מסכת כתובות דף צ״ט עמוד א׳

הא מדסיפא כו' דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן:

דאוזיל בדיתמי שלא היה לה עוד עליהם כלום שהרי באחרון טעתה:

אבל בדידה כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות עליה שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור מהן מכרה קיים דאין אונאה בקרקעות וכ"ש שאין כאן שתות שיעור אונאה:

נתקבלה כתובתה ולא אמרינן מכרה בטל:

התם הוא דאיסתלקא לה במכירה ראשונה מהאי ביתא לגמרי וליכא למיגזר מידי אבל הכא דבמכירה ראשונה לא איסתלקא לה אימא אם טעתה במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל:

אטו מנה אחרון דלא ניתי למימר מכרה קיים קא משמע לן דאפ"ה דוקא דטעתה במנה אחרון אבל במנה ראשון מכרה קיים:

דאי לא מצטרכי לך זוזי ותתחרט במכירתך לא היית יכול לחזור אם מכרתיה:

דינר של זהב שוה כ"ה דינרין כסף כדאמרי' בהזהב (ב"מ מד:) והם ששה סלעים:

הא מדסיפא בדזילא כו' דלא אפשר לפרש לאחרון יפה מנה ודינר במנה ודינר ומאי במנה במנה שלה דהא כתובתה ד' מאות זוזי ותימה אי בדזילא מאי איריא זילא בדלא זילא נמי מכרה בטל ומצינו למימר דתנא סיפא לגלויי רישא דבלא זילא עוד מצינו למימר דהוה אמינא טפי הוי מעביר לא זילא דמכרה שוה מנה ודינר במנה ודינר מהיכא דזילא:

נתן לו דינר של זהב תימה לפי מה דאמרינן בהזהב (ב"מ מד:) דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב היכי קאמר הכא והביא לו בשלש חלוק ובשלש טלית הל"ל בשלש וחצי דינר חלוק וכן טלית ועוד לא מצינו מנה הקדמוני מופלג משלנו כל כך להוקיר את הזהב ולהזיל את הכסף דעכשיו לא מצינו שיהא יקר הזהב על הכסף יותר ממשקלו אלא שנים עשר שקלים ועוד קשה ההיא דבכורות פרק יש בכור (בכורות דף נ:) גבי פדיון הבן דקאמר התם דקא יהיב ליה דינרא טיריינא שייפא ומהדר ליה שתותא וזוזא ופריך אי הכי עשרים נכי דנקא הוו אלא יהיב ליה זוזא ושתותא והשתא תימה על הלשון דקאמר זוזא ושתותא הוה ליה למימר חומשא מהדר ליה דהכל אחד אלא הכי פירושו ועיקר דדינר של זהב פי שנים בדינר של כסף לפי שכבד וגם עב הוא מדינר של כסף כדאמרינן באלו טרפות (חולין דף נה:) ובשילהי מסכת חגיגה (דף כז.) כעובי דינר זהב וגם כבד מן הכסף ושוקל דינר זהב פי שנים בדינר של כסף לפיכך דינר של זהב נמכר בעשרים וד' של כסף אבל משקל במשקל אין שוה משקל של זהב אלא י"ב של כסף וכן מוכח בהגדת דר' אליעזר בן הורקנוס (פרק לו.) דקאמר כתיב שקלי זהב שש מאות וכתיב וכסף שקלים חמשים הא למדת ששקלים נ' של זהב שוים שש מאות של כסף אם כן נמצאת למד שמשקל של זהב י"ב של כסף וזה לפי משקל שלנו כשהוא מזוקק ושחוט ואע"ג דבזבחים פ' בתרא (דף קטז:) פריך להני קראי ומשני להו בענין אחר מיהו לפי פשטות של מקראות משמעותם לפרש כמו בהגדה דר' אליעזר ואין מקרא יוצא מידי פשוטו והשתא אתי שפיר ההיא דבכורות (דף נ.) מהדר ליה זוזא של הכרעות שנותן קולבון לכל דינר של כסף דדינר של זהב נמכר בכ"ד של כסף ולכל ב' דינרין של כסף דהיינו חצי סלע אדם נותן הכרעה כדתנן בפ"ק דמסכת שקלים (דף ב.) הנותן סלע ונוטל שקל נותן שני קולבונות ומפרש בגמרא לפי שאחד הנותן ואחד השוקל נותן קולבון אלמא בכל שקל ושקל נותן קולבון ובסלע איכא ב' שקלים דרבנן והתם בשקל דרבנן איירי וכדתנן בפ"ק דשחיטת חולין (דף כה:) ובפ"ק דשקלים (דף ב.) ומייתי לה בפ' בתרא דביצה (דף לט:) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ומפרש רש"י האחין שחלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבונן ככל ישראל שהוזקקו ליתן מחצית השקל בראש חדש אדר לקרבנות צבור והטילו עליהם חכמים על כל אחד ואחד להוסיף קולבון לכל חצי שקל שיביא דהיינו שקל דרבנן דסלע היינו שקל דאורייתא ומפני שהם חצאי שקלים חתיכות דקות ופעמים שמחליפין אותו במנים ונותנים הקולבון בהכרע שכן מנהג כשמוכרין לשולחני שוקלין לו בויתור ואמרו חכמים הויתור לקולבון לכל משקל ומשקל ובדין הוא דהני אחין שמביאין שקל שלם ביניהם לא יתנו כי אם קולבון אחד לפי שאין שם אלא משקל אחד אבל חכמים הטילו עליהם שני קולבונות שלא לפחות מחביריהם ולמעט ההקדש הא חזינן מיהא שלכל חצי שקל דהוא שקל דרבנן כשפורעין לחנווני נותן קולבון להכרע והקולבון הוא חצי מעה כדפי' נמי במתני' בפ"ק דשקלים (דף ב.) הלכך לכ"ד של כסף ששוקל לקנות דינר של זהב שהוא י"ב שקלים דרבנן נותן י"ב קולבונות שהם שש מעה ושש מעה כסף דינר ולפיכך לא כלל ההוא זוזא בהדי שתותא ולימא חומשא כל זה דקדק ר"ת:

אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי בעל הבית אמאי מעל דמה שהביא לו חלוק קטן ורע חשוב כמו לא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה:

א"ה שליח אמאי מעל וא"ת מעיקרא נמי אין מעילת השליח אלא בטלית ויש לומר דסלקא דעתין השתא כיון דאייתי ליה שוה שש בשלש אפילו מוסיף על דבריו לא הוי אלא שליחותיה קעביד שכן היה דעתו אם ימצא שם בשלש שיקנה לו טלית במותר אי נמי מעיקרא סלקא דעתיה מעל אחלוק ומדרבנן מעל השליח אבל עכשיו אפילו מדרבנן אמאי ימעול אי נמי השתא לא משמע ליה מעילה אטלית דסלקא דעתיה הואיל וקנה שוה שש בשלש אותם שלש שנשארו הרי הם כמו חולין ומשני אטלית דמשום הכי לא נפקי לחולין:

אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי בעל הבית אמאי מעל דמה שהביא לו חלוק קטן ורע חשוב כמו לא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה:

כל שכן דהוה שוי תריסר כן הוא ודאי כפירוש הקונטרס תרתי סרי גדולים יתר מכפלים דהקונה הרבה ביחד מוזלי גביה טפי מהקונה מעט ויש ספרים שכתוב בהן בהדיא דהוה שוה טפי מתרתי סרי ולפיכך לא מעל בעל הבית שהרי העביר על דעתו דמפסיד בעל הבית בכך שאם היה קונה בשש הוה שוה יותר מכפלים והשתא אתי שפיר דבקטנית מעל שאפילו יקנה הרבה ביחד משום הכי לא מוזלי גביה טפי מאילו זבין בפרוטה אבל אם נפרש דחשיב לה מעביר אע"פ שלא היה שוה אלא תרתי סרי בצמצום תימה אם כן בקטנית אמאי מעל דהא פשיטא בקטנית נמי אם נתנו לו תחלה שוה שש בשלש כמו כן בשלש הנשארים היו נותנים לו שוה שש. מ"ר:

לא ניחא לי דליפוש שטרי עלואי יש מי שפירש שגנאי הוא לי שאמכור היום ואחזור ואמכור למחר. ורבנו נר"ו פירש: דלאו דוקא קאמר משום רבוי שטרות, אלא משום שדרך בני אדם להקפיד כשהשליח עובר על דעתו ומגרע שליחותו, ומקפידין נמי ברבוי השטרות ונקט חדא מינייהו, והיינו דמייתינן עלה הא דמעילה. ולאו דוקא כשאמר לו לעשות דבר פלוני והוא עבר על דבריו, אלא הוא הדין עשה מעצמו, כל שעשה דבר שרוב העולם מקפידים בו הויא קפידא, והיינו דמייתינן הכא ולזה במנה, דהתם לא אמרו לה היתומים שתמכור כור או כורים אלא שהיא מכרה מעצמה, והוא ענין שבני אדם מקפידין (תלמיד הרשב"א בשטמ"ק).

אבל הכא אימא לגזור מנה ראשון אטו מנה האחרון קמ"ל קשיא לן מאי קמ"ל דדלמא הכא נמי האי טעה בקמ' הדרי ואמר הראשונים מכרן קיים לפי שלא טעו וי"ל דא"כ לשמועי' דטעה בקמ' הדר וכ"ש בתרא בדאוזל בדיתמי אלא וודאי ה"ק מכרה לזה במנה שלה ולזה במנה שלה וכן להאחרון ולכולן נתנו יפה מנה ודינר במנה של אחרון לבדו בטל ושל כולן מכרה קיים ומייתורא דמתניתין שמעינן דהכי בעי תנא לאשמעינן כנ"ל.

כי תבעי לך דא"ל זבין לי כורא ואזיל וזבין לתכא מאי מי אמרינן דאמר ליה שליח דטבא לך עבדת לך או דלמא א"ל לא ניחא לי דלפשו שטרי ע"ע ע"כ אעיקר דינא קיימינן מי אמרינן דודאי בדאמר ליה זבין לי כורא עד כורא קאמר וכ"ש דבזבין ליה בציר מהכא דניחא ליה וטבא ליה טפי שקשה לאדם למכור מקרקעותיו ואלו היה צריך למכור כורא ה"ל לפרש וכל שלא פי' הכי משמועתא דשליחותא מעיקרא או דלמא אדרבה אי לאו דצריך למכור כורא לא הוה אמרה הכי וכיון דכן ע"כ אינו רוצה למכור לחצאין דלא ליפשו שטרי עליה הא לו ס"ל דמעיקרא אדעתא אכורא דוק' ומשום דלימא ליה דטבא לך עבדא לך לא הוה מקיים שליחותיה למפרע שהכל הולך אחר דעתו של בע"ה בשעת השליחות ואחר משמעות לשונו וז"פ

א"ה שליח אמאי מעל פי' דקס"ד דכיון דלקח לו בשלש מה שהיה סבר לקנות לו בשש בע"ה אינו מקפיד עליו על המותר אלא רצה הוא מעיקרא בכל מה שיקנה שליח במותר ההוא ומהדרינן דודאי מעל על הטלית דאע"ג דניחא ליה השתא במאי דעביד מן המותר דאתי ליה מרווחא לא היה דעתו בשעת שליחות שיהא שם מותר ולא עשאו שליח לטלית זה כלל פי' אחרים יש בזה אבל זה הוא הנ"ל נכון.

דיקא נמי דקתני מודה ר"י בקטני' שהקטנית בסלע והקטנית בפרוטה פי' רש"י ז"ל דרישא מיירי בחלק רע ממש שאינו שוה אלא ג' ודכוותי' גבי קטנית דאמר ליה הבא לי בסלע פולין והביא שוה חצי סלע והביא ליה מין אחר אמאי מעל נימא לא עשה שליחותו ולשוה סלע של פולין הייתי צריך ולא הייתי צריך למין אחר והקשו עליו דבהאי נמי אמאי יקפיד בעה"ב נימא ליה שליח זבין לך חצי סלע עדשים שלקחתי ולך וזבין לך בהאי חצי סלע של פולין שחסר לך דהא פולין בסלע ופולין בפרוטה ולאו קשיא הוא שאין הב"ב רוצה לעשות עצמו תגר ולטרוח ולמכור עדשים וליקח המעות וליקח במעות פולין עכ"ל ויש מפרשים בפנים אחרים ואינם ישרים בעיני כפי' רש"י ובמהדורא קמייתא כתבתי:

נתן לו דינר זהב ואמר לו הבא לי חלוק בשש סלעים והלך והביא לו חלוק בשלש וטלית בשלש בעל הבית פטור שהרי חלוק בשש אמר לו ושליח מעל שהרי עבר על דעתו ואם היה החלוק שוה שש שניהם מעלו בעל הבית שהרי נתקיימה מצותו לשש ושליח מעל מצד קנין הטלית וכן כל כיוצא בזה ואין אומרין הופרה מחשבתו של בעל הבית ומפני שהרי אף הוא אומר לו אלו לקחת בשש כל שכן שהיה שוה תריסר ור"ל יתר מתריסר שהרי כל עוד שהמקח גדול מוזילין יותר ואין צריך לומר בדבר הנמכר במשקל שאין מוזילין בין מקח קטן למקח גדול וכל המשקלות ידועים לפי הפרוטות כגון קטנית במקום שנמכר במשקל כנא כנא בפרוטה ר"ל חלק קטן בפרוטה וכיוצא בו ויש מפרשין כגון שאמר הבא סאה קטנית בסלע והביא לו יפות בדינר וליכא למימר אי אייתית לי בשית הוה שוה תריסר דליכא למימר הכי אלא בטלית וכיוצא בזה אבל קטנית סאה קא אמר ליה וסאה אייתי ליה:

האומר לשלוחו צא ותרום אם יודע דעתו של בעל הבית מתוך שהוא גס בו תורם כדעת בעל הבית אם כדעת רעה אם כדעת יפה אם בבינונית ואם אינו יודע דעתו תורם בבינונית נתכון לבינונית ועלה בידו אחת מארבעים או אחת מחמשים תרומתו תרומה אלא אם כן נתכון בה בתוספת פחות מכן או יתר מכן אין תרומתו תרומה ובעל הבית עצמו מיהא אפילו עלה בידו אחת מעשרים תרומתו תרומה:

גמ' הא מדרישא שמעת מינה כו' או שוה מאתים במנה כו' ואפילו לר' יוחנן דמוקי לה בירושלמי כשהוזל היינו בשוה ממש מאתים במנה אבל בפחות קצת שמכרה מנה אפילו בלא הוזל מכרה קיים כדאיתא בהדיא בירושלמי כמ"ש התוס' לעיל וק"ל:

תוס' בד"ה הא מדסיפא כו' דלא אפשר לפרש לאחרון כו' במנה שלה דהא כו' עכ"ל הכי משמע להו דהמקשה פסיקא ליה דסיפא בדאוזיל דאל"כ טפי ה"ל למשבק סברת המתרץ דרישא בדאוזיל וסיפא בדלא אוזיל ולמפשט בעיין דהשתא לא זו אף זו קתני אבל השתא דסיפא בדאוזיל ורישא בדלא אוזיל זו ואצ"ל זו היא ולזה תמהו כיון דע"כ סיפא מוכחא בדזילא מאי איריא כו' וק"ל:

בד"ה נתן לו דינר כו' הל"ל בשלש וחצי דינר חלוק וכן טלית כו' עכ"ל לפי' רש"י דינר זהב שוה כ"ה דינרי כסף כו' והם ו' סלעים עכ"ל אינו מכוון דסלע בכל מקום ד' דינר כסף הוא וא"כ כ"ד דינר כסף הם ו' סלעים וא"כ החצי מדינר זהב שהוא כ"ה דינר כסף הוא?' סלעים וחצי דינר וק"ל:

בא"ד זוזא של הכרעות שנותן קלבון לכל שני דינרין של כסף כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אא"א מעביר כו' דמה שהביא לו חלוק קטן ורע חשוב כמו לא ניחא כו' עכ"ל וק"ק לפי זה דא"כ אדרבה מהאי טעמא מדברי ר' יהודה תפשוט איפכא דמעביר הוא והל"ל כתנאי וק"ל:

בד"ה כ"ש דהוה כו' דהא פשיטא בקטנית נמי אם נתנו לו תחלה שוה שש בשלש כו' עכ"ל דע"כ בקטנית נמי איירי בכה"ג בשוה שש בשלש דאל"כ לכ"ע בעה"ב לא הוה מעל דמעביר על דבריו הוא למאי דקיימינן השתא והיינו כדמסיק דכיילי בכלי אבל אי הוה מזבני בשומא בקטנית נמי בקונה הרבה ביחד הוה מוזלי גביה יותר מכפלים והוה מעביר אפילו לקטנית ולא מעל הבעה"ב ודו"ק:

הא מדסיפא בדאוזיל דלא אפשר לפרש בדלא אוזיל ולאחרון שוה מנה ודינר במנה שלה כדלעיל דהא כתובה שלה הויא ארבע מאות אע"ג דנפרעת הכל לבד ממנה האחרון מכל מקום דוחק הוא לפרש במנה שלה הנשאר. ואם תאמר אי בדאוזילא הא תו למה לי אפילו רישא בדלא זילא נמי מכרה בטל ומצינא למימר דהוה אמינא טפי הוה מעביר בדלא אוזיל ומכרה שוה מנה ודינר במנה שלה מהיכא דזילא ע"י טעות. לשון הרא"ש ז"ל. ובהא תירוצא בתרא מתרצא נמי קושיא קמייתא דתרוייהו בדאוזיל או תרוייהו בדלא אוזיל לא אפשר לאוקמא דא"כ תרתי ל"ל אלא ע"כ חדא בדאוזיל וחדא בדלא אוזיל ולהכי פריך הא מדסיפא בדאוזיל הוי רישא וכו' ואפשר דזהו שכתב רש"י ז"ל הא מדסיפא וכו'. דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן. ע"כ. ועוד יש לפרש דמדקתני מכרה לזה במנה דאיירי דמכרה בשווייה אלמא דמאי דקתני נמי ולאחרון יפה מנה ודינר במנה מיירי בדאוזילא ואפשר דזהו שכתב רש"י ז"ל במהדורא קמא ולאחרון יפה מנה ודינר במנה דהיינו אוזילא ע"כ:

והא קמ"ל וכו' וסיפא הא קמ"ל טעמא דאוזילא בדיתמי במנה דקתני מכרה שוה מנה ודינר במנה ליכא למשמע מינה הכי וקא מתמה הא מרישא שמעת מינה היתה כתובתה מאתים וכו' או שוה מאתים במנה דהשתא אוזילא בדידה דכתובתה מאתים ויהבת ליה במנה ומשום הכי מכרה קיים אלמא היכא דאוזילא בדידה מכרה קיים אבל היכא דלא איסתלקא לה מהאי ביתא לגמרי דכי מכרה מנה אכתי יש לה לקבל עד ארבע מאות אימא ליגזור מנה ראשון דלהוי מכרה בטל אטו מנה אחרון דשל אחרון לעולם מכרה בטל ואי אמרת של ראשון קיים אתי למימר של אחרון נמי קיים קמ"ל דלא גזרינן ולעולם מוסיף על דבריו הוי. רש"י במ"ק: אבל הכא גזור מנה ראשון אטו מנה אחרון קמ"ל קשיא לן מאי קמ"ל דילמא הכי נמי דאי טעה בקמא הדרי ואמר הראשונים מכרם קיים לפי שלא טעו. ויש לומר דאם כן לשמועינן דטעה בקמא הדר וכל שכן בתרא דאוזיל בדיתמי אלא ודאי הכי קאמר מכרה לזה במנה שלה ולזה במנה שלה וכן לאחרון ולכלהו נתנה יפה מנה ודינר במנה, של אחרון לבדו בטל ושל כולן מכרם קיים ומייתורא דמתניתין שמעינן דהכי בעי תנא לאשמועינן כנ"ל. הריטב"א ז"ל: א"ל שליח דטבא לך עבדי לך רוב בני אדם אינם רוצים במכירת קרקעות ומוסיף על דבריו ולתכא מיהא קני. לא ניחא לי דלפשו שטרי עלואי דכי מזבנינא השתא לאידך לתכא מבעי לי למכתב שטרא אחרינא ללוקח וגנאי לי הדבר ואלו הייתי מוכר הכל לאחד לא היה עלי אלא שטר אחד ומעביר על דבריו הוי ולא קנה לוקח לתכא. רש"י ז"ל במ"ק. ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל: וכתב תלמיד הרשב"א וז"ל לא ניחא לי דליפוש שטרי עלואי יש מי שפירש שגנאי הוא לי שאמכור היום ואחזור ואמכור למחר ורבינו נר"ו פירש דלאו דוקא קאמר משום רבוי שטרות אלא משום שדרך בני אדם להקפיד כשהשליח עובר על דעתו ומגרע שליחותו ומקפידין נמי ברבוי השטרות ונקט חדא מינייהו והיינו דמייתינן עלה הא דמעילה. ולאו דוקא כשאמר לו לעשות דבר פלוני והוא עבר על דבריו אלא הוא הדין עשה מעצמו כל שעשה דבר שרוב העולם מקפידים בו הויא קפידא והיינו דמייתינן הכא ולזה במנה דהתם לא אמרו לה היתומים שתמכור כור או כורים אלא שהיא מכרה מעצמה והוא ענין שבני אדם מקפידין ע"כ: והרא"ה כתב וז"ל דאמר ליה דטבא לך עבדי לך וכו' פירש רבינו אחי נר"ו מדאמרינן דכי אמר כורא לאו דוקא קאמר אלא כמראה מקום הוא לו ועד כורא קאמר ליה למימרא דאי לא משכח לזבוני בציר מהכי לזבון עד הכי או דלמא דכי אמר ליה כורא קפידא הוא ודוקא כורא קאמר ולא בציר מהכי וטעמא מאי דאיכא למקפד עלה משום דיכול למימר לא ניחא לי דלפשו שטרי עלואי ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל דא"ל שליח דטבא לך עבדית לך וכו' פירוש על כרחין אעיקר דינא קיימינן מי אמרינן דודאי כי א"ל זבין לי כורא דארעא עד כורא קאמר וכל שכן דאי מזבין ליה בציר מהכי דניחא ליה וטבא ליה טפי שקשה לאדם למכור מקרקעותיו ואלו היה צריך למכור כורא ממש היה לו לפרש וכל שלא פירש הכי משמעותא דשליחותא מעיקרא או דילמא אדרבה אי לאו דצריך למכור כורא לא הוה אמר הכי וכיון שכן על כרחין אינו רוצה למכור לחצאין דלא ליפשו שטרי עליו הא אלו ס"ל דמעיקרא דעתיה אכורא דוקא משום דלימא ליה דטבא לך עבדית לך לא הוה מקיים שליחותיה למפרע שהכל הולך אחר דעתו של בע"ה בשעת השליחות ואחר משמעות לשונו וזה פשוט ע"כ: דינר זהב כ"ה דינרין כסף דהיינו ששה סלעים ודינר וכדתנן עשרים וחמשה דינרין של כסף והביא בג' סלעים חלוק ובג' סלעים טלית ולא קא חשיב אלא סלעים שלמים דאכתי איכא דינר יתר על ששה סלעים ומשום דפלגי דינר מטי לחלוק ופלגי לטלית לא קא חשיב ליה והיינו דומיא דזבין לי כורא ואזיל וזבין לתכא שהרי לא נתן אלא חצי דינר זהב לחלוק והוי לאפושי שטרא דצריך למכור דינר אחר ואם אין לו ימכור קרקע. שניהם מעלו דפלגי דינר מיהא עבד שליחותיה. מוסיף הוי שהרי לקח לו חלוק ובטלית מוסיף הוא. מעביר הוא לפי שלא לקח לו חלוק של דינר זהב. דאייתי ליה שוה שש בשלש דשליח עושה שליחותו של בע"ה הוא דכסבר הוה בע"ה דלא יהבי חלוק טוב בפחות מדינר זהב אבל אי לא הוה שוה אלא ג' סלעים מעביר על דבריו הוי ה"נ כי זבין ליה לתכא מעביר הוי ה"נ כיון דעשה שליחותיה ואייתי ליה שוה שש בשלש. אף בזה לעיל מהך רישא פליג ר' יהודה אתנא קמא ואמר דלא מעל בע"ה במס' מעילה להכי אמר אף בזה לא מעל וכיון דחלוק יפה שש הביא לו אמאי א"ר יהודה הבאת לי חלוק קטן ורע הא הוה שוה שש מאי רע דקאמר רע בדמים בדמים מועטים דמצי אמר ליה בע"ה כיון דאוזילו לגבך כולי האי אי אייתית לי חלוק בשש סלעים כ"ש דהוה שוה י"ב טפי ולא שוה השתא אלא שש ואהכי לא עבד שליחותיה עכ"ל רש"י במהדורא קמא. נ"א כ"ש דהוה שוה י"ב טפי מוזלי בסלעים גדולים אהכי לא עבד שליחותיה ע"כ. והרא"ה לפי שיטתו דפירש לעיל כתב וז"ל ואתינן למפשטא מדתנן נתן לו דינר של זהב ואמר לו הבא לי חלוק כלומר בדינר של זהב בין דקאמר ליה הכי בהדיא בין דמשמעותא הכי מסתמא והלשון והביא לו בשלש סלעים חלוק וכו' שניהם מעלו אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי לאו דוקא לישנא דמוסיף על דבריו אלא לאפוקי ממעביר על דבריו דלא הוי נקט נמי לישנא דבעיין דלעיל כלומר אי אמרת בשלמא דכל כי האי גוונא לאו מעביר על מדותיו הוי ולא קפידא הוא הלכך כי יהיב ליה דינר זהב ואמר לו הבא לי חלוק כלומר הבא לי חלוק עד דינר של זהב שאם אינו מוצא ליקח בפחות שיתן בו עד כאן וה"ה שאם מצא ליקח בפחות מ"ש בע"ה מעל כשהלך זה והביא חלוק בשלש שהרי עשה שליחותו אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי כלומר דכל כי האי גוונא מעביר על דבריו וקפידא הוא ודוקא בדינר זהב קאמר בע"ה אמאי מעל והלא לא עשה שליחותו וקי"ל לא עשה שליחותו השליח מעל ומפרקינן הכא במאי עסקינן דאייתי שוה שש בשלש כלומר דבהא ודאי לא הוי מעביר על דבריו דהא אייתי ליה חלוק יפה דינר זהב ומקשינן אי הכי שליח אמאי מעל כלומר אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי ומתני' בדאייתי ליה שוה שלש בשלש אתיא שפיר דקס"ד דשניהם מעלו אחלוק קאי והיינו דבע"ה מעל דכיון דמוסיף הוא הרי עשה שליחותו ושליח נמי מעל דאע"ג דלא הוי מעביר על דבריו ולא חשבינן ליה משנה מדעתו של בע"ה מ"מ מדעת עצמו עשה בשליחות שהוא אמר לו ליקח בדינר זהב והוא לקח בשלש סלעים וכיון דכן דינא הוא דלמעול איהו נמי ולמעלו תרוייהו אבל השתא דאמרת דאייתי ליה שוה שש בשלש הרי נעשה שליחותו לגמרי וכיון דכן שליח אמאי מעל כלל בע"ה הוא דלמעול ולא שליח ומקשינן אי הכי אימא סיפא בע"ה לא מעל מפני שיכול לומר לו חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע וכיון דאייתי ליה שוה שש בשלש היכי קרי ליה חלוק קטן ורע דהא אייתי ליה חלוק בדינר זהב כדבעא מיניה ומפרקינן מאי רע רע בדמים דאמר ליה אי אייתית לי בשית הוה שוה תריסר כלומר דכיון דמצאת שהוזל השער כל כך היה לך ליקח גם בשית והיה שוה תרי סרי שאני חלוק טוב ויפה הייתי מבקש אלא שלא הייתי רוצה ליתן בו אלא דינר זהב ולעולם היה לך ליקח בדינר זהב. עכ"ל הרא"ה ז"ל: והריטב"א ז"ל כתב אי הכי שליח אמאי מעל פי' דקס"ד דכיון דלקח לו בשלש מה שהיה סבור לקנות לו בשש שוב אין בע"ה מקפיד עליו על המותר אלא רוצה הוא מעיקרו בכל מה שיקנה השליח במותר ההוא ומהדרינן דודאי מעל אטלי' דאע"ג דניחא ליה השתא במאי דעבד מן המותר דאתי ליה מרווחא לא הוה דעתו בשעת שליחות שיהא שם מותר ולא עשאו שליח לטלית זה כלל. פירושים אחרים יש בזה אבל זה נראה לי ע"כ:

דיקא נמי דבאייתי ליה שוה שש בשלש עסקינן ומאי רע רע בדמים לשון מורי. ל"א דיקא נמי דבהכי פליגי ת"ק ור' יהודה ובדאייתי ליה שוה שש בג' עסקינן ומאי רע רע בדמים דקתני מודה ר' יהודה בקטנית שאם אמר לו הבא לי בדינר קטנית והביא לו בסלע פולין שוה ג' ובג' אחרים לקח בהם מידי אחרינא ששניהם מעלו שהקטנית בסלע הוא הקטנית בפרוטה לפי חשבון הפרוטות שבסלע ולא מצי אמר אלו היית לוקח בסלע היו מעלין אצלך יותר כדמסיים ואזיל דכיון דבמדה זבין לפי חשבון הפרוטות יהיב ליה כנא כנא בפרוטה ובהכי מיהא דאייתי ליה עבד שליחותיה ואי מיבעי ליה קטנית כל אימת דבעי יכול ליקח בחצי סלע כנא כנא בפרוטה וליזיל ולזבון קטנית בחצי סלע ומדקאמר שהקטנית בסלע וקטנית בפרוטה דלא מצי אמר ליה אי אייתית לי בסלע הוה מוזלי גבך טפי מכלל דרישא בדאייתי ליה שוה שש בשלש ובהכי פליגי דת"ק סבר לא מצי אמר ליה אי אייתי לי בשית וכו' ור' יהודה סבר מצי אמר ליה אייתית לי וכו' דאם איתא דרישא בדאייתי ליה שוה ג' בג' ור' יהודה רע ממש קאמר מאי האי דקאמר שהקטנית בסלע וקטנית בפרוטה ושניהם מעלו הא לא הוי טעמא דר' יהודה אלא משום דמעביר על דבריו הוא שהביא לו חלוק רע ודכוותא גבי קטנית דאמר ליה הבא לי בסלע פולין והביא לו בחצי סלע בשוה חצי סלע ובחצי סלע הביא לו מין אחר אמאי מעל בע"ה לימא ליה לשום סלע הייתי צריך פולין. ואחרון עיקר כך שמעתי. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

והריטב"א ז"ל כתב וז"ל דיקא נמי דקתני מודה ר' יהודה וכו' פירש"י ז"ל דאי רישא מיירי בחלוק רע ממש שאינו שוה אלא שלש ודכוותה גבי קטנית וכו' לימא ליה לא עשית שליחותי ולשוה סלע של פולין הייתי צריך ולא הייתי צריך למין אחר והקשו עליו דבהאי נמי אמאי יקפיד בעל הבית לימא ליה שליח זבין לך חצי סלע עדשים וזבון לך בהו חצי סלע של פולין שחסר לך דהא פולין בסלע ופולין בפרוטה ולאו קושיא היא דאין בעל הבית רוצה לעשות עצמו תגר ולטרוח למכור עדשים וליקח במעות פולין כנ"ל. ויש מפרשים בפנים אחרות ואינם נכונים בעיני כפירוש רש"י ובמהדורא קמא כתבתי ע"כ. אבל הרא"ה רבו ז"ל כתב וז"ל דייקא נמי וכו' פירש רש"י דאי בדאייתי ליה שוה שלש בשלש מ"ש קטנית מחלוקת בקטנית נמי יכול לומר לו לדינר קטנית הייתי צריך ומה שהבאת לי אינו מספיק אלא ודאי בדאייתי ליה שוה שש בשלש ובחלוק איכא טעמא דאי אייתי לי בשית הוה שוה תריסר אבל לא בקטנית שאלו בקטנית יחזור ויקח מהם והשתא מיהת הא אית ליה מיניה כדי צורכיה. ולא נהירא דאפילו תימא דאייתי ליה שוה שלש בשלש איכא למימר הודאה דר"י דלא דמי קטנית לחלוק דבחלוק כיון דלקח לו חלוק קטן דלא חזי לא מצי לתקוני דאפילו זבין אחרינא נמי לא אהני מידי דהא תרוייהו לא חזי אבל בקטנית כשלקח לו חצי מה שהוא צריך הרי הוא יכול לחזור וליקח לו פעם אחרת וראוי לו כאלו לקח לו מתחילה כולו בבת אחת. אבל הפירוש הנכון דהיינו דייקא דר' יהודה מדלא אשכח מידי אחריתי דקא מודה אלא בקטנית ואם כן דלא פליג ר' יהודה אלא בדאייתי ליה שוה שלש בשלש הוה ליה לאודויי בחלוק גופיה ובדאייתי ליה שוה שש בשלש ותו מדקתני טעמא שקטנית בסלע וקטנית בפרוטה משמע דבחלוק דפלוג משום ריעותא דדמים קאמר והיינו דמודה בקטנית דליתא להאי ריעותא דדמים שקטנית בסלע וקטנית בפרוטה ובאתרא דמזבני כנא כנא בפרוטה דליכא למימר בסלע הוה מוזלי גבך טפי ע"כ:

תוספות בד"ה הא מדסיפא כו' דלא אפשר לפרש לאחרון כו' דהא כתובתה ת' זוז עכ"ל. ואע"ג דודאי מצינן לפרש דלאחרון היינו מנה שלה כגון דהמכירה השלישית ג"כ היה במנה לאחרון היינו מנה הרביעית כדמשמע נמי במסקנא דלאחרון היינו אחרון ממש כדקאמר דאיסתלקת מהאי ביתא לגמרי אפ"ה כיון דמכירה השלישית לא נזכרה בפירוש תו לא פסיקא מילתא דלאחרון היינו במנה שלה דכבר אפשר דהשלישית היה פחות ממנה בענין דהמכירה הרביעית יש לה יותר ממנה כן נ"ל בכוונתן. ועוד יש לפרש דכיון דכתובתה ת' זוז א"כ ע"כ דלראשונה במנה היינו מנה ממש ולא במנה שלה א"כ מנה דסיפא דאחרונה נמי היינו מנה ממש והיינו דקשיא להו תימא דכיון דממתניתין גופא מוכחא דאיירי בדזילא אם כן מאי מקשה אדרב הונא בריה דר"נ אדרבה למאי דפשיט מעיקרא דבכה"ג מעביר על דבריו הוי ומכרה בטל תיקשי טפי מאי איריא בדזילא וק"ל:

גמרא ת"ש נתן לו דינר זהב כו' א"א בשלמא כה"ג מוסיף על דבריו הוי. נ"ל דדוקא מדרבנן פשיט שפיר דאפילו כה"ג מיקרי מוסיף כיון שהשליח לא עבר במתכוון על דברי בע"ה דקסבר דאיכא שום טיבותא לבע"ה שהביא לו חלוק וטלית וכ"ש בהאי דליתכא וכורא משא"כ מדר' יהודא דפליג ליכא למיפשט דטעמא דר"י דחלוק גדול הייתי מבקש וא"כ ליכא שום צד טיבותא לבע"ה משא"כ בההיא דליתכא וכורא דאיכא צד טיבותא למשלח דאי לא מצטרכי ליה זוזי אפשר דאפילו ר' יהודא מודה ועיין לקמן:

גמרא כי תיבעי לך דאמר ליה זיל זבין לי כורא כו' עי' בחידושי הרא"ה ז"ל שמפרש דדוקא בכה"ג הוא דמיבעיא ליה דבעיקר הלשון יש להסתפק אי אמרינן דלאו דוקא כורא קאמר אלא שנתן לו רשות למכור כמו שירצה אפי' עד כורא וכ"ש בפחות דהוי טבא ליה או דילמא דדוקא קאמר דכיון דאיכא טעמא דליפשו שטרי מקרי השליח מעביר על דבריו ובהא קמיבעיא למיפשט מההיא דדינר זהב וא"ל הבא לי חלוק דהתם נמי יש להסתפק אי דוקא קאמר שיקנה לו בכל הדינר חלוק או שמא כוונתו שנתן לו הדינר זהב ואמר הבא לי חלוק מדמי הדינר כמו שינתן לך ונתן לו רשות לקנות אפילו בכל דמי הדינר וה"ה בפחות ואפ"ה אמרינן כמוסיף על דבריו הוי כיון שלא פירש בהדיא שיקנה דוקא בכל הדינר וה"ה לזבין לי כורא שהיה לו לפרש ומסתמא לאו דוקא קאמר ע"ש באריכות דלפירושו יתיישבו קצת קושיות התוספות ותיתי לי דבתחלת עיוני עלה בלבי לפרש כן אלא דאף לפי פירוש זה לא עלו לו הסוגייא כ"א בדוחק לכך נמנעתי לבאר על זה הדרך וק"ל. ועיין מה שאכתוב לקמן בלשון הרא"ש ז"ל:

קונטרס אחרון גמרא כי תיבעי לך דא"ל זיל זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא מי מצי אמר ליה דטבא לך עבדי לך כו' וכתב הרא"ש ז"ל דהאי טעמא דטבא לן לאו דוקא דא"כ לא הוי פשיט מידי אלא עיקר האיבעיא במאי דהוי ריעותא דאפושי שטרי כו' וכתבתי דלפירוש הרא"ש ז"ל קשה יותר דא"כ מאי קמיבעיא ליה מעיקרא כמ"ש בפנים ולכאורה היה נ"ל ליישב דמעיקרא נמי הוי ידע דהא מילתא דאפושי שטרי לאו קפידא גמורה היא לבטל המקח דאיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי מש"ה קמיבעיא ליה דאפשר דלעולם אין לבטל המקח אלא היכא שהשליח שינה במילתא דאיכא ודאי קפידא וא"כ הוה פשיט שפיר מחלוק וטלית וכמו שפירשתי כל הסוגיא מענין זה אלא דהרא"ש ז"ל ודאי לא נחית להכי מדמסיק דאע"ג דאיבעיין לא איפשיטא אפ"ה סוגיין דמעביר על דבריו הוי דטענה מעלייתא היא ובכל הש"ס משמע דלא ניחא לאינש דליפשו שטרי עליה משמע דמעיקרא בהכי גופא קמיבעיא ליה וא"כ לא פשיט מידי ולמאי דפרישית בפנים אתי שפיר דעיקר האיבעיא נהי דאפושי שטרא מילתא דקפידא היא אפ"ה איכא למימר דהשליח לא פשע כיון דאיכא נמי טיבותא מצד אחר ובענין זה יש ליישב שיטת רבינו האי גאון ז"ל וכמ"ש בפנים:

תוספות בד"ה כל שכן דהוה שוה כו' תימא א"כ בקטנית אמאי מעל דהא פשיטא כו' עכ"ל. ולכאורה יש לחלק דבקטנית כיון דשכיחי טובא בשוקא לא מיקרי מעביר והשתא נמי אם יקנה עוד בשלשה הנשארים יהיו שוין שש כמו מעיקרא משא"כ בחלוק לא שייך לומר כן ולפ"ז היה באפשר לומר דרש"י נמי לאו משום האי קושיא מפרש דהוי יותר מכפלים אלא משום דרש"י לשיטתו לעיל דלר' יהודה מה ששוה יותר הכל לשליח כמו שכתבתי שם בלשון התוס' בד"ה כאן שנה רבי לפום ריהטא אלא דנ"ל עיקר כמו שהעליתי שם דבכה"ג דהכא בחלוק שהמשלח לא הזכיר לו ענין ומידת החלוק והוא דבר שאין לו קצבה אם כן לרש"י נמי ר' יהודה מודה דהכל לבעל המעות ולפ"ז ע"כ מ"ש רש"י דשוה יותר מתרתי סרי היינו מהטעם שכתבו התוספות ודו"ק: