מסכת בכורות דף ח׳ עמוד א׳

ה"ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו:

בני ימא דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א:

כל מין שביצי הזכר כגון חיה ובהמה מבחוץ מוליד עובר ממש:

וכל מין שביצי זכר מבפנים מטילה הנקיבה ביצים:

אווז של ישוב ואווז של בר כלאים להרביע לפי שאין הזכרים דומים דזה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים:

זכרותו הגיד ואווז בר זכרותו מבפנים:

ולמחר השכים קודם היום ומצא בה ביצה מותרת דלא נולדה בלילי י"ט אלא מאתמול דתרנגולת אינה יולדת בלילה כדתני לעיל. יצתה רובה מותרת דבתר יציאת רובה אזלינן:

כל שתשמישו ועיבורו שוה כגון כשב ועז ששניהם פנים כנגד עורף וימי עיבורן שוה ששוהין חמשה חדשים ויולדין אם בא אחד על מין חבירו:

הדולפנין פרין ורבין מבני אדם כן גירסת הקונטרס וכן מוכח בתוספתא [פ"א] יולדין ומגדלין מבני אדם:

אימר יצתה רובה וחזרה מכאן מתירין לקנות ביצים בליל שני של יו"ט של גליות חוץ משני ימים טובים של ראש השנה לפי שקדושה אחת הן:

תרנגולת כ"א יום כנגדה באילן לוז פי' הקונטרס קורדל"א שגדלים בו אגוזים קטנים וריב"א מפרש שקדים שקורין אמנדליי"ד דבטנים ושקדים (בראשית מג) מתרגם ירושלמי לוזים מקל שקד (ירמיהו א׳:י״א) מתרגם חוטרא דלוזא וי"מ מקל שקד אחד לכ"א אף מי"ז בתמוז לתשעה באב כן וינאץ השקד (קהלת י״ב:ה׳) מתרגם שיגדא ויגמל שקדים (במדבר י״ז:כ״ג) [מתרגם] וכפית שגדין עוד אמרינן וינאץ השקד זה לוז של שדרה ממנה עתידים מתים להחיות לעתיד לבא לוז תרגום של שקד (ויקרא רבה):

באילן תות אין ראיה מכאן שמברכין עליהן בורא פרי העץ דהכי אמרינן באילן דגן דאתיא כמ"ד (ברכות דף מ.) עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה אלמא קרי לתבואה אילן ולא מברכין בהם פרי העץ ומיהו תותים הגדלים באילן מברכין פרי העץ אבל לא אתותי שדה דאי שקלת לפירא לא הדר גווזא ומפיק ואין מברכין פרי העץ אלא כי הדר גווזא ומפיק:

ברדלס פ"ה אפא ופ"ק דסנהדרין (דף טו:) פ"ה פוטו"ש וסוף פ"ק דב"ק (דף טז.) [אמרינן] ברדלס [זו] אפא ואמרינן צבוע זה אפא וגיא הצבועים (שמואל א יג) מתרגם מישר אפעיא מיהו ברדלס דהכא משמעו דהוא כעין פוטו"ש ויולד לשלש שנים מדשינה אפעה לשבעים שנה וב' מיני ברדלס הן:

הקוף והקיפוף מין חיה הוא מדחשיב להו בהדי פיל ואמר פ' הרואה (ברכות דף נז:) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקיפוף ופ' המפלת (נדה דף כג.) אמרינן ל"א ר"מ אומר הואיל ועיניהם הולכים לפניהם כשל אדם והוא כוס וינשוף (ויקרא יא) מתרגם קריא וקפופא ויש קפוף אחר מין עוף פרק אלו טריפות (חולין דף סג.) אמר תנשמת באות שבעופות ואמר באות שבעופות קפוף ויש גרס קיפוד בדל"ת ע"ד וירשוה קאת וקיפוד (ישעיהו לד) ואי גרס קיפוף ותרי גווני קיפוף יש בעופות א"כ כי מפרש באות שבעופות קפוף והיכי ידענא בהו אי איירי בינשוף או בתנשמת:

בנות שוח על משנה דשביעית שלהן בשניה (שביעית פ"ה מ"א) פי' בירושלמי בכל שנה חונטין בה פירות ופירות שחונטין בשנה אחת אין נגמרין עד שלש שנים ולא כפי' ר"ח שפירש גבי ל' אילנות לא מפקין בכל שתא אלא עשרים מנייהו כגון בנות שוח לג' שנים ופ"ק דע"ז (דף יד.) גרס מוכססים בנות שוח מין אחד וכן שמו וקשה במסכת דמאי (פ"א מ"א) תנן הקלין שבדמאי לא נחשדו עמי הארץ עליהן משמע דלאו פירי חשוב נינהו ופ"ק דמסכת ע"ז (דף יד.) מפרש תאיני חיורתא ופרק ג' דנדרים (דף כז.) בנות שבע ותאנים לבנים שני מינין דאמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוך כלכלה הייתי אומר תאנים לבנות ושחורות אסורות בנות שבע מותרות ונראה בנות שוח ושבע מיני תאנים הן אלא שבנות שוח רעות כדמשמע במתני' דהקלין שבדמאי ובההיא דשביעית כסבור שאין שביעית נוהג בהן ובנות שבע יפות כדמשמע בשביעית (פ"ה) ובנדרים (דף כז.) ומסתמא אדם מן היפות אכל ונקראו שבע מן שבעת ימי אבלות ושוח שגרמו שוחה ותולין הקלקלה במקולקל:

ומאי נינהו חמור מחתול דחתול לנ"ב יום ותימה למ"ד כלב מין חיה כדאיתא במסכת ביצה (דף כה:) שלשה עזין הן כלב [בחיות] לנקוט חמור מכלב דמקולקל טפי שהכלב לנ' יום י"ל מנין זה מכוון טפי דהוי שנים:

גמרא והלא בדק יפה אימר יצתה רובה כו' וכנגדו באילן תאינה כו' חיה מבהמה אחת לשלש ומאי כו' אחת לשלש דה"ל תשעה כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ה"ג הדולפנין כו' מבני אדם שאם כו' וכצ"ל גם בתוס' וק"ל:

בד"ה אווז כו' מבפנים הס"ד ואח"כ מ"ה זכרותו כו' ובד"ה כנגדו באילן כו' הראשון חטה היתה קרי כו' כצ"ל:

בד"ה אם מבהמה כו' דא"כ לכתוב מכל החיה ולא ליבעי בהמה עכ"ל וליכא למימר דכתב בהמה דלא אצטריך לן חיה אי לאו דהיינו דגלי לן דחיה היינו ארי דאי לאו בהמה סד"א דחיה חתול אבל השתא דכתיב בהמה לא איצטריך לן חיה אי לאו דהיינו ארי די"ל כדמסיק קללה שדי עלויה אי נמי לא הוה כתיב רק חיה הוה מוקמינן לה בארי וק"ל:

תוס' בד"ה תרנגולת כו' מתרגם ירושלמי לוזים כו' וינאץ השקד מתרגם שיגדא ויגמל שקדים כו' כצ"ל ואין לו מקום כאן ואינו ראיה לפירכא ובתוס' ישנים אינו וק"ל:

בד"ה באילן תות כו' קרי לתבואה אילן כו' אבל לא מתותי שדה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ברדלס פ"ה אפא ופ"ק דסנהדרין כו' וספ"ק דב"ק כו' מיהו ברדלס דהכא משמעו כו' שנים מדשינה אפעה לע' שנה וב' מיני כו' עכ"ל כצ"ל ועיין ביאור דבריהם בתוס' פ"ק דסנהדרין:

בד"ה הקוף והקיפוף כו' ופ' המפלת אמרי ל"א ר"מ אומר הואיל ועיניהם הולכים לפניהם כשל אדם והוא כוס כו' ויש קפוף אחר מין כו' קפוף ויש גורסים קפוד בדלית כו' ואי גרסי קפוף באותה שבעופות כו' עכ"ל כצ"ל ואח"כ מ"ה בנות שוח על משנה דשביעית שלהם בשניים פי' בירושלמי בכל שנה חונטין בה כו' נגמרין עד ג' שנים ולא כפר"ח כו' אלא עשרה בכל כו' כגון בנות שוח לג' שנים וקשה כו' הקלין שבדמאי לא כו' דהקלין שבדמאי ובההיא כו' במקולקל ור"ת פירש דגרסינן מוכססין בנות שוח כו' וכן שמו עכ"ל הס"ד וכצ"ל וקצרו הכא דבריהם ועיין עליהם בפ"ק דר"ה ושבועות ובפ"ק דע"ז ובפי' ר"ש במסכת דמאי ושביעית ור"ל דבמסכת שביעית תנן דשביעית בנות שוח הוא שניה ופי' בירושלמי דבכל שנה חונטין בה פירות וג' מיני פירות יש בה ועיין שם בפי' הר"ש אבל הוא דלא כפר"ח בחזקת הבתים בההיא דהיה לו ל' אילנות ממטע י' לבית סאה כו' דהיינו בנות שוח דלפירושו ע"כ אין חונטין בכל שנה ושוב הקשו וקצרו בדבריהם וסמכו עצמם ע"פ המדרש דבנות שוח ובנות שבע חד הוא שאכלו אדם הראשון דמשמע מדאמר קלין שבדמאי בנות שוח דלאו פרי חשוב הוא וסמכו נמי על מה שאמרו בפרק קמא דע"ז הוסיפו עליהן בשביעית מוכססין ובנות שוח דמשמע נמי דפירי גרוע הוא ואמרינן נמי שם דחיוורתא הן ופ"ב דנדרים סותר כל זה דמשמע דבנות שבע שהוא בנות שוח אינו לבן וגם שהוא פרי חשוב וכמ"ש ג"כ בפ"ק דשבועות בבנות שבע לאדם ואהא תירצו ונראה דבנות שוח ושבע ב' כו' ועוד תירץ דר"ת גרס בההיא דהוסיפו עליהם מוכססין בנות שוח בלא וי"ו והוא פרי גרוע אבל בנות שוח לחוד הוא טוב ותו לא מידי ודו"ק:

אַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא הוֹאִיל וְדִבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה. נראה לי בס"ד אף על גב דמה שנאמר וַיֹּאמֶר הֳ' אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָשׁ (בראשית ג, יד) לאו עם נחש התחתון דבר אלא עם מזלו למעלה וכן וַיֹּאמֶר הֳ' לַדָּג (יונה ב, יא) לאו עם דג התחתון דבר אלא עם מזלו למעלה עם כל זה כיון דבתורה נכתב הדיבור על שם התחתון נתכבדו שניהם ביתרון זה שיהיה להם דמיון עם האדם בתשמישם על דרך שאמרו רבותינו ז"ל שאומרים 'וגם חרבונה זכור לטוב' מפני דאליהו זכור לטוב נדמה כדמות חרבונא ודבר.

תָּנָא גָּמָל, אָחוֹר כְּנֶגֶד אָחוֹר. הנה פה עירינו בג'דאד יע"א וסביבותיה בכל ארצות הערב מצויים גמלים הרבה ושאלתי ואמרו שהם משמשין כשאר בהמות פנים כנגד אחור ואולי הטבע נשתנה בזה כמו שנשתנה בדברים אחרים כמו שפירשו רבותינו ז"ל וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם (שמות א, טז) שהנקבה פניה למעלה והזכר למטה ודבר זה נשתנה בזמנים אלו כידוע ובמדרש רבא בראשית פרשה ך' איתא גם כלב משמש אחור כנגד אחור ובודאי נשתנה הטבע גם בזה ועיין במאסף שנה שניה סימן קט"ו מה שכתבתי אנא עבדא שם עיין שם.