בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ב׳ עמוד ב׳

    פרק א׳ - הלוקח עובר חמורו

    Also cited as: Bekhorot 2b, Chapter 1 HaLokeach Ubbar Chamoro

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מאי לאו אעובר - קאמר דאינו רשאי:

    כהן מאי עבידתיה - בבהמה אלא ודאי אעובר:

    לא - לעולם מהכא לא תפשוט דהכא במאי עסקינן כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה וליטול חצי השבח בין בפטום בין בוולדות דמיגו דקנסינן וכו' אבל אי זבין ליה עובר לחודיה לא:

    שאינה יכולה להתרפאות - ולעשות מלאכה בשבת:

    מתיר בשבורה - ועובר דומיא דשבורה:

    היינו אורחיה - ולא שבור הוי:

    בהמה לעובריה - כגון שעדיין לא נתעברה ומכר לו כל הוולדות שעתידין להתעבר ובהמה עצמה לא מכר לו:

    מהו - לקונסו לפדותה משום מוכר בהמה לעובד כוכבים:

    דאתי לאיחלופי - להתיר מכירת שלמה:

    דפסקה מיניה - שלא שייר בה לעצמו כלום משמכרה:

    וכ"ש שלמה - כי האי גוונא דלא פסקה מיניה שהרי שייר לעצמו גוף הבהמה ואי משום עוברין ליכא למיחש שהרי לא נתעברה עדיין ולא כלום מכר לו ולכשיבאו ברשות עובד כוכבים הם באים:

    דפסקה מיניה - ומכירה חלוטה היא ואתי לאחלופי ולהתיר מכירה חלוטה שלמה אבל הכא דלא פסקה מיניה שרי דלאו מכירה היא:

    וכל שכן שלמה דאתיא לאחלופי - במכירה חלוטה של שלימה אחרת:

    משום הכי הוא - בתמיה דאיצטריך לן למיבעי:

    עליה - על השבורה:

    אלמא - טעמא דרבנן משום עוברין תיפשוט מינה דלרבנן אסור למכור לעובד כוכבים בהמה לעובריה ולר' יהודה מותר: לעולם טעמא דרבנן משום איחלופי ואיצטריך למיבעי כיון דלא פסקה מיניה איכא למימר לא אתי לאיחלופי במכירה גמורה והכי קאמרי ליה רבנן לר' יהודה:

    כמאן דזבנה לשחיטה דמי - וליכא למיחש לאיחלופי דמאן דחזי ידע דלא מזבין ליה אלא לשחיטה ולא אתי לזבוני בהמה שלא לשחיטה:

    משהא לה - לצורך וולדות ומאן דחזי לה בבית העובד כוכבים לסוף שנה או שתים סבר מותר למכור בהמה לעובד כוכבים שלא לשחיטה:

    ת"ש - ממתני':

    ולא קתני אע"פ שאינו רשאי - אלמא מותר למכור בהמה לעובריה דהא קבלה מכירה לעוברין היא שאין חולק העובד כוכבים אלא בוולדות דקס"ד דלא פליג עובד כוכבים בשבח פטימת בהמה:

    על פיך - בהגרמת פיך:

    תנא במכירה - אינו רשאי והוא הדין לכולהו:

    ומאי שנא מכירה דנקט - בה אינו רשאי ולא נקטיה בחדא מהנך:

    דעיקר מכירה היא - עיקר איסורא הויא מכירת בהמה:

    בכורות ב עמוד ב

    1מאי לאו אעובר? לא, אבהמה.

    2והא ״דמיו״ קתני! תני ״דמיה״. והא ״נותן כל דמיו לכהן״ קתני, ואי בהמה כהן מאי עבידתיה? הכא במאי עסקינן כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה, דמיגו דקנסינן ליה אבהמה, קנסינן ליה אעובר.

    3אמר רב אשי: ת"ש רבי יהודה מתיר בשבורה, מפני שאינה יכולה להתרפאות. הא יכולה להתרפאות אסר, והא עובר נמי כיכול להתרפאות דמי. שמע מינה.

    4ואיכא דמתני לה אמתני' והמוכר לו, אע"פ שאינו רשאי. לימא מתני' דלא כרבי יהודה, דתנן: רבי יהודה מתיר בשבורה!

    5אפילו תימא רבי יהודה שבורה, לאו היינו אורחיה; עובר, היינו אורחיה.

    6ת"ש רבי יהודה אומר: המקבל בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין אותו בשויו, ונותן חצי דמיו לכהן. והנותן לו בקבלה, אע"פ שאינו רשאי קונסין אותו עד עשרה בדמיו, ונותן כל דמיו לכהן. מאי לאו אעובר? לא, אבהמה.

    7והא דמיו קתני! תני ״דמיה״. והא ״נותן כל דמיו לכהן״ קתני, ואי בהמה כהן מאי עבידתיה? הכא במאי עסקינן כגון דיהיב בהמה מעברתא לפטומה, דמיגו דקנסינן ליה אבהמה קנסינן ליה אעובר.

    8אמר רב אשי, ת"ש ר' יהודה מתיר בשבורה, מפני שאינה יכולה להתרפאות. הא יכולה להתרפאות אסור, והאי נמי כיכול להתרפאות דמי. שמע מינה.

    9איבעיא להו: מכר בהמה לעובריה, מאי? תיבעי לר' יהודה, תיבעי לרבנן.

    10תיבעי לרבי יהודה: עד כאן לא קא שרי ר' יהודה אלא בשבורה, דלא אתיא לאיחלופי, אבל שלמה דאתיא לאיחלופי אסר.

    11או דלמא, ומה שבורה דפסקה מיניה, וכל שכן שלמה דלא פסקה מיניה?

    12תיבעי לרבנן: עד כאן לא קאסרי רבנן אלא בשבורה, דפסקה מיניה, אבל שלמה דלא פסקה מיניה שרו.

    13או דלמא: ומה שבורה דלא אתיא לאיחלופי אסרי, וכל שכן שלמה דאתיא לאיחלופי.

    14וטעמא דרבנן משום הכי הוא? והתניא: אמרו לו לרבי יהודה: והלא מרביעין עליה ויולדת! אלמא משום עובריה הוא.

    15הכי קא"ל טעמא דידן משום דאתיא לאיחלופי בבהמה, אלא את, מ"ט שרית? משום דאין יכולה להתרפאות, כמאן דזבנה לשחיטה דמי.

    16והלא מרביעין עליה ויולדת, וכיון דמרביעין עליה ויולדת משהא לה!

    17ואמר להו: לכשתלד, דלא מקבלת זכר.

    18תא שמע, והנותן לו בקבלה, ולא קתני: אע"פ שאינו רשאי!

    19וליטעמיך, המשתתף לו דלא קתני, הכי נמי דרשאי? והא אמר אבוה דשמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בשם עבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה: ״לא ישמע על פיך״!

    20אלא, תנא מכירה, והוא הדין לשותפות. ה"נ תנא מכירה והוא הדין לקבלנות. ומאי שנא מכירה דנקט? דעיקר מכירה היא.

    21תא שמע: רבי יהודה אומר, המקבל בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין אותו בשוויו, ונותן חצי דמיו לכהן. והנותן בקבלה, אע"פ שאינו רשאי קונסין אותו עד עשרה בדמיו, ונותן כל דמיו לכהן.

    22וחכמים אומרים: כל זמן שיד עובד כוכבים באמצע פטורה מן הבכורה.

    תוספות

    מאי לאו אעובר - פי' ואיירי בבהמה מעוברת. לא אבהמה פי' ולא איירי בעובר אלא בבהמה לעוברה וכן משמע לקמן גבי בעיא דבהמה לעובריה מהו ובעי למיפשט מהכא דאסור דקאמר מאי לאו אבהמה ש"מ דאי אבהמה קאי איירי בבהמה לעוברה ולכאורה לא איירי בבהמה לעוברה דא"כ מאי פריך והא דמיו קתני לימא דקאי אעובר וכי תימא דמשמע ליה דקאי אבהמה א"כ לקמן נמי לידוק הכי אלא הכא איירי בבהמה לפטומה כדמסיק לקמן לעוברה:

    דלא מקבלת זכר - לא מטעם טרפות מדאמר פרק אלו טריפות (חולין דף נז:) גבי ר"ש [בן חלפתא] שהיה עסקן בדברים ודילמא קסבר ר' יהודה טריפה יולדת ומשבחת ואית ספרים דלא גרסי יולדת שאין צורך שם בלידה אלא במה שמשבחת ומ"מ מסתבר הכא דאפילו מן הארכובה ולמטה שרי רבי יהודה משום דלא מקבלה זכר:

    ולטעמיך המשתתף לו כו' - מקבלה לא שייך להקשות דמיתסר משום שותפין דלא אתי בקבלה כל כך לידי שבועה ודוקא נקט שותפות אבל שאר משא ומתן לא אסור:

    אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים - הא דתניא פ"ק דמסכת ע"ז (דף כב.) ישראל ועובד כוכבים שקבלו שדה בשותפות וכן עובדא דעובד כוכבים נוטל שני ערלה וישראל נוטל שני היתר ואמר פרק הזרוע (חולין דף קלג.) המשתתף עם עובד כוכבים צריך שירשום כל הני עובדא פליגי אאבוה דשמואל:

    שמא יתחייב לו עובד כוכבים שבועה - מכאן אוסר רבינו שמואל קבלת השבועה מק"ו ור"ת מתיר מפני שהוא כמציל מידם כדתניא פ"ק דמס' ע"ז (דף ו:) מלוה על פה גובין מהן מפני שהוא כמציל מידם אע"ג דאזיל ומודה ויש לחלק בין ספק לודאי עוד מייתי ר"ת ראיה מההיא דפרק [בתרא] דמגילה (דף כח.) דאמר אבוה בר איהי תיתי לי דלא עבדי שותפות עם עובד כוכבים ואי אסור מאי רבותיה וכן פר"ת שלא היו נזהרים משלש סעודות מדאמר פרק כל כתבי (שבת דף קיח:) תיתי לי דקיימית ג' סעודות משמע שכולן לא היו נזהרים בהן עוד פר"ת בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים ואין תופסין בהם אלהות ואע"פ שמזכירין [עמהם] שם שמים וכוונתם [לד"א מ"מ] אין זה [שם] עבודת כוכבים כי דעתם לשם עושה שמים וארץ ואע"ג שמשתתף ש"ש ודבר אחר אין כאן לפני עור לא תתן מכשול דבני נח לא הוזהרו על כך ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף:

    דעיקר מכירה - פרש"י דעיקר איסור הוא המכירה משמע שרוצה לומר שעיקר האיסור הוא המכירה וקשה הא שותפות לא מיתסר משום מכירה אלא כדאבוה דשמואל וצ"ל עיקר איסור הפשוט הוא מכירה כדתנן פרק קמא דמס' ע"ז (דף יד:):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' וא"ל לכשתלד דלא מקבלה כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה שאינה יכולה כו' מלאכה בשבת עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה מתיר בשבורה כו' ובד"ה משום הכי כו' לן למבעי עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה עליה עול כו' ובד"ה כמאן כו' בהמה שלא לשחיטה עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה משהו כו' כצ"ל:

    בד"ה תא שמע ממתני' כו' דקס"ד דלא פליג עובד כוכבים בשבח כו' עכ"ל הס"ד ולאפוקי מסוגיא דלעיל דמוקי לה בבהמה מעוברת לפטומה וק"ל:

    תוס' בד"ה מאי לאו כו' אלא בבהמה לעוברה וכן כו' כדמסיק לקמן לעוברה:

    בד"ה דלא מקבלה זכר כו' עסקן בדברים ודלמא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה שמא יתחייב כו' וכונתם וכו' ואין זה כו' בגרם שיתוף עכ"ל כצ"ל הס"ד ואחר כך מ"ה [דעיקר] מכירה כו' כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ב׳ עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף ב׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־416 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ב׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026