מה לי לשקר — אי בעיא אמרה נחביתי:
במקום עדים — דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא:
ודאי איטמי — בתמיה:
לא תתייחד עמו — במסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה:
ואפילו על פי עבד — דייה בעבד שהיה עמה:
שלבה גס בשפחתה — ותשמש בפניה:
רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה — והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה:
התם — גבי גט:
דשתיקותה מתירתה — שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה:
לא מהימנא — להיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא:
הכא — גבי שבויה:
דשתיקותה — דשפחה:
אוסרתה — לגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק:
השתא נמי — כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא:
תרתי לא עבדא — חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר:
אחא מבי חוזאה — שהלך אביו שם והוליכו עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו:
א"ל — רב חסדא לההוא אחא:
שפיר קאמר לך — שאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]:
ויכר יוסף את אחיו — שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן:
א"ל — רב חסדא למרי:
זיל אייתינהו את — להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך:
השתא נמי — כיון דדחלי מיניה אתו ומשקרי:
תרתי לא עבדי — חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא:
לימא כתנאי — שפחתה אי מהימנא אי לא:
זו עדות — עדות זו של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה תינוק ותינוקת:
חוץ מהימנה — היא עצמה:
דרב פפי ורב אשי — דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה:
ודאי תנאי היא — על כרחך יאמרו אנן דאמרי' כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו קמייתא:
דרב פפא — דאמר לא מהימנה:
מי לימא תנאי היא — כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא אחרינא:
אמר לך רב פפא כי תניא ההיא — דקתני הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה במסיחה לפי תומה:
רב חנא קרטיגנאה משתעי — רב חנן דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה:
מתני' המעון הזה — שבועה היא:
גמ' ואעפ"כ — שאסרו עליו לפי שכהן היה:
כשהיא יוצאה — והוא בחצר:
יוצאה בראש בניה — שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו:
וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה — כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ:
בגרושה — כהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר:
לא תנשא בשכונתו — לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה:
