Rabbi Yishmael says: The four of them are four discrete mitzvot, and the absence of one does not prevent fulfillment of the rest. The Gemara asks: What is the difference between the opinions of the first tanna and Rabbi Yishmael? Rav Yosef said: The difference between their opinions is with regard to a linen sheet with woolen ritual fringes that has fewer than four ritual fringes. The first tanna maintains that since one is not performing a mitzva, he may not wrap himself in the sheet, due to the prohibition of diverse kinds, i.e., the prohibition against wearing clothing made from a mixture of wool and linen threads. Conversely, Rabbi Yishmael permits one to wrap himself in it, as each ritual fringe is a separate mitzva, and the mitzva of ritual fringes overrides the prohibition against wearing diverse kinds.

    9Rava bar Ahina said: The difference between their opinions is with regard to a cloak with five corners. It is derived that a cloak of this kind requires ritual fringes (see 43b), but it is unclear whether ritual fringes must be placed on each corner. If each fringe is a discrete mitzva, then the obligation applies to the fifth corner as well, but if it is one mitzva then it applies only to four of the corners of this garment.

    10Ravina said: The difference between their opinions is with regard to the opinion of Rav Huna, as Rav Huna says: One who goes out unwittingly to the public domain on Shabbat with a four-cornered cloak that does not have all of the requisite ritual fringes attached to its corners is liable to bring a sin offering, because the remaining fringes are not an integral part of the garment. Since they do not enable the wearer to fulfill the mitzva, they are considered a burden, which may not be carried into the public domain on Shabbat. The first tanna agrees with this ruling, whereas Rabbi Yishmael maintains that since each corner with ritual fringes is the fulfillment of a mitzva, one is not liable to bring a sin offering due to carrying on Shabbat for wearing it into the public domain.

    11Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: One who cuts the corner of his garment has not done anything of consequence with regard to exempting the garment from the obligation of ritual fringes, as he has rendered it a cloak with five corners, to which the obligation of ritual fringes applies.

    12Rav Mesharshiyya similarly says: One who ties his garment has not done anything of consequence with regard to exempting the garment from the obligation of ritual fringes. What is the reason? It is considered as though the garment is untied, since the knot can be loosened at any time. And we learned likewise in a mishna ( Kelim 26:4): All bound leather jugs, i.e., those whose bottoms are not sewn but tied, are ritually pure, i.e., they are not susceptible to ritual impurity. This is because they are not considered receptacles, as these knots will be untied, except for leather jugs of Arabs, who would tie them with a permanent knot.

    13Rav Dimi of Neharde’a similarly says: One who sews his garment, i.e., he folded over a long garment and sewed the edges together, has not done anything of consequence with regard to the obligation of ritual fringes, and he must place ritual fringes on the original corners. The reason is that if it is so that he does not need the folded part, which is why he is sewing it, let him cut it and throw it away.

    14§ The mishna teaches that Rabbi Yishmael says: The four of them are four discrete mitzvot, and the absence of one does not prevent fulfillment of the rest. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael. The Gemara states: But the halakha is not in accordance with his opinion.

    15The Gemara relates: Ravina was walking behind Mar bar Rav Ashi on the Shabbat of the Festival when the corner of Mar bar Rav Ashi’s garment on which his ritual fringes were hanging tore, and yet Ravina did not say anything to him. When he arrived at Mar bar Rav Ashi’s house, Ravina said to him: Back there, along the way, the corner tore. Mar bar Rav Ashi said to him: If you would have told me then, I would have thrown off the garment there, as once one of the ritual fringes is torn no mitzva is performed with the rest, and it is prohibited to walk in the public domain on Shabbat wearing such a garment. This is in accordance with the opinion of the first tanna , who disagrees with the ruling of Rabbi Yishmael.

    16The Gemara raises a difficulty: But didn’t the Master say: Great is human dignity, as it overrides a prohibition in the Torah? This includes the prohibition against carrying on Shabbat in the public domain. That being the case, why would he remove his garment in public?

