Talmud Builders

    Menachot 52b

    Back to index

    English translation — Menachot 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1according to the Rabbis, who hold that generally one handful of frankincense is divided between the morning and afternoon offerings, is the amount of frankincense doubled or not? Do we say that since in this case its fine flour is doubled, as a complete tenth of an ephah of fine flour is sacrificed in both the morning and evening, its frankincense is also doubled? Or perhaps that which the verse reveals, i.e., that a complete tenth of an ephah is sacrificed in the morning and afternoon, it reveals, and that which it does not reveal, it does not reveal; and therefore, since the verse does not indicate that the amount of frankincense is doubled, only one handful is brought.

    2And furthermore, what is the halakha concerning the oil of the griddle-cake offering in a case where the High Priest died and was not yet replaced, both according to Abba Yosei ben Dostai and according to the Rabbis? Is the required amount three log , as it is when the High Priest brings the griddle-cake offering, or is the amount of oil doubled just as the amount of fine flour is doubled?

    3Rava said: Come and hear a resolution to the dilemma concerning the quantity of frankincense that is brought in this case, based upon a mishna (106b): There are five halakhot pertaining to a handful. The halakha of the frankincense sacrificed with the griddle-cake offering of the High Priest is not included in this number, because only half a handful of frankincense is sacrificed at one time. And if it is so that when there is no High Priest a complete handful is brought in the morning and in the afternoon, then sometimes you find that there are seven halakhot pertaining to a handful.

    4The Gemara rejects this proof: The tanna does not teach cases of what if the High Priest died, and is speaking only about a typical case. The Gemara relates that Rav Pappa was sitting and teaching this halakha . Rav Yosef bar Shemaya said to Rav Pappa: But the mishna does list the case of one who intentionally offers up the handful from a meal offering outside the Temple courtyard, who is liable to receive karet . This is not a standard case but rather a case of what if, and nevertheless it is taught in the mishna. Accordingly, Rava’s proof is valid.

    5The Gemara asks: What conclusion was reached about this matter? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita : In the case of a High Priest who died and they did not yet appoint another in his stead, a complete tenth of an ephah of fine flour is brought for the griddle-cake offering in the morning and another complete tenth of an ephah is brought in the afternoon. And one separates two handfuls of frankincense for it, and sacrifices one handful with the morning offering and one handful with the afternoon offering. And one separates three log of oil for it, and brings a log and a half with the morning offering and a log and a half with the afternoon offering.

    6The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this baraita ? If we say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis, what is different about its frankincense such that it is doubled in the case where the High Priest died, and what is different about its oil such that it is not doubled?

    7Rather, the baraita is in accordance with the opinion of Abba Yosei ben Dostai, who said: The griddle-cake offering of the High Priest generally requires two handfuls. And therefore when the baraita requires two handfuls of frankincense in the case where the High Priest died and another has not yet been appointed, the frankincense is not being doubled and the oil is also not doubled. Therefore, three log of oil are required, as usual.

    8And from the fact that according to Abba Yosei ben Dostai the requisite oil is not doubled, one can conclude that also according to the Rabbis its frankincense and its oil are not doubled.

    9This discussion in the Gemara began with Rabbi Yoḥanan presenting the dispute between Abba Yosei ben Dostai and the Rabbis, and it concludes with his ruling concerning their dispute. Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Abba Yosei ben Dostai. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? But doesn’t Rabbi Yoḥanan state a principle that the halakha is in accordance with the ruling of an unattributed mishna, and we learned in the unattributed mishna cited earlier: There are only five halakhot pertaining to a handful. Since the mishna does not list the fact that a handful of frankincense is offered twice daily with the griddle-cake offering, how can Rabbi Yoḥanan accept that opinion?

    10The Gemara answers: They are different amora’im , and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan. One said that Rabbi Yoḥanan rules in accordance with Abba Yosei ben Dostai, and one said that according to Rabbi Yoḥanan the halakha is always in accordance with an unattributed mishna.

    11MISHNA: All the meal offerings come to be offered as matza , with care taken to prevent leavening, except for ten loaves of leavened bread among the forty loaves that accompany the thanks offering, and the meal offering of the two loaves that are brought on the festival of Shavuot , as they come to be offered as leavened bread.

    12The Sages disagree as to the manner in which those meal offerings are leavened. Rabbi Meir says: With regard to the leaven added to the dough to facilitate leavening, one separates [ bodeh ] part of the flour for the meal offerings from within the flour of the meal offerings themselves, causes it to become leaven, and leavens the meal offerings with it.

    13Rabbi Yehuda says: That is also not the optimal manner in which to fulfill the mitzva, as aged leaven is a more effective leavening agent. Rather, one brings the leaven from another, aged, dough and places it into the measuring vessel, and then he adds flour until he fills the measuring vessel, to ensure the appropriate measure of a tenth of an ephah of flour. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: That too is inappropriate, as in that manner the meal offering will either be lacking the requisite measure or be greater than the required measure, as the Gemara will explain.

    14GEMARA: Rabbi Perida raised a dilemma before Rabbi Ami: From where is it derived with regard to all the meal offerings that they come to be offered as matza ? Rabbi Ami was puzzled by this question, and replied: What do you mean when you say: From where do we derive this? Concerning every meal offering with regard to which it is written explicitly in the Torah that it comes as matza , it is written with regard to it, and therefore the dilemma does not arise. And concerning any meal offering where it is not written explicitly with regard to it that it must be matza , nevertheless it is written with regard to it:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לרבנן הוכפלה לבונתושיביא קומץ שחרית וקומץ בערב דבשלמא לאבא יוסי לא מבעיא ליה דלא הוכפל שיביא שני קמצים לכל הקטרה דלא מצינו ב' קמצים בהקטרה אחת:

    מאי דגלי גליסלת גלי קרא בהוספה כדאמרינן לעיל (מנחות דף נא:) לרבי יהודה מאותה ולר"ש מכליל תקטר:

    ושמןמבעיא ליה אליבא דכולהו אם צריך להביא ג' לוגין לכל עשרון דעד שלא ימות היה מביא ג' לוגין וחוצן לוג ומחצה לחצי עשרון דשחר ולוג ומחצה לבין הערבים השתא מאי:

    ה' קמצין הןבפרק האומר הרי עלי עשרון (לקמן מנחות דף קו:) חשיב והאי קומץ לבונה של חביתין לא חשיב התם משום דלחצאין קרב ובשלימה קמיירי ולא בחצאין ואם איתא דכי מת כ"ג קרבו שלם בכל הקטרות זימנין דמשכחת [שבעה] כגון ב' קמצים של חביתין דהא התם קא חשיב ב' קמצים של בזיכי לחם הפנים אע"ג דחד קרבן נינהו וה"נ ליחשוב: ומשני לעולם אימא לך דהוכפל והאי דלא חשיב להו משום דאי מת כהן לא קתני אלא בקריבים כדרכן קא מיירי:

    להא שמעתאדאי לא קתני:

    והא מעלה קומץ בחוץדקתני ליה התם גבי ה' קמצין דאי עבר והעלהו בחוץ חייב וקתני ליה נמי ש"מ דאם איתא דהוכפל ליתנינהו ואפילו דאי:

    מאי הוי עלהדהא לא תנינן ליה בהדיא:

    אלא אבא יוסידאמר חביתין דעלמא נמי בחיי כהן בעי ב' קמצין הילכך הא נמי ב' קמצין וקתני לוג ומחצה שחרית כו' אלמא שמן לא הוכפל ואיפשיטא בעיא דשמן לאבא יוסי ומדשמן לאבא יוסי לא הוכפל דמאי דלא גלי לא גלי לרבנן נמי לבונה ושמן לא הוכפלו דמאי דלא גלי לא גלי דאינהו לא פליגי אלא בלבונה מחיים אבל בלאחר מיתה אי הוכפל אי לא הוכפל לא פליגי:

    הילכתא כאבא יוסידאמר בחיי כהן מקריב קומץ לבונה שחרית וקומץ ערבית:

    ותנן ה' קמצין הןולא חשיב ליה לקומץ דחביתין משום דלחצאין קרב ואם איתא דקרב שלם ליתני ז' קמצים הן:

    אמוראי נינהומר אמר כסתם משנה אמר רבי יוחנן ומר אמר הלכה כאבא יוסי אמר רבי יוחנן:

    מתני' כל המנחות:

    חוץ מחמץ שבתורהדכתיב על חלות לחם חמץ וגו' (ויקרא ז׳:י״ג) ושתי הלחם דכתיב חמץ תאפינה (שם כג):

    שאור בודה להן מתוכומתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור שהוא לש מן הסלת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסלת ומתחמץ מאיליו וממנו מחמץ את השאר:

    אף היא אינה מן המובחרשאינה מחמצת יפה לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:

    אלא מביא שאורהמחומץ יפה מתוך ביתו ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סלת:

    אף היא היתה יתרה או חסרהכגון אם השאור עבה ומגובל בקושי במעט מים אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יתר לפי שאם לא היה שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו ואם אינו מגובל יפה שנתן בו מים הרבה נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא העשרון חסר שאם לא בשביל המים לא היה מלא:

    גמ' דכתיבא כתיבאאותה מנחה שכתוב בה מצה כגון מנחת מאפה ומנחת מחבת הרי כתיב בה ודלא כתיבא אתא מהאי קרא דכייל לכל המנחות בצו את אהרן דכתיב זאת תורת המנחה וכתיב בתריה מצות תאכל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 52 עמוד ב

    1לרבנן הוכפלה לבונתו, או לא? מי אמרינן: מתוך שהוכפלה סלתו הוכפלה לבונתו, או דילמא מאי דגלי גלי, מאי דלא גלי לא גלי.

    2ושמן, בין לאבא יוסי בן דוסתאי ובין לרבנן מהו?

    3אמר רבא ת"ש ה' קמצין הן, ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ז'׃

    4דאי לא קתני, יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא. אמר ליה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא: והא מעלה קומץ בחוץ, דאי הוה, וקתני.

    5מאי הוי עלה? אמר ר"נ בר יצחק: ת"ש דתניא: כ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו שלימה שחרית, ושלימה בין הערבים, ומפריש לה ב' קמצין קומץ שחרית וקומץ בין הערבים, ומפריש לה שלשת לוגין לוג ומחצה שחרית, לוג ומחצה בין הערבים.

    6מני? אילימא רבנן מאי שנא לבונתה דהוכפלה, ומאי שנא שמנה דלא הוכפלה?

    7אלא, אבא יוסי בן דוסתאי היא, דאמר: חביתי כ"ג בעלמא שני קמצין בעיא, ולבונה לא הוכפלה, ושמן לא הוכפל.

    8ומדשמן לאבא יוסי בן דוסתאי לא הוכפלה לבונתה ושמנה, לרבנן נמי לא הוכפלו.

    9א"ר יוחנן: הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי. ומי א"ר יוחנן הכי? והא א"ר יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: חמשה קמצין הן.

    10אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.

    11הדרן עלך התכלת.

    Mishna

    12כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ.

    13ר"מ אומר: השאור בודה להן מתוכן, ומחמצן.

    14ר' יהודה אומר: אף היא אינה מן המובחר, אלא מביא את השאור ונותנו לתוך המדה, וממלא את המדה. אמרו לו: אף היא היתה חסרה או יתרה.

    Gemara

    15בעא מיניה רבי פרידא מרבי אמי: מנין לכל המנחות שהן באות מצה? מנלן? דכתיב ״בה כתיב בה״, דלא כתיב ״בה כתיב בה״׃

    Tosafot

    לרבנן הוכפלה לבונתואבל לאבא יוסי בן דוסתאי כיון דצריך קומץ בבוקר וקומץ בערב לא שייך לאיכפולי טפי משיעור שלם דלרבנן הוא דבעי אי בעינן שלם בלבונה כי היכי דבעינן שלם בעשרון אבל משמן בעי (טפי) לאבא יוסי בן דוסתאי נמי דבכל יום לא היה רק לוג ומחצה בבוקר וכן בערב והשתא נמי או דילמא לכל עשרון היו ג' לוגין וזו היא בלילתן:

    הלכה כאבא יוסי בן דוסתאיתימה הילכתא למשיחא:

    מתני' כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחםשתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות דאיקרי מנחה כדאמר בפרק התכלת (לעיל מנחות דף מז:) אבל לחמי תודה לא אשכחן ומ"מ ניחא לאשמועינן דינא:

    בודהבדל"ת גרסינן בערוך ופי' לשון הוצאה כמו (מלכים א י״ב:ל״ג) בחודש אשר בדא מלבו (נחמיה ו׳:ח׳) כי מלבך אתה בודאם:

    חסרה או יתרהמכאן פי' הרב רבינו חיים דכשמודדין במדה בפסח או לצורך חלה אין להכביד על הסלת דא"כ נמצאת יתרה כמו לענין מנחות ועוד אמרינן לקמן (מנחות דף פז.) גודשא תילתא:

    מנין לכל המנחות שהן באות מצה כו'תימה מתני' היא (לקמן מנחות דף נה.) דתנן כל המנחות נילושות בפושרים ומשמרם שלא יחמיצו כו' שנאמר כל המנחה בל תאפה חמץ וה"נ דרשי' לקמן בגמ' (שם) שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחה ועוד משמע דשייך לרבויי טפי מההוא קרא דכל מנחה ממאי דמרבה מהאי קרא דזאת תורת המנחה דמייתי הכא דמההוא לא שייך לרבויי אלא מנחות שיש בהם דין הכתוב בפרשה הגשה קמיצה ולבונה כגון מנחת סלת ומחבת ומרחשת אבל מכל המנחה איתרבו אפילו מנחת העומר ומנחת קנאות ומנחת כהן ומנחת [נסכים] ולחם הפנים ונראה לפרש דרבי אמי לא רצה להביא לן הא דדרשינן מייתורא דקראי (אלא) לפי שהיה סבור דאפילו למצוה קא מיבעיא ליה היכא דלא כתיבא מצה הביא לו מקראות פשוטות ותמה על שאלתו והשיב לו דכתיבא כתיבא כגון מחבת ומאפה דלא כתיבא כגון מנחת סלת ומרחשת כתיב זאת תורת וה"ה דאכתי מהנך קראי לא ידעינן כולהו שאר מנחות עוד משמע דמנחת סלת נמי כתיבא דאותה פרשה דזאת תורת דכתיב בה מצות תאכל פשטיה דקרא במנחת סלת [כתיב] דכתיב מסלת המנחה ומשמנה ומזאת תורת מרבי מרחשת ומהשתא מצינו למימר דנתרבו כל מנחות אפילו אותם דאין בהם הגשה קמיצה ולבונה כי היכי דמרבינן מרחשת אע"ג דלא איירי בה קרא אבל קשיא א"כ כל המנחה לרבות שאר מנחות למה לי דאם נאמר ללאו א"כ היכי מייתי לעכב מלא תאפה דלקמן דריש ליה על הכלל ור"ת מפרש דמיבעיא ליה לרבי פרידא מנלן דבאות מצה ולא שיאור וחלוט דאי מלא תעשה חמץ דמתני' הוה אמינא שיאור וחלוט שרי א"ל דכתיבא כתיבא אלמא מצות בעינן ושיאור וחלוט לאו מצה היא א"ל לעכב קא מיבעיא לן מנלן דמיפסלא אם הביא שיאור וחלוט א"ל דכתיב לא תאפה חמץ דמשמע אלא מצה דכתיב מצה באותה פרשה ורב חסדא פריך דילמא מלא תאפה חמץ אלא שיאור אע"ג דכבר כתיב לא תעשה איצטריך טובא לכדדרשינן לקמן ופי' זה דחוק ומגומגם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והכהן המשיח תחתיו, פי' דהכי משמע הכהן המשיח כשמת תחתיו אחד מבניו יעשה אותה, דמשל יורשין קריבה עד שיעמוד אחר, יכול יקריבו יורשין לחצאין, כמו שהיה עושה אביהם ת"ל יעשה אותה כולה ולא חציה, ל"ה: נ"ל דמאי דקאמר יעשה אותה כולה ולא חציה ר"ל דיעשה כולה בבקר וכולה בערב מעשרון או פעם ביום מעשרון שלם כדמבעיא לקמן על שלימה היתה קרבה אבל חצאין לא היתה קריבה דאין לומר דר' יהוד' סבר דמאחר שאמר הכתוב מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא היתה קריבה כי אם חצי עשרון בפעם שלא ישנה כשבאה משל יורשין שלימה בפעם א' או בשני פעמים אלא דר"ל דכשמת בבקר ויש להביא חצי עשרון שהי' לו להיות קרב בערב לא יביא חצי עשרון אלא עשרון שלם ויקריב ממנה חצי עשרון כדאמרי' לעיל גבי כהן גדול ומנו אחר תחתיו דמחצה משלם הוא מקריב ומשום דלא רבית מחציתה כי אם גבי כהן גדול ולא גבי יורשין הוצרך להוכיח מקרא אחרינא גבי יורשים דיעשו כדרך שהיה עושה כהן גדול אחר שנתמנה תחת אותו שמת ויכול יקריבנה חצאין ר"ל שיביאנה חצאין כדפירי' שהרי לא נוכל לומר בו דמדקאמר בתר הכי כליל תקטר שתהא כולה בהקטרה משמע שמקטרין כולה בפעם א' ולגבי דהך מילתא לא פליגי ר' שמעון ור' יהוד' דלא פליגי אלא אם באה משל יורשין או משל צבור אבל לגבי הקרבתה לא פליגי דבדרך אחד נעשית בין משל יורשין בין משל צבור, [וא"ל] דמ"מ לפי פי' אחר שפירש"י שתהא כולה בהקטרה שלא יעשה שירים היינו יכולים לפרש דאינו ר"ל שיקטיר כולה בפעם א', אבל מ"מ אין לפרש כן משום דמתני' קאמר דשלימה היתה קריבה דר"ל דיקריב כולה בערב וכולה בבקר ולא חצאין כמו אביהם וצריך לתת טעם למה שנה האב מהבנים משום דאפשר דחסה תורה יותר על ממונו של כהן גדול מעל ממון היורשים ומשל צבור והוי מפני חיבה כדאיתא בדוכת' אחרינא:

    מנין ליתן של זה בזה, פי' שיהיו שתיהן כליל בהקטרה והאוכל משירי שתיהם עובר בלאו, ל"ה: יש להקשות למאי אצטריך למילף מנחת כהן לומר מה כאן כליל תקטר והלא כתיב בה כליל תהיה ומה לי כליל תהיה מה לי כליל תקטר דלאיזה ענין תהיה כליל אם לא לגבי הקטרה: וי"ל דסד"א דמדקאמר לא תאכל א"כ משמע דכליל תהיה אינו ר"ל שתהא כולה נקטרת אלא שיקטיר ממנה, וא"ת אע"ג דנימא דכליל תהיה ר"ל שכולה נקטרת דאצטריך לא תאכל לאוקמה בלאו הא נמי לא אצטריך דממילא ידעינן דכיון דדינא להיות נקטרת כולה דאין לאכול קדשי גבוה דהוו כמו אמורין ויותרת וכליות דנקטרין דאסורין באכילה אלא היינו מפרשים מדכתיב לא תאכל דר"ל כליל תהיה דיש ממנה כליל ולא תאכל השיריים לכך אצטריך למגמר כליל מכליל תקטר דר"ל דכולה נקטרת ואפ"ה אצטריך לא תאכל לומר דאם עשה בה שיריים שהם אסורין באכילה לאסור עליהם בלאו:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 52b

    Menachot 52b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 250 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לרבנן הוכפלה לבונתו שיביא קומץ שחרית וקומץ בערב דבשלמא לאבא יוסי לא מבעיא ליה דלא הוכפל שיביא שני קמצים לכל הקטרה דלא מצינו ב' קמצים בהקטרה אחת:

    מאי דגלי גלי סלת גלי קרא בהוספה כדאמרינן לעיל (מנחות דף נא:) לרבי יהודה מאותה ולר"ש מכליל תקטר:

    ושמן מבעיא ליה אליבא דכולהו אם צריך להביא ג' לוגין לכל עשרון דעד שלא ימות היה מביא ג' לוגין וחוצן לוג ומחצה לחצי עשרון דשחר ולוג ומחצה לבין הערבים השתא מאי:

    ה' קמצין הן בפרק האומר הרי עלי עשרון (לקמן מנחות דף קו:) חשיב והאי קומץ לבונה של חביתין לא חשיב התם משום דלחצאין קרב ובשלימה קמיירי ולא בחצאין ואם איתא דכי מת כ"ג קרבו שלם בכל הקטרות זימנין דמשכחת [שבעה] כגון ב' קמצים של חביתין דהא התם קא חשיב ב' קמצים של בזיכי לחם הפנים אע"ג דחד קרבן נינהו וה"נ ליחשוב: ומשני לעולם אימא לך דהוכפל והאי דלא חשיב להו משום דאי מת כהן לא קתני אלא בקריבים כדרכן קא מיירי:

    להא שמעתא דאי לא קתני:

    והא מעלה קומץ בחוץ דקתני ליה התם גבי ה' קמצין דאי עבר והעלהו בחוץ חייב וקתני ליה נמי ש"מ דאם איתא דהוכפל ליתנינהו ואפילו דאי:

    מאי הוי עלה דהא לא תנינן ליה בהדיא:

    אלא אבא יוסי דאמר חביתין דעלמא נמי בחיי כהן בעי ב' קמצין הילכך הא נמי ב' קמצין וקתני לוג ומחצה שחרית כו' אלמא שמן לא הוכפל ואיפשיטא בעיא דשמן לאבא יוסי ומדשמן לאבא יוסי לא הוכפל דמאי דלא גלי לא גלי לרבנן נמי לבונה ושמן לא הוכפלו דמאי דלא גלי לא גלי דאינהו לא פליגי אלא בלבונה מחיים אבל בלאחר מיתה אי הוכפל אי לא הוכפל לא פליגי:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 52b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    לרבנן הוכפלה לבונתו אבל לאבא יוסי בן דוסתאי כיון דצריך קומץ בבוקר וקומץ בערב לא שייך לאיכפולי טפי משיעור שלם דלרבנן הוא דבעי אי בעינן שלם בלבונה כי היכי דבעינן שלם בעשרון אבל משמן בעי (טפי) לאבא יוסי בן דוסתאי נמי דבכל יום לא היה רק לוג ומחצה בבוקר וכן בערב והשתא נמי או דילמא לכל עשרון היו ג' לוגין וזו היא בלילתן:

    הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי תימה הילכתא למשיחא:

    מתני' כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות דאיקרי מנחה כדאמר בפרק התכלת (לעיל מנחות דף מז:) אבל לחמי תודה לא אשכחן ומ"מ ניחא לאשמועינן דינא:

    בודה בדל"ת גרסינן בערוך ופי' לשון הוצאה כמו (מלכים א י״ב:ל״ג) בחודש אשר בדא מלבו (נחמיה ו׳:ח׳) כי מלבך אתה בודאם:

    חסרה או יתרה מכאן פי' הרב רבינו חיים דכשמודדין במדה בפסח או לצורך חלה אין להכביד על הסלת דא"כ נמצאת יתרה כמו לענין מנחות ועוד אמרינן לקמן (מנחות דף פז.) גודשא תילתא:

    מנין לכל המנחות שהן באות מצה כו' תימה מתני' היא (לקמן מנחות דף נה.) דתנן כל המנחות נילושות בפושרים ומשמרם שלא יחמיצו כו' שנאמר כל המנחה בל תאפה חמץ וה"נ דרשי' לקמן בגמ' (שם) שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחה ועוד משמע דשייך לרבויי טפי מההוא קרא דכל מנחה ממאי דמרבה מהאי קרא דזאת תורת המנחה דמייתי הכא דמההוא לא שייך לרבויי אלא מנחות שיש בהם דין הכתוב בפרשה הגשה קמיצה ולבונה כגון מנחת סלת ומחבת ומרחשת אבל מכל המנחה איתרבו אפילו מנחת העומר ומנחת קנאות ומנחת כהן ומנחת [נסכים] ולחם הפנים ונראה לפרש דרבי אמי לא רצה להביא לן הא דדרשינן מייתורא דקראי (אלא) לפי שהיה סבור דאפילו למצוה קא מיבעיא ליה היכא דלא כתיבא מצה הביא לו מקראות פשוטות ותמה על שאלתו והשיב לו דכתיבא כתיבא כגון מחבת ומאפה דלא כתיבא כגון מנחת סלת ומרחשת כתיב זאת תורת וה"ה דאכתי מהנך קראי לא ידעינן כולהו שאר מנחות עוד משמע דמנחת סלת נמי כתיבא דאותה פרשה דזאת תורת דכתיב בה מצות תאכל פשטיה דקרא במנחת סלת [כתיב] דכתיב מסלת המנחה ומשמנה ומזאת תורת מרבי מרחשת ומהשתא מצינו למימר דנתרבו כל מנחות אפילו אותם דאין בהם הגשה קמיצה ולבונה כי היכי דמרבינן מרחשת אע"ג דלא איירי בה קרא אבל קשיא א"כ כל המנחה לרבות שאר מנחות למה לי דאם נאמר ללאו א"כ היכי מייתי לעכב מלא תאפה דלקמן דריש ליה על הכלל ור"ת מפרש דמיבעיא ליה לרבי פרידא מנלן דבאות מצה ולא שיאור וחלוט דאי מלא תעשה חמץ דמתני' הוה אמינא שיאור וחלוט שרי א"ל דכתיבא כתיבא אלמא מצות בעינן ושיאור וחלוט לאו מצה היא א"ל לעכב קא מיבעיא לן מנלן דמיפסלא אם הביא שיאור וחלוט א"ל דכתיב לא תאפה חמץ דמשמע אלא מצה דכתיב מצה באותה פרשה ורב חסדא פריך דילמא מלא תאפה חמץ אלא שיאור אע"ג דכבר כתיב לא תעשה איצטריך טובא לכדדרשינן לקמן ופי' זה דחוק ומגומגם:

    Tosafot on Menachot 52b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    והכהן המשיח תחתיו, פי' דהכי משמע הכהן המשיח כשמת תחתיו אחד מבניו יעשה אותה, דמשל יורשין קריבה עד שיעמוד אחר, יכול יקריבו יורשין לחצאין, כמו שהיה עושה אביהם ת"ל יעשה אותה כולה ולא חציה, ל"ה: נ"ל דמאי דקאמר יעשה אותה כולה ולא חציה ר"ל דיעשה כולה בבקר וכולה בערב מעשרון או פעם ביום מעשרון שלם כדמבעיא לקמן על שלימה היתה קרבה אבל חצאין לא היתה קריבה דאין לומר דר' יהוד' סבר דמאחר שאמר הכתוב מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא היתה קריבה כי אם חצי עשרון בפעם שלא ישנה כשבאה משל יורשין שלימה בפעם א' או בשני פעמים אלא דר"ל דכשמת בבקר ויש להביא חצי עשרון שהי' לו להיות קרב בערב לא יביא חצי עשרון אלא עשרון שלם ויקריב ממנה חצי עשרון כדאמרי' לעיל גבי כהן גדול ומנו אחר תחתיו דמחצה משלם הוא מקריב ומשום דלא רבית מחציתה כי אם גבי כהן גדול ולא גבי יורשין הוצרך להוכיח מקרא אחרינא גבי יורשים דיעשו כדרך שהיה עושה כהן גדול אחר שנתמנה תחת אותו שמת ויכול יקריבנה חצאין ר"ל שיביאנה חצאין כדפירי' שהרי לא נוכל לומר בו דמדקאמר בתר הכי כליל תקטר שתהא כולה בהקטרה משמע שמקטרין כולה בפעם א' ולגבי דהך מילתא לא פליגי ר' שמעון ור' יהוד' דלא פליגי אלא אם באה משל יורשין או משל צבור אבל לגבי הקרבתה לא פליגי דבדרך אחד נעשית בין משל יורשין בין משל צבור, [וא"ל] דמ"מ לפי פי' אחר שפירש"י שתהא כולה בהקטרה שלא יעשה שירים היינו יכולים לפרש דאינו ר"ל שיקטיר כולה בפעם א', אבל מ"מ אין לפרש כן משום דמתני' קאמר דשלימה היתה קריבה דר"ל דיקריב כולה בערב וכולה בבקר ולא חצאין כמו אביהם וצריך לתת טעם למה שנה האב מהבנים משום דאפשר דחסה תורה יותר על ממונו של כהן גדול מעל ממון היורשים ומשל צבור והוי מפני חיבה כדאיתא בדוכת' אחרינא:

    מנין ליתן של זה בזה, פי' שיהיו שתיהן כליל בהקטרה והאוכל משירי שתיהם עובר בלאו, ל"ה: יש להקשות למאי אצטריך למילף מנחת כהן לומר מה כאן כליל תקטר והלא כתיב בה כליל תהיה ומה לי כליל תהיה מה לי כליל תקטר דלאיזה ענין תהיה כליל אם לא לגבי הקטרה: וי"ל דסד"א דמדקאמר לא תאכל א"כ משמע דכליל תהיה אינו ר"ל שתהא כולה נקטרת אלא שיקטיר ממנה, וא"ת אע"ג דנימא דכליל תהיה ר"ל שכולה נקטרת דאצטריך לא תאכל לאוקמה בלאו הא נמי לא אצטריך דממילא ידעינן דכיון דדינא להיות נקטרת כולה דאין לאכול קדשי גבוה דהוו כמו אמורין ויותרת וכליות דנקטרין דאסורין באכילה אלא היינו מפרשים מדכתיב לא תאכל דר"ל כליל תהיה דיש ממנה כליל ולא תאכל השיריים לכך אצטריך למגמר כליל מכליל תקטר דר"ל דכולה נקטרת ואפ"ה אצטריך לא תאכל לומר דאם עשה בה שיריים שהם אסורין באכילה לאסור עליהם בלאו:

    Rashba on Menachot 52b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 52, Amud Bet, about 250 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “לרבנן הוכפלה לבונתו, או לא? מי אמרינן:…”

    2. Segment 29 words

      Opens “ושמן, בין לאבא יוסי בן דוסתאי ובין…”

      Named: אבא.

    3. Segment 312 words

      Opens “אמר רבא ת"ש ה' קמצין הן, ואם…”

      Named: רבא.

    4. Segment 425 words

      Opens “דאי לא קתני, יתיב רב פפא וקאמר…”

      Named: רב פפא, רב יוסף בר שמעיה.

    5. Segment 540 words

      Opens “מאי הוי עלה? אמר ר"נ בר יצחק:…”

    6. Segment 612 words

      Opens “מני? אילימא רבנן מאי שנא לבונתה דהוכפלה,…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אלא, אבא יוסי בן דוסתאי היא, דאמר:…”

      Named: אבא.

    8. Segment 813 words

      Opens “ומדשמן לאבא יוסי בן דוסתאי לא הוכפלה…”

      Named: אבא.

    9. Segment 921 words

      Opens “א"ר יוחנן: הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי.…”

      Named: אבא.

    10. Segment 105 words

      Opens “אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 113 words

      Opens “הדרן עלך התכלת.…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “מתני׳ כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ…”

    13. Segment 137 words

      Opens “ר"מ אומר: השאור בודה להן מתוכן, ומחמצן.…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “ר' יהודה אומר: אף היא אינה מן…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “גמ׳ בעא מיניה רבי פרידא מרבי אמי:…”

      Named: רבי פרידא, רבי אמי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 52b · Segment 9 — “א"ר יוחנן: הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 52b · Segment 4 — “…שמעתא. אמר ליה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026