משום סימפון - הוא דאמר ארוסה לא תאכל תרומה עד שיגיע זמן שחייב במזונותיה ולשון סימפון הוא ביטול כגון שובר המבטל שטר קרוי סימפון ומום באשה או בבהמה שמבטל המקח קרוי סימפון והכא גזור בה שמא ימצא בה מום ונמצאו קידושי טעות ובטלים ונמצא שאכלה זרה בתרומה:

אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה - קס"ד שעדיין אינו מכיר במומין שבה ואמאי תני מתני' אפילו למשנה אחרונה עד שתכנס לחופה וכ"ש דקשיא משהגיע זמן דמשנה ראשונה:

מיבדק בדיק לה - ביד קרובותיו:

סימפון בעבדים ליכא - אין מומין מבטל מקח:

כתובות 57 עמוד ב

1אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.

גמ׳ · גמרא

2מנא הני מילי? אמר רב חסדא, דאמר קרא: ״(בראשית כד״, נה) ״ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור״.

3מאי ״ימים״? אילימא תרי יומי, משתעי איניש הכי? אמרו ליה: תרי יומי, אמר להו: לא. אמרו ליה עשרה יומי?! אלא מאי ״ימים״ שנה, דכתיב: ״(ויקרא כה״, כט) ״ימים תהיה גאולתו״.

4ואימא חדש, דכתיב ״(במדבר יא״, כ) ״עד חדש ימים״. אמרי: דנין ״ימים״ סתם מימים״ סתם, ואין דנין ״ימים״ סתם מימים״ שנאמר ״בהן חדש״.

5אמר רבי זירא, תנא: קטנה, בין היא ובין אביה יכולין לעכב. בשלמא איהי מצי מעכבא, אלא אביה אי איהי ניחא לה, אביה מאי נפקא ליה מינה? סבר: השתא לא ידעה, למחר מימרדא ונפקא, ואתיא ונפלה עילואי.

6אמר רבי אבא בר לוי: אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה, אבל פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא גדולה. פשיטא? מהו דתימא: ליחוש דלמא מעיילא פחדא מהשתא וחלשה, קא משמע לן.

7אמר רב הונא: בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה שלשים יום, כאלמנה. מיתיבי: בגרה הרי היא כתבועה. מאי לאו, כתבועה דבתולה? לא, כתבועה דאלמנה.

8תא שמע: בוגרת ששהתה שנים עשר חדש, רבי אליעזר אומר: הואיל וחייב בעלה במזונותיה יפר! אימא: בוגרת וששהתה שנים עשר חודש, רבי אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר.

9תא שמע: המארס את הבתולה, בין שתבעה הבעל והיא מעכבת, ובין שתבעה היא ובעל מעכב נותנין לה שנים עשר חדש משעת תביעה, אבל לא משעת אירוסין. ובגרה, הרי היא כתבועה. כיצד: בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה שנים עשר חדש, ולארוסה שלשים יום. תיובתא דרב הונא תיובתא.

10מאי ״ולארוסה שלשים יום״? אמר רב פפא, הכי קאמר: בוגרת שעברו עליה שנים עשר חדש בבגרות ונתקדשה נותנין לה שלשים יום כאלמנה.

11הגיע זמן ולא נישאו. אמר עולא: דבר תורה, ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר: ״(ויקרא כב״, יא) ״וכהן כי יקנה נפש קנין כספו״, והאי נמי קנין כספו הוא. מה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס בבית אביה, ותשקה לאחיה ולאחותה.

12אי הכי, הגיע זמן ולא נישאו נמי! התם, דוכתא מייחד לה.

13אלא מעתה, לקיט כהן לישראל לא ליכול בתרומה, דלמא אתו למיכל בהדיה! השתא מדידהו ספו ליה מדידיה אכלי?!

14רב שמואל בר רב יהודה אמר: משום סימפון.

15אי הכי, נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי! התם, מיבדק בדיק לה והדר מעייל.

16אלא מעתה, עבד כהן שלקחו מישראל לא ליכול בתרומה, משום סימפון! סימפון בעבדים ליכא, דאי דאבראי הא קחזי ליה. ואי דגואי למלאכה קא בעי, ושבסתר לא איכפת ליה. נמצא גנב או׃

תוספות

ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהם חדש - והא דכתיב ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ודרשינן בשילהי החולץ (יבמות דף מח:) ירח שלשים ימים שלשים ולא אמר התם ימים שנים עשר חודש משום דכתיב אצל ירח:

אי איהי ניחא לה אביה מאי נפקא ליה מינה - משמע כיון דלא נפקא ליה מינה הוי מרידה ופוחתין מכתובתה ותימה דאטו משום דאין האב רוצה נקנוס הקטנה בכתובתה היא מה פשעה וי"ל דהוה לן למימר יגרשנה בלא כתובה שהרי כתובתה לאב:

בגרה יום אחד ונתקדשה כו' - וא"ת ומתני' דקתני דמשתבעה נותנין לה י"ב חודש היכי משכחת לה כיון דאין נותנין לעולם אלא ל' יום בבגרות דמסתמא איירי בנתקדשה כשהיא נערה כמו שדרך בני אדם דאסור לקדש את בתו קטנה ואין פוסקין נמי על הקטנה להשיאה וי"ל דדוקא בבגרה ואח"כ נתקדשה קאמר רב הונא דאין לה אלא ל' יום אבל נתקדשה קודם בגרות יש לה י"ב חודש משעת תביעה וטעמא דכשבגרה קודם שנתקדשה אין לה י"ב חודש דמסתמא הכינה כל תכשיטיה שאם ימצא לה בעל יהא הכל מוכן אבל נתקדשה קודם בגרות אינה מקפדת שכבר היא מקודשת:

מאי לאו כתבועה דבתולה - ולא מצי לשנויי אין כתבועה דבתולה ובשקידשה ואח"כ בגרה דפשיטא ליה דאז לא הוי בגר כתבועה ור"ת מפרש דסתם האי לישנא דבגרה משמע שנתקדשה בבגר ולא קודם:

תיובתא דרב הונא תיובתא - תימה דהכא קאי בתיובתא ובפ' נערה המאורסה (נדרים דף ע:) אתיא סוגיא סתמא דהש"ס כוותיה דקאמר אמילתיה דרבי אליעזר [ההיא דבוגרת ששהתה י"ב חודש] דמייתי לעיל בוגרת בל' יום סגי אימא בוגרת וששהתה והיינו כרב הונא ונראה לפרש דה"ק בוגרת בל' יום סגי והיכי קתני במתני' בוגרת ששהתה שנים עשר חודש דמשמע דבוגרת לא סגי לה בשום ענין בלא שנים עשר חודש בל' יום סגי כגון שקידשה לאחר ששהתה י"ב חודש בבגרות ומשני תני בוגרת וששהתה והשתא קתני סתם בוגרת בהדי נערה ששהתה שנים עשר חודש ובהדי אלמנה ששהתה שלשים יום משום דיש בוגרת שדינה כנערה בשנים עשר חודש כגון בגרה יום אחד ונתקדשה ויש בוגרת שדינה כאלמנה כגון עמדה י"ב חודש בבגרותה ונתקדשה והשתא אתיא דלא כרב הונא ובפירוש דסוגיא דהתם אין להאריך כאן:

לקיט כהן כו' - מעשיר לא פריך דלא שכיח שיאכל בבית ישראל וגם אין רגילין להוליך תרומה עמהם אבל לקוטות רגילין להשתכר עם ישראל ופעמים מתפרנסים משל עצמם:

השתא מדידהו ספו ליה כו' - ולקיט ישראל בבית כה לא חיישינן כלל דדוקא מלקיט כהן בבית ישראל הוא דפריך לפי שדרך האכסנאי להשקות לבני הבית כדי למצוא חן בעיניהם וכשהוא מושיט להם אינו מדקדק מה הוא נותן אבל ללקיט ישראל בבית כהן כשפרנסתו עליו בשעת אכילה מדקדק היטב מה הוא נותן לו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

גמרא - קטנה בין היא בין אביה יכולים לעכב. יש מפרשים מלינשא עד שתגדיל, ואין כותבים עליה אגרת מרד אף על פי שכתב לה כתובה, ומיהו, אינה אוכלת ויגיד עליו ריעו דאמר רבא בר ליואי תנא, אין פוסקים על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה. וקשיא לי, דאם כן בפיסקא דמורדת הוה ליה לאיתנויא ולא בהאי פיסקא דנותנין לבתולה י"ב חודש. ונראין דברי מי שפירש לה כעין משנתינו, לומר, יכולים לעכב מלינשא עד שנים עשר חדש משעת תביעה, ומשום דמפרשינן טעמא השתא לא ידעה למחר ממרדה ונפקא, אייתי בעל הגמרא סמוך לה הא דתני תנא אין פוסקין על הקטנה. ומיהו בירושלמי (בפרקין ה"ג) משמע כפירושא קמא, דגרסינן התם, היא קטנה והיא רוצה להגדיל, שומעין לה.

בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה שנים עשר חדש - ומשום הכי נקט יום אחד, שאלו בגרה יותר מיום אחד אין נותנין לה אלא לתשלום י"ב חודש, ובלבד שיהו לה שלשים יום, דלעולם פחות משלשים יום אין נותנין לשום אשה, וכדאמרינן עברו עליה י"ב חדש בבגרותה ונתקדשה נותנין לה שלשים יום. ולענין אלמנה מן האירוסין מיבעיא לי אם עברו עליה ששה חדשים בפני הראשון משתבעה לינשא ומת ונתקדשה לאחר, אם נותנים לה עוד שנים עשר חדש לתביעת השני, או אם יעלו לה מה שפירנסה בפני הראשון ונראין היו הדברים, שעולין לה כבוגרת. אלא שמצאתי בירושלמי (בפרקין ה"ג), עשתה י"ב חדש לפניה ראשון ואחר כך בא השני, אמרינן לה לא כבר המתנת, יכלה היא מימר חבתו יתר עלי מן הראשון. ויש לפרש, דשנים עשר חדש דוקא קאמר, ולומר, שנותנים לה עוד שלשים יום כמו שנותנים לבוגרת שעברו עליה שנים עשר חדש.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף נ״ז עמוד ב׳

מסכת כתובות דף נ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־393 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף נ״ז ע״ב

פתיחה בקורא