    17The Gemara answers: Rav bar Shabba interpreted that statement before Rav Kahana:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אך חלקאך פדה תפדה (במדבר י״ח:ט״ו) והאי נמי כנטרף דמי שהרי לא יחיה:

    בגולגולת תלא רחמנאלפדיון בכור דכתיב (שם ג) חמש שקלים לגולגולת והאי אית ליה תרי ואי משום אך חלק השתא מיהא לא מית:

    גובהקיבורת דהוא אצל הכתף:

    ידך ממשכף:

    מה להלן בגובה שבראשכדילפינן לקמן מקראי:

    ולא לאחרים לאותשלא יראו החוצה ואי בכף מיתחזי לכ"ע:

    קיבורת כנגד הלב היא:

    הוה ציריא בידיהמכה היתה לו אצל הקיבורת ונקרע חלוקו שם כדי שלא תדחק המכה והיו נראין התפילין דרך הקריעה:

    במקום לך לאות איתמרמקום שרוב בני אדם אין נראה לאחרים דהיינו קבורת ולעולם אם נקרע שרי:

    בין עיניך ממשבגובה עיניו:

    שעושה קרחה[שיש בו] שער ואם מורטו עושה קרחה:

    יד בנגע א' שער לבן וראש בנגע א' שער צהוב דכתיב בפרשת נגעים גבי ראש וזקן בעי שיער צהוב לטמאו אלמא מקום שער מטמא (בשער צהוב):

    לאפוקי בין עיניךדאיכא שער דגבות עינים ואיכא בשר ובעי תרתי שער לבן בבשר ושער צהוב במקום שער:

    מאי בינייהומ"מ בין למר ובין למר בעינן ד' ציצית כדכתיב (דברים כב) על ארבע כנפות כסותך:

    סדיןדפשתן בציצית בתכלת דעמרא הוא איכא בינייהו לת"ק דאמר מצוה אחת הן הלכך אי חסר סדין ציצית אחד ליכא מצוה והוו להו אינך כלאים ולרבי ישמעאל לא הוו כלאים דהשלש שנשארו שלשה מצות הן:

    בעלת חמששחתך מקרן הא' באלכסון והוו בה שני קרנים ותנא לקמן בהתכלת (מנחות דף מג:) טלית בעלת חמש חייבת בציצית ויליף מריבויא דאשר תכסה בה לת"ק דאמר מצוה אחת הן סבר ארבעה דוקא למצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל ארבע כנפותיה רבייה ולא להטיל לכנף חמישי ומצות ציצית בד' כנפות ולר' ישמעאל דאמר ארבעתן [ארבע] מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש נמי להטיל לכולהו רבייה דהא כל חד מצוה באנפי נפשה:

    דרב הונא איכא בינייהו כו'וכ"ע אית להו דרב הונא מיהו הטיל לשלש ולא לד' לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת דהוו להו ציצית משוי ולרבי ישמעאל (נהי ד)הויא מצוייצת כהלכתה דג' מצות (מיהא) איכא ואינו פסול ודרב הונא בעשויה בפסול (דהאיכא שלשה מצות):

    דבצריה לגלימאשחתך אחד מן הקרנות חתיכה כגון פגימה דנראין כשני קרנים:

    לא עבד כלוםלפוטרה מן הציצית:

    שוייה טלית בעלת ה'וחייבת:

    האי מאן דצייריה לגלימיהשהיתה טליתו ארוכה וכפלה ותלה הציצית בקרנות הכפל אף על גב שצררה ודיבקה שלא תחזור לאיתנה לא עבד כלום דסופו להתיר ולחזור לאיתנה ונמצאו ציצית באמצעיתה ואנן כנפות בעינן הלכך מהשתא כמאן דשרייה דמיא:

    כל חמתותנודות הצרורות שאין שוליהן תפורין אלא צרורין טהורין דאין מקבלין טומאה דרואין כאילו ניתר הקשר וליכא בית קיבול והוי ככלי הנקוב במוציא רימון:

    חוץ משל ערבייםדדרכן בכך:

    האי מאן דחייטיה לגלימיהשכפל לטליתו כדפרישית ותפרה שלא תשוב לאיתנה ואפ"ה לא עשה כלום דכמאן דשייריה דמיא:

    אם איתא דלא מיבעיא ליהאם ארוכה היא לו ואינה צריכה לו ארוכה כל כך לפסוק אותו כפל ולישדייה ואחר כך יתלה הציצית:

    ל"א ועיקר האי מאן דצרייה לגלימיהקרנות טליתו כפל קשר ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות כדי להפקיעה מתורת ציצית:

    לא עשה כלוםלפוטרה מציצית:

    מ"ט כמאן דשדי דמיובת ד' כנפים שסופה לחזור לתחילתה:

    אמר רב דימי האי מאן דחייטיה לגלימיהכפל כנפותיה כאילו הן מקוצעות ותפר הכפלים שלא ישובו אפ"ה לא עשה ולא כלום להפקיעה מן הציצית דכל כמה דלא פסק ליה ש"מ מיבעי ליה ועדיין הן מן הטלית וללשון ראשון קשיא דתניא בפרק התכלת (לקמן מנחות מא.) שאם כפלה ותפרה שחייבת:

    הלכה כרבי ישמעאלוכי הנך שינויי דאמרן לעיל מאי בינייהו:

    שבתא דרגלאשבת שדורשין בהילכות הרגל כדקיי"ל (פסחים דף ו.) שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום:

    איפסיק קרנא דחוטיציצית דמר בר רב אשי:

    מהתםדאיפסיקא:

    שדיתיההייתי משליכה מעלי דלית הלכתא כרבי ישמעאל אלא כתנא קמא וכיון דחסרו אין בה מצוה והויא כמשוי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 37 עמוד ב

    1(במדבר יח, טו) ״אך״ חלק, שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא.

    2אמר מר: ״ידך״ זו קיבורת, מנלן? דת"ר (שמות יג, ט) ״על ידך״ זו גובה שביד. אתה אומר: זו גובה שביד, או אינו אלא על ידך ממש? אמרה תורה: הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש, מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד.

    3רבי אליעזר אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: (שמות יג, ט) ״והיה לך לאות״, לך לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: (דברים יא, יח) ״ושמתם את דברי אלה על לבבכם... וקשרתם״, שתהא שימה כנגד הלב.

    4ר' חייא ורב אחא בריה דרב אויא מכוין ומנח ליה להדי ליביה. רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר, הוה ציריא בידיה וקא מתחזיין תפילין. אמר ליה: לא סבר לה מר ״לך לאות״ ולא לאחרים לאות? אמר ליה: במקום ״לך לאות״ איתמר.

    5גובה שבראש, מנלן? דת"ר ״בין עיניך״ זו גובה שבראש. אתה אומר זו גובה שבראש, או אינו אלא בין עיניך ממש? נאמר כאן ״בין עיניך״, ונאמר להלן (דברים יד, א) ״לא תשימו קרחה בין עיניכם למת״. מה להלן בגובה שבראש, מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש, מקום שעושה קרחה.

    6ר' יהודה אומר: אינו צריך, אמרה תורה: ״הנח תפילין ביד״, ״הנח תפילין בראש״, מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד, אף כאן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד.

    7לאפוקי ״בין עיניך״, דאיכא בשר ושער, דאיכא שער לבן, ואיכא נמי שער צהוב.

    8ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת. מאי בינייהו? אמר רב יוסף: סדין בציצית איכא בינייהו.

    9רבא בר אהינא אמר: טלית בעלת חמש איכא בינייהו.

    10רבינא אמר: דרב הונא איכא בינייהו, דאמר רב הונא: היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת.

    11אמר רב שישא בריה דרב אידי: האי מאן דבצריה לגלימיה לא עביד ולא כלום, שוייה טלית בעלת חמש.

    12אמר רב משרשיא: האי מאן דצייריה לגלימיה לא עבד ולא כלום. מאי טעמא? דכמאן דשרייה דמי. ותנן נמי: כל חמתות הצרורות טהורות, חוץ משל ערביים.

    13אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד ולא כלום, אם איתא דלא מיבעי ליה ליפסוק ולישדייה.

    14רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצות. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי ישמעאל, ולית הלכתא כותיה.

    15רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא, איפסיק קרנא דחוטיה, ולא אמר ליה ולא מידי. כד מטא לביתיה, אמר ליה: מהתם איפסיק. א"ל אי אמרת לי מהתם שדיתיה.

    16והא אמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה?

    17תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא,׃

    Tosafot

    מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד כו'וא"ת אי מה להלן במקום בשר אף כאן במקום בשר כגון פדחתו. מ"ר:

    האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד כלום דכמאן דשריה [דמי]פירש בקונטרס בלשון אחר שנכפל טליתו ותפרה שלא תשוב לאיתנה אפ"ה לא עבד כלום ולא היה לו לפרש כן דלקמן בפ' התכלת (מנחות דף מא.) תניא טלית כפולה חייבת בציצית ורבי שמעון פוטר ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת אלמא שחייבת במקום הכפילות להטיל שם ציצית ולא אמרינן כמאן דשרייה דמי ויועילה ציצית שבקרנותיה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מאי בינייהו, מ"מ בין למר ובין למר בעינן ד' ציציות כדכתיב על ארבע כנפות כסותך, ל"ה: וקשיא מאי בעי מאי איכא בינייהו הא כיון דפליגי ר' ישמעאל וקאמר דארבעתם ארבע מצות אלמא אתי לפלוגי את"ק דאמר דמעכבות זו את זו מפני שהם מצוה אחת ואתא איהו למימר דמפני שהם ד' מצות דאינן מעכבות זו את זו ואם אין לו ד' ציציות שיניח ב' ציציות או ג' כדאמרי' גבי תפילין שתפילה של יד אינה מעכבת של ראש מפני שהם ב' מצות: ונ"ל דאפי' לר' ישמעאל לא קיים מצות ציצית אם אין בטלית ד' ציציות כדפירש"י דפי' בין למר בין למר בעי ד' ציציות כדכתיב על ד' כנפות כסותך ר"ל כשהזהיר רחמנא על הגדילים בעי ד' ציציות על ד' כנפות משמע דאי ליכא ד' ציציות לא קיים מצות גדילים כלל ומאי דקאמר ר' ישמעאל ארבעתן ארבע מצות לא אמר הכי לגבי דנימא דלא עכבו זה את זה דא"כ הו"ל למימר הכי ר' ישמעאל אומר אינן מעכבות זו את זו שארבעתן ד' מצות אלא סבר דמעכבי אהדדי ואפי' דד' מצות מ"מ קפיד קרא דלהוו אהדדי אלא קאמר ר' ישמעאל דהם ד' מצות לומר דשקיימם קיים ד' מצות ולת"ק כשקיימם לא קיים אלא מצוה אחת אבל לכ"ע מעכבי ולכך בעי מאי בינייהו כיון דמעכבי דאי משום נפקותא דאיכא בינייהו דלמר קיים מצוה אחת ולמר קיים ד' מצות ליכא נפקותא דמה לנו בהכי ולכך קאמר סדין בציצית איכא בינייהו דלגבי האי מהני האי דהוו ד' מצות ואי נפיק בב' ציציות בסדין לא לקי משום כלאים ואע"ג דלא קיים ליה מצות ציצית מ"מ להכי שוינהו קרא לכל חד וחד מינייהו מצוה באפי נפשה לגבי דלא לילקי משום כלאים דהואיל דכל אחת מצוה בפני עצמה היא לכשיהיו שם ד' השתא כמי דליכא אלא ב' מ"מ כל חדא מצוה היא ולא לקי:

    טלית בעלת חמש איכא בינייהו, פי' בעלת חמש שחתך מקרן א' באלכסון והוי ביה שני קרנים ותניא בהתכלת טלית בעלת חמש חייבת בציצית ת"ק דסבר מצוה אחת הן סבר (דוקא) ארבעה דוקא מצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לד' כנפותיה רבי ולא להטיל לכנף חמישי דמצות ציצית בד' כנפות לבד היא ולר' ישמעאל דאמר ארבעתן ד' מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לכולהו רבייה דהא כל חדא מצוה באפי נפשה, ל"ה: ויש להקשות אמאי לא נימא לת"ק דמצוה להטיל לכנף חמישי כמו לר' ישמעאל אלא לר' ישמעאל אם יטילו לכנף חמישי הוו חמש מצות וכמו שבד' כנפות לבד קיים מצות גדילים כדפיריש' כמו כן בחמש קיים מצות גדילים דרבייה קרא לחמש אך בלא ארבע או חמש לא קיים מצות גדילים אע"ג דכל אחת מצוה באפי נפשה ולת"ק נמי דסבר דחדא מצוה נינהו כמו כן נימא דסבר דחמש הוו מצוה אחת ושלעולם מאי דרבי קרא בעלת חמש הוי להטיל גם לחמישי ולד' כנפות להוו מצוה אחת או חמש כמו כן להוו מצוה אחת אך בלא ארבע או חמש לא הוי מצוה: וי"ל דאין סברא לומר דנצטוו מצוה בשני או בג' או בארבע או בחמש שהרי דרכן של מצות אינן נצטוות כ"א בענין אחד לבד ולא שתהא מצוה בשני דברים בזה או בזה הילכך לר' ישמעאל דסבר דכל אחת ואחת באפי נפשה הוא אין המצוה בב' דרכים שהרי המצוה כך נצטוית כל ציצית שתטיל בטלית עד חמש יהיה כל א' ואחד מצוה ומ"מ אין קיום המצוה נגמרת כ"א בארבע או בחמש ונמצא דאע"פ דאין קיום המצוה נגמרת כי אם בארבע או בחמש דמ"מ המצוה נא נצטוית בב' דברי' בד' או בחמש שהרי המצוה נצטוית כן בכל ציצית שמטיל אם א' אם שנים אם ג' או ארבע או חמש תעשה מצוה אך המצוה לא תתקיים בגמר עד השלמת ארבע או חמשה ונמצא לא נצטוית כי אם בענין אחד והיינו לומר שבכל מצות ציצית שיטיל בטלית יקיים מצוה, אך אם נאמר לת"ק דכי מטיל ציצית אחד או שנים או שלשה לא עשה שום מעשה מצוה עד שיטיל ארבע או חמש א"כ נמצא שהמצוה נצטוית בשני דברים בארבע או בחמש והרי אין סברא לומר כן שנצטוית כי אם בעשיית דבר אחד לבד ולא בעשיית דבר אחד משני דברים: ועוד יש סברא אחרת דדוקא לר' ישמעאל דאמר כל אחת ואחת מהארבע מצוה כמו כן נוכל לומר דחמישית מצוה, ודנהי דבהני דמקמי ארבע דהוי כל א' באפי נפשה מצוה לא קיים גמר מצוה עד שיטיל ארבע, מ"מ בחמש דהוו בתר ארבע מקיים גמר מצוה שהרי לא נוכל לומר שהכל הוי מצוה ולא גמר מצוה כמו א' או ב' או ג' דהוו מצוה ולא גמר מצוה שכמו כן נאמר שהכל מצוה ולא גמר מצוה, שהרי מאחר כשהטיל מצוה קיים גמר מצוה אי אפשר שלא תהא חמש ג"כ גמר מצוה שאי אפשר לה להיות גמר מצוה מאחר שכבר נתקיים קודם לכן גמר מצוה אבל לת"ק דאמר דאחת או ב' או ג' אינם מצוה כ"א ארבע לבד כמו כן אין לנו לומר דסבר דלהוי חמש מצוה כ"א ארבע לבד ודארבע דוקא להוי מצוה אבל א' אינו מצוה וכן ב' או ג' אינו מצוה וכמו כן כנף אחד אינו מצוה א"כ מאי דרבייה קרא חמש לאו להטיל בו ציצית קאמר כי אם בארבע לבד אלא לומר דלא נפסלו הארבע שנתקיימה בהם המצוה מפני כנף חמישי כשנוסף בטלי' ודלא נימא דוקא ארבע כנפות אמר רחמנא ולא חמש אלא דגם טלית של חמש כנפות אפשר אכשיר רחמנא אלא בלבד שלא יטיל ציצית כי אם בד' כנפות לבד ותו לא:

    דרב הונא איכא בינייהו, פי' ולכולי עלמא אית להו דרב הונא מיהו הטיל לשלישי ולא לרביעי לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת דהני ציציות הוו להו משוי ולר' ישמעאל לא הוי מצוייצת שלא כהלכתה ואינו חייב חטאת דשלש מצות מיהא איכא ואינך משוי ודר' הונא במשוי בעשויה בפסול, ל"ה. ר"ל כיון דאמרת הכי דלר' ישמעאל גם בהטיל לשלש לבד לא מחייב משום דהויא מצוצייצת כהלכתה, א"כ היכי משכחת לה לדרב הונא דאיכא טלית שאינו מצוייצת כהלכתה הרי לעולם לר' ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה ולכך פירש דמשכחת לה בעשוייה בפסול בשאר פסול כגון בתעשה ולאמן העשוי או כגון הקדים התכלת ללבן כשאר פסולין דלקמן:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 37b

    Menachot 37b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 397 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אך חלק אך פדה תפדה (במדבר י״ח:ט״ו) והאי נמי כנטרף דמי שהרי לא יחיה:

    בגולגולת תלא רחמנא לפדיון בכור דכתיב (שם ג) חמש שקלים לגולגולת והאי אית ליה תרי ואי משום אך חלק השתא מיהא לא מית:

    גובה קיבורת דהוא אצל הכתף:

    ידך ממש כף:

    מה להלן בגובה שבראש כדילפינן לקמן מקראי:

    ולא לאחרים לאות שלא יראו החוצה ואי בכף מיתחזי לכ"ע:

    קיבורת כנגד הלב היא:

    הוה ציריא בידיה מכה היתה לו אצל הקיבורת ונקרע חלוקו שם כדי שלא תדחק המכה והיו נראין התפילין דרך הקריעה:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד כו' וא"ת אי מה להלן במקום בשר אף כאן במקום בשר כגון פדחתו. מ"ר:

    האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד כלום דכמאן דשריה [דמי] פירש בקונטרס בלשון אחר שנכפל טליתו ותפרה שלא תשוב לאיתנה אפ"ה לא עבד כלום ולא היה לו לפרש כן דלקמן בפ' התכלת (מנחות דף מא.) תניא טלית כפולה חייבת בציצית ורבי שמעון פוטר ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת אלמא שחייבת במקום הכפילות להטיל שם ציצית ולא אמרינן כמאן דשרייה דמי ויועילה ציצית שבקרנותיה:

    Tosafot on Menachot 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מאי בינייהו, מ"מ בין למר ובין למר בעינן ד' ציציות כדכתיב על ארבע כנפות כסותך, ל"ה: וקשיא מאי בעי מאי איכא בינייהו הא כיון דפליגי ר' ישמעאל וקאמר דארבעתם ארבע מצות אלמא אתי לפלוגי את"ק דאמר דמעכבות זו את זו מפני שהם מצוה אחת ואתא איהו למימר דמפני שהם ד' מצות דאינן מעכבות זו את זו ואם אין לו ד' ציציות שיניח ב' ציציות או ג' כדאמרי' גבי תפילין שתפילה של יד אינה מעכבת של ראש מפני שהם ב' מצות: ונ"ל דאפי' לר' ישמעאל לא קיים מצות ציצית אם אין בטלית ד' ציציות כדפירש"י דפי' בין למר בין למר בעי ד' ציציות כדכתיב על ד' כנפות כסותך ר"ל כשהזהיר רחמנא על הגדילים בעי ד' ציציות על ד' כנפות משמע דאי ליכא ד' ציציות לא קיים מצות גדילים כלל ומאי דקאמר ר' ישמעאל ארבעתן ארבע מצות לא אמר הכי לגבי דנימא דלא עכבו זה את זה דא"כ הו"ל למימר הכי ר' ישמעאל אומר אינן מעכבות זו את זו שארבעתן ד' מצות אלא סבר דמעכבי אהדדי ואפי' דד' מצות מ"מ קפיד קרא דלהוו אהדדי אלא קאמר ר' ישמעאל דהם ד' מצות לומר דשקיימם קיים ד' מצות ולת"ק כשקיימם לא קיים אלא מצוה אחת אבל לכ"ע מעכבי ולכך בעי מאי בינייהו כיון דמעכבי דאי משום נפקותא דאיכא בינייהו דלמר קיים מצוה אחת ולמר קיים ד' מצות ליכא נפקותא דמה לנו בהכי ולכך קאמר סדין בציצית איכא בינייהו דלגבי האי מהני האי דהוו ד' מצות ואי נפיק בב' ציציות בסדין לא לקי משום כלאים ואע"ג דלא קיים ליה מצות ציצית מ"מ להכי שוינהו קרא לכל חד וחד מינייהו מצוה באפי נפשה לגבי דלא לילקי משום כלאים דהואיל דכל אחת מצוה בפני עצמה היא לכשיהיו שם ד' השתא כמי דליכא אלא ב' מ"מ כל חדא מצוה היא ולא לקי:

    טלית בעלת חמש איכא בינייהו, פי' בעלת חמש שחתך מקרן א' באלכסון והוי ביה שני קרנים ותניא בהתכלת טלית בעלת חמש חייבת בציצית ת"ק דסבר מצוה אחת הן סבר (דוקא) ארבעה דוקא מצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לד' כנפותיה רבי ולא להטיל לכנף חמישי דמצות ציצית בד' כנפות לבד היא ולר' ישמעאל דאמר ארבעתן ד' מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לכולהו רבייה דהא כל חדא מצוה באפי נפשה, ל"ה: ויש להקשות אמאי לא נימא לת"ק דמצוה להטיל לכנף חמישי כמו לר' ישמעאל אלא לר' ישמעאל אם יטילו לכנף חמישי הוו חמש מצות וכמו שבד' כנפות לבד קיים מצות גדילים כדפיריש' כמו כן בחמש קיים מצות גדילים דרבייה קרא לחמש אך בלא ארבע או חמש לא קיים מצות גדילים אע"ג דכל אחת מצוה באפי נפשה ולת"ק נמי דסבר דחדא מצוה נינהו כמו כן נימא דסבר דחמש הוו מצוה אחת ושלעולם מאי דרבי קרא בעלת חמש הוי להטיל גם לחמישי ולד' כנפות להוו מצוה אחת או חמש כמו כן להוו מצוה אחת אך בלא ארבע או חמש לא הוי מצוה: וי"ל דאין סברא לומר דנצטוו מצוה בשני או בג' או בארבע או בחמש שהרי דרכן של מצות אינן נצטוות כ"א בענין אחד לבד ולא שתהא מצוה בשני דברים בזה או בזה הילכך לר' ישמעאל דסבר דכל אחת ואחת באפי נפשה הוא אין המצוה בב' דרכים שהרי המצוה כך נצטוית כל ציצית שתטיל בטלית עד חמש יהיה כל א' ואחד מצוה ומ"מ אין קיום המצוה נגמרת כ"א בארבע או בחמש ונמצא דאע"פ דאין קיום המצוה נגמרת כי אם בארבע או בחמש דמ"מ המצוה נא נצטוית בב' דברי' בד' או בחמש שהרי המצוה נצטוית כן בכל ציצית שמטיל אם א' אם שנים אם ג' או ארבע או חמש תעשה מצוה אך המצוה לא תתקיים בגמר עד השלמת ארבע או חמשה ונמצא לא נצטוית כי אם בענין אחד והיינו לומר שבכל מצות ציצית שיטיל בטלית יקיים מצוה, אך אם נאמר לת"ק דכי מטיל ציצית אחד או שנים או שלשה לא עשה שום מעשה מצוה עד שיטיל ארבע או חמש א"כ נמצא שהמצוה נצטוית בשני דברים בארבע או בחמש והרי אין סברא לומר כן שנצטוית כי אם בעשיית דבר אחד לבד ולא בעשיית דבר אחד משני דברים: ועוד יש סברא אחרת דדוקא לר' ישמעאל דאמר כל אחת ואחת מהארבע מצוה כמו כן נוכל לומר דחמישית מצוה, ודנהי דבהני דמקמי ארבע דהוי כל א' באפי נפשה מצוה לא קיים גמר מצוה עד שיטיל ארבע, מ"מ בחמש דהוו בתר ארבע מקיים גמר מצוה שהרי לא נוכל לומר שהכל הוי מצוה ולא גמר מצוה כמו א' או ב' או ג' דהוו מצוה ולא גמר מצוה שכמו כן נאמר שהכל מצוה ולא גמר מצוה, שהרי מאחר כשהטיל מצוה קיים גמר מצוה אי אפשר שלא תהא חמש ג"כ גמר מצוה שאי אפשר לה להיות גמר מצוה מאחר שכבר נתקיים קודם לכן גמר מצוה אבל לת"ק דאמר דאחת או ב' או ג' אינם מצוה כ"א ארבע לבד כמו כן אין לנו לומר דסבר דלהוי חמש מצוה כ"א ארבע לבד ודארבע דוקא להוי מצוה אבל א' אינו מצוה וכן ב' או ג' אינו מצוה וכמו כן כנף אחד אינו מצוה א"כ מאי דרבייה קרא חמש לאו להטיל בו ציצית קאמר כי אם בארבע לבד אלא לומר דלא נפסלו הארבע שנתקיימה בהם המצוה מפני כנף חמישי כשנוסף בטלי' ודלא נימא דוקא ארבע כנפות אמר רחמנא ולא חמש אלא דגם טלית של חמש כנפות אפשר אכשיר רחמנא אלא בלבד שלא יטיל ציצית כי אם בד' כנפות לבד ותו לא:

    דרב הונא איכא בינייהו, פי' ולכולי עלמא אית להו דרב הונא מיהו הטיל לשלישי ולא לרביעי לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת דהני ציציות הוו להו משוי ולר' ישמעאל לא הוי מצוייצת שלא כהלכתה ואינו חייב חטאת דשלש מצות מיהא איכא ואינך משוי ודר' הונא במשוי בעשויה בפסול, ל"ה. ר"ל כיון דאמרת הכי דלר' ישמעאל גם בהטיל לשלש לבד לא מחייב משום דהויא מצוצייצת כהלכתה, א"כ היכי משכחת לה לדרב הונא דאיכא טלית שאינו מצוייצת כהלכתה הרי לעולם לר' ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה ולכך פירש דמשכחת לה בעשוייה בפסול בשאר פסול כגון בתעשה ולאמן העשוי או כגון הקדים התכלת ללבן כשאר פסולין דלקמן:

    Rashba on Menachot 37b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד עוד אמרינן בירושלמי פ"ק דקדושין גמרא בהמה גסה כו' רב יהודה שאל את ר"א כו' שלשים יום א"ל דומה כו' של בן ואי בנהרג כו' עכ"ל כצ"ל וק"ק ומאי ראיה היא זו דהא שפיר הוצרך לתלות הנהרג במת כמ"ש לעיל דנהרג אצטריכא ליה טפי דה"א דוקא מת מעצמו כו' ואשמועינן דה"ה נהרג ודו"ק:

    פרש"י בד"ה גובה כו' הכתף הס"ד ואח"כ מ"ה ידך ממש כף הס"ד ובד"ה ולא לאחרים כו' לכ"ע הס"ד ובד"ה בין עיניך ממש בגבות עיניו הס"ד ואח"כ מ"ה שעושה כו' קרחה הס"ד ואח"כ מ"ה יד בנגע א' שער לבן הס"ד ואח"כ מ"ה וראש בנגע אחד שער כו' הד"א ובד"ה לאפוקי כו' בבשר ושער צהוב במקום כו' ובד"ה דרב הונא כו' אית להו דר"ה ומיהו כו' ולר"י הויא מצוייצת כהלכתא דג' כו' ואינו פסול דהאיכא ג' מצות ורב הונא בעשייה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה האי מאן כו' כלום פי' בקונטרס לשון ראשון שנכפל כו' כלום דכמאן דשדייה דמי כו' בפרק התכלת תניא טלית כפולה כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 37, Amud Bet, about 397 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “(במדבר יח, טו) ״אך״ חלק, שאני הכא…”

    2. Segment 242 words

      Opens “אמר מר: ״ידך״ זו קיבורת, מנלן? דת"ר…”

    3. Segment 341 words

      Opens “רבי אליעזר אומר: אינו צריך, הרי הוא…”

      Named: רבי אליעזר.

    4. Segment 441 words

      Opens “ר' חייא ורב אחא בריה דרב אויא…”

      Named: רב אחא, רב אויא, רב אשי.

    5. Segment 550 words

      Opens “גובה שבראש, מנלן? דת"ר ״בין עיניך״ זו…”

    6. Segment 627 words

      Opens “ר' יהודה אומר: אינו צריך, אמרה תורה:…”

    7. Segment 713 words

      Opens “לאפוקי ״בין עיניך״, דאיכא בשר ושער, דאיכא…”

    8. Segment 818 words

      Opens “ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן…”

      Named: רב יוסף.

    9. Segment 99 words

      Opens “רבא בר אהינא אמר: טלית בעלת חמש…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1017 words

      Opens “רבינא אמר: דרב הונא איכא בינייהו, דאמר…”

      Named: רב הונא.

    11. Segment 1118 words

      Opens “אמר רב שישא בריה דרב אידי: האי…”

      Named: רב שישא, רב אידי.

    12. Segment 1225 words

      Opens “אמר רב משרשיא: האי מאן דצייריה לגלימיה…”

      Named: רב משרשיא.

    13. Segment 1319 words

      Opens “אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דחייטיה…”

      Named: רב דימי.

    14. Segment 1417 words

      Opens “רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצות. אמר…”

      Named: רבי ישמעאל, רב יהודה, שמואל.

    15. Segment 1532 words

      Opens “רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1611 words

      Opens “והא אמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה…”

    17. Segment 177 words

      Opens “תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא,…”

      Named: רב בר, רב כהנא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Menachot 37b · Segment 14 — “רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצות. אמר רב יהודה…

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Menachot 37b · Segment 12 — “אמר רב משרשיא: האי מאן דצייריה לגלימיה לא עבד…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 37b · Segment 8 — “…מאי בינייהו? אמר רב יוסף: סדין בציצית איכא בינייהו.

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 37b · Segment 10 — “רבינא אמר: דרב הונא איכא בינייהו, דאמר רב הונא:…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 37b · Segment 14 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי ישמעאל, ולית הלכתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 37b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026