Talmud Builders

    Menachot 73a

    Back to index

    English translation — Menachot 73a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The verse states: “And every meal offering that is baked in the oven…shall all the sons of Aaron have, each man like the other” (Leviticus 7:9–10). This verse emphasizes that the sons of Aaron must divide the meal offering equally among themselves, without exchanging it for a portion of any other offering.

    2The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal offerings in exchange for portions of animal offerings since they do not substitute for them in the case of poverty. One who is too poor to afford to bring an animal offering, e.g., in the case of a sin offering determined on a sliding scale, does not bring a meal offering in its stead. Since meal offerings are not brought in place of animal offerings, there is clearly no connection between them. But perhaps they may receive a share of meal offerings in exchange for portions of bird offering s, since they do substitute for them in the case of poverty. If one is so destitute that he cannot afford to bring a bird offering he brings a meal offering. Therefore, the same verse states: “And all that is prepared in the deep pan…shall all the sons of Aaron have,” again emphasizing that all must have an equal share in that meal offering.

    3The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal offerings in exchange for portions of bird offering s since these, i.e., bird offerings, are types of offerings that involve blood sprinkled on the altar, and those, i.e., meal offerings, are types of offerings made of flour. But perhaps they may receive a share of portions of bird offering s in exchange for portions of animal offerings, since both categories are types of offerings that involve blood sprinkled on the altar. Therefore, the same verse states: “And on a pan…shall all the sons of Aaron have,” a seemingly superfluous phrase, which teaches that one may not receive a share even of bird offerings in exchange for portions of animal offerings.

    4The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of bird offering s in exchange for portions of animal offerings because with regard to these, i.e., the birds, their processing, i.e., killing, is executed by hand, by pinching the nape of the neck, and with regard to those, i.e., the animals, their processing, i.e., killing, is executed with a utensil, by slaughtering with a knife. But perhaps they may receive a share of meal offerings in exchange for portions of other meal offerings, since the processing of both these and those are carried out by hand. Therefore, the next verse states: “And every meal offering mixed with oil…shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).

    5The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of a meal offering prepared on a pan in exchange for portions of a meal offering prepared in a deep pan, or portions of a meal offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a meal offering prepared on a pan, since the actions with this pan result in a hard product, and the actions with that deep pan result in a soft product. But perhaps they may receive a share of a meal offering prepared on a pan in exchange for the portions of a different meal offering prepared on a pan, or a share of a meal offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a different meal offering prepared in a deep pan. Therefore, the same verse states: “Or dry, shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).

    6The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of offerings of the most sacred order, e.g., meal offerings, in exchange for a portion of another similar offering, but they may receive a share of offerings of lesser sanctity in exchange for a portion of another similar offering. Therefore, the same verse states with regard to meal offerings: “Shall all the sons of Aaron have, one as well as another” (Leviticus 7:10), and near it appears the verse: “If he offers it for a thanks offering” (Leviticus 7:12), from which is derived: Just as one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of the most sacred order, so too, one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of lesser sanctity, e.g., a thanks offering.

    7The baraita further expounds this verse: It states: “One as well as another [ ish ke’aḥiv ],” which teaches that with regard to priests, a man [ ish ] who is an adult receives a share even if he is blemished, but a priest who is a minor may not receive a share even if he is unblemished. This baraita evidently interprets the verse: “And every meal offering, mixed with oil, or dry, shall all the sons of Aaron have, one as well as another” (Leviticus 7:10), as referring to the prohibition against priests exchanging shares of offerings. If so, how does Ḥizkiyya state that this verse is referring to the priests’ eating of the remainder of the omer offering and the meal offering of a sota ?

    8The Gemara answers: With regard to the prohibition against exchanging priestly shares, that is derived from the term: “Every meal offering.” By contrast, Ḥizkiyya derives his principle with regard to these two meal offerings from the rest of the verse. The Gemara asks: But haven’t you already derived from the word “every” that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, states, that when one vows to offer a meal offering baked in an oven, all the baked items must be of a uniform type, either loaves or wafers (see 63b)? The Gemara answers: Rather, that halakha concerning the exchange of shares of offerings is derived from the addition of the word “and,” in the term: “And every [ vekhol ] meal offering.”

    9§ Ravina said: According to the opinion of Rabbi Shimon, the source for the halakha that the omer offering and the meal offering of a sota are eaten comes from the baraita that Levi teaches, as Levi teaches: The verse states with regard to the priestly gifts: “This shall be yours of the most sacred items, reserved from the fire: Every offering of theirs, and every meal offering of theirs, and every sin offering of theirs, and every guilt offering of theirs, which they may restore to Me, shall be most holy for you and for your sons” (Numbers 18:9). The word “every” in each clause includes a number of additional offerings that are eaten by the priests.

    10The Torah states: “Every offering of theirs,” to include the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, teaching that it is also eaten by the priests. As, it might enter your mind to say that since the Merciful One writes in this verse: “From the fire,” this would exclude this oil, which is not brought onto the altar. Therefore, the verse teaches us: “Every offering,” to include the leper’s oil.

    11The baraita continues expounding the verse: “And every meal offering of theirs,” serving to include the omer meal offering, and the meal offering of jealousy brought by a sota , teaching that they are also eaten by the priests. As, it might enter your mind to say that since the Merciful One states: “And they shall eat those wherewith atonement was made” (Exodus 29:33), the verse thereby indicates that the priests may eat only those offerings that help the owner achieve atonement. And this omer comes to permit eating from the new grain (see Leviticus 23:9–14), not to achieve atonement; and concerning the other offering, i.e., the meal offering of a sota , as well, it comes to clarify whether or not the accused woman is guilty of adultery, but not to achieve atonement. Therefore, the verse teaches us: “Every meal offering,” to teach that these two meal offerings are included.

    12The baraita continues to expound the verse. The verse states: “And every sin offering of theirs,” to include a bird sin offering, teaching that it is also eaten by the priests. As, it might enter your mind to say: The priests may not eat it because it is an unslaughtered animal carcass, as it is killed by pinching the nape of the neck (see Leviticus 5:8), not by conventional slaughter. Therefore, the verse teaches us: “Every sin offering,” teaching that bird sin offerings are included.

    13The baraita continues to expound the verse. The Torah states: “And every guilt offering of theirs,” to include the guilt offering of the nazirite who has become ritually impure (see Numbers 6:12) and the guilt offering of the leper, teaching that they are also eaten by the priests. The Gemara objects: With regard to the guilt offering of the leper, it is explicitly written with regard to it: “For as the sin offering is the priest’s, so is the guilt offering” (Leviticus 14:13), which already teaches that it is eaten by the priests.

    14The Gemara answers: Rather, the verse serves to include the guilt offering of the nazirite, stating that its status is like the guilt offering of the leper. As, it might enter your mind to say: The guilt offering of the nazirite is not sacrificed for atonement, but rather it comes to prepare the nazirite to begin his period of naziriteship anew, and therefore its meat would not be eaten by the priests. Therefore, the verse teaches us: “Every guilt offering,” teaching that the guilt offering of the nazirite is included.

    15The baraita concludes: “This shall be yours of the most sacred items… which they may restore”; this is referring to an item stolen from a convert who has no heirs and subsequently dies. In this case, the stolen item is given to the priests together with an additional one-fifth of its worth. The phrase “for you and for your sons” means that it is yours and your sons’ personal property, and it may be used even to betroth a woman with it, and it does not belong to the Temple treasury.

    16§ Rav Huna said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיהשלא יחלקו זה כנגד זה אלא בין כולם יחלקו המנחות:

    שלא קמומנחות תחת זבחים:

    בדלותשאין מביא מנחה אלא בדלי דלות שנאמר אם לא תמצא ידו וגו' עד ולקח שתי תורים:

    שהרי קמו תחתיהן בדלותשהמחוייב קינין ואין לו יכול להביא מנחה:

    תלמוד לומר ועל מחבת לכל בני אהרןאם אינו ענין למנחות תנהו ענין לזבחים ועופות:

    עשייתו בידמליקה בציפורן:

    בכליבסכין:

    יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קליםשלא יתנו חטאת כנגד אשם ולא מנחת מאפה כנגד מנחת הסולת דכולם קדשי קדשים הן אבל יחלקו בקדשים קלים כגון שלמים כנגד תודה:

    תלמוד לומר איש כאחיווסמיך ליה אם על תודה דמקרא נדרש לפניו ואיתקוש קדשים קלים לקדשי קדשים למנחות לענין חלוקה:

    ואין קטן חולקאבל אוכל בחלק אביו:

    ההיאברייתא שאין חולקין:

    מכל נפקאוכל מנחה בלולה בשמן (ויקרא ז׳:י׳):

    הא אפיקתיהלכל מנחה בלולה לעיל בפ' כל המנחות (מנחות דף סג:) לכדרבי יוסי בר' יהודה דאמר מה כל האמור למטה שני מינין:

    ההוא מוכל נפקאברייתא מכל והא דאם אינו ענין כו' תנהו ענין לחריבה של שעורין נפקא לי' ממנחה:

    לרבות לוג שמן של מצורעשהשיריים שמשתייר משל בהונות הוו לכהן:

    מן האש כתיבדדבר שממנו לאישים הוא דשיריים לכהנים אבל לוג שאין ממנו לאישים אימא לא ליהוי לכהן [להכי] כתב לכל קרבנם:

    לרבות מנחת העומר ומנחת קנאותשנקמצו ושיריים לכהנים ומריבוי אתיא דנקמצות ושיריים לכהנים:

    והאימנחת העומר להתיר חדש אתיא:

    ואידךמנחת קנאות:

    לבררעון אתיא ולא לכפרה אימא לא יהו שיריה נאכלין קמשמע לן:

    לרבות חטאת העוףשנאכלת לכהנים:

    נבילה היאמשום מליקה ולא תאכל קמשמע לן:

    להכשיר אתיליחול עליה נזירות טהרה ולא יהא נאכל:

    זה גזל הגרדכתיב (במדבר ה׳:ח׳) אם אין לאיש גואל האשם המושב לכהן זה הקרן שאם גזל את הגר ומת הגר ורוצה להחזיר גזילו ואין לו יורשין יחזירנו לכהנים ויביא קרבן אשם על השבועה שכפר ונשבע לו:

    שלך הםכל הני דמתרבו מהאי קרא:

    לקדש בוכדאמר (קידושין דף נב: ע"ש) המקדש בחלקו בקדשי קדשים מקודשת:

    מנחות 73 עמוד א

    1תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״וכל המנחה אשר תאפה בתנור לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו״.

    2יכול לא חלקו מנחות כנגד זבחים, שלא קמו תחתיהן בדלות, אבל יחלקו מנחות כנגד עופות, שהרי קמו תחתיהן בדלות תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן תהיה״.

    3יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים, יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו והללו מיני דמים תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״ועל מחבת לכל בני אהרן תהיה״.

    4יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו עשייתן ביד, והללו עשייתן בכלי, אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שאלו ואלו עשייתן ביד תלמוד לאמר (ויקרא ז, י) ״וכל מנחה בלולה בשמן... לכל בני אהרן תהיה״.

    5יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת, ומרחשת כנגד מחבת, שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין, אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת תלמוד לומר: (ויקרא ז, י) ״וחרבה לכל בני אהרן תהיה״.

    6יכול לא יחלקו בקדשי קדשים, אבל יחלקו בקדשים קלים תלמוד לומר: (ויקרא ז, י) ״איש כאחיו״, ״ואם על תודה״ כשם שאין חולקין בקדשי קדשים, כך אין חולקים בקדשים קלים.

    7״איש״ איש חולק, ואפילו בעל מום, ואין קטן חולק, ואפילו תם.

    8ההוא מכל״ נפקא, והא אפיקתיה לכדרבי יוסי ברבי יהודה? אלא, ההוא מוכל״.

    9רבינא אמר: אתיא מדתני לוי, דתני לוי: (במדבר יח, ט) ״לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם״.

    10״כל קרבנם״ לרבות לוג שמן של מצורע, סלקא דעתך אמינא: (במדבר יח, ט) ״מן האש״ כתב רחמנא, קמ"ל׃

    11״לכל מנחתם״ לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות, סלקא דעתך אמינא: (שמות כט, לג) ״ואכלו אותם אשר כופר בהם״ אמר רחמנא, והאי להתיר קא אתיא, ואידך נמי לברר קא אתיא קמ"ל׃

    12(במדבר יח, ט) ״לכל חטאתם״ לרבות חטאת העוף, סלקא דעתך אמינא: נבילה היא, קמ"ל׃

    13(במדבר יח, ט) ״לכל אשמם״ לרבות אשם נזיר ואשם מצורע. אשם מצורע בהדיא כתיב ביה: (ויקרא יד, יג) ״כי כחטאת האשם הוא לכהן״!

    14אלא, לרבות אשם נזיר כאשם מצורע. סלקא דעתך אמינא: להכשיר קא אתי, קמ"ל׃

    15(במדבר יח, ט) ״אשר ישיבו״ זה גזל הגר, (במדבר יח, ט) ״לך היא ולבניך״ שלך היא ולבניך, אפילו לקדש בו את האשה.

    16אמר רב הונא:

    Tosafot

    תלמוד לומר איש כאחיוואם על תודה כר' יהודה מוקמינן הך ברייתא בפ"ב דקידושין (דף נב: ונג.) וגרסינן התם וסמיך ליה תודה משמע דמסמוכין דריש וקשיא דר' יהודה לא דריש סמוכין בפרק קמא דיבמות (דף ד.) והתם פירשתי:

    איש חולק אפילו בעל מוםלשון חולק לאו דווקא דהא קאמר אין חולקין אלא כלומר אין מקפידין בו אבל חלוקה גמורה לא עבדי ליטול בשוה וכן הא דתנן בשילהי בכורים והן מתחלקין ביניהם כקדשי המקדש וכן הני דבריש טבול יום (זבחים דף צט.) לשון חלוקה לאו דווקא וקצת קשה מהא דתנן בפ' שואל (שבת דף קמח:) ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב ושמא מפני דרכי שלום בעלמא היו עושין ועוד נראה דדווקא קאמר אין חולקין לענין שיהא שלו לקדש בו את האשה דאהכי מייתי ליה בפ"ב דקידושין (דף נג.) אי נמי י"ל דלא ממעטינן הכא אלא שאין מחלקין מנחה חריבה זו כנגד מנחה חריבה אחרת אבל מנחה אחת בפני עצמה מחלקין וכן זבח אחד והא דפריך התם בפרק האיש מקדש (גם זה שם) מהא דתנא הצנועים מושכין ידיהן והגרגרנין חולקין ולא משני במנחה אחת שאני משום דהתם לאו מלשון חולקין גרידא דייק מדלא מייתי ממתני' דטבול יום וממתניתין דביכורים [אלא] כדפי' התם בקונטרס דס"ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר דגבי לחם הפנים (יומא לט.) תניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היתה ברכה מצויה בלחם הפנים [וכל כהן שמגיעו כזית] יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול כו' וכיון דהוי כפול למאי חזי אלא דרך עילוי חולקין מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה ומשני חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסין חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו ברכה:

    והא אפיקתיה לכדר' יוסי ברבי יהודהוא"ת והא מסקינן כולה הך סוגיא לר' שמעון ואיהו פליג עליה בסוף כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות סג:) ועוד דמוקמינן להך ברייתא בקידושין (דף נג.) כרבי יהודה ואיהו נמי פליג עליה וי"ל דדייק הכא אם איתא דרבי יוסי ברבי יהודה אית ליה הך ברייתא היכי דריש:

    מן האש כתיבתימה לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל:

    זה גזל הגרואתא קרא לאשמועינן כדדרשינן בהגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) האשם המושב לה' לכהן ובספרים ישנים גרסינן בפ' ב"ש בזבחים (דף מד:) גזל הגר בהדיא כתיב ביה דכתיב בפרשת נשא לו יהיה ופי' שם בקונטרס דלא גרסינן ליה משום דחטאות ואשמות ושאר האמורים בפרשה בהדיא כתיבי כל אחד ואחד במקומו וסידרו לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח וקשה לפירושו דא"כ מאי קא פריך אשם מצורע בהדיא כתיבי ביה אלא כל הני דאתא קרא לרבויי להו לא כתיבי בשום מקום כגון לוג שמן של מצורע ומנחת העומר ומנחת קנאות וחטאת העוף ואשם נזיר מיהו צריך לדקדק אמאי צריך לכל בכל הני לרבוינהו מדכתיב קרבנם ומנחתם חטאתם ואשמם הוה שמעינן להו כיון דשאר כתיבי כולהו בהדיא והני לא כתיבי דמזאת תורת המנחה וזאת תורת החטאת וזאת תורת האשם לא הוה ידעינן הני כדמפרש טעמא בכל חד וחד:

    ואפי' לקדש בו את האשההא דדרשינן בסוף הגוזל קמא (בבא קמא ד' קט:) ובמס' ערכין בסוף המקדיש (ערכין דף כח:) גבי גזל הגר האשם המושב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר על כרחין אית לן למימר דלאו משולחן גבוה קא זכו דאם לא כן היאך מקדשין בו את האשה הא אמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת דמשולחן גבוה קא זכו אלא לענין אחר קאמר דאין יכול ליתנו לכל כהן שירצה ומיהו הא מילתא דריש התם מדכתיב מלבד איל הכיפורים ושמא אתא קרא לאשמועינן דמועלין בו עד שיבא ליד כהן כדאמר גבי חרמים בסוף המקדיש (ערכין דף כט.) כל זמן שהם ביד בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נתנן לכהן הרי הן כחולין ומדקרייה רחמנא אשם לא הוה ידענא הך מילתא דלא הוה מסתבר לאוקמי הכי וא"ת והיאך מקדשין בו את האשה הא לאו ממון כהן הוא כדמשמע בסוף הגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) דמחזירין בלילה והחזירה חצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ועוד מסיק התם (דף קי:) דאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר משום דאשם קריי' רחמנא וי"ל דהנ"מ קודם חלוקה אבל לאחר שיגיע לכל אחד חלקו נעשה ממון כהן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ת"ל ועל מחבת, מרבויא דקרא דהא ממילא ידענא דמחבת בשאר מנחות ואא"ע ת"ע לזבחים, מליקה ביד וזבחים בכלי, ומשני ההיא מכל, פי' האי דרשא דחלוקה מכל נפקא, ל"ה. ר"ל אבל שיריים נאכלין דשל שעורים בין חריבה בין בלולה מחריבה ובלולה כדתניא חזקי' לעיל אא"ע לבלולה של חטין, אבל ליכא לפרש איפכא דר"ל דקרא דבלולה וחריבה אתא לדרשא דחלוקה כדמשמע מבריית. דקאמר ת"ל בלולה ת"ל וחריבה חדא דפשטיה דקרא בבלולה וחריבה לכל בני אהרן תהיה משמע דבא לומר דנאכלת לכהנים ולהכי נוקי לה באא"ע לשל חטין ת"ע לשל שעורים, ועוד דאי נוקי לומר דבאלומר בשל חטין ולומר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות ולא מחבת כנגד מרחשת הרי מכל דאייתר לדרש' אחרינא לא הוה משתמע דאתי למימר דשל שעורים נאכל דמכל לא משמע הכי אבל כי מוקמי' גופיה דקרא בשל שעורים משום דאייתר קרא לשל שעורים מצי לאוקמ' יתורא דכל למימר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות דר"ל דאפי' בהני דהוו של שעורים לא יחלקו מנחות כנגד מנחות ומחבת כנגד מחבת: והא אפיקתיה לכדר' יוסי בר יהודה, בסוף כל המנחות באות מצה דאמר מה כל האמור למטה שני מינין, מוכל פי' מרבוייא דו"ו מרבה, ל"ה:

    מדתני לוי אתא, דמנחת העומר ומנחת קנאות דהוו של שעורים דשיריהם נאכלין, ל"ה:

    של מצורע ששירי הלוג נאכל לכהניםסד"א מן האש כתיב, פי' דכתי' וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש והאי לאו אישים הוא:

    אשר כפר בהם, ודרשי' כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים סד"א מידי דלכפרה אתי אכלי כהנים אבל הנך עומר דלהיתר חדש אתיא ודקנאות דלברר עון אתא קמ"ל:

    להכשיר אתי, פי' להתגלחות ויין וטומאה דמידי דלאו כפרה לא אכלי כהנים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 73a

    Menachot 73a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 338 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיה שלא יחלקו זה כנגד זה אלא בין כולם יחלקו המנחות:

    שלא קמו מנחות תחת זבחים:

    בדלות שאין מביא מנחה אלא בדלי דלות שנאמר אם לא תמצא ידו וגו' עד ולקח שתי תורים:

    שהרי קמו תחתיהן בדלות שהמחוייב קינין ואין לו יכול להביא מנחה:

    תלמוד לומר ועל מחבת לכל בני אהרן אם אינו ענין למנחות תנהו ענין לזבחים ועופות:

    עשייתו ביד מליקה בציפורן:

    בכלי בסכין:

    יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים שלא יתנו חטאת כנגד אשם ולא מנחת מאפה כנגד מנחת הסולת דכולם קדשי קדשים הן אבל יחלקו בקדשים קלים כגון שלמים כנגד תודה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 73a · Sefaria

    Tosafot

    תלמוד לומר איש כאחיו ואם על תודה כר' יהודה מוקמינן הך ברייתא בפ"ב דקידושין (דף נב: ונג.) וגרסינן התם וסמיך ליה תודה משמע דמסמוכין דריש וקשיא דר' יהודה לא דריש סמוכין בפרק קמא דיבמות (דף ד.) והתם פירשתי:

    איש חולק אפילו בעל מום לשון חולק לאו דווקא דהא קאמר אין חולקין אלא כלומר אין מקפידין בו אבל חלוקה גמורה לא עבדי ליטול בשוה וכן הא דתנן בשילהי בכורים והן מתחלקין ביניהם כקדשי המקדש וכן הני דבריש טבול יום (זבחים דף צט.) לשון חלוקה לאו דווקא וקצת קשה מהא דתנן בפ' שואל (שבת דף קמח:) ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב ושמא מפני דרכי שלום בעלמא היו עושין ועוד נראה דדווקא קאמר אין חולקין לענין שיהא שלו לקדש בו את האשה דאהכי מייתי ליה בפ"ב דקידושין (דף נג.) אי נמי י"ל דלא ממעטינן הכא אלא שאין מחלקין מנחה חריבה זו כנגד מנחה חריבה אחרת אבל מנחה אחת בפני עצמה מחלקין וכן זבח אחד והא דפריך התם בפרק האיש מקדש (גם זה שם) מהא דתנא הצנועים מושכין ידיהן והגרגרנין חולקין ולא משני במנחה אחת שאני משום דהתם לאו מלשון חולקין גרידא דייק מדלא מייתי ממתני' דטבול יום וממתניתין דביכורים [אלא] כדפי' התם בקונטרס דס"ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר דגבי לחם הפנים (יומא לט.) תניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היתה ברכה מצויה בלחם הפנים [וכל כהן שמגיעו כזית] יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול כו' וכיון דהוי כפול למאי חזי אלא דרך עילוי חולקין מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה ומשני חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסין חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו ברכה:

    והא אפיקתיה לכדר' יוסי ברבי יהודה וא"ת והא מסקינן כולה הך סוגיא לר' שמעון ואיהו פליג עליה בסוף כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות סג:) ועוד דמוקמינן להך ברייתא בקידושין (דף נג.) כרבי יהודה ואיהו נמי פליג עליה וי"ל דדייק הכא אם איתא דרבי יוסי ברבי יהודה אית ליה הך ברייתא היכי דריש:

    מן האש כתיב תימה לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל:

    זה גזל הגר ואתא קרא לאשמועינן כדדרשינן בהגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) האשם המושב לה' לכהן ובספרים ישנים גרסינן בפ' ב"ש בזבחים (דף מד:) גזל הגר בהדיא כתיב ביה דכתיב בפרשת נשא לו יהיה ופי' שם בקונטרס דלא גרסינן ליה משום דחטאות ואשמות ושאר האמורים בפרשה בהדיא כתיבי כל אחד ואחד במקומו וסידרו לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח וקשה לפירושו דא"כ מאי קא פריך אשם מצורע בהדיא כתיבי ביה אלא כל הני דאתא קרא לרבויי להו לא כתיבי בשום מקום כגון לוג שמן של מצורע ומנחת העומר ומנחת קנאות וחטאת העוף ואשם נזיר מיהו צריך לדקדק אמאי צריך לכל בכל הני לרבוינהו מדכתיב קרבנם ומנחתם חטאתם ואשמם הוה שמעינן להו כיון דשאר כתיבי כולהו בהדיא והני לא כתיבי דמזאת תורת המנחה וזאת תורת החטאת וזאת תורת האשם לא הוה ידעינן הני כדמפרש טעמא בכל חד וחד:

    ואפי' לקדש בו את האשה הא דדרשינן בסוף הגוזל קמא (בבא קמא ד' קט:) ובמס' ערכין בסוף המקדיש (ערכין דף כח:) גבי גזל הגר האשם המושב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר על כרחין אית לן למימר דלאו משולחן גבוה קא זכו דאם לא כן היאך מקדשין בו את האשה הא אמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת דמשולחן גבוה קא זכו אלא לענין אחר קאמר דאין יכול ליתנו לכל כהן שירצה ומיהו הא מילתא דריש התם מדכתיב מלבד איל הכיפורים ושמא אתא קרא לאשמועינן דמועלין בו עד שיבא ליד כהן כדאמר גבי חרמים בסוף המקדיש (ערכין דף כט.) כל זמן שהם ביד בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נתנן לכהן הרי הן כחולין ומדקרייה רחמנא אשם לא הוה ידענא הך מילתא דלא הוה מסתבר לאוקמי הכי וא"ת והיאך מקדשין בו את האשה הא לאו ממון כהן הוא כדמשמע בסוף הגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) דמחזירין בלילה והחזירה חצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ועוד מסיק התם (דף קי:) דאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר משום דאשם קריי' רחמנא וי"ל דהנ"מ קודם חלוקה אבל לאחר שיגיע לכל אחד חלקו נעשה ממון כהן:

    Tosafot on Menachot 73a · Sefaria

    Rashba

    ת"ל ועל מחבת, מרבויא דקרא דהא ממילא ידענא דמחבת בשאר מנחות ואא"ע ת"ע לזבחים, מליקה ביד וזבחים בכלי, ומשני ההיא מכל, פי' האי דרשא דחלוקה מכל נפקא, ל"ה. ר"ל אבל שיריים נאכלין דשל שעורים בין חריבה בין בלולה מחריבה ובלולה כדתניא חזקי' לעיל אא"ע לבלולה של חטין, אבל ליכא לפרש איפכא דר"ל דקרא דבלולה וחריבה אתא לדרשא דחלוקה כדמשמע מבריית. דקאמר ת"ל בלולה ת"ל וחריבה חדא דפשטיה דקרא בבלולה וחריבה לכל בני אהרן תהיה משמע דבא לומר דנאכלת לכהנים ולהכי נוקי לה באא"ע לשל חטין ת"ע לשל שעורים, ועוד דאי נוקי לומר דבאלומר בשל חטין ולומר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות ולא מחבת כנגד מרחשת הרי מכל דאייתר לדרש' אחרינא לא הוה משתמע דאתי למימר דשל שעורים נאכל דמכל לא משמע הכי אבל כי מוקמי' גופיה דקרא בשל שעורים משום דאייתר קרא לשל שעורים מצי לאוקמ' יתורא דכל למימר דלא יחלקו מנחות כנגד מנחות דר"ל דאפי' בהני דהוו של שעורים לא יחלקו מנחות כנגד מנחות ומחבת כנגד מחבת: והא אפיקתיה לכדר' יוסי בר יהודה, בסוף כל המנחות באות מצה דאמר מה כל האמור למטה שני מינין, מוכל פי' מרבוייא דו"ו מרבה, ל"ה:

    מדתני לוי אתא, דמנחת העומר ומנחת קנאות דהוו של שעורים דשיריהם נאכלין, ל"ה:

    של מצורע ששירי הלוג נאכל לכהנים סד"א מן האש כתיב, פי' דכתי' וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש והאי לאו אישים הוא:

    אשר כפר בהם, ודרשי' כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים סד"א מידי דלכפרה אתי אכלי כהנים אבל הנך עומר דלהיתר חדש אתיא ודקנאות דלברר עון אתא קמ"ל:

    להכשיר אתי, פי' להתגלחות ויין וטומאה דמידי דלאו כפרה לא אכלי כהנים:

    Rashba on Menachot 73a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 73, Amud Aleph, about 338 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “תלמוד לומר: (ויקרא ז, ט) ״וכל המנחה…”

    2. Segment 231 words

      Opens “יכול לא חלקו מנחות כנגד זבחים, שלא…”

    3. Segment 331 words

      Opens “יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו…”

    4. Segment 434 words

      Opens “יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו…”

    5. Segment 533 words

      Opens “יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת, ומרחשת…”

      Named: רבה.

    6. Segment 629 words

      Opens “יכול לא יחלקו בקדשי קדשים, אבל יחלקו…”

    7. Segment 711 words

      Opens “״איש״ איש חולק, ואפילו בעל מום, ואין…”

    8. Segment 812 words

      Opens “ההוא מכל״ נפקא, והא אפיקתיה לכדרבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה.

    9. Segment 918 words

      Opens “רבינא אמר: אתיא מדתני לוי, דתני לוי:…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “״כל קרבנם״ לרבות לוג שמן של מצורע,…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “״לכל מנחתם״ לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות,…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “(במדבר יח, ט) ״לכל חטאתם״ לרבות חטאת…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “(במדבר יח, ט) ״לכל אשמם״ לרבות אשם…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “אלא, לרבות אשם נזיר כאשם מצורע. סלקא…”

    15. Segment 1522 words

      Opens “(במדבר יח, ט) ״אשר ישיבו״ זה גזל…”

    16. Segment 163 words

      Opens “אמר רב הונא:…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 73a · Segment 9 — “רבינא אמר: אתיא מדתני לוי, דתני לוי: (במדבר יח,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 73a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026