כלי שרת — שמשרתין בהן במזבח החיצון שהוא בנין של אבנים:
וככלותם — לחזק את בדק הבית בימי יהואש ופסוק זה בדברי הימים:
שגבו — לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר כלי שרת:
מאי הוי — הא לא לקדושת קרבן גבו:
כסף שיש לו שיריים — כסף הקופות שהוא נתרם מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה:
זה תרומת הלשכה — כסף שבקופות:
ואימא שיריים גופייהו — משיריים הנותרים בלשכה כלי שרת באין ולא מן התרומה עצמה:
העולה עולה ראשונה — מנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה והוינן בה מאי תלמודא ואמר רבא העולה משמע העולה האמורה ראשון בסדרי קרבנות והיא עולת הבקר שנא' ואמרת להם זה האשה כו' וה"א יתירא קא דריש וה"נ את שאר הכסף בכסף שיש לו שאר:
מזבח הזהב — כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי:
ולבונה — של לחם הפנים:
מותר נסכים — פליגי בה במס' מנחות בפרק שתי מדות (מנחות דף צ.) רבי חייא ב"ר יוסף אמר בירוצי מדות שהמספקין סלתות שקבלו מעות הקדש לספק סלתות כל ימות השנה מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה ולא מחוקה והמקריבן מוחק המדה והם מותר נסכים ומוכרים אותן ור' יוחנן אמר כאותה ששנינו המקבל עליו לספק [כל ימות השנה להקדש] סלתות מארבע סאין בסלע ועמדו משלש שנתייקרו מספק מארבע והמקבל לספק משלש והוזלו ועמדו מד' מספק ד' וזו היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח:
מזבח העולה — שהוא בנין בא מקדשי בדק הבית:
חוץ לחומת העזרה — כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה באים משיריים הנותרים בלשכה כשתרמוה בקופות:
תנאי היא — דאיכא למאן דאמר כלי שרת מתרומת הלשכה באין:
מותר תרומה — הנשאר בקופות בר"ח ניסן שמכאן ואילך אין לוקחין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה כדאמרינן בר"ה (דף ז.) קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש:
ציפוי לבית קדשי הקדשים — מחפין בהם הרצפה והכתלים:
מותר ריוח פירות ולקמן מפרש מאי ניהו:
לקיץ המזבח — כשהוא בטל מנדרים ונדבות לוקחין עולות ומקריבין בשר למזבח ועורות לכהנים:
וזה וזה — ר' עקיבא ור' חנינא:
לא היו מודין — שיהא שום מותר בפירות:
והשכר מקיצין בהן — והקרן לכלי שרת כדקאמר רבי ישמעאל:
מאי זה וזה לא היו מודים — מאי פירושא דלא היו מודים כדתנן דפליג ר"ע אדרבי ישמעאל ולא הודה לו שיהו משתכרין בשל הקדש:
