דף ביאור

מסכת בכורות דף ה׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בכורות דף ה׳ עמוד ב׳

מסכת בכורות דף ה׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־546 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

והא מאתן וארבעים דינר נינהו אלא כפול היה ובמנה דקודש הוו מאתן והנך ארבעים דטפו עלייהו זהו שהוסיפו בימי יחזקאל והוסיפו עליהן שתות דארבעין הוו שתותא מלבר דבמאתן איכא ה' פעמים מ' והביאו פעם מ' ששית מבחוץ והוסיפו עליהן ולא אמרי' שתות מלגיו שיחלקו לששה ויוסיפו על המשקל אחד מאותן חלקים:

בבית מותבא רבא בבית המדרש הגדול:

לובים מעולים:

שריפו ידיהם כו' לפיכך בא עליהם עמלק:

לא הפנו אבות אל בנים (להציל) מרפיון ידים מכאן שריפו ידיהם מן התורה:

בדברי שטות לזנות את בנות מואב:

ערומות פגעו בהן ותקראן משמע גופן היה פוגע בהן:

שנעשו כולן בעלי קריין ולשון מקרה הוא:

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bekhorot 5b · Sefaria

תוספות

תשעים חמורים לובים ע"ש (נחום ג׳:ט׳) פוט ולובים היו בעזרתך ולובים וכושי' במצעדיו חמרא לובאה ר"פ במה בהמה (שבת דף נא:) פירש בערוך חמור מצרי ובירושלמי [גריס] גרים הבאים מפוט ולוב מהו להמתין ג' דורות:

תלמוד לומר אך חלק תימה תנא דידן דלית ליה הך דרשא מקצת סימן חייב מנא ליה ומתני' היא פ"ב (לקמן בכורות דף טז:) ולא מיסתבר דפליג אהא דפירקין ומיהו אי לא פליגי קשה דמייתי עלה דתנא כרב יהודה וכי קאמר מה"מ הוה ליה לאיתויי קרא דמתני':

והא תנא פטר פטר נסיב לה לפרה ואין לומר מ"מ איצטריך קרא דמתני' לפטור מקדושת פטר חמור וקרא דהכא לפטור מדין שור דפטור מן הבכורה דקתני במתני' משמע דלגמרי פטר לה לפרה מכלל דפטר פטר דילפי' מהדדי כדלקמן וא"ת נהי דשמעינן מפטר פטר פרה שילדה מין סוס דילמא ה"מ היכא דאשתני לדבר שאינו קדוש קדושת הגוף אבל כגון רחל שילדה מין עז דקדוש קדושת הגוף הוה אמינא דקדשא וי"ל דמסתבר לגמרי (משמע) דילפינן מהדדי קדושת דמים מקדושת הגוף כדאמר בסמוך וקשה דהא אמר אפילו קדושת הגוף מקדושת הגוף לא ילפי' דהא לשור וכשב ועז צריך קרא לכל חד וחד:

ורבי יוסי הגלילי אם כן ליכתוב קרא אך בכור שור וכשב ועז והא דדרשינן מינה עד שיהא שור ובכורו שור אע"ג דאיצטריך לכדר' יוסי בר חנינא משום דכעין בכור שני ושלישי יש לנו לדרוש מן הראשון:

Tosafot on Bekhorot 5b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה והא מאתן כו' ה' פעמים ארבעים והביאו כו' ובד"ה ערומות כו' פוגע בהן כו' ולשון מקרא הוא עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה מתניתין פטר כו' ובד"ה ומה הן כו' דומין לאמן הס"ד ואח"כ מ"ה גמרא מקצת כו' עניינה בבכור כו' ובד"ה לפרה כו' וקנסיב תלמודא אחרינא עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה ר' יהודה כו' ובד"ה גלי כו' הגוף היה הס"ד ואח"כ מ"ה למה כו' ובד"ה שור כו' בשור ועז הס"ד ואח"כ מ"ה כשב ועז כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה תשעים חמורים לובים ע"ש פוטים ולובים היה בעזרתך לובים וכושים במצעדיו כו' מצרו בירושלמי גרסינן גרים כו' מהו להמתין ג' דורות עכ"ל כצ"ל הס"ד:

בד"ה ת"ל אך חלק תימה תנא כו' חייב מנא ליה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה והא תנא פטר כו' לפטור מקדושת פטר כו' מן הבכור הדקתני במתני' כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ור' יוסי הגלילי כו' לכדרבי יוסי בר חנינא משום דכעין בכור שני כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Bekhorot 5b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' דא"ק אך בכור שור לקמן יב ע"א:

תוס' ד"ה תלמוד וכו' מקצת סימן חייב מנא ליה ע' לקמן יב ע"א תד"ה קמ"ל:

Gilyon HaShas on Bekhorot 5b · Sefaria

בן יהוידע

שֶׁאֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים לוּבִים, טְעוּנִים מִכַּסְפָּא וְדַהֲבָא שֶׁל מִצְרַיִם. נראה לי בס"ד טעם למספר צ' שהוא מספר מ"ן [90] והיינו ניצוצי קדושה שבררו ממצרים נקראים בשם מ"ן ובזה פירש עטרת ראשי אדוני מור אבי זלה"ה בשם 'אפיקומן' שהוא 'אפיקי מ"ן' הברורים שנעשים על ידי המצות של זאת הלילה ודחפ"ח [וְדִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן]. ועוד נראה לי בס"ד טעם למספר צ' כמנין מים [90] אשר חשבו המצריים שיכולים לאבדם במים וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יא.) על פסוק הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ (שמות א, י) ונרמז זה בשם 'מצרים' שהוא אותיות 'צר מים'. ברם הא קשיא דישראל שיצאו ממצרים כתיב בהו שש אלף רגלי ואם כל אחד היה לו צ' חמורים לובים, מהיכן הביאו כל כך חמורים שעולים למספר גדול ועצום מאד שאין הדעת סובלו? ואם נפרש הכונה על כל בעל הבית ובעל הבית דוקא ולא קאי אקרקפתא דגברי, גם כן הוא דבר גוזמא! ואם נפרש לשון גוזמא דדברו חכמים בלשון גוזמא למה נקיט מספר תשעים? ונראה לי בס"ד הכונה לקח רכוש ששוה ערכו משוי צ' חמורים לובים טעונים מכספא ודהבא. אי נמי דקאי על הגדולים והשרים שהם ראשי המשפחות. ואמר ' כַּסְפָּא וְדַהֲבָא ' הרכוש מכנים אותו בשם כסף וזהב כמו שנאמר וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים קה, לז) כמו שקורין כל הסעודה כולה על שם הלחם כמו שנאמר עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) וכן מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) וכן כאן כל רכוש הממון נקרא בשם כסף וזהב.

וְעוֹד שְׁאַלְתִּיו מַה לְּשׁוֹן 'רְפִידִים'? (שמות יז, א). קשא מה שאלה זו? אם כן ישאל על שמות כל מקומות כל מ"ב מסעות וכל שמות עיירות האמורים בספר יהושע! ועוד קשה מה השיב לו 'רְפִידִים שְׁמָהּ' וכי אינו יודע ששמה רפידים? ורק הוא שואל טעם למה נקראת כך. ונראה לי בס"ד כי על הרוב כל עיר נקרא שמה בלשון יחיד והגם שיש נקראו בלשון רבים אית בהו טעמא וכמו הך דכתוב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת (בראשית לג, יז) והיינו דתחלה היה שמה סוכתה לשון יחיד אך בעבור דלמקנהו עשה שם סוכות קראה סֻכּוֹת לשון רבים לכן שאל מַה לְּשׁוֹן ' רְפִידִים ' פירוש למה נקראת רפידים בלשון רבים, אם מתחלה היתה נקראת כך בשביל איזה טעם או אם מתחלה היתה נקראת רפידה או רפיד לשון יחיד ואחר כך בעבור סיבה נקראת רפידים לשון רבים וכמו ענין שאמרנו בשם סוכתה וסוכות? והשיב לו רבי אליעזר רפידים שמה מעיקרא ומתחילתה שנקראת בלשון רבים ורבי יהושע סבירא ליה לא היה שמה מעיקרא רפידים ורק אחר שבאו ישראל שם בזמן שרפו ידיהם מן התורה קראתה התורה רפידים שהוא אותיות 'רפים יד' שרפו מן התורה המתייחסת ליד כמו שאמרו (סוטה ז:) יָדָיו רָב לוֹ (דברים לג, ז) במלחמתה של תורה וכן דרשו על 'יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת' (שמואל ב' ג, לד) בתורה. או יובן בס"ד הוא שמע שנקראת בשם רפידים בעת שחנו בה ישראל ושאל מַה לְּשׁוֹן ' רְפִידִים ' אם הוא לשון פירוד שנקראת כן בעבור שהיה בישראל פירוד הלבבות או הוא לשון רפוי שרפו ידיהם מן התורה או מן איזה מצוה? והשיב לו כך היה שמה מעיקרא ואין זה נוגע לישראל, ורבי יהושע אמר ששם זה נוגע לישראל והוא לשון רפוי שרפו עצמן מדברי תורה ולכן נקראת רפידים שהם אותיות 'רף ידים' כי עסק התורה ומלחמתה יתייחס לידים כאמור ועל זה מביא שפיר הכתוב לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם (ירמיה מז, ג) דהיינו בעבור ביטול תורה ורפיונה כמו שאמר השם יתברך עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי (ירמיה ט, יב).

מַה לְּשׁוֹן 'שִׁטִּים'? (במדבר כה, א) פירוש אם הוא כך שמה מעיקרא או שנקראת כן אחר שבאו ישראל בתוכה? ורבי אליעזר אמר כך שמה מעיקרא ורבי יהושע אומר לא היה שמה כך אלא אחר שבאו ישראל בתוכה וחטאו נקראת שיטים על שם מעשיהם.

עֲרֻמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶן פירוש רש"י ז"ל דוחק ונראה לי בס"ד דגם רבי אליעזר דריש דרשה דרבי יהושע שאמר 'וַתִּקְרֶאןָ' (במדבר כה, ב) לשון קרי שנעשו בעלי קריין כשפגעו בהם אך בא לפרש טעמא להאי מלתא דאיך יצוייר שיראו קרי בפגעם באשה? ולכך אמר עֲרֻמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶם ולכך נתגברה תאותם עד שראו קרי. ונראה שהם נתכוונו לפגוע בהם ערומות כדי שיטמאום בקרי כי בעלי הטומאה יש להם סגולה לעשות התקשרות וחיבור לאדם עמהם על ידי הוצאת שכבת זרע לבטלה כאשר אומרים העולם על בעלי החברה שקורין פרמסו"ן שמטמאים הנכנס עמהם בתחלה בטומאת זרע לבטלה שמוציא בידים ועל ידי כך עושין בנין התחברות שלהם.

Ben Yehoyada on Bekhorot 5b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וְהָא מָאתַן וְאַרְבְּעִין הָוְיָין! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ מָנֶה כָּפוּל הָיָה.

קטע 2

וּשְׁמַע מִינַּהּ, מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין יָתֵר עַל שְׁתוּת, וּשְׁמַע מִינַּהּ שְׁתוּתָא מִלְּבַר.

קטע 3

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּבֵית מוֹתְבָא רַבָּא, מָה נִשְׁתַּנּוּ פִּטְרֵי חֲמוֹרִים מִפִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים? אָמַר לִי: גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא, וְעוֹד שֶׁסִּיְּיעוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁאֵין לָךְ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ עִמּוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים לוּבִים טְעוּנִים מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ שֶׁל מִצְרַיִם.

קטע 4

וְעוֹד שְׁאִלְתִּיו: מַאי לְשׁוֹן ״רְפִידִים״? וְאָמַר לִי: רְפִידִים שְׁמָהּ. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רְפִידִים שְׁמָהּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁרִיפּוּ עַצְמָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם״.

קטע 5

וְעוֹד שְׁאִלְתִּיו: מַאי לְשׁוֹן ״שִׁטִּים״? וְאָמַר לִי: שִׁטִּים שְׁמָהּ. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁטִּים שְׁמָהּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁנִּתְעַסְקוּ בְּדִבְרֵי שְׁטוּת.

קטע 6

״וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן״ — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲרוּמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁנַּעֲשׂוּ כּוּלָּן בַּעֲלֵי קְרָיִין.

קטע 7

מַתְנִי׳ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר, וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ שְׁנֵי פְּעָמִים, עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר.

קטע 8

וּמַה הֵם בַּאֲכִילָה? בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה — מוּתָּר בַּאֲכִילָה, וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה — אָסוּר בַּאֲכִילָה, שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא — טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר — טָהוֹר.

קטע 9

גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל — פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין — חַיָּיב.

קטע 10

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמַר קְרָא: ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״ — שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר, ״בְּכוֹר כֶּשֶׂב״ — שֶׁיְּהֵא הוּא כֶּשֶׂב וּבְכוֹרוֹ כֶּשֶׂב, ״בְּכוֹר עֵז״ — שֶׁיְּהֵא הוּא עֵז וּבְכוֹרוֹ עֵז.

קטע 11

יָכוֹל אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״ — חִלֵּק.

קטע 12

וְהָא תַּנָּא ״פֶּטֶר״ ״פֶּטֶר״ קָנָסֵיב לַהּ, לְפָרָה!

קטע 13

הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״ — עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר, ״בְּכוֹר כֶּשֶׂב״ — עַד שֶׁיְּהֵא הוּא כֶּשֶׂב וּבְכוֹרוֹ כֶּשֶׂב, ״אוֹ בְכוֹר עֵז״ — עַד שֶׁיְּהֵא הוּא עֵז וּבְכוֹרוֹ עֵז.

קטע 14

יָכוֹל אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״ — חִלֵּק.

קטע 15

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא דִידַן סָבַר: גַּלִּי רַחֲמָנָא בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים, וְהוּא הַדִּין בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף.

קטע 16

וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: גַּלִּי רַחֲמָנָא בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף, וְהוּא הַדִּין בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים, וְגָמַר קְדוּשַּׁת דָּמִים מִקְּדוּשַּׁת הַגּוּף.

קטע 17

וְתַנָּא דִידַן, הַאי ״בְּכוֹר״ ״בְּכוֹר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא.

קטע 18

דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: לָמָּה נֶאֶמְרוּ אֵימוּרִין בִּבְכוֹר שׁוֹר, אֵימוּרִין בִּבְכוֹר כֶּשֶׂב, אֵימוּרִין בִּבְכוֹר עֵז?

קטע 19

צְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בִּבְכוֹר שׁוֹר — שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה בִּנְסָכִים.

קטע 20

כֶּשֶׂב — שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה בְּאַלְיָה.

קטע 21

בְּעֵז — שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה בְּיָחִיד.

קטע 22

חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי!

קטע 23

בְּהֵי לָא לִיכְתּוֹב? לָא לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּשׁוֹר, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ — מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ אֵצֶל פְּסָחִים!

קטע 24

לָא לִכְתּוֹב בְּכֶשֶׂב, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ — מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה בְּצִיבּוּר!

קטע 25

לָא נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּעֵז, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ — מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד רִבּוּי אֵצֶל מִזְבֵּחַ! הִילְכָּךְ צְרִיכִי.

קטע 26

וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אִם כֵּן לִיכְתּוֹב קְרָא ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר כֶּשֶׂב וְעֵז״, ״בְּכוֹר״ ״בְּכוֹר״ לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר.

קטע 27

וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, הַאי ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ?

קטע 28

מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֶת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ — פֶּטֶר חֲמוֹר אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים.

קטע 29

וַעֲדַיִין אֲנִי אוֹמֵר: פִּטְרֵי חֲמוֹר בְּשֶׂה, פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים בְּכׇל דָּבָר.

מסכת בכורות דף ה׳ עמוד ב׳

מסכת בכורות דף ה׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור