Talmud Builders

    Menachot 21a

    Back to index

    English translation — Menachot 21a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara responds: Wood is removed from the baraita , and insert in its place wine libations, teaching that they do not require the addition of salt. As it is taught in a baraita : But the wine libations and the blood, and the wood and the incense, do not require salt.

    2The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this baraita ? If you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, the ruling of the baraita concerning wood is difficult, as the baraita rules that wood does not require salt, whereas Rabbi Yehuda HaNasi holds that wood does require salt. If you say it is the opinion of the Rabbis, the ruling of the baraita concerning incense is difficult, as they taught in the baraita on 20a that any item for which another item is necessary requires salt, and this includes the incense, which is burned with wood.

    3The Gemara suggests: The baraita is in accordance with this following tanna , who explains the verse that was interpreted in the baraita in a different manner. As it is taught in a baraita : Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: The verse states: “And every meal offering of yours you shall season with salt” (Leviticus 2:13). Just as the specified detail, i.e., the meal offering, is an item that is susceptible to ritual impurity, and is brought on the fire of the altar, and is sacrificed on the external altar, so too, any item that is susceptible to ritual impurity, and is brought on the fire of the altar, and is sacrificed on the external altar requires salting.

    4Therefore, wood is excluded, as it is not susceptible to ritual impurity. Wine and blood are excluded, as they are not brought on the fire of the altar but rather are sprinkled on the corner of the altar. The incense is excluded, as it is sacrificed not on the external altar but rather on the inner altar.

    5The Gemara asks: But how can it be that according to all opinions, the reason that blood does not require salting is that the verse excluded blood, indicating that if not for that, I would say that blood requires salt? Once one salts the blood, it exits the category of blood, as Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: With regard to blood that one cooked, one does not transgress the prohibition against consuming blood by drinking it, since it no longer has the status of blood that is fit to be presented on the altar. And Rav Yehuda says that Ze’eiri says: With regard to blood that one salted, one does not transgress a prohibition by drinking it, since salted blood has the status of cooked blood.

    6And similarly, Rav Yehuda himself says: With regard to the limbs of a burnt offering that one first roasted and afterward brought them up to the altar, they do not constitute fulfillment of the requirement of the verse that an offering be “an aroma pleasing to the Lord” (Exodus 29:25).

    7The Gemara answers: It is still necessary to derive that blood does not require salt, lest you say that the priest should sprinkle any amount of salt, even a minute quantity, on the blood, merely for the fulfillment of the mitzva, as such an amount would not render the blood as cooked. To counter this, the verse teaches us that blood requires no application of salt.

    8§ The Gemara discusses the matter itself: Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: With regard to blood that one cooked, one does not transgress a prohibition by drinking it. Rava was sitting and saying this halakha . Abaye raised an objection to him from a baraita ( Tosefta , Karetot 2:19): If one curdled blood and consumed it, or in a case where one melted forbidden fat and swallowed it, even though he changed its form, he is liable. This demonstrates that even after its form is changed, the blood’s status remains unchanged.

    9Rava responded: This is not difficult, as here, Ze’eiri’s statement relates to a case where he curdled the blood by means of the fire, whereas there, in the case of the baraita , he curdled the blood by means of the sun. Blood curdled by means of a fire cannot return to its former state, so one is not liable, whereas blood curdled by means of the sun can return to its former state, so one is liable.

    10Abaye objected: But even when blood is curdled by means of the sun, let us say that since it was disqualified from being presented on the altar, it was disqualified, i.e., excluded, from the prohibition against consuming blood; as Rabbi Mani inquired of Rabbi Yoḥanan: With regard to blood that was congealed and one ate it, what is the halakha ? Rabbi Yoḥanan responded: He is not liable; since it was disqualified from being presented on the altar, it shall be disqualified from the prohibition against consuming blood. Rava was silent and had no answer.

    11Abaye said to him: Perhaps here the baraita is certainly referring to the blood of the external sin offerings, which is sprinkled on the external altar in the Temple courtyard, whereas there Ze’eiri is referring to the blood of the inner sin offerings, which is sprinkled inside the Sanctuary.

    12Rava said to him: You have reminded me of a matter, as Rabbi Ḥisda says: With regard to blood that became congealed, if it is blood of the external sin offerings and one ate it, he is liable, as the Merciful One states in the Torah: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger, and place it upon the corners of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25), and congealed blood is suitable for taking and placing, as one can take the congealed blood and place it upon the altar. By contrast, if it is blood of the inner sin offerings and one ate it, he is exempt, as the Merciful One states in the Torah: “And the priest shall dip his finger in the blood, and sprinkle of the blood” (Leviticus 4:6), and this congealed blood is not suitable for dipping and sprinkling.

    13And Rava himself says: Even if there was blood of the inner sin offerings and one ate it, he is liable, since blood corresponding to this blood is suitable to be placed on the altar in the case of the external sin offerings. Rav Pappa says: Therefore, according to the same reasoning, in the case of the blood of a donkey that became congealed and one ate it, he is liable, despite the fact that a donkey’s blood is not fit to be brought as an offering, since blood corresponding to this blood is suitable to be placed on the altar in the case of the external sin offerings.

    14In the context of the halakhot of blood, Rav Giddel says that Ze’eiri says: Blood, whether moist or dry, interposes during ritual immersion. The Gemara raises an objection from a baraita ( Tosefta , Mikvaot 6:9): With regard to blood, ink, honey, or milk on a person’s skin, when they are dry, they interpose during immersion; but when they are moist, they do not interpose. The Gemara explains: This is not difficult; this statement of Rav Giddel is referring to a case where the blood adheres to the skin, as it has begun to congeal and therefore interposes. That baraita is referring to a case where the blood did not adhere and therefore does not interpose.

    15§ The Gemara returns to its interpretation of the verse: “And every meal offering of yours you shall season with salt” (Leviticus 2:13), and asks: For what purpose does the expression “you shall season” come? The Gemara answers: It is written for that which is taught in a baraita : Had the verse stated only: And every meal offering of yours shall be with salt, one might have thought that the halakha is tevonehu , a term that will be explained in the Gemara. Therefore, the verse states: “You shall season.” Conversely, had the verse stated only: “You shall season,” one might have thought that this obligation can be fulfilled by means of adding salt water. Therefore, the verse states “with salt.”

    16The continuation of the verse: “And you shall not omit [ tashbit ] salt from your meal offering,” teaches that one should bring salt that never rests [ shovetet ], i.e., it is found continuously. And what type of salt is this? This is referring to salt of Sodom. And from where is it derived that if one did not find salt of Sodom that he should bring salt of istrokanit , which is quarried from rock? The verse states immediately afterward: “With all your offerings you shall sacrifice salt” (Leviticus 2:13), in order to emphasize that you should sacrifice any type of salt; you should sacrifice salt from any place, even from a location outside of Eretz Yisrael; you should sacrifice salt even on Shabbat; and you should sacrifice salt even in a state of ritual impurity.

    17The Gemara clarifies: What is the meaning of the term tevonehu ? Rabba bar Ulla said: This is what the baraita is saying: One might have thought that one should mix into it [ yitabonenu ] large quantities of salt, just as one mixes straw [ teven ] into clay. Abaye said to him: If so, the baraita should have said: Yitabonenu , and not tevonehu . Rather, Abaye said: The baraita is saying that one might have thought one should form the addition of salt just as one builds a building [ binyan ], by adding layer upon layer. Rava said to him: If so, the baraita should have said: He should build it [ yivnenu ] and not tevonehu . Rather, Rava said: The baraita states: One might have thought tevonehu .

    18The Gemara asks: What is meant by tevonehu ? Rav Ashi said: One might have thought that one should infuse the entire offering with the taste of salt, just as understanding [ bina ] infuses a person with wisdom. To counter this, the verse states: “You shall season.” How does he act? He brings the limb that is to be sacrificed on the altar and applies salt, and then turns it over and again applies salt, and brings it up to the altar.

    19Abaye says: And one acts similarly before placing meat into a pot. If one wishes to cook meat and needs to salt it in order to extract its blood, it is sufficient to apply salt to both sides and let it sit until the blood drains. Then, after it is washed, the meat is ready to be cooked and eaten.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נסכיםאין אחרים באין לו חובה:

    דתניאדיין אין טעון מלח:

    וקפריך הש"ס מניהך ברייתא:

    קשיא קטרתדהא רבינן לעיל (מנחות דף כ.) כל שאחרים באין לו חובה וקטרת נמי דבעי עצים בעי מלח ולקמן נמי אמרינן בראשו של מזבח ששם מולחין הקטרת והקומץ:

    הפרטמנחתך:

    עצים אין מקבלין טומאהואע"ג דעצי מערכה מקבלין טומאה כדאמרינן בפרק שני דפסחים (דף לה.) והבשר לרבות עצים ולבונה ההיא מדרבנן הוא משום חיבת הקדש וקרא אסמכתא בעלמא דהא עצים בעלמא לא מקבלי טומאה:

    דם שבשלובין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת דם ומליח הרי הוא כרותח:

    מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמאומשום ההוא משהו לא נפיק מתורת דם:

    הקפהכמו (שמות טו) קפאו תהומות:

    (קפה באור)ואכלו חייב משום דם או חלב:

    בחמההדרא לכמות שהיה צלולה לכך חייב:

    דם שקרשקא סלקא דעתך ואפילו דחולין:

    כאן בחטאות החיצונותהא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב והוא הדין לשל חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים:

    והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאות הפנימיותכגון פרים ושעירים הנשרפים וטעמא מפרש לקמן:

    הלכךדאמרת אמרינן הואיל וכנגדו ראוי:

    דם חמוראע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפילו חמור דאין קרבן בטמאין אפילו הכי חייב:

    חוצץלענין טבילה:

    סריךשמתחיל להתייבש ולהדבק קצת חוצץ:

    לא סריךשכשתולין בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו (ופוסק הדם):

    תבונהומפרש לקמן:

    מי מלחמוריס:

    שאינה שובתתשמצויה בקיץ ובחורף ומלח סדומית והים משליכה לאגפה:

    איסתרוקניתמן הקרקע נעשית ובידי אדם:

    סדומית דקה אסתרוקנית גסה:

    מכל שהואבין סדומית בין אסתרוקנית:

    מכל מקוםואפילו מחוץ לארץ:

    תקריב בשבת ובטומאהאם קרבן ציבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות:

    יכול יתבוננויתן מלח הרבה כתבן בטיט:

    כבניןמלח הרבה שורה על שורה:

    נותנת טעם [כבינה]באדם:

    וכן לקדרהאין צריך למולחה יותר:

    מנחות 21 עמוד א

    1אפיק עצים ועייל נסכים, דתניא: אבל היין והדם והעצים והקטרת אין טעונין מלח.

    2מני? אי רבי קשיא עצים, אי רבנן קשיא קטרת.

    3האי תנא הוא, דתניא: רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: מה הפרט מפורש דבר שמקבל טומאה, ועולה לאשים, וישנו על מזבח החיצון, אף כל דבר המקבל טומאה ועולה לאשים וישנו על מזבח החיצון.

    4יצאו עצים שאין מקבלין טומאה, יצאו דם ויין שאין עולים לאשים, יצאה קטרת שאינה על מזבח החיצון.

    5אלא טעמא דמעטיה קרא לדם, הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח? כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם, דאמר זעירי א"ר חנינא: דם שבישלו אינו עובר עליו, ורב יהודה אמר זעירי: דם שמלחו אינו עובר עליו.

    6ורב יהודה דידיה אמר: אברים שצלאן והעלן, אין בהם משום ״לריח ניחוח״.

    7מהו דתימא: מישדא בה משהו למצוה בעלמא קמ"ל:

    8גופא, אמר זעירי א"ר חנינא: דם שבישלו אינו עובר עליו. יתיב רבא וקא אמר לה להא שמעתא, איתיביה אביי: הקפה את הדם ואכלו, או שהמחה את החלב וגמעו חייב.

    9לא קשיא, כאן שהקפה באור, כאן שהקפה בחמה. באור לא הדר, בחמה הדר.

    10בחמה נמי לימא: הואיל ואידחי אידחי, דהא בעא מיניה רבי מני מר' יוחנן: דם שקרש ואכלו, מהו? אמר ליה: הואיל ונדחה ידחה. אישתיק.

    11אמר ליה: דלמא ודאי, כאן בחטאות החיצוניות, (החיצונות). כאן בחטאות הפנימיות׃

    12אמר אדכרתן מילתא דאמר רב חסדא דם, שקרש בחטאות ואכלו חייב (ויקרא ד, כה) ולקח ונתן אמר רחמנא [והאי] בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא׃

    13ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות אמר רב פפא הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות׃

    14אמר רב גידל אמר זעירי דם בין לח בין יבש חוצץ מיתיבי הדם והדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין לא קשיא הא דסריך הא דלא סריך:

    15תמלח למאי אתא לכדתניא במלח יכול תבונהו ת"ל תמלח אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח׃

    16(ויקרא ב, יג) ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח איסתרוקנית ת"ל תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה׃

    17מאי תבונהו אמר רבה בר עולא הכי קאמר יכול יתבוננו כתבן בטיט אמר ליה אביי: אי הכי יתבוננו מיבעי ליה אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין אמר ליה רבא אי הכי יבננו מיבעי ליה אלא אמר רבא יכול תבונהו׃

    18מאי תבונהו אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה תלמוד לומר תמלח כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו׃

    19אמר אביי וכן לקדירה.

    Tosafot

    אפיק עצים ועייל נסכיםונמעט נסכים במה מנחה מיוחדת כו' ודם מועל מנחתך וא"ת אימא איפכא וי"ל דלא שייך לומר איפכא כלל דהא כדי שלא נאמר (משום) צד של מתיר הוא דאיצטריכא למיכתב מעל מנחתך למעוטי דם דמתרבי מההוא צד ואילו נסכים ממעטי מיניה:

    יצאו עצים שאין מקבלין טומאהפי' בקונטרס דהא דאמר בפ' כל שעה (פסחים דף לה.) והבשר לרבות עצים ולבונה אסמכתא בעלמא ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בפ' שני דחולין (דף לו:) דחיבת הקדש דאורייתא מההיא קרא דוהבשר וכן מוכח בפ' כל הפסולין (זבחים דף לד.) גבי אוכל בשר לפני זריקת דמה דאמרינן אבל טומאת בשר דברי הכל לוקה דאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה כו' והאי דקרי ליה בפרק בית שמאי (זבחים דף מו:) פסולא בעלמא לאו מדרבנן קאמר אלא מדאורייתא ופסולא בעלמא קאמר דלית ליה מלקות ועוד דהיא גופא משמע דלרבנן הוי דאורייתא דלר' ישמעאל דאמר פסולא בעלמא וההיא דקרי לה מעלה בפ' כל שעה (פסחים דף לה.) הכי נמי קאמר גבי מעלות העריב שמשו אוכל בתרומה דנפקא לן מקרא בפרק הערל (יבמות דף עד:) אלמא מעלה דאורייתא קאמר והא דקאמר הכא יצאו עצים שאין מקבלין טומאה בעצי עצים קאמר ולא בעצי המערכה וא"ת מנין לנו לרבות עצים לטומאה מוהבשר מאחר דיש להו פדיון מן התורה אפילו בתר דשפינהו לגיזרי כדמשמע בריש המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קא) לרבנן דפליגי עליה דרבי דלרבי ודאי ניחא דחשיב להו קרבן גמור וי"ל דההיא דמרבי עצים בכל מקום היינו לרבי וקצת קשיא מאחר דחייבים על העצים משום טומאה אמאי לא תני להו בפרק שני דמעילה (דף י.) דתנן הקומץ והלבונה והקטורת כולם הוכשרו ליפסל בטבול יום וחייבין עליהם משום נותר וטמא ופיגול אין בהם וי"ל בין לרבי בין לרבנן לא מצי תני דלרבנן לא מיחייב אעצים ולרבי יש בעצים משום פיגול לאחר שנקמצו ככל דבר שיש לו מתירין לאדם או למזבח כאיברי עולה שדם מתירן:

    דם שבישלו אינו עובר עליו[והיינו] הא דתנן בפ' כל הבשר (חולין דף קט. ושם) הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו [דמיירי אחר בישולו] מדמייתי הנך תרי מילי בהדי הדדי דם שבישלו ודם שמלחו משמע דתרווייהו חד טעמא כדפי' בקונטרס דמליח כרותח דלא חייבה תורה אלא דבר הראוי לכפרה וכיון דבישלו או מלחו נפקא ליה מתורת דם ומשמע הכא דסתם מליחה דקדשים היינו דאין נאכלין מחמת מלחן דהאי דמליח כרותח היינו דאין נאכל מחמת מלחו כדפרישית בפ' כל הבשר (חולין דף קיב.) ואסתם מליחה דקדשים הוא דדייק הכא הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפקא ליה מתורת דם דאמר זעירי דם שמלחו וכו' ובסמוך אמרינן וכן לקדירה לפיכך מדקדק ר"ת מכאן דמליחה לקדרה באין נאכל מחמת מלחו סגי ולא כמו שמפרשים כמו שאדם מולח להצניע וכמליח לצורך עיבוד או כדבעי ליה לאורחא ובפרק כל הבשר (גם זה שם) פירשתי גבי אינו נאכל מחמת מלחו:

    [כאן בחטאות החיצונות וכאן בחטאות הפנימיותפרש"י דבחטאות הפנימיות אינו עובר עליו וטעמא כמו שמפרש לקמן ולא נהירא דא"כ בחטאות הפנימיות נמי משמע לפי שיטת רש"י שאם בשלו צלול הואיל וראוי לטבילה והזאה יהא חייב עלה אם יאכלנו ואין הסוגיא מוכיח הכי דאמרינן לעיל כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם ולא יתחייב עליו ועוד דרבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב ומשמע לפי' רש"י דרבא לית ליה דזעירי ולעיל קאמר יתיב רבא וקאמר להא שמעתא משמע דסבירא לרבא כזעירי לכן נ"ל דבזעירי (היינו בבשלו באור) כ"ע לא פליגי דאינו עובר עליו והא דמחלק הכא בין חטאות הפנימיות לחיצוניות קאי אקפאו בחמה]:

    יתן בו טעם כבינההיינו דלא חזי לאכילה בלא הדחה כמו שהבינה מתקנת האדם:

    וכן לקדירה גרסי'ובספר רבינו גרשם כתוב [וכן לצלי] וכן פי' רבינו חננאל בפ"ק דחולין (דף יד.) גבי אסורה בהנאה ליומא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    כאן בחטאות החיצוניות, הא דקתני הקפא את הדם הוי בחטאות החיצוניות וה"ה לשל חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאת הפנימית כגון פרים הנשרפים: ונראה לפסוק דכל דם דחולין בין בשלו בין מלחו עובר עליו מדמותבינן עלה דההיא דזעירי דאמר דאם בשלו או מלחו אינו עובר עליו מבריית' דהקפא דעובר עליו והוה מתרץ דלא קשיא כאן באור כאן בחמה דבאור אינו עובר עליו ובחמה עובר עליו והדר דמותבי' מדר' יוחנן דאין לחלק בין אור לחמה דכמו דבאור אין לעבור עליו דאינו ראוי לזריקה כמו כן בחמה אינו ראוי דבשעה דקרש אינו ראוי לזריקה והואיל ונדחה ידחה וא"כ לפי דברי ר' יוחנן דאמר דם שהקפא בין באור בין בחמה אינו עובר עליו וא"כ בריית' דתניא דהקפא עובר עליו היכי משכחת לה והוצרך לומר כאן בחטאות החיצונות דבריית' דעובר עליו מיירי בתיצונות דהואיל דאעפ"י דקרש ראוי לזריקה ומשום דכתי' ולקח ונתן והרי בר לקוח ונתינה הוא הילכך עובר עליו וכיון דדם דחיצונות שקרש חייב עליו כמו כן בחולין שקרש עובר עליו הואיל וראוי לזריקה הוא כחטאות החיצונות ומאי דאמר ר' יוחנן דאינו עובר עליו ר"ל דוקא בפנימיות דלאו בר טבילה הוא כיון דקרש, ומאחר דמסקינן דדם שקרש בחולין עובר עליו אין לנו לחלק בין קרש ע"י אור בין ע"י חמה וכי היכי דמוקמי' ההיא דר' יוחנן דקאי אינו עובר עליו בפנימיות כמו כן נוקי לההיא דזעירי דבשלו ומלחו אינו עובר עליו בפנימיו' אבל בחיצונות עובר שהרי אע"פי שמלחו או בשלו בר לקיחה ונתינה הוא ואין לחלק בין אור לחמה ומאחר דהוי ראוי לזריק' גבי חיצונות בחולין חייב עליו דכיון דראוי לזריקה דם גמור ואפי' היינו באים לפרש דשנויא דמשני דמחלק בין חטאו' חיצונו' לפנימיו' הוי דוקא אקרו' וקפא בחמ' אבל באור אף בחיצונו' פטור דההיא דזעירי דבשלו ומלחו אינו עובר מיירי גם בחיצונות ובחולין ובאור אפ"ה לאו הלכת' כוותייהו אלא כרבא דהוי בתראה דמחייב גם בפנימיו' הואיל דכשנגדן ראוי בחיצונות וכמו כן יש לנו לומר דגם באור הואיל וכנגדו דם שקרש בחמה כמו זה שקרש באש ראוי בחיצונות וכיון דנבוא לומר דנחייב בדם שקרש ע"י האור הואיל ובר לקיחה הוא דהיינו כשנמלל ועדיין ראוי ליקח וליתן שלא נקרש לגמרי גם בבשלו לחייב אע"פ שאינו ראוי לזריק' ולקיחה ונתינה משום שלא לחלק בדם שנתבשל לחצאין דמאחר דאיכא דם שנתבשל דחייבין עליו כגון שלא נתבשל כל כך שנעשה יבש גם כשנתבשל הרבה יש לחייבו מפני שאין לנו לחלק בדם שנתבשל שלפעמים נחייב ולפעמים נפטור אלא שיש לנו לומר שלעולם מתחייב בכל דם שבשלו או מלחו. ועוד יש טעם לחייב בבשלו שהרי מדמה בשלו למלחו ומלחו בר לקיחה ונתינה הוא וראוי לזריקה ומאחר דבמלחו חייב כמו כן בבשלו חייב דהא מדמה להו:

    תמלח למאי אתא, נ"ל דתמלח גופיה לא בעי למאי אצטריך שהרי צריך לכתוב תמלח יותר מבמלח שהרי לא היה משמעות אם כתב וכל קרבן מנחתך במלח לבד כמו אם כתב וכל קרבן מנחתך תמלח אלא ר"ל תמלח אחר במלח למאי אתא דר"ל דלא הו"ל לכתוב במלח כי אם תמלח לחודא ולכך קאמר לכדתניא ומייתי דדריש להו תרוייהו:

    תקריב ואפי' בשבת, ובהגה"ה פי' תקריב בשבת ובטומאה אם קרבן צבור הוא ואשמועינן דמליחתו עבודה ודחיא שבת וטומאה כשאר עבודות: יש להקשות למאי אצטריך ליה לומר ואפי' בשבת פשיטא דמאי שנא מכל שאר מילי דקרבן שנעשות בשבת, ונ"ל דאצטרי' דסד"א דלא עיקר מצוה היא ולא תדחה ולא להוי אלא מכשירי מצו' דדוק' שחיט' וזריק' והולכה בעזרה שהיא [ר"ה] דחו שבת דעיקר עבודה היא אבל מלוח זה אינה עיקר עבודה לא תדחה שבת לכך אצטרי' לקרא דתקריב למדרש אפי' בשבת: ועדיין יש להקשות אי זה מלאכה יש כאן דלצטרי' קרא לומר דדחיא שבת והלא מולח אינו אלא משום מעבד ואין עיבוד באוכלין כדאית' פ' כלל גדול, ונ"ל דכיון דקרבן תמיד במוסף של שבת היה כליל ואינו נאכל דלאו כעבוד באוכלין דמי מאחר שאינו נאכל, אי נמי מתקן קרבן הוא כמעבד דמי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 21a

    Menachot 21a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 423 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נסכים אין אחרים באין לו חובה:

    דתניא דיין אין טעון מלח:

    וקפריך הש"ס מני הך ברייתא:

    קשיא קטרת דהא רבינן לעיל (מנחות דף כ.) כל שאחרים באין לו חובה וקטרת נמי דבעי עצים בעי מלח ולקמן נמי אמרינן בראשו של מזבח ששם מולחין הקטרת והקומץ:

    הפרט מנחתך:

    עצים אין מקבלין טומאה ואע"ג דעצי מערכה מקבלין טומאה כדאמרינן בפרק שני דפסחים (דף לה.) והבשר לרבות עצים ולבונה ההיא מדרבנן הוא משום חיבת הקדש וקרא אסמכתא בעלמא דהא עצים בעלמא לא מקבלי טומאה:

    דם שבשלו בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת דם ומליח הרי הוא כרותח:

    מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא ומשום ההוא משהו לא נפיק מתורת דם:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 21a · Sefaria

    Tosafot

    אפיק עצים ועייל נסכים ונמעט נסכים במה מנחה מיוחדת כו' ודם מועל מנחתך וא"ת אימא איפכא וי"ל דלא שייך לומר איפכא כלל דהא כדי שלא נאמר (משום) צד של מתיר הוא דאיצטריכא למיכתב מעל מנחתך למעוטי דם דמתרבי מההוא צד ואילו נסכים ממעטי מיניה:

    יצאו עצים שאין מקבלין טומאה פי' בקונטרס דהא דאמר בפ' כל שעה (פסחים דף לה.) והבשר לרבות עצים ולבונה אסמכתא בעלמא ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בפ' שני דחולין (דף לו:) דחיבת הקדש דאורייתא מההיא קרא דוהבשר וכן מוכח בפ' כל הפסולין (זבחים דף לד.) גבי אוכל בשר לפני זריקת דמה דאמרינן אבל טומאת בשר דברי הכל לוקה דאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה כו' והאי דקרי ליה בפרק בית שמאי (זבחים דף מו:) פסולא בעלמא לאו מדרבנן קאמר אלא מדאורייתא ופסולא בעלמא קאמר דלית ליה מלקות ועוד דהיא גופא משמע דלרבנן הוי דאורייתא דלר' ישמעאל דאמר פסולא בעלמא וההיא דקרי לה מעלה בפ' כל שעה (פסחים דף לה.) הכי נמי קאמר גבי מעלות העריב שמשו אוכל בתרומה דנפקא לן מקרא בפרק הערל (יבמות דף עד:) אלמא מעלה דאורייתא קאמר והא דקאמר הכא יצאו עצים שאין מקבלין טומאה בעצי עצים קאמר ולא בעצי המערכה וא"ת מנין לנו לרבות עצים לטומאה מוהבשר מאחר דיש להו פדיון מן התורה אפילו בתר דשפינהו לגיזרי כדמשמע בריש המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קא) לרבנן דפליגי עליה דרבי דלרבי ודאי ניחא דחשיב להו קרבן גמור וי"ל דההיא דמרבי עצים בכל מקום היינו לרבי וקצת קשיא מאחר דחייבים על העצים משום טומאה אמאי לא תני להו בפרק שני דמעילה (דף י.) דתנן הקומץ והלבונה והקטורת כולם הוכשרו ליפסל בטבול יום וחייבין עליהם משום נותר וטמא ופיגול אין בהם וי"ל בין לרבי בין לרבנן לא מצי תני דלרבנן לא מיחייב אעצים ולרבי יש בעצים משום פיגול לאחר שנקמצו ככל דבר שיש לו מתירין לאדם או למזבח כאיברי עולה שדם מתירן:

    דם שבישלו אינו עובר עליו [והיינו] הא דתנן בפ' כל הבשר (חולין דף קט. ושם) הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו [דמיירי אחר בישולו] מדמייתי הנך תרי מילי בהדי הדדי דם שבישלו ודם שמלחו משמע דתרווייהו חד טעמא כדפי' בקונטרס דמליח כרותח דלא חייבה תורה אלא דבר הראוי לכפרה וכיון דבישלו או מלחו נפקא ליה מתורת דם ומשמע הכא דסתם מליחה דקדשים היינו דאין נאכלין מחמת מלחן דהאי דמליח כרותח היינו דאין נאכל מחמת מלחו כדפרישית בפ' כל הבשר (חולין דף קיב.) ואסתם מליחה דקדשים הוא דדייק הכא הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפקא ליה מתורת דם דאמר זעירי דם שמלחו וכו' ובסמוך אמרינן וכן לקדירה לפיכך מדקדק ר"ת מכאן דמליחה לקדרה באין נאכל מחמת מלחו סגי ולא כמו שמפרשים כמו שאדם מולח להצניע וכמליח לצורך עיבוד או כדבעי ליה לאורחא ובפרק כל הבשר (גם זה שם) פירשתי גבי אינו נאכל מחמת מלחו:

    [כאן בחטאות החיצונות וכאן בחטאות הפנימיות פרש"י דבחטאות הפנימיות אינו עובר עליו וטעמא כמו שמפרש לקמן ולא נהירא דא"כ בחטאות הפנימיות נמי משמע לפי שיטת רש"י שאם בשלו צלול הואיל וראוי לטבילה והזאה יהא חייב עלה אם יאכלנו ואין הסוגיא מוכיח הכי דאמרינן לעיל כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם ולא יתחייב עליו ועוד דרבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב ומשמע לפי' רש"י דרבא לית ליה דזעירי ולעיל קאמר יתיב רבא וקאמר להא שמעתא משמע דסבירא לרבא כזעירי לכן נ"ל דבזעירי (היינו בבשלו באור) כ"ע לא פליגי דאינו עובר עליו והא דמחלק הכא בין חטאות הפנימיות לחיצוניות קאי אקפאו בחמה]:

    יתן בו טעם כבינה היינו דלא חזי לאכילה בלא הדחה כמו שהבינה מתקנת האדם:

    וכן לקדירה גרסי' ובספר רבינו גרשם כתוב [וכן לצלי] וכן פי' רבינו חננאל בפ"ק דחולין (דף יד.) גבי אסורה בהנאה ליומא:

    Tosafot on Menachot 21a · Sefaria

    Rashba

    כאן בחטאות החיצוניות, הא דקתני הקפא את הדם הוי בחטאות החיצוניות וה"ה לשל חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאת הפנימית כגון פרים הנשרפים: ונראה לפסוק דכל דם דחולין בין בשלו בין מלחו עובר עליו מדמותבינן עלה דההיא דזעירי דאמר דאם בשלו או מלחו אינו עובר עליו מבריית' דהקפא דעובר עליו והוה מתרץ דלא קשיא כאן באור כאן בחמה דבאור אינו עובר עליו ובחמה עובר עליו והדר דמותבי' מדר' יוחנן דאין לחלק בין אור לחמה דכמו דבאור אין לעבור עליו דאינו ראוי לזריקה כמו כן בחמה אינו ראוי דבשעה דקרש אינו ראוי לזריקה והואיל ונדחה ידחה וא"כ לפי דברי ר' יוחנן דאמר דם שהקפא בין באור בין בחמה אינו עובר עליו וא"כ בריית' דתניא דהקפא עובר עליו היכי משכחת לה והוצרך לומר כאן בחטאות החיצונות דבריית' דעובר עליו מיירי בתיצונות דהואיל דאעפ"י דקרש ראוי לזריקה ומשום דכתי' ולקח ונתן והרי בר לקוח ונתינה הוא הילכך עובר עליו וכיון דדם דחיצונות שקרש חייב עליו כמו כן בחולין שקרש עובר עליו הואיל וראוי לזריקה הוא כחטאות החיצונות ומאי דאמר ר' יוחנן דאינו עובר עליו ר"ל דוקא בפנימיות דלאו בר טבילה הוא כיון דקרש, ומאחר דמסקינן דדם שקרש בחולין עובר עליו אין לנו לחלק בין קרש ע"י אור בין ע"י חמה וכי היכי דמוקמי' ההיא דר' יוחנן דקאי אינו עובר עליו בפנימיות כמו כן נוקי לההיא דזעירי דבשלו ומלחו אינו עובר עליו בפנימיו' אבל בחיצונות עובר שהרי אע"פי שמלחו או בשלו בר לקיחה ונתינה הוא ואין לחלק בין אור לחמה ומאחר דהוי ראוי לזריק' גבי חיצונות בחולין חייב עליו דכיון דראוי לזריקה דם גמור ואפי' היינו באים לפרש דשנויא דמשני דמחלק בין חטאו' חיצונו' לפנימיו' הוי דוקא אקרו' וקפא בחמ' אבל באור אף בחיצונו' פטור דההיא דזעירי דבשלו ומלחו אינו עובר מיירי גם בחיצונות ובחולין ובאור אפ"ה לאו הלכת' כוותייהו אלא כרבא דהוי בתראה דמחייב גם בפנימיו' הואיל דכשנגדן ראוי בחיצונות וכמו כן יש לנו לומר דגם באור הואיל וכנגדו דם שקרש בחמה כמו זה שקרש באש ראוי בחיצונות וכיון דנבוא לומר דנחייב בדם שקרש ע"י האור הואיל ובר לקיחה הוא דהיינו כשנמלל ועדיין ראוי ליקח וליתן שלא נקרש לגמרי גם בבשלו לחייב אע"פ שאינו ראוי לזריק' ולקיחה ונתינה משום שלא לחלק בדם שנתבשל לחצאין דמאחר דאיכא דם שנתבשל דחייבין עליו כגון שלא נתבשל כל כך שנעשה יבש גם כשנתבשל הרבה יש לחייבו מפני שאין לנו לחלק בדם שנתבשל שלפעמים נחייב ולפעמים נפטור אלא שיש לנו לומר שלעולם מתחייב בכל דם שבשלו או מלחו. ועוד יש טעם לחייב בבשלו שהרי מדמה בשלו למלחו ומלחו בר לקיחה ונתינה הוא וראוי לזריקה ומאחר דבמלחו חייב כמו כן בבשלו חייב דהא מדמה להו:

    תמלח למאי אתא, נ"ל דתמלח גופיה לא בעי למאי אצטריך שהרי צריך לכתוב תמלח יותר מבמלח שהרי לא היה משמעות אם כתב וכל קרבן מנחתך במלח לבד כמו אם כתב וכל קרבן מנחתך תמלח אלא ר"ל תמלח אחר במלח למאי אתא דר"ל דלא הו"ל לכתוב במלח כי אם תמלח לחודא ולכך קאמר לכדתניא ומייתי דדריש להו תרוייהו:

    תקריב ואפי' בשבת, ובהגה"ה פי' תקריב בשבת ובטומאה אם קרבן צבור הוא ואשמועינן דמליחתו עבודה ודחיא שבת וטומאה כשאר עבודות: יש להקשות למאי אצטריך ליה לומר ואפי' בשבת פשיטא דמאי שנא מכל שאר מילי דקרבן שנעשות בשבת, ונ"ל דאצטרי' דסד"א דלא עיקר מצוה היא ולא תדחה ולא להוי אלא מכשירי מצו' דדוק' שחיט' וזריק' והולכה בעזרה שהיא [ר"ה] דחו שבת דעיקר עבודה היא אבל מלוח זה אינה עיקר עבודה לא תדחה שבת לכך אצטרי' לקרא דתקריב למדרש אפי' בשבת: ועדיין יש להקשות אי זה מלאכה יש כאן דלצטרי' קרא לומר דדחיא שבת והלא מולח אינו אלא משום מעבד ואין עיבוד באוכלין כדאית' פ' כלל גדול, ונ"ל דכיון דקרבן תמיד במוסף של שבת היה כליל ואינו נאכל דלאו כעבוד באוכלין דמי מאחר שאינו נאכל, אי נמי מתקן קרבן הוא כמעבד דמי:

    Rashba on Menachot 21a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה דם חמור וכו' דאין קרבן בטמאין נראה להדיא דלאו דוקא נקרש דהא בלא נקרש הוי נמי הך חידוש דאף דאין קרבן בטמאים ובודאי הכי הוא דאם בלא נקרש פשוט דחייב משום דם והוי כדם בהמה דעלמא מה"ת לא לחייב בקרוש דמ"ש מבהמת חולין דחייב בקרוש אמנם תמוה לי דא"כ מאי חידש ר"פ הא מתניתין ערוכה היא ריש פרק דם שחיטה דבין טמאים בין טהורים חייבים על דמו:

    Gilyon HaShas on Menachot 21a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 21, Amud Aleph, about 423 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “אפיק עצים ועייל נסכים, דתניא: אבל היין…”

    2. Segment 29 words

      Opens “מני? אי רבי קשיא עצים, אי רבנן…”

      Named: רבי קשיא.

    3. Segment 336 words

      Opens “האי תנא הוא, דתניא: רבי ישמעאל בנו…”

      Named: רבי ישמעאל.

    4. Segment 417 words

      Opens “יצאו עצים שאין מקבלין טומאה, יצאו דם…”

    5. Segment 537 words

      Opens “אלא טעמא דמעטיה קרא לדם, הא לאו…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 612 words

      Opens “ורב יהודה דידיה אמר: אברים שצלאן והעלן,…”

      Named: רב יהודה.

    7. Segment 78 words

      Opens “מהו דתימא: מישדא בה משהו למצוה בעלמא…”

    8. Segment 829 words

      Opens “גופא, אמר זעירי א"ר חנינא: דם שבישלו…”

      Named: רבא, אביי.

    9. Segment 913 words

      Opens “לא קשיא, כאן שהקפה באור, כאן שהקפה…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “בחמה נמי לימא: הואיל ואידחי אידחי, דהא…”

      Named: רבי מני.

    11. Segment 1111 words

      Opens “אמר ליה: דלמא ודאי, כאן בחטאות החיצוניות,…”

    12. Segment 1237 words

      Opens “אמר אדכרתן מילתא דאמר רב חסדא דם,…”

      Named: רב חסדא.

    13. Segment 1327 words

      Opens “ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו…”

      Named: רב פפא, רבא.

    14. Segment 1428 words

      Opens “אמר רב גידל אמר זעירי דם בין…”

      Named: רב גידל.

    15. Segment 1516 words

      Opens “תמלח למאי אתא לכדתניא במלח יכול תבונהו…”

    16. Segment 1637 words

      Opens “(ויקרא ב, יג) ולא תשבית מלח הבא…”

    17. Segment 1739 words

      Opens “מאי תבונהו אמר רבה בר עולא הכי…”

      Named: רבה, עולא, אביי, רבא.

    18. Segment 1827 words

      Opens “מאי תבונהו אמר רב אשי יכול יתן…”

      Named: רב אשי.

    19. Segment 194 words

      Opens “אמר אביי וכן לקדירה.…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Menachot 21a · Segment 3 — “…תנא הוא, דתניא: רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 21a · Segment 3 — “…ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: מה…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Menachot 21a · Segment 5 — “…מתורת דם, דאמר זעירי א"ר חנינא: דם שבישלו אינו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 21a · Segment 8 — “…להא שמעתא, איתיביה אביי: הקפה את הדם ואכלו, או…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 21a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026