Talmud Builders

    Menachot 67a

    Back to index

    English translation — Menachot 67a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rava adds: The kneading of consecrated dough exempts it from the obligation of ḥalla , as we learned in a mishna ( Ḥalla 3:3): If a woman consecrated her dough before she kneaded it and she subsequently redeemed it, she is obligated to separate ḥalla . Likewise, if she consecrated it after she kneaded it and then she redeemed it, she is obligated to separate ḥalla . But if she consecrated the dough before she kneaded it and the Temple treasurer kneaded it and then she subsequently redeemed it, she is exempt. The reason is that at the time that its obligation in ḥalla would have taken effect, i.e., at the time of its kneading, it was exempt, because it was Temple property.

    2Rava raises a dilemma: If dough was kneaded while in the possession of a gentile, what is its status? Is one who acquires it after it has been kneaded obligated to separate ḥalla from it or not? The Gemara answers that this is taught explicitly, as we learned in a mishna ( Ḥalla 3:6): With regard to a convert who converted and had dough in his possession, if it was prepared before he converted, he is exempt from the obligation of ḥalla . If it was prepared after he converted, he is obligated. If he is uncertain, he is obligated.

    3The Gemara asks: Of the Sages who disagreed with regard to the obligation to tithe grain that is smoothed by a gentile, who taught this mishna with regard to ḥalla ? Perhaps it is a ruling upon which everyone agrees, and even Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, who obligate there, in the case of tithes, exempt here in the case of ḥalla .

    4The Gemara explains this possibility. There are three verses written with regard to teruma that contain the term “your grain.” They are: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17); “And you shall eat before the Lord your God…the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17); and “The first fruits of your grain…you shall give him” (Deuteronomy 18:4). It can therefore be claimed that only there Rabbi Meir and Rabbi Yehuda hold that one is obligated to separate tithes from grain that was owned by a gentile, as in addition to the first reference to “your grain,” which excludes grain that was smoothed while in the Temple’s possession, it is written an additional “your grain,” and then another reference to “your grain.”

    5The Gemara elaborates: This is an example of a restrictive expression following a restrictive expression. And there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression comes only to include additional cases. In this case, the verses teach that even grain that belonged to gentiles is obligated in the separation of tithes.

    6But here, with regard to the obligation to separate ḥalla , the term “your dough” is written only twice: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift; as that which is set apart of the threshing floor, so shall you set it apart. Of the first of your dough you shall give to the Lord a portion for a gift throughout your generations” (Numbers 15:20–21). One reference to “your dough” teaches that one is obligated to separate ḥalla only from an amount equal to your dough in the wilderness, where the mitzva was commanded, i.e., the volume of one omer . And one reference to “your dough” teaches that only the dough of an ordinary Jew is obligated but not the dough of gentiles nor the dough of consecrated property.

    7The Gemara continues: Or perhaps it is Rabbi Yosei and Rabbi Shimon who taught that mishna, as they maintain that grain that was smoothed by a gentile owner is exempt from the obligation to separate tithes, and likewise dough kneaded by a gentile owner is likewise exempt from the obligation to separate ḥalla . But Rabbi Meir and Rabbi Yehuda derive by way of verbal analogy the halakha with regard to ḥalla , concerning which it is written: “Of the first of your dough,” from the same expression that appears there, with regard to tithes: “The first fruits of your grain.” Just as in the case of tithes they hold that one is obligated to separate the tithes from a pile of grain that was smoothed by a gentile owner, so too they hold that one is obligated to separate ḥalla from dough that was kneaded by a gentile owner.

    8Rava said: May it be God’s will that I see the answer to my question in a dream. Rava then said: The one who says that the smoothing of a grain pile by its gentile owner exempts a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by its gentile owner exempts a future Jewish owner from any obligation to separate ḥalla . So too the one who says that the smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate ḥalla .

    9Rav Pappa raised an objection to Rava from a baraita ( Tosefta , Terumot 4:13): With regard to a gentile who separated a lamb in order to redeem a firstborn donkey, or if he separated ḥalla from dough that he kneaded, one informs him that he is exempt from these obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and the lamb designated to redeem his firstborn donkey may be sheared and worked.

    10One can infer: But if a gentile separated teruma , the portion of the produce designated for the priest, from a grain pile that he smoothed, his teruma is prohibited to a non-priest. And this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, as the same halakhot apply to tithes as to teruma , and yet he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla . This refutes Rava’s conclusion that one who holds that there is an exemption in the case of tithes likewise holds that an exemption applies to ḥalla .

    11And Ravina further raised an objection to Rava from a baraita : With regard to ḥalla of a gentile that he separated after kneading his dough in Eretz Yisrael, or his teruma that he separated after smoothing his pile of grain outside Eretz Yisrael, in both cases one informs him that he is exempt from those obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and his teruma does not render a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce. One can infer: But his teruma from his grain in Eretz Yisrael is prohibited to non-priests and renders a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce.

    12The Gemara explains the objection: And again this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, and nevertheless he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla .

    13The Gemara answers: This ruling that the smoothing of a grain pile by its gentile owner does not exempt it from the obligations of teruma and tithes applies only by rabbinic law. By Torah law, the smoothing of a grain pile by its gentile owner does exempt it from the obligation to separate teruma and tithes. The Sages enacted a decree due to the schemes of people of means. There was a fear that conniving merchants might temporarily transfer ownership of their produce to gentiles while the piles were smoothed, after which the gentiles would return them to their possession, thereby circumventing the obligation to separate teruma and tithes.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גלגול הקדשלענין חלה:

    פוטרמן החלה אם נתגלגלה עיסה ביד הקדש ואחר כך נפדית:

    ופדאתה חייבתדביד הדיוט נתגלגלה:

    שבשעת חובתההיינו גלגול:

    פטורמן החלה הואיל ובהיותו עובד כוכבים נתגלגלה:

    ספקאם משנתגייר גלגלה או בהיותו עובד כוכבים גלגלה:

    חייבדלחומרא אזלינן והשתא מיבעי ליה להאי דגלגול עובד כוכבים פוטר מאן קתני לה:

    ואפי' ר"מ ורבי יהודה דמחייבי התםגבי מירוח מי פטרי הכא:

    התםהיינו טעמא דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר משום דתרי דגנך כתיבי דכתיב (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכתיב (שם יד) ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך וכתי' (שם יח) ראשית דגנך חד למילף דיגונך ולא דיגון הקדש מירוח הקדש אייתור להו תרי דגנך למעט דיגון עובד כוכבים הוה דיגון עובד כוכבים מיעוט אחר מיעוט דתרי קראי ממעטי. ליה:

    ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבותדיגון עובד כוכבים דחייב ואי קשיא מאי חזית דמרבית לדיגון עובד כוכבים רבי להקדש תריץ מסתברא עובד כוכבים הוה ליה לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל:

    ראשית ראשיתראשית דגנך (שם) ראשית עריסותיכם (במדבר ט״ו:כ׳) מה להלן מירוח עובד כוכבים לא פטר דמרבינן לה ממיעוט אחר מיעוט אף גלגול עובד כוכבים אינו פוטר:

    שהפריש פטר חמורשהפריש שה לפדיון פטר חמור שנולד לו בהיותו עובד כוכבי':

    וחלהמעיסה שגילגלה בהיותו עובד כוכבים:

    הא תרומתו אסורהדמירוחו אינו פוטר כדמרבינן לעיל ממיעוט אחר מיעוט:

    חלת עובד כוכבים בארץכלומר אפילו מתבואה הגדילה בארץ:

    ותרומתומתבואת חוצה לארץ דאפי' גבי ישראל לא הויא אלא מדרבנן:

    [הא תרומתו בארץ]כלומר מכלל דתרומתו בארץ מדמעת דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר אע"ג דגלגולו פוטר מחלה וקשיא לרבא דאמר מאן דמחייב בתרומה מחייב בחלה:

    מדרבנןכלומר לעולם הא דקתני לגבי חלה גלגול פוטר הנך תנאי היא דפטרי לעיל במירוח והא דקתני לעיל מדוקיא הא תרומתו אסורה מדרבנן הוי אסור:

