לחייבו ממון - והוא הדין לפדותו ולא יהיה אסון מיהא איצטריך דאי מהיקישא הוה אמינא אדרבה לאידך גיסא מה מכה בהמה לעולם ישלם אף מכה אדם ישלם והשתא דנפקא לן פטור תשלומין למזיד מלא יהיה אסון על כרחך היקישא לפטור שוגג דרך עלייה:

הכי גרסינן אלא אמר רמי בר חמא כו' - איצטריך חד מהני קראי לאשמועינן דלא ליעביד ביה תרתי ואף על גב דנפקא לן מולא יהיה אסון:

הני מילי - דלא ענשינן ליה בתרתי היכא דסימא את עינו והרגו בה באותה מכה ומת:

בדבר אחר - במכה אחרת ובבת אחת:

אימא - ניענשיה דמי עין ומיתה בשביל ההריגה:

הא - דסימא עינו והרגו בה:

מאידך דבי חזקיה נפקא - דלא תיענשיה:

ולא עין ונפש תחת עין - מיניה קיימא לן בהחובל דעין תחת עין לאו ממש דאי אמרת ממש דלמא בהדי דסמינן לעיניה מיית והוה ליה עין ונפש תחת עין מיהו שמעינן מינה דלא תעביד ביה תרתי לא שנא מת באותה מכה לא שנא לא מת:

סלקא דעתך אמינא חידוש הוא שחידשה תורה - בכל תשלומי קנס שאינו דין אלא גזרת מלך בעלמא וכיון דחידוש הוא וגזירת חוק אימא אע"ג דאיכא בהדיה מיתה לשלם:

קמ"ל - חד מהנך קראי יתירא שאינו ענין לממון תניהו ענין לקנס:

כתנא קמא - ודריש ליה באומר ערכו של יוצא ליהרג עלי:

מתני' שנתארסה ונתגרשה - דאילו ארוסה שלא נתגרשה חייב מיתה ואין שם קנס:

אין לה קנס - טעמא מפרש בגמרא ורישא דקתני אשת אחיו ואשת אחי אביו דבנתארסה ונתגרשה עסקינן וקתני יש להן קנס ר' עקיבא היא:

גמ' אלא מעתה - לר' עקיבא הא דכתיב נערה למעוטי בוגרת ובתולה למעוטי בעולה:

הכי נמי - דלא ממעט לגמרי ותדרוש נערה לאביה הא בוגרת לעצמה הא לא אשכחן דאישתמיט תנא ומתני בוגרת יש לה קנס ונימא רבי עקיבא היא:

וקנסה לאביה - ולקמן [כתובות לח ע"ב] מקשינן דר"ע אדר"ע:

הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה - שלו הוא בנערותה ולקמן יליף לה בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו:):

מה כסף קידושיה אף על פי שנתארסה ונתגרשה - מאחר כשחוזרת ומתקדשת בתוך נערות:

לאביה הוי - דהא כל קידושי נערות ילפינן לאביה דגבי קידושין לא כתיב מיעוטא דאשר לא אורסה כי הכא:

נאמר כאן - באונס:

להלן - במפתה:

מה להלן - במפתה שקלים דכתיב ישקול:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

כתובות 38 עמוד א

1הני מילי, היכא דהרגו דרך עלייה, שלא ניתנה שגגתו לכפרה. אבל הרגו דרך ירידה, דניתנה שגגתו לכפרה, אימא: נישקול ממונא מיניה וניפטריה, קמ"ל׃

2א"ל רבא: הא מדתנא דבי חזקיה נפקא. דתנא דבי חזקיה: ״מכה אדם״ ומכה בהמה.

3מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאין מתכוין, בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון. אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאין מתכוין, בין דרך ירידה לדרך עליה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון.

4אלא אמר רמי בר חמא, איצטריך: ס"ד אמינא, ה"מ היכא דסימא את עינו והרגו בה. אבל היכא דסימא את עינו והרגו בדבר אחר, אימא נישקול ממונא מיניה. א"ל רבא: הא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא. דתנא דבי חזקיה: (שמות כא, כד) ״עין תחת עין״, ולא עין ונפש תחת עין.

5אלא אמר רב אשי: איצטריך. ס"ד אמינא הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמיקטיל משלם, קמ"ל ולרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמיקטיל משלם, האי ״כל חרם״ מאי עביד ליה? סבר לה כתנא קמא דר' חנניא בן עקביא.

מתני׳ · משנה

6נערה שנתארסה ונתגרשה רבי יוסי הגלילי אומר: אין לה קנס. ר"ע אומר: יש לה קנס, וקנסה לעצמה.

גמ׳ · גמרא

7מ"ט דר' יוסי הגלילי אמר קרא: ״(דברים כב״, כח) ״אשר לא אורשה״, הא אורסה אין לה קנס. ור"ע ״אשר לא אורשה״ לאביה, הא אורסה לעצמה.

8אלא מעתה, ״נערה״ ולא בוגרת, ה"נ דלעצמה? ״בתולה״ ולא בעולה, ה"נ דלעצמה? אלא לגמרי, הכא נמי לגמרי!

9אמר לך ר"ע האי ״לא אורשה״ מיבעי ליה לכדתניא: ״אשר לא אורשה״ פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה, שאין לה קנס, דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע אומר: יש לה קנס, וקנסה לאביה. והדין נותן: הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה, ואביה זכאי בכסף קנסה. מה כסף קידושיה, אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה, אף כסף קנסה, אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה.

10א"כ מה ת"ל ״אשר לא אורשה״ מופנה, להקיש לו ולדון הימנו ג"ש נאמר כאן ״אשר לא אורשה״, ונאמר להלן (שמות כב, טו) ״אשר לא אורשה״. מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים.

11ור"ע מאי חזית דאשר לא אורשה״ לג"ש ובתולה״ למעוטי בעולה?

תוספות

הני מילי היכא דהרגו דרך עלייה דלא ניתן שגגתו לכפרה - פירוש לכפרה בידי אדם אע"ג דדרך עלייה קיל טפי מדרך ירידה כדמוכח בפרק אלו הן הגולין (מכות דף ט. ושם) גבי גר תושב גולה ע"י גר תושב וכל חומרי דשמעתין לא תלי אלא במה שלא ניתן לכפרה דאינו מקפיד הש"ס במה שסקילה ושריפה חמורין מהרג וחנק:

אבל סימא את עינו והרגו בדבר אחר אימא נשקול מיניה ממונא ונקטליה - כך גרס ר"ח דמלא יהיה אסון לא נפקא לן אלא סימא את עינו והרגו בה כי התם שבהכאה אחת הרג את האשה וגם הולדות אבל סימא את עינו והרגו בדבר אחר בבת אחת לא להכי איצטריך כל חרם למיפטריה קשה לרשב"א דהא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה לא דריש קרא להכי דלא נשקול מיניה ממונא ונקטליה אלא שלא יתן ממון ונפטריה ושמא אילו לא נאמר קאמר כדאשכחן ריש פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג. ושם) ובכמה דוכתי ולרשב"א נראה דהכא מסיק אליבא דתנא דבי חזקיה אבל לרבי ישמעאל ודאי לית ליה הא דתנא דבי חזקיה והא דאמר בריש הנחנקין (סנהדרין דף פד: ושם) הניחא למאן דאית ליה דתנא דבי חזקיה אלא למאן דלית ליה היקישא למה לי תנא דלית ליה דבי חזקיה היינו רבי ישמעאל ובסמוך דקאמר ולרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס כו' סבר לה כת"ק דר' חנניא בן עקביא הוה מצי למימר ס"ל כרבי ישמעאל:

הא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא - לאו מההיא דרשה גופה קאמר דנפקא לן דהא ההיא דרשה לא שייכא כלל לסימא את עינו והרגו בדבר אחר אלא הכי דייק דכי היכי דדרשי' ולא עין ונפש תחת עין ה"נ דרשינן נפש תחת נפש ולא עין ונפש תחת נפש וסימא את עינו והרגו בד"א לא חשיב עין ונפש אלא נפש גריד' דמה שסימא את עינו בשעת הריגה לא חשיב כלום דבלאו הכי היה מת אלא שהמיתו בצער מרובה וא"ת הא מילתא נמי מתנא דבי חזקיה דלעיל נפקא דמה מכה בהמה לא חלקת בין סימא את עינה והרגה בה להורגה בד"א כו' וי"ל דמכה אדם ומכה בהמה משמע ליה בהכאה אחת וא"ת סימא את עינו והרגו בד"א תיפוק ליה דפטור מדמי עין אפי' לא הרג דבשעה שסימא את עינו היה רודף וניתן להצילו בנפשו וי"ל דמיירי בשיכול להצילו באחד מאיבריו שלא ניתן להצילו בנפשו:

אמר רב אשי איצטריך כו' - תימה דמשמע דאם הרגו וקרע שיראין דידיה דמחייב דליכא למיפטריה לא מקרא דלא יהיה אסון ולא מקרא דנפש תחת נפש דהא הוי ממון ונפש תחת ממון ונפש ולעיל (כתובות דף ל:) פטר אביי זר שאכל תרומה משלו וקרע שיראין של חבירו וי"ל דלפי האמת נפקי כולהו מתנא דבי חזקיה וה"פ והא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא כלומר ע"כ לא איצטריך כל חרם להכי אלא כולה נפקא לן מתנא דבי חזקיה דפטור דאי הוה צריך קרא למפטריה בלא כל חרם הוה פטרינן ליה מאידך תנא דבי חזקיה וא"ת ולישני דאיצטריך כל חרם להרג חבירו וקרע שיראין וי"ל דכל חרם לא יפדה משמע ליה בממון שבא על ידי אותה חבלה שהמיתה באה על ידה:

סלקא דעתך אמינא חידוש הוא קמ"ל - אע"ג דבמתני' מייתי קרא דלא יהיה אסון והכא מפיק קנס מכל חרם היינו משום דכייל מתניתין כל חייבי מיתות דקתני וכל המתחייב בנפשו כו' אי נמי מתניתין אתיא כתנא קמא דרבי חנניא בן עקביא:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

אבל הרגו דרך ירידה דניתנה שגגתן לכפרה אימא נשקול ממונא ונפטריה - והכי דרשינן להו לקראי, מחרם דרשינן מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה כלל, ומכל חרם מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה, ומלא תקחו כופר דרשינן דרך ירידה במזיד שניתנה שגגתו לכפרת גלות.

אם כן מה תלמוד לומר אשר לא אורסה מופנה לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן אשר לא אורסה נאמר כאן וכו'. ואיכא למידק דהא קיימא לן כר' עקיבא, ואם כן אשר לא אורסה לגזירה שוה, ואנן בכולה תלמודא אמרינן מוהר הבתולות לגזירה שוה, בריש מכילתין (לעיל כתובות י, א) ובריש פרקין (כתובות כט, ב), ור' שמעון בן לקיש מאי טעמא לא אמר כרב פפא ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה, דתניא (שמות כ״ב:ט״ז) כסף ישקול כמוהר הבתולות וכו'. ועוד, דכיון דגזירה שוה נפקא לן מאשר לא אורסה, על כרחך כמוהר הבתולות לכתובה דרשינן ליה כרשב״ג, ואנן קיימא לן (במכילתין י, א; קי, ב) דכתובת אשה דרבנן. וראיתי בשם הר' שלמה בן אברהם דמונטפשלור ז״ל, דעיקר גזירה שוה לכולי עלמא ודאי מכמוהר הבתולות נפקא ליה כרבי עקיבא דמתניתין, דלית ליה גזירה שוה אלא לגופיה ולאשמעינן אשר לא אורסה לגופיה הא אורסה לעצמה, והא דדריש אשר לא אורסה הא אורסה לעצמה, ולא דריש הכי בבתולה ולא בעולה ובנערה ולא בוגרת, בתולה ונערה לאביה הא בעולה ובוגרת לעצמה, משום דהתם אשתנה גופה והכא לא אשתנה גופה, וכדאמרינן בשקלא וטריא דברייתא מאי חזית דהאי לא אורסה לגזירה שוה ובתולה למעוטי בעולה אימא איפכא, ושני ליה, הא אישתני גופה הא לא אשתני גופה, והיינו עיקר טעמיה דר' עקיבא בעיקרא דמילתא. והא דאמרינן בגמרא, אמר ליה ר' עקיבא אשר לא אורסה מיבעי ליה לגזירה שוה דתניא, לאו דוקא, והוה ליה למימר אמר לך ר' עקיבא הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, אלא בעינן לומר דמתרץ לה במאי דמתרצה ברייתא דשקלא וטריא עלה ומאי חזית דאשר לא אורסה לעצמה וכו'. ותרצינן הא אשתני גופה, והא לא אשתני גופה, ואגב אורחיה בעא לאתויי ברייתא. ועדיין אינו מיושב היטב, מדאיבעיא לן בתר הכי ר' יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה, ופרקינן, נפקא ליה מכמוהר הבתולות, דאלמא לר' עקיבא לא נפקא לן מכמוהר הבתולות אלא מלא אורסה.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף ל״ח עמוד א׳

מסכת כתובות דף ל״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 11 קטעים ממוספרים, כ־337 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף ל״ח ע״א

פתיחה בקורא