Talmud Builders

    Menachot 30b

    Back to index

    English translation — Menachot 30b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, he should write three letters in the column and two outside of the column. If he happens upon a word that comprises two letters and cannot be written in its entirety within the column, he may not cast it in the margin between the two columns; rather, he should return and write the word at the beginning of the following line.

    2§ One who mistakenly omitted the name of God and wrote the next word before discovering his error should scrape off that which he wrote, and suspend the words that he scraped off above the line, and write the name of God upon the place that had been scraped; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may even suspend the name of God above the line, without scraping off the word that was written in its place. Rabbi Yitzḥak says: Not only may one scrape off the dry ink of the next word, but one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place.

    3Rabbi Shimon Shezuri says: A scribe may suspend the entire name of God above the line, but he may not suspend part of the name of God above the line. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: A scribe may not write the name of God either upon the place that had been scraped or upon the place that had been wiped away, and he may not suspend it above the line, as none of these options exhibit sufficient respect for the name of God. What should the scribe do? He should remove the entire sheet of parchment and inter it.

    4It was stated that the amora’im disagreed with regard to the final halakhic ruling: Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is that one suspends the name of God above the line. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yitzḥak bar Shmuel says: The halakha is that one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place.

    5The Gemara asks: And why is it necessary to state the actual opinions? Let this Sage, Rav Ḥananel in the name of Rav, say that the halakha is in accordance with the opinion of this Sage, Rabbi Yosei; and let this Sage, Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yitzḥak bar Shmuel, say that the halakha is in accordance with the opinion of that Sage, Rabbi Yitzḥak. The Gemara answers: Since there are those who reverse the opinions of the tanna’im , they needed to state the opinions explicitly.

    6Ravin bar Ḥinnana says that Ulla says that Rabbi Ḥanina says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri; and moreover, not only is the halakha in accordance with his opinion with regard to this matter, but in any place where Rabbi Shimon Shezuri taught a halakha , the halakha is in accordance with his opinion.

    7The Gemara asks: To which statement of Rabbi Shimon Shezuri is this referring? If we say that it is referring to the statement here, where Rabbi Shimon Shezuri says: A scribe may suspend the entire name of God above the line, but he may not suspend part of the name of God above the line, that is difficult: But wasn’t it stated with regard to that baraita that Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is that one suspends the name of God above the line, and Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yitzḥak bar Shmuel says: The halakha is that one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place?

    8And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this matter, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with those amora’im that the halakha is that one suspends the entire name of God above the line, but not a part of the name.

    9Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri was referring not to the discussion here, but was stated with regard to this mishna ( Ḥullin 74b): Rabbi Shimon Shezuri says: If one ritually slaughtered a pregnant cow and the calf was then removed alive, the ritual slaughter of the mother is effective with regard to the calf as well. And even if the calf is five years old and plowing the field when one wants to eat it, the earlier slaughter of its mother renders it permitted, and it does not require ritual slaughter before it is eaten.

    10The Gemara asks: But wasn’t it already stated with regard to that mishna that Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this matter, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Ze’eiri that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.

    11Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to this mishna ( Gittin 65b): Initially the Sages would say: With regard to one who was taken out in a collar [ kolar ] to be executed and said: Write a bill of divorce for my wife, these people should write and give her the document. Although he did not explicitly say the word give, this is understood to have been his intention, in order to release her from the obligation to perform levirate marriage or ḥalitza . They then said that this halakha applies even to one who sets sail and one who departs with a caravan to a distant place. A bill of divorce is given to his wife under these circumstances even if her husband said only: Write a bill of divorce for my wife. Rabbi Shimon Shezuri says: Even in the case of one who is dangerously ill who gives that instruction, they write the bill of divorce and give it to his wife.

    12Alternatively, Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to this halakha : In the case of teruma of the tithe of demai , which is separated from the produce received from an am ha’aretz , who is suspected of not separating tithes properly, that returned to its original place, i.e., it became mixed with the produce from which it had been separated, Rabbi Shimon Shezuri says: In this situation, not only did the Sages permit one to ask the am ha’aretz whether he had set aside his tithes in the proper manner and to rely on his response on Shabbat, a day when it is not permitted to separate tithes, but one may ask him and eat based on his statement even on a weekday.

    13The Gemara asks: But wasn’t it already stated with regard to those mishnayot that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri in the case of one who is dangerously ill, and in the case of teruma of the tithe of demai ? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to these mishnayot , then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.

    14Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement was made with regard to this halakha : Rabbi Yosei ben Keifar says in the name of Rabbi Shimon Shezuri: If one planted a cowpea plant for its seed, i.e., not to be eaten as a vegetable but for one to either eat or plant its seeds, and some of the plants took root before Rosh HaShana, while some of them took root only after Rosh HaShana, one may not separate teruma or tithes from this for that, as one may not separate teruma or tithes from the new crop for the old or from the old crop for the new.

    15How, then, shall one act so that he not err and set aside teruma and tithes incorrectly? It is difficult to know when the plants took root. He shall pile the entire stock onto his threshing floor, into the middle of it, mix the stock together, and then separate teruma and tithes; and consequently it will turn out that he has separated teruma and tithes from the new crop in the mixture for the new crop in it, and from the old crop in the mixture for the old crop in it.

    16The Gemara asks: Wasn’t it already stated with regard to that baraita that Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this baraita , then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Rabbi Shmuel bar Naḥmani that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.

    17Rather, Rav Pappa said: Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to a chest. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it was with regard to wine. The Gemara elaborates: Rav Pappa said

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא יזרקנה לבין הדפיןולא יכתבנה חוץ לשרטוט הגליון של דף אע"פ שהתרנו לכתוב ב' אותיות חוץ לדף מתיבה בת חמש תיבה שלימה לא התרנו:

    תולהמגיה בין השיטין:

    מוחקבעוד שהכתיבה לחה:

    וכותבהשם על המחק אע"פ שאינו הדור כ"כ כגורר:

    כיצד הוא עושהאם טעה בשם:

    ולימארב חננאל הלכה כר' יוסי:

    ולימארב יצחק הלכ' כר' יצחק:

    משום דאיכא תנאי דאפכידרבי יוסי כר' יצחק ור' יצחק כר' יוסי:

    אהייאאיתמר הא דר' חנינא:

    ואם איתאדאהא א"ר חנינא לימא הוא נמי למילתיה בהדי הנך אמוראי:

    בן חמש שניםאבן פקועה קאי:

    הוא נמי נימאהך מילתא התם בשחיטת חולין בהדי זעירי:

    בקולרליהרג:

    יכתבו ויתנואע"ג דהוא לא אמר תנו דמסתמא גלי דעתיה מדאמר כתבו לשם נתינה קאמר משום דיוצא ליהרג דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם:

    המפרשבים:

    (דמאיהיינו) תרומת מעשר - אחד ממאה כדמפרש בפ' עגלה ערופה (סוטה דף מח.):

    ה"ג תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו. רישא דהך מתני' הכי איתא במס' דמאי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח ולא עשרן דמאי שואלו בשבת ואוכל על פיו ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר תרומת מעשר של דמאי שחזרה כו' וה"פ בשבת שאין לו מה יאכל דאינו יכול לתרום בשבת והקילו חכמים אצלו משום עונג שבת הואיל ודמאי דרבנן ורוב עמי הארץ מעשרין הן שואלו לע"ה אם עשרן ואוכלן על פיו תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה דעכשיו אין לה תקנה דכיון דנקרא עליה שם תרומה מדמעת ואוסר את החולין בזו אמר ר"ש שזורי דאף בחול סומך על המוכר משום הפסד חולין ושואלו אם הפריש מעשר קודם שמכרו לו ואוכל על פיו דנמצאת שלא חלה ע"ז שם תרומת מעשר דכבר נפטר:

    פול המצרימין קטנית ושמן פאזול"א:

    שזרעו לזרעדאם זרעו לירק הוה אזיל מעשר דידיה בתר לקיטה כדמפרש בר"ה (דף יג:) אבל מיני קטנית בתר השרשה אזלי:

    צובר גורנו לתוכוכלומר מערבן יפה ויתרום:

    ונמצאחדש שבתוך התרומה מתקן את החדש הנשאר וישן שבתרומה מתקן את הישן הנשאר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 30 עמוד ב

    1אלא שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף. נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה לבין הדפין, אלא חוזר וכותב בתחילת השיטה.

    2הטועה בשם, גורר את מה שכתב, ותולה את מה שגרר, וכותב את השם על מקום הגרר, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אף תולין את השם. רבי יצחק אומר: אף מוחק וכותב.

    3ר"ש שזורי אומר: כל השם כולו תולין, מקצתו אין תולין. ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק, ואין תולין אותו. כיצד עושה? מסלק את היריעה כולה וגונזה.

    4איתמר: רב חננאל אמר רב, הלכה: תולין את השם. רבה בר בר חנה א"ר יצחק בר שמואל, הלכה: מוחק וכותב.

    5ולימא מר הלכה כמר, ומר הלכה כמר, משום דאפכי להו.

    6אמר רבין בר חיננא, אמר עולא, א"ר חנינא: הלכה כר"ש שזורי, ולא עוד, אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי, הלכה כמותו.

    7אהייא? אילימא אהא: ר"ש שזורי אומר כל השם כולו תולין, מקצתו אין תולין והא איתמר עלה, אמר רב חננאל אמר רב: הלכה תולין את השם, ורבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל: הלכה מוחק וכותב.

    8ואם איתא הוא נמי לימא.

    9אלא אהא: ר"ש שזורי: אומר אפי' בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו׃

    10הא איתמר עלה, זעירי א"ר חנינא הלכה כר"ש שזורי, ואם איתא הוא נמי לימא.

    11אלא אהא בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר"ש שזורי אומר אף המסוכן׃

    12אי נמי אהא תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו׃

    13והא איתמר עלה א"ר יוחנן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי ואם איתא הוא נמי לימא׃

    14אלא אהא רבי יוסי בן כיפר אומר משום ר"ש שזורי פול המצרי שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו אחר ר"ה אין תורמין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש׃

    15כיצד יעשה צובר גרנו לתוכו ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו׃

    16הא איתמר עלה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר: רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון שזורי ואם איתא הוא נמי לימא׃

    17אלא אמר: רב פפא אשידה רב נחמן בר יצחק אמר איין רב פפא אמר׃

    Tosafot

    שלשה בתוך הדף וב' חוץ לדףאומר ר"ת דשם צריך שיהא כולו בתוך הדף. מ"ר:

    רבי יוסי אומר אף תולין את השם ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב. גורר היינו לאחר שנתייבשה הכתיבה ומוחק היינו בעוד לחה ואינו הדור כל כך ומדקתני ר' יוסי אומר אף תולין ר' יצחק אומר אף מוחק משמע לכאורה דגורר עדיף מכולהו ותולה גרע מיניה ומוחק גרע מתולה אבל א"א לומר כן אלא ר' יצחק אדר' יהודה קאי ולא אדר' יוסי דתולה גרע ממוחק כדאמרינן בירושלמי פ"ק דמגילה דא"ר זעירא בר' חננאל בשם רב הלכה כמו שהוא אומר מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול ומיבעיא ליה התם בג' תיבות שיש בהם שם אי שרי לתלות דדלמא דוקא כשיש בהן תיבות של חול לא מיחזי כי טפל למה שבפנים ואיבעיא ליה אפי' בג' תיבות שכולם שם כגון אל אלקים יי' דכתיב בספר תהלים אי שרי לתלות או לא ור"ת פי' דתולין עדיף מכולהו לר' יוסי ולא גריס אף תולין ומאן דפסיק הלכה תולין קסבר דוקא תולין ולא מוחק וכותב וכן פוסק ר"ת אבל א"א לומר כן כדמוכח בירושלמי דתולין גרע ומיהו קשה אי גרסי' במילתיה דר' יוסי אף תולין דהא ר"י נמי מודה דתולין כדאי' במס' סופרים פ"ב דקתני טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר"י ר"מ אומר מוחק משלפניו וכותב את השם על מה שמחק והיה נראה לומר דבהא פליגי דמר סבר תולין עדיף ומר סבר מוחק עדיף ומיהו אין לחוש אי פליגא ברייתא דמסכת סופרים אהא דשמעתין דעל כרחין אליבא דר"מ פליגי דקתני הכא ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין את השם כיצד עושה מסלק את היריעה כולה וגונזה. מ"ר:

    ולימא מר הלכה כמרבפרק כל הגט (גיטין דף כח.) ובסוף מגילה (דף לא:) בתרי דוכתי ובקידושין פ' האומר (דף נט:) פריך כי האי גוונא וצריך ליתן טעם בשאר דוכתי דלא פריך. מ"ר:

    תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כו'משנה היא במס' דמאי (פ"ד מ"א) וקתני רישא הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח ולא עישרן (דמאי) שואלו בשבת ואוכלן על פיו ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כו' ופי' בקונטרס בשבת הקילו משום כבוד שבת הואיל ודמאי דרבנן הוא דרוב ע"ה מעשרין הן וטעם זה הוא בירושלמי במס' דמאי ועוד מפרש שם טעם אחר אימת שבת על עם הארץ וזה לשון הירושלמי חברייא משמיה דר' חנינא מפני כבוד השבת התירו ואם מפני כבוד השבת למה לי שואלו ע"י עילה רב ביבי בשם ר' חנינא אימת שבת על ע"ה והוא אומר אמת פי' משום דשבת קובעת למעשר אימת שבת עליו ופריך בדא תנינן חשכה מוצ"ש לא יאכל עד שיעשר מפני אחר שאין שבת עליו באימה תני שאלו בחול לא יאכל בשבת מ"ד אימת שבת עליו ניחא מ"ד משום כבוד שבת אפי' שאלו בחול יאכל בשבת ומשני לא אמרו אלא בשוגג ולא במזיד וטעמא דר"ש שזורי מפרש התם משום דאימת דימוע עליו והוא אומר אמת פי' מאחר שהופרשה. מ"ר:

    הא איתמר עלה א"ר יוחנן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי. ברוב ספרים גרס ר' יונתן ולא ר' יוחנן כאן ובפ' בהמה המקשה (חולין דף עה:) ובפ' אע"פ (כתובות דף נה.) וכן מוכח שם בפ' אע"פ דמייתי לה אפלוגתא דרב ור' יונתן דאומדנא וקשה דבסמוך גבי ההיא דפול המצרי קא פסיק רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן הלכה כר"ש שזורי ובפ' בהמה המקשה (שם:) מוכח דדוקא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי הוא דקאמר דהלכה כמותו ולא באחריני גבי ההיא בן פקועה דרב אדא בר חנן דא"ל רב אשי זיל שחטיה ופריך והא"ר חנינא הלכה כרבי שמעון שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי כו' ומשני אנא כי הא סבירא לי דאמר רבי יונתן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי אבל באחריני לא ויש לדחות ובספר רבינו גרשום כתיב בההיא דפול המצרי ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל וכן בספרים ישנים. מ"ר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ר' יצחק אומר אף מוחק, לא אר' יוסי קאי דודאי פליג אלא אף דקאמר אגרר דקאמר ת"ק וקאמר איהו אף מוחק שאינו יפה כל כך לפי שגורר ביבש ומוחק בלח: וקשיא לי דנראה דוחק לומר דמוסיף את"ק ולא אדר' יוסי דסמיך ליה דא"כ היה לו למסדר הברייתא לסדר ר' יצחק אחר ר' יהודה שהוא ת"ק ור' יוסי אחר ר' יצחק. ונ"ל דאינו דוחק כ"כ שמצאנו שיטה בתלמוד כיוצא בזה בפ' קבלה זבחים ד' כ' ע"א תניא אי זהו צפון מזבח מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני וכנגד כל המזבח כלו צפון ד"ר יוסי בר' יהודה ר' אלעזר בר' שמעון מוסיף אף בין האולם ולמזבח ר' מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל כו' ותסברא ר' אלעזר בר' שמעון היא ולא ר' השתא רבי אדר' יוסי בר יהודא מוסיף אדר' אלעזר בר' שמעון לא קא מוסיף. משמע דאי לאו משוס דהכרח הוא לומר דמוסיף אדר' אלעזר בר' שמעון דראוי לקרות צפון בין האולם עד מקום דריסת רגלי הכהנים דנוכל לומר דאת"ק קאי ולא אדר' אליעזר בן ר' שמעון דסמיך ליה: ומ"מ לפי גירסא דר"א ניחא טפי דגריס בתר ת"ק ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב ובתריה גריס ר' יוסי אומר אף תולין, ור"ת פי' דתולין עדיף ומייתי ראייה ממס' סופרים דגריס דקאמר טעה בשם יתלה בין השיטין דברי ר' יהוד' אלמא דר' יהודה דאמר הכא גורר וכותב את השם אית ליה התם תולין וא"כ לא גרסינן הכא ר' יוסי אומר אף תולין דא"כ לא הוה פליג לר' יהודה כלל אלא גרסינן ר' יוסי אומר תולין ופליג לר' יהוד' דאמר גורר ר"ל אף גורר וכ"ש תולין ואיהו תולין דוקא קאמר ולכ"ע תולין עדיף מגורר וממוחק וא"כ לפי פי' זה נמי צ"ל דר' יצחק אומר אף מוחק דקאמר נמי אדר' יהודה מאחר דתולין עדיף מגורר וגורר עדיף ממוחק א"כ מוחק גרע מתרווייהו. וא"ת הרי מ"מ קשיא מדרב חננאל דגמר' לר' חננאל בגמרא דבני מערבא דהכא פסק דתולין והתם פסק דמוחק ולפי דברי הירושלמי משמע דר"ל דמוחק עדיף וא"כ קשה, וי"ל דלמצוה בעיא מוחק אבל דיעבד כשר אף בתליה, ור"י דוחה דברי ר"ת ואומר דמההיא דמס' סופרים ליכא ראיה לומר דתולין עדיף משום דודאי פליגא אתלמוד שלנו, דהא ר' מאיר התם קאמר מוחק והכא קאמר מסלק את היריעה, מיהו קשיא על דברי ר"י משום דראב"ש קאמר התם כמו כן ר' אלעזר אומר מסלק את היריעה וגנוזה וא"כ מאי מייתי ראיה דפליגא: ומ"מ יש לנו לישב מאי דקשה מדר' חננאל דהכא לרב חננאל דירושלמי דהכא פסק תולין ובירושלמי פסק מוחק והרי משמע דהירושלמי ר"ל דמוחק עדיף ודר"ל מוחק ולא תולין כדפרי' לעיל (ודלא ליישב) דלמצוה בעי מוחק אבל בדיעבד כשר אף בתליה, ומ"מ נ"ל דגם לפי' דר"ת דפירש דתולין עדיף דנוכל לישב דלא יקשה מדרב חננאל אדהירושלמי משום דנוכל לומר דמאי דקאמר התם מוחק ר"ל וכ"ש תולין כדקאמר הכא ומאי דקשיא מההיא דנזדמנו לו ג' ומשמע דדוקא משום דהוי ג' תיבות התירו לתלות ולא בחדא אלמא דמוחק דוקא לא תולין הרי נוכל לישב דלעולם תולין עדיף ומוחק דקאמר ר"ל דכ"ש תולין ומאי דקאמר דבג' תיבות תולין לאו משום דלא נוכל לתלות גם באחת אלא רבותא אחת לאשמועינן דגם בג' תיבות מותר לתלות דסד"א אחת מותר לתלות ולא ג' תיבות מפני שדומין לשיטה אחת אף לפי ההלכה שמותר לתלות ג' תיבות אם נזדמנו ג' תיבות כמו למשפחותיכם וכי יהיה מותר לתלותן והלא כיון דאיכא בה שיעור שיטה ולא הניח קודם שתלה בין שיטה לשיטה כי אם שיעור שיטה כדין המחויב להניח הרי כשכתב שיטה אחרת ביניהם אפי' יעשה כתב התלויות דק מ"מ לא יהיה בין שיטה לשיטה ריוח שיטה וגם שיהיו האותיות באלו השיטות דבוקות בלא שום אויר ביניהם וא"כ פשיטא דבג' תיבות שיש בהם שיעור שיטה דאינו מותר לתלותן הלכך אשמועינן רבותא במאי דמותר לתלות ג' תיבות קצרות כגון אני ה' אלהיכם, ומיהו קא בעי דאע"ג דמותר ותלותן כשהם תיבות של חול אם כלם שם אחד או שלשתם שמות אם מותר לתלותן, ומ"מ נ"ל דבין נימא דתולין עדיף בין נימא דמוחק עדיף דמותר לתלות דאף כי נימא דמוחק עדיף ודפליג רבה ארב חננאל דאמר הלכה תולין מ"מ נראה דהלכה כרב חננאל משום דפסיק הלכתא כר' יוסי דאמר תולין ורבה פסק כר' יצחק וכיון דלא אפסיק כמאן מינייהו הלכה נראה לפסוק כרב חננאל משום דפסיק כר' יוסי דנמוקו עמו, וג"כ נראה דפסיק דלכתחלה מותר לתלות דמאי דפירשנו לעיל דבדיעבד קאמר מותר לתלות לא נהירא דמדקא פרי' לימא מדהלכה משמע דלכתחלה קאמר דהא ר' יוסי דפסיק כותי' לכתחלה קאמר וההיא דירושלמי הרי תרצתיה לעיל, ומ"מ אע"פי שנניח כדברי המפרשי' אין מותר לתלות בשם לבד רק כשישעמו תובות אחרות עד שהוא ג' מותר לתלות לכ"ע כי ההיא דירושלמי דלעיל אעפ"י שיש בהם שם אחד וכ"ש בשלשתן חול מ"מ לתלות יותר מג' תיבות בזה יש להסתפק שלפי דברי הירושלמי דאמר מפני שהם ג' תיבות התירו לתלות השם נראה דכ"ש דכי איכא טפי מג' תיבות דאע"ג דאיכא שם ביניהם דשרי, אבל לפי מה שפירשתי דכי איכא טפי דדמי לשיטה אחת אין להתיר יותר מג' תיבות הילכך לתלות שם לבד לא שרי אבל אי איכא ב' תיבות בהדיה שרי אבל חול מותר לתלות גם תיבה אחת וגם עד ג' תיבות אבל טפי מג' תיבות לא שרי לתלות, ומהלכה כר' שמעון שזורי ליכא לאתויי ראיה לומר דתולין השם מדקאמר כל השם תולין משום דאיכא למימר דלא בא אלא לומר דמה שהותר לתלות השם הוי דוקא כולו ולא מקצתו, ומ"מ באיזה הדרך הותר לתלותו לא פי' בדבריו דשמא סובר דלא הותר לתלותו כי אם עם ג' תיבות של חול כדאי' בירושלמי:

    אהייא אתמר, ההיא דר' חנינאואם איתא, דאהא אמרה ר' חנינא לימא הוא נמי למלתיה בהדי הנך אמוראי, ל"ה: ויש להקשות והלא אמרה הכא עם הנך אמוראי דעלייהו קאמר הלכה כר' שמעון שזורי ואין לפרש דר"ל דלימא למלתיה ר"ל דלא הו"ל לומר הלכה כר' שמעון שזורי אלא הו"ל לומר הלכה דכל השם תולין מקצת אין תולין כמו הנך אמוראי דקאמר מלתייהו דתנאי ולא קאמרי הלכה כפלוני, שהרי ז"א דהא טפי ניחא לומר הלכה כמר מלומר הלכה כך כדפריך ולימא מר הלכה כמר ומשני משום דאפכי להו וכי קאמר הלכה כר' שמעון שזורי ליכא למימר דלכ"ע איבעי לה מאחר שהאמוראים ראשונים הזכירו מימרת התנאים ראשונים ועוד שצריך שיאמר בלשון הלכה כר' שמעון שזורי מפני שר"ל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' שמעון שזורי הלכה כמותו: וי"ל דר"ל דהיה לו לומר ור' חנינא אמר הלכה כר"ש דבלשון זה היה נראה שנוסף על אמוראי' ראשונים שפסקו מר כמר ומר כמר ואיהו מסיק כר"ש שזורי ומדקאמר אמר רבין בר' חנינא משמע דהוי אתחלתא דמלתא דלא קאמר על מילי דלעיל אלא על מלתא אחרינא ולכך מהדר למסקנא דאתמר על מלתא דלא הוזכר שום אמורא אחר כי אם רבין בר' חנינא לבד דאמר הלכה כר"ש שזורי ובכלל כל שאר המקומות דאמר בהו ר"ש שזורי גם משנה דהכא בכלל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו:

    אפי' בן חמש שנים, אבן פקועה קאיהוא נמי לימא להך מילתא בהדי זעירי, ל"ה. רצה לומר דלימא הכי אמר זעירי אמר ר' חנינא הלכה כר' שמעון שזורי וכן אמר רבין אמר עולא א"ר חנינא הלכה כר"ש, אבל אין לומר דכיון דתרוייהו זעירי ורבין אמרי מילתייהו משמיה דר' חנינא דליתנינהו בהדי הדדי ודלימא אמר זעירי וכן אמר רבין משמיה דר' חנינא כר' שמעון שזורי משום דאע"ג דמשמיה דר' חנינא קאמרי למלתייהו מ"מ לא מצי לתנינהו בהדי הדדי משום דיש אמוראים יותר במלתיה דרבין ממלתיה דזעירי דזעירי משמיה דר' חנינא קאמר לה ורבין משמיה דעולא משמיה דר' חנינא קאמר לה הילכך הוה צריך למפלגינהו בתרי דבורי אלא דלימא וכן:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 30b

    Menachot 30b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 369 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא יזרקנה לבין הדפין ולא יכתבנה חוץ לשרטוט הגליון של דף אע"פ שהתרנו לכתוב ב' אותיות חוץ לדף מתיבה בת חמש תיבה שלימה לא התרנו:

    תולה מגיה בין השיטין:

    מוחק בעוד שהכתיבה לחה:

    וכותב השם על המחק אע"פ שאינו הדור כ"כ כגורר:

    כיצד הוא עושה אם טעה בשם:

    ולימא רב חננאל הלכה כר' יוסי:

    ולימא רב יצחק הלכ' כר' יצחק:

    משום דאיכא תנאי דאפכי דרבי יוסי כר' יצחק ור' יצחק כר' יוסי:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שלשה בתוך הדף וב' חוץ לדף אומר ר"ת דשם צריך שיהא כולו בתוך הדף. מ"ר:

    רבי יוסי אומר אף תולין את השם ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב. גורר היינו לאחר שנתייבשה הכתיבה ומוחק היינו בעוד לחה ואינו הדור כל כך ומדקתני ר' יוסי אומר אף תולין ר' יצחק אומר אף מוחק משמע לכאורה דגורר עדיף מכולהו ותולה גרע מיניה ומוחק גרע מתולה אבל א"א לומר כן אלא ר' יצחק אדר' יהודה קאי ולא אדר' יוסי דתולה גרע ממוחק כדאמרינן בירושלמי פ"ק דמגילה דא"ר זעירא בר' חננאל בשם רב הלכה כמו שהוא אומר מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול ומיבעיא ליה התם בג' תיבות שיש בהם שם אי שרי לתלות דדלמא דוקא כשיש בהן תיבות של חול לא מיחזי כי טפל למה שבפנים ואיבעיא ליה אפי' בג' תיבות שכולם שם כגון אל אלקים יי' דכתיב בספר תהלים אי שרי לתלות או לא ור"ת פי' דתולין עדיף מכולהו לר' יוסי ולא גריס אף תולין ומאן דפסיק הלכה תולין קסבר דוקא תולין ולא מוחק וכותב וכן פוסק ר"ת אבל א"א לומר כן כדמוכח בירושלמי דתולין גרע ומיהו קשה אי גרסי' במילתיה דר' יוסי אף תולין דהא ר"י נמי מודה דתולין כדאי' במס' סופרים פ"ב דקתני טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר"י ר"מ אומר מוחק משלפניו וכותב את השם על מה שמחק והיה נראה לומר דבהא פליגי דמר סבר תולין עדיף ומר סבר מוחק עדיף ומיהו אין לחוש אי פליגא ברייתא דמסכת סופרים אהא דשמעתין דעל כרחין אליבא דר"מ פליגי דקתני הכא ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין את השם כיצד עושה מסלק את היריעה כולה וגונזה. מ"ר:

    ולימא מר הלכה כמר בפרק כל הגט (גיטין דף כח.) ובסוף מגילה (דף לא:) בתרי דוכתי ובקידושין פ' האומר (דף נט:) פריך כי האי גוונא וצריך ליתן טעם בשאר דוכתי דלא פריך. מ"ר:

    תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כו' משנה היא במס' דמאי (פ"ד מ"א) וקתני רישא הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח ולא עישרן (דמאי) שואלו בשבת ואוכלן על פיו ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כו' ופי' בקונטרס בשבת הקילו משום כבוד שבת הואיל ודמאי דרבנן הוא דרוב ע"ה מעשרין הן וטעם זה הוא בירושלמי במס' דמאי ועוד מפרש שם טעם אחר אימת שבת על עם הארץ וזה לשון הירושלמי חברייא משמיה דר' חנינא מפני כבוד השבת התירו ואם מפני כבוד השבת למה לי שואלו ע"י עילה רב ביבי בשם ר' חנינא אימת שבת על ע"ה והוא אומר אמת פי' משום דשבת קובעת למעשר אימת שבת עליו ופריך בדא תנינן חשכה מוצ"ש לא יאכל עד שיעשר מפני אחר שאין שבת עליו באימה תני שאלו בחול לא יאכל בשבת מ"ד אימת שבת עליו ניחא מ"ד משום כבוד שבת אפי' שאלו בחול יאכל בשבת ומשני לא אמרו אלא בשוגג ולא במזיד וטעמא דר"ש שזורי מפרש התם משום דאימת דימוע עליו והוא אומר אמת פי' מאחר שהופרשה. מ"ר:

    הא איתמר עלה א"ר יוחנן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי. ברוב ספרים גרס ר' יונתן ולא ר' יוחנן כאן ובפ' בהמה המקשה (חולין דף עה:) ובפ' אע"פ (כתובות דף נה.) וכן מוכח שם בפ' אע"פ דמייתי לה אפלוגתא דרב ור' יונתן דאומדנא וקשה דבסמוך גבי ההיא דפול המצרי קא פסיק רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן הלכה כר"ש שזורי ובפ' בהמה המקשה (שם:) מוכח דדוקא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי הוא דקאמר דהלכה כמותו ולא באחריני גבי ההיא בן פקועה דרב אדא בר חנן דא"ל רב אשי זיל שחטיה ופריך והא"ר חנינא הלכה כרבי שמעון שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי כו' ומשני אנא כי הא סבירא לי דאמר רבי יונתן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי אבל באחריני לא ויש לדחות ובספר רבינו גרשום כתיב בההיא דפול המצרי ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל וכן בספרים ישנים. מ"ר:

    Tosafot on Menachot 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ר' יצחק אומר אף מוחק, לא אר' יוסי קאי דודאי פליג אלא אף דקאמר אגרר דקאמר ת"ק וקאמר איהו אף מוחק שאינו יפה כל כך לפי שגורר ביבש ומוחק בלח: וקשיא לי דנראה דוחק לומר דמוסיף את"ק ולא אדר' יוסי דסמיך ליה דא"כ היה לו למסדר הברייתא לסדר ר' יצחק אחר ר' יהודה שהוא ת"ק ור' יוסי אחר ר' יצחק. ונ"ל דאינו דוחק כ"כ שמצאנו שיטה בתלמוד כיוצא בזה בפ' קבלה זבחים ד' כ' ע"א תניא אי זהו צפון מזבח מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני וכנגד כל המזבח כלו צפון ד"ר יוסי בר' יהודה ר' אלעזר בר' שמעון מוסיף אף בין האולם ולמזבח ר' מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל כו' ותסברא ר' אלעזר בר' שמעון היא ולא ר' השתא רבי אדר' יוסי בר יהודא מוסיף אדר' אלעזר בר' שמעון לא קא מוסיף. משמע דאי לאו משוס דהכרח הוא לומר דמוסיף אדר' אלעזר בר' שמעון דראוי לקרות צפון בין האולם עד מקום דריסת רגלי הכהנים דנוכל לומר דאת"ק קאי ולא אדר' אליעזר בן ר' שמעון דסמיך ליה: ומ"מ לפי גירסא דר"א ניחא טפי דגריס בתר ת"ק ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב ובתריה גריס ר' יוסי אומר אף תולין, ור"ת פי' דתולין עדיף ומייתי ראייה ממס' סופרים דגריס דקאמר טעה בשם יתלה בין השיטין דברי ר' יהוד' אלמא דר' יהודה דאמר הכא גורר וכותב את השם אית ליה התם תולין וא"כ לא גרסינן הכא ר' יוסי אומר אף תולין דא"כ לא הוה פליג לר' יהודה כלל אלא גרסינן ר' יוסי אומר תולין ופליג לר' יהוד' דאמר גורר ר"ל אף גורר וכ"ש תולין ואיהו תולין דוקא קאמר ולכ"ע תולין עדיף מגורר וממוחק וא"כ לפי פי' זה נמי צ"ל דר' יצחק אומר אף מוחק דקאמר נמי אדר' יהודה מאחר דתולין עדיף מגורר וגורר עדיף ממוחק א"כ מוחק גרע מתרווייהו. וא"ת הרי מ"מ קשיא מדרב חננאל דגמר' לר' חננאל בגמרא דבני מערבא דהכא פסק דתולין והתם פסק דמוחק ולפי דברי הירושלמי משמע דר"ל דמוחק עדיף וא"כ קשה, וי"ל דלמצוה בעיא מוחק אבל דיעבד כשר אף בתליה, ור"י דוחה דברי ר"ת ואומר דמההיא דמס' סופרים ליכא ראיה לומר דתולין עדיף משום דודאי פליגא אתלמוד שלנו, דהא ר' מאיר התם קאמר מוחק והכא קאמר מסלק את היריעה, מיהו קשיא על דברי ר"י משום דראב"ש קאמר התם כמו כן ר' אלעזר אומר מסלק את היריעה וגנוזה וא"כ מאי מייתי ראיה דפליגא: ומ"מ יש לנו לישב מאי דקשה מדר' חננאל דהכא לרב חננאל דירושלמי דהכא פסק תולין ובירושלמי פסק מוחק והרי משמע דהירושלמי ר"ל דמוחק עדיף ודר"ל מוחק ולא תולין כדפרי' לעיל (ודלא ליישב) דלמצוה בעי מוחק אבל בדיעבד כשר אף בתליה, ומ"מ נ"ל דגם לפי' דר"ת דפירש דתולין עדיף דנוכל לישב דלא יקשה מדרב חננאל אדהירושלמי משום דנוכל לומר דמאי דקאמר התם מוחק ר"ל וכ"ש תולין כדקאמר הכא ומאי דקשיא מההיא דנזדמנו לו ג' ומשמע דדוקא משום דהוי ג' תיבות התירו לתלות ולא בחדא אלמא דמוחק דוקא לא תולין הרי נוכל לישב דלעולם תולין עדיף ומוחק דקאמר ר"ל דכ"ש תולין ומאי דקאמר דבג' תיבות תולין לאו משום דלא נוכל לתלות גם באחת אלא רבותא אחת לאשמועינן דגם בג' תיבות מותר לתלות דסד"א אחת מותר לתלות ולא ג' תיבות מפני שדומין לשיטה אחת אף לפי ההלכה שמותר לתלות ג' תיבות אם נזדמנו ג' תיבות כמו למשפחותיכם וכי יהיה מותר לתלותן והלא כיון דאיכא בה שיעור שיטה ולא הניח קודם שתלה בין שיטה לשיטה כי אם שיעור שיטה כדין המחויב להניח הרי כשכתב שיטה אחרת ביניהם אפי' יעשה כתב התלויות דק מ"מ לא יהיה בין שיטה לשיטה ריוח שיטה וגם שיהיו האותיות באלו השיטות דבוקות בלא שום אויר ביניהם וא"כ פשיטא דבג' תיבות שיש בהם שיעור שיטה דאינו מותר לתלותן הלכך אשמועינן רבותא במאי דמותר לתלות ג' תיבות קצרות כגון אני ה' אלהיכם, ומיהו קא בעי דאע"ג דמותר ותלותן כשהם תיבות של חול אם כלם שם אחד או שלשתם שמות אם מותר לתלותן, ומ"מ נ"ל דבין נימא דתולין עדיף בין נימא דמוחק עדיף דמותר לתלות דאף כי נימא דמוחק עדיף ודפליג רבה ארב חננאל דאמר הלכה תולין מ"מ נראה דהלכה כרב חננאל משום דפסיק הלכתא כר' יוסי דאמר תולין ורבה פסק כר' יצחק וכיון דלא אפסיק כמאן מינייהו הלכה נראה לפסוק כרב חננאל משום דפסיק כר' יוסי דנמוקו עמו, וג"כ נראה דפסיק דלכתחלה מותר לתלות דמאי דפירשנו לעיל דבדיעבד קאמר מותר לתלות לא נהירא דמדקא פרי' לימא מדהלכה משמע דלכתחלה קאמר דהא ר' יוסי דפסיק כותי' לכתחלה קאמר וההיא דירושלמי הרי תרצתיה לעיל, ומ"מ אע"פי שנניח כדברי המפרשי' אין מותר לתלות בשם לבד רק כשישעמו תובות אחרות עד שהוא ג' מותר לתלות לכ"ע כי ההיא דירושלמי דלעיל אעפ"י שיש בהם שם אחד וכ"ש בשלשתן חול מ"מ לתלות יותר מג' תיבות בזה יש להסתפק שלפי דברי הירושלמי דאמר מפני שהם ג' תיבות התירו לתלות השם נראה דכ"ש דכי איכא טפי מג' תיבות דאע"ג דאיכא שם ביניהם דשרי, אבל לפי מה שפירשתי דכי איכא טפי דדמי לשיטה אחת אין להתיר יותר מג' תיבות הילכך לתלות שם לבד לא שרי אבל אי איכא ב' תיבות בהדיה שרי אבל חול מותר לתלות גם תיבה אחת וגם עד ג' תיבות אבל טפי מג' תיבות לא שרי לתלות, ומהלכה כר' שמעון שזורי ליכא לאתויי ראיה לומר דתולין השם מדקאמר כל השם תולין משום דאיכא למימר דלא בא אלא לומר דמה שהותר לתלות השם הוי דוקא כולו ולא מקצתו, ומ"מ באיזה הדרך הותר לתלותו לא פי' בדבריו דשמא סובר דלא הותר לתלותו כי אם עם ג' תיבות של חול כדאי' בירושלמי:

    אהייא אתמר, ההיא דר' חנינא ואם איתא, דאהא אמרה ר' חנינא לימא הוא נמי למלתיה בהדי הנך אמוראי, ל"ה: ויש להקשות והלא אמרה הכא עם הנך אמוראי דעלייהו קאמר הלכה כר' שמעון שזורי ואין לפרש דר"ל דלימא למלתיה ר"ל דלא הו"ל לומר הלכה כר' שמעון שזורי אלא הו"ל לומר הלכה דכל השם תולין מקצת אין תולין כמו הנך אמוראי דקאמר מלתייהו דתנאי ולא קאמרי הלכה כפלוני, שהרי ז"א דהא טפי ניחא לומר הלכה כמר מלומר הלכה כך כדפריך ולימא מר הלכה כמר ומשני משום דאפכי להו וכי קאמר הלכה כר' שמעון שזורי ליכא למימר דלכ"ע איבעי לה מאחר שהאמוראים ראשונים הזכירו מימרת התנאים ראשונים ועוד שצריך שיאמר בלשון הלכה כר' שמעון שזורי מפני שר"ל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' שמעון שזורי הלכה כמותו: וי"ל דר"ל דהיה לו לומר ור' חנינא אמר הלכה כר"ש דבלשון זה היה נראה שנוסף על אמוראי' ראשונים שפסקו מר כמר ומר כמר ואיהו מסיק כר"ש שזורי ומדקאמר אמר רבין בר' חנינא משמע דהוי אתחלתא דמלתא דלא קאמר על מילי דלעיל אלא על מלתא אחרינא ולכך מהדר למסקנא דאתמר על מלתא דלא הוזכר שום אמורא אחר כי אם רבין בר' חנינא לבד דאמר הלכה כר"ש שזורי ובכלל כל שאר המקומות דאמר בהו ר"ש שזורי גם משנה דהכא בכלל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו:

    אפי' בן חמש שנים, אבן פקועה קאי הוא נמי לימא להך מילתא בהדי זעירי, ל"ה. רצה לומר דלימא הכי אמר זעירי אמר ר' חנינא הלכה כר' שמעון שזורי וכן אמר רבין אמר עולא א"ר חנינא הלכה כר"ש, אבל אין לומר דכיון דתרוייהו זעירי ורבין אמרי מילתייהו משמיה דר' חנינא דליתנינהו בהדי הדדי ודלימא אמר זעירי וכן אמר רבין משמיה דר' חנינא כר' שמעון שזורי משום דאע"ג דמשמיה דר' חנינא קאמרי למלתייהו מ"מ לא מצי לתנינהו בהדי הדדי משום דיש אמוראים יותר במלתיה דרבין ממלתיה דזעירי דזעירי משמיה דר' חנינא קאמר לה ורבין משמיה דעולא משמיה דר' חנינא קאמר לה הילכך הוה צריך למפלגינהו בתרי דבורי אלא דלימא וכן:

    Rashba on Menachot 30b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ר' יוסי כו' תיבות של חול לא מחזי כי טפל למה כו' עכ"ל כן נראה להגיה ע"פ דברי המרדכי ע"ש ולשון ת"י דבירושלמי כו' וק"ל:

    בא"ד ור"ת פירש דתולין עדיף מכולהו לר' יוסי ול"ג אף תולין ומאן דפסק תולין כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דעדיף מכולהו חפילו מגורר ולכך ל"ג אף תולין דאדרבי יהודה נמי לא מצי קאי ולפי זה המ"ל רבותא דדוקא תולין ולא גורר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Menachot 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 30, Amud Bet, about 369 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אלא שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף.…”

    2. Segment 232 words

      Opens “הטועה בשם, גורר את מה שכתב, ותולה…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי יצחק.

    3. Segment 338 words

      Opens “ר"ש שזורי אומר: כל השם כולו תולין,…”

    4. Segment 420 words

      Opens “איתמר: רב חננאל אמר רב, הלכה: תולין…”

      Named: רב חננאל, רבה, שמואל.

    5. Segment 510 words

      Opens “ולימא מר הלכה כמר, ומר הלכה כמר,…”

    6. Segment 621 words

      Opens “אמר רבין בר חיננא, אמר עולא, א"ר…”

      Named: עולא.

    7. Segment 737 words

      Opens “אהייא? אילימא אהא: ר"ש שזורי אומר כל…”

      Named: רב חננאל, רב יצחק בר שמואל, רבה, שמואל.

    8. Segment 85 words

      Opens “ואם איתא הוא נמי לימא.…”

    9. Segment 914 words

      Opens “אלא אהא: ר"ש שזורי: אומר אפי' בן…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “הא איתמר עלה, זעירי א"ר חנינא הלכה…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “אלא אהא בראשונה היו אומרים היוצא בקולר…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אי נמי אהא תרומת מעשר של דמאי…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “והא איתמר עלה א"ר יוחנן הלכה כר"ש…”

    14. Segment 1440 words

      Opens “אלא אהא רבי יוסי בן כיפר אומר…”

      Named: רבי יוסי.

    15. Segment 1520 words

      Opens “כיצד יעשה צובר גרנו לתוכו ונמצא תורם…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “הא איתמר עלה אמר רבי שמואל בר…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, רבי יוחנן, רבי שמעון, שמואל.

    17. Segment 1714 words

      Opens “אלא אמר: רב פפא אשידה רב נחמן…”

      Named: רב פפא, רב נחמן בר יצחק.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 30b · Segment 13 — “והא איתמר עלה א"ר יוחנן הלכה כר"ש שזורי במסוכן…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Menachot 30b · Segment 10 — “הא איתמר עלה, זעירי א"ר חנינא הלכה כר"ש שזורי,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 30b · Segment 16 — “…עלה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר: רבי יוחנן…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Menachot 30b · Segment 6 — “…בר חיננא, אמר עולא, א"ר חנינא: הלכה כר"ש שזורי,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 30b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026