דף ביאור
מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳
מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־504 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
לאחזוקינהו בחשודים מי אמר ר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה היכא דמוחזק לן דעובר על דבר א':
לעדות בכור להעיד שלא הטיל בו מום זה בכוונה:
לעדות אשה שמת בעלה במדינת הים:
תני אלא לעדות שאשה כשרה ובעדות בכור נמי אשה כשרה דאמרינן הלכתא כרבן שמעון ואפי' בתו:
יימר שרי בוכרא יימר המתיר בכורות לשון גנאי:
לא היו מוחזקין בטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל מום זה בכוונה ואתי לאחוויי לחכם אי קבוע הוא אי עובר הוא:
נאמן דהפה שאסר ואמר בכור הוא התיר ואמר מומו עמו:
אשת איש הייתי ולא היינו מוחזקין בה שהיא אשת איש מעולם:
ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bekhorot 36a · Sefaria
תוספות
אימר דא"ר מאיר לחששא כו' מתוך הלשון משמע דאליבא דר' מאיר קאמר ולא סבירא לן כוותיה אלא אפילו במוחזק עובר על דבר א' לא הוי חשוד על כל התורה כולה ואע"ג דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כז.) אמר אביי עבריין אוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ומוקים לה כרבי מאיר וקיימא לן כוותיה דהוא מיע"ל קג"ם היינו דוקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשיד ומיהו ר' מאיר דקאמר התם עד זומם פסול לכל התורה כולה ה"נ הוה מצי למינקט אחד משאר דברים ולא נקט עד זומם אלא לאפוקי מדר' יוסי דאפילו עד זומם נמי מכשר לדיני נפשות כשהוזם בדיני ממונות:
ואמר רבא מה לו לשקר רבה גרסינן שהיה רבו של אביי ולא רבא דרבא אית ליה בהדיא בחזקת הבתים (ב"ב דף לג:) דמה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן דאמר דאביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא כו':
בא לפני רבן גמליאל אמר ליה לאו והלכה כן הוא דאין חילוק בין חבר לעם הארץ דבפרק בתרא דיומא (דף עח.) גבי ר' יוסי בן זימרא דכהן הוה ומיבעיא ליה אי הלכה כר' מאיר דאמר חשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אי כרשב"ג דאמר נאמן על של חבירו ש"מ דלרבי מאיר לא היה מתיר אע"פ שהיה חבר:
עמד השואל ושאל בפ' נערה בנדרים בירושלמי דריש מדכתיב ועמדו שני האנשים בוי"ו דשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד:
עמוד על רגליך ויעידו בך לא גרסי' ויעידו בך לא כאן ולא בפרק תפלת השחר ברישיה (ברכות כז:) דמה עדות שייך כאן אלא בסנהדרין בריש פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט.) גרסינן ליה גבי עובדא דינאי ואגב פשטא דהתם נכתב כאן:
היאך החי יכול להכחיש החי כלומר סבור הייתי להעלים ואיני יכול ובקונט' פירש דודאי כך אמרתי וחזרתי בי וא"א כן דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) פסק שם הלכה כמותו:
רבי חוצפית המתורגמן מעשרה הרוגי מלכות:
Tosafot on Bekhorot 36a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא שערי בסלי נסרוה כייל ערובה ערבה קלופה בהדי כו' כ"ה ברא"ש:
בפירש"י בד"ה דא"כ דהוה כו' והיכא דאנן יודעין שהוא כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה אימר דאר"מ כו' עובר על דבר אחד לא הוי חשוד כו' ומוקים לה כר"מ וקמ"ל כו' ובד"ה ואמר רבא כו' ולא רבא דרבא כו' ובד"ה רבי חוצפית כו' מלכות הס"ד ואח"כ מ"ה והלכתא כו' לאגלויי לא משקר מ"מ לא הימניה לע"א אלא משום דדייקא ומנסבא א"נ דלמא כיון כו' לא דייקא כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Bekhorot 36a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' עד מפי עד כשר עי' סנהדרין דף ל ע"ב ברש"י ד"ה בעדות בכור ובתוס' שם:
Gilyon HaShas on Bekhorot 36a · Sefaria
בן יהוידע
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָאו. קשא איך הכחיש רבי יהושע, ומי הכריחו להכחיש חס ושלום? ונראה לי בס"ד דידוע מה שכתב הרב פתח עינים בברכות (ברכות כז:) בהך עובדא דשאל (רשב"י) על תפלת ערבית דקאמר התם 'עמד השואל ושאל' דדרכם היה שאין בעל השאלה שואל מן החכמים בית המדרש אלא יש אחד ממונה על דבר זה שהוא ישאל כל השאלות אשר יגידו לו השואלין. ולכן כאן רבי יהושע לא ראה את רבי צדוק שואל בית המדרש ולא ידע ששאלה זו היא של רבי צדוק, אך קודם זה כששאל רבי צדוק מן רבי יהושע ואמר לו דיש לחלק בין חבר לעם הארץ לאו על כל חבר הורה כן אלא רק הורה על רבי צדוק שהיה מוחזק ומפורסם בצדקות וחסידות ואין לו חמוד ממון והוא אשר התענה ארבעים שנה על ירושלים ובודאי דיש לחלק בין דידיה לבין שאר חבירים בסתם, וכיון דשאל השואל על חבר בסתם אמר לו רבי יהושע לאו דודאי כך הוא הדין אבל רבי צדוק שאני ושאני, והנה רבן גמליאל היה מכיר בדבר זה שלא המתין עד שישיב לו רבי יהושע תשובה על שאלתו למה אמר 'הֵן' אלא תכף ומיד אמר לו 'עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ' שעשה לו בזיון אז אמר רבי יהושע אם אומר לו אני לא אמרתי 'הֵן' אלא לרבי צדוק דיש לחלק בין חבר מוחזק ומפורסם לבין חבר בסתם אז היה בוש רבן גמליאל מן הבזיון שעשה לו לרבי יהושע, על כן אמר מוטב שאשתוק ואעשה עצמי כאלו הכחשתי ובדין עשה לי רבן גמליאל כזאת כדי שלא יבוש רבן גמליאל ראה כמה היה חסיד רבי יהושע זי"ע.
Ben Yehoyada on Bekhorot 36a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ל״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־504 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 18 מילים
נפתחת ב״אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר לַחֲשָׁשָׁא, לְאַחְזוֹקִינְהוּ מִי…״
- קטע 232 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֵד מִפִּי עֵד, מַהוּ לְעֵדוּת…״
- קטע 37 מילים
נפתחת ב״תְּנִי: אֶלָּא לְעֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ בִּלְבָד.…״
- קטע 420 מילים
נפתחת ב״רַב יֵימַר אַכְשַׁר עֵד מִפִּי עֵד בִּבְכוֹר,…״
- קטע 518 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אִילְעָא: לֹא הָיוּ מוּחְזָקִין בּוֹ…״
- קטע 623 מילים
נפתחת ב״מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא…״
- קטע 718 מילים
נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּאִי בָּעֲיָא לָא…״
- קטע 819 מילים
נפתחת ב״אֵימָא: לָא הַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא, קָא מַשְׁמַע…״
- קטע 945 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: מַאי…״
- קטע 1020 מילים
נפתחת ב״וַאֲמַר רָבָא: מָה לוֹ לְשַׁקֵּר, אִי בָּעֵי…״
- קטע 1138 מילים
נפתחת ב״הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם וַדַּאי אִיכָּא מַיָּא, הָכָא…״
- קטע 1230 מילים
נפתחת ב״רַבִּי צָדוֹק הֲוָה לֵיהּ בּוּכְרָא, רְמָא לֵיהּ…״
- קטע 1334 מילים
נפתחת ב״אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: חִילַּקְנוּ…״
- קטע 1427 מילים
נפתחת ב״כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל:…״
- קטע 1537 מילים
נפתחת ב״יְהוֹשֻׁעַ, עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ, וְיָעִידוּ בְּךָ. עָמַד…״
- קטע 1619 מילים
נפתחת ב״וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וְדוֹרֵשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ…״
- קטע 1710 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר: הֶרְאֵיתִי בְּכוֹר זֶה…״
- קטע 1854 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נֶאֱמָן…״
- קטע 1912 מילים
נפתחת ב״הָתָם הוּא דְּקָדָשִׁים בְּחוּץ לָא אָכֵיל, אֲבָל…״
- קטע 2031 מילים
נפתחת ב״מֵתִיב רַב שֵׁיזְבִי: הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵין נֶאֱמָן…״
- קטע 212 מילים
נפתחת ב״שָׁאנֵי הָתָם,…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב שיזבי [הראשון] · דור שלישי לאמוראים
תלמידו של רב חסדא ואמר הלכות בשמו.
מקור: מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳ · קטע 20 — “מֵתִיב רַב שֵׁיזְבִי: הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵין נֶאֱמָן עַל הַמַּעֲשֵׂר…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳ · קטע 11 — “…לוֹ לְשַׁקֵּר״. יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לְהַאי שְׁמַעְתָּא בְּלָא גַּבְרָא,…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳ · קטע 10 — “…דְּנַרֶשׁ אֲזַלִי. וַאֲמַר אַבָּיֵי: ״מָה לוֹ לְשַׁקֵּר״ בִּמְקוֹם עֵדִים…”
לשון המקור
אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר לַחֲשָׁשָׁא, לְאַחְזוֹקִינְהוּ מִי אָמַר?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֵד מִפִּי עֵד, מַהוּ לְעֵדוּת בְּכוֹר? רַב אַסִּי אָסַר, וְרַב אָשֵׁי שָׁרֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב אַסִּי לְרַב אָשֵׁי: וְהָא תָּנָא דְבֵי מְנַשֶּׁה: אֵין עֵד מִפִּי עֵד כָּשֵׁר אֶלָּא לְעֵדוּת הָאִשָּׁה!
תְּנִי: אֶלָּא לְעֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ בִּלְבָד.
רַב יֵימַר אַכְשַׁר עֵד מִפִּי עֵד בִּבְכוֹר, קָרֵי עֲלֵיהּ מָרִימָר: ״יֵימַר שָׁרֵי בּוּכְרָא״. וְהִלְכְתָא: עֵד מִפִּי עֵד כָּשֵׁר לְעֵדוּת בְּכוֹר.
אָמַר רַבִּי אִילְעָא: לֹא הָיוּ מוּחְזָקִין בּוֹ שֶׁהוּא בְּכוֹר, וּבָא אֶחָד וְאָמַר שֶׁהוּא בְּכוֹר וּמוּמוֹ עִמּוֹ — נֶאֱמָן.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר? תְּנֵינָא: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה ״אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אֲנִי״ נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר!
מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּאִי בָּעֲיָא לָא אָמְרָה. אֲבָל הָכָא, דְּלָא סַגִּיא דְּלָא אָמְרָה, דְּקָדָשִׁים בְּחוּץ לָא אָכֵיל,
אֵימָא: לָא הַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא, קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִי מִשּׁוּם הָכִי — הֲוָה שָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא דְּנִיכָּר וְאָכֵיל לֵיהּ.
מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא מֵהָהוּא גַּבְרָא דְּאוֹגַר לֵיהּ חֲמָרָא לְחַבְרֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ: לָא תֵּיזִיל בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד דְּאִיכָּא מַיָּא, זִיל בְּאוֹרְחָא דְּנַרֶשׁ דְּלֵיכָּא מַיָּא. אֲזַל בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד וּמִית חֲמָרָא, וַאֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ: בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד אָזְלִי, וּמִיהוּ מַיָּא לָא הֲווֹ.
וַאֲמַר רָבָא: מָה לוֹ לְשַׁקֵּר, אִי בָּעֵי אָמַר: בְּאוֹרְחָא דְּנַרֶשׁ אֲזַלִי. וַאֲמַר אַבָּיֵי: ״מָה לוֹ לְשַׁקֵּר״ בִּמְקוֹם עֵדִים לָא אָמְרִינַן.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם וַדַּאי אִיכָּא מַיָּא, הָכָא וַדַּאי שָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא — חֲשָׁשָׁא הוּא, וּבִמְקוֹם חֲשָׁשָׁא אָמְרִינַן ״מָה לוֹ לְשַׁקֵּר״. יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לְהַאי שְׁמַעְתָּא בְּלָא גַּבְרָא, אֲמַר לֵיהּ רָבָא זוּטֵי לְרָבִינָא: אֲנַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אִילְעָא מַתְנִינַן לַהּ.
רַבִּי צָדוֹק הֲוָה לֵיהּ בּוּכְרָא, רְמָא לֵיהּ שְׂעָרֵי בְּסַלֵּי, בַּהֲדֵי דְּקָאָכֵיל אִיבְּזַע שִׂיפְתֵּיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ: כְּלוּם חִילַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֵן.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: חִילַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: לָא. אָמַר לוֹ: (והא) [וַהֲלֹא] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי הֵן! אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲלוּ בַּעֲלֵי תְרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל: כְּלוּם חִילַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי הֵן!
יְהוֹשֻׁעַ, עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ, וְיָעִידוּ בְּךָ. עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: הֵיאַךְ אֶעֱשֶׂה? אִילְמָלֵי אֲנִי חַי וְהוּא מֵת — יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַמֵּת, עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי — הֵיאַךְ חַי יָכוֹל לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי?
וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וְדוֹרֵשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁרִינְּנוּ כׇּל הָעָם וְאָמְרוּ לְחוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן: עֲמוֹד! וְעָמַד.
מַתְנִי׳ נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר: הֶרְאֵיתִי בְּכוֹר זֶה וּבַעַל מוּם הוּא.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר ״בְּכוֹר זֶה נָתַן לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ״. מַאי טַעְמָא? כֹּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקְּרִי בַּהּ אִינָשֵׁי. אָמַר רַב אָשֵׁי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר ״הֶרְאֵיתִי בְּכוֹר זֶה וּבַעַל מוּם הוּא״. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כֹּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקְּרִי בַּהּ אִינָשֵׁי?
הָתָם הוּא דְּקָדָשִׁים בְּחוּץ לָא אָכֵיל, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דַּחֲשִׁידִי — חֲשִׁידִי.
מֵתִיב רַב שֵׁיזְבִי: הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵין נֶאֱמָן עַל הַמַּעֲשֵׂר ״קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן״ אוֹ ״מִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר״ — אֵינוֹ נֶאֱמָן. אַמַּאי? נֵימָא: כֹּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקְּרִי בַּהּ אִינָשֵׁי!
שָׁאנֵי הָתָם,