מסכת כתובות דף כ״ט עמוד א׳

מתני' אלו נערות דוקא נערה משהביאה שתי שערות עד שתבגר והם ששה חדשים שבין נערות לבגרות אבל קטנה ובוגרת אין להם קנס:

שיש להן קנס אם אנסה אדם נותן לאביה חמשים כסף כדכתיב ונתן האיש השוכב וגו' (דברים כ״ב:כ״ט):

הבא על הממזרת בגמרא פריך אבל כשירות לא ומשני פסולות איצטריכא ליה לאשמועינן:

נתינה מן הגבעונים והיא אסורה לקהל דדוד גזר עליהם כדאמרינן ביבמות (ד' עח:) ועל שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים וגו' (יהושע ט׳:כ״ג) קרי להו נתינים:

כותית קסבר גירי אריות הן וישנן בלאו לא תתחתן בם (דברים ז׳:ב׳-ג׳):

ועל השבויה ישראלית שנפדית פחותה מבת שלש שנים דבחזקת בתולה היא שאפי' נבעלה בשביה בתוליה חוזרים:

ועל אשת אחיו שנתקדשה לו לאחיו וגירשה שאין בה מיתה אלא כרת:

ועל אשת אחי אביו שנתקדשה לו וגירשה:

מתני' אלו נערות הבא על הנתינה - פי' בקונטרס דדוד גזר עליהם שלא לבא בקהל והיינו משום עבדות כדאמרינן בהערל (יבמות עח: ושם) ואין נראה לר"ת דהא משמע בגמרא (ע"ב) דנתינה הויא דאורייתא דקאמר ממזרת ונתינה איכא בינייהו למ"ד ראויה לקיימה כו' משמע דהויא דאורייתא דהא בקראי פליגי ובריש יש מותרות (יבמות דף פה: ושם) אמרינן ממזרת ונתינה איכא בינייהו מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ועוד דתנן (מכות דף יג.) אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל משמע דלקי עלה מדאורייתא דומיא דכל הנך דחשיב התם ומיהו איכא למימר דבכל הנהו נקט נתינה אגב ממזרת וכן צריך לומר ע"כ לרבא למאי דס"ד בהערל (יבמות דף עו. ושם) דבגירותן לית להו איסור חתנות ומ"מ אין נראה לר"ת פירושו דהא מסיק רבא בהערל (ג"ז שם) דבגירותן אית להו איסור חתנות וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא דבנכריותה לית לה קנס כדאמרינן לעיל בפ"ק (כתובות דף יא. ושם) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה וכן בקדושין בפרק האומר (דף סו:) תנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון ממזרת ונתינה כו' ועוד לפירוש הקונטרס כיון דעבדות ממש גזר עלייהו שמתוך כך נאסרו לבוא בקהל משום לא יהיה קדש א"כ אמאי יש לה קנס הא תנן בהדיא במתניתין דשפחה אין לה קנס ואי משום דנתינה מנטרא נפשה הא אמרינן בירושלמי דשפחה אפילו משומרת אין לה קנס ועוד דתנן בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף סט.) דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה ואמאי והא חרורי אסירי בשפחה כדתנן (גיטין דף מא.) לישא שפחה אינו יכול ומיהו הא י"ל דלאו ממש גזר עלייהו עבדות לאסור בלא יהיה קדש ונראה לר"ת דנתינה אסורה דאורייתא משום לא תתחתן כדמסיק רבא בהערל (יבמות דף עו. ושם) ודוד לא גזר עלייהו אלא שיעבוד ולאו לאוסרן בבנות ישראל דהא אסירי וקיימי מלאו דלא תתחתן אלא כדי שלא יטמעו בישראל והא דגזר בהו טפי מבשאר פסולי קהל משום דהוו אומה שלימה והא דקאמר התם כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי לידבק בהן לא לישא מהן אלא להיות בן חורין כמותן וכן הא דקאמר התם בימי רבי בקשו להתיר נתינים א"ר אם חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר לא שהיו רוצים להתירם לבא בקהל דהא מדאורייתא אסירי אלא בקשו לפטרן מעבדות להיות בני חורין ואמר להו רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח ואע"ג דקיימא לן דהפקר ב"ד היה הפקר היינו לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ומיהו בירושלמי משמע כפי' הקונט' בפ' עשרה יוחסין דקאמר התם נתינים יהושע ריחקם כלום ריחקם אלא משום פסול משפחה דא"ת משום פסול עבדות אלא מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לה קנס משמע משום דיהושע גזר עליהם נפסלו מלבא בקהל וגזרת יהושע ודוד הכל גזירה אחת היא כדמוכח בהערל (שם דף עט.) ומיהו בירושלמי איכא למימר דסבר כמו שהיה ס"ד דרבא מעיקרא בהערל דבגירותן לית להו איסור חתנות ועוד י"ל דריחקן היינו שלא יטמעו בהן והא דאמרינן בהאומר בקדושין (דף סח: ושם) נכרית מנא לן דלא תפסי בה קדושין דכתיב לא תתחתן בם אומר ר"ת דאסיפיה דקרא סמיך ובתו לא תקח לבנך אבל רישיה דקרא מיירי בגירות וכענין זה מצינו בהערל (יבמות דף עט.) דפריך גבי בני שאול והכתיב לא יומתו אבות על בנים וע"כ לא פריך אלא מסיפא דקרא איש בחטאו יומתו דרישא דקרא מוקמינן ליה לפסול קרובים לעדות בפרק החובל (ב"ק דף פח.) ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כז:):

ועל הכותית פירש בקונטרס דקסבר כותים גירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן וזהו לפי שיטתו כדסלקא דעתין מעיקרא בהערל (יבמות דף עו. ושם) דבנכרותן אית להו איסור חתנות ומה שפי' דקסבר כותים גירי אריות הן ל"נ לרבינו יצחק בן רבינו מאיר דא"כ עובדת כוכבים היא ועובדת כוכבים אין לה קנס כדפריך בפ"ק (לעיל כתובות יא.) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה ועוד דבגמרא מוקי מתני' כר"מ ור"מ אית ליה דגירי אמת הן ואע"ג דכולה מתניתין לא אתיא כר"מ דהא בתו אמר בגמרא דלא אתיא כוותיה מ"מ בהא דסבר דגירי אמת הן אתיא כוותיה דהא בשור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח: ושם) מסקינן דשור ישראל שנגח שור של כותי פטור משום דקנס הוא דקניס רבי מאיר בממונם אע"ג דמן הדין חייב דגירי אמת הם ופריך ממתני' דהכא דכותית יש לה קנס ואי ס"ד דקנס הוא שקנס ר"מ בממונם ה"נ לקנוס כו' אלמא דמתניתין דהכא סברה דגירי אמת הן וא"ת אם כן מאי קמ"ל פשיטא דיש לה קנס דישראלית גמורה היא וי"ל דס"ד דלא יהבינן לה קנס שלא יטמעו בהן וא"ת למ"ד בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עו.) דפסול כותים משום דעבד ושפחה נטמעו בהן אמאי יש לה קנס נימא לה אייתי ראיה דלאו שפחה את ושקילי לשמואל דאמר (ב"ק דף מו:) אין הולכין בממון אחר הרוב ואפילו לרב אי דאזיל איהו גבה ה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ויש לומר דכל אחת מוקמינן לה אחזקת אבהתא שהיו כותים אע"ג דלענין פסול לא מוקמינן לה אחזקתה לענין קנס מוקמינן להו שלא יהא חוטא נשכר ואם תאמר ואמאי לא חשיב נמי אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וי"ל דבפסול כהונה לא קמיירי והא דלא תני מצרי ואדומי משום שיש להם היתר [א"נ לא חשיב אלא חייבי לאוין] אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כדרכה ואע"ג דאמרי' בפ' עשרה יוחסין (קדושין עח.) הכל מודים שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה מ"מ לר"ע דאמר אין קדושין תופסין במחזיר גרושתו ליתני ועוד הוה מצי למיתני יבמה לשוק [ועבד הבא על הכותית הולד ממזר ויש לה קנס. ת"י] וי"ל דתנא ושייר ואע"ג דבפ"ק דקדושין (דף טז:) דייק תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר הכא דתני בסיפא ואלו שאין להם קנס לא שייך למידק הכי כדאשכחן בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) דקתני ואלו פסולן בקדש ואלו שאין פסולן בקדש ומשייר ברישא ובסיפא ועי"ל דהכא לא חשיב אלא פסולי קהל:

והבא על הגיורת חילקן לשנות חייבי לאוין לחודייהו וגיורת ומשוחררת דכשירות הן לחודייהו וחייבי כריתות לחודייהו משום דבעי למיתני סיפא אע"פ שהם בהכרת כו' אבל באלו הן הלוקין (מכות יג.) לא תני אלא הבא אחד על כולם:

ועל אשת אחיו פר"ח דפריך בירושלמי אשת אחיו ולא יבמה היא לו וזקוקה לו ומה קנס וכרת שייך בה ומשני בשיש לו בנים מאשה אחרת ואיירי במת מן האירוסין והוא הדין דהוה מצי לאוקמה כשגירשה וקשה לר"י ב"ר אברהם לרב פפא דמוקי הך מתניתין במפותה בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) תקשי דהיכי מצי לאוקומי הכי הא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה (לקמן כתובות דף לח.) וכיון דלעצמה מפותה אין לה קנס כדאמרינן בגמרא (לקמן כתובות מ.) ובריש נערה משום דמדעתה עבדה וכ"ת דקסבר תנא דמתניתין כר"ע דברייתא דקנסה לאביה הוי אם כן אכתי תיקשי ליה סיפא דקתני (שם לו:) הבא על בתו פטור משום דקם ליה בדרבה מיניה תיפוק ליה דקנסה לאביה הוי דאי לעצמה תיקשי ליה דמחלה וממה נפשך תקשי סיפא ומיהו בירושלמי מוקי לה כשבא עליה עד שלא מת ומת והוא הדין עד שלא בגרה ובגרה ולמאי דאמר בירושלמי דמפותה אינו פטור אלא מבושת ופגם אבל קנס אינה יכולה למחול אתי שפיר ומיהו בש"ס דידן משמע דאין לה אפי' קנס דמוקי הא דאלו הן הלוקין לקמן בגמ' (כתובות דף לב.) ביתומה ומפותה שאין לה קנס:

נערה אין קטנה לא תימה מנא ליה דלמא לא אתי למעוטי אלא בוגרת דהא משמע בס"פ ארבע מיתות (סנהדרין דף סו:) גבי הא דתנן אינו חייב אלא עד שתהא נערה בתולה מאורסה דאי הוה תני אלא על נערה בתולה כו' הוה מוקמינן לה אפילו כרבנן ולא הוה אתי למעוטי קטנה אלא בוגרת ותירץ ריצב"א דאסיפא דמתניתין סמיך דתנן (לקמן כתובות דף מ:) כל מקום שיש מכר אין קנס:

הבא על הנתינה פירש רש"י ז"ל: נתינה מן הגבעונים והיא אסורה לקהל, ודוד גזר עליהם כדאמרינן ביבמות (עח, ב), ואינו מחוור דהא כתיב (דברים ז, ג) לא תתחתן בם, ואמר רבא בפרק הערל (שם), דכי כתיב לא תתחתן בם בגרותן הוא דכתיב, דבגירותן הוא דאית להו חתנות בגיותן לית להו חתנות, אלא ודאי נתינה דאורייתא אסורה ודוד דורות דגזר בהן דבדאורייתא לא כתיב בהו דורות.

ועל הכותית פירש רש"י ז"ל: דקסבר האי תנא כותים גירי אריות הן וישנן בכלל דלא תתחתן בם, גם זה אינו נכון, דאם כן, מי יהבינן ליה קנס דאזלה ואכלה בגיותה ואי משום שלא יהא חוטא נשכר, לא יהבינן אלא למאן דקיימא השתא בחזקת ישראל כגיורת קטנה, כדאיתא בפרק קמא (לעיל כתובות יא, א), אבל לגויה לא. ועוד, דהא מוקמינן לה למתניתין כרבי מאיר, ורבי מאיר כותים גירי אמת הן סבירא ליה, כדאיתא בבבא קמא בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא לח, ב). אלא על כרחך הא כמאן דאמר גירי אמת הן, ואיצטריך למיתני דאף על גב דר' מאיר גזר עלייהו הכא כדי שלא יהא חוטא נשכר מוקמינהו אדינייהו, כדאיתא התם בפרק שור שנגח (ב"ק שם), וגרסינן הכא בירושלמי (ה"א): כותית אתיא כמאן דאמר כותי כישראל לכל דבר, ברם כמאן דאמר כותי כגוי לא בדא.

ועל אשת אחיו פירוש: כגון שקדשה אחיו ומת והיו לו בנים מאשה אחרת, דאי לאו הכיהא נפלה ליה ליבום, והכי מפורש בירושלמי (כאן סה"א). אי נמי איכא לאוקמה באשת אחיו מאמו, ואף על פי שאין לו בנים דאף היא בכרת, כדאיתא ביבמות בריש פרק הבא על יבמתו (יבמות נה, א). אי נמי, בגרשה אפילו באחיו מאביו.

גמרא הכי קאמר אלו נערות פסולות. פירוש: פגומות, דהא איכא שבויה פחותה מבת שלש ויום אחד שאינה פסולה כלל אפילו לכהונה, אלא פגומות קאמר.

פרק שלישי אלו נערות א"נ שיש להם קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה פי' רש"י ז"ל דנתינה אסורה משום דדוד גזר עליהם והקשו עליו כיון דמדאוריית' שרי ליה פשיטא שיש להם קנס ועוד דבהא כתוב לא תתחתן בם וקי"ל דבגיורותם אית להו חתנות. ועוד הא דתנן אלו הן הלוקין הבא על הממזרת ועל הנתינה וק"ל דמדאוריי' אסורה בלאו וליכא למימר אגב ממזרת תני נתינה דרבנן כדקתני גרושה וחלוצה דבשלמא גרושה דדמי לחלוצה קתני ממזרת אבל נתינה מה שייך בממזרת לכך פירוש תוס' הוא הנכון דנתינה ראשונה אסורה לבא בקהל כדכתיב לא תתחתן בם דכי כתיב קרא בשבעה עממים כתיב ונתינים משבעה עממים הם ומיהו דורותם מותרת דהא לא כתיב בהוא דורות ויהושע גזר עליהם איסור שיעבוד ולדורותם כל זמן שב"ה קיים דכתיב ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה וכו'. ובא דוד ע"ה וגזר עליהם שיעבוד ואסור עולם: ועל הכותים פי' רש"י ז"ל קסבר כותים גירי אריות הן וכתיב לא תתחתן בם: והקשו עליו בתוספת דכיון דנכרים הוא היכי יהיבנא לה קנס דאזלה ואכלה בגיותה ועוד דהא אמרינן בתלמודא אוקי להו כר"מ וכו' והכי נמי אוקים בהדי' כר"מ בפרק שור שנגח ואע"ג דקניס ר"מ בממונא הכא כדי שלא יהא חוטא נשכר אית ליה קנס בדין תורה וכן הוא בירושלמי הבא על אחותו וכו' אע"פ שאין בה כרת אין בהם מיתת ב"ד בפרק ארבע מיתות מוקי להו למתני' במפותה דאלו באנוסה הרי ניתן להצילה בנפשה וחיוב מיתה איכא והא דקתני על אשת אחיו ואשת אחי אביו כשנתגרשה או נתארמלה דאי לאו הכי איכא מיתות ב"ד משום א"א דאלו נתגרשה או נתארמלה מן הנשואין אין להם קנס שהרי קנסה לעצמה וכיון דמפותה היא אחלתי': הב"ע כשנתארמלה או נתגרשה מן הארוסין וכמ"ש יתומה בחיי אב כשנתארסה ונתגרשה ונתארמלה יש להם קנס וקנסא לאביה ומשכחת לה לאשת אחיו דאסורה ליה באלמנות כשיש בנים לאחיו דאז לא הוי זקוקה ליה ושריא ליה וכן בירושלמי בפי':

בגמרא הני הוא דאית להו קנס כשרות לא פירוש לכל היכא דקתני אלו דוקא ה"ק נערות פסולות פי' לא שיהא אלא פסולות דהא גיורת שבוי' פי' פחותה משלש ויום א' כשרות אף לכהונה אלא שיש מהן פסולות ממש ויש מהן פגומות:

נערה אין קטנה לא פי' בתוס' דלא מאלו נערות דייקי לה דדלמא נערה לאפוקי בוגרת אלא אסיפא סמוך דקתני לה בהדיא כל מקום שיש מכר אין קנס דמשמע דלא פליגי סתמא אסתמא:

כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השלישי שבזאת המסכתא בא לבאר עניני דין קנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע ושאר ענינים הנכללים בדינין אלו ושזה הפרק אמנם הכונה לבאר רוב עניני זה החלק ובפרט דיני האונס והמפתה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר הבנות שיש להן קנס אם נאנסו או נתפתו ואותן שאין להן קנס השני לבאר מה שחייב בו המפתה ומה שחייב בו האונס ושאר הבדלים שיש בין אונס למפתה השלישי לבאר דין בשת ופגם שחייבין בהם אונס ומפתה ונתגלגל ממנה לבאר זמן הראוי בבת זו לקנס והזמן שאין ראוי בו לקנס הרכיעי לבאר הדברים שמשלם אותם על פי עצמו ואותם שאין משלמין על פי עצמו:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. אמר הר"ם שיעור זאת המשנה הוא כן ואלו נערות פסולות שיש להן קנס וירצה באמרו קנס אמרו ית' ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף וכבר ידעת שהכותית והגויה שוות אצלנו היום כמו שיתבאר במסכת ברכות ואמרו אשת אחיו ואשת אחי אביו איפשר זה כשאחיה או דודה אירס אשה והיא בתולה ונתגרשה מן האירוסין והתנאי בכל אלו שהן מחוייבין כרת שלא יהיה שם התראה לפי שאם התרו בו יחוב מלקות לפי שהעקר שכל מחוייבי כריתות לוקין כמו שאנחנו עתידין לבאר ומהעקר הנעשה על זה אין אדם לוקה ומשלם:

אמר המאירי פירוש נאמר בתורה שהאונס את הבתולה והוא שבא עליה אם דוקא כדרכה לדעת קצת אם אף שלא כדרכה לדעת קצת על הדרכים שביארנו בראשון של קדושין ובסנהדרין פרק סורר וכן המפתה והוא שפתה עד שנבעלה לו ברצון קונסין אותו חמשים כסף במפתה אם לא נתרצו כלם שישאנה ובאונס אע"פ שכנסה דכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף והדבר ידוע שמשבגרה האשה אין לה קנס ומתוך כך אמרו במשנה זו אלו נערות כלומר דוקא נערות הא בוגרות לא וכן הלכה ומכל מקום אף היא שנויה לדעת ר' מאיר שאמר קטנה אין לה קנס וכמו שאמרו לדעתו כל שיש קנס אין מכר כל שיש מכר אין קנס וזו היא גם כן שאמרו נערות להוציא גם כן את הקטנות אלא שזו אינה הלכה אלא כחכמים שאמרו שמבת שלש שנים ויום אחד עד שתבגר יש לה קנס ואע"ג דנערה כתיב כל שנאמר נער חסר אף קטנה במשמע ובא להשמיענו במשנה זו שלא סוף דבר שהכשירות יש להן קנס אלא אף קצת הפסולות או הפגומות פסולות כגון ממזרת וחברותיה ופגומות כגון גיורת ושפחה ומשוחררת ופירשו בגמרא במשנתנו שכך הוא פירושה אלו נערות הפסולות שיש להן קנס ואע"פ שגיורת פחותה מבת שלש וחברותיה אינן פסולות אף לכהנה מכל מקום פגומות הן וכעין פסולות הא כשירות לא הוצרכו ללמד כלל ולמדנו תחלה בחייבי לאוין ואחר כך בחייבי כריתות ואע"פ שנאמר באונס ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו מכל מקום בגמרא למדוה מרבוי המקראות דכתיב הנערה קרי ביה נער נערה הנערה חד לגופיה ר"ל לכשירות וחד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות:

ולענין ביאור סוגיא מה שאמר קרי ביה נער פירושו שמאחר שהכתוב רגיל לכתוב נערה לפעמים בחסרון הה"א אף בזו היה יכול לכתוב כן וגדולי הרבנים גורסין נערה הנערה כלומר נערה שבראש הפרשה ר"ל כי ימצא איש נערה וכו' לגופיה והנערה דונתן לאבי הנערה שהיה יכול לומר ונתן לאביה ונמצאו שני יתורין וכן עיקר שלנסחא ראשונה קשיא שהרי חסר כתיב והיאך תאמר שהיה יכול לכתבו חסר ואיפשר דחד אכתיבה וחד אקריאה אלא שאין נראה כן:

הבא על הממזרת ויתבאר בגמ' שלא סוף דבר לדעת ר' מאיר שסובר אדם לוקה ומשלם אלא אף לרבנן ואע"פ שאין אדם לוקה ומשלם אתה מפרשה בשלא התרו בו ולא אמרו כל היכא דכי אתרו ביה פטור מממון כי לא אתרו ביה נמי פטור אלא בחייבי מיתות הא חייבי לאוין אע"ג דכי אתרו ביה פטור מממון כל שלא התרו בו מיהא חייב והנתינים אף הם בכלל חייבי לאוין והם בני הגבעונים שנתגיירו דרך שקרות והשאירום ולא להחזיקם בגרים גמורים לענין חתנות אלא שהם חייבים בתרי"ג מצות והוא שאמרו בתלמוד המערב הלכה א' נתינים לא חששו להם אלא משום פסול משפחה דאין תימר משום עבדות מעתה הבא על נתינה לא יהא לה קנס ועוד אמרו שם נתינים יהושע ריחקם ומה שאמרו בתלמוד שלנו יבמות ע"ח ע"ב שדוד גזר עליהם שמא נשתכח וחזר דוד וריחקם אבל מכל מקום נשארו באיסור חתנות מעיקר גרותם שבימי יהושע ומתוך כך איסור חתנות שלהם מן התורה והוא שאמרו עליה בגמרא ממזרת ונתינה איכא ביניהו למאן דאמר ראויה לקיימה הא נמי אינה ראויה והביאה מן המקרא ר"ל ולו תהיה לאשה אשה הראוייה לקיימה וכן שבסוף פרק ראשון אמרו אי זהו אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות והקשו בה מאי שנא הנך משום דהוו דאוריתא וכו' וכן בפרק המדיר ע"ז ע"א באותם שכופין להוציא ולא תני ממזרת ונתינה משום דבדרבנן קתני בדאורייתא לא קתני וכן בפרק הערל ע"ו ע"א אמרו בגיותן ליה להו חתנות בגרותן אית להו חתנות כלומר שאין איסור חתנות ראוי לאמרו אלא בגרותן דבגיותן לא שיך בהו חתנות ומכל מקום דוקא הם עצמם ותולדותיהם שכיוצא בהם אבל כל שחזרו ביניהם ונתגיירו מתחלה הרי הם מן התורה כשאר גרים שאין להם איסור דורות משנתגיירו לשם ישראלות לגמרי ואיפשר במה שאמרו שדוד גזר שפירושו שחזר וגזר עליהם לאיסור דורות אף כשחזרו ונתגיירו מתחלה ועל אלו שנתגיירו אמרו יבמות מ"ט ע"ב שבימי ר' בקשו להתיר נתינים ואין צריך לומר באלו שיש להם קנס שהרי אין איסורן מן התורה אלא שמשנתנו באותם שלא נתגיירו מגירותם הראשון ואילך לגיורת הגמור וכבר כתבנו בזו דרכים אחרים בפרק הערל:

והכותית ואף היא שנויה לדעת האומר גירי אריות הן ונשארו באיסור חתנות אלא שמכיון שחייבין במצות הרי הן כשאר חייבי לאוין אלא שכבר עשאום אחר כן כגוים גמורים ויש שואלין ואם לדעת גירי אריות נאמרה היכי יהבינן להן קנס דאזלה ואכלה בגיותה ואם משום שלא יהא חוטא נשכר הרי אמרו בפרק ראשון י"א ע"א שאין נותנין קנס מטעם זה אלא לאשה העומדת בחזקת ישראלית ואינה שאלה שמכל מקום הואיל וישנה בכלל מצות לאו גיות מיקרי ואע"ג דמיתוקמא מתניתין אליבא דר' מאיר ואיהו הוא דאמר גירי אמת הן כדאיתא בבבא קמא ל"ח ע"ב מכל מקום הסוגיאות מתחלפות בכמה מקומות ומכל מקום הם מפרשים משנתנו מתוך קושיות אלו לדעת האומר גירי אמת הן אלא שמכל מקום בעלמא קונסין אותם בענין ממון והכא לא קנסינן להו כדי שלא יהא חוטא נשכר וכן הדין בשאר חייבי לאוין שלא הוזכרו כגון אלמנה מן האירוסין שהיא בתולה לכהן גדול גרושה וחלוצה מן האירוסין שהן בתולות גם כן לכהן הדיוט אלא שלא הוצרך להזכירם שאם בלאו השוה בכל אמרוה כל שכן בלאו שאינו שוה בכל והזכיר גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש אע"פ שדומה לפסולה מעט וזו מכל מקום קנסה לעצמה כיתומה שהרי היא כמי שאין לה אב וכן הזכיר שבויה או שפחה שנפדית או נשתחררה פחותה מבת שלש ואחר כך הוא מזכיר חיבי כריתות שהלכה רווחת אדם כרת ומשלם הואיל ואין שתיהם על ידי אדם וכן שאם עשה תשובה מוחלין לו מן השמים ואין כאן אלא אחת וחייבי כריתות גם כן פירושן בשלא התרו בו למלקות שאם התרו בו למלקות לוקה ואינו משלם אלא שלא התרו בו ומתוך כך משלם קנס והוא שאמר הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ר"ל שקדשה אחיו וגירשה או שמת ויש לו בנים מצד אחר שאלו היתה עדין אשת אחיו הרי כל אשת איש במיתת בית דין היא וכן אם היא זקוקה לו אין כאן קנס אלא על כרחיך כדרך שפירשנו והוא שאמרו בתלמוד המערב הלכה א' אשת אחיו ולאו יבמתו היא תפתר שהיו לאחיו בנים ואירס בתולה ומת ובא אחיו ואנסה ועל אשת אחי אביו ואף זו פירושו שנתקדשה לו וגירשה שאין שם איסור אשת איש שהרי אשת איש במיתת ב"ד היא:

ועל הנדה כל אלו יש להן קנס שאע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין וזה שפירשנו כל אלו באירוסין הוא מפני שכל שנשאת אין לה קנס הואיל ואין לה טענת בתולים אבל אירוסין אין מפקיעין קנס אלא שהוא לעצמה כמו שיתבאר ושמא תאמר לעיקר משנתנו והרי חייבי כרת ניתן להצילה בנפשו והרי יש כאן חיוב מיתה ואע"פ שלא היתה שם מיתה הרי דין מיתה כמיתה אין זה כלום שמשהערה בה לא ניתן עוד להצילה בנפשו ותשלומין אחר העראה הם באים ר"ל בהכנסת האבר שבו נגיעת הבתולים ואף לדברי האומר שאף בשלא כדרכה חייב קנס מכל מקום הטעם מפני שהוקשו המשכבות זה לזה וכל שבא עליה שלא כדרכה בדרך שאם היה כדרכה היה נוגע בבתולים משלם:

תוס' בד"ה אלו נערות כו' וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת כו' עכ"ל מאי דפסיקא לר"ת נמי לעיל להקשות לפרש"י מהך דפרק יש מותרות ואלו הן הלוקין דאיירי בגירותן סמך עצמו אהך ראייה שכתב הכא וכל היכא דחשיב נתינה כו' וק"ל:

בא"ד ומיהו הא י"ל דלאו ממש גזר עלייהו עבדות כו' עכ"ל קאי לתרץ הך דהכא דיש להן קנס ואהך דפרק עשרה יוחסין דחרורי ונתיני מותרים כו' וק"ל:

בא"ד ואע"ג דקי"ל דהפקר ב"ד הפקר היינו כו' עכ"ל דלפרש"י דהך גזירה דדוד משום איסורא דעבדות נגעי בה שפיר קאמר דחלק מזבח דעביד בהו איסור עבדות מי יפקיע דלא שייך (א) באיסורא הפקר ב"ד הפקר אבל לפי' ר"ת דלא גזר דוד עליהן כלל איסורא אלא שעבוד וממונא בעלמא הוא ואית לן למימר שפיר דהפקר ב"ד כו' וק"ל:

בא"ד בירושלמי משמע כפ"ה כו' דא"ת משום פסול עבדות אלא מעתה כו' לא יהיה לה קנס כו' עכ"ל לכאורה אם מצד זה הוא כפ"ה דגזירה היא ולאו מן התורה הוא מצד אחר הוא היפך פירושו דפירש דמשום איסור עבדות נגעו בה ובירושל' הא דחי ליה אלא מעתה לא יהיה לה קנס ונראה דרש"י לא פירש בהדיא דמשום איסור עבדות גזר עליהן דוד אלא דהכי הוה משמע להו מפירושו דגזר עליהן עבדות ע"ש ויתנם חוטבי עצים וגו' והשתא כיון דבירושלמי מפורש דהך גזירה דיהושע ודוד שהיה גזירה אחת ולא משום עבדות אלא משום שאר פסול משפחה ה"נ יש לקיים פירש"י דגזירת דוד לא הוה משום עבדות אלא משום פסול משפחה ודו"ק:

בד"ה ועל הכותית כו' ואי ס"ד דקנס הוא שקנס ר"מ בממונם כו' אלמא דמתני' דהכא כו' עכ"ל דלמ"ד דלא קניס בממונן ופליג התם אר"מ היינו אפילו אי ס"ל גרי אריות הן לפי סברת רש"י דבגיותן אית להו קנס ודו"ק:

בא"ד וא"ת א"כ מאי קא משמע לן פשיטא דיש להן קנס כו' עכ"ל עיין ע"ז בחידושינו פרק ד' וה':

בא"ד והא דלא תנא מצרי ואדומי משום שיש להן היתר כו' עכ"ל יש לדקדק דהא תני נדה שיש לה היתר ומיהו מאחות אשה ודאי דלא קשיא מידי דאפשר שלא תבא לידי היתר שלא תמות אשתו ויש ליישב דה"ק דלא פסיקא ליה למיתני מצרי ואדומי משום דיש מצרי ואדומי שיש להו היתר דהיינו אחר ג' דורות אבל נדה ואחות אשה פסיקא ליה למיתני סתם באיסורייהו משמע ובהכי ניחא דקשיא להו מיבמה לשוק בשעת איסורא וק"ל:

בא"ד מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כו' עכ"ל היינו לרבי יוסי בן כיפר בפ"ק דיבמות דלא אסר מחזיר גרושתו אלא משניסת ונבעלה אבל חכמים פליגי עליה התם ע"ש וק"ל:

בתוס' ד"ה ועל אשת אחיו וכו' עד הא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה פי' וה"ה נתארסה ומת מן האירוסין:

בא"ד ומיהו בירושלמי מוקי לה כשבא עליה עד שלא מת וכו' וצ"ל לפי זה אע"ג דמפותה מדעתה עבדה לא שייך מחלה הקנס אלא היכא דהקנס לעצמה אבל היכא שאין הקנס לעצמה אלא לאביה אע"ג דאביה בעצמו בא עליה לא שייך מחילה ולכך כשמת או נתבגרה לא שייך מחילה וגובה הקנס מן היורשים או ממנו בעצמו כשנתבגרה כך צריך ליישב ודוהק הוא:

ד"ה נערה אין קטנה לא וכו' עד דאסיפא דמתניתין סמיך וכו' הסיפא היא לקמן (כתובות דף מ':)

אלו גרסינן בלא ויו דויו מוסיף על ענין ראשון כדפי' רש"י ז"ל בפי' החומש ובפ"ק דשבת גרסינן אלו תנן או ואלו תנן הני דבעינן למימר לקמן או ואלו תנן הני דאמרן. הרא"ש ז"ל: ויש ליישב קצת דקאי אמאי דתנן בפ"ק דיש בתולות שכתובתן מאתים ויש שכתובתן מנה דהכי נמי יש נערות שיש להם קנס ויש שאין להם קנס ונמשכו המשניות עד הכא ולהכי לא תני הך מתני' עד השתא:

אלו נערות וכו' לקמן בגמרא אמרינן נערה אין קטנה לא ויש לפרש דלא ממתני' דייקינן לה דלישנא דנערות משמע נמי קטנה תדע דבקרא נמי כתיב נערה וסברי רבנן דלא אתא למעוטי אלא בוגרת אלא קושטא דמלתא אקדים וקאמר נערה אין קטנה לא ואסיפא דמתני' סמך דתנן כל מקום שיש מכר אין קנס וכן פירשו התוספות לקמן וליתא דמלישנא דמתני' דהכא נמי דייקינן לה דקתני ואלו נערות דלא הוה ליה למתני אלא אלו שאין להם קנס מדקתני נערות לישנא יתירא ש"מ דאתא לאשמועינן דוקא נערה ולא קטנה ואין לך לומר דדילמא לא אתא למעוטי אלא בוגרת דאם כן למה לי משנה יתירא דהא בוגרת פשיטא דאין לה קנס דנערה כתיב וכן כתב הרמב"ן ז"ל לקמן בלישנא קמא וז"ל נערה אין קטנה לא אי קשיא דילמא למעוטי בוגרת כדכתיב נערה באורייתא ודייקינן בוגרת לא ומני רבנן היא. לא תקשי ממשנה יתירא דייקינן דאי הכי ליתני אלו שיש להם קנס פשיטא דבוגרת אין לה קנס דנערה כתיב מדקתני נערות ודאי הא קמ"ל דקטנה אין לה קנס. אי נמי רישא נקט ומסיפא דוקא כדקתני בשלהי פירקין כל מקום שיש מכר אין קנס וסיפא גלי ארישא דנערות דוקא. זה הנ"ל. ע"כ: ומלשון רש"י ז"ל משמע כלישנא קמא דכתב הכא במתני' וז"ל אלו נערות. דוקא נערה משהביאה שתי שערות עד שתבגר והם ששה חדשים שבין נערות לבגרות אבל קטנה ובוגרת אין לה קנס כתוב בס"י וכן כתב הר"ן ז"ל לשון רש"י ז"ל בפירושיו על ההלכות. אלמא משמע מדכתב הרב ז"ל הכין במשנה אלמא דממתני' דייקינן לה. ואם תשאל כיון דמתני' דלקמן קתני בהדיא כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' למה ליה למתני הכא משנה יתירה לדיוקי קטנה לא. תשובתך דלקמן דמייתי לישנא דרבי מאיר גופיה וכדתניא שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' לא מוכח דס"ל לתנא דמתני' הכי דדילמא נקיט רישא דפלוגתא והדבר ידוע דהיינו דברי רבי מאיר וכדתניא שהיה ר"מ אומר וכו' והיינו דקאמר לקמן זו דברי ר"מ וכו' מיהו הכא גבי הילכתא פסיקתא קא רמז לן בלישנא יתירא כר"מ לאורויי דהכי ס"ל. ודע שכתבו התוספות ז"ל בריש פרק קמא דמועד קטן דלא בעי תלמודא מאן תנא עלה דסתם מתני' אלא היכא דלא אתא סתמא דמתניתין כר"מ כשאר סתמא וכיון שכן קשיא דהכא בגמרא בעינן מאן תנא ומשני לה כר"מ. ואפשר דרב יהודה גופיה קאמר מאן תנא ומשום דלקמן עלה דאידך מתני' קאמר זו דברי ר"מ. וכתבו התוספות פרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ה) דסתם זו דברי ר"מ וכו' זו ולא ס"ל הכי עיין בתוספות שם. וכן כתב הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות בפרק קמא דגיטין (דף תקנ"ה ה') [ב א'] דזו ולא סבירא לן כוותייהו קאמר ולהכי קאמר נמי הכא עלה דמתני' דאף על גב דקתני משנה יתירא הכא גבי הילכתא פסיקתא רבי מאיר הוא דקאמר לה הכין ולא סבירא ליה הכי כנ"ל. ואם תשאל עוד אמאי פשיטא לן טפי דנערה אתא למעוטי בוגרת מלמעוטי קטנה. תשובתך הבת מיום לידתה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה גמורות נקראת קטנה ואפילו הביאה שתי שערות ולאחר שתים עשרה שנה ויום אחד אם הביאה שתי שערות תקרא נערה ואם לא הביאה שתי שערות עדיין קטנה היא עד עשרים שנה וכשתביא שתי שערות אפילו בשנת עשרים תהיה נערה ששה חדשים ואחר כך תקרא בוגרת הילכך ימי הנערות אפשר שתהיה קטנה כגון לאחר י"ב אם לא הביאה שתי שערות לכך הקטנה אפשר דקראה הכתוב נערה אבל זמן הבוגרת לעולם לא תהיה בזמן הנערות דששה חדשים בין נערות לבוגרת ואם לא הביאה שתי שערות עד שתהיה בת ל"ה שנה נקראת אילונית ואין לה ימי נערות ומקטנותיה תצא לבגרות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות אישות. ואפשר דמשום הכי כתב רש"י ז"ל משהביאה שתי שערות וכו' והם ששה חדשים וכו' דוק ותשכח כנ"ל. ולקמן בגמרא כתבתי עוד ענין אחר בלשון רש"י ז"ל דלא כדפרישנא הכא עיין לקמן:

שיש להן קנס אין להקשות דאמאי לא קתני נמי בושת ופגם דבוגרת נמי יש לה בושת ופגם באונס והכא קתני נערות למעוטי בוגרת וכדכתיבנא וסתמא דמתני' לא מיירי אלא באונס דגבי אונס הוא דכתיב קנסא ומסתמא אמאי דכתיב בהדיא בקרא קאי מתני' אבל מפתה לא כתיב ביה בהדיא קנס אלא מאונס ילפינן להו ואפילו תימא דמתני' מיירי במפתה וכדאוקי לה רב פפא בפרק בן סורר ומפתה את הבוגרת פטור אפילו מבושת ופגם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' נערות. יש לתרץ בקוצר דלא קתני אלא קנסא דכתיב בהדיא ונתן האיש השוכב וגו' דאילו בושת ופגם לא כתיב בהדיא. ואין לומר דממזרת ונתינה וכו' אין להם בושת ופגם ומשום הכי לא קתני אלא קנס דאי הכי מאי פריך תלמודא אבל כשרות לא ולמה לשנויי פסולות איצטריכא ליה לישני דמתני' הכי קתני אלו נערות שיש להן קנס לבד ולא בושת ופגם אלא ודאי הנכון כדכתיבנא כנ"ל. וזהו שכתב רש"י ז"ל שיש להן קנס. אם אדם אנסה וכו' כדכתיב ונתן האיש השוכב וגו'. הבא על הממזרת. בגמ' פריך וכו' דוק ותשכח:

הבא על הממזרת ויש לדייק קצת למה ליה לאורוכי ולמימר הבא על הממזרת ליתני בקוצר אלו נערות שיש להן קנס הממזרת ונתינה וכו' ולקמן גבי אחותו ליתני הבא על אחותו משום דבעי למתני סיפא אף על פי שהן בהכרת וכו'. ויש לומר דהא אתא לאשמועינן דמיירי בדלא אתרו ביה וכדאוקי לה ר' יוחנן לקמן משום דאין אדם לוקה ומשלם והכא קאמר הבא על הממזרת דלא היתה כאן אלא ביאה לבד ולא התראה ואילו הוה תני הממזרת ונתינה הוה משמע דלעולם הממזרת יש לה קנס. ויש לדייק עוד לשיטת רש"י ז"ל דפי' דנתינה מדרבנן דקתני תנא זו ואצ"ל זו ממזרת ונתינה וכו' ודוחק לשנות כן ויש לומר דלא בא התנא למנות כל הנערות שיש להן קנס כי היכי דליתני הסדר הנכון אלא הא אתא למימר דהני אית להו רבותא וה"ק לא מבעיא בממזרת דאית בה רבותא אלא אפילו בנתינה נמי דהא דוד גזר עליהן ולא מבעיא נתינה דהא מכל מקום לכ"ע אסורה דדוד מיהא גזר עליהן אלא אפילו כותית משום דס"ל דגרי אריות הן. ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל הבא על הממזרת. בגמרא פריך אבל כשרות לא ומשני פסולות וכו' כנ"ל. ולקמן נכתוב עוד בלשון זה בס"ד: ועל הנתינה פרש"י ז"ל נתינה מן הגבעונים והיא אסורה לקהל דדוד גזר עליהן כדאמרינן ביבמות ועל שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים וגו' קרי להו נתינים. ע"כ. פירוש לפירושו דמדאורייתא אינם אסורים לבא בקהל ובא דוד וגזר עליהן שלא לבא בקהל וכדקס"ד רבא מעיקרא התם בפרק הערל דהוה בעי לאוקמי קרא דלא תתחתן דכתיב בשבעה אומות בעודם ע"ג אבל לאחר שנתגיירו אינם אסורים אלא מדרבנן. ואין לפרש לשון רש"י ז"ל דאסורה לקהל מן התורה ודוד גזר שעבוד כדי שלא יטמעו וכדבעינן למכתב לשיטת ר"ת ז"ל דהא כתב רש"י ז"ל והיא אסורה לקהל דדוד גזר וכו' כדמוכח בהדיא דאיסורן בקהל הוי משום דדוד גזר עליהם ומיהו בפירושי רש"י ז"ל ישנים מכתיבת יד כתוב ודוד גזר עליהם בוא"ו ואכתי אית לן לפרושי לשונו כדפרישנא דאם לא כן ל"ל לרש"י ז"ל למימר הכא דדוד גזר עליהם אי לאו למימר דאינן אסורין לקהל אלא משום דדוד גזר עליהם וכן פירשו כל המפרשים ז"ל לשון רש"י ז"ל הלכך לשיטת רש"י ז"ל אין בנתינים איסור תורה כלל אלא גזרת יהושע ודוד והיינו דקרי להו נתינים על שם ויתנם יהושע וכו' כיון דמשם נולד להו איסורייהו אבל לשיטת התוס' קשה כיון דעיקר איסורייהו מדאורייתא אמאי קרו להו נתינים ותלו מילתייהו ביהושע וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה דהנתינים איסורן מדברי סופרים והיינו משום דגזר עליהם יהושע ודוד עיין שם בהלכותיו: וכתבו התוספות ז"ל דאיסורייהו דגזר עליהם דוד היינו שעבוד ומ"ה נאסרו לבא בקהל ומייתו לה מפ' הערל והתם בפרק הערל האריכו התוס' ז"ל בזה עיין שם וכתוב בגליון תוס' ומה שפי' שם שגזר חתנות היינו רוצה לומר שגזר עליהם עבדות כדי שלא יטמעו דהא התם מוכח כולה שמעתא דעבדות גזר עליהם. ע"כ:

והקשה ר"ת ז"ל על רש"י ז"ל דממרן לקמן משמע דנתינה הויא מדאורייתא דקאמר ממזרת ונתינה איכא למאן דאמר ראויה לקיימה וכו'. וכיון דממעטינן לה מקרא משמע דאיסורה מן התורה. ויש לתרץ דאנן הכי קאמרינן למעוטי הנך דאינם ראוים לקיימם ואפי' דהויא דרבנן מ"מ הא אינה ראויה לקיימה ואנן אינה ראויה לקיימה הוא דקא ממעטינן ואפילו שיהיה מדרבנן. ועוד הקשו דגרסי' בסוף פ"ק איזו אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים וכו' ומקשינן מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא ויש לתרץ דלאחר שפסלן דוד פוסלין את האשה בביאתן מן התורה והכי קאמרינן התם מ"ש הנך דאורייתא פי' משום דודאן פוסלין מן התורה בביאה דנפקא לן ביבמות מכי תהיה לאיש זר וכו' עיין שם בפרש"י ז"ל: ועוד הקשו דבפרק המדיר אמרינן בגמרא דאלו שכופין אותו להוציא דלהכי לא קתני ממזרת ונתינה משום דרבנן קתני דאורייתא לא קתני. ורש"י ז"ל תירץ שם קושיא זו שכתב שם וז"ל דרבנן קתני. הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא. פי' לפירושו ואילו נתינה הא כתיבא איסורייהו באורייתא דכתיב מחוטב עציך עד שואב וגו' ומ"מ לא הויא אלא מדרבנן. ועוד הקשו בתוספות דבריש יש מותרות אמרינן ממזרת ונתינה איכא בינייהו מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא ויש לתרץ כל זה דלאחר שגזר עליהם דוד עבדות דמכח זה נאסרו לבא בקהל הדר איסורייהו דאורייתא דהא עבדים פסולים מדאורייתא ומיהו אכתי קשיא דתנן אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל משמע דלקי עלה מדאורייתא. ואין לתרץ דלגבי נתינה המלקות היינו מכות מרדות דהא דומיא דכל הנך דחשיב התם קתני אלמא דלקי עלה מדאורייתא. ואין לתרץ דכיון דגזר עלייהן עבדות קרי כאן לא יהיה קדש ולקי עליה דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל דאין לוקין על לאו זה דהוה ליה לאו שבכללות עיין בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה ובפ' ראשון מה' אישות. וכתוב בקונטריסין קשה נימא שדעת רש"י ז"ל שדוד גזר עליהם עבדות וגזר עליהם שיהיו אסורים משום לאו דלא יהיה קדש ואז הויא ממש דאורייתא ולא קשיא כלל מה שמקשה עליו ר"ת ז"ל. ויש לומר שאם כן היה קשה הא דאמרי' בפ"י יוחסין דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה ואם נתינה אסורה משום לאו דלא יהיה קדש היאך תהיה מותרת בחרורי אלא ודאי אינו כך. ע"כ:

ואין לשון התוס' מתיישב בזה כלל ומה שכתבתי הוא הנכון וכן דרכן לעולם לתרץ הקושיא הראשונה כשמקשים התוספות קושיא אחרת. עוד כתבו בקונטריסין אחרים וז"ל הקשה השר אמאי לא מיישבים פי' הקונטרס דדוד גזר על הנתינים משום דעבדות דעבד ושפחה נטמעו בהו ומכל מקום יש להם קנס דמוקמינן לה אחזקת אבהתא כמו שאומרים התוספות לקמן ויש לומר דאותה קושיא דמקשינן מחרורי ונתיני דמותרין לבא זה בזה היה קשה עדיין דאם איתא דנטמעו בהם עבד ושפחה למה מותרין זה בזה. ומורי הרב נר"ו אמר דעיקר הקושיא הוא טעות דנתינים לא מצינו שנטמעו בהם עבד ושפחה דדוקא כותים לבד ע"כ. וכי מעיינת סוגית פרק הערל תשכח ודאי דקושיא זו הויא טעות גמור. ותירצו בתוס' דבכל הנהו נקט נתינה אגב ממזרת וכתב הריטב"א ז"ל וליכא למימר דאגב ממזרת תני נתינה דרבנן כדקתני גרושה וחלוצה דבשלמא חלוצה דדמיא לגרושה קתני אמטולתא אבל נתינה מה שייכא בממזרת. ע"כ:

וכתוב בקונטריסין נקט נתינה אגב ממזרת פי' דאית בה מכת מרדות מדרבנן כך פי' שנץ ע"כ. ואכתי לא מיישבא שפיר ויש לתרץ דדמי נתינה לממזרת דאיסורה איסור עולם וא' זכרים ואחד נקבות ואיסורם מדברי סופרים ובה איסורי ביאה וכו'. ע"כ:

ומיהו מצאתי לאחד מגדולי החכמים מתלמידי הרא"ה ז"ל שהקשה בחידושיו ליבמות בפרק הערל על שיטת רש"י וז"ל ותמיהא מילתא דהא אסיקנא לעיל דכי כתיב בהו בשבעת עממין לא תתחתן בם בגירותן וכו'. ובכולהו דוכתי תנן נתינים באיסורא דתנן בפרק אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל וליכא למימר דהתם באשגרת לישן קתני כי היכי דתני נמי גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דבשלמא חלוצה דגזרה דרבנן משום לתא דגרושה רהיט ותני להו תרוייהו תנא באשגרת לישן אבל נתינה אגב ממזרת לא תני תדע דבחלוצה גלי לן תנא מדרבנן דקתני גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת ופרישנא בפרק עשרה יוחסין אינו חייב אלא על אחת מהן דחלוצה דרבנן היא ואילו בהא לא גלי לן מידי ולקמן בפרק האשה אמרו אמר רב חסדא ממזרת ונתינה איכא בינייהו מאן דאמר דאורייתא וכו' וכן בסוטה פרק משוח מלחמה תנן רבי יוסי אומר הירא ורך הלבב אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל וכו' ואמרינן עלה בהדיא דלרבי יוסי בעבירה דרבנן לא הדר וחלוצה דנקט אשגרת לישן הוא אלמא מילתא פשיטא בכולהו תנויי דנתינה דאורייתא דאע"ג דלא אקשינן לעיל מהני מתני' לסברא קמייתא דרבא דהוה שרי נתינים מדאורייתא משום דכיון דאהדרינהו מגופיה דקרא מאי תו נידוק עליה ממתניתין ע"כ. והתוס' ז"ל כתבו וז"ל ומכל מקום אין נראה לר"ת פירושו דהא מסיק רבא בהערל דבגירותן אית להו חתנות וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא דבגיותן לית להו קנס כדאמרינן לעיל בפ"ק יהבינן לה קנס וכו' וכן בקידושין וכו' פי' לפיכך אין נראה לר"ת ז"ל פירושו דאיירי בדרבנן דהא מסיק רבא בהערל דבגירותן כו' פירוש מעיקרא הוה בעי לאוקמי קרא דלא תתחתן דכתיב בשבעה אומות בעודן ע"ג אבל כשנתגיירו לא אסירי אלא מדרבנן והדר ביה רבא משום דלא שייך בהו חיתון קודם שנתגיירו ואין להקשות דאכתי מנא לן דאיירי כל הני בדאורייתא אכתי איכא למימר דלא איירי אלא בדרבנן דלמסקנא בגיותן הוה דרבנן וכל הני מיירי בגיותן ונקט נתינה אגב ממזרת כי היכי דמתרצי התוספות למאי דס"ל בהערל דבגירותן לית להו חתנות ומיירי כל הני בגיותן הכי נמי מצינן למימר למסקנא ומיירי בגיותן ואכתי מנא לן דאיירי כל הני בדאורייתא דהא ודאי לאו קושיא היא כלל דכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא וכו' הלכך משמע דכל היכא שמזכיר נתינה מיירי באיסורא דאורייתא: ודע שרש"י ז"ל פי' בפרק אלו הן הלוקין נתינה מן הגבעונים היא והמלקות משום לא תתחתן בם ע"כ. משמע דבעי לפרושי דמתני' דהלוקין מיירי בגיותן ולמאי דאסיק אדעתיה רבא קרא דלא תתחתן בם מיירי בגיותן וכדכתיבנא ולרש"י ז"ל הכי הוא הלכתא כדאסיק רבא אדעתיה ולא כדאסיק. ועוד הקשה ר"ת ז"ל לפירושי רש"י ז"ל כיון דעבדות ממש גזר עליהם שמתוך כך נאסרו לבא בקהל משום לא יהיה קדש א"כ אמאי יש להם קנס הא תנן בהדיא במתני' דשפחה אין לה קנס ויש לתרץ דשאני נתינה דמנטרא נפשה ואם תאמר מעתה אף אנו נחלק ונאמר דשאני שפחה משומרת משאינה משומרת וכיון שכן קשיא אמאי מחלק מתני' בין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ליתירא מבת שלש שנים דהא ודאי פשיטא דפחותה מבת שלש שנים ויום אחד בתוליה חוזרין כדאיתא בכמה דוכתי לפלוג וליתני בדידיה דאפי' יתירות מבת שלש שנים ויום אחד יש לה קנס ובמשומרת ויש לומר דלא איצטריך דכבר אשמועינן במתני' דנתינה דהיינו שפחה משומרת וקתני דיש לה קנס והלכך בעי לחלוקי באינה משומרת בין פחותה ליתירה. ומ"מ קשה דאמרינן בירושלמי דשפחה אפי' משומרת אין לה קנס ומיהו יש לחלק דשאני שפחה דסתם שפחה אינה משומרת ולהכי לא חלקו חכמים בהן ואמרו דכל שפחה אין לה קנס אבל נתינה דהוה אומר שלימה וסתמייהו דמנטרי נפשייהו ולא הוה בחזקת הפקר כמו השפחות אלא שדוד גזר עליהם עבדות הילכך אין לנו להוסיף ולפטור הבא עליהן מקנס. אבל אכתי קשה דתנן בפרק עשרה יוחסין דחרורי ונתיני מותרין לבא זה בזה ואמאי והא חרורי אסירי בשפחה כדתנן לישא שפחה אינו יכול מפני שחרור שבו ויש לתרץ קושיא זו דלאו ממש גזר עלייהו עבדות ליאסר בלא יהיה קדש ומיהו אין לתרץ כן קושיא ראשונה דקנס דכיון דגזר עלייהו עבדות שמתוך כך נאסרו לבא בקהל הרי בעל כרחך אתה פוטרן מקנס דכיון דמכח הגזרה נאסרו לבא בקהל פשיטא ודאי דהכי נמי פטורין מקנס דאינו בדין שנוציא ממון מישראל כדי ליתן להם כיון דגזר עלייהו עבדות עד שמתוך כך נאסרו לבא בקהל וקרא צווח ואומר ונתן האיש השוכב וגו' ולו תהיה לאשה וכיון דמכח גזרתו נאסרו לבא בקהל הכי נמי דאין להם קנס כן משמע מלשון התוס' ז"ל אבל יש לחלק כיון דמנטרא נפשה יש לה קנס וכדכתיבנא. ונראה לר"ת ז"ל דנתינה אסורה מדאורייתא משום לא תתחתן כדמסיק רבא בהערל ודוד לא גזר עלייהו אלא שעבוד כו' ככתוב בתוס' וקשיא להו לתוספות דקאמר התם כל מי שיש בו שלשה סימנין הללו ראוי לידבק בהו בישראל משמע דהיינו לישא אשה מישראל ואם אסורין מדאורייתא מלא תתחתן אפי' שיהיו בו שלשה סימנין הללו אסירי וקיימי אטו פסול גומל חסד יהיה מותר לבא בקהל אבל לשיטת רש"י ז"ל שדוד הוא שרחקן ניחא ותירצו בתוס' דלאו לישא מהן קאמר אלא להיות בן חורין כמותן והקשו עוד בתוס' דקאמר התם בימי רבי בקשו להתיר נתינים אמר רבי אם חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר וקשה דכיון דאסירי מן התורה מלא תתחתן בם היאך בקשו להתירן וכ"ת דלא היו רוצים להתירן לבא בקהל אלא לפוטרן מעבדות אכתי קשיא מה השיב להם ר' יתירו חלק עד ה' ויפקיעו השעבוד ולא יהא שום שעבוד עליהם כל זמן שאין בית המקדש קיים ולכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו ישתעבדו במקדש כלם. ולשיטת רש"י ז"ל ניחא דהם בקשו להתירם לבא בקהל והשיב להם רבי חלק מזבח מי יתיר והלכך הוה ליה חציו עבד וחציו בן חורין ואכתי אסירי לבא בקהל משום צד עבדות שבהם אבל לשיטת התוס' קשיא ותירצו התוס' דהם בקשו לפוטרן מעבדות שיהיו בני חורין לגמרי ולא יקרא עוד שם עבדות עליהם ואמר להם רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח והם לא רצו אלא שיהיו בני חורין לגמרי אבל להפקיע קצת ולהניח קצת לא רצו. והתוס' ז"ל שם בפרק הערל תירצו דה"ק חלק מזבח מי יתיר וכיון שאין אנו יכולין להפקיע שעבוד המזבח אף שעבוד שיש לנו עליהם לא נתיר שאם נתיר חלקנו למחר יבנה בית המקדש ותשתכח תורת שעבוד מהם אף של חלק מזבח. והקשו עוד בתוס' ז"ל לפי שטתם דכיון דלא באו אלא לפוטרן משעבוד אפילו חלק מזבח יתירו דהפקר ב"ד הפקר בזה"ב ותירצו דלא אמרן הפקר ב"ד הפקר בזה"ב אלא לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ומכל מקום חלקנו נתיר אפי' שלא לצורך דלא מטעם הפקר ב"ד נגעו בה כיון דאין כאן אלא הפקעת שעבוד בעלמא אבל לשיטת רש"י ז"ל משום דבקשו אותם להתיר לבא בקהל אף חלק העדה לא מצי להתיר אלא מטעם הפקר ב"ד הפקר בזה"ב ולכך כתב רש"י ז"ל התם בפרק הערל חלקנו נתיר דיכולין ב"ד להפקיר ולהתיר חלקם של ישראל דקי"ל הפקר ב"ד הפקר בזה"ב כנ"ל. והלכך לשון התוס' ז"ל שם בפרק הערל נתינים דוד גזר עליהם פי' רש"י ז"ל שלא יהיו ראוים לבא בישראל כדכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה ולקמן פריך וכי דוד גזר עליהם והלא משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך ולא כללינהו לא בכלל ישראל ולא בכלל גרים אלמא דעבדים מקרו ועבדים פסולים הם ומשני משה גזר לההוא דרא ופריך ואכתי יהושע גזר עליהם דכתיב ויתנם יהושע וגו' אלמא עבדים הם ולדורות הבאים גזר דכתיב ולא יכרת מהם חוטבי עצים ומשני יהושע גזר לבית המקדש דכתיב ולמזבח ה' וכשחרב הבית פסק מהם פסול עבדות דיהושע וחלה עליהם גזרת דוד דחתנות וקאמר חלקנו נתיר משום דהפקר ב"ד הפקר בזה"ב וכו' ופליגא דרבי חייא דאמר רבי חייא חלק עדה לעולם אסור עד שיתירוהו אבל חלק מזבח לא אסרו דוד רק בזמן שבית המקדש קיים והוסיף על גזרת יהושע בחלק עדה בלבד שלא נתנם יהושע לעבדים רק בזמן שבית המקדש קיים כן שיטת הקונטרס. ועתה משמע מתוך פירושו שהוא סובר שאין נתינים אסורין רק מדרבנן דגזר דוד עליהם שלא להתחתן בהם וקשה דבפרק אלו הן הלוקין חשיב הבא על הנתינה אלמא מדאורייתא הוא י"ל דמכת מרדות מדרבנן קאמר שכן צריך לומר לעיל דבעי למימר דאסירי מדרבנן כדפ"ל ומכל מקום קשה היאך קאמר חלקנו נתיר והלא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין כיון שהיו אסורים מחמת שגזר עליהם דוד חתנות ובמקום אחר פי' הקונטרס שדוד גזר עליהם עבדות דומיא דיהושע וממילא הם אסורים לבא בקהל והשתא ניחא ההיא דאלו הן הלוקין דאיכא לאו דלא יהיה קדש כמו בשפחה. ע"כ:

משנה אלו נערות שיש להם קנס ופי' רש"י אם אנסן אדם ולכאורה יש לדקדק דהו"ל למימר אם פיתה אותן או אנסן דהא מפותה כתיב ברישא דקרא ועוד דלרב פפא בסנהדרין דף ע"ג לא מיתוקמא סיפא דמתניתין דחייבי כריתות אלא דוקא במפותה כמ"ש התוספות כאן בד"ה ועל אשת אחיו ולכאורה היה נראה דהוכרח רש"י לפרש דאיירי באונס משום גיורת ומשוחררת דלא שייך בהו ונתן לאבי הנערה דע"כ דהא דיש להן קנס היינו לעצמן ואי במפותה הא מחלה ועי"ל כיון דעיקר רבותא דמתני' דאלו נערות פסולות שיש להן קנס אתי לאשמעינן כדמפרש הש"ס בסמוך לאפוקי מהני תנאי דדרשי ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו וכיון דקרא דולו תהיה לאשה כתיב באונס ומש"ה נקט רש"י נמי במילתיה אונס וממילא דה"ה למפותה כן נ"ל וק"ל:

בתוספות בד"ה אלו נערות הבא על הנתינה פי' בקונטרס דדוד גזר וכו' ואין נראה לר"ת דהא משמע בגמרא דנתינה דאוריית' כו' ומ"מ אין נראה לר"ת פירושו כו' ועוד לפי' הקונ' כיון דעבדות ממש גזר נאסרו משום לא יהיה קדש א"כ אמאי יש להם קנס עכ"ל. וקודם שנבא ליישב שיטת רש"י ז"ל אבאר תחילה פי' לשון התו' דלכאור' יש לתמוה טובא בלשונם דנראין דברי ר"ת כסותרין זא"ז דממאי דקשיא לי' מעיקר' משמע דפשיט' ליה דלפי' רש"י איסו' נתינה מדרבנן ומש"ה מפרש דבכל הנך נקט נתינה אגב ממזרת וע"ז כתבו מ"מ אין נראה לר"ת פירושו והקשו וע"ק כיון דעבדות ממש גזר נאסר לו משום לא יהיה קדש וא"כ משמע דלפרש"י נמי איסור נתינה מיהא מדאוריית' וכן משמע ג"כ מהא דמקשו על פי' רש"י מפ' האומר דלפירושו הוי מדאורייתא דאל"כ מאי קשיא להו מפ' האומר טפי מכל הנך שכתב דנקט נתינה אגב ממזרת אע"ג דקתני מילתא דליתא דהא אין לוקין על נתינה א"כ מכ"ש דאיכא למימר בפ' האומר נמי נקט נתינה אגב ממזרת דלקושטא דמילתא שייך מיהא עיקר הדין דקרי לה יש קדושין ויש עבירה מדרבנן אע"כ דמשמע להו השתא דלפירש"י אסורה מדאוריית' משום לא יהיה קדש כיון שגזרו עליהם עבדות ואהא קשיא להו שפיר מפרק האומר דקתני יש קדושין ויש עבירה דלפירש"י אין קדושין בנתינה דהוי כשפחה וא"כ הדברים סותרים זא"ז בכוונת ר"ת בפירש"י והיה נ"ל לכאורה דבאמת לשון התוספ' אינם מסודרים בזה הדיבור אלא כמו לשון מסורס הוא דמעיקרא הוי משמע ליה לר"ת דלשיטת רש"י נתינה אסורה מדאורייתא משום לא יהיה קדש והוי קשיא ליה כל הנך קושיות אמאי לא תפסי בה קדושין ואמאי יהבינן לה קנס ולבתר דמסיק ומיהו י"ל דלאו עבדות ממש גזר עלייהו אלא איסורא דרבנן בעלמא בתר הכי קשיא ליה לר"ת כל הנך קושיות דמקשי ליה מעיקרא דהא ודאי בכמה סוגיות משמע דהוי מדאוריית' כך היה נ"ל לכאורה וכדמשמע קצת מפי' התוספות בפרק הערל. אמנם לאחר העיון נלענ"ד דאין צורך לכל זה אלא דלעולם לא הוי משמע ליה לר"ת בכוונת רש"י שיהיה איסור נתינה של גזירת דוד מדאורייתא אלא פשטא דלישנא משמע דהוי דרבנן דמתוך שגזר עליהן עבדות נאסרו לבא בקהל והיינו דקשיא ליה מעיקרא כל הנך קושיות מכמה סוגיות דמשמע דהוה בנתינה איסורא דאורייתא ולבתר דשני כל הנך קושיות דאיכא למימר דאגב ממזרת נקט נתינה ולעולם דהוי מדרבנן אכתי אין נראה לר"ת פירוש זה דאכתי היא גופא קשיא דכיון דדוד גזר עלייהו ועשאם כעבדים גמורים לענין פסולי קהל א"כ מה"ט גופא ליפסלו מדאוריית' דאפי' בדיעבד לא ליתפסו קדושין דכיון דהפקר ב"ד הפקר הו"ל עבדים גמורים ולילקי נמי לילקו בשביל לא יהיה קדש כדמשמע מלשון רש"י בפרק הערל בד"ה משה גזר עליהן. והיינו דמסיק לבסוף דאפ"ה לאו עבדות ממש גזר עלייהו כן נראה לי בישוב לשון התוספות:

ומעתה נבא לבאר שיטת רש"י ותחילה אבאר מאי דקשיא לי לפי הבנת התו' בשיטת רש"י ז"ל דלא משמע לי' דשייך לאו דלא תתחתן בנתינה ואחר נשיקות עפרם תמיה לי טובא האיך אפשר לומר כן דהא רש"י ז"ל גופיה מפרש להדיא בסנהדרין בריש דף נ"א דכותים ונתינים שייך בהו לאו דלא תתחתן בם וכן מפרש ג"כ להדיא במסכת מכות בפירוש המשנה דאלו הן הלוקין בד"ה נתינה מן הגבעונים הוא ומלקות משום לא תתחתן בם וא"כ לפ"ז טפי הו"ל לאקשויי על פרש"י מדידיה אדידיה ויותר יש לתמוה על מורי זקיני ז"ל שהאריך בשמעתין ליישב שיטת רש"י ז"ל ולא הרגיש בזה:

נחזור לענינינו דלפי מ"ש ממילא נתיישב' שיטת רש"י ז"ל לנכון דודאי ס"ל לרש"י דשייך לאו דלא תתחתן אף בגירותן והיינו כמו שפירש להדיא במסכת סנהדרין ובמכות אלא משום דבפרק אין מעמידין מסיק הש"ס דאפילו בגיותן לא שייך לאו דלא תתחתן אלא כשבא עליה דרך אישות משא"כ כשבא עליה דרך זנות לא שייך לאו דלא תתחתן וא"כ משמע דכ"ש דבגירותן שייך לחלק בכך והשתא א"ש טובא דהנך דסנהדרין ודמכות איכא לאוקמי שפיר משום לאו דלא תתחתן כשבא עליה דרך אישות משא"כ מתני' דהכא דאלו נערות שיש להן קנס דע"כ איירי שבא עליה דרך זנות ומש"ה לא מצי רש"י לפרש משום לאו דלא תתחתן לכך הוצרך לפרש מטעמא אחרינא דדוד גזר עלייהו משום חשש איסור עבדות ממילא אין לחלק בין דרך אישות לדרך זנות דהא עיקר איסור לא יהיה קדש היינו דרך זנות ממילא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כך היה נ"ל לכאורה אלא דלפ"ז קשיא לי א"כ האיך מפרש רש"י בכותים במשנתינו דטעמא משום דגירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן ולמאי דפרישית הא לא שייך לאו דלא תתחתן בביאה דרך זנות אע"כ דאפ"ה א"ש דנהי דלא שייך בהו מלקות בביאתם דרך זנות אפ"ה קתני לה במתניתא לרבותא דיש להן קנס אע"ג דלא קרינן בה ולו תהיה לאשה דהא אסור לקיימן דרך אישות משום לאו דלא תתחתן וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה דבנתינה נמי מצי לפרש כן. מיהו גם בזה יש ליישב דמשמע ליה לרש"י דהא דנקט בהאי בבא דרישא הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית וקשיא ליה אמאי נקט הנך תלת טפי משאר חייבי לאוין ואי פרטי קחשיב ליתני נמי אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כי היכי דקתני לה בכל דוכתי כדמקשו בתוספות או דלא ליתני אלא חד מינייהו ממזרת לחודיה אע"כ משמע ליה לרש"י דבכל חד מהנך תלת איכא רבותא באפי נפשיה ובממזרת איכא רבותא אע"ג דאיכא מלקות אף בביאת זנות ואסור נמי לקיימה אפ"ה יש לה קנס וממילא שמעינן דה"ה לכל חייבי לאוין אלא דאפ"ה איצטריך למיתני נמי נתינה דאע"ג דדוד גזר עליהן עבדות והיא בכלל שפחה וקס"ד דאין קנס לשפחה כמו שהקשו בתוספות קמ"ל דאפ"ה יש לה קנס דלא דמיא לשפחה גמורה ואיצטריך נמי למיתני כותית דאשמעינן הא מילתא גופיה דכותים גירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן כן נ"ל נכון בעזה"י. ובזה נתיישבו כל קושיות התוס' דבכל הני סוגיות שהביאו התוספות דמשמע דנתינה הוי דאורייתא איכא לאוקמי כולהו כשבא עליה דרך אישות דוק ותשכח זולת האי דמשנתינו דע"כ איירי בביאת זנות הוצרך רש"י לפרש משום חשש עבדות וכדפרישית ודוק היטב. עוד נראה לי ליישב שיטת רש"י בדרך אחר יותר נכון שהוא דרך האמת לענ"ד ולומר דמ"ש רש"י דוד גזר עלייהו לאו משום פסול עבדות דלא יהיה קדש איירי שלא מצאתי בשום לשון מפירושי רש"י בכל הסוגיות דמייתי קרא דלא יהיה קדש לענין פסול נתינים אלא מ"ש כאן דדוד גזר עליהם היינו דמתוך גזירת דוד שייכי בלאו דלא תתחתן משא"כ אי לאו גזירת דוד לא הוי שייך בהו לאו דלא תתחתן כ"א בדור הראשון שנתגיירו ממש ולא בדורותיהם וכמו שכתב מורי זקיני ז"ל בשמעתין בתחילת דבריו בשם הרמב"ן והרשב"א והרב המגיד ז"ל אלא שחזר בו מ"ז תכ"ד משום דלא משמע ליה סתימת לשון רש"י לפרש כן בכוונתו. אמנם כן לענ"ד הדברים מבוארים ומוכרחים מתוך פירש"י ז"ל ומתוך סוגית הש"ס דפ' הערל דע"כ הא דאמר רב התם נתינים דוד גזר עלייהו ומייתי לה מקרא דוהגבעונים לא מבני ישראל המה משמע פשטא דמילתא דלענין פסולי קהל איירי ואמתניתין דהתם קאי והיינו דאמר קרא לא מבני ישראל המה והיינו דאמרינן נמי התם דקאמר דוד שאין ראויה לדבק באומה זו ובכל הסוגיא דהתם מפרש רש"י להדיא דלענין פסולי קהל איירי וא"כ משמע להדיא דמשום לאו דלא תתחתן לא הוי מיתסרי אלא אותן שנתגיירו בעצמן ולא בדורותיהם אלא דדוד גזר לכולהו דרי וכן בהא דמקשה הש"ס משה גזר עלייהו דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך ופירש"י מדקרינן לחוטבי עצים באנפייהו ש"מ לאו בכלל ישראל נינהו ולאו בכלל גרים נינהו וכוונתו מבואר דאס"ד דבכלל גרים הוי הא כבר כתיב וגרך אשר בשעריך וליכא למימר נמי דעכו"ם גמורים נינהו דא"כ למה נכנסו בברית דהא כתיב בתריה לעברך בברית ה' אלהיך אלמא דנתחייבו במצו' אע"כ דלפי סברת המקשה עבדים נינהו ונהי דתפסי בהו קידושין בדיעבד כדמוכח במשנה דהאומר היינו משום דלאו עבדים גמורים נינהו כיון דלא שייך בהו קנין הגוף ממש אלא שיעבוד בלבד וממילא דלא קרינן בהו עם הדומה לחמור ולא שייך בהו נמי קרא דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה אלא דאפ"ה ממילא דאסורין לבא בישראל מגזירת משה כיון דלאו בכלל גרים נינהו ולאו בכלל ישראל נינהו אלא שעשאן כעבדים לענין איסור קהל נמצא דכל זה לפי סברת המקשה דהוי משמע ליה דמשה לכוליה דרי גזר משא"כ לבתר דמסיק הש"ס דמשה לא גזר אלא אהאי דרא לחוד והיינו להא מילתא גופיה דלאו בכלל גרים נינהו ולאו בכלל ישראל נינהו משא"כ לשאר דרי הוי הוא שפיר בכלל גרים לענין לאו דלא תתחתן דשייך בהם לבד ולא בדורותיהם אלא דמ"מ אותן הדורות שנולדו מאותן שהיו בימי משה ע"כ היו צריכין להתגייר מחדש שהרי אביהם עדיין לא באו לכלל גרים גמורים ואף אם היו מתגיירין מחדש עדיין היו אסורים לבא בקהל הן עצמן דהא הלאו דלא תתחתן שייך נמי בגירותן אלא לענין זה היה מועיל להם מה שנתגיירו מחדש לענין שיהיו בניהם מותרין לבא בקהל דישראלים גמורים נינהו לפי השיטה שכתבתי. אלא דלאחר שגזר עליהן יהושע על כל הגבעונים שבאו בימיו שיהיו בהוייתן כ"ז שבית המקדש קיים באותו ענין ממש שהיו מגזיר' משה שלא יבואו לכלל גרים גמורים וכל שכן שלכלל ישראל לא יבואו. והיינו משום שבאו ברמאות ועוד כדי שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים כ"ז שב"ה קיים שאם היו רשאין להתגייר בגירו' גמור ויהיו בניהם כישראלים גמורים ממילא היו מופקעים משיעבוד עבודת עבד נמצא דלפ"ז משום גזירת יהושע היו דין הנתינים כל זמן שב"ה קיים שלא היו רשאין להתגייר מחדש כלל בגירות גמור וא"כ ממילא מילתא דפשיטא היא דקיימי בלאו דלא תתחתן דשייך אפילו בגירות גמור כ"ש הכא שלא הועיל להם הגירות אלא להוציאם מכלל עכו"ם גמורים אלא דאכתי אי לאו דגזר עלייהו דוד היו רשאין להתגייר מחדש לאחר שחרב הבית בגירות גמור ונהי דאינהו גופייהו אכתי באיסור דלאו דלא תתחתן הוו קיימי דהא שייך נמי בגירותן אלא דאפ"ה היה מועיל להם הגירות מחדש שיהיו בניהם מותרין לבא בקהל דהוו כישראלים גמורים אלא שדוד גזר עליהן שיהיו בהווייתן לעולם כמו בימי משה ויהושע. וא"כ לפ"ז יפה כתב רש"י ז"ל דנתינים שבזמן הזה לא הוי שייכי בלאו דלא תתחתן שהיו יכולין להתגייר מחדש והיו בניהם מותרין לבא בקהל אלא דמשום גזירת דוד אסורין לעולם בלאו דלא תתחתן כיון שא"א להם לבא לכלל ישראלים גמורים לעולם. ובזה מדוקדק היטב לשון רש"י ז"ל ביבמות פרק הערל בד"ה מחוטב עציך שכתב ש"מ לאו בכלל ישראל ולאו בכלל גרים נינהו ולכאורה הוא כמו כפל לשון אמנם למאי דפרישית א"ש דלא הוי בכלל גרים היינו הן בעצמן ומ"ש ולאו בכלל ישראל נינהו היינו לענין בניהם שנולדו להם ואין להאריך כאן יותר ומה שיש לדקדק עוד אבאר בפרק הערל אי"ה כן נראה לי נכון בעזה"י ודוק היטב:

בד"ה ועל הכותית פי' בקונטרס דקסבר כותים גירי אריות הן כו' וזהו לפי שיטתו כדס"ד מעיקרא בהערל עכ"ל. ולענ"ד משום הא לא אירי' דרש"י ז"ל מפרש דהא דמסקינן בהערל דבגירותן לית להו חתנות היינו דלשון לא תתחתן לא שייך בגיותן ומש"ה הדר ביה רבא וקאמר דקרא דלא תתחתן איירי נמי בגירותן אבל דמילתא דפשיטא היא דאיירי נמי בגיותן כיון דאפי' לאחר שנתגיירו אסור כ"ש קודם שנתגיירו וכמ"ש בכמה דוכתי ליישב בזה כמה סוגיות בגמרא בפרק האומר בקדושין ובעכו"ם פרק אין מעמידין דף ל"ו ע"ב ואין להאריך כאן והמשכיל יבין מדעתו. ועיין בזה בלשון הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בפרק הערל שכתב ג"כ על הדרך שכתבתי ומה שיש לי לדקדק בדבריו אין כאן מקומו:

בא"ד ומה שפירש דקסבר כותים גירי אריות הן לא נהירא כו' עיין בס' מגיני שלמה למורי זקיני זצ"ל שהאריך בזה ומסיק דאף למ"ד גירי אריות הן לאו כודאי עכו"ם מחזקינן להו אלא בספק ע"ש ולענ"ד שדבריו מוכרחי' דאדרבה קשיא לי בשיטת התוספות דפשיטא להו דסתם מתניתין דהכא ע"כ סבר דכותים גירי אמת הן ובריש פ"ק דחולין מסקינן דרב אשי לא בעי לאוקמי מתני' דהכל שוחטין כאביי ורבא לאתויי כותי משום דס"ל לר"א כותים גירי אריות הן וא"כ מאי אולמי' סתם מתני' דהתם מסתם מתניתין דהכא אלא על כרחך דשיטת רש"י ז"ל דסתם מתניתין דהכא נמי ס"ל דגירי אריות הן דהכי הילכתא למסקנא דרב אשי והיינו כדברי מורי זקיני זצ"ל ועיין בל' התוספות בפ' כל הגט דף כ"ה בד"ה הלוקח יין מבית הכותים שכתבו ג"כ דאף למ"ד כותים גירי אריות הן אפ"ה כיון שפורשין מעבודה זרה יותר משאר עכו"ם לא הוי כעכו"ם גמורים ע"ש ודו"ק:

בתוספות בד"ה ועל אשת אחיו וכו' וקשה לריב"א לרב פפא דמוקי הך מתני' במפותה בפרק בן סורר וכו' וכ"ת דקסבר תנא דמתני' כר"ע דברייתא וכו' ומיהו בירושלמי וכו' עד סוף הדיבור. ובתוס' פ' בן סורר כתבו עוד דא"א לומר כן אליבא דר"פ דתנא דמתני' ס"ל כר"ע דברייתא דהא ר"פ אית ליה חידוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם ולקמן בפירקין דף ל"ח ע"ב משמע דמאן דאית ליה חידוש ע"כ סובר כר"ע דמתני' וכאן לא כתבו התוספות מזה כלום. ומורי זקיני הגאון בס' מגיני שלמה בשמעתין כתב דדברי תוס' דסנהדרין קשין להולמן דנהי דר"פ גופא אית ליה חידוש היינו משום דס"ל כר"מ משא"כ תנא דמתניתין ע"כ לית ליה חידוש דא"כ תיקשי בתו וכולהו חייבי מיתות דפטר תנא דמתני' בהדיא מתשלומין וא"כ שפיר מצינן למימר דתנא דמתני' ס"ל כר"ע דברייתא עכ"ל מורי זקיני זצ"ל וכתב שלא מצא מקום ליישב קושיא זו ואני בעניי ישבתי בכמה אופנים אלא שלא יישרו בעיני לסתימות ל' התוספות ועכ"ז מצאתי דרך ישר דעיקר קושית התוספות שם משום דהתם מקשה הש"ס ברייתא דקתני חטא אלו חייבי כריתות דניתן להצילו בנפשו אמתני' דהכא דמחייב קנס ומשנינן התם כמה שינויי לאוקמי מתני' דהכא כחד תנא כרבי יהודה או כר' יונתן בן שאול ע"ש אלא דר"פ לא ניחא ליה לאוקמי מתני' כיחידאי ומוקי לה במפותה וד"ה וא"כ מקשו התוספות שפיר דהאיך קאמר ר"פ דאתיא כד"ה דאדרבא לאוקימתא דר"פ קשיא אשת אחיו וע"כ צריך לאוקמי כר"ע דברייתא וכיון דר"פ ס"ל כר"ע דמתני' לא הויא ד"ה ואדרבא טפי הו"ל לאוקמי כאינך אוקימתא דלדידהו שפיר מיתוקמא כר"ע דמתני' ואמאי מוקי ר"פ דלא כהלכתא דנהי דבעיקר מימרא דידיה במאי דאית ליה חידוש ע"כ לית ליה כתנא דמתני' מ"מ השתא לאוקימתא דידיה פליג אמתני' בתרתי חדא לענין חידוש וחדא דתנא דמתני' סובר כר"ע דברייתא ואיהו ס"ל כר"ע דמתני' בשלמא אי מצי סבר נמי כר"ע דברייתא הוי א"ש הא דקאמר וד"ה משום דלא חייש כלל לר"ע דמתני' ומאי דהוי אליבא דהלכתא שפיר מיקרי ד"ה כדאשכחן בדוכתי טובא משא"כ אינך אמוראי דמוקי כיחידאי אפשר דכולהו לר"פ הוי דלא כהלכתא. משא"כ כיון דאיהו גופא ס"ל כר"ע דמתני' מקשו שפיר כן נלע"ד נכון בכוונתם שם. משא"כ הכא לא דייקו לשון ד"ה אלא אעיקר אוקימתא דר"פ קשיא להו דלא מיתוקמא כלל וזה שדקדקו כאן וכתבו וכ"ת דתנא דמתניתין סבר כר"ע אע"ג דר"פ לא ס"ל כוותיה ודו"ק:

תוס' ד"ה נערה וכו' דאסיפא דמתני' סמיך עי' נדה מד ע"ב תוס' ד"ה שלשים יום:

מתני' אלו נערות שיש להן קנס הבא כו' ועל הנתינה בתוס' הקשו כיון דעבדות ממש גזר עלייהו אמאי יש לה קנס, ואי דנתינה מנטרה נפשה הא אמרינן בירושלמי דשפחה אפילו משומרת אין לה קנס. ויש לומר דטעמא דירושלמי דכי היכי דממעטי' קטנה מקנס לר"מ לקמן (דף מ ע"ב) מקרא דולו תהי' לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר. ואף דמרבי' מנערה נערה חייבי כריתות אף דאין בהם הויה צ"ל משום דעכ"פ בנות הוי' הן לאחרים משא"כ קטנה דלאו בת הוי' היא כלל וא"כ י"ל דה"נ שפחה דלאו בת הוי' היא כלל וממעטי' מולו תהי' ואפשר דאפילו רבנן דס"ל דנערה אפילו קטנה במשמע היינו דמ"מ שייך בה הוי' ע"י אביה, ואף ביתומה מ"מ שייך בה הוי' אילו הי' האב קיים, או דאתיא לכלל הוי' לכשתגדל כדאיתא בגיטין (דף פה ע"א) דמה"ט בגירש חוץ מקדושי קטן הוי שיור משא"כ בשפחה דלא מקרי אתי לכלל הוי' וכדמוכח מההיא דגיטין שם דחוץ לעבד ולנכרי לא הוי שיור. והא דשוטה יש לה קנס כדמשמע לקמן (דף לב ע"ב) אחותו בוגרת נמי הא איכא בושת ופגם בשוטה דמשמע דמ"מ רק בבוגרת אבל נערה יש לה קנס צ"ל דזהו מקרי הוי' לכשתשתפה משא"כ בשפחה ונכרית, עיין גיטין (דף כד ע"ב) בתוס' ד"ה הא, וא"כ י"ל דבנתינה אף דדוד גזר עבדות עליהם לא הקילו עליהם בדאוריי' לומר דלא יתפסו בהן קידושין וגם הא נתיני בחרורי מותרים זה בזה וא"כ שייך הויה לישא לחרורי מש"ה יש להם קנס:

תד"ה ועל הכותית כו' ובת עכו"ם אין לה קנס כדפריך בפ"ק קשה בלאו ההיא דפ"ק הו"מ להקשות דאם איתא דגירי אריות הן אמאי תני כותית ליתני נכרית, ונראה דהומ"ל דטעמא דנכרית אין לה קנס כיון דקנאים פוגעים בו הו"ל כמו חייבי מיתות ב"ד דקלב"מ וא"כ היה מקום לחלק דזהו רק בנכרית ממש אבל בכותית דאפשר דהרבה מהם נתגיירו לש"ש והוו גרים גמורים והבא על הכותית אין קנאים פוגעים בו דשמא היא גיורת גמורה, וא"כ אף אם קמי שמיא גלי' דהיא מאותן שהן גירי אריות מ"מ כיון דאנן לא ידעינן ואין קנאים פוגעים בו אינה בכלל חיוב מיתה ולהכי משלם קנס לזה הוצרכו לראיה מפ"ק דפרכינן דלמא אזלה ואכלה בגיותא אף דהתם עכ"פ עכשיו היא בכלל גיורת ואין קנאים פוגעים בו וא"כ אף אם תגדל ותמחה ותהיה נכרית למפרע מ"מ מגיע לה הקנס דהא לא הוי קלב"מ דבעידן דבא עליה לא היו קנאים פוגעים בו אע"כ דנכרית מצד עצמותה לית לה קנס בלאו טעמא דקלב"מ בזה קשה על הנתינה:

מתניתין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אשת אחיו פיר"ח דאשת אחיו מיירי במת מן האירוסין והקשה עליו הריב"א בתוס' איך מוקי ר"פ למתני' במפותה והא נתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה וכיון דלעצמה מפותה אין לה קנס. וי"ל דמשכחת שאביה קידש אותה וקיבל הגט שלא מדעתה קודם שנתפתתה וכיון דבשעת הפיתוי לפי דעתה דסברה דהיא פנוי' והקנס לאביה לא ידעה ולא מחלה, מש"ה גם עתה דאיגלאי דנתארסה ונתגרשה מגיע לה הקנס כיון דלא מחלה, ודמי לדינא דהירושלמי בבא על בתו במת עד שלא עמדה בדין אף דהקנס למפרע שלה מ"מ לא הוי מחילה. ובדברי תוס' סנהדרין (דף עג) תמוה לי מאוד במ"ש דע"כ מתני' לא מתוקמא כרע"ק דברייתא דהא ר"פ ס"ל דחידוש שחדשה תורה בקנס ואע"ג דמקטל משלם והש"ס קאמר התם דמאן דאית לי' הכי ע"כ ס"ל כרע"ק דמתני' ולא זכיתי להבין דהא ר"פ מודה דמתני' לא ס"ל כן דחידוש הוא וכו' דהא במתני' קתני בא על בתו פטור אלא דר"פ קאמר הכי לר"מ דס"ל טבח בשבת חייב אבל עכ"פ ברור דמתני' ס"ל דאף בקנס לא אמרינן מת ומשלם ושפיר מצי סבר כרע"ק דברייתא וצלע"ג: