מסכת נדרים דף ס״ז עמוד ב׳

ולאו ממילא דלעולם אם היו תהיה אתי לנערה המאורסה דאי כדקאמרת דתרוייהו בנשואה למה לי לא לכתוב אלא בית אישה לחודיה וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין דמשמע אם בית אישה נדרה ולא מה שנדרה קודם לכן ואם היו תהיה למה לי שדייה לארוסה שהבעל והאב מפירין נדריה:

ואיבעית אימא להכי לא מצית לאוקומא להאי קרא ואם היו תהיה אלא בארוסה דכתיב לשון הויה דמשמע קידושין כדאמרינן במסכת קידושין (דף ה.) ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:

ואימא להכי סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש לומר דאב מיפר לחודיה לבתו ארוסה בלא הארוס:

א"כ ואסרה איסר דאתא לאשמועינן דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה שהיא נערה למה לי למכתב ממילא שמעינן דודאי מיפר דהשתא במקום ארוס שיש לו לארוס רשות בה האב מיפר לחודיה שלא במקום ארוס מיבעיא דאב מיפר לחודיה אלא ודאי להכי אתא קרא לומר דהאב מיפר עם הארוס:

ואימא אב ליבעי ארוס שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת אבל ארוס מיפר לחודיה בלא אב:

וכי תימא אב דסמיך רחמנא לאם היו תהיה לו למה לי דדרשת לנערה דאביה ובעלה מפירין נדריה:

מיבעי ליה דאם הקים שיש לו לאב בכך רשות בה דאם הקים נדריה אין הארוס יכול שוב להפר אבל בלא הקמת אב מיפר בעל לחודיה:

אט כן דארוס לחודיה מיפר לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו דמק"ו הוא דנפקא מה אם בעודה ארוסה שרשות שניהן בה מצי למיפר ארוס לחודיה כשנשאת שאין לאב רשות בה מיבעיא דמיפר בעל לחודיה אלא מדאיצטריך קרא למכתב ואם בית אישה נדרה שמע מינה דארוס במקום אב אינו מיפר לחודיה:

איבעית אימא לא מצית אמרת דהיו תהיה בנשואה מיירי דהויה קדושין משמע מדלא כתיב ואם תלקח לאיש:

אימא דלכך עירוב פרשיות לומר דאב לחודיה מיפר בארוסה:

אם כן ואסרה איסר דכתיב גבי פנויה למה לי השתא י"ל במקום ארוס מיפר כו' - ואם תאמר אי הוה שתיק מיניה דהיו תהיה לא ידענא דבמקום ארוס אב מיפר וי"ל לא ליכתוב אב אלא גבי ארוס אם היו תהיה ואמאי כתב גבי פנויה:

ואימא אב ליבעי ארוס וארוס לחודיה מיפר וכי תימא אב דכתב רחמנא למה לי - כלומר לענין מה סמכיה לקרא דהפרת האב גבי היו תהיה דמשמע דאב מיפר ומאי נפקא לן מינה בהפרתו כיון דבלא ארוס אינו מיפר וארוס בלא אב מיפר:

מיבעי ליה דאם הקם הקים האב והארוס מיפר דמוקם הנדר: אם כן בית אישה נדרה דמיירי בנשואה למה לי במקום אב ארוס מיפר לבדו שלא במקום אב מיבעי שיפר לבדו וקשה לימא דאימא דבית אישה איצטריך לומר דבנשואה אין האב מקים כמו בארוס ויש לומר דלהא לא איצטריך דפשיטא דבנשואה אין אב מקים אי נמי משמעותיה דקרא דגבי נשואה לא בהקים מיירי:

אימא אם בית אישה נדרה לומר שאין הבעל מיפר בקודמין ולעולם ארוס לחודיה מיפר:

ומינה כלומר מתשובתך אתה למד שאין ארוס לחודיה מיפר דלגבי נשואה אין בעל מיפר בקודמין וגבי ארוסה כתיב קודמין שמע מינה דמשום שותפות דאב הוא דבהכי יפה כחו דאב דמיפר בקודמין ובעל בלא אב אינו מיפר בקודמין:

ממילא שמע מינה יש מפרשים אכתי תרי קרא לא צריכי, דאי משום שאין הבעל מיפר בקודמין [לחודיה, ליכתוב ואם בית אישה נדרה דשמע מינה, דאב ובעל מפירין ושמע מינה נמי ממילא דאין הבעל מפר בקודמין] דהא בית אשה נדרה כתיב, והקשו בתוספות [כאן ע, א ד"ה ואם היה תהיה למה לי שמע מינה לארוסה – לפי השי"מ] דאם כן אכתי נימא דקרא דהיו תהיה מיירי בין בארוסה בין בנשואה, ואם בית אשה נדרה לאפוקי שאין הבעל מיפר בקודמין, ולי נראה דאי משום הא לא קשיא, דדלמא כלהו סבירא להו דקרא לאו בתרי גווני אשה משתעי אלא בחדא, דהיו תהיה חדא איתתא משמע או ארוסה או נשואה, וכיון דלא אפשר לאוקמה בנשואה לחודה על כרחך בארוסה לחודה מיירי, ודכותה ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות נח, ב) גבי כהן שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו שאני התם דכתיב אשה. הכי נמי אשה אחת ולא שתים. אלא ודאי הא קשיא לי להדין פירושא, דהיאך אפשר לומר דתרוייהו בנשואה כתיבי, והלא מקרא דאם היו תהיה משמע דמפר בקודמין דהרי כתיב ונדריה עליה, ומקרא דאם בית אשה ממעט קודמין, מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. ואפשר נמי לדחות בהא דדלמא אכתי לא רמו אנפשייהו דונדריה עליה היינו נדרים שהיו עליה כבר, אבל בתוספות פירשו דהיינו דאקשינן ולאו ממילא שמע מינה, כלומר ממה שאתה צריך לומר שאין הבעל מפר בקודמין, מינה שמעת דקרא דהיו תהיה לאו בנשואה מיירי, דהתם בנדרים שקדמו הוא שיכול להפר וזה נכון.

איבעית אימא הויה קדושין משמע לפי מה שאמרתי אני דלא משמע להו דקרא מיירי אלא בחדא ניחא, דכיון דהויה על כרחך משמע טפי קדושין מנשואין וקרא לא מיירי אלא בחדא, על כרחך מוקמינן לה בארוסה ולא בנשואה, אבל אי אסתפק לן [אי – לפי השי"מ] נמי בין בארוסה בין בנשואה מאי קאמר דהוי קדושין משמע, וכי נשואין נמי לא משמע, והלא גבי טומאת כהן כתיב ולאחותה הבתולה אשר לא היתה לאיש, ואפילו הכי מיטמא הוא לאחותו ארוסה כדברי רבי מאיר ורבי יהודה, כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס, א), ואף על גב דדרשינן לה מהקרובה אליו, מכל מקום אי הויה קדושין לחוד משמע הא אפקיה קרא, ואפילו לרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי דאינו מיטמא לארוסה משום דכתיב אשר לא היתה לאיש, היינו משום דהיתה משמע בין בנשואה בין בארוסה, אבל דתהוי ארוסה לחוד במשמע ולא נשואה הא לא אמרי, ותדע לך דאפילו לדידהו נמי מיטמא הוא לארוסה שנתגרשה מרבוייא דהקרובה, ואילו נשאת ונתגרשה לא אלמא הויה לאו קדושין לחודייהו, משמע, אלא ודאי כדאמרן. כן נראה לי.

אסרה איסור בבית אביה למה לי לכתביה לאב לגבי אם היו תהיה בלחוד.

אם כן בית אשה נדרה למה לי והוי מצי לדחויי דאיצטריך לומר שאם הקים האב אינו מקים, אלא דעדיפא מינה קאמר למעוטי בעל בקודמין.

ומינה בעל אינו מפר בקודמין ארוס מפר פירשו המפרשים ומינה אתה יכול לדייק (ודוקא) בעל אין מפר בקודמין הא ארוס מפר, וכיון שכן מאי טעמא מפר ארוס ואין בעל מפר משום שותפותיה דאב. ואינו מחוור כלל, דאדרבה דוק מינה בעל אינו מפר בקודמין וכל שכן ארוס. אלא הכי פירושו ומינה כלומר ממה שאתה אומר דבעל אינו מפר בקודמין, איכא למידק דארוס לחודיה לא מפר, דהא ארוס מפר בקודמין משום דקרא דהיו תהיה לאיש על כרחיה אוקמי ליה בארוסה, וההוא הא שרי להפר בקודמין, דהא כתיב ונדריה עליה, וכיון שכן איכא למימר השתא בעל לא מפר בקודמין ארוס דגריע טפי מפר, אלא מאי אית לך למימר דטעמא דהאי מלתא, דשאני ארוס דמפר משום שותפותיה דאב דליתנהו קודמין לדידיה.

כתב רבינו ז"ל ולא מיבעיא בנדרים שנדרה וכו' עד שהבעל מפר בקודמים משום שותפותיה דאב. פירוש דאע"ג דאין בעל מפר בקודמין דהיינו נדרים שנדרה קודם שנכנסה לחופה ולא שמע בהם עד אחר שנכנסה לחופה התם הוא טעמא משום דבתר נשואין כולה הפרה דבעל היא שאין לאביה רשות בה אבל עכשיו דמן האירוסין דאיכא בהדיה שותפותיה דאב אגב האב מפר הבעל נמי בקודמין לאירוסין כשם שהוא שותף בנדרים שנדרה לאחר אירוסין:

ותירץ ולאו ממילא שמעת מינה כלומר ממה שאתה אומר אתה למד ממילא דקרא דהיו תהיה בארוסה כתיב דאלו קרא דבית אישה נדרה מוכח שאינו מפר בקודמין ואלו קרא דהיו תהיה מוכח דמפר בקודמין דהא כתיב בה ונדריה עליה כלומר שנדרה כבר ואם כן על כרחין לאו בנשואה מיירי אלא בארוסה וארוס מפר בקודמין עם סיוע האב הואיל ובשעה זו היה האב יכול להפר כמו שכתבנו במשנה ואי בעית אימא הויה קידושין משמע ואע"פ שמצינו ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש שפירושה בנשואין שהרי מיטמא הוא לאחותו ארוסה מכל מקום רוב הויות קדושין משמע ואי נמי התם הוא דרבייה קרא לארוסה מדכתיב הקרובה אליו:

והקשה ואימא אב לחודיה מפר ואע"ג דהאי לישנא משמע דאכתי לא מסתפקא לן הכי והא עיקר בעיין מעיקרא הכי אסתפקא לן מכל מקום הכי פירושה אכתי אימא הכי ונדרשה לוא"ו במוסף על ענין ראשון לגמרי עד שלא יצטרף עם מה שלאחריו אלא כך נפרש כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש כלומר הנאתו והפרתו תועיל אף אם תהא לאיש ר"ל בהויה של אירוסין והשיב אם כן ואסרה אסר דכתיב גבי פנויה למה לי השתא במקום ארוס מפר לחודיה שלא במקום ארוס מבעיא והוה ליה למכתב אב בקרא דאם היו תהיה ואנא אמינא כל שכן בפנויה:

והקשה ואימא אב ליבעי ארוס אבל ארוס לחודיה מפר כלומר נהי כדקאמרת דקרא בארוסה ואב מיהא בלא ארוס לא הא ארוס לחודיה ליפר כדכתיב ושמע אישה וכי תימא אם כן אב דכתב רחמנא למה לי כלומר לאיזה ענין סמכה להפרת האב לומר שאם הקים אב לא תהא הפרת ארוס מועלת אבל כל שהאב אינו מקים תהא הפרת הארוס מועלת בלא האב אם כן בית אישה נדרה לאשמועינן דבעל מפר לבדו למה לי והרי אף ארוס ממר לבדו ואי לאשמועינן דבנשואה אף הקמת אב אינה כלום הא ודאי לא איצטריך שכל שנשאת ודאי אין לאביה רשות בה כלל:

והקשה ואימא אם בית אישה נדרה למעוטי בעל מקודמין כלומר דדוקא במה שנדרה בבית אישה אבל ארוס לחודיה מיפר ואנו גורסין בתשובה זו ולאו ממילא שמעת מינה בעל אמאי אין מפר משום שתפותא דאב ארוס נמי משום שותפותא דאב כלומר מתשובתך אתה למד שארוס לבדו אינו מיפר שמאחר שבנשואה אתה אומר שאין הבעל מיפר בקודמין יש לך לדון בטעם הדבר שהוא מפני שמאחר שלא היה לארוס בה כלום בלא שותפות אב ועכשו פקע רשות אב אף הוא אינו מיפר ואם כן ארוס דמשמע מקרא דמפר בקודמין כדכתיב ונדריה עליה דוקא בשתפות אב ויש גורסין ומינה בעל אין מיפר הא ארוס מיפר אלא משום שתפותא דאב ואף לגירסא זו תשובת השאלה היא כלומר ואף לכשתאמר כן מכל מקום אתה מדקדק ממנה דבעל הוא דאינו מפר בקודמין הא ארוס מפר ומאי האי דארוס מיפר בקודמין טפי מבעל משום דהפרה דידיה משום שותפותא דאב היא ובתוספות מקשים אדרבה נידוק מינה דבעל אינו מיפר בקודמין וכל שכן ארוס ופרשו בה כדרך שפרשנו לגרסתנו כלומר ממה שאתה אומר דבעל אינו מפר בקודמין אתה למד דארוס לחודיה לא מיפר דהא ארוס מפר בקודמין דהא בקרא דהיו תהיה כתיב ונדריה עליה ואם כן מאי האי דבעל אינו מיפר וארוס מיפר אלא משום שותפותא דאב והרי למדת משמועה זו שהארוס מפר בקודמין עם האב ר"ל אע"פ שנדרה קודם שנתארסה כמו שכתבנו ויש מפרשין תירוץ זה בדרך שמעלין ממנו שאין ארוס מיפר בקודמין אף עם האב ואין לחוש לדבריהם:

ר"ן בד"ה נערה כו' דבת שנים עשר שנה צ"ל י"א:

גמרא אב לחודיה מיפר כצ"ל ונ"ב לפי ר"ן בקודמין ומיניה כצ"ל:

רש"י בד"ה ולאו ממילא כו' למה לי לא כצ"ל הארוס הס"ד לחודיה הס"ד בקודמין הס"ד ואחר כך מ"ה ומיניה כצ"ל:

בד"ה ארוס כו' לחודיה בהני נדרים שנדרה כשהיתה כצ"ל:

ברא"ש בד"ה ממילא כו' מינה נדרים שנדרה כצ"ל:

ר"ן בד"ה ואימא כו' הבעל מיפר נדרים כצ"ל בקודמים הס"ד לחודיה הס"ד:

בד"ה אימא כו' מיפר אף כצ"ל מיבעיא הס"ד:

בד"ה אימא אב כו' דאי הכי הפרת בעל צ"ל אב:

ממילא שמעת מינה לא היה צריך לכתוב קרא דבר זה דאינו מפר בקודמין כי ממילא שמעינן זה מאחר שלא היה יכול להפר אותה בשעת הנדר אם נדרה קודם שנתארסה ואף אם היא נדרה לאחר שנתארסה קודם שנשאת אין הבעל מפר אלא בשיתוף האב היאך יוכל להפר אותן הנדרים עתה שנשאת אין לנו לומר עם שתוף הבעל דכיון שנשאת שוב אין לו בזה רשות בה. או נוכל לפרש דהאי ממילא שמעת מינה לאו דוקא אלא כוונתו לומר כי זה החדוש שמעינן מואם בית אשה נדרה ומה היה צריך לכתוב אם היו תהיה לאיש אלא ודאי אם אינו ענין לנשואה תנהו ענין לארוסה. ואיבעית אימא לאו מיתורא דרשינן אלא מלישנא דקרא משמע דהויה קדושין משמע. הרי"ץ ז"ל. ממילא שמעת מינה יש מפרשים אכתי תרי קראי לא צריכי דאי משום שאין הבעל מפר בקודמין לחודיה ליכתוב ואם בית אישה נדרה דשמעת מינה דאב ובעל מפירין ושמעת מינה נמי ממילא דאין הבעל מפר בקודמין דהא בית אישה נדרה כתיב. והקשו בתוספות דאם כן אכתי נימא דקרא דהיו תהיה מיירי בין בארוסה בין בנשואה ואם בית אשה נדרה לאפוקי שאין הבעל מפר בקודמין. ולי נראה דאי משום הא לא קשיא דדילמא כולהו סבירא להו דקרא לאו בתרי גווני אשה אלא בחדא דהיו תהיה חדא איתתא משמע או ארוסה או נשואה וכיון דלא איפשר לאוקמה בנשואה לחודה על כרחך בארוסה לחודה מיירי. ודכותיה ביבמות פרק הבא על יבמתו גבי כהן שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו שאני התם דכתיב אשה הכא נמי אשה אחת ולא שתים. אלא ודאי הא קשיא לי להדין פירושא דהיאך איפשר לומר דתרויהו בנשואה כתיבי והלא מקרא דאם היו תהיה משמע דמפר בקודמים דהכי כתיב ונדריה עליה. ומקרא דאם בית אישה ממעט קודמין מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. ואיפשר נמי לדחות בהא דדילמא אכתי לא רמו אנפשיהו דונדריה עליה היינו נדרים שהיו עליה כבר. אבל בתוספות כתבו דהיינו דאקשינן ולאו ממילא שמעת מינה כלומר ממה שאתה צריך לומר שאין הבעל מפר בקודמין מינה שמעת דקרא היו תהיה לאו בנשואה מיירי דהתם בנדרים שקדמו הוא שיכול להפר. וזה נכון.

ואיבעית אימא הויה קידושין משמע לפי מה שאמרתי אני דלא משמע להו דקרא מיירי אלא בחדא ניחא דכיון דהויה על כרחך משמע טפי קידושין מנשואין וקרא לא מיירי אלא בחדא על כרחך מוקמינן לה בארוסה ולא בנשואה. אבל אי איסתפקא לן אי נמי מיירי בין בארוסה בין בנשואה מאי קאמר דהויה קדושין משמע וכי נשואין נמי לא משמע. והלא גבי טומאת כהן כתיב ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש ואפילו הכי מיטמא הוא לאחותו ארוסה כדברי רבי מאיר ורבי יהודה כדאיתא בפרק הבא על יבמתו. ואף על גב דדרשי לה מהקרובה אליו מכל מקום אי הויה קידושין לחוד משמע הא אפקיה קרא ואפילו לרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי דאינו מיטמא הוא לארוסה משום דכתיב אשר לא היתה לאיש היינו משום דהיתה משמע בין בנשואה בין בארוסה אבל דתהוי ארוסה לחוד במשמע ולא נשואה הא לא אמרי. ותדע לך דאפילו לדידהו נמי מיטמא הוא לארוסה שנתגרשה מריבויה דהקרובה ואלו נשאת ונתגרשה לא אלמא הויה לא קידושין לחודייהו משמע אלא ודאי משמע כדאמרן. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל. ואימא אב לחודיה מפר והוא הדין ארוס לחודיה ועירוב פרשיות דואם היו תהיה לאיש מלמד שהאב מפר אפילו בארוסה לבדו כמו הארוס ומנא לך דעירוב פרשיות דואם להצריכם שניהם בא. אם כן ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה דמיירי בלא אירוסין למה לי למכתב כלל דין הפרת האב בנערה שאינה מאורסה השתא יש לומר במקום ארוס מפר וכו' אימא אב ליבעי ארוס כאשר הוכחנו וארוס לחודיה מפר. וכי תימא אי ארוס לחודיה למה לי דכתיב רחמנא הפרת האב דדרשינן ליה מעירוב דואם היו תהיה לאיש דאם הקם הקים אהני עירוב להקיש אב לבעל דמה בעל אם יקיים אינו יכול להפר אף אב אם קיים לא יוכל ארוס להפר. הרא"ם ז"ל.

ומינה בעל אינו מפר בקודמין ארוס מפר פירשו המפרשים ומינה אתה יכול לדייק ודוק הכי בעל אין מפר בקודמים הא ארוס מפר וכיון שכן מאי טעמא מפר ארוס ואין בעל מפר משום שותפותיה דאב. ואינו מחוור כלל דאדרבה דוקא מינה בעל אינו מפר בקודמין וכל שכן ארוס. אלא הכי פירושו ומינה כלומר וכו' ככתוב בעמוד. הרשב"א ז"ל.