רב פפא אמר — לעולם מלקות ממש ומאי בעל לוקה לא בעל אינו לוקה דקאמר בהך ברייתא ממון דמאה סלע קאמר:
חצי ערכו — לפי שניו דערך קצוב בפרשה לפי השנים:
גזירה חצי ערכו — דמשמע חצי ערך שלם שקצוב לו לפי שנים:
אטו ערך חציו — עלי והאומר ערך חציו עלי או ערך ראשי או לבי עלי נותן ערך שלם דהוה ליה מעריך אבר שהנשמה תלויה בו וגבי ערכין כתיב (ויקרא כ״ז:ב׳) בערכך נפשות שהמעריך אבר שהנשמה תלויה בו נותן קצבה שנתנה בו תורה:
ויסרו מויסרו ויסרו מבן — כתיב הכא ויסרו אותו וכתיב גבי סורר ומורה ויסרו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו דלגמריה לבן שעמו על ויסרו דהכא והדר יליף בן דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקות אף הכא מלקות:
ונשמרת מכל דבר רע — וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:
לכדרבי פנחס — במסכת עבודה זרה:
שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה — דסמיך ליה כי יהיה בך איש וגו':
רך לזה — ורכיל לשון רך לי תהיה:
לא אמר לעדים — המעידים על זנותה:
שכרן בקרקע — לרבי יהודה מהו כיון דמרבית גמר כסף או אוכל בעינן דהוו מטלטלין כדכתיב לענין רבית או דלמא לממון הוא דגמר ג"ש ואפי' מקרקעי:
על נשואין הראשונים — כנסה ולא הוציא ש"ר וגרשה והחזירה ואחר כך מוציא שם רע לא מצאתי בתולים לנישואין קמאי:
ולא ליבם — אין יבם שהוציא שם רע על נישואי אחיו בכלל פרשה זו לטעון טענת בתולים איפשיטא ליה בעיא בתרייתא:
זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה — קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה:
כשרי בתולים — עדים שיזימו או יכחישו את אלו ויכשירו את בתך לבתולה גמורה:
כשרי בתולי בתי — עדים המזימין את עדיו:
שלא מצינו שחלק הכתוב — משכבי אשה כתיב [ויקרא יח] שני משכבותיה שוין לכל משפט עריות:
במוציא שם רע חלק — שאם הביא עדים שנבעלה ארוסתו שלא כדרכה ונמצאו זוממין אינו נותן מאה סלע דלא מצאתי בתולים כתיב במקום בתולים:
אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה — כלומר כשבעל נאמרו דברים ובעילתו אפילו היא שלא כדרכה כי היכי דלא חלק בשאר עונשין אבל ביאה של זנות שהוא מוציא לעז עליה צריך שיאמר על ביאה כדרכה ולקמן מפרש לה:
