לא תתייחד עמו - במסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה:

ואפילו על פי עבד - דייה בעבד שהיה עמה:

שלבה גס בשפחתה - ותשמש בפניה:

רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה - והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה:

התם - גבי גט:

דשתיקותה מתירתה - שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה:

לא מהימנא - להיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא:

הכא - גבי שבויה:

דשתיקותה - דשפחה:

אוסרתה - לגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק:

השתא נמי - כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא:

תרתי לא עבדא - חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר:

אחא מבי חוזאה - שהלך אביו שם והוליכו עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו:

א"ל - רב חסדא לההוא אחא:

שפיר קאמר לך - שאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]:

ויכר יוסף את אחיו - שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן:

א"ל - רב חסדא למרי:

זיל אייתינהו את - להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך:

השתא נמי - כיון דדחלי מיניה אתו ומשקרי:

תרתי לא עבדי - חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא:

לימא כתנאי - שפחתה אי מהימנא אי לא:

זו עדות - עדות זו של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה תינוק ותינוקת:

חוץ מהימנה - היא עצמה:

דרב פפי ורב אשי - דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה:

ודאי תנאי היא - על כרחך יאמרו אנן דאמרי' כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו קמייתא:

דרב פפא - דאמר לא מהימנה:

מי לימא תנאי היא - כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא אחרינא:

אמר לך רב פפא כי תניא ההיא - דקתני הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה במסיחה לפי תומה:

רב חנא קרטיגנאה משתעי - רב חנן דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה:

מתני' המעון הזה - שבועה היא:

גמ' ואעפ"כ - שאסרו עליו לפי שכהן היה:

כשהיא יוצאה - והוא בחצר:

יוצאה בראש בניה - שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו:

וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה - כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ:

בגרושה - כהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר:

לא תנשא בשכונתו - לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

כתובות 27 עמוד ב

1מה לי לשקר. או דלמא לא אמרינן?

2ומאי שנא מההוא מעשה, דההוא גברא דאגר ליה חמרא לחבריה, א"ל לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא, זיל באורחא דנרש דליכא מיא, ואזל איהו באורחא דנהר פקוד ומית חמרא.

3אתא לקמיה דרבא, א"ל אין, באורחא דנהר פקוד אזלי, מיהו לא הוו מיא. אמר רבא: ״מה לי לשקר״. אי בעי, א"ל באורחא דנרש אזלי. ואמר ליה אביי: ״מה לי לשקר״ במקום עדים לא אמרינן.

4הכי השתא?! התם ודאי איכא עדים דאיכא מיא. הכא, ודאי איטמי? חששא הוא, ובמקום חששא אמרינן.

5אם יש עדים, אפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין. ואפילו שפחה דידה מהימנא? ורמינהי: לא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים.

6ואפילו ע"פ עבד וע"פ שפחה. חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בשפחתה! אמר רב פפי: בשבויה הקילו.

7רב פפא אמר: הא בשפחה דידה, הא בשפחה דידיה.

8ושפחה דידה לא מהימנא? הא קתני: אין אדם מעיד על עצמו, הא שפחה דידה מהימנא! שפחתה נמי כעצמה דמי.

9רב אשי אמר: הא והא בשפחה דידה, ושפחה מיחזא חזיא ושתקה. התם דשתיקתה מתירתה לא מהימנא. הכא דשתיקתה אוסרתה מהימנא.

10השתא נמי אתיא ומשקרא! תרתי לא עבדה.

11כי הא דמרי בר איסק, ואמרי לה חנא בר איסק, אתא ליה אחא מבי חוזאה. א"ל פלוג לי בנכסי דאבא! א"ל לא ידענא לך. אתא לקמיה דרב חסדא. א"ל שפיר קאמר לך, דכתיב: ״(בראשית מב״, ח) ״ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו״, מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן.

12א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את. א"ל אית לי סהדי, ומסתפינו מיניה, דגברא אלמא הוא. א"ל לדידיה: זיל אייתינהו את דלאו אחוך הוא. א"ל דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה! א"ל הכי דאיננא לך ולכולהו אלמי חברך. השתא נמי אתו ומשקרי! תרתי לא עבדי.

13לימא כתנאי: זו עדות איש ואשה, תינוק ותינוקת, אביה ואמה, ואחיה ואחותה. אבל לא בנה ובתה, לא עבדה ושפחתה. ותניא אידך: הכל נאמנין להעיד, חוץ מהימנה ובעלה.

14דרב פפי ודרב אשי תנאי היא. דרב פפא מי לימא תנאי היא.

15אמר לך רב פפא: כי תניא ההיא, במסיחה לפי תומה.

16כי הא דכי אתא רב דימי, אמר: רב חנן קרטיגנאה משתעי: מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה רבי יהושע בן לוי מישתעי: מעשה בא לפני רבי באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו, ואמר: אני ואמי נשבינו לבין העובדי כוכבים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי, ללקט עצים דעתי על אמי. והשיאה ר' לכהונה על פיו.

מתני׳ · משנה

17אמר ר' זכריה בן הקצב: המעון הזה! לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו. אמרו לו: אין אדם מעיד על עצמו.

גמ׳ · גמרא

18תנא: ואעפ"כ ייחד לה בית בחצרו, וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה, וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה.

19בעי אביי: מהו לעשות בגרושה כן? התם הוא, דבשבויה הקילו, אבל הכא לא, או דלמא לא שנא?

20ת"ש דתניא: המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו.

תוספות

לא תתיחד עמו אלא בעדים - פירוש בקונטרס משום גט ישן ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין (דף עג.) דבמהיום אם מתי מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תתיחד עמו משום חשש קידושין כמו המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני (שם דף פא.) [ולא שייך גט ישן כלל לפירוש דהתם] וכן משמע התם בגמרא אבל לרבינו תם דמפרש מה היא באותן הימים קאי אמהיום אם מתי ונעשה כאומר מעת שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אע"פ שאומר מהיום אלא שעה אחת לפני מיתתו הוי טעמא משום גט ישן ובתוספתא משמע כפי' רבינו תם:

שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף - זה שבא נולד כאן והלך עם אביו למדינת הים ועתה כשחזר ואמר לא ידענא לך מיחזי כשיקרא כי היה לו לידע אם הוא אחיו אם לאו כיון שמכירו קודם להכי קאמר רב חסדא דשפיר קאמר ליה שאינו מכירו כדאשכחן ביוסף:

אמר ליה אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דאיניש אלמא הוא - נראה לר"י דמיירי שהביא עדים ואומרים אותו עדות שאתה שואל לא נאמר לך כלום עליו דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה זיל כו' פי' לך הבא אותם עדים עצמם שיראים להעיד עליך שיעידו שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אם לאו וקאמר השתא נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר אינו אחיו או שאינן יודעין אם הוא אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין נראה כלל שיהא נאמן לומר דגברא אלמא הוא דאם לא כן כל אדם יאמר על חבירו שהוא גברא אלמא ויביא הוא עדים ואם לא יביא יפסיד ועוד דקאמר השתא נמי אתו ומסהדי אטו משום דמסתפו מיניה הני סהדי מסתפו מיניה כולי עלמא:

תרתי לא עבדי - שישתקו ולא יעידו האמת ועוד שיאמרו שקר וכן גבי שפחה:

במסיחה לפי תומה - ואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנין אע"ג דיוחנן אוכל חלות (לעיל כתובות דף כו.) היה נאמן על עצמו במסיח לפי תומו הני מילי לתרומה אבל הכא מעלה עשו ביוחסין [ואומר ר"י דמסיח לפי תומו אינו כשר דמסיח לפי תומו אינו כשר אלא לעדות אשה דרבנן כדאמר ביבמות והכא בשבויה הקילו]:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