    גזירה משום בעלי כיסיןעשירים שלוקחין תבואה מחמרים ואי שרית ללוקח מן העובד כוכבים שלא יעשר דמירוח עובד כוכבים פוטר אתי למימר נמי לוקח מחמר ישראל פוטר ל"א משום בעלי כיסין שיש להן קרקעות הרבה וחסים על רוב מעשרות ויקנוהו לעובדי כוכבים וימריחום עובדי כוכבים ומפקע ליה ממעשר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 67 עמוד א

    1גלגול הקדש פוטר, דתנן: הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת, משגלגלה ופדאתה חייבת, הקדישה עד שלא גלגלה, וגלגלה הגזבר ואחר כך פדאתה פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה.

    2בעי רבא: גלגול עובד כוכבים מאי? מיתנא תנן: גר שנתגייר והיתה לו עיסה, נעשה עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ספק חייב.

    3הא מאן קתני לה? דברי הכל היא, ואפילו רבי מאיר ורבי יהודה דקמחייבי התם פטרי הכא.

    4התם הוא, דכתיב ״דגנך״, יתירא.

    5הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, אפילו עובדי כוכבים׃

    6אבל הכא, תרי זימני עריסותיכם כתיב״, חד עריסותיכם כדי עיסתכם, וחד עריסותיכם ולא עיסת עובדי כוכבים ולא עיסת הקדש.״

    7או דלמא רבי יוסי ורבי שמעון קתני לה, דקא פטרי, אבל רבי מאיר ורבי יהודה גמרי ״ראשית״ ״ראשית״ מהתם.

    8אמר רבא: יהא רעוא דאחזיה בחילמא. הדר אמר רבא: מאן דאמר מירוח העובד כוכבים פוטר גלגול העובד כוכבים פוטר, מאן דאמר מירוח העובד כוכבים אינו פוטר גלגול העובד כוכבים אינו פוטר.

    9איתיביה רב פפא לרבא: עובד כוכבים שהפריש פטר חמור וחלה, מודיעים אותו שהוא פטור, וחלתו נאכלת לזרים, ופטר חמור גוזז ועובד בו.

    10הא תרומתו אסורה, והא האי תנא דאמר: מירוח העובד כוכבים אינו פוטר, וגלגול עובד כוכבים פוטר.

    11ועוד איתיביה רבינא לרבא: חלת עובד כוכבים בארץ, ותרומתו בחוצה לארץ מודיעין אותו שהוא פטור, חלתו נאכלת לזרים, ותרומתו אינה מדמעת. הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת.

    12והא האי תנא דאמר: מירוח העובד כוכבים אינו פוטר, גלגול העובד כוכבים פוטר!

    13מדרבנן, גזירה משום בעלי כיסים.

    Tosafot

    דכתיב דגנך דגנך יתיראפי' בקונטרס דתרי כתיבי חד בראה אנכי וחד בשופטים ונראה דאין צריך דתירושך ויצהרך הוי כמו דגנך וחשי' כמו מיעוט אחר מיעוט כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) דממעט רבי אילעאי שותפות מדכתיב צאנך ורבנן מוקמי ליה לשותפות עובד כוכבים ור' אילעאי נפקא ליה מראשית דגנך ורבנן ראשית הפסיק הענין אלמא דאי לאו דאפסיק בראשית הוה אמינא דדגנך קאי אגז צאנך אע"ג דלאו בדידיה כתיב כל שכן דקאי אתירוש ויצהר דכולהו במעשר [כתיבי] ופירוש הקונט' עיקר:

    חד עריסותיכם ולא עיסת עובד כוכבים וחד עריסותיכם ולא עיסת הקדשלא דק דמעיקרא הוה ליה למעוטי עיסת הקדש דמסתבר טפי ואע"ג דממעטינן נמי עיסת מעשר שני לר"מ בפ' כל שעה (פסחים דף לח.) ובפ' לולב הגזול (סוכה לה: ושם) היינו משום דהוי כעיסת הקדש דסבר ממון גבוה הוא ומיהו קצת קשה דהתם מסיק משום דכתיב תרי זימני עריסותיכם ועוד דריש ליה בפ' ראשית הגז (חולין דף קלה:) לכדי עיסותיכם פירוש כשיעור עיסת מדבר ומעריסותיכם דריש מדבעי לאוקומי מעיקרא לרבות של שותפין ושמא כולהו ש"מ וא"ת דהכא בעי תרי קראי חד לעובד כוכבים וחד להקדש וכן לגבי מירוח כדפירש בקונטרס וכן בפרק שני דבכורות (דף יג:) לגבי אונאה בעי תרי עמיתך חד למעוטי עובד כוכבים וחד למעוטי הקדש ובפ"ק דפסחים (דף ה: ושם) ממעטינן מחד לך של אחרים ושל גבוה וגבי נזקין נמי דרשינן בב"ק (דף לז:) רעהו ולא עובד כוכבים והקדש וי"ל דכיון דגלי לן הכא גבי חלה דהקדש ועובד כוכבים שוין הוא הדין בכל דוכתא והא דמיבעיא לן תרי קראי גבי אונאה שאני התם דס"ד כיון דמוסיף חומש בהקדש כ"ש דאית ביה אונאה ואע"ג דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל ויש ספרים דגרסי הכא חד כדי עיסותיכם כדדרשינן בראשית הגז (חולין קלה:) ולא גרסינן ולא עיסת עובד כוכבים ולגירסא זו הקדש ועובד כוכבים מחד קרא נפקא:

    עובד כוכבים שהפריש פטר חמורפירש בקונטרס שהפריש שה וקשה אפי' בשל ישראל ליכא משום קדושה דחולין גמורין הוא ותנן בפ' קמא דבכורות (דף ט.) ואם מת נהנין בו אלא ודאי בפטר חמור גופיה מיירי כרבי יהודה דתניא בפרק קמא דבכורות (גם זה שם:) פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה:

    ותרומתו אינה מדמעתמשמע הא תרומת חוצה לארץ דישראל מדמעת והא דאמר בפ' עד כמה (בכורות כז. ושם) גבי תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה' (איירי) בימי טומאתו לא כדברי פרש"י דאם נתבטל ברוב שריא אפי' לזר והכא משמע בהדיא דמדמעת ואסור אלא לכהן בימי טומאתו דוקא הוא דשריא דרבה כהן הוה ומדבית עלי קאתי ומיהו אותם שתי חלות שעושין אחת לאור ואחת לכהן כדתנן במסכת חלה פרק בתרא (מ"ח) אם נתערבה אותה של כהן אינה מדמעת ושרי אפי' לזר כדמוכח בירושלמי [פ"ד דחלה] דאמר עלה הורה רבי אבהו בבצרה שהיא צריכה רוב אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות (מאחד) ממאה ואינה נאסרת [באחד ומאה] א"ר זעירי מתני' אמרה כן אפי' אחד באחד דתניא ונאכלת עם הזר על השולחן ומשמע ליה לפי המסקנא דאפילו אחד באחד שרי ושמא היכא דאותה חלה שהיה של כהן ככר גדול שנתערב אין להקל כדאשכחן (ביצה דף ג:) גבי את שדרכו [לימנות] דרבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית דחשיבי ולא בטלי ומיהו מדהקילו כל כך דמסיק בירושלמי דאפי' אחד באחד שרי מסתברא דלא שנא:

    גזירה משום בעלי כיסיןאליבא דר"ש דפטר לעיל מירוח עובד כוכבים מסקינן הכי דחייב מדרבנן ומדמעת בארץ ותימה דאמרינן בריש פרק שני דקדושין (דף מא:) תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש ור"ש פוטר וי"ל דהתם מדאורייתא פליגי א"נ אחומש הוא דפליג ומודה דמדמעת ואם תאמר לרב פפא ולרבינא דלא משמע להו דמיחייב מדרבנן תקשי להו דר"ש אדרבי שמעון בסוף פ"ק דבכורות (דף יא:) דמייתי התם מתניתין דתנן במסכת דמאי פרק שלישי (מ"ד) המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשר ולשביעית אצל העובד כוכבים כפירותיו ר"ש אומר דמאי אלמא אי ודאי חלפינהו עובד כוכבים חייב לר"ש ויש לומר דהנך דהכא משמע להו מדאורייתא משום דאי מדרבנן אפילו חלה נמי דלא מסקי אדעתייהו הנך שינויי וא"ת הא דאמרינן בספ"ק דבכורות (דף יא: ושם) הלוקח טבלים ממורחין מן העובד כוכבים מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עובד כוכבים דיגונך אמר רחמנא ולא דיגון עובד כוכבים ומאי קושיא הא מסקינן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואין לומר דה"מ כשהיה מתחילתו של ישראל ומכרו לעובד כוכבים ומירחו עובד כוכבים דלא מיפטר אבל באותו שהיה מתחילתו של עובד כוכבים התם לא שייכא גזירה משום בעלי כיסין לאו מילתא היא דאפי' בגר מסקינן הך גזירה דלא מיפטר במה שממרח קודם שנתגייר ואין לומר דאי מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין לא אמר דהן שלו מהאי טעמא גופיה א"כ הא דא"ר אלעזר התם הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן ופריך עלה מהא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא דר' אלעזר מדרבנן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואין מיעוט דתרי קראי אלא לרבות דדגון כותי חייב, ואי קשיא מאי חזית דמרבית לדכותי ארביה לשל הקדש תריץ מסתבר דשל כותי הוה ליה לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל, ל"ה. ויש להקשות דא"כ לישתוק מתרווייהו מיעוטי דאתו למעט כותי דמהיכא תיתי למעט כותי אי מדגנך דממעט הקדש הרי בהקדש אית לן לאוקמה ולא בדכותי מטעמא דפרי' דשכן נאכל בלא פדיון, י"ל דאע"ג דמסתבר לרבות כותי טפי משל הקדש מ"מ אי לא כתי' מיעוט לרבויי של כותי ה"א דמדגנך דממעיט הקדש נמעיט נמי כותי ודאתא למעט תרווייהו דכותי וכ"ש דהקדש לכך אצטרי' מעוטי לשל כותי דהשתא כיון דאיכא מיעוט ורבוי אמרי' דמסתבר' לאוקמיה המעוט בהקדש והרבוי בשל כותי משום סברא דשכן נאכל בלא פדיון כדפרישי':

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 67a

    Menachot 67a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 235 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גלגול הקדש לענין חלה:

    פוטר מן החלה אם נתגלגלה עיסה ביד הקדש ואחר כך נפדית:

    ופדאתה חייבת דביד הדיוט נתגלגלה:

    שבשעת חובתה היינו גלגול:

    פטור מן החלה הואיל ובהיותו עובד כוכבים נתגלגלה:

    ספק אם משנתגייר גלגלה או בהיותו עובד כוכבים גלגלה:

    חייב דלחומרא אזלינן והשתא מיבעי ליה להאי דגלגול עובד כוכבים פוטר מאן קתני לה:

    ואפי' ר"מ ורבי יהודה דמחייבי התם גבי מירוח מי פטרי הכא:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 67a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    דכתיב דגנך דגנך יתירא פי' בקונטרס דתרי כתיבי חד בראה אנכי וחד בשופטים ונראה דאין צריך דתירושך ויצהרך הוי כמו דגנך וחשי' כמו מיעוט אחר מיעוט כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) דממעט רבי אילעאי שותפות מדכתיב צאנך ורבנן מוקמי ליה לשותפות עובד כוכבים ור' אילעאי נפקא ליה מראשית דגנך ורבנן ראשית הפסיק הענין אלמא דאי לאו דאפסיק בראשית הוה אמינא דדגנך קאי אגז צאנך אע"ג דלאו בדידיה כתיב כל שכן דקאי אתירוש ויצהר דכולהו במעשר [כתיבי] ופירוש הקונט' עיקר:

    חד עריסותיכם ולא עיסת עובד כוכבים וחד עריסותיכם ולא עיסת הקדש לא דק דמעיקרא הוה ליה למעוטי עיסת הקדש דמסתבר טפי ואע"ג דממעטינן נמי עיסת מעשר שני לר"מ בפ' כל שעה (פסחים דף לח.) ובפ' לולב הגזול (סוכה לה: ושם) היינו משום דהוי כעיסת הקדש דסבר ממון גבוה הוא ומיהו קצת קשה דהתם מסיק משום דכתיב תרי זימני עריסותיכם ועוד דריש ליה בפ' ראשית הגז (חולין דף קלה:) לכדי עיסותיכם פירוש כשיעור עיסת מדבר ומעריסותיכם דריש מדבעי לאוקומי מעיקרא לרבות של שותפין ושמא כולהו ש"מ וא"ת דהכא בעי תרי קראי חד לעובד כוכבים וחד להקדש וכן לגבי מירוח כדפירש בקונטרס וכן בפרק שני דבכורות (דף יג:) לגבי אונאה בעי תרי עמיתך חד למעוטי עובד כוכבים וחד למעוטי הקדש ובפ"ק דפסחים (דף ה: ושם) ממעטינן מחד לך של אחרים ושל גבוה וגבי נזקין נמי דרשינן בב"ק (דף לז:) רעהו ולא עובד כוכבים והקדש וי"ל דכיון דגלי לן הכא גבי חלה דהקדש ועובד כוכבים שוין הוא הדין בכל דוכתא והא דמיבעיא לן תרי קראי גבי אונאה שאני התם דס"ד כיון דמוסיף חומש בהקדש כ"ש דאית ביה אונאה ואע"ג דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל ויש ספרים דגרסי הכא חד כדי עיסותיכם כדדרשינן בראשית הגז (חולין קלה:) ולא גרסינן ולא עיסת עובד כוכבים ולגירסא זו הקדש ועובד כוכבים מחד קרא נפקא:

    עובד כוכבים שהפריש פטר חמור פירש בקונטרס שהפריש שה וקשה אפי' בשל ישראל ליכא משום קדושה דחולין גמורין הוא ותנן בפ' קמא דבכורות (דף ט.) ואם מת נהנין בו אלא ודאי בפטר חמור גופיה מיירי כרבי יהודה דתניא בפרק קמא דבכורות (גם זה שם:) פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה:

    ותרומתו אינה מדמעת משמע הא תרומת חוצה לארץ דישראל מדמעת והא דאמר בפ' עד כמה (בכורות כז. ושם) גבי תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה' (איירי) בימי טומאתו לא כדברי פרש"י דאם נתבטל ברוב שריא אפי' לזר והכא משמע בהדיא דמדמעת ואסור אלא לכהן בימי טומאתו דוקא הוא דשריא דרבה כהן הוה ומדבית עלי קאתי ומיהו אותם שתי חלות שעושין אחת לאור ואחת לכהן כדתנן במסכת חלה פרק בתרא (מ"ח) אם נתערבה אותה של כהן אינה מדמעת ושרי אפי' לזר כדמוכח בירושלמי [פ"ד דחלה] דאמר עלה הורה רבי אבהו בבצרה שהיא צריכה רוב אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות (מאחד) ממאה ואינה נאסרת [באחד ומאה] א"ר זעירי מתני' אמרה כן אפי' אחד באחד דתניא ונאכלת עם הזר על השולחן ומשמע ליה לפי המסקנא דאפילו אחד באחד שרי ושמא היכא דאותה חלה שהיה של כהן ככר גדול שנתערב אין להקל כדאשכחן (ביצה דף ג:) גבי את שדרכו [לימנות] דרבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית דחשיבי ולא בטלי ומיהו מדהקילו כל כך דמסיק בירושלמי דאפי' אחד באחד שרי מסתברא דלא שנא:

    גזירה משום בעלי כיסין אליבא דר"ש דפטר לעיל מירוח עובד כוכבים מסקינן הכי דחייב מדרבנן ומדמעת בארץ ותימה דאמרינן בריש פרק שני דקדושין (דף מא:) תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש ור"ש פוטר וי"ל דהתם מדאורייתא פליגי א"נ אחומש הוא דפליג ומודה דמדמעת ואם תאמר לרב פפא ולרבינא דלא משמע להו דמיחייב מדרבנן תקשי להו דר"ש אדרבי שמעון בסוף פ"ק דבכורות (דף יא:) דמייתי התם מתניתין דתנן במסכת דמאי פרק שלישי (מ"ד) המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשר ולשביעית אצל העובד כוכבים כפירותיו ר"ש אומר דמאי אלמא אי ודאי חלפינהו עובד כוכבים חייב לר"ש ויש לומר דהנך דהכא משמע להו מדאורייתא משום דאי מדרבנן אפילו חלה נמי דלא מסקי אדעתייהו הנך שינויי וא"ת הא דאמרינן בספ"ק דבכורות (דף יא: ושם) הלוקח טבלים ממורחין מן העובד כוכבים מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עובד כוכבים דיגונך אמר רחמנא ולא דיגון עובד כוכבים ומאי קושיא הא מסקינן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואין לומר דה"מ כשהיה מתחילתו של ישראל ומכרו לעובד כוכבים ומירחו עובד כוכבים דלא מיפטר אבל באותו שהיה מתחילתו של עובד כוכבים התם לא שייכא גזירה משום בעלי כיסין לאו מילתא היא דאפי' בגר מסקינן הך גזירה דלא מיפטר במה שממרח קודם שנתגייר ואין לומר דאי מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין לא אמר דהן שלו מהאי טעמא גופיה א"כ הא דא"ר אלעזר התם הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן ופריך עלה מהא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא דר' אלעזר מדרבנן:

    Tosafot on Menachot 67a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ואין מיעוט דתרי קראי אלא לרבות דדגון כותי חייב, ואי קשיא מאי חזית דמרבית לדכותי ארביה לשל הקדש תריץ מסתבר דשל כותי הוה ליה לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל, ל"ה. ויש להקשות דא"כ לישתוק מתרווייהו מיעוטי דאתו למעט כותי דמהיכא תיתי למעט כותי אי מדגנך דממעט הקדש הרי בהקדש אית לן לאוקמה ולא בדכותי מטעמא דפרי' דשכן נאכל בלא פדיון, י"ל דאע"ג דמסתבר לרבות כותי טפי משל הקדש מ"מ אי לא כתי' מיעוט לרבויי של כותי ה"א דמדגנך דממעיט הקדש נמעיט נמי כותי ודאתא למעט תרווייהו דכותי וכ"ש דהקדש לכך אצטרי' מעוטי לשל כותי דהשתא כיון דאיכא מיעוט ורבוי אמרי' דמסתבר' לאוקמיה המעוט בהקדש והרבוי בשל כותי משום סברא דשכן נאכל בלא פדיון כדפרישי':

    Rashba on Menachot 67a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 67, Amud Aleph, about 235 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “גלגול הקדש פוטר, דתנן: הקדישה עיסתה עד…”

    2. Segment 222 words

      Opens “בעי רבא: גלגול עובד כוכבים מאי? מיתנא…”

      Named: רבא.

    3. Segment 316 words

      Opens “הא מאן קתני לה? דברי הכל היא,…”

      Named: רבי מאיר, רבי יהודה.

    4. Segment 45 words

      Opens “התם הוא, דכתיב ״דגנך״, יתירא.…”

    5. Segment 513 words

      Opens “הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אבל הכא, תרי זימני עריסותיכם כתיב, חד…”

    7. Segment 719 words

      Opens “או דלמא רבי יוסי ורבי שמעון קתני…”

      Named: רבי יוסי, רבי שמעון, רבי מאיר, רבי יהודה.

    8. Segment 831 words

      Opens “אמר רבא: יהא רעוא דאחזיה בחילמא. הדר…”

      Named: רבא.

    9. Segment 922 words

      Opens “איתיביה רב פפא לרבא: עובד כוכבים שהפריש…”

      Named: רב פפא, רבא.

    10. Segment 1016 words

      Opens “הא תרומתו אסורה, והא האי תנא דאמר:…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “ועוד איתיביה רבינא לרבא: חלת עובד כוכבים…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1213 words

      Opens “והא האי תנא דאמר: מירוח העובד כוכבים…”

    13. Segment 135 words

      Opens “מדרבנן, גזירה משום בעלי כיסים.…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 67a · Segment 11 — “ועוד איתיביה רבינא לרבא: חלת עובד כוכבים בארץ, ותרומתו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 67a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026