אימור דשמעינן ליה כו' — כלומר ליכא למ"ד הכא אישתני קרבן משום שינויא דגופא מדלא מחייב להו ר"ש לנודע להם משנתמנו לאיתויי כדהשתא אלא פטורין לגמרי קאמר וטעמא דידיה משום דבעי ידיעה וחטאה בחד גופה:
דאזיל אף בתר ידיעה — כלומר שעת החטא מחייבתו כשבה ושעת ידיעה מחייבתו שעיר לפיכך אין כאן אחד מכל הקרבנות שחייבתו תורה:
דאזיל בתר ידיעה — דשינוי הגוף:
ולא אזיל בתר חטאה — כי ההיא דתני שילא [ע"א] תידון בחנק מי שמעת ליה:
אם כן — דהכי שמעת ליה לייתי כי השתא:
האמר ליה כו' — שינוייא הוא:
לתנא — דתנא קמיה להא דתני שילא:
הנערה — והוציאו את הנערה [דברים כב] ולא כתב והוציאוה:
שהיתה כבר — ואע"פ שאינה עכשיו:
רחמנא ניצלן מהאי דעתא — כיחד ממנו טעמו של דבר מפני שתלוי בהבנת הלב כדמפרש לקמן זו מעשיה גרמו לה כו':
על פתח בית אביה — אם באו עדים משניסת:
על שער העיר שעבד בה — ואפי' נידון בעיר אחרת:
שעריך למעלה — כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו' דהא ודאי באותו שער שעבד בו עבירה:
ונאמר שעריך למטה — והוצאת את האיש ההוא אל שעריך וגו':
שעריך — בעבודת כוכבים כתיב (דברים י״ז:ה׳) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו וגו':
אם כן — דהכי שמעת ליה לייתי כי השתא:
גמר פתח מפתח ופתח משער — אסמכתא דרבנן בעלמא כתיב הכא אל פתח בית אביה וכתיב במשכן (במדבר ד׳:כ״ו) מסך פתח שער החצר מה פתח האמור במשכן שער עמו אף פתח האמור כאן שער עמו והדר גמר האי שער משעריך האמור בעבודת כוכבים:
ללקות — מלקות במוציא שם רע מויסרו אותו:
לוקה מ"מ — בין בעל ובא לב"ד והוציא שם רע ע"י בעילתו ואמר לא מצאתי לבתך בתולים בין לא בעל ובא לבית דין ואמר באו לי עדים שזינתה בבית אביה והרי היא לפניכם:
פלוגתא דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן — לקמן בשמעתין:
כרבנן — דאמרי פרשת מוציא שם רע בין בעל בין לא בעל וכתיב ביה ויסרו וענשו:
כר' אליעזר בן יעקב — דאמר לקמן לא נאמר פרשת מוציא שם רע אלא כשבעל הלכך מאה סלע לא מחייבינן ליה אלא כשבעל אבל מלקות דמשום אזהרת לא תלך רכיל (ויקרא י״ט:ט״ז) הוא לקי ואפילו לא בעל דהא הלך רכיל ואי משום דהוי לאו שאין בו מעשה ר' יהודה לטעמיה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו במסכת מכות (דף ד:) ובשחיטת חולין (דף פג.):
והוא שבעל — כר' אליעזר בן יעקב וקסבר תנא קמא אליבא דר' אליעזר לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ומלקות דמוציא שם רע חידוש הוא ומויסרו אותו נפקא וההוא קרא כשבעל כתיב:
ר' יהודה אומר ללקות לוקה מכל מקום — דמלקות משום אזהרת לא תלך רכיל הוא ולאו שאין בו מעשה לוקין עליו:
אמר רב נחמן בר יצחק — לוקה מ"מ דקאמר מכת מרדות דרבנן:
