מסכת נדרים דף ס״ו עמוד ב׳

שן תותבת שנפלה שינה והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור:

ועשה לה ר' ישמעאל שן באותו מקום של זה משלו והיינו שייפוה:

בכינה עליו:

ימותו כל בני אלמנה כלומר ימות הבעל ותהא היא אלמנה ואח"כ ימותו בניה:

לא יזוז שמעון ממקומו שיטעום תבשילה ולהכי לא רצה לטעום כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים:

האי לזילותא דרשב"ג קמיכוון וכל כמה דלא ירקא באנפיה ממש ליכא זילותא ואי לא לא הוה מותרת דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו:

א"ל מידק לר"ג זילותא רבה היא דאדם חשוב הוא:

מום יפה שביך דמשום שהיה בה כ"כ מומין קאמר לה אם יש בה שום דבר יפה:

עד שתראי מום יפה כלומר יפה מאום שום דבר יפה כמו ובכפי דבק מאום (איוב ל״א:ז׳):

סגלגל עגול:

טרוטות פירושו עגולות:

כפולות פירושו גדולות:

בלום סתום:

שקוט קצר כדתנן בבכורות (דף מג:) צוארו שקוט:

עבה ונראה שהוא נפוח:

ושרייה שהיה בה דבר יפה ששמה הגון ויפה לה:

נערה המאורסה נקט נערה מאורסה לאפוקי בוגרת, ולא לאפוקי הגיעה לעונת נדרים שהוא שנת שנים עשר שנה שנדריה נבדקין, והיא הקרויה תוך זמן, כדאיתא בנדה פרק יוצא דופן (נדה מה, ב).

נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה פירוש ואפילו בנדרים שנדרה קודם שתתארס שהארוס מפר עם האב בקודמים והוא שנתארסה בו ביום שנדרה או ביום שמוע האב עד שלא נתקיים הנדר והכי מוכח בגמרא ובגמרא מייתי לה מדכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה וליכא לאוקומה בנשואה דוקא דהויה קדושי משמע והוי"ו דואם היו תהיה לאיש מוסיף על ענין ראשון דקאי באב למימרא דשניהם מפירין נדריה:

כבר ביארנו בילדותנו בחבור התשובה שהענוה ושפלות הרוח שתי מדות הן ושהענוה אינה מפקעת שררה מן הראוי לה אבל שפלות הרוח הוא שמשפיל עצמו ביתר מן הראוי לו וכל אחת מהן מדה מעולה ומעתה כל שראוי לשררה על הדרכים שביארנו שם אם רצה למחול על כבודו לפעמים ולהשפיל עצמו ביתר מן הראוי רשאי ואם רצה להעמיד שררתו ולא להשפיל עצמו רשאי:

בסוגיא זו הזכירו באחד שהדיר את אשתו הנאה עד שתטעים את התבשיל לר' יהודה ולר' שמעון ר' יהודה טעם מפני שנשא קל וחומר בעצמו אם לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים אנו על אחת כמה וכמה ור' שמעון לא טעם אמר ימותו בני אלמנה כלומר ימות בעלה ותהא אלמנה וימותו בניה בני אלמנה ולא יזוז שמעון מכבודו ולא עוד אלא שצירף טעם לדבריו שלא יגרום לו לקפוץ בנדרים:

וכן הזכירו באחד שהדיר את אשתו עד שתרוק ברבן שמעון בן גמליאל ושמע רבן שמעון בן גמליאל ואמר לה שתבוא ותרוק ובאה ברשותו ורקקה בלבושו והתירוה ואמרו והיאך הותרה על ידי רקיקה זו והרי לא נתכון אלא לבזותו לרבן שמעון בן גמליאל ואין כאן בזוי ותירץ מירק המניא דרבן שמעון בן גמליאל זילותא רבא היא והותר נדרה:

ובתלמוד המערב הזכיר באשה אחת שהלכה בבית מדרשו של ר' מאיר לשמוע דרשה שלו ונתאחרה הרבה וכשבאה כעס עליה בעלה והדירה עד שתלך אצל הדורש ותרוק בפניו עמדה באותו איסור שבת ראשונה שניה ושלישית עד שיעצו לה שכנותיה לילך עמהו לפניו ליתן לה עצה על הדבר והלכו כלן וכשראה אותן הרגיש בדבר והיה מנהגם שכשהיו כואבים בעיניהם היו קצת נשים לוחשות להם ורוקקות בעין מהן שלש פעמים ומהן שבע פעמים והראה הנכבד עצמו כואב בעין כאב גדול ושאלן אם יש ביניהן יודעת ללחוש בעין ואמרו לה שכנותיה הגיעה שעה הצריכה לך הלכה לפניו ולחשה לו ורקקה בפניו שבע פעמים ונמצאת מותרת על ידי רקיקתה בענותנותו של ר' מאיר ולשון תלמוד המערב בזה ר' מאיר הוה יתיב ודרוש בלילי שבתא הות תמן חדא איתתא שמעת ליה דדריש אמתינה ליה עד דחסיל מן דחסיל אזלת לביתא אשכחת בוצינא דטפאי אמר לה בעלה אין הוית אמרה ליה יתיבנא ושמענא לדרושא אמר לה לא כן וכן עיילת להכא עד דאזלת ורקת באנפי דרושא יתיבת שבתא קמייתא תנינא תליתאה אמרין לה מגירתא כדון אתון צהיבין אתינן עמך לבי מדרשא כלומר בשעה שירצו לצאת ולבא לבית המדרש והם שמחים למשנתם נלך עמך לשם לפניו לספר לו את הענין כדי לקבל הימנו עצה הוגנת לך כיון דחמא ר' מאיר יתהון צפה ברוח הקדש אמר להון אית מנכון איתתא חכימא מלחש בעינא אמרין לה מגירתא כדו את אזלה לחשא ורקקה בעיינוי ותשתריין לבעליך אזלא ויתיבת קמיה אמרה ליה אנא חכימא למלחש בעיינא אמר לה רוקי בעייני שבע זמנין ואנא מינשם ר"ל ובכך אני מתרפא כלומר ואיני רוצה בלחישא אחרת ונראה לי שאמר כן מפני שיש בלחישא צד איסור רקת בעיינוי שבע זמנין אמר לה זילי אמרי לבעליך חדא זמנא אמרת לי שבע זמנין עבדית אמרו לו תלמידיו רבי כך מכבדין את התורה אמר להון לא דיו למאיר להיות שוה לקונו דתני ר' ישמעאל גדול השלום ששמו הגדול שנכתב בקדושה אמר הב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו:

וכן הוזכר בסוגיא זו באחד מבני בבל שעלה לארץ ישראל ונשא אשה לשם ואמר לה בשילי לי תרין טלפחין ונתכון לומר מעט עדשים ובשלה תרין טלפחין ר"ל תרין ממש וכעס עליה למחר אמר לה בשילי לי גריוא ר"ל מדה שלמה מן העדשים ורצה לנסותה אם תטעה בזו גם כן ובשלה לו גריוא כדבריו אמר לה זילי אייתי לי תרין בוציני והוא מתכוין לדלועים והביאה לו תרין שרגי שהבינה הדבר מנורות שלשונם בלשון ארמי בוציני אמר לה זילי תברינהו אריש בבא ונתכון לומר על ראש הפתח והיה בבא בן בוטא עומד לשם ודן את הדין והלכה לקראתו ושברתם על ראשו אמר לה מה הדין דעבדת אמרה ליה כך צוני בעלי אמר לה בתי את עשית רצון בעליך המקום ירחם עליך ויוציא ממך בנים כבבא:

היופי כולל כל מיני יופי שבגוף ולא עוד אלא יופי השם הוא נכלל בו אפילו לא היה השם יפה מצד עצמו כל שהוא נאמר עליו כהוגן ודבר דבור על אופניו בכלל יופי הוא מעשה באשה אחת שהיתה כעורה ביותר ביופי ובמדות והדירה בעלה עד שתראה מום יפיות שבה לר' ישמעאל ב"ר יוסי שמע ר' ישמעאל את הדברים וחקר עליה בתכונת איבריה ואמר שמא ראשה נאה אמרו לו סגלגל שמא שערה נאה אמרו לו דומות לאניצי פשתן שמא עיניה נאות אמרו לו תרוטות הן שמא אזניה נאות אמרו לו כפולות שמא חוטמה נאה אמרו לו כלום שמא צוארה נאה אמרו לו שקוט ר"ל קצר שמא כריסה נאה אמרו לו צבה ר"ל נפוח שמא רגליה נאות אמרו לו רחבות כרגלי האוז וכשראה כן חקר לידע מה שמה ואמר שמא שמה נאה ואמרו לו לכלוכית שמה ואמר יפה קורין אותה לכלוכית על שם שמלוכלכת במומין כלומר כראוי קורין לה כן וששם נאה לפי ענינה והתירה:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

נערה המאורסה וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השביעי שבספר בענין היתר הנדרים ובפרט בענין הנדרים שהיתרן אף שלא על ידי חכם אלא אף על ידי האב או האב והארוס או הבעל ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים החלק הראשון ללמד בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה וכן אם מת אחד מהם אף האחר יכול להפר לה וכן אם נתקדשה ונדרה ונתגרשה בו ביום ונתקדשה לאחר בו ביום וכן לכמה ביום אחד אם האב יכול להפר עם האחרון אם לאו החלק השני בדין בוגרת והיא ארוסה החלק השלישי בענין שומרת יבם מן הארוסין החלק הרביעי במתנה עם אשתו דרך כלל להיות כל נדריה קיימין או מופרים היאך דנין בה החלק החמישי בזמן הראוי להפרה עד שמשם ואילך אינו יכול להפר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:

רש"י בד"ה האי כו' דרבי שמעון בן גמליאל כצ"ל:

בד"ה בשילי כו' תרי טלפי כצ"ל בלשונות שלהם כצ"ל:

גמרא ימחה על המים המאררים מספק שמא נטמאת ולא הוי שלום בינו לבינה. פירוש.

ואל יזוז שמעון מכבודו שיטעום מתבשילה ואינו דומה לסוטה שהמקנא לשם שמים מתכוין שתשמור עצמה אבל בשביל השוטה שקלקל (לקדרה) להדירה אני לא אאבד את כבודי וכגון שנדר על דעת רבים שאי איפשר להתירו. הרא"ם ז"ל.

עד שתראי מום יפה שביך לרבי ישמעאל ברבי יוסי היא היתה מלאה מומין בגלוי ובסתר והיא הדירה שתראי כל המומין שבה לרבי ישמעאל ברבי יוסי והוא יבחין בין כולן ויאמר זה המום יפה שבכלן. אמר להן שמא ראשה נאה. קרוביה הביאוה לפניו והודיעו לו הענין והוא מתוך ענותנותו לזקק לדעת המומין ולקח תחבולה בעצמו לשאול מהם על כל אבר ואבר אם יש בו מום. ושאל להם בלשון נקיה שמא ראשה נאה ודעתו לומר אם יש לה מום בראש. כלום שנסכרו נקבי חוטמיה. ואוצר בלום דאמרינן בגיטין כמוהו שהיה מלא מכל דבר כאוצר זה שיש בו מחיצות מפסיקות בזה חטים ובזה שעורים ובזה שיפון כל מין ומין בפני עצמו. שקוט צוארה בולט מלפניה ויש אומרים קצר. יפה קורין לה לכלוכית אין לה מום יפה כזה שהוא שם גנאי ובא על נכון. ושרייה לפי שידע עתה מום יפה שבה. ויש אומרים כי להכי שרייה לפי שלא ידע לה מום יפה. והראשון נראה בעיני. הרי"ץ ז"ל.

בלום שחוטמה קטן ויראה כמי שנסתמה נקבי חוטמא פירוש.

שני בנים כנגד תרי בוציני תזכה לשני בנים תלמידי חכמים (חכמים) ואהליהם אשקוד וליוצרי אשתחוה ואקוד ידי ורגלי לפניו אעקוד וברחמיו אבקשה אותי לפקוד שטה. סליק פרק רבי אליעזר נערה מאורסה פרק עשירי

רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא טָעִים, אָמַר יָמוּתוּ כָּל בְּנֵי אַלְמָנָה. כונתו לומר אפילו אם זו תמות ברעב מחמת איסור הנאה שאסר עליה אין אני טועם אך לא רצה להזכיר בפיו שם מיתה על בת ישראל לכך תלה הקללה בעכו"ם ואמר יָמוּתוּ כָּל בְּנֵי אַלְמָנָה כי כן היה דרכם לקרות את העכו"ם שהם בני פלונית שהיא אלמנה מבעלה דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין, כנזכר בזוהר הקדוש ולכן היא אלמנה מבעלה והעכו"ם הם בניה. ברם הא קשיא אמאי לא טעם? ולית ליה האי קל וחומר דרבי יהודה אשר גם רבי מאיר עביד ליה במעשה אחרת שהובא במדרש רבא פרשת צו באותו שנשבע שלא תכנס אשתו לביתו עד שתרוק בפנים של הדרשן וכו'? ונראה לי דרבי שמעון לא היה אוכל תבשיל בשר חוץ מביתו דהוה חייש לאיסורא אולי לא מלחו היטב או אולי שגו בכלים של חלב ולא הרגישו וכיוצא בדברים אלו וכל היכא דחושש משום איסורא בטל אותו קל וחומר.

וְאַל יָזוּז שִׁמְעוֹן מִמְּקוֹמוֹ נקיט האי לישנא מפני שאינו אוכל בבית המדרש וצריך לקום לצאת לחוץ כדי לאכול. ועוד נראה לי בס"ד דרך דרש בהקדים מה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה ופסקה מרן ז"ל (ביורה דעה סימן רכ"ח סעיף מ') אב שהשביע את בנו שלא יוכל להלוות אלו ברשות שמעון ולוי דמותר להלוות ברשות אחד מהם דוקא משום דקיימא לן כרבי יונתן וא"ו לחלק ולא קיימא לן כרב יאשיה דסבירא ליה וא"ו להוסיף דבעינן תרווייהו אלא הכי קאמר שמעון או לוי עיין שם. והנה מסתמא רבי שמעון כרבי יונתן סבירא ליה דקיימא לן כוותיה ולכן בנידון זה דתלמודא דקאמר עד שתטעמי לרבי יהודה ולרבי שמעון לסברת רבי יונתן או או קאמר וכיון דטעם רבי יהודה הותר הנדר ולכך לא רצה רבי שמעון לטעום. אך הוה חכמים בבית המדרש דהוה סבירא ליה כרבי יאשיה ורצו שיטעום גם הוא כדי לקיים סברה זו דרבי יאשיה ולכן אמר להם ימותו כל בני אלמנה ושמעון לא יזוז ממקומו רוצה לומר ממקום סברתו דאנא סבירא ליה בעלמא כרבי יונתן וא"ו לחלק ועוד אפילו אם הדין כרבי יאשיה אין אני עושה טעימה להתיר הנדר כדי שלא יהא רגיל למנדר.

שֶׁמָּא רֹאשָׁהּ נָאֶה נראה לשון נקיה נקיט בשביל כבודה כי הוא צריך לראות המום אך לא רצה לבדוק כל גופה בראייתו אלא רצה לברר על ידי שאלה תחלה באיזה מקום יש מום כדי שאחר כך יראנו וידע אם מום יפה שבה ולכן שאל תחלה על ראשה ולא רצה לומר שמא יש מום בראשה אלא פתח פיו בשבח ואמר שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? והיה שואל והולך על דרך זה בשאר איברים כדי לידע איזה מום יש בה שהוא יפה לה ואחר ששמע שמה 'לִכְלוּכִית' שהוא מום היפה לה אז הבין דעל זה נתכוון הבעל. ומה שאמר שזה השם יפה לה, נראה לי הכונה דהיה פתחון פה לבעל לומר לא שמתי דעתי להסתכל בה לראות מומין אלו והיה מקחו מקח טעות אם היה רוצה לדון עמה על אירוסין שלה, אך כיון ששמה לכלוכית הנה השם הזה הוא יפה לנצוח כנגד הבעל אם היה בא לטעון על קדושין שנתן לה יען דאם לא ראה אותה ודאי הגידו לו שמה וכיון ששמע שם מגונה זה ודאי יבין שנקראת בשם זה על לכלוך שיש בה, והיה לו לשאול מה הלכלכין האלה שנקראת על שמם? והיה מתברר אצלו המומין. ולמה לא דרש ושאל על זאת? הוא דאפסיד אנפשיה! נמצא שם זה הוא יפה לה כי על ידי שם זה היתה נוצחת את הבעל אם היה בא בטענה אחר קדושין כדי לבטלם.

הַהוּא בַּר־בָּבֶל דְּסָלִיק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל יש להקשות למה הוצרך תלמודא להודיעינו שהיה בר בבל לימא ההוא דסליק לארעא דישראל או לימא ההוא דנסיב אתתא? ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא על פי ונתן ה' לך לב רגז ההוא בבבל כתיב נמצא הכעס מצוי באנשי בבל יותר ובא ללמדך רבותא דאף על גב שזה הוא מבבל ויש לו לב רגז מצד קללות התוכחה עם כל זה סבל הפתאות של אשתו ולא רגז.

לְמָחָר אָמַר לָהּ בַּשִׁילִי לִי גְּרִיוָא. קשא למה בזה לא אמר רתח ובראשנה אמר רתח עלה. ונראה לי בס"ד בשלה לו תרין עדשין ונשאר רעב לכך רתח עלה אך בזאת בשלה הרבה והוא אכל ושבע ורק הרבוי הלך לאיבוד או חילקו לעניים ולא נגעה פתיאות שלה לעצמו ולבשרו וכן בשאר דברים לכך לא רתח אפילו כל דהוא.

תַּבְרַת יָתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ נראה מן השמים נתגלגל דבר זה להודיע לאותו צדיק מקדם קדמתא את דבר הקשה המעותד לבא עליו מן הורדוס שניקר את עיניו שהם כשתי נרות המונחים בראש כי דרכו יתברך לרמוז לצדיקים דברים המעותדים לבא עליהם כמו שנאמר כִּי לֹא יַעֲשֶׂה הֳ' אֱלֹקִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז).

אַתְּ עָשִׂית רְצוֹן בַּעְלֵךְ, הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא. נראה לי בס"ד טעם לשכר זה של שני בנים בעבור מעשיה כי האשה שעושה רצון בעלה מוכרח שהיא אוהבת אותו וכיון דאוהבת אותו באמת גם הוא אוהב אותה וכמו שאמרו המפרשים על פסוק (ויקרא יט, יח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וגם הוא כָּמוֹךָ שאוהב אותך! הרי כאן ב' פעמים אהבה [13] כמנין שם הוי־ה [13×2=26] ולזה אמר אֲנִי הֳ' עד כאן דבריהם. וידוע הגוף כלול מארבעה חלקים של יסודות ואם כן אהבה זו של האשה עם בעלה נחלקת לארבעה פעמים אהבה [13×4=52] מכל יסוד יוצא חלק אהבה וכנגדן ארבעה פעמים אהבה [13×4=52] מן הבעל הרי כאן שמונה פעמים אהבה שהם מספר 'בן בן' ולזה אמר יוציא ממך שני בנים.