כופה ומשמשתו - שאינה יכולה לאסור עצמה עליו אבל יכולה לאוסרו עליה שתהא היא מודרת ולא הוא כגון הנאת תשמישו עליה דצריך הוא להפר שלא יאכילנה דבר האסור לה:

ולא תתקשט ולא תאסר - לר' יוסי כיון דאמר אין אלו נדרי עינוי נפש היאך יכול להפר ואי משום דתלינהו בתשמיש לא תתקשט ולא תיאסר:

א"כ קרו לה מנוולת - וכי מבזו מקשטא אישתכח דנדר זה אוסרה עליו לפיכך יכול להפר משום דברים שבינו לבינה:

ותתקשט ותאסר אי לבית שמאי - אמאי יוציא לאלתר ויתן כתובה ותתקשט ותאסר והות ליה כמדיר את אשתו מתשמיש המטה ותנן בפרק אף על פי לבית שמאי שתי שבתות ולבית הלל שבת אחת:

הני מילי - שיש לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו היכא דאדרה איהו:

אבל היכא דנדרה איהי ואישתיק - ולא היפר אינה יכולה לגור אצלו כלל ואפי' עד שתאסר ע"י קישוט דסברה מיסנא סני לי:

וכמה קצבה - כלומר אם נתן קצבה עד כמה לא כייפינן ליה להוציא:

נהנית מריח קשוטיה - שנתקשטה לפני הנדר:

מתני' כשהן בעיר אחרת - דרך בתם ללכת אצלם ברגלים:

רגל אחד - מציא מוקמא אנפשה שלשה לא מציא מוקמא ובגמרא פריך הא שנים מאי:

שנועל בפניה - בגמ' מפרש:

מחמת דבר אחר - בגמרא מפרש:

שתאמרי לפלוני - בגמרא מפרש:

שתהא ממלאה ומערה - בגמרא מפרש:

גמ' סיפא - דקתני שלשה יוציא הא שנים יקיים אתאן לכהנת:

רדופה - לילך לבית אביה תמיד שנים יוציא שאינה רדופה שנים יקיים:

דכתיב לא גרסי':

אישי - לשון אישות ונישואין:

ככלה בבית חמיה - שכבר ניסת וגס לבה בבעלה ואינה בושה הימנו:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

כתובות 71 עמוד ב

1בבגדי צבעונין! הכא במאי עסקינן בדברים שבינו לבינה.

2הניחא למ"ד דברים שבינו לבינה הבעל מיפר. אלא למ"ד אין הבעל מיפר, מאי איכא למימר? דאתמר: דברים שבינו לבינה, רב הונא אמר: הבעל מיפר, רב אדא בר אהבה אמר: אין הבעל מיפר, שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר.

3אלא הכא במאי עסקינן כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש המטה, דאמרה: ״יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט״, כדאמר רב כהנא.

4דאמר רב כהנא: ״הנאת תשמישי עליך״ כופה ומשמשתו. ״הנאת תשמישך עלי״ יפר, לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו.

5ולא תתקשט ולא תאסר! אם כן קרו לה ״מנוולת״.

6ותתקשט ותאסר, אי לב"ש שתי שבתות, אי לבית הלל שבת אחת! הני מילי היכא דאדרה איהו, דסברה: מירתח רתח עילואי והשתא מותיב דעתיה. אבל הכא, דנדרה איהי ושתיק לה, סברה מדאישתק מיסנא הוא דסני לי.

7רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה. וכמה קצבה? אמר רב יהודה אמר שמואל: י"ב חדש. רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשר שנים. רב חסדא אמר אבימי: רגל, שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל.

8ובעשירות ל' יום. מאי שנא ל' יום? אמר אביי: שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה ל' יום.

מתני׳ · משנה

9המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה, בזמן שהוא עמה בעיר חודש אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל אחד יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה.

10המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה. ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי.

11אמר לה: ע"מ שתאמרי לפלוני מה שאמרת לי״, או: ״מה שאמרתי לך, או שתהא ממלאה ומערה לאשפה יוציא ויתן כתובה.

גמ׳ · גמרא

12הא גופא קשיא: אמרת רגל אחד יקיים. הא שנים יוציא ויתן כתובה. אימא סיפא: שלשה יוציא ויתן כתובה. הא שנים יקיים.

13אמר אביי: סיפא אתאן לכהנת, ורבי יהודה היא. רבה בר עולא אמר, לא קשיא: כאן ברדופה, כאן בשאינה רדופה.

14(שיר השירים ח, י) ״אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום״, אמר רבי יוחנן: ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה, ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה.

15(הושע ב, יח) ״והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי״, אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה.

16המדיר את אשתו וכו'. בשלמא לבית המשתה׃

תוספות

כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש המטה - ואם תאמר ואמאי לא מוקי לה דתלינהו באיסור פירות שבעולם ולא יוכל להקשות ותתקשט ותאסר אי לבית שמאי כו' ונראה לרשב"א משום דאכתי הוה קשה ליה דתתקשט ותיאסר לר' יהודה יום א':

ולא תתקשט ולא תיאסר - פירוש והיכי מצי מיפר אבל לא פריך אמאי יוציא ויתן כתובה הואיל ויכולה לסבול שלא תתקשט דא"כ לרב נמי תיקשי:

ותתקשט ותיאסר אי לב"ש כו' - דבשלמא עד השתא דס"ד שיש עינוי בקישוט ולא תלנהו בתשמיש יוציא לאלתר ויתן כתובה שאין לה להמתין כלל ולמנוע מקישוט:

אבל הכא דנדרה איהי כו' - וא"ת וימתין שמא ימצא פתח להקמתו דנשאלים על ההקם כדאמרי' בשילהי נערה המאורסה (נדרי' דף עט.) ואומר ר"י דאין נשאלין על ההקם אלא ביום שמעו שאמר לה קיים ליכי אבל אם עבר יום שמעו שאינו יכול להפר מחמת שהחריש לה אינו יכול לשאול עוד ואפילו אם תמצא לומר שיכול לשאול אתי שפיר דודאי כשהדירה הוא תמתין לבית הלל שבת אחת שאין קשה לה להמתין דסברה דהשתא מירתח רתח ולאחר מיכן יתפייס אבל הכא דסברא מיסנא סני ואינה סבורה שיתפייס עוד לא תקנו חכמים שתמתין הואיל וקשה לה:

גבי חדש ל"ג שלשה דא"כ הוה דייק עלה בגמרא כדדייק גבי רגל:

כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה - פירש ר"ח דרגל ראשון היא רגילה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ורגל שני אינה רדופה כל כך אף ע"פ שעדיין לא הגידה שבחה ומתני' דקתני רגל אחד יקיים היינו ברדופה ברגל ראשון שלא הלכה עדיין בשום פעם אחר להגיד שבחה והא דקתני שנים יקיים בשאינה רדופה כלומר ברגל שני או שלישי של חופה שאינה רדופה אע"פ שעדיין לא הגידה שבחה הואיל ואיחרה מללכת רגל ראשון ואתי שפיר הא דגרסינן בכל הספרים דכתיב וגרסינן נמי ואמר רבי יוחנן ולפירוש הקונטרס לא גריס דכתיב ולא גריס נמי ואמר רבי יוחנן אלא אמר רבי יוחנן. רבינו תם:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

הכא במאי עסקינן בדברים שבינו לבינה - פירש רש"י מתניתין דהכא נמי בקשוט שבינו לבינה, כגון שנדרה שלא תתקשט בשמן אנפיקינון שמשיר את השער. כלומר, ומתניתין דהתם בשאר קשוטין שאינן דברים שבינו לבינה. ואינו מחוור, מדאמרינן הניחא למאן דאמר דברים שבינו לבינה, הבעל מפר דאתמר דברים שבינו לבינה רב הונא אמר הבעל מפר וכו'. ופלוגתא דרב הונא ורב אדא גבי קשוטין דהתם, היא אי מודה בהו ר' יוסי שמפר משום דברים שבינו לבינה אף על פי שאינו מפר משום נדרי עינוי נפש, או אפילו משום דברים שבינו לבינה אינו מפר. אלא הכי פירושו הכא במאי עסקינן בדברים שבינו לבינה מפר, ונפקא מינה שאינן מופרין אלא כל זמן שהיא תחתיו, כלומר, אף על פי שלא אתקשט אינו מפר משום נדרי ענוי נפש, משום דברים שבינו לבינה מפר, ונפקא מינה שאין מופרין אלא כל זמן שהיא תחתיו ואפילו גרשה והחזירה, אבל אם גרשה ונשאת אינן מופרין, וכדתנן בפרק בתרא דנדרים (צ, ב) נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים, הניחא למאן דאמר דברים שבינו לבינה מפר, אלא למאן דאמר אינו מפר כלומר, דברים שבינו לבינה כאלו שלא אתקשט ולא ארחץ, אבל לכולי עלמא יש דברים שבינו לבינה שהוא מפר דהא כתיב בין איש לאשתו, ותנן נטולה אני מן היהודים יפר חלקו. ותניא בפרק בתרא דנדרים (שם) דלא אכחול ושלא אפרכס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה ואמרינן עלה מאן שמעת ליה דאמר שלא אכחול שלא אפרכס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה הוויין רבי יוסי, וקתני מפר משום דברים שבינו לבינה, ורבנו תם ז"ל גריס, הניחא למאן דאמר מפר, אלא למאן דאמר אינו מפר מאי איכא למימר, ולא גריס דברים שבינו לבינה, דמשמע דבכל דברים שבינו לבינה פליגי.

וכמה קצבה אמר רב יהודה אמר שמואל שנים עשר חדש, רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן עשר שנים. וכתב רבנו חננאל דהלכתא כר' יוחנן ואיכא מאן דהלכתא כרב חסדא דהוא בתרא. והרמב"ם ז"ל פסק (פי"ג מהל' אישות ה"ח ובפיה"מ כאן) כרב יהודה אמר שמואל דאמר י"ב חדש ואיני יודע טעם לדבריו, דהא קיימא לן (עירובין מז, ב) דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, או יפסוק כר' יוחנן דהלכתא כוותיה במקום שמואל, או כרב חסדא דהוא בתרא וזה נכון יותר. ורבנו אלפסי השמיטה לגמרי.

ירושלמי (בפרקין ה"ג) - עולא בר שמואל אמר בעניות שלא נתן קצבה אבל אם נתן קצבה אפילו עד עשר שנים מותר, שאין שועל בעפר פיו מת, נתן בר אושעיא אמר ר' יוחנן חוץ מן הרגל.

הא דתנן המדיר את אשתו שלא תלך לבית המשתה ושלא תלך לבית האבל וכן המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה. לשמואל מוקמי להו כולהו כשנדרה היא וקיים לה הוא, דאי לא תקשי ליה נמי אמאי יוציא לאלתר, ואף על גב דלא הוו דברים שיש בהם ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה אפילו הכי הוא נותן אצבע בין שיניה, שאלו רצה להפר יפר דמיירי כגון דתלתינהו לנדרה בתשמיש, כדאוקימנא המדיר את אשתו שלא תתקשט לר' יוסי אליבא דמאן דאמר דברים שבינו לבינה אין הבעל מפר. כן כתב הראב"ד ז"ל.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף ע״א עמוד ב׳

מסכת כתובות דף ע״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־349 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף ע״א ע״ב

פתיחה בקורא