Talmud Builders

    Menachot 50b

    Back to index

    English translation — Menachot 50b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but a community may bring incense as a gift offering, as the community does bring its obligatory offering similar to this, i.e., since the community is obligated to sacrifice incense it can also voluntarily sacrifice incense. Therefore, the verse states: You shall not bring [ lo ta’alu ] strange incense thereon” (Exodus 30:9). The fact that the verse formulates the prohibition with the plural word ta’alu indicates that even the community may not sacrifice incense as a voluntary gift offering.

    2The baraita continues: One might have thought that the community may not bring a gift offering of incense on the inner altar, but it may bring incense on the external altar. Therefore, the verse states: “And the anointing oil, and the incense of sweet spices for the sacred place; according to all that I have commanded you shall they do” (Exodus 31:11). This teaches that one has the right to do only that which is stated with regard to the matter, without deviation. Consequently, incense may be sacrificed only by the community, only when there is an obligation to sacrifice it, and it must be burned only on the inner altar. This contradicts the implication of the previously cited baraita that it is permitted to burn the incense of an individual on the golden altar or the incense of a community on the outer altar.

    3Rav Pappa said: This is not problematic. The baraita is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows. It is not necessary to state that the community may not sacrifice incense on the external altar, as we have not found a precedent for it. And similarly, it is not necessary to state that an individual may not sacrifice incense on the inner altar, as we have not found a precedent for it. But it is necessary to state that it is even prohibited for an individual to sacrifice incense on the external altar, despite the fact that we have ostensibly found a precedent for it in the case of the tribal princes; as that was a provisional edict and therefore cannot serve as a precedent.

    4MISHNA: The twelve loaves of matza prepared from a tenth of an ephah of flour of the griddle-cake offering of the High Priest did not come from the house of the High Priest in halves. Rather, the High Priest brings from his house a complete tenth of an ephah of flour (see Leviticus 6:13) and divides it in half, and he sacrifices half in the morning and half in the afternoon.

    5In the case of a High Priest who brings and sacrifices half in the morning and dies, and they appointed another High Priest in his stead, the replacement High Priest should neither bring half of a tenth of an ephah of flour from his house nor sacrifice the remaining half of the tenth of an ephah of his predecessor. Rather, he brings from his house an entire tenth of an ephah and divides it in half, sacrifices half, and the other half is not sacrificed and is lost. Consequently, two halves of a tenth of an ephah are sacrificed, one-half of what was brought by each priest, and the other two halves are lost.

    6GEMARA: The Gemara cites that which the Sages taught in a baraita , commenting on the verse: “This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall offer to the Lord on the day when he is anointed: The tenth part of an ephah of fine flour for a meal offering perpetually, half of it in the morning, and half of it in the evening” (Leviticus 6:13). If the verse had stated: A meal offering perpetually, half in the morning and half in the evening; I would have said that the High Priest brings half of a tenth of an ephah in the morning and sacrifices it, and then he brings half of a tenth of an ephah in the afternoon and sacrifices it.

    7Since the verse states: “Half of it in the morning, and half of it in the evening” (Leviticus 6:13), it teaches that he sacrifices half of a complete tenth of an ephah. How so? The High Priest brings from his house a complete tenth of an ephah of fine flour, and divides it in half, and sacrifices half in the morning and half in the afternoon.

    8In a case where the half of a tenth of an ephah that was supposed to be offered in the afternoon became impure or was lost after the High Priest sacrificed the first half in the morning, one might have thought that he should bring half of a tenth of an ephah from his house and sacrifice it. Therefore, the verse states: “Half of it in the morning, and half of it in the evening,” which teaches that he brings half of a complete tenth of an ephah.

    9How so? The High Priest brings a complete tenth of an ephah of fine flour from his house and divides it in half, and he sacrifices half, and the other half is not sacrificed and is lost. Consequently, two halves of a tenth of an ephah are sacrificed, the half that was sacrificed in the morning from the original tenth of an ephah, and half of the replacement tenth of an ephah, and the other two halves are lost.

    10In the case of a High Priest who sacrificed half in the morning and died, and they appointed another High Priest in his stead, one might have thought that the second High Priest should bring half of a tenth of an ephah from his house and sacrifice it, or that he should sacrifice the remaining half of a tenth of an ephah of the first High Priest. Therefore, the verse states: “And half of it in the evening,” which teaches that he brings and sacrifices half of a complete tenth of an ephah.

    11How so? The replacement High Priest brings a complete tenth of an ephah of fine flour from his house and divides it in half, and he sacrifices half, and half is not sacrificed and is lost. Consequently, two halves of a tenth of an ephah are lost, half of the tenth of an ephah brought by each priest, and the other two halves are sacrificed.

    12§ With regard to the two halves of a tenth of an ephah that are lost, a tanna , i.e., a Sage who recited baraitot , taught a baraita before Rav Naḥman: With regard to the half that was not sacrificed by the first High Priest, who died, and the half brought but not sacrificed by the second High Priest who replaced him, their form should decay, i.e., they should be left overnight so they become disqualified, and then they should be brought out to the place designated for burning.

    13Rav Naḥman said to the tanna : Granted, the half that was not sacrificed by the first High Priest should be left overnight before it is burned, because it was initially fit for sacrifice before the first High Priest died. But with regard to the half that was not sacrificed by the second High Priest, why must it be left overnight so that its form decays? It was brought to be lost from the outset, i.e., when the full tenth of an ephah was brought it was known that only half would be sacrificed and half would be lost. Consequently, it is unnecessary to leave it overnight before burning it.

    14Rav Naḥman continued: Who is the one who said this baraita to you? It was the tanna of the school of Rabba bar Avuh, who says: All disqualified offerings, even piggul , which is disqualified by Torah law, require decay of form before they are burned.

    15Rav Ashi said: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of the Rabbis who disagree with Rabba bar Avuh and hold that piggul does not require decay of form. Nevertheless, since at the time when the second High Priest divides the two halves, if he wants he can sacrifice this half, and if he wants he can sacrifice that other half, both halves are considered fit to be sacrificed and may not be burned until they are left overnight.

    16§ The Gemara cites that which was stated further about the griddle-cake offering: How are the griddle-cake offerings of the High Priest prepared? The verse seems to prescribe a variety of methods of preparation: “On a griddle it shall be made with oil; when it is soaked, you shall bring it in; and baked pieces [ tufinei ] of the meal offering shall you sacrifice for a pleasing aroma to the Lord” (Leviticus 6:14). Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says that it is prepared in the following manner: The individual preparing it bakes it in an oven and afterward he fries it in a pan. Rabbi Asi says that Rabbi Ḥanina says that it is prepared in the following manner: The individual preparing it fries it in a pan and afterward he bakes it in an oven.

    17Rabbi Ḥiyya bar Abba said: It stands to reason in accordance with my opinion because the verse states: “And baked pieces [ tufinei ] of the meal offering.” The word for baked pieces [ tufinei ] should be understood as meaning that they shall be baked when they are still beautiful [ te’afena na’a ], i.e., before being fried. Rabbi Asi said: It stands to reason in accordance with my opinion because the word tufinei should be understood as meaning that they shall be baked when they are already partially cooked [ te’afena na ], i.e., after being fried.

    18This dispute between the amora’im is parallel to a dispute between tanna’im in a baraita : The word for baked pieces [ tufinei ] should be understood as meaning that they shall be baked when they are already partially cooked [ te’afena na ]. Rabbi Yehuda HaNasi says: It should be understood as meaning that they shall be baked when they are still beautiful [ te’afena na’a ]. Rabbi Yosei says: The word tufinei is plural, indicating that the pieces should be baked extensively, i.e., more than once. Consequently, Rabbi Yosei accepts the opinion that the pieces should be baked when they are already partially cooked, and he also accepts the opinion that they should be baked when they are beautiful. Therefore the offering should first be baked, then fried, then baked again.

    19§ We learned in a mishna elsewhere (96a): Concerning the twelve loaves of the High Priest’s griddle-cake offering, of which six are sacrificed in the morning and six in the evening, their kneading, and forming of their loaves, and their baking are performed inside the Temple courtyard, and all labors involved in those actions override Shabbat.

    20The Gemara asks: From where is this matter, i.e., that these actions override Shabbat, derived? Rav Huna said: The verse says tufinei , meaning that when it is already baked it must still be beautiful [ te’afena na’a ]. And if one would bake it yesterday, on the eve of Shabbat, it would become swollen [ inshefa ] and no longer beautiful. Rav Yosef objects to this: If the purpose of baking them on Shabbat is to ensure they remain fresh, say that the loaves should be baked before Shabbat and covered with greens to preserve them.

    21The Gemara cites another explanation of why the preparation of these loaves overrides Shabbat. A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “On a griddle it shall be made with oil” (Leviticus 6:14), which teaches that it shall be made under all circumstances, even on Shabbat. Similarly, this phrase “shall be made” teaches that it should be made even in a state of ritual impurity.

    22Abaye said that there is a different explanation: The verse states: “Fine flour for a meal offering perpetually” (Leviticus 6:13);

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבל ציבור יביאוהנדבה שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל יום:

    לא תעלומשמע לרבים קאמר:

    לא מיבעיא יחיד על המזבח הפנימידלא יביא דהא לא אשכחן לה:

    מתני' חביתיהיינו [מנחת] מחבת כ"ג שמביא בכל יום כדכתיב בצו את אהרן מחציתה בבקר על שם מחבת קרו להו חביתים דכתיב (ויקרא ו׳:י״ד) על מחבת בשמן תעשה:

    לא היו באין חצאיןשלא יביא חצי עשרון בבקר מביתו וחצי עשרון בערב ואע"פ שקריבה לחצאין כדכתיב מחציתה בבקר מחציתה משמע מחציתה של שלימה (מחצה משלמה) מחצה מתוך שלם הוא מביא שמביא עשרון שלם וחוצהו:

    ומינו אחר תחתיוקודם תמיד של בין הערבים:

    לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של ראשון גרס:

    גמ' ת"ל ומחציתהמריבוייא דוי"ו משמע אפי' כהן העומד בין הערבים אע"ג דאיכא חציו עשרון דראשון:

    מחצה ראשוןשנשאר מכהן ראשון [ומחצה שני שנשאר מכהן שני]:

    תעובר צורתהיפסול בלינה:

    חזי להקרבהכי אפרשיה הוה חזי להקרבה הילכך בעי עיבור צורה:

    לאיבוד אתיולישרפה לאלתר:

    אפילו פיגולדפסול חמור הוא ופסול דאורייתא הוא טעון צורה:

    אופהבתנור תחילה ואח"כ מטגנה במחבת:

    תאפינה נאהבשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:

    תאפינה נאבשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא כלומר בכך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טגון דבהא מודו כ"ע דתרוייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני:

    תאפינה רבהאפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה:

    אית ליה נאמש"ה אופה אחר טיגון ואית ליה נאה מש"ה אופה תחילה. לישנא אחרינא רבה גדולה ומרוקעת ודקה וזהו נוייה ואית ליה מטגנה תחילה ואח"כ אופה ואיכא טיגון נא ונאה וגדולה היא: ל"א תאפנה רכה שירככנה בשמן (קריבה נאה) [הרבה] וזהו נוייה תחילה מטגנה ואח"כ אופה ואיכא נא ונאה שלשתן שמעתי:

    עריכתןתקון החלות שקורין אטינו"ר ובלשון צרפת סוני"ר:

    בפניםבעזרה דתנור של מתכת היה בעזרה ולישה ועריכה ואע"ג דקודם מתן שמן היא והאי תנא אית ליה מדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך לישת שאר מנחות בפנים הא בעינן פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק חביתי כ"ג נמשח והאי דלא משחו את העשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים:

    מנא הני מילידדוחות שבת:

    אינשפאנפוחה ברוח כמו (שמות טו) נשפת ברוחך:

    דכביש ליה בירקאטומנין בירקות כדי שלא ישלוט בה רוח:

    תעשהעל מחבת בשמן תעשה (ויקרא ו׳:י״ד):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 50 עמוד ב

    1אבל צבור יהא מביא, שמביא חובה כיוצא בה, ת"ל (שמות ל, ט) ״לא תעלו״.

    2יכול לא יעלו על מזבח הפנימי, אבל יעלו על מזבח החיצון? ת"ל (שמות לא יא) את שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקודש ככל אשר צויתיך יעשו אין לך אלא מה שאמור בענין׃

    3אמר רב פפא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ציבור על מזבח החיצון דלא אשכחן ולא מיבעיא יחיד על מזבח הפנימי דלא אשכחן אלא אפילו יחיד על מזבח החיצון דאשכחן בנשיאים הוראת שעה היתה:

    Mishna

    4חביתי כ"ג לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו מקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים׃

    5כהן שמביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו וחצי עשרונו של ראשון אלא מביא עשרון שלם (מחצה) וחוצהו מקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין:

    Gemara

    6ת"ר אילו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב׃

    7ת"ל (ויקרא ו, יג) מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מקריב הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים׃

    8נטמא מחצה של בין הערבים או שאבד יכול יביא חצי עשרון מביתו ערבית ויקריב ת"ל מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא׃

    9הא כיצד מביא עשרון שלם [מביתו] וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין׃

    10כ"ג שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון ת"ל ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא ומקריב׃

    11הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד נמצאו שני חצאין אובדין ושני חצאין קריבין:

    12תני תנא קמיה דר"נ מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה׃

    13א"ל ר"נ בשלמא ראשון איחזי להקרבה אלא שני למה ליה עיבור צורה מעיקרא לאיבוד קא אתי׃

    14דאמר לך מני תנא דבי רבה בר אבוה הוא דאמר אפילו פיגול טעון עיבור צורה׃

    15רב אשי אמר אפילו תימא רבנן כיון דבעידנא דפלגי בהו אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מיחזא חזו:

    16איתמר חביתי כהן גדול כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אופה ואח"כ מטגנה רבי אסי א"ר חנינא מטגנה ואח"כ אופה׃

    17א"ר חייא בר אבא כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפינה נאה רבי אסי אמר כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפינה נא׃

    18כתנאי (ויקרא ו, יד) תופיני תאפינה נא רבי אומר תאפינה נאה רבי יוסי אומר תאפינה רבה אית ליה נא ואית ליה נאה׃

    19תנן התם חביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת׃

    20מנא ה"מ אמר רב הונא תופיני תאפינה נאה ואי אפי לה מאתמול אינשפה לה מתקיף לה רב יוסף אימא דכביש ליה בירקא׃

    21דבי ר' ישמעאל תנא תעשה ואפילו בשבת תעשה ואפילו בטומאה׃

    22אביי אמר אמר קרא ״(ויקרא ו״, יג) סלת מנחה תמיד,׃

    Tosafot

    תלמוד לומר [כו'] ככל אשר צויתיך יעשותימה למה לי קרא דלא תעלו עליו קטרת זרה ותיפוק ליה מהכא ואומר רבי דה"א דצבור הוא דמפקדי שלא ישנו אבל יחיד כעין צבור מביא ותימה דא"כ לא תעלו בלשון רבים למה לי דמיניה דרשינן לעיל צבור ויחיד מקטרת זרה וי"ל [דהוי אמינא צבור שרי לגבי קטרת נדבה על מזבח הפנימי והוי] שפיר בכלל כאשר צויתיך כיון דמייתו חובה (או) מייתו נדבה ונראה דלא מהדר אלא אקטרת סמים דשייך למזבח הקטרת בההיא פרשתא אבל אמאי דלא כתיב קודם לא מהדר [וה"א דעל מזבח החיצון מביא]:

    ומחצה אבדקשיא לר' אלעזר דאמר (לעיל מנחות דף ח.) קדוש לחצאין ומחציתה דאמר קרא מחצה משלם (להבאה) הוא וא"כ אמאי אבד דהא אכתי לא איקדיש קדושת הגוף וא"כ בר פדיון הוא ואע"ג דמשמע במסכת שקלים (דף ד.) אבודין מליקרב מ"מ מה בין זה לסולת אחר כיון דנפדה מיהו מש"ה קרי ליה אבד:

    אפי' פיגול טעון עיבור צורהדיליף עון עון מנותר אף לענין הא מדהתם איכא [עיבור] צורה הכא ה"נ כדדרשינן פרק קמא (דפסחים דף ג.) ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נו:) ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה:

    תעשה אפילו בשבת תעשה אפילו בטומאההא דמפקינן הכא מחד קרא שבת וטומאה היינו משום דגלי רחמנא גבי פסח דדרשינן מבמועדו אפילו בשבת ואיצטריך קרא אחרינא גבי טומאה איש נדחה ואין צבור נדחין ונראה דהי מינייהו מפקת דשקולין הם ולא דמו לפסח:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    נטמא או אבד ת"ל מחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא ולא שיביא חצי עשרון מביתו, וא"ת והא אפיקתיה, י"ל דמשלם בכל גווני משמע בין שלא יביא בתחלה חצאין בין אם הביא ואבד חציו שלא יביא חצי אחר ובכל גווני דריש להו בברייתא והוו לא זו אף זו לא זו שלא יביא חצאין בתחלה אלא אפי' הביא שלם ואבד חציו לא יביא חצי אחר, אלא יביא שלם ויקח חציו:

    ומינו אחר תחתיו, קודם תמיד של בין הערבים ת"ל ומחציתה, פי' מרבוייא דו"ו משמע אפי' כהן העומד בין הערבים ואע"ג דאיכא חצי עשרון דראשון, ל"ה. אין להקשות למה הוצרך ליתורא דוי"ו אלא משום דאמרי' דצריך להביא מחצה משלם ולא שיביא מחצה, י"ל משום דהוה אמינא דמאי דקאמר קרא דלא יביא חצאין היינו דוקא מחצה בבקר כדכתיב מחציתה בבקר ומחציתה בערב שצריך שיביאנה בבקר שלימה ואח"כ יחצנה אבל היכא דהביא שלימה בבקר ואבד חציו בין הערבים אימא דבכה"ג לא איירי קרא דלא יביא חציה מאחר דלא שייך ביה לומר מחציתה בבקר קמ"ל דאפ"ה לא יביא מחציתה, ואי אשמועינן באבד ונטמא אפ"ה ה"א דוקא בכה"ג לא יביא מחציתה מפני שאותו ליכא להביא מחצה שהוטל עליו להביאה שלימה בבקר שהרי היה כ"ג בבקר, אבל מי שנתמנה בין הערבים ולא הוטל עליו להביא בבקר אימא דיכול להביא מחצה בין הערבים קמ"ל דאפ"ה דלא דנהי דקרא לא מיירי כ"א במי שהיה כהן גדול בבקר אפ"ה מיתורא דוי"ו דומחיצתה אתא לרבויי אפי' נמי היכא דלא שייך ביה להביאה שלימה באותו יום ואינו ראוי להביא כי אם מחצה דאפ"ה צריך שיביא מחציתה של שלימה:

    ר' יוסי אומר תאפינה רבה, פי' אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופהאית ליה נא, פי' ומ"ה אופה אחר טיגון, ואית ליה נאה משו' הכי אופה תחלה, ל"ה: וקשיא למה צריך לטעם דאית ליה נא ואית ליה נאה והלא כבר פי' ממשמעות תופיני אפיות הרבה. וי"ל דאע"ג דתופיני משמע אפיות הרבה מ"מ לא הוה ידעי' מתי יעשו אותן האפיות או שמא יעשו שניהם קודם טיגון או לאחר טיגון ור"ל דתופיני דמשמע אפיות הרבה גלי דיהיה בו ב' משמעיות נאה ונא ושאחת תעשה קודם טיגון הילכך אצטרי' לתרי טעמי דאי מתופיני דמשמע הרבה אפיות לא הוה ידעינן מתי יעשו הילכך אצטרי' לטעם דדריש נא ונאה, וגם מטעם דדריש נא ונאה בלא טעם דתופיני משמע אפיות הרבה לא הוה סגי משום דאי לאו טעמא דתופיני משמע אפיות הרבה לא הוה דרשינן נא ונאה כי אם חדא מנייהו נא או נאה, אבל משום דמשמע (נא ונאה) תופיני אפיות הרבה אמרי' דר"ל נא ונאה:

    עריכתן פי' תיקון החלות אשטנדר"א בלעזבפנים, בעזרה דתנור של מתכת היה בעזרה, (ל"ה), ולישה ועריכה אע"ג דקודם מתן שמן והאי תנא סבר דמדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך לישת שאר מנחות בפנים מ"מ האי בעיא פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק חביתי כה"ג נמשח, והאי דלא משחו עשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעם שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים, ל"ה. ר"ל מוציאו לחוץ ומודד בו שהרי מפני יציאת הכלי לחוץ אין קפידא שהרי הכלי אינו נפסל ביציאת חוץ אלא מה שימדדו בו בחוץ יפסל מאחר שהכלי נמשח מקדש הנכנס בתוכו בחוץ והרי כאלו יצא חוץ מקודש דנפסל ביוצא דמה לי מקודש בפנים ויצא חוץ ונפסל מה לי מתקדש בחוץ כמו כן נפסל ולכך לא היו מושחין כלי שמודדין בהם המנחות כדי שלא יפסלו כשמוציאין אותן בחוץ אלא חולין הוו ואינם נפסלין ביוצא ולכך היה לישתן בחוץ לפי שלא נתקדשו ליפסל ביוצא ושימדדו בו בין בפנים בין בחוץ היו יכולין להוציאו מבחוץ וללוש אותו בחוץ (לולא שנפסלו) שאינם נפסלים ביוצא, אבל זה אינו מסור אלא לכהנים, ור"ל דאין מודדין בו אלא מבפנים ואעפ"י שהיה כהן גדול מביא אותה שלימה מתוך ביתו היה מביאה ואין מוציאין אותה לחוץ ליפסל (עד שימדדו בו בחוץ) ביוצא אלא הכהן גדול שהיה מביאה שלם מביתו היה מביאה בכלי שלא נתקדש כדי שלא תפסל. המנחה שבו ביוצא וכשחלקה בזה שנמשך אינו יכול להוציאה עוד לחוץ שהרי תפסל ביוצא מאחר שהיתה בכלי שנתקדש שלכך אופה בפנים: וא"ת מפני מה קדשוהו יותר מכלי שאר מנחות שלא קדשוהו כמו כן לא יקדשוהו ותאפה גם בחוץ, הרי ז"א דלפי שכל זמן שיכולין לקדשן יש להן לקדשן הילכך בזה שהיה מסור לכהנים שנזהרין שלא יצא לחוץ היו יכולין לקדשו אבל בכלי שנמסר לכל אדם ואין יכולין ליזהר שלא יוציאו לחוץ לא קדשוהו: גם נוכל לומר דאם היו מודדין בכלי שנתקדש בחוץ דלא תפסל ביוצא שאינו נקרא יוצא, ולכך כ"ג מביא מתוך ביתו בכלי מקודש דאין פסול יוצא אלא למי שנתקדש בפנים ויצא לחוץ אבל מי שנתקדש בחוץ אין בו פסול יוצא, אלא מה שפירש"י לפעמים היו מוציאין אותה לחוץ דלאחר שנתנה בכלי הי' מוציאין אותה לחוץ ולא היו זהירין בה והרי גם נתקדשה בכלי במקדש ותפסל ביוצא כשיוציאנה לחוץ אבל בזה שחלקו החביתין זהירין שלא יוציאוהו לחוץ, וכן נראה מדעת תוס':

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 50b

    Menachot 50b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 439 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבל ציבור יביאוה נדבה שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל יום:

    לא תעלו משמע לרבים קאמר:

    לא מיבעיא יחיד על המזבח הפנימי דלא יביא דהא לא אשכחן לה:

    מתני' חביתי היינו [מנחת] מחבת כ"ג שמביא בכל יום כדכתיב בצו את אהרן מחציתה בבקר על שם מחבת קרו להו חביתים דכתיב (ויקרא ו׳:י״ד) על מחבת בשמן תעשה:

    לא היו באין חצאין שלא יביא חצי עשרון בבקר מביתו וחצי עשרון בערב ואע"פ שקריבה לחצאין כדכתיב מחציתה בבקר מחציתה משמע מחציתה של שלימה (מחצה משלמה) מחצה מתוך שלם הוא מביא שמביא עשרון שלם וחוצהו:

    ומינו אחר תחתיו קודם תמיד של בין הערבים:

    לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של ראשון גרס:

    גמ' ת"ל ומחציתה מריבוייא דוי"ו משמע אפי' כהן העומד בין הערבים אע"ג דאיכא חציו עשרון דראשון:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 50b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    תלמוד לומר [כו'] ככל אשר צויתיך יעשו תימה למה לי קרא דלא תעלו עליו קטרת זרה ותיפוק ליה מהכא ואומר רבי דה"א דצבור הוא דמפקדי שלא ישנו אבל יחיד כעין צבור מביא ותימה דא"כ לא תעלו בלשון רבים למה לי דמיניה דרשינן לעיל צבור ויחיד מקטרת זרה וי"ל [דהוי אמינא צבור שרי לגבי קטרת נדבה על מזבח הפנימי והוי] שפיר בכלל כאשר צויתיך כיון דמייתו חובה (או) מייתו נדבה ונראה דלא מהדר אלא אקטרת סמים דשייך למזבח הקטרת בההיא פרשתא אבל אמאי דלא כתיב קודם לא מהדר [וה"א דעל מזבח החיצון מביא]:

    ומחצה אבד קשיא לר' אלעזר דאמר (לעיל מנחות דף ח.) קדוש לחצאין ומחציתה דאמר קרא מחצה משלם (להבאה) הוא וא"כ אמאי אבד דהא אכתי לא איקדיש קדושת הגוף וא"כ בר פדיון הוא ואע"ג דמשמע במסכת שקלים (דף ד.) אבודין מליקרב מ"מ מה בין זה לסולת אחר כיון דנפדה מיהו מש"ה קרי ליה אבד:

    אפי' פיגול טעון עיבור צורה דיליף עון עון מנותר אף לענין הא מדהתם איכא [עיבור] צורה הכא ה"נ כדדרשינן פרק קמא (דפסחים דף ג.) ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נו:) ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה:

    תעשה אפילו בשבת תעשה אפילו בטומאה הא דמפקינן הכא מחד קרא שבת וטומאה היינו משום דגלי רחמנא גבי פסח דדרשינן מבמועדו אפילו בשבת ואיצטריך קרא אחרינא גבי טומאה איש נדחה ואין צבור נדחין ונראה דהי מינייהו מפקת דשקולין הם ולא דמו לפסח:

    Tosafot on Menachot 50b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    נטמא או אבד ת"ל מחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא ולא שיביא חצי עשרון מביתו, וא"ת והא אפיקתיה, י"ל דמשלם בכל גווני משמע בין שלא יביא בתחלה חצאין בין אם הביא ואבד חציו שלא יביא חצי אחר ובכל גווני דריש להו בברייתא והוו לא זו אף זו לא זו שלא יביא חצאין בתחלה אלא אפי' הביא שלם ואבד חציו לא יביא חצי אחר, אלא יביא שלם ויקח חציו:

    ומינו אחר תחתיו, קודם תמיד של בין הערבים ת"ל ומחציתה, פי' מרבוייא דו"ו משמע אפי' כהן העומד בין הערבים ואע"ג דאיכא חצי עשרון דראשון, ל"ה. אין להקשות למה הוצרך ליתורא דוי"ו אלא משום דאמרי' דצריך להביא מחצה משלם ולא שיביא מחצה, י"ל משום דהוה אמינא דמאי דקאמר קרא דלא יביא חצאין היינו דוקא מחצה בבקר כדכתיב מחציתה בבקר ומחציתה בערב שצריך שיביאנה בבקר שלימה ואח"כ יחצנה אבל היכא דהביא שלימה בבקר ואבד חציו בין הערבים אימא דבכה"ג לא איירי קרא דלא יביא חציה מאחר דלא שייך ביה לומר מחציתה בבקר קמ"ל דאפ"ה לא יביא מחציתה, ואי אשמועינן באבד ונטמא אפ"ה ה"א דוקא בכה"ג לא יביא מחציתה מפני שאותו ליכא להביא מחצה שהוטל עליו להביאה שלימה בבקר שהרי היה כ"ג בבקר, אבל מי שנתמנה בין הערבים ולא הוטל עליו להביא בבקר אימא דיכול להביא מחצה בין הערבים קמ"ל דאפ"ה דלא דנהי דקרא לא מיירי כ"א במי שהיה כהן גדול בבקר אפ"ה מיתורא דוי"ו דומחיצתה אתא לרבויי אפי' נמי היכא דלא שייך ביה להביאה שלימה באותו יום ואינו ראוי להביא כי אם מחצה דאפ"ה צריך שיביא מחציתה של שלימה:

    ר' יוסי אומר תאפינה רבה, פי' אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה אית ליה נא, פי' ומ"ה אופה אחר טיגון, ואית ליה נאה משו' הכי אופה תחלה, ל"ה: וקשיא למה צריך לטעם דאית ליה נא ואית ליה נאה והלא כבר פי' ממשמעות תופיני אפיות הרבה. וי"ל דאע"ג דתופיני משמע אפיות הרבה מ"מ לא הוה ידעי' מתי יעשו אותן האפיות או שמא יעשו שניהם קודם טיגון או לאחר טיגון ור"ל דתופיני דמשמע אפיות הרבה גלי דיהיה בו ב' משמעיות נאה ונא ושאחת תעשה קודם טיגון הילכך אצטרי' לתרי טעמי דאי מתופיני דמשמע הרבה אפיות לא הוה ידעינן מתי יעשו הילכך אצטרי' לטעם דדריש נא ונאה, וגם מטעם דדריש נא ונאה בלא טעם דתופיני משמע אפיות הרבה לא הוה סגי משום דאי לאו טעמא דתופיני משמע אפיות הרבה לא הוה דרשינן נא ונאה כי אם חדא מנייהו נא או נאה, אבל משום דמשמע (נא ונאה) תופיני אפיות הרבה אמרי' דר"ל נא ונאה:

    עריכתן פי' תיקון החלות אשטנדר"א בלעז בפנים, בעזרה דתנור של מתכת היה בעזרה, (ל"ה), ולישה ועריכה אע"ג דקודם מתן שמן והאי תנא סבר דמדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך לישת שאר מנחות בפנים מ"מ האי בעיא פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק חביתי כה"ג נמשח, והאי דלא משחו עשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעם שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים, ל"ה. ר"ל מוציאו לחוץ ומודד בו שהרי מפני יציאת הכלי לחוץ אין קפידא שהרי הכלי אינו נפסל ביציאת חוץ אלא מה שימדדו בו בחוץ יפסל מאחר שהכלי נמשח מקדש הנכנס בתוכו בחוץ והרי כאלו יצא חוץ מקודש דנפסל ביוצא דמה לי מקודש בפנים ויצא חוץ ונפסל מה לי מתקדש בחוץ כמו כן נפסל ולכך לא היו מושחין כלי שמודדין בהם המנחות כדי שלא יפסלו כשמוציאין אותן בחוץ אלא חולין הוו ואינם נפסלין ביוצא ולכך היה לישתן בחוץ לפי שלא נתקדשו ליפסל ביוצא ושימדדו בו בין בפנים בין בחוץ היו יכולין להוציאו מבחוץ וללוש אותו בחוץ (לולא שנפסלו) שאינם נפסלים ביוצא, אבל זה אינו מסור אלא לכהנים, ור"ל דאין מודדין בו אלא מבפנים ואעפ"י שהיה כהן גדול מביא אותה שלימה מתוך ביתו היה מביאה ואין מוציאין אותה לחוץ ליפסל (עד שימדדו בו בחוץ) ביוצא אלא הכהן גדול שהיה מביאה שלם מביתו היה מביאה בכלי שלא נתקדש כדי שלא תפסל. המנחה שבו ביוצא וכשחלקה בזה שנמשך אינו יכול להוציאה עוד לחוץ שהרי תפסל ביוצא מאחר שהיתה בכלי שנתקדש שלכך אופה בפנים: וא"ת מפני מה קדשוהו יותר מכלי שאר מנחות שלא קדשוהו כמו כן לא יקדשוהו ותאפה גם בחוץ, הרי ז"א דלפי שכל זמן שיכולין לקדשן יש להן לקדשן הילכך בזה שהיה מסור לכהנים שנזהרין שלא יצא לחוץ היו יכולין לקדשו אבל בכלי שנמסר לכל אדם ואין יכולין ליזהר שלא יוציאו לחוץ לא קדשוהו: גם נוכל לומר דאם היו מודדין בכלי שנתקדש בחוץ דלא תפסל ביוצא שאינו נקרא יוצא, ולכך כ"ג מביא מתוך ביתו בכלי מקודש דאין פסול יוצא אלא למי שנתקדש בפנים ויצא לחוץ אבל מי שנתקדש בחוץ אין בו פסול יוצא, אלא מה שפירש"י לפעמים היו מוציאין אותה לחוץ דלאחר שנתנה בכלי הי' מוציאין אותה לחוץ ולא היו זהירין בה והרי גם נתקדשה בכלי במקדש ותפסל ביוצא כשיוציאנה לחוץ אבל בזה שחלקו החביתין זהירין שלא יוציאוהו לחוץ, וכן נראה מדעת תוס':

    Rashba on Menachot 50b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 50, Amud Bet, about 439 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “אבל צבור יהא מביא, שמביא חובה כיוצא…”

    2. Segment 232 words

      Opens “יכול לא יעלו על מזבח הפנימי, אבל…”

    3. Segment 333 words

      Opens “אמר רב פפא לא מיבעיא קאמר לא…”

      Named: רב פפא.

    4. Segment 418 words

      Opens “מתני׳ חביתי כ"ג לא היו באין חצאין…”

    5. Segment 535 words

      Opens “כהן שמביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן…”

    6. Segment 619 words

      Opens “גמ׳ ת"ר אילו נאמר מנחה מחצית הייתי…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ת"ל (ויקרא ו, יג) מחציתה בבקר ומחציתה…”

      Named: רב מחצה.

    8. Segment 823 words

      Opens “נטמא מחצה של בין הערבים או שאבד…”

      Named: רב מחצה.

    9. Segment 918 words

      Opens “הא כיצד מביא עשרון שלם [מביתו] וחוצהו…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “כ"ג שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר…”

      Named: רב מחצה.

    11. Segment 1116 words

      Opens “הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “תני תנא קמיה דר"נ מחצה ראשון ומחצה…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “א"ל ר"נ בשלמא ראשון איחזי להקרבה אלא…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1415 words

      Opens “דאמר לך מני תנא דבי רבה בר…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1520 words

      Opens “רב אשי אמר אפילו תימא רבנן כיון…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1623 words

      Opens “איתמר חביתי כהן גדול כיצד עושין אותן…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי אסי, אבא.

    17. Segment 1719 words

      Opens “א"ר חייא בר אבא כוותיה דידי מסתברא…”

      Named: רבי אסי, אבא.

    18. Segment 1822 words

      Opens “כתנאי (ויקרא ו, יד) תופיני תאפינה נא…”

      Named: רבי אומר, רבי יוסי, רבה.

    19. Segment 1911 words

      Opens “תנן התם חביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן…”

    20. Segment 2022 words

      Opens “מנא ה"מ אמר רב הונא תופיני תאפינה…”

      Named: רב הונא, רב יוסף.

    21. Segment 2110 words

      Opens “דבי ר' ישמעאל תנא תעשה ואפילו בשבת…”

    22. Segment 2210 words

      Opens “אביי אמר אמר קרא (ויקרא ו, יג)…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Menachot 50b · Segment 16 — “…כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 50b · Segment 16 — “איתמר חביתי כהן גדול כיצד עושין אותן רבי חייא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 50b · Segment 20 — “…לה מתקיף לה רב יוסף אימא דכביש ליה בירקא

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 50b · Segment 22 — “אביי אמר אמר קרא (ויקרא ו, יג) סלת מנחה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 50b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026