ורמנהו לא תתיחד עמו אלא בעדים אפילו עבד אפילו שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה. ואם תאמר מי דמי התם מפני שלבו גס בה ואינה נמנעת מלהתעסק בדבר אחר בפניה, וכאלו נתיחד עמה כיחוד דמי, אבל הכא דמשום נאמנות הוא, שפחתה מנא לן דלא מהימנא, וכדמתרץ רב אשי בסמוך. ויש לומר, דקסבר האי מקשה דהא בהא תליא, דאף היא אינה משמשת בפני מי שרואה ומספרת דבריה בין שכנותיה, ואפילו בחקירה אינה מגלה, דכל בפני מי שמגלה כבפני הכל דמי.

דרב פפא מי לימא תנאי היא אמר לך רב פפא כי תניא ההיא במסיחה לפי תרומה. ואם תאמר, מאי דוחקיה דרב פפא לאוקומה בהכי, לישניה כדשני מתניתין עבד ושפחה נמי כעצמה דמי. תירץ הנגיד רב שמואל הלוי דשאני הכא כיון דנחת לפרק חוץ מהימנא ובעלה, אלמא תו ליכא דלא מהימנא, אבל במתניתין דקתני אין אדם נאמן על ידי עצמו, איכא לפרושי דכל שהוא כעצמו קאמר. ורש"י ז"ל פירש, דהכי קאמר: מי לימא תנאי היא, כלום הוא דחוק לומר אנא דאמרי במתניתא קמייתא. או יכול נמי לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כותיה, ומכל מקום שפחתה כעצמה דמי והרי הוא בכלל חוץ מהימנא, דקתני בה, או תירוצא אחרינא, עד כאדן.

ואוקמה רב פפא במסיחה לפי תרומה - ואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנים, דדילמא אערומי קא מערמי להראות עצמן כמסיחין לפי תומן ואינו אלא ואם תאמר והא גבי תרומה מהמנין ליה במשיח לפי תומו ומאכילין אותו על פיו, כדאיתא לעיל (כתובות כה, ב), והעלהו רבי לכהונה על פיו. ויש לומר, דשאני הכא דכיון שהיתה כשרה מתחלה ועל ידי מקרה זה אתה בא לאוסרה על בעלה או מלינשא לכהונה, דילמא מיערמא ומשקרא, אבל בתרומה לא עביד איניש לשקורי ולמימר דרך הערמה שהוא כהן והוא אינו כהן. והראב"ד ז"ל תירץ, דשאני תרומה דאקילו בה טפי מיוחסין, וצריך עיון, דהא בשבויה הקלו טפי בכל מקום, וכאן נמי בתרומה לא הימנו לקטן ובשבויה מהימן. ולענין פסק הלכה, כתב רבינו אלפסי ז"ל דשפחתה לא מהימנא כרב פפא. ונראה שהצריכו לפסוק כן, אף על גב דרב אשי בתרא הוא, דלרב פפא מסייעא ליה ברייתא קמייתא, דקתני בהדיה ולא עבדה ושפחתה, ואידך ברייתא הא מתרצא ליה במסיחה לפי תומה, ולרב אשי אית לן לדחויא לקמייתא ולאוקמה בתנאי. והראב"ד פסק כרב אשי דהוא בתרא.

וכשהיא נכנסת נכנסת בראש בניה וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה - בפני בניה מיהא מותרת להתייחד, דאף על פי שהן אינן נאמנים להעידה, היינו משום דאי אנסה שבאי אתי לשקורי, לפי שהוא שייך בבושתה ופגמה. אבל היא אינה מתעסקת בפניהם מדעתה דבושה היא מהן שאין לבה גס בהן, דכל שאינה בושה היא מלהתעסק בפניהן אינן מגלין כעבדה ויש לך שאינן מגלין, ואף על פי כן בושה היא מלהתעסק בפניהם בבנה ובתה לפי שאין לבה גס בהן.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף כ״ז עמוד ב׳

מסכת כתובות דף כ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־448 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף כ״ז ע״ב

פתיחה בקורא