Talmud Builders

    Menachot 78a

    Back to index

    English translation — Menachot 78a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Yitzḥak bar Avdimi said: “They shall be” [ tihyena ] is written with two instances of the letter yod . The superfluous yod , whose numerical value is ten, is interpreted to indicate that the loaves of leavened bread of the thanks offering must be prepared from ten tenths of flour. The Gemara raises an objection: Say that the superfluous yod indicates that the loaves must be prepared with ten half-kav, a smaller measure than ten tenths of an ephah? Rava says: One cannot say this, since the verse habitually spoke of tenths of an ephah and not other measures.

    2§ The Gemara continues its analysis of the baraita : We have learned that there are ten tenths of an ephah of flour for the loaves of leavened bread accompanying the thanks offering. From where is it derived that there are ten tenths of an ephah for the thirty loaves of matza ? The verse states: “With cakes of leavened bread,” after mentioning the three types of matza accompanying the thanks offering (Leviticus 7:12–13), indicating that one must bring the matza in a measure corresponding to the measure of the loaves of leavened bread.

    3The Gemara asks: But can a matter that was derived by comparison then come back and teach the matter by comparison with regard to consecrated matters? Since the halakha that the loaves of leavened bread of the thanks offering are prepared from ten tenths of an ephah is itself derived by comparison to the two loaves, can one then derive from it that the matza loaves of the thanks offering consist of ten tenths of an ephah? The Gemara responds: The halakha that the loaves of leavened bread consist of ten loaves made from ten tenths of an ephah is not derived solely by comparison to the two loaves; rather, it is derived from itself, as the halakha that there are ten loaves is stated in the verse concerning the thanks offering, and from another matter, and any halakha derived from itself and from another matter is not considered a comparison. Consequently, the halakha with regard to the matza loaves may be derived from it.

    4The Gemara asks: This works out well according to the one who says that a halakha derived from itself and from another matter does not constitute a comparison, but according to the one who says that a halakha derived from itself and from another matter does constitute a comparison, what is there to say? The Gemara responds: According to that opinion, the halakha that each loaf is prepared from a tenth of an ephah is derived from that which the verse states with regard to the two loaves: “You shall bring” (Leviticus 23:17), which is a term of amplification that serves to teach that the loaves of leavened bread of the thanks offering consist of ten tenths of an ephah of flour. Since this halakha is derived not by comparison but by amplification from the two loaves, one can derive the halakha with regard to the matza loaves by comparison to the loaves of leavened bread.

    5MISHNA: The loaves that accompanied the ram of the inauguration of the Tabernacle would come parallel to the three types of matza that accompany the thanks offering: Loaves, wafers, and loaves poached in water and made with oil (see Leviticus 8:26). The loaves of leavened bread that accompany the thanks offering were not brought with the ram of inauguration.

    6The loaves that accompany the offering that the nazirite brings upon completion of his period of naziriteship would come with only two parts of the three types of matza that accompany the thanks offering, namely, loaves and wafers, but there is no matza poached in water (see Numbers 6:15). Consequently, the loaves of the offering of a nazirite are from ten kav of fine flour according to the Jerusalem measure, as taught in the previous mishna that each type of the loaves of matza comes from five kav of flour, which equal six-and-two-thirds tenths of an ephah according to the wilderness measure, as each type of the loaves of matza comes from three-and-one-third tenths of an ephah.

    7GEMARA: The mishna teaches that the loaves that accompanied the ram of the inauguration of the Tabernacle consisted of the three types of matza brought with a thanks offering: Loaves, wafers, and loaves poached in water and made with oil. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said that Rav Ḥama bar Gurya said: It is derived from that which the verse states: “And out of the basket of unleavened bread that was before the Lord, he took one unleavened cake, and one cake of oiled bread, and one wafer” (Leviticus 8:26). Granted, “cakes” are cakes, and “wafer” is a wafer. But what is “oiled bread” referring to? Is this not referring to matza poached in water and made with oil?

    8Rav Avya objects to this: One can say that “oiled bread” is referring to a cake of oil. Rather, derive it as Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught in the name of Rabbi Tavla, that the verse states: “This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall bring to the Lord on the day when he is anointed: The tenth part of an ephah of fine flour for a meal offering perpetually, half of it in the morning and half of it in the evening. On a pan it shall be made with oil; when it is poached, you shall bring it in; in broken pieces shall you bring the meal offering for a pleasing aroma to the Lord. And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons shall bring it” (Leviticus 6:13–15).

    9One can ask: And what have we learned with regard to Aaron’s sons, i.e., the ordinary priests, from the instructions for the High Priest on the day that he is anointed? Rather, the verse juxtaposes the meal offering brought by an ordinary priest during his inauguration with the meal offering brought by the High Priest when he is anointed. This juxtaposition teaches that just as the meal offering brought by the High Priest when he is anointed is poached in water, so too the meal offering brought by an ordinary priest during his inauguration is poached in water. Similarly, the loaves brought with the ram of the inauguration of the Tabernacle included loaves poached in water.

    10§ Concerning the matter of the High Priest’s meal offering on the day of his inaugural service in the Temple, Rav Ḥisda says: A High Priest who approaches the Temple service on the day that he is anointed is required to bring two meal offerings consisting of two tenths of an ephah, one for the fact that he is anointed as the High Priest and must bring the daily meal offering of the High Priest, and one for his inauguration. Mar bar Rav Ashi says: He requires three tenths of an ephah.

    11And they do not disagree. This one, Rav Ḥisda, is referring to a High Priest who already performed the Temple service as an ordinary priest. Accordingly, he has already brought a meal offering for his inauguration as an ordinary priest. He therefore brings only two tenths of flour, one for his inauguration as High Priest and one for the daily meal offering of the High Priest. And that one, Mar bar Rav Ashi, is referring to a High Priest who has not yet performed the Temple service as an ordinary priest. He must therefore bring three tenths, one for his inauguration as an ordinary priest, one for his inauguration as High Priest, and one for the daily meal offering of the High Priest.

    12§ The mishna teaches: The loaves that accompany the offering that the nazirite brings upon completion of his period of naziriteship would come with only two parts, parallel to the types of matza that come with the thanks offering, i.e., loaves and wafers, but not matza poached in water.

    13The Sages taught in a baraita : The verse states with regard to the loaves brought with a thanks offering: “If he sacrifices it for a thanks offering, then he shall sacrifice with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour poached. With cakes of leavened bread he shall present his offering with the sacrifice of his peace offerings for thanks” (Leviticus 7:12–13). “His peace offerings” serves to include the nazirite’s peace offering in the halakhot that its accompanying meal offerings must consist of ten Jerusalem kav and one-quarter of a log of oil, just like the measurements required for the cakes and wafers of the thanks offering.

    14The baraita continues: One might have thought that the verse indicates that the meal offering of the nazirite’s peace offering is equivalent to the loaves of the thanks offering concerning all that is stated with regard to the matter of the thanks offering, and that one brings three types of matza consisting of fifteen Jerusalem kav and half a log of oil. Therefore, the verse states with regard to the nazirite’s peace offering: “And a basket of unleavened bread, loaves of fine flour mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” (Numbers 6:15), to indicate that the nazirite’s meal offering consists only of matza loaves and matza wafers, and not matza poached in water.

    15The Gemara clarifies: What is the biblical derivation by which “ matza ” indicates that loaves poached in water were not brought? Rav Pappa says: The verse indicates that the nazirite brings matza specifically from an item of which it was stated: “ Matzot .” This serves to exclude loaves poached in water, of which it is not stated: Matzot . In addition, the school of Rabbi Yishmael taught: “Unleavened bread” is a generalization; “loaves of fine flour mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” is a detail. When the Torah states a generalization and a detail, the generalization includes only what is in the detail. Therefore, loaves and wafers are included in the nazirite’s meal offering, while other items are not.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תהיינהבתרין יודין דחד יו"ד דמייתר אתיא ללחמי תודה:

    קפיזיחצאי קבים:

    בעשרונות דבר הכתובדממאי דמיירי בפרשה קמרבה מן תהיינה ובפרשה כתיב (ויקרא כ״ג:י״ז) שתים שני עשרונים:

    וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקשדחמץ עצמו דהוא עשר גמרינן משתי הלחם עשרון לחלה מן היקישא דלחם לחם:

    חוזר ומלמד בהיקשעל מצה י' עשרונים כחמץ דכנגד חמץ הבא מצה:

    הימנו ודבר אחר הואכלומר אי הוה מלמד החמץ על המצה אותו דבר עצמו שהוא למד מן שתי הלחם עשרון לחלה מצי למימר וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אבל הכא החמץ אינו מלמד על המצה מה שהוא לומד בהיקש משתי הלחם לא מצית למיפרך משום דחמץ למד משתי הלחם עשרון לחלה ומלמד בהיקש למצה שהוא י' עשרונים דהיינו דבר אחר. ע"א נמי שמעתי הימנו ודבר אחר הוא דאי הוה יליף מחמץ שבתודה לקרבן אחר דעלמא מצית לאקשויי וכי דבר וכו' השתא דלא יליף אלא לההוא קרבן גופיה ליכא למיפרך הכי:

    מאי איכא למימרוכי דבר הלמד [בהיקש] חוזר ומלמד בהיקש:

    תביאו ריבויא הואדלא הוה למכתב תביאו גבי שתי הלחם משום טעמא דאמר לעיל והוי כמאן דכתיב הכא גבי לחמי תודה דכל הבאות שאתה מביא יהו כזה עשרון לחלה והוי כמו שלמד מגופו דקרא עשרון לחלה ולא מהיקש (וכי מלמד חמץ על המצה י' עשרונות) ולא מצית למיפרך וכי דבר הלמד כו' שהרי לא למד החמץ מהיקש אבל אי תודה כדמעיקרא אתיא לחם לחם הוי דבר הלמד מהיקש ואיכא למיפרך עליה:

    מתני' המלואיםשהיו בימי משה היו כו':

    שתי ידות כמצה שבתודהדהיינו חלות ורקיקין אבל רבוכה לא היתה בנזיר וכיון שלא היו שם אלא שני אותן מינין נמצאו שני מינין י' קבין ירושלמיות דכיון דג' מינין דמצה שבתודה הוו ט"ו קבין חמשה קב לכל מין נמצאו לשני מינין הן עשרה קבין:

    שהן ששה עשרונותדעשרה קבין הן ששה עשרונות [ושני שלישיות] וב' מינין שהן ג' עשרונות [ושליש] לכל מין דכיון דעשרה עשרון הוו [לג' מינין שבמצה] נמצא לב' ידות הן ששה עשרונות וב' שלישי עשרון:

    גמ' מה"מדהמילואי' היו באות חלות ורקיקין ורבוכה היינו חלוט בשמן:

    לאו היינו רבוכהאלמא דאית בהו רבוכה:

    אנתא דמשחאחתיכת עיסה עבה שטיגנה בשמן ע"א אנתא דמשחא שמן קרוש עגול כמו לחם והיינו לחם מ"ר ז"ל ולא רבוכה ממש:

    וכי מה למדנו לבניו מיום המשחוכלום חייבין בניו בשביל משיחת אביהם:

    מקיש חינוכודכהן הדיוט להמשחו (היינו רבוכה) וחינוכו הוא המילואים שלו אלמא דבמילואים הוי רבוכה דכהן הדיוט מביא חביתין [היינו רבוכה] ביום חינוכו לעבודה וכהן גדול בכל יום:

    אףחלות לחם שמן נמי דהוי במילואים היינו רבוכה:

    המתקרב לעבודהתחילה לאחר שנמשח:

    אחד להמשחושנמשח לכהן גדול:

    ואחד לחינוכובשביל שנתחנך היום לעבודת כהן [גדול]:

    הא דלא עבד עבודה מעולם כשהיה הדיוטמביא שלשה אחת לחינוך תחילת עבודה ואחת לחינוכו שנתמנה לכהן גדול ואחת להמשחו. מ"ר ז"ל:

    רקיק וחלות חד הוא אלא שזה נבלל וזה נמשח:

    שלמיועל זבח תודת שלמיו דלא הוה צריך שהרי כבר נאמר זאת תורת זבח שלמיו ואם על תודה:

    לרבות שלמי נזיר לי' קבין ירושלמיותשהן ב' ידות של מצה שבתודה שלא היה בנזיר אלא חלות ורקיקין:

    ולרביעית שמןלפי שבתודה היה חצי לוג שמן חציו לחלות ורקיקין וחציו לרבוכה לחמץ לא היה בו שמן וכיון שבנזיר אין בו רבוכה דיו ברביעית:

    יכול לכל מה שאמור בעניןהואיל והוקשו שלמי נזיר למצה של תודה יכול לוקשו לכל ג' מינין שבמצה ת"ל מצות:

    מאי תלמודאהיכי ממעט ממצות:

    אמר רב פפא דבר שנאמר בו מצותבתודה דהיינו חלות ורקיקין דכתיב (ויקרא ב׳:ד׳) חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות לההיא איתקש המצות האמורות בנזיר אבל לרבוכה דאין כתב בהן מצות לא הוקשו לחם נזיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 78 עמוד א

    1אמר רב יצחק בר אבדימי: ״תהיינה״ כתיב״. אימא עשרה קפיזי? אמר רבא: בעשרונות דבר הכתוב.״

    2למדנו עשרה לחמץ. עשרה למצה מנין? תלמוד לאמר (ויקרא ז, יג) ״על חלות לחם חמץ״, כנגד חמץ הבא מצה.

    3וכי דבר הלמד בהיקש, חוזר ומלמד בהיקש? הימנו ודבר אחר הוא, וכל הימנו ודבר אחר לא הוי היקש.

    4הניחא למאן דאמר לא הוי היקש, אלא למאן דאמר הוי היקש, מאי איכא למימר? ״תביאו״ רבויא היא.

    Mishna

    5המילואים היו באין כמצה שבתודה חלות, ורקיקין, ורביכה׃

    6נזירות היתה באה שתי ידות כמצה של תודה, חלות ורקיקין, ואין בה רבוכה, נמצא עשרה קבין ירושלמית, שהן ששה עשרונות ועודיין.

    Gemara

    7מנא הני מילי? אמר רב חסדא, אמר רב חמא בר גוריא: דאמר קרא ״(ויקרא ח״, כו) ״ומסל המצות אשר לפני ה' לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד״. בשלמא ״חלות״ חלות, ״רקיק״ רקיק, ״שמן״ מאי נינהו? לאו רבוכה.

    8מתקיף לה רב אויא: אימא אנתא דמשחא! אלא, כדדרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרבי טבלא: (ויקרא ו, יג) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו׃

    9וכי מה למדנו לבניו ביום המשחו? אלא מקיש חינוכו להמשחו: מה המשחו רבוכה, אף חינוכו רבוכה.

    10אמר רב חסדא: כהן גדול המתקרב לעבודה צריך שתי עשרונות האיפה, אחת להמשחו, ואחת לחינוכו. מר בר רב אשי אמר: שלש.

    11ולא פליגי, הא דעבד עבודה כשהוא כהן הדיוט, הא דלא עבד עבודה כשהוא כהן הדיוט.

    12נזירות היתה באה שתי ידות, כמצה שבתודה.

    Baraita

    13תנו רבנן: (ויקרא ז, יג) ״שלמיו״ לרבות שלמי נזיר, לעשרת קבין ירושלמיות ולרביעית שמן.

    14יכול לכל מה שאמור בענין, תלמוד לאמר ״מצות״.

    15מאי תלמודא? אמר רב פפא: דבר שנאמר בו ״מצות״, לאפוקי רבוכה דלא נאמר בו ״מצות״. דבי רבי ישמעאל תנא: ״מצות״ כלל, ״חלות ורקיקין״ פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, חלות ורקיקין אין, מידי אחרינא לא.

    Tosafot

    אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיבפירוש יו"ד יתירא דריש דמשמע אתביאו קאי שדרשנו לעיל שכל שאתה מביא ממקום אחר כזה דאי אשתי הלחם קאי לא מצי למכתב יו"ד דהא שתים שני עשרונים כתיב ופריך ואימא עשרה קפיזי ומשני אמר רבא בעשרונות דבר הכתוב פי' כדדרשי' מה כאן עשרון לחלה ובקונט' כתב בספר מוגה שלו לא גרסי' קפיזי אמר רבא וה"ג אמר רב יצחק תהיינה עשרה דבר הכתוב וי"ס דלא כתיב בהו כלל י' עשרונות דיבר הכתוב וגרסי' אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב ותו לא פי' דמשמע דאתא למעוטי ולמימר אלו דוקא שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים ומיהו קשה כיון דאי לא כתיב תהיינה לא הייתי יודע לענין מה אמר הכתוב כל שאתה מביא ממקום אחר כזה אי לענין שיהא עשרון לחלה כבשתי הלחם והוי להו י' עשרונות דמה נפשך איכא עשרון לחלות משום תרומה או לענין למימר דמה אלו שני עשרונים אף להלן שני עשרונים ליו"ד חלות אם כן השתא דכתיב תהיינה מה ראית דדרשת למימר אלו דווקא שני עשרונים אימא אלו דווקא (ב' עשרונים) עשרון לחלה ולגירסת הקונט' נמי קשה דיו"ד לא מייתרא לדרשא דכמו שיאמר מתעשה לשון יחיד תעשינה לשון רבים כמו כן יאמר מתהיה תהיינה בשני יודין יו"ד אחת של עיקר ויו"ד אחת של שימוש ועוד אי מיו"ד ילפינן עשר חלות למה לן ג"ש דתרומת מעשר הא כיון דאמר רחמנא אחד מכל קרבן ודרשינן (לעיל מנחות דף עז.) אחד שלא יטול פרוסה ולמדנו עשרון לחלה על כרחין אחד מי' נוטל:

    הימנו ודבר אחרפי' בקונט' כלומר בין מה שכתב בגופו בין מה שלמד מדבר אחר נפקא ליה דעשר עשרונות הוא דבדידיה כתיב תהיינה דמשמע עשר חלות דהא אתביאו קאי ולהכי גמר אשתי הלחם דעשרון יהא בכל חלה הלכך לאו היקש הוא ויכול לחזור וללמד על המצה דעשר עשרונות הוא והיכי דמי היקש גמור כגון אי לאו הוה כתיב בתודה עשר לגמרי ובשתי הלחם הוו עשרה עשרונות וילפי מהדדי ההוא הוי היקש גמור ופי' זה יתיישב לפי גירסא דלעיל אבל לאידך גירסא דלא דרשינן יו"ד דתהיינה לא יתכן ובסוף איזהו מקומן (זבחים נז.) פי' בקונט' דחשיב הימנו מה שאנו למדין מתרומת מעשר בג"ש מנין החלות דדבר הלמד בג"ש חשיב ככתוב בגופיה משום דקי"ל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ע"י כך אנו יודעים שיש י' עשרונות כדילפינן מהיקשא דשתי הלחם דהוי עשרון לחלה ועוד יש לפרש משום דתרומת מעשר חולין הוא חשיב ככתיבה בגופייהו:

    אחת להמשחו לחביתים ואחת לחנוכו לעבודת כהן גדולמר בר חייא אמר שלש כדמסיק בשלא עבד עבודה כשהוא הדיוט דאיכא אחת לחנוכו לעבודת כהן הדיוט ואחת לחנוכו לעבודת כ"ג ואחת לחביתין ויש מפרשים כגון שעמד ביום הכיפורים דאיכא עבודת יום הכיפורים בכהן גדול ולא מילתא היא דהא קרבן יחיד אין קרב ביום הכיפורים ובפרק קמא דיומא (דף יב.) בעי אם אירע פסול בכהן גדול במה מחנכין את השני ביום הכיפורים:

    אין בכלל אלא מה שבפרטבכל מקום שיש כלל ופרט רגיל רבינו שמואל לפרש דאיצטריך רחמנא למכתב הכלל שלא נרבה דבר הדומה לפרט וכן מוכיח כאן דאי לאו דהוה כלל ופרט משמע הכא דהוה ילפינן רבוכה מלחמי תודה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    המלואים, פי' שהיו בימי משה היו באות כמצה של תודה, פי' חלות ורקיקין ורבוכה. נזירות, פי' לחמי נזיר שתי ידות כלחמי שלתודה, שתי ידות פי' שני חלקים של מצה שבתודה היו בנזירות כדמפ' חלות ורקיקין ואין בה רבוכה נמצאו לנזירות עשרה קבין שהרי במצה של תודה היו ט"ו קבין ושני ידות של ט"ו הוו עשרה קבין שהם ששה עשרונות ועודיין, פי' שלש עשרונות ועוד לכל מין והאי עודיין הוו שני שלישי עשרון דהא אמרן לפלוגי גבי מצה שבתודה שלש' עשרונות ושליש:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 78a

    Menachot 78a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 289 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תהיינה בתרין יודין דחד יו"ד דמייתר אתיא ללחמי תודה:

    קפיזי חצאי קבים:

    בעשרונות דבר הכתוב דממאי דמיירי בפרשה קמרבה מן תהיינה ובפרשה כתיב (ויקרא כ״ג:י״ז) שתים שני עשרונים:

    וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש דחמץ עצמו דהוא עשר גמרינן משתי הלחם עשרון לחלה מן היקישא דלחם לחם:

    חוזר ומלמד בהיקש על מצה י' עשרונים כחמץ דכנגד חמץ הבא מצה:

    הימנו ודבר אחר הוא כלומר אי הוה מלמד החמץ על המצה אותו דבר עצמו שהוא למד מן שתי הלחם עשרון לחלה מצי למימר וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אבל הכא החמץ אינו מלמד על המצה מה שהוא לומד בהיקש משתי הלחם לא מצית למיפרך משום דחמץ למד משתי הלחם עשרון לחלה ומלמד בהיקש למצה שהוא י' עשרונים דהיינו דבר אחר. ע"א נמי שמעתי הימנו ודבר אחר הוא דאי הוה יליף מחמץ שבתודה לקרבן אחר דעלמא מצית לאקשויי וכי דבר וכו' השתא דלא יליף אלא לההוא קרבן גופיה ליכא למיפרך הכי:

    מאי איכא למימר וכי דבר הלמד [בהיקש] חוזר ומלמד בהיקש:

    תביאו ריבויא הוא דלא הוה למכתב תביאו גבי שתי הלחם משום טעמא דאמר לעיל והוי כמאן דכתיב הכא גבי לחמי תודה דכל הבאות שאתה מביא יהו כזה עשרון לחלה והוי כמו שלמד מגופו דקרא עשרון לחלה ולא מהיקש (וכי מלמד חמץ על המצה י' עשרונות) ולא מצית למיפרך וכי דבר הלמד כו' שהרי לא למד החמץ מהיקש אבל אי תודה כדמעיקרא אתיא לחם לחם הוי דבר הלמד מהיקש ואיכא למיפרך עליה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 78a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב פירוש יו"ד יתירא דריש דמשמע אתביאו קאי שדרשנו לעיל שכל שאתה מביא ממקום אחר כזה דאי אשתי הלחם קאי לא מצי למכתב יו"ד דהא שתים שני עשרונים כתיב ופריך ואימא עשרה קפיזי ומשני אמר רבא בעשרונות דבר הכתוב פי' כדדרשי' מה כאן עשרון לחלה ובקונט' כתב בספר מוגה שלו לא גרסי' קפיזי אמר רבא וה"ג אמר רב יצחק תהיינה עשרה דבר הכתוב וי"ס דלא כתיב בהו כלל י' עשרונות דיבר הכתוב וגרסי' אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב ותו לא פי' דמשמע דאתא למעוטי ולמימר אלו דוקא שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים ומיהו קשה כיון דאי לא כתיב תהיינה לא הייתי יודע לענין מה אמר הכתוב כל שאתה מביא ממקום אחר כזה אי לענין שיהא עשרון לחלה כבשתי הלחם והוי להו י' עשרונות דמה נפשך איכא עשרון לחלות משום תרומה או לענין למימר דמה אלו שני עשרונים אף להלן שני עשרונים ליו"ד חלות אם כן השתא דכתיב תהיינה מה ראית דדרשת למימר אלו דווקא שני עשרונים אימא אלו דווקא (ב' עשרונים) עשרון לחלה ולגירסת הקונט' נמי קשה דיו"ד לא מייתרא לדרשא דכמו שיאמר מתעשה לשון יחיד תעשינה לשון רבים כמו כן יאמר מתהיה תהיינה בשני יודין יו"ד אחת של עיקר ויו"ד אחת של שימוש ועוד אי מיו"ד ילפינן עשר חלות למה לן ג"ש דתרומת מעשר הא כיון דאמר רחמנא אחד מכל קרבן ודרשינן (לעיל מנחות דף עז.) אחד שלא יטול פרוסה ולמדנו עשרון לחלה על כרחין אחד מי' נוטל:

    הימנו ודבר אחר פי' בקונט' כלומר בין מה שכתב בגופו בין מה שלמד מדבר אחר נפקא ליה דעשר עשרונות הוא דבדידיה כתיב תהיינה דמשמע עשר חלות דהא אתביאו קאי ולהכי גמר אשתי הלחם דעשרון יהא בכל חלה הלכך לאו היקש הוא ויכול לחזור וללמד על המצה דעשר עשרונות הוא והיכי דמי היקש גמור כגון אי לאו הוה כתיב בתודה עשר לגמרי ובשתי הלחם הוו עשרה עשרונות וילפי מהדדי ההוא הוי היקש גמור ופי' זה יתיישב לפי גירסא דלעיל אבל לאידך גירסא דלא דרשינן יו"ד דתהיינה לא יתכן ובסוף איזהו מקומן (זבחים נז.) פי' בקונט' דחשיב הימנו מה שאנו למדין מתרומת מעשר בג"ש מנין החלות דדבר הלמד בג"ש חשיב ככתוב בגופיה משום דקי"ל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ע"י כך אנו יודעים שיש י' עשרונות כדילפינן מהיקשא דשתי הלחם דהוי עשרון לחלה ועוד יש לפרש משום דתרומת מעשר חולין הוא חשיב ככתיבה בגופייהו:

    אחת להמשחו לחביתים ואחת לחנוכו לעבודת כהן גדול מר בר חייא אמר שלש כדמסיק בשלא עבד עבודה כשהוא הדיוט דאיכא אחת לחנוכו לעבודת כהן הדיוט ואחת לחנוכו לעבודת כ"ג ואחת לחביתין ויש מפרשים כגון שעמד ביום הכיפורים דאיכא עבודת יום הכיפורים בכהן גדול ולא מילתא היא דהא קרבן יחיד אין קרב ביום הכיפורים ובפרק קמא דיומא (דף יב.) בעי אם אירע פסול בכהן גדול במה מחנכין את השני ביום הכיפורים:

    אין בכלל אלא מה שבפרט בכל מקום שיש כלל ופרט רגיל רבינו שמואל לפרש דאיצטריך רחמנא למכתב הכלל שלא נרבה דבר הדומה לפרט וכן מוכיח כאן דאי לאו דהוה כלל ופרט משמע הכא דהוה ילפינן רבוכה מלחמי תודה:

    Tosafot on Menachot 78a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    המלואים, פי' שהיו בימי משה היו באות כמצה של תודה, פי' חלות ורקיקין ורבוכה. נזירות, פי' לחמי נזיר שתי ידות כלחמי שלתודה, שתי ידות פי' שני חלקים של מצה שבתודה היו בנזירות כדמפ' חלות ורקיקין ואין בה רבוכה נמצאו לנזירות עשרה קבין שהרי במצה של תודה היו ט"ו קבין ושני ידות של ט"ו הוו עשרה קבין שהם ששה עשרונות ועודיין, פי' שלש עשרונות ועוד לכל מין והאי עודיין הוו שני שלישי עשרון דהא אמרן לפלוגי גבי מצה שבתודה שלש' עשרונות ושליש:

    Rashba on Menachot 78a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 78, Amud Aleph, about 289 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “אמר רב יצחק בר אבדימי: ״תהיינה״ כתיב.…”

      Named: רב יצחק בר אבדימי, רבא.

    2. Segment 219 words

      Opens “למדנו עשרה לחמץ. עשרה למצה מנין? תלמוד…”

    3. Segment 318 words

      Opens “וכי דבר הלמד בהיקש, חוזר ומלמד בהיקש?…”

    4. Segment 417 words

      Opens “הניחא למאן דאמר לא הוי היקש, אלא…”

    5. Segment 59 words

      Opens “מתני׳ המילואים היו באין כמצה שבתודה חלות,…”

    6. Segment 621 words

      Opens “נזירות היתה באה שתי ידות כמצה של…”

    7. Segment 742 words

      Opens “גמ׳ מנא הני מילי? אמר רב חסדא,…”

      Named: רב חסדא, רב חמא בר גוריא.

    8. Segment 830 words

      Opens “מתקיף לה רב אויא: אימא אנתא דמשחא!…”

      Named: רב אויא, רב נחמן בר רב, רבי טבלא, רבן אהרן.

    9. Segment 916 words

      Opens “וכי מה למדנו לבניו ביום המשחו? אלא…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “אמר רב חסדא: כהן גדול המתקרב לעבודה…”

      Named: רב חסדא, רב לעבודה, רב אשי.

    11. Segment 1115 words

      Opens “ולא פליגי, הא דעבד עבודה כשהוא כהן…”

    12. Segment 127 words

      Opens “נזירות היתה באה שתי ידות, כמצה שבתודה.…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “תנו רבנן: (ויקרא ז, יג) ״שלמיו״ לרבות…”

    14. Segment 148 words

      Opens “יכול לכל מה שאמור בענין, תלמוד לאמר…”

    15. Segment 1537 words

      Opens “מאי תלמודא? אמר רב פפא: דבר שנאמר…”

      Named: רב פפא, רבי ישמעאל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Menachot 78a · Segment 15 — “…בו ״מצות״. דבי רבי ישמעאל תנא: ״מצות״ כלל, ״חלות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 78a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026