מתני' פתיתי — בגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי:
ואינו משלם קנס — בבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:
המית שורי את פלוני — והריני חייב בכופר:
הרי זה משלם ע"פ עצמו — קסבר כופרא ממונא:
עבדו של פלוני — והריני חייב שלשים סלע:
אינו משלם — דקנס נינהו שאפי' אין יפה דינר נותן שלשים:
גמ' דלא פגים לה — אין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם על פיו:
אימא לא — נהימניה להחזיק את הלעז:
לא כל הימנו — שיוציא עליה לעז מזנה בעיר:
ניחא לה לדידה — לשאת את הלעז כדי להשתכר הממון:
לא ניחא להו לבני משפחה — וב"ד אין עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם:
[ממונא — ומשלם ע"פ עצמו]:
לאו בחזקת שימור קיימי — אם לא ישמרום בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו] אלא מזיקין אפי' ניזקא דלאו אורחיה הלכך על מרייהו רמיא לנטורינהו וזה שלא שמרו בדין הוא דלישלם כולה אלא דרחמנא חס עליה ומיהו מה שמשלם בדין משלם:
כי היכי דנינטריה — שיוסיף שמירה על שמירתו:
תנן — בבבא קמא:
הניזק והמזיק בתשלומין — שניהם מפסידין בדבר ס"ד דהכי קאמר תרוייהו מטי להו בהאי פסידא דניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא:
היינו דשייך ניזק בתשלומין — דמפסיד פלגא בממוניה:
דלאו דידיה שקיל — דמה שנוטל בחנם נוטל:
בתשלומין איתיה — בתמיה:
לא נצרכא אלא לפחת נבילה — הא דקתני ניזק בתשלומין לאו בפלגא דקא שביק קאמר אלא בההוא פלגא ניזקא נמי דקני ליה רחמנא מפסיד כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין ששמין את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה ומשלם החצי אבל מה שהוזלו דמי נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה אין המזיק משלם כלום באותו פחת ובבבא קמא (דף י:) יליף לה מקראי ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה דניזק הוי:
תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה — תנא דברייתא דריש לישנא דמתניתין דתנן בבבא קמא משלם תשלומי נזק במיטב הארץ ותנא עלה בברייתא דהאי דנקט תנא דמתני' תשלומי נזק ולא תנא משלם את הנזק לאשמועינן אתא שהניזק נוטל את נבילתו ומטפל בה ומוכרה והמזיק משלים עליה מה שחייבתו תורה אם תם חצי ואם מועד הכל ותרתי למה ליה לרבי למיסתם במתני' דבעלים מטפלין בנבילה:
דקא משלם כוליה — ודיו בהפסד זה:
מגופו — אינו גובה אלא מגוף השור ואם אין בו כדי חצי נזקו יפסיד המותר:
מן העלייה — מן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב (שמות כ״א:ל״ו) וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב (שם) שלם ישלם שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו:
שייר חצי כופר — לא שנה כל החילוקים שביניהם שהרי אף יש חילוק זה ביניהם שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפילו חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב [שמות כב] בעל השור נקי ודרשינן (ב"ק דף מא:) נקי מחצי כופר:
