דף ביאור

מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־495 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שית דידיה ושית דכרעיה בידו אחת וברגלו אחת היה יתר ולא בשתיהן:

כמותך יתמעטו ממזרי ונתיני מישראל כל ממזרים שבישראל יהיו כמותך ויהיו ניכרין שמטפה פסולה הן ולא ידבקו בהן:

איטר ברגל שכשמהלך עוקר רגל השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם כך. איטר ביד פסול דכתי' וטבל אצבעו כל מקום שנא' אצבע וכהן אינו אלא ימין (זבחים דף כד.) ואיטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתי' כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין:

דמר סבר כחישותא אתחלא ליה בימין:

מתני' הכושי והגיחור והלבקן והקיפח מפרש בגמ':

ובעלי נגעים טהורים כגון ספחת. דאי נגעים טמאים לא איצטריך למימר דאפילו אכניסה דעזרה הוי חייב כרת:

התלתולין כמין חתיכות בשר יוצאות ותולות להם:

גמ' סומקא רו"ש בלעז:

ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bekhorot 45b · Sefaria

תוספות

ובשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודה הא דתניא בסוף פ"ק דזבחים (דף יד:) זר ואונן ושיכור ובעלי מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול יש לתמוה אמאי נקט שיכור הוה ליה למימר שתויי יין ופרועי ראש ואומר החכם ר' חיים כהן נ"ע דמיירי בשאר דברים המשכרים וכר' יהודה דמחיל עבודה כדמוקמינן שיכור דהכא בשאר דברים המשכרים:

הניחא למ"ד צריך לפרט כו' פלוגתא היא דר"נ ורב פפא בפ' השולח (גיטין דף לה:) ונראה דהלכתא כר"פ דצריך לפרט דבתראה הוא ואפילו לפי הספרים דגרסי התם רב ששת במקום רב פפא אין הלכה כרב נחמן דלאו לענין דינא איתשיל להדין אלמנה הבאה לגבות כתובתה אלא לענין איסורא איתשיל כדמשמע התם דקאמר ואי אמרת דצריך לפרט זימנין דגזאן ליה לדיבוריה ורב הונא נמי שהוא גדול בחכמה ובמנין קסבר נמי התם צריך לפרט:

הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה פי' בקונט' פלוגתא במס' גיטין בהשולח גט לאשתו (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר דקאמר ר' יהודה כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר דאיכא פריצותא שנדרה נדר שאין לו היתר ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא וא"ת מנלן דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה בהכי דקסברי יש לו הפרה דלמא בקלקולא לחוד פליגי ובההיא שמעתין דהתם נמי פשיטא ליה להש"ס דקסברי רבנן יש לו הפרה דקאמרי רבנן אטו התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל וכי תימא מדלא מפלגי רבנן בין ידעו בו רבים ללא ידעו בכל ענין לא יחזיר דחיישינן לקלקולא אלמא יש לו הפרה הא לא מפלגי נמי בדעת הרבים ואע"ג דאיכא לפלוגי דמה נפשך אין לו הפרה לכ"ע ויש לפרש דעל דעת רבים לא איירי כלל לא אינהו ולא ר' יהודה אין לחוש אם לא פירשו אע"פ שיש לחלק אבל בהודר ברבים שחילק ר' יהודה אם איתא דאין לו הפרה לרבנן נמי הוה לפרושי לחלק ולומר איפכא מדרבי יהודה ועוד כי בעל דעת רבים איכא למימר שיש לו הפרה מדעתם של אותם רבים שנדר על דעתם או לדבר מצוה שיש לו הפרה ולהכי לא פסיק ליה למיתני בעל דעת רבים שיחזיר למאן דחייש לקלקולא דפעמים שיש לו היתר ואיכא קלקולא אבל ברבים אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות בשום ענין אין לו הפרה תדע דמעשה דגבעונים לדבר מצוה היה:

דמדרינן ליה על דעת רבים וא"ת בריש השולח (גיטין דף לה:) גאלמנה שהתקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו כו' וקאמר רב הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעלה אפילו נדרה ברבים ואמאי אכתי נדיר אותה על דעת רבים שאין לו הפרה כדאמר אמימר הכא ויש לפרש דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים כיון דברבים יש לו הפרה לרב הונא ה"ה על דעת רבים בנדרי אשתו וכי פריך התם ארב הונא וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ומשני קסבר צריך לפרט את הנדר הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על דעת רבים אלא דלא צריך ועוד י"ל דרב הונא לית ליה דאמימר דהא דקאמר אמימר אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים כו' לאו אפלוגתא דאמוראי קאי דרב הונא ורב נחמן בריש השולח (שם) אלא אפלוגתא דר' יהודה ורבנן בסוף השולח (גיטין דף מו.):

Tosafot on Bekhorot 45b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמ' לבקן סומקא איני והא כו' גיחור סומקא כדאמרי אינשי סומקא גיחיא לבקן כו' כצ"ל כן נראה מפי' רש"י מלשון הערוך בערך לווקן ע"ש וכן בפי' רש"י (נראה לי) [צ"ל] גיחיא בחי"ת וק"ל:

ובד"ה שית דידיה כו' ביד אחד וברגלו א' היה יתר כו' עכ"נ בספר שמואל פירש"י בע"א דאצבעות ב' ידיו אינן אלא ו' אצבעות ב' רגליו אינן אלא ו' כו' ע"ש:

בד"ה נודר ועובד כו' מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה עכ"ל כצ"ל נראה לי דאו או קאמר שלא תהנה היא ממנו או הוא ממנה וק"ל:

תוס' בד"ה הניחא כו' אטו התם מי חיילא שבועה כו' מדלא מפלגי רבנן כו' ולא ידעו בכל ענין כו' הא לא מפלגי נמי בדעת כו' אבל בהודר ברבים כו' ול"ש לדבר כו' לדבר מצוה היה הס"ד ואח"כ מ"ה דמדרינן ליה כו' בנדרי אשתו וכי פריך כו' הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על כו' הד"א לית ליה דאמימר כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Bekhorot 45b · Sefaria

גליון הש"ס

מתני' והחרש עיין לעיל דף לז ע"א תוס' ד"ה מה:

Gilyon HaShas on Bekhorot 45b · Sefaria

בן יהוידע

כְּמוֹתְךָ יִתְמָעֲטוּ מַמְזְרֵי וּנְתִינֵי מִיִּשְׂרָאֵל נראה קללה זו של רבוי אצבעות יאותה לממזרים כי אבר התשמיש מכונה בשם אֶצְבַּע וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיב:) אין כל האצבעות שוות, וזו הזונה שהולידה ממזר מלבד אצבע בעלה קבלה עוד אצבעות של אחרים לכן בדין הוא שיהיה בממזר אצבעות יתירות. אי נמי התשמיש מכונה בשם אֲכִילָה דכתיב אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן (משלי ל, כ) והאכילה היא באצבעות דלכן אין מקנחין בימין בשביל שאוכל בה וכנזכר בברכות (ברכות סב.) לכן בדין הוא שיהיה בממזר מום באצבעות שלו שהוא נוצר מן אכילה פסולה שהיא נעשית באצבעות.

מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּבַעֲלֵי קוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ" (עמוס ב, ט). קשא אמאי לא יליף מפסוק דשמואל גבי שאול דכתיב וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ הֳ' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם (שמואל א' י, כג) נמצא משתבח קודשא בריך הוא בבעלי קומה. ונראה לי בס"ד דהתם לא היה ארוך יותר מדאי ואין הכי נמי שיעור זה שהוא שיעור קומה וחצי על שאר אדם נאה הוא ושבח הוא לו אך ארוך יותר מדאי שיעור ב' ושלש קומות גרע לכך הביא פסוק של 'גֹבַהּ אֲרָזִים' שהוא שיעור גדול. מיהו קשא איך מוכח מהכא דמשתבח בקומתם, ודילמא בגנותייהו משתעי לומר שהם משונים בגובהן ומבהלים לבני אדם הרואין אותם? ונראה לי דמסיים 'וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים' ובזה בודאי בשבח משתעי ואם כן גם רישא דקרא בשבח משתעי.

Ben Yehoyada on Bekhorot 45b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה, וּכְתִיב: ״וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן אֶצְבַּע יָדָיו וְאֶצְבַּע רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ״, מָר סָבַר בִּגְנוּתֵיהּ מִשְׁתַּעֵי, וּמָר סָבַר בִּשְׁבָחֵיהּ מִשְׁתַּעֵי.

קטע 2

אָמַר רַבָּה: מָה לִי דִּכְתִיב ״שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר״? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ״ הֲוָה אָמֵינָא: שֵׁית דִּידֵיהּ וְשֵׁית דְּכַרְעֵיהּ, כְּתַב ״עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע״. וְאִי כְּתַב ״עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע״ הֲוָה אָמֵינָא: הוּא חֲמֵשׁ מֵהַאי גִּיסָא וּשְׁבַע מֵהַאי גִּיסָא, כְּתַב ״שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ״. ״מִסְפָּר״ — בְּנִסְפֶּרֶת עַל גַּבֵּי הַיָּד.

קטע 3

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. אָמַר לוֹ: כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: מִשָּׁם רְאָיָה? כָּךְ אָמַר לוֹ: כְּמוֹתְךָ יִתְמַעֲטוּ מַמְזֵירֵי וּנְתִינֵי מִיִּשְׂרָאֵל!

קטע 4

הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו. תָּנוּ רַבָּנַן — אִיטֵּר, בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל — פָּסוּל. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו — רַבִּי פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. מָר סָבַר — כְּחִישׁוּתָא אַתְחִלָא בְּיָמִין, וּמָר סָבַר — בְּרִיּוּתָא אַתְחִלָא בִּשְׂמֹאל.

קטע 5

מַתְנִי׳ הַכּוּשִׁי, הַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁיכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִים — פְּסוּלִין בְּאָדָם וּכְשֵׁרִים בַּבְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שׁוֹטָה מִן הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמּוּבְחָר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בַּעֲלֵי הַדִּלְדּוּלִין פְּסוּלִין בָּאָדָם וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.

קטע 6

גְּמָ׳ כּוּשִׁי — אוּכָּמָא, גִּיחוֹר — חִיוָּורָא, לַבְקָן — סוּמָּקָא. אִינִי? וְהָא הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ ״מַאן בָּעֵי לוּקְיָאנֵי״, וְאִישְׁתְּכַח חִיוָּורָא! אֶלָּא: כּוּשִׁי — אוּכָּמָא, גִּיחוֹר — סוּמָּקָא, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״סוּמָּקָא גִּיחְיָא״, לַבְקָן — חִיוָּורָא, כְּהָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ ״מַאן בָּעֵי לוּקְיָאנֵי״, וְאִישְׁתְּכַח חִיוָּורֵי.

קטע 7

קִפֵּחַ. תָּנֵי רַב זְבִיד: גָּבוֹהַּ. אִינִי? וְהָתָנֵי רַבִּי אֲבָהוּ: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּבַעֲלֵי קוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ״. אָמַר רַב פָּפָּא: בַּאֲרִיכָא שְׁמִיטָה סַנְיָא.

קטע 8

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גָּבוֹהַּ לֹא יִשָּׂא גְּבוֹהִית — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶן תּוֹרֶן, נַנָּס לֹא יִשָּׂא נַנֶּסֶת — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם אֶצְבָּעִי, לָבָן לֹא יִשָּׂא לְבָנָה — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם בּוֹהֵק, שָׁחוֹר לֹא יִשָּׂא שְׁחוֹרָה — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶן טָפוּחַ.

קטע 9

הַחֵרֵשׁ, הַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר. שִׁכּוֹר מַחֵיל עֲבוֹדָה, בַּהֲדֵי מוּמֵי דְּמַחֲילִי עֲבוֹדָה בָּעֵי לְמִיחְשַׁב!

קטע 10

בִּשְׁאָר דְּבָרִים הַמְשַׁכְּרִים. וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: אָכַל דְּבֵילָה קְעִילִית, וְשָׁתָה חָלָב אוֹ דְּבַשׁ, נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ — חַיָּיב.

קטע 11

מַתְנִי׳ אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה: אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, טְרֵיפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן, וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם.

קטע 12

וְהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה — פָּסוּל עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הֲנָאָה, וְהַמִּטַּמֵּא לְמֵתִים — פָּסוּל עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים.

קטע 13

גְּמָ׳ וְאֵלּוּ כְּשֵׁירִין בָּאָדָם, מַאי (באותו) [״אוֹתוֹ] וְאֶת בְּנוֹ״?

קטע 14

אִילֵּימָא אַהֲרֹן וּבָנָיו, דִּכְוָתֵיהּ תַּיִישׁ וּבְנוֹ, מִי נָהֵיג? וְהָתַנְיָא: ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּזְכָרִים! אֶלָּא תְּיָישָׁה וּבְנָהּ, דִּכְוָותַהּ הָכָא כֹּהֶנֶת וּבְנָהּ, כֹּהֶנֶת בַּת עֲבוֹדָה הִיא?

קטע 15

לְעוֹלָם אַהֲרֹן וּבָנָיו, דִּכְוָותַהּ הָכָא תַּיִישׁ וּבְנוֹ. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: עֲדָא אָמְרָה חֲנַנְיָה הִיא, דְּתַנְיָא: ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּזְכָרִים, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: נוֹהֵג בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת.

קטע 16

וְהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים כּוּ׳. תָּנָא: נוֹדֵר וְעוֹבֵד, יוֹרֵד וּמְגָרֵשׁ.

קטע 17

וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזֵיל לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לֵיהּ! קָסָבַר: צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר.

קטע 18

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּמַדְּרִינַן לֵיהּ בְּרַבִּים.

קטע 19

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים אֵין לוֹ הֲפָרָה, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּמַדְּרִינַן

מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור