Talmud Builders

    Menachot 17a

    Back to index

    English translation — Menachot 17a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the sharp people in the city of Pumbedita: Burning renders burning piggul , e.g., burning the handful with the intent to burn the frankincense the next day renders the meal offering piggul . And this is the halakha even according to the Rabbis, who say that one does not render an offering piggul with intent occurring during the sacrifice of half of a permitting factor, e.g., when sacrificing the handful alone with intent of piggul . The reason is that this statement applies only where he had intent during the sacrifice of the handful to consume the remainder the next day, and the frankincense stands intact, i.e., he had no intent with regard to it. But here, when he had intent with regard to the frankincense while burning the handful, it is considered as though he had intent with regard to the entire permitting factor.

    2Rava said: We learn this halakha in a mishna, as well (12a): This is the principle: In the case of anyone who removes the handful, or places the handful in the vessel, or who conveys the vessel with the handful to the altar, or who burns the handful on the altar, with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, outside its designated area, the meal offering is unfit but there is no liability for karet . If his intent was to do so beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet on account of it.

    3Rava explains: What, is it not correct to say that the halakha with regard to burning is similar to these, i.e., the removal of the handful, its placement in a vessel, and the conveying? Accordingly, just as with regard to these, whether one’s intent was to partake of the remainder the next day or to burn the frankincense the next day, the halakha is that the offering is piggul , so too with regard to burning, whether one’s intent was to partake of the remainder or to burn the frankincense the next day, the offering is piggul .

    4The Gemara rejects this comparison: No, with regard to these, whether one’s intent was to partake of the remainder or to burn the frankincense the next day, the offering is in fact piggul . But with regard to burning, if one’s intent was to partake of the remainder the next day, yes, it is piggul , but if one’s intent was to burn the frankincense the next day, it is not piggul .

    5The Gemara relates that Rav Menashya bar Gadda sat before Abaye, and while he was sitting he said in the name of Rav Ḥisda: Burning does not render burning piggul , e.g., burning the handful with the intent to burn the frankincense the next day does not render the offering piggul . And this is the halakha even according to the opinion of Rabbi Meir, who says in the mishna that one renders an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, e.g., when sacrificing the handful but not the frankincense with intent of piggul .

    6Rav Menashya bar Gadda explains that the reason is that this statement of Rabbi Meir applies only where he had intent during the sacrifice of the handful to consume the remainder the next day, as the handful is their permitting factor. But here, as the handful is not a permitting factor of the frankincense, the offering cannot be rendered piggul through it.

    7Abaye said to Rav Menashya: Answer me, my Master, did Rav Ḥisda state this halakha in the name of Rav? Rav Menashya said to Abaye: Yes. The Gemara notes that it was also stated explicitly that Rav Ḥisda says that Rav says: Burning does not render burning piggul .

    8Rav Ya’akov bar Idi said in the name of Abaye: We learn in the mishna as well that the halakha is in accordance with the opinion of Rav: If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other lamb is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit. What is the reason? Is it not due to the fact that since the first lamb is not a permitting factor of the second lamb, it cannot render the second lamb piggul ? The same reasoning should apply to the case of the handful and frankincense.

    9The Gemara rejects this suggestion: No; there is a difference between these cases. It is only there, in the mishna, that one lamb cannot render the other piggul , as it was not fixed in one vessel with the other lamb, and therefore each animal stands independent of the other. But here, as the handful and frankincense were fixed in one vessel for the purpose of offering them, they are considered like one item and one of them therefore renders the other piggul .

    10§ Rav Hamnuna said: Rabbi Ḥanina helped me internalize this following matter, and to me it is equivalent to all the rest of my learning, as it contains a significant novelty: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense the next day, and burned the frankincense with the intent to partake of the remainder the next day, the meal offering is piggul .

    11The Gemara asks: What is Rabbi Ḥanina teaching us? If he is teaching us that burning renders burning piggul , then let him simply say: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense, the offering is piggul . If he is teaching us that one renders an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, then let him say: If one burned the handful with the intent to partake of the remainder the next day, the offering is piggul . If he is coming to teach us both of these halakhot , let him say: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense or to partake of the remainder the next day, the offering is piggul .

    12Rav Adda bar Ahava said: Actually, Rabbi Ḥanina holds that burning does not render burning piggul , and therefore if one burned only the handful with the intent to burn the frankincense the next day, the offering is not piggul . And he also holds that one does not render an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, and consequently if one burned only the handful with the intent to partake of the remainder the next day, the offering is not piggul either. But it is different here, as intent of piggul has extended over the entire meal offering, as he had intent of piggul during the burning of the handful with regard to the frankincense and during the burning of the frankincense with regard to the remainder.

    13The Gemara relates that a tanna taught a baraita before Rav Yitzḥak bar Abba: If one burned the handful with the intent to partake of the remainder the next day, everyone agrees that the meal offering is piggul . The Gemara raises a difficulty: But don’t Rabbi Meir and the Rabbis disagree in the mishna with regard to this very case? Rather, say that the baraita states: Everyone agrees that the offering is disqualified, as although the Rabbis hold that such intent does not render an offering piggul , they concede that it disqualifies the offering.

    14The Gemara challenges: But if one must emend the baraita , let him say that the baraita states: It is piggul , and that it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The Gemara responds: It is reasonable that the tanna taught that everyone agrees, and that he accidentally exchanged the word piggul for disqualified. But he would not confuse the phrase: This is the opinion of Rabbi Meir, with the phrase: Everyone agrees.

    15MISHNA: In the case of one who removes a handful from the meal offering with the intent to consume , beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does not consume it, i.e., the handful, or to burn, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does not burn it on the altar, i.e., the remainder of the meal offering, the meal offering is fit. Rabbi Eliezer deems it unfit, although it is not piggul , and consuming it is therefore not punishable by excision from the World-to-Come [ karet ].

    16In the case of one who removes a handful from the meal offering with the intent to consume, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does consume it, or to burn, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does burn it on the altar, but his intent was to consume or burn improperly less than an olive-bulk, the offering is fit. If his intent was both to consume half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk beyond its designated time, the meal offering is nevertheless fit, because eating and burning do not join together.

    17GEMARA: Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: What is the reason for the ruling of Rabbi Eliezer that the intention to consume, beyond its designated time, an item that is not usually consumed renders the meal offering unfit? The verse states with regard to consuming an offering after its designated time: “And if any of the flesh of the sacrifice of his peace offerings is at all consumed [ he’akhol ye’akhel ]” (Leviticus 7:18), repeating for emphasis the term for consumption. He derives from the repeated term that the verse is speaking of two types of consumption: One is the consumption of the offering by a person, e.g., by the priests or the owner of the offering, and the other one is the consumption of the sacrificial portions by their being burned on the altar. This serves to tell you that just as one’s improper intention with regard to the consumption of a person renders the offering unfit, so too, one’s improper intention with regard to the consumption of the altar renders the offering unfit.

    18And furthermore, this serves to tell you that just as one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption by a person will be consumed on the following day by a person renders the offering unfit, and one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption of the altar will be consumed on the following day by the altar renders the offering unfit, so too, one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption by a person will be consumed on the altar renders the offering unfit, and one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption of the altar will be consumed on the following day by a person renders the offering unfit.

    19What is the reason for this derivation? It is derived from the fact that the Merciful One expresses the burning of the offering using the language of consumption.

    20And the Rabbis, who disagree with Rabbi Eliezer, maintain the following: This fact that the Merciful One expresses the burning of the offering using the language of consumption

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חריפי דפומבדיתאמפרש בפ"ק דסנהדרין (דף יז:) עיפה ואבימי בני רחבה דפומבדיתא:

    הקטרה מפגלת הקטרההקטיר קומץ ע"מ להקטיר לבונה לאחר זמן פיגול ואע"ג דאין מתיר מפגל את המתיר ולא דמי לשוחט את הכבש לאכול מחבירו למחר כדמפרש לקמן דהתם לא איקבעו בחד מנא הכא איקבעו בחד מנא:

    מאי לאו הקטרה דומיאדקומץ ונותן בכלי:

    מה הנךבין חישב לאכול שירים למחר בין חישב להקטיר לבונה פיגל:

    קומץ לאו מתיר דלבונה הואדאמרן לעיל (מנחות דף יג:) דאינה בעיכוב מנחה:

    א"ל אביילרב מנשיא:

    עני מריענני אדוני:

    משמיה דרבכלומר אמרה רב חסדא להא מילתא משמיה דרב:

    מ"טשניהם כשרין:

    כחד דמומפגל להקטרה דלבונה דמי וה"מ לר"מ ולרבנן אבל לר' יוסי דבריש פירקין אין מתיר מפגל את המתיר ולא מפגלא הקטרת קומץ להקטרת לבונה:

    אבלע ליהטעימני ולמדני:

    ותקילא ליושקולה לי כלומר חביבה עלי:

    ה"ג הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שיריםולא גרסי' ולאכול וזה פירושו הקטיר קומץ על מנת להקטיר לבונה למחר וע"מ לאכול שירים למחר:

    מאי קמ"לקא ס"ד דמשום חדא מהנך מחשבות מפגלא וחד מינייהו אשמעינן ופיגול משום מחשבת להקטיר לבונה למחר הוא ולא משום לאכול שירים דאין מפגלין בחצי מתיר:

    לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונ'ולא לימא לאכול שירים כיון דההיא מחשבה לא מהניא למה לי מחשבה בהדי קמייתא ואי פיגול משום לאכול שירים הוא דמפגלין בחצי מתיר אבל להקטיר לבונה לא מהניא למה לי לצרפה בחדא:

    ואי תרוייהו קמ"לואי לאכול קאמר שלא חישב אלא באחת מהן:

    לימא להקטיר לבונה ולאכול שיריםדמשמע תרתי מילי הקטיר קומץ להקטיר לבונה או לאכול שירים למחר:

    דפשטא לה מחשבה בכולה מנחהואע"ג דלא מפגל בחדא מינייהו השתא דחשיב בתרוייהו מפגלא:

    הא מיפלג פליגידלרבנן אין מפגלין בחצי מתיר:

    ולימאליה רב יצחק לתנא דלא לשנייה ולוקמא כדקתני פיגול:

    ור"מ היאואמאי שני מילתיה ותירץ ליה פסול:

    תנא דברי הכל אתניוההלכך איכא למימר דפסול אתנייה והא דתנא פיגול משום דאיחלף ליה פיגול בפסול:

    ה"ז בדברי הכל לא מיחלף ליההלכך אי הוה אתנייה ה"ז ולא הוה אמר דברי הכל:

    מתני' הקומץ רבהלאכול דבר שאין דרכו לאכול וכו' דבר שדרכו לאכול פחות מכזית כשר - הא משנה יתירא דהא תנן בפ"ק (לעיל מנחות יב:) לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי זית כשר אלא לר"א איצטריך דאע"ג דפסל ר' אליעזר במחשבה שלא כדרכו דגזר אטו כדרכו ופסל מדרבנן הכא לא גזר פחות מכזית אטו כזית:

    גמ' כשם שמחשבין מאכילת אדם לאדם ומאכילת מזבח למזבחכשם שפוסלת מחשבה בדבר אכילת אדם כגון שירים אם חישב עליהן לאדם למחר:

    מאכילת מזבחכגון קומץ אם חישב עליו למחר למזבח פוסלת כך פוסלת מחשבת אכילת אדם כגון שירים אם חישב עליהן למזבח להקטירן למחר:

    מדאפקינהו רחמנא לתרוייהו בלשון אכילהש"מ כי הדדי נינהו ומחשבין מזו לזו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 17 עמוד א

    1חריפי דפומבדיתא: הקטרה מפגלת הקטרה, ואפילו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר ה"מ היכא דחישב ביה בשירים ולבונה במילתא קיימא, אבל הכא דחישב לה בלבונה כמה דחישב ביה בכוליה מתיר דמי.

    2אמר רבא: אף אנן נמי תנינא, זה הכלל: כל הקומץ ונותן בכלי, והמוליך והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת.

    3מאי לאו הקטרה דומיא דהנך, מה הנך בין לאכול בין להקטיר, אף הקטרה בין לאכול בין להקטיר?

    4לא, הנך בין לאכול בין להקטיר; הקטרה לאכול אין, להקטיר לא.

    5יתיב רב מנשיא בר גדא קמיה דאביי, ויתיב וקא אמר משמיה דרב חסדא: אין הקטרה מפגלת הקטרה, ואפילו לר"מ דאמר: ״מפגלין בחצי מתיר״׃

    6ה"מ היכא דחישב בהו בשירים, דקומץ מתיר דידהו, אבל הכא דקומץ לאו מתיר דלבונה הוא לא מצי מפגל ביה.

    7א"ל אביי: עני מרי משמיה דרב? א"ל אין. איתמר נמי, אמר רב חסדא אמר רב: אין הקטרה מפגלת הקטרה.

    8אמר רב יעקב בר אידי משמיה דאביי: אף אנן נמי תנינא, שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול וחבירו כשר, לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין. מ"ט לאו משום דכיון דלאו מתיר דידיה הוא, לא מצי מפגל ביה.

    9לא, התם הוא דלא איקבע בחד מנא, אבל הכא דאיקבע בחד מנא כי חד דמו.

    10אמר רב המנונא: הא מילתא אבלע לי רבי חנינא, ותקילא לי ככוליה תלמודאי הקטיר קומץ להקטיר לבונה, (ולבונה) לאכול שירים למחר פגול.

    11מאי קמ"ל אי הקטרה מפגלת הקטרה קמ"ל לימא: ״הקטיר קומץ להקטיר לבונה״! אי מפגלין בחצי מתיר קמ"ל לימא: ״הקטיר קומץ לאכול שירים למחר״! אי תרוייהו (אתא) קמ"ל לימא: ״הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים למחר״!

    12אמר רב אדא בר אהבה: לעולם קסבר אין הקטרה מפגלת הקטרה, ואין מפגלין בחצי מתיר, ושאני הכא דפשטא ליה מחשבה בכולה מנחה.

    13תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא: הקטיר קומץ לאכול שירים לדברי הכל פגול. והא מיפלג פליגי? אלא אימא: לדברי הכל פסול.

    14ולימא: ה"ז פגול, ור"מ היא! תנא ״דברי הכל״ אתניוה, ״פיגול״ בפסול״ מיחלף ליה, ״הרי זה״ בדברי הכל״ לא מיחלף ליה.

    15הדרן עלך הקומץ את המנחה.

    Mishna

    16הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר, ר"א פוסל.

    17לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר. לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

    Gemara

    18א"ר אסי א"ר יוחנן: מ"ט דר"א אמר קרא ״(ויקרא ז״, יח) ״ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו״ בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח, לומר לך: כשם שמחשבין באכילת אדם, כך מחשבין באכילת מזבח.

    19וכשם שמחשבין מאכילת אדם לאכילת אדם, ומאכילת מזבח לאכילת מזבח, כך מחשבין מאכילת אדם למזבח, ומאכילת מזבח לאדם.

    20מ"ט מדאפקינהו רחמנא להקטרה בלשון אכילה.

    21ורבנן, האי דאפקינהו רחמנא בלשון אכילה,׃

    Tosafot

    מתני' הקומץ את המנחה כו'משום דבעי למתני' ר"א פוסל איצטריך דלגופיה לא איצטריך דממתני' דפ"ק (לעיל מנחות יב.) שמעינן דקתני לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול הא לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר דליכא למימר מדיוקא לא שמעינן כשר אלא דלא הוי פיגול אבל פסול הוי דבסוף פ"ק (גז"ש:) משמע דאפילו כשר שמעינן מינה גבי האי דדייק טעמא דלאכול ולהקטיר כו' ועל כרחך מדיוקא דחוץ למקומו שמעינן דכשר:

    שאין אכילה והקטרה מצטרפיןבסוף פ"ק (ג"ז שם:) מוקי לה ר' ירמיה כר"א ואביי מוקי לה כרבנן:

    מדאפקינהו רחמנא בלשון אכילהתימה תינח דאכילת מזבח לאדם אבל (אכילת) אדם לאכילת מזבח מנלן דדומיא דהכי אמר בהקומץ זוטא (לעיל מנחות דף טו.) לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם ויש לומר דבפשטי' דקרא קיימי שני האכילות אבשר זבח תודת שלמיו וקצת קשה דמזה לא משנו רבנן מידי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מה הנך בין לאכול בין להקטירפי' מה הנך עבודו' בין חשב לאכול שיריים למחר בין שחשב להקטי' לבונה פגל, ל"ה. (תפ"ך) ולכך פי' להקטיר כדי שלא נאמר דלעולם נימא מה הנך בין לאכול בין להקטיר אף הקטרה בין לאכול בין להקטיר והיכי דמי להקטיר כגון שהקטיר (קומץ כדי שהקטיר) חצי קומץ וחשב להקטיר חציו האחר למחר דלא שייך בהכי לומר דאין מתיר מפגל מתיר דהכל כחד מתיר הוא אבל לבונה דמחשב ממתיר למתיר לימא לאו לכך פי' דגם כשחשב בשעת הקטרת קומץ להקטיר לבונתה למחר דיש לנו לומר דפגל דומיא דהנך דהוי פגול בין חשב בהם להקטיר קומץ בין לבונה כמו כן בהקטרה דקומץ מפגל גם כי חשב בהקטרת לבונה: ומ"מ נראה לומר להיפך. דמאי דהקטרה מפגל הקטרה היינו דוקא כשחשב בשעת הקטרת קומץ להקטיר לבונה למחר דאע"ג דהוי כמו ממתיר למתיר בחד מנא כחד מתיר דמי ומ"מ כשחשב בקומץ להקטיר הלבונה חשב בעסק דבר שלם דהיינו הקטרת כל הקומץ דהויא הקטרה דדבר שלם דנהי דחצי מתיר מקרי מ"מ דבר שלם הוא אבל כשחשב בהקטרת חצי קומץ להקטיר חציו האחר למחר דלא חשב בעסק דבר שלם אפי' לר' מאיר דאמר דמפגל בחצי מתיר לא הוי פגול משום דדוקא כשפגל בקומץ או בלבונה דקאמ' דפגל משום דנהי דכל חדא מינייהו הוי חצי מתיר מ"מ הקטרה דחדא מינייהו כחדא גופא הויא הקטרה שלמה אבל כשפגל בחציו לא חשיבא הקטרה וכאלו לא הקטיר כלום דמי ולא פגל, וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר הנך בין לאכול בין להקטיר הקטרה לאכול אין להקטיר לא, משמע איזהו הקטרה שתהיה או להקטיר חצי קומץ או להקטיר לבונה, דאי בלהקטיר לבונה דוקא קאמר הוה ליה למימ' דהקטיר לבונה ומדקאמ' להקטיר לא דמשמע איזו הקטרה שתהיה משום דדוקא בהקטרת לבונה אמרי חריפי דפומבדיתא דהקטרה מפגלת הקטרה ולא בהקטרת קומץ מטעמא דפרי', וכי הוי רבא מייתי להו סייעתא לא מייתי מיניה ראיה כי אם להקטרת לבונה דאיירו ולא להקטרת קומץ דלא איירו בה הילכך כי דחי תלמודא לסייעתא דרבא וקאמ' להקטיר לא, לא הוי בכלל להקטיר כל הקטרה בין הקטרה דקומץ בין הקטרה דלבונה דכבר מודו חריפי דפומבדיתא דהקטרה מפגלת הקטרה (בין) בהקטרה דלבונה דוקא דהוו אמרי בה דהקטרה מפגלת הקטרה ואייתי להו רבא סייעתא וקאמר דאיכא למדחי סייעתא ולומר להקטיר לא: וא"ת איך נימא דדוקא בהקטרת לבונה קאמרי ולא בהקטרת קומץ והלא מסייעתא דרבא משמע דגם בהקטרת קומץ אמרי דמפגל כיון דדומיא דהנך קאמ' א"כ נימא מה הנך מפגל בהו כשהקטיר איזו הקטרה שתהיה בין דקומץ בין דלבונה אף הקטרה מפגלין כשהקטיר כל הקטרה שתהיה מפגלין בין דקומץ בין דלבונה א"כ גם מהקטרת קומץ משמע דמייתי ראיה לומר דפגל גם בהקטרת קומץ: וי"ל דאע"ג דנימא הכי משכחינן שפיר הקטרה גם בהקטרת קומץ כגון דפגל בשעת הקטרת לבונה בהקטרת קומץ משכחינן בה הקטרה בין דקומץ בין דלבונה הקטרה דקומץ כשמקטיר הלבונה והקטרה דלבונה כשמקטיר הקומץ אבל לא נימא דהקטרת הקומץ תהיה בשעת הקטרת הקומץ כיון דחצי דבר הוא כדפרי', ואדרבא מדמיון דהנך משמע דנימא בשעת כל הקומץ מחשבין בלבונה ולא בהקטרת חצי קומץ באידך חצי קומץ משום דאיכא למימר מה הנך הויא מחשבת פגול בהקטרה דידהו כעסק בעבודה שלמה אף הקטרה הוי מחשבת להקטיר לבונה או שעת הקטרת לבונה חשב להקטיר הקומץ אבל לא כשחשב בשעת הקטרה חצי קומץ להקטיר חציו אחר למחר, ומה שפרש"י להקטיר לבונה הוי מפני שרוצה לומר דוקא כשהקטיר לבונה מפגלין בשעת עסק הקטרת קומץ ולא כשהקטיר הקומץ משום דאין הקטרת חצי קומץ מפגלת חצי קומץ:

    בחד מנא כי חד דמי, ומפגלי להקטרה דלבונה וה"מ לר' מאיר ורבנן אבל לר' יוסי דבריש פרקין דאמ' אין מתיר מפגל המתיר לא מפגלא הקטרת קומץ להקטרת לבונה, ל"ה: וי"ל מה שפירש"י לר' מאיר ורבנן יש להקשות דהא רבנן דר' מאיר אית להו דאין מפגלין בחצי מתיר דהיינו בעסק חצי מתיר וקומץ או לבונה חצי מתיר חשיב להו דהיינו פגל בלבונה דרבנן אמרי דאין בו כרת עד שיפגל כל המתיר א"כ כי מפגל בקומץ להקטיר לבונה בעסק חצי מתיר הוא וא"כ מאי דנימא דהקטרה מפגלת הקטרה ושמפגלים בעסק חצי מתיר צריך לומר דאתייא כר' מאיר ולא כרבנן: ושמא י"ל דדוקא כשפגל בקומץ או בלבונה לאכול שיריים עסק חצי מתיר חשיב ליה משום דללא חשיב בכוליה מתיר אבל כשפגל בקומץ להקטיר לבונה למחר כיון דחשב בכוליה מתיר במפגל ומתפגל דהיינו בקומץ שמפגל בו ובלבונה שחשב בה להתפגל כיון דהמתפגל והמפגל כחד מתיר הוא כמאן דחשיב בעסק כוליה מתיר הוא ומודו בהא רבנן דפגל: ומ"ה נוכל לישב מה שפירש"י בריש פרקין דשני בזיכי לבונה דלר' יוסי לא פגל ולרבנן פגל מה דפרשי' דר"ל כשמקטיר בחד בזך חשב להקטיר חבירו למחר דלר' יוסי לא מפגל משום דהוי מפגל ממתיר למתיר אבל לרבנן דאית להו דמפגלין ממתיר למתיר פגל דהקשיתי עלה לרבנן אמאי נימא דפגל הא בעיא שיחשב בשעת עסק מתיר שלם והוא חשב בעסק חצי מתיר ואף לרבי יוסי למאי אצטרי' לומר דלא פגל מטעם פלוגתי' דמתני' דאין מתיר מפגל המתיר תיפוק לי' משום דחשב בעסק חצי מתיר ור' יוסי נמי בעי שיחשב בעסק מתיר שלם, דנוכל לומר דעסק מתיר שלם חשיב ליה כיון דהמפגל והמתפגל מחד מתיר הוא כדפרישית, ומ"מ שנאמר סברא זו לגבי קומץ להקטיר חצי קומץ שפירשתי לעיל דעסק חצי מתיר הוא לכ"ע אין לומ' סברא זו דכיון דהמפגל והמתפגל בחצי מתיר לא נוכל לעשותו כאלו פגל בכוליה מתיר מאחר שהכל מפגל ומתפגל בחצי מתיר הוו: וגם מה שהקשו התוס' לעיל על שני בזיכי לבונה דקאמ' דלר' יוסי לא פגל דקשיא דלקמן איכא מאן דאמר דהקטרה מפגלת הקטרה לאו קושיא היא לפי מאי דפירש"י הכא שפירש דלא אתייא כר' יוסי כדפרישית: ועל מה שפירש"י ז"ל אבל כר' יוסי לא אתיא כיון דאית ליה דאין מתיר מפגל מתיר לא מפגלא הקטרת קומץ ללבונה, יש להקשות דאמאי נימא דהוי כמפגל ממתיר למתיר והלא קאמ' אבל הכא כיון דאקבע בחד מנא כחד מתיר דמי: וי"ל דהאי טעמא דקאמ' כיון דאקבע בחד מנא כחד מתיר דמי לא סבירא ליה דהא ר' יוסי בריש פרקי' בקומץ את המנחה על מנת להקטיר לבונה למח' קאמ' דלא פגל משום דחשיב ליה כמפגל ממתיר למתיר אע"ג דקומץ ולבונה אקבעו בחד מנא אלמא לית ליה משום דאקבעו בחד מנא דלהוו כחד מתיר ולכך פירש"י דהאי סברא לא אתייא כר' יוסי: וא"ת א"כ דלא אתיא כר' יוסי אליבא דמאן קאמ' לה תלמודא הא לרבנן דר' יוסי לא אצטריכא דהא אית להו דמפגלין ממתיר למתיר בריש פרקי': וי"ל דהיינו דוקא בקומץ ולבונה דאע"ג דר' יוסי חשיב להו ממתיר למתיר פליגי רבנן עליה וקאמרי דכחד מתיר דמי אבל בשני מתירין דלא אקבעו בחד מנא כגון שחט אחד מן הכבשים כו' מודו רבנן דאין מפגלין ממתיר למתיר, וכן קאמר בריש פרקין וקאמר ורבנן כי אמרי' אין מתיר מפגל המתיר היכא דלא אקבע בחד מנא כו' וכן צ"ל משום דמתני' דשחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין דאין מתיר מפגל מתיר למאן קתני ליה אי לר' יוסי השתא קומץ ולבונה דאקבעו בחד מנא והוה לן למימר דכחד מתיר דמו קאמר ר' יוסי דאין מפגלין מקומץ ללבונה ב' כבשים דלא אקבעו בחד מנא א"כ לר' יוסי לא אצטריך אלא לרבנן דר' יוסי אצטריך לאשמועינן דאע"ג דאית להו דמפגלין ממתיר למתיר היינו דוקא בקומץ ולבונה דאית להו לרבנן דכיון דאקבעו בחד מנא דכחד מתיר הוו אבל בכבשים מודו דאין מפגלין מכבש לחבירו דבכי האי גוונא אין מפגלין ממתיר למתיר ולכך פי' רש"י דאתיא כר' מאיר ורבנן ולא כר' יוסי:

    הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שיריםולא גרסי' ולאכול שירים, ל"ה. ולכך פי' כן משום דפריך עלה ואי תרוייהו קמ"ל לימא להקטיר לבונה ולאכול שירים א"כ לא גרסינן ולאכול שירים:

    מאי קמ"ל, פי' דמשום חדא מהנך מחשבה מפגלא והי מנייהו אשמועינן אי הקטרה מפגלת הקטרה אשמעינן ופגל משום להקטיר לבונה למחר ולא משום לאכול שירים דאין מפגלין בחצי מתיר לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולא לימא לאכול שירים כיון דההיא מחשבה לא מהניא למה לי למיחשבה בהדי קמייתא: וקשיא דאימא דלכך נקט לאכול שירים [כדי לאשמעי'] דלא מהניא כמו בהקטיר קומץ להקטיר לבונה דמהניא (כדי לאשמועינן דלא מהניא). וי"ל דהא ליתא דכיון דלא אשמועינן בהדיא הא מהניא והא לא מהניא ליכא למימר דנקט הא דלא מהניא כדי להשמיענו דלא מהניא שהרי לא אשמועינן בהכי מידי שהרי נוכל לומר דאדרבא דסבר דההיא מהניא ואידך לא מהניא הילכך פריך שפיר דאי סבר דחדא מינייהו מהניא ואידך לא מהניא דלא הוה ליה למינקט אלא ההיא דמהניא ולא לינקוט בהדה ההיא דלא מהניא דלמאי נקטה אי לומר דמהניא הא לא מהניא ואי לומר דלא מהניא כמו כן נמי לא אשמועינן דלא מהניא שהרי נוכל לומר עלה דהיינו ההיא דמהניא וכיון דלא נקטה משום דמהניא ולאו לאשמועינן דלא מהניא א"כ בכדי נקטה ואמאי נקטה: ועוד יש להקשות דאע"ג דסבר דר"ל דחשב תרוייהו מחשבות ביחד ולא חדא מינייהו ולאשמועינן דכל חדא מינייהו מהניא וכדפריך דא"כ לימא ולאכול דמשמע או לאכול ומדקאמר לאכול משמע דחשיב תרוייהו, אע"פי כן מנא ליה דר"ל דחדא מינייהו מהניא ואידך לא מהניא אימא דר"ל דתרווייהו מהנו לפגל ושכל אחד מהם ראויה להתפגל דקאמר הכי דכשחשב אלו שני המחשבות המנחה מפוגלת משום דבשביל כל אחד יש לה להתפגל ואשמעינן דלכל אחת מהן יש כח להתפגל. ואי קשיא ליה כיון דחדא מינייהו מפגלא למאי אצטריך תרווייהו כיון דבחדא מינייהו סגי, הרי כמו כן אם נאמר דנקט תרווייהו לומר דחדא מינייהו לא מהניא קשיא לן אמאי נקט ההיא, וכיון דלכל דרך שנקח יש קושיא אמאי פשיט ליה לומר דנקט האחת לומר דלא מהניא ודליקשי לן אמאי נקטה כיון דלא מהניא מדנימא דנקט תרוויוהו לומר דתרווייהו מפגלי לה ודלקשי לן אמאי נקט תרווייהו כיון דבחדא סגי לפגולה: וי"ל דהיינו טעמא דסבר דלא נקטינהו כדי לומר דתרווייהו יחד ולא אחת מפגל לה משום דמכל אחד מהם ראויה להתפגל משום (דאי) [דהא] תרווייהו לא מצטרפי לעשות הפגול וכל אחד מהם לבד (לא) מפגלי [א"כ] לא הוה ליה למנקט תרווייהו ביחד שהרי לא השמיענו שלכל אחד יש לה כח לפלג מאחר שכח של אחד מהם אינו מפגל ומתפגל כלום מפני שכח האחרת פגל, וא"כ אם ירצה לומר שלכל אחת יש לה כח לפגל לית ליה למינקט דחשב שתיהם לפגל ושתיהם מפגלות אם לא ששתיהן יסייעו לעשות הפגול וזה לא יוכל להיות אם לא שבהצטרפות שניהם יפגלו ולא באחת מהן וכיון דאינו ר"ל כן שהרי ר"ל לפחות דלאחת מהן יש כח לפגל צריך לומר דנקט חדא מינייהו לומר דלא מפגלא ולכך פריך אמאי נקט ההיא דאית ליה דלא מהניא: עוד יש להקשות על מה שפירש"י דאשמועינן דהקטרה מפגלת הקטרה ופגל משום מחשבת להקטיר לבונה ולא משום לאכול שירים דאין מפגלין בחצי מתיר וא"כ דטעמא דלאכול שירים דלא מהניא משום דאין מפגלין בחצי מתיר גם כשהקטיר לא יפגל דחצי מתיר הוא דקאי בקומץ וחשב להקטיר לבונה וקומץ חצי מתיר הוא: וי"ל כדפרישית דכיון דבכל (דבכוליה) מתיר קא חשיב דהמתיר כולו הוי במפגל ומתפגל ככוליה מתיר דמי, ומכאן יש להוכיח דצריך לומר סברה זו:

    ואי מפגלין בחצי מתיר קמ"ל, פירוש דהוי פגול משום לאכול שירים הוא דמפגלין בחצי מתיר אבל להקטיר לבונה לא מהניא למה לי לצרופה בהדה, ל"ה. וצ"ל דטעם דלהקטיר לבונה סבר דאין הקטרה מפגלת הקטרה או משום דאית ליה דהוה ליה כמתיר מפגל מתיר דמשום דאקבע בחד מנא לאו כחד מתיר דמי או מטעם דסבר כר' מאיר דאין מפגלין בחצי מתיר ודנימא דסבר דחצי מתיר חשיב ליה אע"ג דהמפגל והמתפגל הכל כמתיר אחד ולא סבר כסברא שפי' לעיל דככוליה מתיר דמי:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 17a

    Menachot 17a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 441 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חריפי דפומבדיתא מפרש בפ"ק דסנהדרין (דף יז:) עיפה ואבימי בני רחבה דפומבדיתא:

    הקטרה מפגלת הקטרה הקטיר קומץ ע"מ להקטיר לבונה לאחר זמן פיגול ואע"ג דאין מתיר מפגל את המתיר ולא דמי לשוחט את הכבש לאכול מחבירו למחר כדמפרש לקמן דהתם לא איקבעו בחד מנא הכא איקבעו בחד מנא:

    מאי לאו הקטרה דומיא דקומץ ונותן בכלי:

    מה הנך בין חישב לאכול שירים למחר בין חישב להקטיר לבונה פיגל:

    קומץ לאו מתיר דלבונה הוא דאמרן לעיל (מנחות דף יג:) דאינה בעיכוב מנחה:

    א"ל אביי לרב מנשיא:

    עני מרי ענני אדוני:

    משמיה דרב כלומר אמרה רב חסדא להא מילתא משמיה דרב:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 17a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מתני' הקומץ את המנחה כו' משום דבעי למתני' ר"א פוסל איצטריך דלגופיה לא איצטריך דממתני' דפ"ק (לעיל מנחות יב.) שמעינן דקתני לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול הא לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר דליכא למימר מדיוקא לא שמעינן כשר אלא דלא הוי פיגול אבל פסול הוי דבסוף פ"ק (גז"ש:) משמע דאפילו כשר שמעינן מינה גבי האי דדייק טעמא דלאכול ולהקטיר כו' ועל כרחך מדיוקא דחוץ למקומו שמעינן דכשר:

    שאין אכילה והקטרה מצטרפין בסוף פ"ק (ג"ז שם:) מוקי לה ר' ירמיה כר"א ואביי מוקי לה כרבנן:

    מדאפקינהו רחמנא בלשון אכילה תימה תינח דאכילת מזבח לאדם אבל (אכילת) אדם לאכילת מזבח מנלן דדומיא דהכי אמר בהקומץ זוטא (לעיל מנחות דף טו.) לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם ויש לומר דבפשטי' דקרא קיימי שני האכילות אבשר זבח תודת שלמיו וקצת קשה דמזה לא משנו רבנן מידי:

    Tosafot on Menachot 17a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מה הנך בין לאכול בין להקטיר פי' מה הנך עבודו' בין חשב לאכול שיריים למחר בין שחשב להקטי' לבונה פגל, ל"ה. (תפ"ך) ולכך פי' להקטיר כדי שלא נאמר דלעולם נימא מה הנך בין לאכול בין להקטיר אף הקטרה בין לאכול בין להקטיר והיכי דמי להקטיר כגון שהקטיר (קומץ כדי שהקטיר) חצי קומץ וחשב להקטיר חציו האחר למחר דלא שייך בהכי לומר דאין מתיר מפגל מתיר דהכל כחד מתיר הוא אבל לבונה דמחשב ממתיר למתיר לימא לאו לכך פי' דגם כשחשב בשעת הקטרת קומץ להקטיר לבונתה למחר דיש לנו לומר דפגל דומיא דהנך דהוי פגול בין חשב בהם להקטיר קומץ בין לבונה כמו כן בהקטרה דקומץ מפגל גם כי חשב בהקטרת לבונה: ומ"מ נראה לומר להיפך. דמאי דהקטרה מפגל הקטרה היינו דוקא כשחשב בשעת הקטרת קומץ להקטיר לבונה למחר דאע"ג דהוי כמו ממתיר למתיר בחד מנא כחד מתיר דמי ומ"מ כשחשב בקומץ להקטיר הלבונה חשב בעסק דבר שלם דהיינו הקטרת כל הקומץ דהויא הקטרה דדבר שלם דנהי דחצי מתיר מקרי מ"מ דבר שלם הוא אבל כשחשב בהקטרת חצי קומץ להקטיר חציו האחר למחר דלא חשב בעסק דבר שלם אפי' לר' מאיר דאמר דמפגל בחצי מתיר לא הוי פגול משום דדוקא כשפגל בקומץ או בלבונה דקאמ' דפגל משום דנהי דכל חדא מינייהו הוי חצי מתיר מ"מ הקטרה דחדא מינייהו כחדא גופא הויא הקטרה שלמה אבל כשפגל בחציו לא חשיבא הקטרה וכאלו לא הקטיר כלום דמי ולא פגל, וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר הנך בין לאכול בין להקטיר הקטרה לאכול אין להקטיר לא, משמע איזהו הקטרה שתהיה או להקטיר חצי קומץ או להקטיר לבונה, דאי בלהקטיר לבונה דוקא קאמר הוה ליה למימ' דהקטיר לבונה ומדקאמ' להקטיר לא דמשמע איזו הקטרה שתהיה משום דדוקא בהקטרת לבונה אמרי חריפי דפומבדיתא דהקטרה מפגלת הקטרה ולא בהקטרת קומץ מטעמא דפרי', וכי הוי רבא מייתי להו סייעתא לא מייתי מיניה ראיה כי אם להקטרת לבונה דאיירו ולא להקטרת קומץ דלא איירו בה הילכך כי דחי תלמודא לסייעתא דרבא וקאמ' להקטיר לא, לא הוי בכלל להקטיר כל הקטרה בין הקטרה דקומץ בין הקטרה דלבונה דכבר מודו חריפי דפומבדיתא דהקטרה מפגלת הקטרה (בין) בהקטרה דלבונה דוקא דהוו אמרי בה דהקטרה מפגלת הקטרה ואייתי להו רבא סייעתא וקאמר דאיכא למדחי סייעתא ולומר להקטיר לא: וא"ת איך נימא דדוקא בהקטרת לבונה קאמרי ולא בהקטרת קומץ והלא מסייעתא דרבא משמע דגם בהקטרת קומץ אמרי דמפגל כיון דדומיא דהנך קאמ' א"כ נימא מה הנך מפגל בהו כשהקטיר איזו הקטרה שתהיה בין דקומץ בין דלבונה אף הקטרה מפגלין כשהקטיר כל הקטרה שתהיה מפגלין בין דקומץ בין דלבונה א"כ גם מהקטרת קומץ משמע דמייתי ראיה לומר דפגל גם בהקטרת קומץ: וי"ל דאע"ג דנימא הכי משכחינן שפיר הקטרה גם בהקטרת קומץ כגון דפגל בשעת הקטרת לבונה בהקטרת קומץ משכחינן בה הקטרה בין דקומץ בין דלבונה הקטרה דקומץ כשמקטיר הלבונה והקטרה דלבונה כשמקטיר הקומץ אבל לא נימא דהקטרת הקומץ תהיה בשעת הקטרת הקומץ כיון דחצי דבר הוא כדפרי', ואדרבא מדמיון דהנך משמע דנימא בשעת כל הקומץ מחשבין בלבונה ולא בהקטרת חצי קומץ באידך חצי קומץ משום דאיכא למימר מה הנך הויא מחשבת פגול בהקטרה דידהו כעסק בעבודה שלמה אף הקטרה הוי מחשבת להקטיר לבונה או שעת הקטרת לבונה חשב להקטיר הקומץ אבל לא כשחשב בשעת הקטרה חצי קומץ להקטיר חציו אחר למחר, ומה שפרש"י להקטיר לבונה הוי מפני שרוצה לומר דוקא כשהקטיר לבונה מפגלין בשעת עסק הקטרת קומץ ולא כשהקטיר הקומץ משום דאין הקטרת חצי קומץ מפגלת חצי קומץ:

    בחד מנא כי חד דמי, ומפגלי להקטרה דלבונה וה"מ לר' מאיר ורבנן אבל לר' יוסי דבריש פרקין דאמ' אין מתיר מפגל המתיר לא מפגלא הקטרת קומץ להקטרת לבונה, ל"ה: וי"ל מה שפירש"י לר' מאיר ורבנן יש להקשות דהא רבנן דר' מאיר אית להו דאין מפגלין בחצי מתיר דהיינו בעסק חצי מתיר וקומץ או לבונה חצי מתיר חשיב להו דהיינו פגל בלבונה דרבנן אמרי דאין בו כרת עד שיפגל כל המתיר א"כ כי מפגל בקומץ להקטיר לבונה בעסק חצי מתיר הוא וא"כ מאי דנימא דהקטרה מפגלת הקטרה ושמפגלים בעסק חצי מתיר צריך לומר דאתייא כר' מאיר ולא כרבנן: ושמא י"ל דדוקא כשפגל בקומץ או בלבונה לאכול שיריים עסק חצי מתיר חשיב ליה משום דללא חשיב בכוליה מתיר אבל כשפגל בקומץ להקטיר לבונה למחר כיון דחשב בכוליה מתיר במפגל ומתפגל דהיינו בקומץ שמפגל בו ובלבונה שחשב בה להתפגל כיון דהמתפגל והמפגל כחד מתיר הוא כמאן דחשיב בעסק כוליה מתיר הוא ומודו בהא רבנן דפגל: ומ"ה נוכל לישב מה שפירש"י בריש פרקין דשני בזיכי לבונה דלר' יוסי לא פגל ולרבנן פגל מה דפרשי' דר"ל כשמקטיר בחד בזך חשב להקטיר חבירו למחר דלר' יוסי לא מפגל משום דהוי מפגל ממתיר למתיר אבל לרבנן דאית להו דמפגלין ממתיר למתיר פגל דהקשיתי עלה לרבנן אמאי נימא דפגל הא בעיא שיחשב בשעת עסק מתיר שלם והוא חשב בעסק חצי מתיר ואף לרבי יוסי למאי אצטרי' לומר דלא פגל מטעם פלוגתי' דמתני' דאין מתיר מפגל המתיר תיפוק לי' משום דחשב בעסק חצי מתיר ור' יוסי נמי בעי שיחשב בעסק מתיר שלם, דנוכל לומר דעסק מתיר שלם חשיב ליה כיון דהמפגל והמתפגל מחד מתיר הוא כדפרישית, ומ"מ שנאמר סברא זו לגבי קומץ להקטיר חצי קומץ שפירשתי לעיל דעסק חצי מתיר הוא לכ"ע אין לומ' סברא זו דכיון דהמפגל והמתפגל בחצי מתיר לא נוכל לעשותו כאלו פגל בכוליה מתיר מאחר שהכל מפגל ומתפגל בחצי מתיר הוו: וגם מה שהקשו התוס' לעיל על שני בזיכי לבונה דקאמ' דלר' יוסי לא פגל דקשיא דלקמן איכא מאן דאמר דהקטרה מפגלת הקטרה לאו קושיא היא לפי מאי דפירש"י הכא שפירש דלא אתייא כר' יוסי כדפרישית: ועל מה שפירש"י ז"ל אבל כר' יוסי לא אתיא כיון דאית ליה דאין מתיר מפגל מתיר לא מפגלא הקטרת קומץ ללבונה, יש להקשות דאמאי נימא דהוי כמפגל ממתיר למתיר והלא קאמ' אבל הכא כיון דאקבע בחד מנא כחד מתיר דמי: וי"ל דהאי טעמא דקאמ' כיון דאקבע בחד מנא כחד מתיר דמי לא סבירא ליה דהא ר' יוסי בריש פרקי' בקומץ את המנחה על מנת להקטיר לבונה למח' קאמ' דלא פגל משום דחשיב ליה כמפגל ממתיר למתיר אע"ג דקומץ ולבונה אקבעו בחד מנא אלמא לית ליה משום דאקבעו בחד מנא דלהוו כחד מתיר ולכך פירש"י דהאי סברא לא אתייא כר' יוסי: וא"ת א"כ דלא אתיא כר' יוסי אליבא דמאן קאמ' לה תלמודא הא לרבנן דר' יוסי לא אצטריכא דהא אית להו דמפגלין ממתיר למתיר בריש פרקי': וי"ל דהיינו דוקא בקומץ ולבונה דאע"ג דר' יוסי חשיב להו ממתיר למתיר פליגי רבנן עליה וקאמרי דכחד מתיר דמי אבל בשני מתירין דלא אקבעו בחד מנא כגון שחט אחד מן הכבשים כו' מודו רבנן דאין מפגלין ממתיר למתיר, וכן קאמר בריש פרקין וקאמר ורבנן כי אמרי' אין מתיר מפגל המתיר היכא דלא אקבע בחד מנא כו' וכן צ"ל משום דמתני' דשחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין דאין מתיר מפגל מתיר למאן קתני ליה אי לר' יוסי השתא קומץ ולבונה דאקבעו בחד מנא והוה לן למימר דכחד מתיר דמו קאמר ר' יוסי דאין מפגלין מקומץ ללבונה ב' כבשים דלא אקבעו בחד מנא א"כ לר' יוסי לא אצטריך אלא לרבנן דר' יוסי אצטריך לאשמועינן דאע"ג דאית להו דמפגלין ממתיר למתיר היינו דוקא בקומץ ולבונה דאית להו לרבנן דכיון דאקבעו בחד מנא דכחד מתיר הוו אבל בכבשים מודו דאין מפגלין מכבש לחבירו דבכי האי גוונא אין מפגלין ממתיר למתיר ולכך פי' רש"י דאתיא כר' מאיר ורבנן ולא כר' יוסי:

    הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שירים ולא גרסי' ולאכול שירים, ל"ה. ולכך פי' כן משום דפריך עלה ואי תרוייהו קמ"ל לימא להקטיר לבונה ולאכול שירים א"כ לא גרסינן ולאכול שירים:

