בוני התלמוד

    מסכת כתובות דף כ״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מה לי לשקראי בעיא אמרה נחביתי:

    במקום עדיםדאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא:

    ודאי איטמיבתמיה:

    לא תתייחד עמובמסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה:

    ואפילו על פי עבדדייה בעבד שהיה עמה:

    שלבה גס בשפחתהותשמש בפניה:

    רב אשי אמר הא והא בשפחה דידהוהיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה:

    התםגבי גט:

    דשתיקותה מתירתהשאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה:

    לא מהימנאלהיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא:

    הכאגבי שבויה:

    דשתיקותהדשפחה:

    אוסרתהלגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק:

    השתא נמיכיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא:

    תרתי לא עבדאחדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר:

    אחא מבי חוזאהשהלך אביו שם והוליכו עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו:

    א"לרב חסדא לההוא אחא:

    שפיר קאמר לךשאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]:

    ויכר יוסף את אחיושכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן:

    א"לרב חסדא למרי:

    זיל אייתינהו אתלהנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך:

    השתא נמיכיון דדחלי מיניה אתו ומשקרי:

    תרתי לא עבדיחדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא:

    לימא כתנאישפחתה אי מהימנא אי לא:

    זו עדותעדות זו של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה תינוק ותינוקת:

    חוץ מהימנההיא עצמה:

    דרב פפי ורב אשידאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה:

    ודאי תנאי היאעל כרחך יאמרו אנן דאמרי' כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו קמייתא:

    דרב פפאדאמר לא מהימנה:

    מי לימא תנאי היאכלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא אחרינא:

    אמר לך רב פפא כי תניא ההיאדקתני הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה במסיחה לפי תומה:

    רב חנא קרטיגנאה משתעירב חנן דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה:

    מתני' המעון הזהשבועה היא:

    גמ' ואעפ"כשאסרו עליו לפי שכהן היה:

    כשהיא יוצאהוהוא בחצר:

    יוצאה בראש בניהשיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו:

    וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניהכדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ:

    בגרושהכהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר:

    לא תנשא בשכונתולפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    כתובות 27 עמוד ב

    1מה לי לשקר. או דלמא לא אמרינן?

    2ומאי שנא מההוא מעשה, דההוא גברא דאגר ליה חמרא לחבריה, א"ל לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא, זיל באורחא דנרש דליכא מיא, ואזל איהו באורחא דנהר פקוד ומית חמרא.

    3אתא לקמיה דרבא, א"ל אין, באורחא דנהר פקוד אזלי, מיהו לא הוו מיא. אמר רבא: ״מה לי לשקר״. אי בעי, א"ל באורחא דנרש אזלי. ואמר ליה אביי: ״מה לי לשקר״ במקום עדים לא אמרינן.

    4הכי השתא?! התם ודאי איכא עדים דאיכא מיא. הכא, ודאי איטמי? חששא הוא, ובמקום חששא אמרינן.

    5אם יש עדים, אפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין. ואפילו שפחה דידה מהימנא? ורמינהי: לא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים.

    6ואפילו ע"פ עבד וע"פ שפחה. חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בשפחתה! אמר רב פפי: בשבויה הקילו.

    7רב פפא אמר: הא בשפחה דידה, הא בשפחה דידיה.

    8ושפחה דידה לא מהימנא? הא קתני: אין אדם מעיד על עצמו, הא שפחה דידה מהימנא! שפחתה נמי כעצמה דמי.

    9רב אשי אמר: הא והא בשפחה דידה, ושפחה מיחזא חזיא ושתקה. התם דשתיקתה מתירתה לא מהימנא. הכא דשתיקתה אוסרתה מהימנא.

    10השתא נמי אתיא ומשקרא! תרתי לא עבדה.

    11כי הא דמרי בר איסק, ואמרי לה חנא בר איסק, אתא ליה אחא מבי חוזאה. א"ל פלוג לי בנכסי דאבא! א"ל לא ידענא לך. אתא לקמיה דרב חסדא. א"ל שפיר קאמר לך, דכתיב: ״(בראשית מב״, ח) ״ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו״, מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן.

    12א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את. א"ל אית לי סהדי, ומסתפינו מיניה, דגברא אלמא הוא. א"ל לדידיה: זיל אייתינהו את דלאו אחוך הוא. א"ל דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה! א"ל הכי דאיננא לך ולכולהו אלמי חברך. השתא נמי אתו ומשקרי! תרתי לא עבדי.

    13לימא כתנאי: זו עדות איש ואשה, תינוק ותינוקת, אביה ואמה, ואחיה ואחותה. אבל לא בנה ובתה, לא עבדה ושפחתה. ותניא אידך: הכל נאמנין להעיד, חוץ מהימנה ובעלה.

    14דרב פפי ודרב אשי תנאי היא. דרב פפא מי לימא תנאי היא.

    15אמר לך רב פפא: כי תניא ההיא, במסיחה לפי תומה.

    16כי הא דכי אתא רב דימי, אמר: רב חנן קרטיגנאה משתעי: מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה רבי יהושע בן לוי מישתעי: מעשה בא לפני רבי באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו, ואמר: אני ואמי נשבינו לבין העובדי כוכבים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי, ללקט עצים דעתי על אמי. והשיאה ר' לכהונה על פיו.

    מתני׳ · משנה

    17אמר ר' זכריה בן הקצב: המעון הזה! לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו. אמרו לו: אין אדם מעיד על עצמו.

    גמ׳ · גמרא

    18תנא: ואעפ"כ ייחד לה בית בחצרו, וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה, וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה.

    19בעי אביי: מהו לעשות בגרושה כן? התם הוא, דבשבויה הקילו, אבל הכא לא, או דלמא לא שנא?

    20ת"ש דתניא: המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו.

    תוספות

    לא תתיחד עמו אלא בעדיםפירוש בקונטרס משום גט ישן ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין (דף עג.) דבמהיום אם מתי מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תתיחד עמו משום חשש קידושין כמו המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני (שם דף פא.) [ולא שייך גט ישן כלל לפירוש דהתם] וכן משמע התם בגמרא אבל לרבינו תם דמפרש מה היא באותן הימים קאי אמהיום אם מתי ונעשה כאומר מעת שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אע"פ שאומר מהיום אלא שעה אחת לפני מיתתו הוי טעמא משום גט ישן ובתוספתא משמע כפי' רבינו תם:

    שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסףזה שבא נולד כאן והלך עם אביו למדינת הים ועתה כשחזר ואמר לא ידענא לך מיחזי כשיקרא כי היה לו לידע אם הוא אחיו אם לאו כיון שמכירו קודם להכי קאמר רב חסדא דשפיר קאמר ליה שאינו מכירו כדאשכחן ביוסף:

    אמר ליה אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דאיניש אלמא הואנראה לר"י דמיירי שהביא עדים ואומרים אותו עדות שאתה שואל לא נאמר לך כלום עליו דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה זיל כו' פי' לך הבא אותם עדים עצמם שיראים להעיד עליך שיעידו שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אם לאו וקאמר השתא נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר אינו אחיו או שאינן יודעין אם הוא אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין נראה כלל שיהא נאמן לומר דגברא אלמא הוא דאם לא כן כל אדם יאמר על חבירו שהוא גברא אלמא ויביא הוא עדים ואם לא יביא יפסיד ועוד דקאמר השתא נמי אתו ומסהדי אטו משום דמסתפו מיניה הני סהדי מסתפו מיניה כולי עלמא:

    תרתי לא עבדישישתקו ולא יעידו האמת ועוד שיאמרו שקר וכן גבי שפחה:

    במסיחה לפי תומהואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנין אע"ג דיוחנן אוכל חלות (לעיל כתובות דף כו.) היה נאמן על עצמו במסיח לפי תומו הני מילי לתרומה אבל הכא מעלה עשו ביוחסין [ואומר ר"י דמסיח לפי תומו אינו כשר דמסיח לפי תומו אינו כשר אלא לעדות אשה דרבנן כדאמר ביבמות והכא בשבויה הקילו]:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ורמנהו לא תתיחד עמו אלא בעדים אפילו עבד אפילו שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה. ואם תאמר מי דמי התם מפני שלבו גס בה ואינה נמנעת מלהתעסק בדבר אחר בפניה, וכאלו נתיחד עמה כיחוד דמי, אבל הכא דמשום נאמנות הוא, שפחתה מנא לן דלא מהימנא, וכדמתרץ רב אשי בסמוך. ויש לומר, דקסבר האי מקשה דהא בהא תליא, דאף היא אינה משמשת בפני מי שרואה ומספרת דבריה בין שכנותיה, ואפילו בחקירה אינה מגלה, דכל בפני מי שמגלה כבפני הכל דמי.

    דרב פפא מי לימא תנאי היא אמר לך רב פפא כי תניא ההיא במסיחה לפי תרומה. ואם תאמר, מאי דוחקיה דרב פפא לאוקומה בהכי, לישניה כדשני מתניתין עבד ושפחה נמי כעצמה דמי. תירץ הנגיד רב שמואל הלוי דשאני הכא כיון דנחת לפרק חוץ מהימנא ובעלה, אלמא תו ליכא דלא מהימנא, אבל במתניתין דקתני אין אדם נאמן על ידי עצמו, איכא לפרושי דכל שהוא כעצמו קאמר. ורש"י ז"ל פירש, דהכי קאמר: מי לימא תנאי היא, כלום הוא דחוק לומר אנא דאמרי במתניתא קמייתא. או יכול נמי לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כותיה, ומכל מקום שפחתה כעצמה דמי והרי הוא בכלל חוץ מהימנא, דקתני בה, או תירוצא אחרינא, עד כאדן.

    ואוקמה רב פפא במסיחה לפי תרומהואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנים, דדילמא אערומי קא מערמי להראות עצמן כמסיחין לפי תומן ואינו אלא ואם תאמר והא גבי תרומה מהמנין ליה במשיח לפי תומו ומאכילין אותו על פיו, כדאיתא לעיל (כתובות כה, ב), והעלהו רבי לכהונה על פיו. ויש לומר, דשאני הכא דכיון שהיתה כשרה מתחלה ועל ידי מקרה זה אתה בא לאוסרה על בעלה או מלינשא לכהונה, דילמא מיערמא ומשקרא, אבל בתרומה לא עביד איניש לשקורי ולמימר דרך הערמה שהוא כהן והוא אינו כהן. והראב"ד ז"ל תירץ, דשאני תרומה דאקילו בה טפי מיוחסין, וצריך עיון, דהא בשבויה הקלו טפי בכל מקום, וכאן נמי בתרומה לא הימנו לקטן ובשבויה מהימן. ולענין פסק הלכה, כתב רבינו אלפסי ז"ל דשפחתה לא מהימנא כרב פפא. ונראה שהצריכו לפסוק כן, אף על גב דרב אשי בתרא הוא, דלרב פפא מסייעא ליה ברייתא קמייתא, דקתני בהדיה ולא עבדה ושפחתה, ואידך ברייתא הא מתרצא ליה במסיחה לפי תומה, ולרב אשי אית לן לדחויא לקמייתא ולאוקמה בתנאי. והראב"ד פסק כרב אשי דהוא בתרא.

    וכשהיא נכנסת נכנסת בראש בניה וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניהבפני בניה מיהא מותרת להתייחד, דאף על פי שהן אינן נאמנים להעידה, היינו משום דאי אנסה שבאי אתי לשקורי, לפי שהוא שייך בבושתה ופגמה. אבל היא אינה מתעסקת בפניהם מדעתה דבושה היא מהן שאין לבה גס בהן, דכל שאינה בושה היא מלהתעסק בפניהן אינן מגלין כעבדה ויש לך שאינן מגלין, ואף על פי כן בושה היא מלהתעסק בפניהם בבנה ובתה לפי שאין לבה גס בהן.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כתובות דף כ״ז עמוד ב׳

    מסכת כתובות דף כ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־448 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מה לי לשקר אי בעיא אמרה נחביתי:

    במקום עדים דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא:

    ודאי איטמי בתמיה:

    לא תתייחד עמו במסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה:

    ואפילו על פי עבד דייה בעבד שהיה עמה:

    שלבה גס בשפחתה ותשמש בפניה:

    רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה:

    התם גבי גט:

    ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    לא תתיחד עמו אלא בעדים פירוש בקונטרס משום גט ישן ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין (דף עג.) דבמהיום אם מתי מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תתיחד עמו משום חשש קידושין כמו המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני (שם דף פא.) [ולא שייך גט ישן כלל לפירוש דהתם] וכן משמע התם בגמרא אבל לרבינו תם דמפרש מה היא באותן הימים קאי אמהיום אם מתי ונעשה כאומר מעת שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אע"פ שאומר מהיום אלא שעה אחת לפני מיתתו הוי טעמא משום גט ישן ובתוספתא משמע כפי' רבינו תם:

    שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף זה שבא נולד כאן והלך עם אביו למדינת הים ועתה כשחזר ואמר לא ידענא לך מיחזי כשיקרא כי היה לו לידע אם הוא אחיו אם לאו כיון שמכירו קודם להכי קאמר רב חסדא דשפיר קאמר ליה שאינו מכירו כדאשכחן ביוסף:

    אמר ליה אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דאיניש אלמא הוא נראה לר"י דמיירי שהביא עדים ואומרים אותו עדות שאתה שואל לא נאמר לך כלום עליו דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה זיל כו' פי' לך הבא אותם עדים עצמם שיראים להעיד עליך שיעידו שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אם לאו וקאמר השתא נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר אינו אחיו או שאינן יודעין אם הוא אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין נראה כלל שיהא נאמן לומר דגברא אלמא הוא דאם לא כן כל אדם יאמר על חבירו שהוא גברא אלמא ויביא הוא עדים ואם לא יביא יפסיד ועוד דקאמר השתא נמי אתו ומסהדי אטו משום דמסתפו מיניה הני סהדי מסתפו מיניה כולי עלמא:

    תרתי לא עבדי שישתקו ולא יעידו האמת ועוד שיאמרו שקר וכן גבי שפחה:

    במסיחה לפי תומה ואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנין אע"ג דיוחנן אוכל חלות (לעיל כתובות דף כו.) היה נאמן על עצמו במסיח לפי תומו הני מילי לתרומה אבל הכא מעלה עשו ביוחסין [ואומר ר"י דמסיח לפי תומו אינו כשר דמסיח לפי תומו אינו כשר אלא לעדות אשה דרבנן כדאמר ביבמות והכא בשבויה הקילו]:

    Tosafot on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    ורמנהו לא תתיחד עמו אלא בעדים אפילו עבד אפילו שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה. ואם תאמר מי דמי התם מפני שלבו גס בה ואינה נמנעת מלהתעסק בדבר אחר בפניה, וכאלו נתיחד עמה כיחוד דמי, אבל הכא דמשום נאמנות הוא, שפחתה מנא לן דלא מהימנא, וכדמתרץ רב אשי בסמוך. ויש לומר, דקסבר האי מקשה דהא בהא תליא, דאף היא אינה משמשת בפני מי שרואה ומספרת דבריה בין שכנותיה, ואפילו בחקירה אינה מגלה, דכל בפני מי שמגלה כבפני הכל דמי.

    דרב פפא מי לימא תנאי היא אמר לך רב פפא כי תניא ההיא במסיחה לפי תרומה. ואם תאמר, מאי דוחקיה דרב פפא לאוקומה בהכי, לישניה כדשני מתניתין עבד ושפחה נמי כעצמה דמי. תירץ הנגיד רב שמואל הלוי דשאני הכא כיון דנחת לפרק חוץ מהימנא ובעלה, אלמא תו ליכא דלא מהימנא, אבל במתניתין דקתני אין אדם נאמן על ידי עצמו, איכא לפרושי דכל שהוא כעצמו קאמר. ורש"י ז"ל פירש, דהכי קאמר: מי לימא תנאי היא, כלום הוא דחוק לומר אנא דאמרי במתניתא קמייתא. או יכול נמי לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כותיה, ומכל מקום שפחתה כעצמה דמי והרי הוא בכלל חוץ מהימנא, דקתני בה, או תירוצא אחרינא, עד כאדן.

    ואוקמה רב פפא במסיחה לפי תרומה ואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנים, דדילמא אערומי קא מערמי להראות עצמן כמסיחין לפי תומן ואינו אלא ואם תאמר והא גבי תרומה מהמנין ליה במשיח לפי תומו ומאכילין אותו על פיו, כדאיתא לעיל (כתובות כה, ב), והעלהו רבי לכהונה על פיו. ויש לומר, דשאני הכא דכיון שהיתה כשרה מתחלה ועל ידי מקרה זה אתה בא לאוסרה על בעלה או מלינשא לכהונה, דילמא מיערמא ומשקרא, אבל בתרומה לא עביד איניש לשקורי ולמימר דרך הערמה שהוא כהן והוא אינו כהן. והראב"ד ז"ל תירץ, דשאני תרומה דאקילו בה טפי מיוחסין, וצריך עיון, דהא בשבויה הקלו טפי בכל מקום, וכאן נמי בתרומה לא הימנו לקטן ובשבויה מהימן. ולענין פסק הלכה, כתב רבינו אלפסי ז"ל דשפחתה לא מהימנא כרב פפא. ונראה שהצריכו לפסוק כן, אף על גב דרב אשי בתרא הוא, דלרב פפא מסייעא ליה ברייתא קמייתא, דקתני בהדיה ולא עבדה ושפחתה, ואידך ברייתא הא מתרצא ליה במסיחה לפי תומה, ולרב אשי אית לן לדחויא לקמייתא ולאוקמה בתנאי. והראב"ד פסק כרב אשי דהוא בתרא.

    וכשהיא נכנסת נכנסת בראש בניה וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה בפני בניה מיהא מותרת להתייחד, דאף על פי שהן אינן נאמנים להעידה, היינו משום דאי אנסה שבאי אתי לשקורי, לפי שהוא שייך בבושתה ופגמה. אבל היא אינה מתעסקת בפניהם מדעתה דבושה היא מהן שאין לבה גס בהן, דכל שאינה בושה היא מלהתעסק בפניהן אינן מגלין כעבדה ויש לך שאינן מגלין, ואף על פי כן בושה היא מלהתעסק בפניהם בבנה ובתה לפי שאין לבה גס בהן.

    Rashba on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    מ"ש מההיא מעשה וכו' וההוא עובדא דנהר פקוד כבר פרשנו לה בפרק המפקיד ובפרק חזקת הבתים בס"ד דכל היכא דהוה מגו במקום עדים מ"מ אפילו רבא מודה שאין אדם נאמן בשופי מגו במקום עדים אבל הכא לא היו יודעים העדים ממש כנגדו אלא שעל הרוב שכיחא תמן מים וכיון דכן סבר אביי הא הות במקום עדים ורבא סבר כיון דזימנין ליכא מגו אע"ג דמיעוטא שפיר עבדא לה מגו אי נמי דהכא מתרצה לה דבורה משום מגו דהכי קאמר לא הוה תמן מים דלאותבינהו תמן חמרא. התם בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי ואייתי סהדי דאבהתי' היא ואייתי האי סהדי דאכלה שני חזקה דאמר רבא מה לי לשקר במקום עדים וטעמא דרבא איבעית אימא אינך זבינתי ואכלה שני חזקה ואמר ליה אביי לרבא מה לי לשקר במקום עדם וטעמא דרבא משום דכיון דאית ליה מגו מתרצינן טעותיה דבעי לומר של אבותי שלקחו מאבותיך א"נ דסמיכי עלי בדאבהתי ואביי ורבא דלית לתרוצי לישנא כלל אחר שבאו עדי' כנגד הרגלה שבטעותו והלכתא כוותיה ולא תתייחד. מתני' איתא במס' גיטין גבי שכיב מרע שנתן גט לאשתו במעכשיו אם מתי דקתני סיפא לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. ופרש"י ז"ל טעמא משום דלא הוי גט ישן דק"ל כב"ה דאמרינן שלא תתייחד עמו מאחר שכתבו ליה וטעמא שלא יהא גיטה קודם לבנה והקשו בתוספות והא הכא ליכא גזירה דגט ישן הוא לפי שנתייחד עמה קודם שנתן לה והיא אינה מגורשת אלא מנתינתה ואילך ואם נתעברה בנתיים דאמר היום או מחר דגיטה קודם לבנה כסבורים שנהנם לה ביום שנכתב ונחתם אבל שכבר נתנה לה ואם ימות הוא מגורשת בשעת נתינה כי נתעברה אח"כ ויאמר גיטה קודם לבנה קושטא קאמרו ואם לא ימות הרי אינה מגורשת כלל והא ל"ק כלל דהא אוקימנא מתני' דהתם באומר מעתה שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אלא שעה אחת קודם למיתתו כדי שיהיה גט מחיים ולא תפול לפני יבם וכיון שכך הרי זה כמתייחד בין כתיבה לכתיבה. ובתוספות פירשו טעמא דלא תתייחד משום יחוד של פנויה אי נמי שמא יבעול לשם קדושין וצריכא גט אחר ולא נהירא וכדפרישית בדוכתא בס"ד:

    התם דשתיקתה מתירתה לא מהימנא פירוש דהתם אינה צריכה צריכה להעיד בב"ד שלא נבעלה אלא כשתאמר אני הייתי עמה הלכך לא מהימנא אבל הכי שתיקתה אוסרתה כי צריכא להעיד בב"ד שלא נבעלה ופרכינן השתא נמי אתיא ומשקרא להעיד בב"ד שלא נבעלה כדי לחפות עליה. ומהדרינן תרתי לא עבדי פירש רש"י ז"ל תרתי לא עבדי חדא למשתקי בקלקולא ועוד דתיתי ומשקרא. ואיכא למידק דלא תרתי הוי דהא כי שתקא לא עבדי ולא מידי כי שתיקתה אוסרתה ר"מ תרתי לאו בההיא בחדא עובדא אמרי' אלא לומר אע"ג דעבדי שתיקתה כי התם למשריה לא עבדה הא דהכא לאסהוד' בשיקר' ועוד י"ל דהכא נמי אלו אמרי' חבירתה טהורה אני וזו יודעת ושותקת היינו סבורים לומר דמהימנא דשתיקותא כעדות להכי ס"ל דאפילו בהא לא מהימנא דדלמא מאהבה או מיראה שתקה אבל שאלנוה ותעיד בפירוש שהיא טהורה נאמנת דהשתא ודאי תרתי לא עבדית למשתק בקלקולא ולהעיד:

    שפיר קאמר לך ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו פירש רש"י ז"ל פירש קאמר לך שאינו מכירך לפי שיצא בלא חתימת זקן יבא בחתימת זקן ע"כ ונראה מדבריהם אלו דהאח זה בא לכאן כבר וראהו מרי בר איסק אלא שאינו מכירו אם הוא זה אם לאו להכי דייק לישנא דסוגיין דאתינא עלה לישנא דהאי קרא ויכר וגו' ואיכא למידק דהתם בפרק המפקיד דאמר להו למפלג בשבחא דמשבח ואמר להו לא יהיבנא לך דאמרי לך דשפיר קאמר ולא יהיב ליה ואף על גב דאמרינן דשביחי גדולים את הנכסים השביחו דהתם הוא דידע דמחיל אבל הכא מי ידע דמחיל ופירש רש"י ז"ל מי ידע דאית ליה אחא וי"ל כי ע"י שהיה זמן גדול שהלך מכאן ולא שמענוהו ממנו סבר שהיה מת או אולי מיירי בשמע בו שמת ויש מקשים אכתי למה ליה לרב חסדא למייתי מהאי קרא ומשום שהלך בלא חתימת זקן תיפוק ליה דאפילו הלך בחתימת זקן כיון דאמר שאינו מכירו עליו להביא ראיה שהוא אחיו וכדאיתא בפרק יש נוחלין ומתרצין אין הכי נמי אלא לפי שזה צועק שזה היה רמאי והיה טוען טענות רמאות שאינו אחרי שכבר ראוהו בודאי אלא הניחו בחתימת זקן לא היה נאמן לומר אני מכירך ויש לו לטעון בבריא שאינו אחיו כיון שהוא ראוהו אותו כבר בחתימת זקן אנן סהדי שיש לו להכירו ושיקרא טעין והא דתנן התם שאם אמר אין אני יודע עליו להביא ראיה התם אמר אין אנו יודעים שלא ראינוך מעולם או אין אנו יודעין אם ראינוך אם לאו אבל השתא שהניחו בלא חתימת זקן הרי הוא נאמן לומר שאינו מכירך כדכתיב ויכר יוסף את אחיו:

    הכי גרסי' זיל איתנהו כלומר הכא עדים הללו שזה אומר דמסתפי מינך והכי מוכח מהא דאמר ליה השתא נמי אתי ומשקרי ומהדרי' תרתי לא עבדי אלמא אותן העדים עצמם אמרו לו שיביאם וכן בדין שאם אתה אומר מחייבהו להביא עדים שאינו אחיו זה דבר רחוק הוא ועוד דא"כ לא שבקת חיי לכולהו עלמא שאם יתבועי תביעה על פה ויאמר התובע שיש לו עדים ומסתפי מיניה שנחייב לזה להביא עדים שהוא כדבריו וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל וכן פירשו תוספת. תרתי לא עבדי פירוש שימנעו מלהעיד אמת ויעידו שקר וכדפירש רש"י ז"ל וליכא למימר דתיפוק ליה דלא משתבע בשיקרא דהא ליתא הא אין העדים חיוב שבועה על עדותם אלא השביעום ואומר אחים שיש עליהם חיוב קרבן כדאיתא בקראי ובמסכת שבועות. דרב פפי ורב אשי ודאי תנאי פירוש דברייתא קמייתא פליגי עלייהו בהדיא. אלא דרב פפא מי לימא תנאי היא פירוש דלפום פשטא דמתניתין פליגי עלייהו דקתני חוץ מהימנא ובעלה הא שפחתה מהימנא. וא"ת אמאי משני דשפחה היא בכלל הימנוה וכדמשני לעיל דשפחה לעצמה דמי וי"ל דשאני הכא דקתני חוץ מהימנה ובעלה כיון שהוציא בפירוש לבעלה מן הכלל ולא חתמי בכללה ולא הוציאן בפירוש בשפחה איכא למימר דשפחה במסיח לפי תומה פירוש ואפ"ה היא ובעלה אינו נאמנים ואעיג דלעיל גבי תרומה הימנוה במסיח לפי תומו התם הוא בתרומה דרבנן אבל לא ליוחסין דאסורה דאוריית' היא דחיישי' דלמא מערמי'. אעפ"כ:

    יחד לה בית בחצירו פירוש אע"פ שאסורה לו התירו לו לעשות כן פי' רש"י ז"ל כהן שגירש אשתו מה לעשות כן דהא ודאי פסול כהונה הוא או דלמא בשבוי' הקילו דאפשר שלא נבעלה כלל ואינה נאסרת עליו ובהא הוא דאבעיא לן אבל ישראל שגירש את אשתו דכל זמן שלא נשאת לאחר אינה נאסרת עליו ואין כאן אלא משום יחוד דפנויה בעלמא ופשיטא דשרי וכדקתני בסמוך לא תנשא בשכונתו ואלו מקמי נשואין יכולה לדור עמו בחצר משום דפנויה בעלמא וכולי סוגין דלקמן אינו אלא בכהן שגירש את אשתו אע"פ שלא נשאת מזו ישראל שגירש את אשתו ונשאת הא לאו הכי אין לה להיות נדחית מפניו ואין לה לעשות שליח לדון עמו וכן פירש"י דלקמן דבכהן שגירש את אשתו מיירי ופשוט הוא זה אלא שראיתי מי שטעה בדבר הזה:

    Ritva on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Chiddushei haRitva, Munkatch, 1908. · Public Domain

    מאירי

    ומה שנתגלגל כאן בההוא דאוגר חמרא לחבריה ואמר ליה לא תיזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא וכו' כבר ביארנו היוצא ממנו לענין פסק בגמרא מציעא פרק האומנין:

    שכיב מרע שנתן גט לאשתו מהיום אם ימות על הדרך שיתבאר במקומו לא תתיחד אשתו עמו אלא בפני עדים שמאחר שלכשימות הוי גט למפרע נמצאת מתיחדת למפרע אחר שנתגרשה והן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה ויש מפרשין בה מטעם גט ישן ואינו כן שלא אסרו גט ישן אלא לגרש בו לכתחלה הא כל שעבר וגירשה בו מותרת לכתחלה וזו כבר נתגרשה ובא גט לידה ואע"פ שנעשה הגט ישן אין ייחודה גורם לה שום איסור ומכל מקום כל שהיה בייחודה שום אדם מותר ולא סוף דבר עדים אלא אפילו עבד אפילו שפחה ר"ל שפחה שלו שסתם הדברים אינו משמש בפניהם חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה ואינה נמנעת מלשמש בשבילה:

    אף בשבויה שבמשנתנו שביארנו שאפילו שפחה נאמנת עליה כתבו גדולי הפוסקים ששפחה שלה אינה נאמנת כדעת רב פפא שתירץ הא בשפחה דידיה הא בשפחה דידה ומכל מקום נראין הדברים לפסוק כרב אשי שתירץ הא והא בשפחה דידה ושפחה מחזא חזיא ושתקה התם דשתיקותא מתרתה לא מהימנא הכא דשתיקותא אוסרתה ר"ל עד שתעיד שלא נבעלה מהימנא והילכך כל שהשפחה מעידה שלא נבעלה אף בגט מותר ולא אמרו שם חוץ משפחתה אלא לומר שאין בידיעה שהשפחה היתה שם שאין בזו חזקה שלא תשמש בפניה ושאר שפחות מותרות אע"פ שלא העידה שכל שהיא שם חזקה שלא שמשה הא כל שהעידה שלא נבעלה מותרת אף בגט ומכל מקום בשבויה ששתיקותה אוסרתה עד שתעיד שלא נבעלה אף שפחה שלה נאמנת בכך הואיל וזקוקה היא להעיד:

    יראה מסוגיא זו שאף שפחה שלה במסיחה לפי תמה מיהא נאמנת הא היא ובעלה אף במסיח לפי תמו לא ואע"פ שביארנו למעלה שהמסיח לפי תמו אף על פי עצמו נאמן דוקא לתרומה אבל ליוחסין לא ובנה ובתה יראה ממשנתנו שנאמנין הם עליה להכשירה ומכל מקום יש פוסקין בהם דוקא במסיחים לפי תמם וכמעשה שהוזכר באחד שאמר לפי תמו אני ואמי נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאוב מים ודעתי על אמי והשיאה ר' לכהנה על פיו:

    אע"פ שביארנו שהבעל אינו נאמן בה יתבאר בפרק שלישי שהכהן הפודה את השבויה משלו מותר לנשאה חזקה אין אדם מאבד מעותיו בידים וודאי כבר בדק בה וטהורה היא הא אם לא פדאה והוא מעיד בה לא ישאנה שמא עיניו נתן בה:

    ומה שנתגלגל כאן מענין מרי בר איסק דאתא ליה אחא מבי חוזאי כבר ביארנוהו בשלישי של מציעא:

    שבויה זו שיש בה עדי שבויה ואין לה מי שיעיד עליה לטהרה שאסרנוה על בעלה כהן אינו צריך לגרשה אלא מותר ליחד לו בית בחצרו כשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה ודוקא בשבויה שהקלו בה אבל גרושה שאסור לה להתיחד עם בעלה לא וכבר אמרו המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו שמתוך שמכירים זה את זה ברמיזות ובקריצות יש לחוש בהן ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נדון כשכונה ומי נדחה מפני מי בחצר של שכירות או של שניהם היא נדחית מפניו אבל בחצר שלה הוא נדחה מפניה וכל אלו בגרושה מן הנשואין אבל מן האירוסין לא מפני שאין לבו גס בה ומכל מקום אם ראינו אותם גיסי אהדדי אסור אלא שאם נתיחד מכל מקום אינה צריכה גט שני אלא בנתגרשה מן הנשואין כמו שיתבאר במסכת גיטין פרק זורק:

    Meiri on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה מי לימא כו' או יוכל לתרץ כו' למימר שפחתה כעצמה כו' עכ"ל ואולמיה ליה הכא ממתני' דמוקמינן אין אדם מעיד על עצמו ושפחתה כעצמה משום דהכא קתני הכל נאמנין כו' חוץ מהימנה ובעלה ואיכא למאן דאמר בפרק בכל מערבין דלמדין מן הכללות במקום שנאמר בו חוץ ולכך המתרץ נמי לא מוקמי לה בהכי אלא במסיח לפי תומו וק"ק אמאי לא משני נמי מתניתין במל"ת ויש ליישב וק"ל:

    תוס' בד"ה במל"ת ואפ"ה היא ובעלה אין נאמנין אע"ג דיוחנן כו' עכ"ל אהך מילתא גופיה כתבו לעיל ב' תירוצים ויש לפרש דבריהם דהכא על פי תירוץ ראשון שכתבו שם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    או דילמא לא אמרינן מה לי לשקר כלומר או דילמא לא אמרינן מה לי לשקר גבי הא דטענת נחבאתי אינה ברורה כל כך והיינו דאמרינן ומאי שנא מההוא מעשה וכו'. וקושיין מדאביי דהילכתא כותיה דאמר דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ואע"ג דלא דמי לה ממש קס"ד דכיון שהיא סבורה דידיעא טענתה לומר בב"ד שהיא לבדה נחבאת אף ע"פ ששורת הדין שנאמנת בכך מ"מ אין לנו לומר בזה מה לי לשקר דאיהי סברה דלא אמרה נחבאתי לא מהימנא ואין לומר מגו אלא כשהיה יכול לטעון טענה אחרת שיאמינוהו ב"ד ושיהא נראית לטוען שהטענה ההיא היתה ברורה לו ומהדרינן דלא דמי וכו' והאי עובדא דנהר פקוד כבר פרישנא לה בפרק המפקיד גם בפרק חזקת הבתים בס"ד דכל היכא דהוו מגו במקום עדים ממש אפילו רבא מודה שאין אדם נאמן בשום מגו כנגד העדים אבל הכא לא היו עדים ממש כנגדן אלא שעל הרוב שכיחי תמן מיא וכיון דכן סבר אביי דהא הות בעדים ורבא סבר דכיון דזמנין דליכא מיא אע"ג דמיעוטא הוא שפי' עבדינן מינה מגו א"נ דהכא מתרצינן דיבוריה משום מגו דה"ק לא היו תמן מיא דלימות בהו חמרא וכדאמר התם בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי ואייתי האי סהדי דאבהתיה היא ואייתי האי סהדי דאכלה שני חזקה דאמר רבא מה לי לשקר איבעי אמר מינך זבנתיה ואכילתיה שני חזקה ואמרו ליה אביי ורבא מה לי לשקר במקום עדים וטעמא דרבא משום דכיון דאית ליה מגו מתרצינן טענתיה דבעי לומר של אבותי שלקחוה מאבותיך א"נ דסמיכי עלה כדאבהתי ואביי ורבא ס"ל דלית לן לתרוצי לישני' כלל אחר שבאו עדים כנגד הרגילות שבטענתו והילכתא כותייהו. הריטב"א ז"ל: ה"ג בקצת ספרים הכא ודאי איטמי חששא הוא ומקום חששא אמרינן ופרש"י ז"ל ודאי איטמי. בתמיה. ע"כ. פי' לפירושו אין התמיה בכולי לישנא פי' וה"ק הכא ודאי איטמי חששא הוא ובמקום חששא אמרינן כלומר דע"כ יש לנו לומר מ"ל לשקר במקום חששא והילכך יש לנו לומר דנפשטה בעיין דאמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי טהורה ואפילו אינה מחזרת אלא אחת לכך כתב רש"י ז"ל דאין התמיה אלא במאי דקאמר ודאי איטמי ושאר הלשון דחויה היא ואינו מוכרח לומר כן. ומיהו יש ספרים דגרסי הכי השתא התם כיון דאיכא עדים דודאי איכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרי' דהא ודאי איטמי חששא הוא ובמקום חששא אמרינן לה. וכתוב בשיטה ישנה וז"ל בעי רב אשי אאם יש מחבואה אחת מחזקת כולן קאי. או דילמא לא אמרינן וכו' פי' כיון דלא נחבית הרי היא בחזקת טומאה מאחר דאיכא עדים שנשבית ובעיא ולא אפשיטא היא ופסק רבי יצחק ז"ל דטהורה היא ונראה טעמו משום דבשבויה הקלו והכי השתא לא שדיחויא היא אלא שינויא מעליא היא וראיה לדבר מהא דגרסינן במסכת בכורות פרק כל פסולי המוקדשין אמר ר' אלעא לא היו מוחזקין בו שהיה בכור ובא אחד ואמר בכור ומומו עמו נאמן ומקשי' מאי שנא מההוא דאוגר כו' ומשני הכי השתא התם ודאי איכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן הכא ודאי שדיא ביה מומא חששא היא ובמקום חששא אמרינן מה לי לשקר אלמא דהכי השתא אינו דיחוי דהא התם לתרוצי מלתא דר' אלעאי אתינן והלכתא כותיה דהא מימרא היא וליכא מאן דפליג עליה ובאינה מחזקת אלא אחת נמי פסק הגאון ז"ל דמצלת על כלן. עד כאן:

    ואפילו שפחה דידה מהימנא פי' מדקתני ואין אדם נאמן על ידי עצמו דאלת"ה למה לי למתנייה כלל והא מדקתני ואם יש להן עדים וכו'. הרי אלו נאמנין שמעינן דעדים מיהא בעינן ואין אדם מעיד על ידי עצמו ומדקתני נמי בסיפא אמר רבי זכריה בן הקצב וכו' שמעינן לה והילכך קשיא למה לי למתנייא כלל אי לאו להשמיענו דאפילו שפחה דידה מהימנה. ועוד נפרש זה בסמוך גבי שינויא דרב פפא בס"ד כן נראה לי: לא תתיחד עמו אלא על פי עדים הא מתני' איתא במסכת גיטין [עב א'] גבי שכיב מרע שנתן גט לאשתו במעכשו אם מתי דקתני סיפא לא תתיחד עמו אלא על פי עדים ופרש"י ז"ל טעמא משום דלא ליהוי גט ישן דקי"ל כב"ה דאמרינן שלא יפטור אדם את אשתו בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה והקשו בתוספות דהכא ליכא גזרה דגט ישן דהתם הוא לפי שנתיחד עמה קודם שנתנו לה והיא אינה מגורשת אלא מנתינה ואילך ואם נתעברה בנתים יאמרו היום או מחר דגיטה קודם לבנה כסבורים שנתנו לה ביום שנכתב ונחתם אבל הכא שכבר נתנו לה ואם ימות היא מגורשת משעת נתינה כי נתעברה אחרי כן ויאמרו גיטה קודם לבנה קושטא קאמרי ואם לא ימות הרי אינה מגורשת כלל והא לא קשיא כלל דהא אוקימנא למתני' דהתם באומר מעת שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אלא שעה אחת קודם למיתתו כדי שיהא גט מחיים ולא תפול לפני יבם וכיון שכן הרי זה כמתיחד בין כתיבה לנתינה. ובתוספות פירשו טעמא דלא תתיחד משום ייחוד של פנויה א"נ שמא יבעול לשם קידושין וצריכה גט אחר ולא נהירא וכדפרישנא בדוכתא בס"ד. הריטב"א ז"ל: ועוד הקשו בתוספות דמה שפרש"י ז"ל הכא משום גט ישן לא אזיל לשיטתו דפי' בפרק מי שאחזו עיין שם דלפירושו דהתם היה צריך לפרש טעמא דלא תתיחד משום חשש קידושין ואפשר לומר דלהכי פירש כאן משום גט ישן ושינה פירושו ממאי דפי' התם בגיטין משום שינוייהו דרב פפא ורב אשי שלא רצו לתרץ כדרב פפי דבשבויה הקלו דאי משום קדושין הרי התירוץ מבואר דבשבויה הקלו אבל חשש לעז בעלמא ולכך פירש שפיר ואפילו הכי משני רב פפי דבשבויה יש לנו להקל טפי כנ"ל. והקשה הרשב"א ז"ל ומאי קא רמי מי דמי התם מפני שלבו גס בה ואינה נמנעת מלהתעסק בדבר אחר בפניה וכאלו נתיחד עמה כיחדו דמי אבל הכא דמשום נאמנות הוא שפחתה מנלן דלא מהימנא וכדמתרץ רב אשי בסמוך ותירץ דקסבר האי מקשה דהא בהא תליא דאף היא אינה משמשת בפני מי שרואה ומספר' דבריה בין שכנותיה ואפילו בחקירה אינה מגלה דכל בפני מי שמגלה כבפני הכל דמי. ע"כ. ובקונטריסין כתוב חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה ואין לומר דמתני' איירי במסיחה לפי תומה לכך נאמנת דלא משמע כן במתני' דאיירי במסיח מדתלינן טעמא דקאמר ואם יש עדים משמע דמטעם עדות ועוד אומר מהר"ז דלא נוכל לומר במסיח דהא אמר במתני' ואם יש להן עדים ואין עדים מסיחים לפי תומם דאינם קרויין עדים דומיא דהכי הוו אחריני. ע"כ:

    רב פפא אמר הא בשפחה דידה וכו' וקשה קצת דלשון הא והא לא שייך דהא השתא נדינן ממאי דאמרי' לעיל ואפי' שפחה דידה מהימנא ומאי הא והא דקאמר וי"ל דהא פרישנא לעיל דמכח דייתורא דמתני' הוא דאמרינן דאפילו שפחה דידה מהימנא והשתא מתרץ רב פפא דייתורא דמתני' אתא לאשמועינן אפי' דשפחה דידיה מהימנא והיינו לישנא דהא והא דקאמר דקאי עלה דמתניתין וכדפרשי'. ומ"מ פריך עלה תלמודא דאע"ג דמתרצא שפיר ייתורא דמתני' מ"מ מלישנא דמתני' דקתני אין אדם מעיד על עצמו משמע דדוקא אדם על עצמו אין אדם מעיד הא שפחה בעלמא ואפילו שפחה דידה מהימנא ומשני שפחתה נמי כעצמה דמי כנ"ל. וכתוב בשיטה ישנה וז"ל שפחתה נמי כעצמה דמיא א"ת א"כ שפחה דידיה נמי כעצמו דמי יש לומר שפחתו לתועלתו מתכוונת ואם היא טמאה לא תעיד שהיא טהורה שהרי בעלה הוזהר על הפסולות והא דאיהו לא מהימן דאגב דתקיף יצריה אף על פי שהיא טמאה ישאנה אבל שפחה דידה מתכוונת לכבוד גבירתה שלא יפסלנה ואפילו הכי גבי גט האשה בושה מלשמש בפניה שאין לבה גס בה. אמי"ץ: ויש אומרים שפחתה כעצמה לפי שרגילה עם גבירתה יותר ממה שרגילה שפחתו עמו שהנשים רגילות זו בזו ולא נהירא דהא לקמן חזינן דעבדה כשפחתה. אמי"ץ. עכ"ל שיטה ישנה. ודע שבמשניות שלנו גרסינן ואין אדם נאמן על ידי עצמו והכא בגמרין גרסינן הא קתני אין אדם מעיד על עצמו פירוש היינו לישנא דקתני בסיפא גבי הא דזכריה בן הקצב. סוף הלשון חסר: וז"ל הרא"ה ז"ל. רב אשי אמר וכו' עד תרתי לא עבדה אלא דרב פפא מי לימא תנאי היא. פי' רש"י ז"ל אי מפרקי' לה כדלעיל דאמרינן שפחתה דידה כעצמה דמיא ה"נ כיון דאמרינן חוץ מהיא ובעלה הרי בכלל שפחתה או איכא תירוצא אחרינא. אבל הנגיד ז"ל תירץ דהכא ליכא לפרוקי כדלעיל דקתני בכלל' סתמא ואין אדם נאמן ע"י עצמו איכא למימר דשפחתה כעצמה דמי' דהא במאי דקאמר ע"י עצמו שמעי' איהי ובעלה. וכיון שכן אפשר דה"ה נמי לשפחתה אבל השתא דקאמר בהדיא חוץ מהיא ובעלה מסתמא דהני תנן ותו לא. כי תניא ההיא במסיחה לפי תומה ואפ"ה איהי ובעלה לא מהימנה. וכ"ת ומאי שנא מהא דאמרן לעיל שמעלין לכהונה במסיח לפי תומו. י"ל דשאני התם דלית ליה חזקה דפסלות אבל הכא דאית לה חזקה דפסלות איהי ובעלה לא מהימני דבעינן עלה עדות ואין אדם מעיד ע"י עצמו:

    מתניתין אמר רבי זכריה בן הקצב וכו' תנא אף על פי כן יחד לה בית וכו' עד בסוף בניה וכ"ת אכתי מאי הוי והא אמרינן לעיל אבל לא בנה ובתה י"ל התם הוא לענין עדות שחוששין להם שלא יעידו עדות שקר בשביל' אבל ודאי לענין יחוס אין חוששין לה שתבעול בפניהם וכי מקשי' לעיל אמתני' ממתני' דהתם דלא תתיחד מק"ו פרכינן דהשתא התם לענין יחוס לא מהימנא כ"ש הכא במתני' לענין עדות דהוי דינא דלא מהימנא. בעי אביי וכו' עד חצר של שניהם מהו. לאו דהוי בינייהו בשותפא אלא כלומר שחצר שכל אחד דר בו הוא ואיידי דתנא במתניתא ואם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה מיבעיא לן היכא דהוי חצר שכל אחד דר בו בשלו וזהו אחד מן המקומות שיש בתלמוד לשון אחד בב' מקומות פירשו מתחלה דהכי בעי למימר חצר שכל אחד דר בו בשלו ובעלמא דאמרינן חצר של שניהם ר"ל שהיו משותפין בין שניהם. ת"ש היא נדחית מפניו כו' עד דגייסי אהדדי. [ע"כ הרא"ה ז"ל]: וז"ל הרא"ש דרב פפא מי לימא תנאי היא. תי' מאי קא בעי דילמא הא דקאמר חוץ ממנה ובעלה ה"ה שפחתה דשפחתה בכלל הימנה כדשני לעיל שפחתה כעצמה דמיא. ועוד אמאי לא שני הכי. ותירץ הנגיד ר' שמואל דשאני הכא כיון דנחת לפרש חוץ ממנה ובעלה אלמא דוקא קתני ותו ליכא דלא מהימנא אבל מתני' דקתני אין אדם נאמן על ידי עצמו איכא לפרושי דכל שהוא בעצמו קאמר. ופסק רב אלפס דשפחתה לא מהימנה כרב פפא אף ע"ג דרב אשי בתראה הוא משום דרב פפא מסייע ליה מתניתא קמייתא בהדיא ולא עבדה ושפחתה ואידך ברייתא מתרץ לה במסיחה לפי תומה וכן פסק הנגיד והראב"ד פסק כרב אלפס דהוא בתראה. במסיח' לפי תומה אפילו הכי היא ובעלה אין אף על גב דאמרינן לעיל הוא עצמו מסיח לפי תומו נאמן גבי יוחנן אוכל חלות ה"מ לתרומה אבל ליוחסין מעלה עשו. נגודי נמי מנגדינן ליה. פי' תרתי עבדי ליה דהא כל אחד מוסיף והולך. ואלו דוקא קאמר מנגדי ליה ולא יותר אם כן הוא מקיל טפי דשמתא חמירא מנגידא כדאיתא בפרק מקום שנהגו ובפרק הכל מגלחין:

    וז"ל הריטב"א ז"ל שם בפרק המפקיד מרי בר איסק וכו' פרש"י ז"ל כי מרי הלך עם אביו וראה לאחיו זה וכשמת אביו חזר לעירו והוצרך לפרש כן דהא מדמינן ליה לההוא דויכר יוסף וגו' אלמא דכבר ראה הוא בלא חתימת זקן מיהא והא דאמרינן לקמן התם ידעי ומחלי וכו' אבל יש מי שפירש כי מרי אומר היה שלא ראהו מעולם וכו' והא דאמרינן שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף וגו' איכא למידק דבלאו האי טעמא נמי כיון שטוען זה שאינו מכירו המע"ה. ויש לומר דאין הכי נמי אלא להפיס דעתו אמר כן שהיה טוען עליו שהוא מכירו כשהוא אומר שאינו מכירו ולכך אמר ליה אפילו לדבריך אין כאן הוכחת רמאות כיון שראה אותך בלא חתימת זקן ולפי פרש"י ז"ל פי' בתוס' דכיון שכבר ראהו ויודע שיש לו אח הו"ל להודות או לכפור לגמרי ולומר אינך אחי ושקורי משקר אבל השתא דליכא טעמא דויכר יוסף יכול היה לומר אינו מכירו ועל זה המוציא ממנו עליו הראיה שהוא אחיו וגם זה נכון ע"כ. ואני לפי שמצאתי כאן בפירושי רש"י ז"ל כתבתי מה שכתבתי לעיל. ונ"ל נכון כלשונו ז"ל: וז"ל הרא"ש ז"ל אמר ליה אית לי סהדי ומסתפי מיניה דאיניש אלמא הוא ומיירי כגון שאמרו העדים אותו העדות שאתה שואל לנו לא נאמר לך כלום עליו דהשתא יש רגלים לדבר שמחמת אלמותו יראים להעיד הילכך א"ל זיל אייתינהו את כלומר לך והבא אותם עדים שיראים להעיד עליך ויעידו שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אם לאו ודוקא בה"ג דאיכא רגלים לדבר אבל בלאו הכי לא דאי לא תימא הכי אם כן כל אדם יאמר כן וגברא אלמא אם לא הביא עדים יפסיד ע"כ. וקשיא לשיטת התוס' דמאי קאמר זיל וכו' הרי סהדי הוו קיימי קמיה דהא כבר הביא עדים ואומרים דלא יאמרו אותו עדות וכדכתיבנא לעיל ואם היינו מפרשים שהב"ד שאלו לאותם העדים שלא בפני הבעלי דינין וכבר הלכו להם וכדמשמע מלשון התוס' שלנו לא משמע הכין ועוד דכבר אמרו העדים שלא יאמרו בזה לא הן ולא לאו ומאי קאמר ליה רב חסדא זיל אייתינהו את דלאו אחוך הוא. ויש לומר דה"ק ליה רב חסדא אף על גב דאותם העדים כבר אמרו שיראים ממך מכל מקום הבא אותם ואם יעידו לך אפילו שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אני אאמין אותם ומשום דמעיקרא לא רצו ליכנס בזה להכי קאמר ליה זיל שיפתה אותם שיעידו והוי להו כעדים אחרים. ומיהו קשה דאם כן מחמת יראתו שמא יעידו שקר דהא כנגדו מעיקרא לא רצו להעיד מחמת יראתו. וי"ל דהיינו דקאמר השתא נמי כיון דיראים ממנו ישקרו לומר אין הוא אחיו או שאינן יודעים אם הוא אחיו. ואכתי קשיא לשיטה זו דמשמע שמפני האלמים דחקי מפרשים לשמעתין בהכי ומה לנו לחייב האלמים והרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובידו לחייב האלם כפי ראות עיניו וכיון שכן היכי דחקי ומוקמי שמעתין במידי דלא מפרשא בהדיא ואדרבה משמע דלא היה אלא טענה בעלמא דהוה טעין דאית ליה סהדי ומסתפו מיניה ולא שהביא העדים לפנינו. ומתרצים התוס' דע"כ יש לנו לומר דרגלים לדבר בכה"ג (חסר מעט מסוף הלשון) זו היא שיטת התוס' ז"ל. ומיהו מלשון רש"י ז"ל לא משמע כן אלא דהרגלים היינו דלא מצינו איש שיקרא למי שאינו אחיו אחי אתה וכמו שכתב נמוקי יוסף בפרק המפקיד ועוד שזה כבר הכיר שיש לו אח שהרי אביו הוליכו עמו וטענות של רמאות הויא מאי דטעין לא ידענא לך וכדכתבינן ומ"ה בגברא אלמא בכה"ג הוה דחיק ליה רב חסדא והא דקאמר זיל אייתינהו היינו עדים בעלמא ואף על גב דקאמר זיל אייתינהו דמשמע דכבר באו מעיקרא ה"ק זיל אייתינהו את להנהו סהדי המכירין אותך ויעידוך שאינו בן אביך וכדפרש"י ז"ל אבל לא קאמר ליה שיביא אותם העדים דאמר עליהם אחיו דמסתפו מיניה ומיהו איהו אהדר ליה אפילו הכי הוה רמינן מינה אמתני' מדקתני מפני שלבה גס בה ומפליג בין שפחתה לשאר עבדים ושפחות. ותירץ עלה רב פפי דאף על פי שלבה גס בה בשבויה הקלו. ר"ת. והגאון ר' יצחק ז"ל פסק כרב פפא דאמר דשפחתה לעולם לא מהימנא אפילו בשבויה ואע"ג דרב אשי דבתרא הוא משום דלרב פפא מיתרצן תרתי ברייתא ולאו תנאי נינהו. שיטה ישנה: מתניתין לא זזה ידו על אשתו היה מעיד ואמרו אינו נאמן דאשתו כגופו ואין אדם מעיד על ידי עצמו כיון שבידוע ששלטה עליהן ידי האומות העולם:

    גמרא תנא אף על פי כן ייחד לה בית וכו' פרש"י ז"ל אף על פי שאסרוה לו היה עושה כן ואף על גב דבגרושה אסור והטעם משום דבשבויה הקלו ויש אומרים אף על פי שנשבע שלא זזה ידה מתוך ידו אסורה לו. שיטה ישנה: וז"ל הריטב"א ז"ל אף על פי כן ייחד לה בית בחצרו פי' אף על פי שאסורה עליו התירו לו לעשות כן. ע"כ: ובליקוטי הגאונים ז"ל כתוב תנא אף על פי כן שיודע בה שלא נטמאת היה מתרחק ממנה כל כך שהיתה נכנסת בסוף בניה שהבנים נכנסין תחלה והיא בסוף ויוצאה בראש בניה היא יצאה בתחלה ובניה אחריה ועומדים בחצר וכל כך כדי שלא תתייחד עמו כלל ואסורה עליו: מהו לעשות בגרושה כן פרש"י ז"ל כהן שגירש את אשתו מהו לעשות כן דהא והא פסול כהונה היא או דילמא בשבויה הקלו דאפשר שלא נבעלה כלל ואינה נאסרת לו ובהא הוא דאיבעיא לן אבל בישראל שגרש את אשתו כל זמן שלא נשאת לאחר הרי לא נאסרה עליו ואין כאן אלא משום יחוד של פנויה בעלמא ופשיטא דשרי וכדקתני בסמוך לא תנשא בשכונתו דאילו מקמי נשואין יכולה לדור עמו בחצר כפנויה דעלמא וכולא סוגיין דלקמן אינה אלא או בכהן שגרש את אשתו אף על פי שלא נשאת או בישראל שגרש את אשתו ונשאת הא לאו הכי אין לה להיות נדחית מפניו ואין לה לעשות שליח לדון עמו וכן פרש"י ז"ל לקמן דבכהן שגרש את אשתו מיירי ופשוט הוא זה אלא שראיתי מי שטועה בדבר. הריטב"א ז"ל: אבל בלקוטי הגאונים ז"ל כתוב והני מילי בשבויה פי' שייחד לה בית ולא מיחו בידו אבל בגרושה לא פי' לא ייחד לה בית בחצרו לא קודם שיתן לה את הגט ולא לאחר שיתן לה את הגט קודם נתינתו חיישינן משום גט ישן ולאחר נתינתו חיישינן שמא יבא עליה לשם קידושין. דתניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו פי' מפני שלבו גס בה ויודעת בקריצותיו וברמיזותיו כדמפרש בגמרא ולבו גס בה וחיישינן שמא יתייחד עמה אבל במבוי לא אסרינן לה להנשא דכיון דאשת איש היא לא חיישינן בה כל כך והא דקתני לא תנשא בשכונתו ולא קתני לא תדור משום דעד שלא נשאת רשאה ודאי לדור בשכונתו כדי שתהא קרובה אליו אולי יחזור ויקדש אותה ויתפייסו ואם גרושת כהן היא דאסור להחזיר גרושתו אפילו קודם שנשאת לא תדור בכל המבוי שלו דחיישינן שמא יתייחד עמה ולפיכך הרחיקו בגרושת כהן טפי מגרושת ישראל אפילו לאחר שנשאת דמעלה יתירה עשו ביוחסין. ע"כ:

    Shita Mekubetzet on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Shita Mekubetzet on Ketubot · unknown

    פני יהושע

    גמרא ומאי שנא מההיא מעשה כו' וא"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. הא דס"ד דהכא נמי מיקרי מה לי לשקר במקום עדים נראה דהיינו נמי מה"ט דפרישית בסמוך דכיון דרוב עכו"ם פרוצין בעריות א"כ כל שאומרת לא נחבאתי קס"ד דהיא בחזקת שודאי נבעלה וכדאמרו לו נמי חכמים לר' יהושע בפ"ק דף י"ג ע"ב לזו יש עדים ולזו אין עדים ופרש"י שם דכיון שנשבית ביניהם ורובם פרוצין בעריות כולנו עדים שנבעלה ע"ש ובחידושינו. וקס"ד נמי דבכרקום גרע טפי משבויה דמנוולא נפשה וכדפרישית בדף הקודם דמנוולא שלא יעלה אותה בדמים א"נ בכרקום שבאו פתאום אפשר דלא שייך טעמא דמנוולא נפשה ומסיק הש"ס דאפילו הכי לא קרי במקום עדים דמאן יימר דאטמי כן נראה נ"ל:

    תוספות בד"ה לא תתיחד פי' בקונטרס משום גט ישן ולא פירש לטעמיה כו' ולענ"ד יש ליישב דרש"י הוצרך לפרש כן בשמעתין דמדמי לה לשבויה ור' פפא הוצרך לדחוקי משום הך קושיא למימר דשפחתה כגופה דמיא ואמאי לא משני נמי בפשיטות דבשבויה הקילו טפי כדאשכחן האי שינוי' בדוכתי טובא שהחמירו בשאר איסורין יותר מבשבויה וה"נ אי הוי טעמא דגט משום חשש קידושין דנתבטל הגט לגמרי ואם תנשא לשוק ע"י גט זה איכא חשש איסור חמור. לכך הוצרך לפרש כאן דקס"ד דטעמא משום גט ישן לחוד דליכא אלא חשש בעלמא דהא אפילו אם יבא עליה והוי גט ישן דפסול לכתחלה משום לעז דגיטה קודם לבנה. הא קיי"ל דבגט ישן גופא אם ניסת לא תצא ואפ"ה החמירו לייחד בפני שפחתה אלמא דשפחתה כמאן דליתא דמיא שאין שום אדם בוש לבא עליה בפני שפחתה א"כ מקשה שפיר אשבויה. משא"כ לאוקימתא דרב אשי דמשמע דלאו משום שאין אדם בוש נגעו בה אלא משום דשפחתה אין נאמנת עליה וא"כ משמע טפי דמשום חשש קידושין איירי שהוא איסור חמור. אלא דרב אשי קושטא דמילתא אמר אפילו בלא טעמא דשבויה הקילו אתי נמי שפיר דתרתי לא עבדה. וא"כ רש"י בגיטין נמי ניחא ליה לפרש משום חשש קדושין שהוא איסור יותר חמור מגט ישן וכמ"ש בזה בחידושי גיטין ע"ש ודוק היטב. ובזה מדוקדק ג"כ לשון רש"י שפירש מפני שלבה גס בשפחתה ואינו בוש מלבא עליה שזה היה עיקר סברת המקשה ורב אשי הוא דחדית דנהי שאינו בוש לבא עליה אפ"ה במתניתין מהני אפילו בשפחתה מצד עדות השפחה דתרתי לא עבדה. משא"כ בגיטין דלא מהני מצד עדות דחזיא ושתקה ואינו בוש ג"כ שלבה גס בה מש"ה אסורה כן נ"ל נכון:

    בגמרא דרב פפא מי לימא תנאי ופרש"י או יוכל לתרץ מתניתין בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי וכו' או תירוצא אחרינא עכ"ל. ואע"ג דלמאי דלא סליק אדעתא הא דמסיח לפ"ת א"כ בלא"ה הנך תרתי ברייתא ע"כ תנאי היא. אף אם נאמר דשפחתה כעצמה דמי. דאכתי קשיין אהדדי מבנה ובתה. אלא דהכא לאו לתרוצי ברייתא איירי אלא לתרוצי מתני' דידן דלר"פ לא אתא כשום תנא מהנך דשני ברייתות דהא במתניתין משמע דבנה ובתה נאמנין ושפחתה אינה נאמנת לר"פ. ובזה נתיישב ג"כ הא דהוצרך רש"י לפרש כן ולא מפרש בפשיטות מי לימא תנאי היא או דאיכא לאוקמי במסיח לפ"ת כסוגית הש"ס בכל דוכתי דקאמר כהאי לישנא מי לימא תנאי היא או דלמא כדדחי הש"ס בתר הכי אמר לך. ולמאי דפרישית א"ש דאי הוי מסיק אדעתא הא מילתא לחלק בין מסל"ת פשיטא דהוה מוקי לה בהכי לתרץ נמי קושיא דבנה ובתה אע"כ דמעיקרא לא ס"ד לחלק כלל בין מל"ת אליבא דר"פ מדלא מוקי בפשיטות נמי מתניתין דידן במל"ת כקושית מהרש"א ז"ל א"ו דלא בעי לאוקמי ברייתא במל"ת משום דא"כ אף היא ובעלה מהימני כקושית התוס'. אלא דאפ"ה מסיק הש"ס אמר לך ר"פ כי תניא ההיא במל"ת דע"כ יש לחלק דהא מייתי עובדא דריב"ל ורבי והיינו כמו שתירצו בתוס' לחלק בין תרומה לשבויה והשתא נמי מתורץ קושיית מהרש"א ז"ל דלא מוקי ר"פ למתניתין דידן במל"ת והיינו לפמ"ש במשנתינו דהא דקתני בלשון כלל ואין האדם נאמן ע"י עצמו ולא קתני בהדיא שאין האשה נאמנת ע"י עצמה או חוץ מהימנה ובעלה אע"כ שבא לכלול ג"כ לענין כהונה ותרומה דאיירי במשנה דלעיל וא"כ תו לא מתוקמא במל"ת דהא לענין תרומה נאמן ע"י עצמו במל"ת כן נראה לי נכון ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא ושפחה מחזי חזי ושתקה תמיהני למאי צריכנא לכך הא אף אם לא שתקה, מ"מ אנן חיישי' שלא תתבייש מלהבעל והשפחה תעיד באמת שנבעלה והיא תהיה מגורשת בגט זה, דהא בגט ישן בדיעבד מהני וא"כ תהיה מגורשת בגט ישן, ואף דכתבו תוס' גיטין דכ"מ דבודאי נבעלה אף דיעבד תצא, מ"מ בעדות שפחה דנטמאה איך תהיה נאמנת להצריכה גט אחר:

    גמרא השתא נמי אתי ומשקרה תרתי לא עבדה לשון זה איני מבין דבמה נקרא תרתי הא אם שותקת אין עול בידה דהא בשתיקתה אסורה כיון דליכא עדות על טהרתה, ובעדותה בשקר דטהורה לא עבדה אלא חד והו"ל למנקט דמעשה לא עבדה, אבל לשון תרתי לא עבדה לא מתיישב שפיר:

    במתני' א"ר זכרי' וכו' לא זזה ידה כו' אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו. תימא מ"ש בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דבנשאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי לא תצא, דודאי לאו מדין עדות אתינן עלה, ומשום דבשעה שהעיד עדיין לא היה בעלה ולא העיד על עצמו, דהא מ"מ הוי תרי ותרי ומה כח בעדותו, אע"כ משום דבספיקות אם בעלי דברים שניהם היינו היא והבעל אומרים ברי לי לא מפקינן אותה, והרי התם הוי ספיקא דאורייתא והבא עליה באשם תלוי מ"מ מהני ברי דבעלי דברים, ומכ"ש בשבויה דהספק הוא רק מדרבנן אסור, דמדאוריי' שבויה מותרת לבעלה דיועיל ברי דידה ודהבעל, ונהי דמדין עדות ליכא, דאין אדם מעיד על עצמו מ"מ מדין ברי דידיה ודידה לא תצא מר' זכרי' כמו בתרי ותרי דבנשאת לא תצא, (אב"ה עי' מ"ש אבא מארי מ"ו זצ"ל בתשובותיו חלק א' מהפסקים):

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Ketubot 27b · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כתובות, דף כ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־448 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״מה לי לשקר. או דלמא לא אמרינן?…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״ומאי שנא מההוא מעשה, דההוא גברא דאגר…״

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״אתא לקמיה דרבא, א"ל אין, באורחא דנהר…״

      חכמים: רבא, אביי.

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״הכי השתא?! התם ודאי איכא עדים דאיכא…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״אם יש עדים, אפילו עבד ואפילו שפחה…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״ואפילו ע"פ עבד וע"פ שפחה. חוץ משפחתה,…״

      חכמים: רב פפי.

    7. קטע 79 מילים

      נפתחת ב״רב פפא אמר: הא בשפחה דידה, הא…״

      חכמים: רב פפא.

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״ושפחה דידה לא מהימנא? הא קתני: אין…״

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: הא והא בשפחה דידה,…״

      חכמים: רב אשי.

    10. קטע 107 מילים

      נפתחת ב״השתא נמי אתיא ומשקרא! תרתי לא עבדה.…״

    11. קטע 1151 מילים

      נפתחת ב״כי הא דמרי בר איסק, ואמרי לה…״

      חכמים: רב חסדא, אבא.

    12. קטע 1244 מילים

      נפתחת ב״א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את. א"ל…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״לימא כתנאי: זו עדות איש ואשה, תינוק…״

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״דרב פפי ודרב אשי תנאי היא. דרב…״

      חכמים: רב פפי, רב אשי, רב פפא.

    15. קטע 1510 מילים

      נפתחת ב״אמר לך רב פפא: כי תניא ההיא,…״

      חכמים: רב פפא.

    16. קטע 1658 מילים

      נפתחת ב״כי הא דכי אתא רב דימי, אמר:…״

      חכמים: רב דימי, רב חנן, רבי יהושע, רבי באדם.

    17. קטע 1727 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אמר ר' זכריה בן הקצב: המעון…״

    18. קטע 1817 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנא: ואעפ"כ ייחד לה בית בחצרו,…״

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״בעי אביי: מהו לעשות בגרושה כן? התם…״

      חכמים: אביי.

    20. קטע 208 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דתניא: המגרש את אשתו לא תנשא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כתובות דף כ״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026