    מאי קמ"ל, פי' דמשום חדא מהנך מחשבה מפגלא והי מנייהו אשמועינן אי הקטרה מפגלת הקטרה אשמעינן ופגל משום להקטיר לבונה למחר ולא משום לאכול שירים דאין מפגלין בחצי מתיר לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולא לימא לאכול שירים כיון דההיא מחשבה לא מהניא למה לי למיחשבה בהדי קמייתא: וקשיא דאימא דלכך נקט לאכול שירים [כדי לאשמעי'] דלא מהניא כמו בהקטיר קומץ להקטיר לבונה דמהניא (כדי לאשמועינן דלא מהניא). וי"ל דהא ליתא דכיון דלא אשמועינן בהדיא הא מהניא והא לא מהניא ליכא למימר דנקט הא דלא מהניא כדי להשמיענו דלא מהניא שהרי לא אשמועינן בהכי מידי שהרי נוכל לומר דאדרבא דסבר דההיא מהניא ואידך לא מהניא הילכך פריך שפיר דאי סבר דחדא מינייהו מהניא ואידך לא מהניא דלא הוה ליה למינקט אלא ההיא דמהניא ולא לינקוט בהדה ההיא דלא מהניא דלמאי נקטה אי לומר דמהניא הא לא מהניא ואי לומר דלא מהניא כמו כן נמי לא אשמועינן דלא מהניא שהרי נוכל לומר עלה דהיינו ההיא דמהניא וכיון דלא נקטה משום דמהניא ולאו לאשמועינן דלא מהניא א"כ בכדי נקטה ואמאי נקטה: ועוד יש להקשות דאע"ג דסבר דר"ל דחשב תרוייהו מחשבות ביחד ולא חדא מינייהו ולאשמועינן דכל חדא מינייהו מהניא וכדפריך דא"כ לימא ולאכול דמשמע או לאכול ומדקאמר לאכול משמע דחשיב תרוייהו, אע"פי כן מנא ליה דר"ל דחדא מינייהו מהניא ואידך לא מהניא אימא דר"ל דתרווייהו מהנו לפגל ושכל אחד מהם ראויה להתפגל דקאמר הכי דכשחשב אלו שני המחשבות המנחה מפוגלת משום דבשביל כל אחד יש לה להתפגל ואשמעינן דלכל אחת מהן יש כח להתפגל. ואי קשיא ליה כיון דחדא מינייהו מפגלא למאי אצטריך תרווייהו כיון דבחדא מינייהו סגי, הרי כמו כן אם נאמר דנקט תרווייהו לומר דחדא מינייהו לא מהניא קשיא לן אמאי נקט ההיא, וכיון דלכל דרך שנקח יש קושיא אמאי פשיט ליה לומר דנקט האחת לומר דלא מהניא ודליקשי לן אמאי נקטה כיון דלא מהניא מדנימא דנקט תרוויוהו לומר דתרווייהו מפגלי לה ודלקשי לן אמאי נקט תרווייהו כיון דבחדא סגי לפגולה: וי"ל דהיינו טעמא דסבר דלא נקטינהו כדי לומר דתרווייהו יחד ולא אחת מפגל לה משום דמכל אחד מהם ראויה להתפגל משום (דאי) [דהא] תרווייהו לא מצטרפי לעשות הפגול וכל אחד מהם לבד (לא) מפגלי [א"כ] לא הוה ליה למנקט תרווייהו ביחד שהרי לא השמיענו שלכל אחד יש לה כח לפלג מאחר שכח של אחד מהם אינו מפגל ומתפגל כלום מפני שכח האחרת פגל, וא"כ אם ירצה לומר שלכל אחת יש לה כח לפגל לית ליה למינקט דחשב שתיהם לפגל ושתיהם מפגלות אם לא ששתיהן יסייעו לעשות הפגול וזה לא יוכל להיות אם לא שבהצטרפות שניהם יפגלו ולא באחת מהן וכיון דאינו ר"ל כן שהרי ר"ל לפחות דלאחת מהן יש כח לפגל צריך לומר דנקט חדא מינייהו לומר דלא מפגלא ולכך פריך אמאי נקט ההיא דאית ליה דלא מהניא: עוד יש להקשות על מה שפירש"י דאשמועינן דהקטרה מפגלת הקטרה ופגל משום מחשבת להקטיר לבונה ולא משום לאכול שירים דאין מפגלין בחצי מתיר וא"כ דטעמא דלאכול שירים דלא מהניא משום דאין מפגלין בחצי מתיר גם כשהקטיר לא יפגל דחצי מתיר הוא דקאי בקומץ וחשב להקטיר לבונה וקומץ חצי מתיר הוא: וי"ל כדפרישית דכיון דבכל (דבכוליה) מתיר קא חשיב דהמתיר כולו הוי במפגל ומתפגל ככוליה מתיר דמי, ומכאן יש להוכיח דצריך לומר סברה זו:

    ואי מפגלין בחצי מתיר קמ"ל, פירוש דהוי פגול משום לאכול שירים הוא דמפגלין בחצי מתיר אבל להקטיר לבונה לא מהניא למה לי לצרופה בהדה, ל"ה. וצ"ל דטעם דלהקטיר לבונה סבר דאין הקטרה מפגלת הקטרה או משום דאית ליה דהוה ליה כמתיר מפגל מתיר דמשום דאקבע בחד מנא לאו כחד מתיר דמי או מטעם דסבר כר' מאיר דאין מפגלין בחצי מתיר ודנימא דסבר דחצי מתיר חשיב ליה אע"ג דהמפגל והמתפגל הכל כמתיר אחד ולא סבר כסברא שפי' לעיל דככוליה מתיר דמי:

    Rashba on Menachot 17a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 17, Amud Aleph, about 441 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “חריפי דפומבדיתא: הקטרה מפגלת הקטרה, ואפילו לרבנן…”

    2. Segment 234 words

      Opens “אמר רבא: אף אנן נמי תנינא, זה…”

      Named: רבא.

    3. Segment 317 words

      Opens “מאי לאו הקטרה דומיא דהנך, מה הנך…”

    4. Segment 411 words

      Opens “לא, הנך בין לאכול בין להקטיר; הקטרה…”

    5. Segment 523 words

      Opens “יתיב רב מנשיא בר גדא קמיה דאביי,…”

      Named: רב מנשיא בר גדא, רב חסדא, אביי.

    6. Segment 619 words

      Opens “ה"מ היכא דחישב בהו בשירים, דקומץ מתיר…”

    7. Segment 719 words

      Opens “א"ל אביי: עני מרי משמיה דרב? א"ל…”

      Named: רב חסדא, אביי.

    8. Segment 839 words

      Opens “אמר רב יעקב בר אידי משמיה דאביי:…”

      Named: רב יעקב בר אידי, אביי.

    9. Segment 915 words

      Opens “לא, התם הוא דלא איקבע בחד מנא,…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אמר רב המנונא: הא מילתא אבלע לי…”

      Named: רב המנונא, רבי חנינא.

    11. Segment 1135 words

      Opens “מאי קמ"ל אי הקטרה מפגלת הקטרה קמ"ל…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה: לעולם קסבר…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    13. Segment 1322 words

      Opens “תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא:…”

      Named: רב יצחק בר אבא, אבא.

    14. Segment 1420 words

      Opens “ולימא: ה"ז פגול, ור"מ היא! תנא ״דברי…”

    15. Segment 155 words

      Opens “הדרן עלך הקומץ את המנחה.…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “מתני׳ הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו…”

    18. Segment 1838 words

      Opens “גמ׳ א"ר אסי א"ר יוחנן: מ"ט דר"א…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “וכשם שמחשבין מאכילת אדם לאכילת אדם, ומאכילת…”

    20. Segment 206 words

      Opens “מ"ט מדאפקינהו רחמנא להקטרה בלשון אכילה.…”

    21. Segment 216 words

      Opens “ורבנן, האי דאפקינהו רחמנא בלשון אכילה,…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Menachot 17a · Segment 12 — “אמר רב אדא בר אהבה: לעולם קסבר אין הקטרה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 17a · Segment 18 — “גמ׳ א"ר אסי א"ר יוחנן: מ"ט דר"א אמר קרא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 17a · Segment 7 — “א"ל אביי: עני מרי משמיה דרב? א"ל אין. איתמר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 17a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026