בוני התלמוד

    מסכת כתובות דף מ״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' פתיתיבגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי:

    ואינו משלם קנסבבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:

    המית שורי את פלוניוהריני חייב בכופר:

    הרי זה משלם ע"פ עצמוקסבר כופרא ממונא:

    עבדו של פלוניוהריני חייב שלשים סלע:

    אינו משלםדקנס נינהו שאפי' אין יפה דינר נותן שלשים:

    גמ' דלא פגים להאין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם על פיו:

    אימא לאנהימניה להחזיק את הלעז:

    לא כל הימנושיוציא עליה לעז מזנה בעיר:

    ניחא לה לדידהלשאת את הלעז כדי להשתכר הממון:

    לא ניחא להו לבני משפחהוב"ד אין עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם:

    [ממונאומשלם ע"פ עצמו]:

    לאו בחזקת שימור קיימיאם לא ישמרום בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו] אלא מזיקין אפי' ניזקא דלאו אורחיה הלכך על מרייהו רמיא לנטורינהו וזה שלא שמרו בדין הוא דלישלם כולה אלא דרחמנא חס עליה ומיהו מה שמשלם בדין משלם:

    כי היכי דנינטריהשיוסיף שמירה על שמירתו:

    תנןבבבא קמא:

    הניזק והמזיק בתשלומיןשניהם מפסידין בדבר ס"ד דהכי קאמר תרוייהו מטי להו בהאי פסידא דניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא:

    היינו דשייך ניזק בתשלומיןדמפסיד פלגא בממוניה:

    דלאו דידיה שקילדמה שנוטל בחנם נוטל:

    בתשלומין איתיהבתמיה:

    לא נצרכא אלא לפחת נבילההא דקתני ניזק בתשלומין לאו בפלגא דקא שביק קאמר אלא בההוא פלגא ניזקא נמי דקני ליה רחמנא מפסיד כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין ששמין את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה ומשלם החצי אבל מה שהוזלו דמי נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה אין המזיק משלם כלום באותו פחת ובבבא קמא (דף י:) יליף לה מקראי ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה דניזק הוי:

    תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילהתנא דברייתא דריש לישנא דמתניתין דתנן בבבא קמא משלם תשלומי נזק במיטב הארץ ותנא עלה בברייתא דהאי דנקט תנא דמתני' תשלומי נזק ולא תנא משלם את הנזק לאשמועינן אתא שהניזק נוטל את נבילתו ומטפל בה ומוכרה והמזיק משלים עליה מה שחייבתו תורה אם תם חצי ואם מועד הכל ותרתי למה ליה לרבי למיסתם במתני' דבעלים מטפלין בנבילה:

    דקא משלם כוליהודיו בהפסד זה:

    מגופואינו גובה אלא מגוף השור ואם אין בו כדי חצי נזקו יפסיד המותר:

    מן העלייהמן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב (שמות כ״א:ל״ו) וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב (שם) שלם ישלם שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו:

    שייר חצי כופרלא שנה כל החילוקים שביניהם שהרי אף יש חילוק זה ביניהם שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפילו חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב [שמות כב] בעל השור נקי ודרשינן (ב"ק דף מא:) נקי מחצי כופר:

    רישוי: CC0

    כתובות 41 עמוד א

    מתני׳ · משנה

    1האומר: ״פתיתי את בתו של פלוני״ משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואין משלם קנס. האומר: ״גנבתי״ משלם את הקרן על פי עצמו, ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. ״המית שורי את פלוני״, או ״שורו של פלוני״ הרי זה משלם על פי עצמו. ״המית שורי עבדו של פלוני״ אין משלם ע"פ עצמו. זה הכלל: כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו.

    גמ׳ · גמרא

    2וליתני ״אנסתי״! לא מבעיא קאמר: לא מבעיא ״אנסתי״, דלא קא פגים לה, דמשלם בושת ופגם על פי עצמו, אבל ״פתיתי״, דקא פגים לה, אימא: לא משלם על פי עצמו קא משמע לן.

    3מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני.

    4אמר ליה רב פפא לאביי: ניחא לה לדידה, מאי? דלמא לא ניחא ליה לאביה. ניחא ליה לאביה, מאי? דלמא לא ניחא להו לבני משפחה. ניחא להו לבני משפחה, מאי? אי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה.

    5האומר גנבתי משלם את הקרן וכו'. איתמר, פלגא ניזקא, רב פפא אמר: פלגא ניזקא ממונא. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: פלגא ניזקא קנסא.

    6רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא, קסבר: סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי. ובדין הוא דמשלם כוליה, ורחמנא הוא דחייס עלויה, דאכתי לא איעד תורא. רב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא ניזקא קנסא, קסבר: סתם שוורים בחזקת שימור קיימי. ובדין הוא דלא לישלם כלל, ורחמנא הוא דקנסיה, כי היכי דנינטריה לתוריה.

    7סימן: היזיק, מה, והמית, כלל. תנן: הניזק והמזיק בתשלומין. בשלמא למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא, היינו דשייך ניזק בתשלומין. אלא למ"ד פלגא ניזקא קנסא, השתא דלאו דידיה קא שקיל, בתשלומין איתיה?!

    8לא נצרכא אלא לפחת נבילה. פחת נבילה, תנינא: תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה!

    9חדא בתם וחדא במועד. וצריכא, דאי אשמועינן תם: משום דאכתי לא איעד, אבל מועד דאיעד אימא לא. ואי אשמועינן מועד: משום דקא משלם כוליה, אבל תם אימא לא. צריכא.

    10ת"ש מה בין תם למועד, שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. ולא קתני שהתם אינו משלם ע"פ עצמו, ומועד משלם ע"פ עצמו.

    11תנא ושייר: מאי שייר דהאי שייר! שייר חצי כופר. אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא,׃

    תוספות

    האומר גנבתי כו'מוציא ש"ר ויוצא בשן ועין דלא תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל:

    זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק כו'ואפילו למ"ד בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף מ.) דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אע"פ שפעמים שוה מזיק יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן:

    וליתני אנסתידהוי חדוש טפי דפטור אע"ג דמודה שעשה פריצות:

    רבי שמעון בן יהודה אומר אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמואור"י דאי קאי ר"ש בן יהודה אמתניתין דהכא הא דמשמע בריש נערה לקמן (כתובות דף מב.) דלר"ש אי דקא תבע בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה היינו משום דהתם תבעו האב תחלה ואין שייך לומר לאו כל הימנו כו' כדקאמר הכא ואין צריך לומר דתרי תנאי אליבא דר' שמעון ועוד אומר רשב"א דההיא דלקמן איכא לאוקמי בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה דליכא למימר דלמא איכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה ומיהו אי קאי ר' שמעון אמתניתין דשבועות דמייתי לקמן בריש נערה (ג"ז שם) ע"כ תרי תנאי אליבא דר' שמעון:

    לא נצרכא אלא לפחת נבילהאע"ג דלאו דידיה שקיל מ"מ כיון דזכי ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה בתשלומין מה שפחתה הנבלה והכא לא שייך למימר קרנא דתורך קבירא ביה כדאמרי' בהמניח בסופו (ב"ק דף לד.) דהתם ודאי שלא נהרג השור שייך לומר הכי דאין לו למכור שורו בשביל כן שסבור שישביח אבל הכא מיד כשנהרג יש לו למוכרו שידוע שתפחת הנבילה ותסריח:

    תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה כו'הכי דייקא לה בבבא קמא (דף י:) חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו כו':

    אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא וכו'לאו פירכא היא אלא שינויא הוא דלא תיקשי למ"ד פלגא ניזקא ממונא מאי שייר דשייר חצי כופר ומשני לא שייר כלום וחצי כופר לאו שיורא הוא וכן איכא בנזיר בפ' ג' מינים (נזיר דף לח: ושם) גבי אי משום לא יחל לאו שיורא הוא וכן בפרק החליל (סוכה דף נד. ושם) וההוא דהתם מגומגם טפי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    לא נצרכא אלא לפחת נבילהלאו בתם קא מיירי אלא במועד, ומאי הניזק בתשלומין דקתני, לומר שמטפל בנבילה. ואי אפשר לפרש בתם, דכל שכן דאיכא למיפרך למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא, השתא דלאו דידיה קא שקיל בתשלומין איתיה, אלא ודאי כדפרישית.

    פחת נבילה תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילהקשיא ליה להראב"ד ז"ל אכתי היכי שמעינן מהכא לפחת נבילה דהויא דניזק, ולא סלקא ליה תירוצא בהא מילתא, ומסתברא דכיון דקתני תשלומי נזק לימד על המזיק שאינו חייב אלא במה שהזיק בשעת הנזק, אלמא פחת נבילה דמשעת הנזק ואילך הבעלים מטפלים בו, ומקבלים אותו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כתובות דף מ״א עמוד א׳

    מסכת כתובות דף מ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־358 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' פתיתי בגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי:

    ואינו משלם קנס בבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:

    המית שורי את פלוני והריני חייב בכופר:

    הרי זה משלם ע"פ עצמו קסבר כופרא ממונא:

    עבדו של פלוני והריני חייב שלשים סלע:

    אינו משלם דקנס נינהו שאפי' אין יפה דינר נותן שלשים:

    גמ' דלא פגים לה אין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם על פיו:

    אימא לא נהימניה להחזיק את הלעז:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Ketubot 41a · Sefaria · CC0

    תוספות

    האומר גנבתי כו' מוציא ש"ר ויוצא בשן ועין דלא תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל:

    זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק כו' ואפילו למ"ד בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף מ.) דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אע"פ שפעמים שוה מזיק יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן:

    וליתני אנסתי דהוי חדוש טפי דפטור אע"ג דמודה שעשה פריצות:

    רבי שמעון בן יהודה אומר אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו אור"י דאי קאי ר"ש בן יהודה אמתניתין דהכא הא דמשמע בריש נערה לקמן (כתובות דף מב.) דלר"ש אי דקא תבע בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה היינו משום דהתם תבעו האב תחלה ואין שייך לומר לאו כל הימנו כו' כדקאמר הכא ואין צריך לומר דתרי תנאי אליבא דר' שמעון ועוד אומר רשב"א דההיא דלקמן איכא לאוקמי בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה דליכא למימר דלמא איכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה ומיהו אי קאי ר' שמעון אמתניתין דשבועות דמייתי לקמן בריש נערה (ג"ז שם) ע"כ תרי תנאי אליבא דר' שמעון:

    לא נצרכא אלא לפחת נבילה אע"ג דלאו דידיה שקיל מ"מ כיון דזכי ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה בתשלומין מה שפחתה הנבלה והכא לא שייך למימר קרנא דתורך קבירא ביה כדאמרי' בהמניח בסופו (ב"ק דף לד.) דהתם ודאי שלא נהרג השור שייך לומר הכי דאין לו למכור שורו בשביל כן שסבור שישביח אבל הכא מיד כשנהרג יש לו למוכרו שידוע שתפחת הנבילה ותסריח:

    תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה כו' הכי דייקא לה בבבא קמא (דף י:) חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו כו':

    אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא וכו' לאו פירכא היא אלא שינויא הוא דלא תיקשי למ"ד פלגא ניזקא ממונא מאי שייר דשייר חצי כופר ומשני לא שייר כלום וחצי כופר לאו שיורא הוא וכן איכא בנזיר בפ' ג' מינים (נזיר דף לח: ושם) גבי אי משום לא יחל לאו שיורא הוא וכן בפרק החליל (סוכה דף נד. ושם) וההוא דהתם מגומגם טפי:

    Tosafot on Ketubot 41a · Sefaria

    רשב"א

    לא נצרכא אלא לפחת נבילה לאו בתם קא מיירי אלא במועד, ומאי הניזק בתשלומין דקתני, לומר שמטפל בנבילה. ואי אפשר לפרש בתם, דכל שכן דאיכא למיפרך למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא, השתא דלאו דידיה קא שקיל בתשלומין איתיה, אלא ודאי כדפרישית.

    פחת נבילה תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה קשיא ליה להראב"ד ז"ל אכתי היכי שמעינן מהכא לפחת נבילה דהויא דניזק, ולא סלקא ליה תירוצא בהא מילתא, ומסתברא דכיון דקתני תשלומי נזק לימד על המזיק שאינו חייב אלא במה שהזיק בשעת הנזק, אלמא פחת נבילה דמשעת הנזק ואילך הבעלים מטפלים בו, ומקבלים אותו.

    Rashba on Ketubot 41a · Sefaria

    ריטב"א

    האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם ע"פ עצמו פירוש לפי שהבושת ופגם אינו קנס אלא ממון גמור ומיהו לא דיינינן ליה בכל מקום משום דהוי מלתא דלא שכיח ולית בה חסרון כיס וכדאיתא בפרק החובל וכדאיתא התם בס"ד:

    וליתני אנסתי פי' וליתני אנסתי נמי מ"ש דתנא פתיתי לחוד:

    אתמר פלגא נזקא רב פפא אמר פלגא נזקא קנסא שמועה זו פירשתי במרובה יפה בס"ד ולפיכך קצרתי בה בכאן שאינה מקומה:

    סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי פי' לאו דס"ל דקיימו בחזקתו דהא סוגין דכולא תלמודא תמה משונ' היא אלא ה"ק אע"ג דלאו אורחא דאזיל תדיר מ"מ לא בחזקת שימור קיימי לא שיהיה צריך לשומרו מפני שפעמים הוא מזיק:

    לא נצרכה אלא לפחת נבילה פי' דהוה נזקי' כולה וא"ת והיכא שייכא בתשלומין דהא כיון דקנסא הוא כל מה דשקיל ניזק לאו דידיה שקיל ויש שתירצו דהשתא בפחת נבילה דמועד מוקמא מתניתין ואידך דתשלומי נזק מוקמינן בתם. אבל רש"י ז"ל פי' בסמוך דהאי תשלומי נזק מיירי במועד דקתני בה שמשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ולרבינו ז"ל יש לפרש דהכא כיון דאמר רחמנא שישלם חצי נזק ועבדי שותף בנבילה דכתיב וגם את המת יחצון אע"ג דמשום קנסא הוא כי אפחתי' לנזק מההוא חצי נזק ע"י פחת נבילה ונמצא שאינו גובה חצי נזקו כמו שיגבה נזקו דעלמא הא שייך שפיר בתשלומין. ומיהו צריכין אנו ליישב למ"ד דהא' מיירי במועד והא' בתם כדמפרש רבינו שמשון ז"ל הא האיך אפשר כיון דבאידך קתני במיטב הארץ וי"ל דבב"ק חבתי בנזקו לא קתני אלא חבתי בתשלומי נזקו תנינא להא דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה וכמתני' דחבתי בנזקו דעלה סמכינן לא תנן ביה במיטב הארץ הלכך שפיר איכא לאוקמי בתם וא"ת ליתני נמי הא כלומר דהתם אינו משלם ע"פ עצמו והמועד ע"פ עצמו ומהדרינן תנא ושייר ופרכינן מאי שייר דהאי שייר פי' לאו אורחא דתנא לשיורי חדא בלחוד ומהדרינן שייר חצי כופר פי' דהוה ליה למכתב שהתם פטור אפילו מחצי כופר והמועד חייב אפילו בכופר שלם:

    גרסת הספרים אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא הא מני רבי יוסי הגלילי היא. לכאורה נראה דפרכה הוא דשנוי' דשנינן לאו שנוי' הוא דהא רבי יוסי הגלילי היא אבל אין לפרש כן דמנ"ל דר' יוסי הגלילי היא דפריך הכי אבל הנכון דכי פרכינן חצי כופר שנינן קושיין וה"ל האי פירוקא פירכא לאידך דכיון דשייר חצי כופר ע"כ שייר מידי אחריני דאי לא מאי שייר דהאי שייר ואית לן לומר דשייר דהתם אינו משלם ע"פ עצמו ותיובתא למ"ד פלגא נזקא ממונא ומשום דמהדרינן דאי משום חצי כופר לאו שיורי הוא עד דנימא למ"ד פלגא נזקא ממונא:

    מאי שייר דהאי שייר דאיכ' לדחויי הא מני דר' יוסי הגלילי היא ואיכ' נסחי דגרסי בהדיא ואידך מאי משום חצי כופר לאו שיורא הוא ואתיא פשוטה כי הא דפרכינן הא מני ר' יוסי הגלילי דאמר שם תם משלם חצי כופר. וא"ת מ"מ ליתני התם שהתם משלם חצי כופר ומועד כופר שלם. וי"ל שזו כבר תרגמא רש"י ז"ל מכלל שאמר התם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם וא"ת והיכא שמעינן לה לרב יוסי הגלילי סברא זו דר"א סבר התם אינו משלם כופר דנפקא לן מדכתיב ובעל השור נקי מחצי כופר ואשכחן לר' יוסי דאמר בעל השור נקי מדמי ולדות ואם כן אית ליה דהתם משלם חצי כופר ואיכא למידק דדלמא לרבי יוסי הגלילי נמי פטור מן הכופר ולא צריך קרא מטעם שהשיב ר"ע לר"א והרי הוא עצמו אינו משלם אלא מגופו תביאנו לב"ד והוא משלם לך ואע"פ שהשיב לו ר"א אין דינו אלא כשהמית ע"ע או ע"פ עד אחד שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר ואף כן אפשר לומר לר"י הגלילי לכך פירוש ר"י ז"ל דהא ודאי אפשר לרבי יוסי הגלילי כר"ע סבירא ליה כדאמרן ותם פטור מן הכופר והא דלא דייק ונקט חד מן תנאי דאפשר דסברי להו דהתם משלם חצי כופר ולכשתמצא לומר דלרבי יוסי פטור הא איכא רבי טרפון דס"ל הכי דהא אשכחן ליה בשלהי כיצד הרגל שחייב תם כופר שלם בחצר הניזק משום דס"ל משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם וא"כ בר"ה משלם חצי כופר דליכא תם דברשות הרבים פטור ובחצר הניזק הוא נזק שלם. והא לא אמר ר"ט היא. וי"ל משום דתנן הכא שהתם משלם חצי נזק ומשמע אפילו בחצר הניזק ודלא כר"ט אי נמי כיון דלר"א נקי מחצי כופר ורבי יוסי הגלילי איירי בהאי קרא ודריש נקי מדמי ולדות ולא השיב לר"א כלום כמו שהשיב ר"ע משמע טפי דס"ל דתם משלם חצי כופר ואורחא דתנא הכי דלא דייק הכא ונקט תנא במקום תנא:

    Ritva on Ketubot 41a · Sefaria

    מאירי

    המשנה החמשית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר האומר פתיתי בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואינו משלם קנס האומר גנבתי משלם את הקרן על פי עצמו ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו המית שורי עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו זה הכלל כל המשלם יתר ממה שהזיק אינו משלם על פי עצמו פי' לר"ם מן העקר אצלנו אין אדם משלם קנס על פי עצמו:

    אמר המאירי משלם בשת ופגם על פי עצמו שבשת ופגם ממון הוא ולא קנס והוא הדין באנסתי בבשת ופגם וצער ואין אומרין לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני ולא יהא נאמן שאם לא רצה אבי הנערה לגבותו אין כופין אותו ליטול אלא שאם רצה ליטול נוטל אבל קנס לא שאין אדם משלם קנס בהודאת עצמו ואע"פ שאמרו ב"ק פ"ד ב' בענין בשת קנס קא מגבית בבבל התם משום דלית בה חסרון כיס הוא שאין מגבין בבבל אלא מידי דשכיח ולית ביה חסרון כיס כמו שביארנו במקומו האומר גנבתי משלם את הקרן שהוא ממון אבל לא תשלומי כפל בכל הגניבות ולא תשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה מפני שהם קנס המית שורי ר"ל המועד את שורו של פלוני וחייב אני בנזק שלם הרי זה משלם על פי עצמו שכל שבנזק שלם ממון הוא המית שורי המועד את עבדו של פלוני והריני חייב בשלשים הקצובים בו אחר שהשור מועד אינו משלם על פי עצמו שזה קנס הוא שהרי נוקב מרגליות שלשים ומוכה שחין שלשים זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק כגון זה או אונס ומפתה ומוציא שם רע אינו משלם על פי עצמו ופירשו בגמרא שזהו הדין בעצמו כשאינו משלם אלא פחות כגון חצי נזק של תם אלא דמשום דאיכא חצי נזק צרורות דממונא הוא נקיט לה הכי כדברירנא לה בדוכתא הא חצי נזק של תם קנס גמור הוא ואינו משלם על פי עצמו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    חצי נזק המשתלם בתם שביארנו שהוא קנס ולא ממון אע"פ שמכל מקום התורה זכתהו בו מפסיד הוא ממנו לפעמים והוא מה שהנבלה פוחתת משעת מיתה עד שעת העמדה בדין שהבעלים מיטפלין בנבלה ושמין אותה להם כשעת מיתה ושאר ההפסד חולקין בשוה ונמצא שהוא מפסיד אף מחצי נזק שזכו לו מן השמים ונמצא שאף הנזק בתשלומין ועל זה אמרו המזיק והניזק בתשלומין בין בתם לחצי נזק בין במועד לנזק שלם:

    חצי נזק של תם אינו משתלם אלא מגופו ונזק שלם של מועד משתלם מן העלייה ואע"פ ששור מועד שהמית משלם כופר והיה ראוי לומר בתם שהמית שישלם חצי כופר עד שידונו בכופר כבנזק אינו כן אלא תם שהמית אינו משלם אף חצי כופר שנאמר ובעל השור נקי מחצי כופר:

    Meiri on Ketubot 41a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה רשב"י אומר כו' דאי קאי רשב"י אמתני' כו' דהתם תובעו האב תחלה ואין שייך לומר לאו כו' עכ"ל ר"ל מתט' דהכא האומר פתיתי את בתו כו' דמשמע אינו תובעו ופליג ר"ש וסבר דלאו כל הימנו כו' אבל הך דפ' נערה התם דהאב תובעו לא שייך למימר לא כל הימנו כו' לית לן למימר ביה דלא ניחא להו לבני משפחה כיון דהאב גופיה מוציא הלעז ויש מקשים כיון דבאינו תובעו איירי הכא אם לא ניחא להו כדבעי למימר רב פפא מאי תשלומין שייך ביה ותירץ דאיירי בשחב לאחרים (ב) ומדר' נתן והוא דחוק ועי"ל דאיירי בדלא ניחא להו למימר מפותה היא דפגם גדול הוא אבל אומרים דאנוסה היא ומ"מ מקרי אינו תובעו אילו לא הוה אומר מפותה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Ketubot 41a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    מתני' האומר פתיתי וכו' בגמרא פריך וליתני אנסתי ופירשו התוס' לקמן דהכי פריך דליתני אנסתי ולא פתיתי דהוי חידוש טפי דפטור דאף ע"ג דמודה שעשה פריצות. וקשה דאם כן מאי משני לא מבעיא קאמר וכו' פי' להכי תני פתיתי לרבותא דמשלם בושת ופגם. אכתי קשיא דליתני תרווייהו אנסתי ופתיתי ואפשר דבמאי דכתבו התוס' דמוציא שם רע ויוצא בשן ועין אתיא בזה הכלל מיתרצא נמי הך דאנסתי נמי אתיא בזה הכלל. ומיהו הריטב"א ז"ל פי' לקמן בגמרא דהכי פריך וליתני אנסתי פי' ליתני אנסתי נמי מאי שנא דקתני פתיתי לחוד ע"כ. והכין משמע מלשונו של רש"י ז"ל שכתב פתיתי. בגמרא מפרש אמאי לא תנן אנסתי. ע"כ. ואי כפי' התוס' לא הויא פירושא בעלמא אלא פירכא גמורה דליתני אנסתי ולא פתיתי ולכך כתב רש"י ז"ל הכא במשנה פירושא דגמרא לקמן משום דהוקשה לו לרש"י ז"ל דכיון דבפתיתי אשמועינן רבותא לגבי תשלומי בושת ופגם ונאנסתי איכא רבותא לגבי פטורה דקנס אמאי לא תני לשון כולל לשניהם שיאמר באתי על בתו של פלוני וכו' ובכלל זה הוי אנסתי ופתיתי לכך תירץ רש"י ז"ל דבמאי דמפרש בגמרא אמאי לא תני נמי אנסתי דהיינו דבעי לאשמועינן רבותא לגבי תשלומי בושת ופגם מתרצא נמי אמאי לא תני באתי על בתו וכו' דעיקר רבותא בהך היינו מאי דמשלם בושת ופגם דאילו פיטורא דקנס שוין הן אונס ומפתה דהא מאשר ירשיעון אלהים נפקא פרט למרשיע את עצמו והילכך מה לי אונס מה לי מפתה אדרבה כל מאי דמרשיע נפשיה טפי מיפטר ודלא כמו שפירשו התוס' ז"ל וכדכתבינן לעיל. וזה שכתב רש"י ואינו משלם קנס. בב"ק נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו. ע"כ כנ"ל:

    האומר גנבתי וכו' איכא למידק אמאי לא תנא מוציא שם רע ויוצא בשן ועין. ויש לתרץ דתנא ושייר דהא שייר תרתי ושייר נמי אנסתי וכפי' התוספות ז"ל וכדפרישית לעיל. ומיהו אכתי קשיא דדין מודה בקנס דפטור מאשר ירשיעון אלהים נפקא דכתיב גבי גנבה וכיון שכן הוה לשיורי מאי דמפרש בתורה להדיא דהיינו האומר גנבתי וכו' והוה ליה למתני הני דלא כתיב בהו קרא. ואין לומר דבעי תנא למתני מהיכן למדנו דין זה דאם כן הוה ליה לפתוח באומר גנבתי דמשם למדנו לכולם מעתה הק"ל אמאי שייר הני ותני גנבתי. ותירצו בתוספות דלא שייר מידי דאיכא למימר דאתיא בזה הכלל ואף על גב דקתני כל המשלם יתר על מה שהזיק וכו' ואילו מוציא שם רע לא הזיק כלל ויוצא בשן ועין עבדו הוא ובשלו הזיק מכל מקום איכא למימר דאתיא בזה הכלל דהא אתא לכיולי דלא לישלם קנס על פי עצמו ומשום חצי נזק צרורות תנא כל המשלם יותר על מה שהזיק כדאיתא בגמרא כנ"ל. ובמאי דכתיבנא תבין מה שכתבו בתוספות ז"ל דאיכא עלייהו כמה דיוקי דוק ותשכח: משלם את הקרן וכו' להכי תני דמשלם את הקרן לאשמועינן דדוקא משום דמשלם את הקרן על פי עצמו להכי אינו משלם הכפל ולא תשלומי ד' וה' אבל אילו אמר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל ובאו עדים שגנב וחזר ואמר בב"ד טבחתי או מכרתי אם באו עדים אחר כך שטבח או מכר משלם תשלומי ד' וה' לפי שפטר עצמו תחלה מכלום עד שבאו העדים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות גנבה המית שורי וכו' לאו דקאמר המית שורי בלחוד דאם כן לא מקרי מודה בהכי דאכתי מצי למפטר נפשיה כגון שיאמר שברשות המזיק המית דפטור מן הכופר וכמו כן איכא כמה צדדין למפטר וכמו שכתב הרמב"מ ז"ל בפ"י מהלכות נזקי ממון אלא ה"ק המית שורי את פלוני והריני חייב בכופר וכן פרש"י ז"ל ודוק דבמתניתין קתני האומר פתיתי האומר גנבתי ולא קתני האומר המית שורי כו' משום דאינו אמירה שלימה דהא אכתי איבעי ליה למימר והריני חייב בכופר ומיהו גנבתי ופתיתי היינו אמירה שלמה:

    הרי זה משלם על פי עצמו דע דבפרק ארבעה וחמשה פליגי תנאי אי כופר דמי מזיק או דמי ניזק דתניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק וקס"ד דרב חסדא דבהכי פליגי דרבנן סברי כופרא ממונא הוא ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר כופרא כפרה ואסיק רב פפא דכ"ע כופרא כפרה הוא והכא בהא קמפלגי רבנן סברי בדניזק שיימינן וכו'. ע"כ. ורש"י ז"ל כתב כאן הרי זה משלם על פי עצמו. קסבר כופרא ממונא. ע"כ. ואפשר דקשיא ליה דלמ"ד דמי מזיק הרי משלם יותר ממה שהזיק דלפעמים שוה מזיק יותר מניזק והילכך קשיא אמאי משלם על פי עצמו ולהכי כתב ז"ל קסבר דיהיב דמי ניזק ואפשר משום דאיירי מתניתין לענין מודה בקנס כתב הרב קסבר כופרא ממונא לאפוקי דלא הויא קנסא ואתא למימר דס"ל דמי ניזק. ולהכי דחיקנא לפרושי לשון רש"י ז"ל כן משום דלא מצינו פלוגתא אי כופרא ממונא או קנס ומכל מקום שפיר מצינן לפרושי דס"ל להאי תנא דמי ניזק ולהכי קתני זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק וכו' לאשמועינן דלמ"ד דמי מזיק דהויא ליה יתר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו. ומעתה לא מצינן למימר דכי קתני זה הכלל אתא לאתויי מוציא שם רע ויוצא בשן ועין דהא עיקר מאי דאתא לאשמועינן היינו דלמ"ד כופרא דמי מזיק דאינו משלם על פי עצמו ומיהו התוספות ז"ל אזלי לשיטתייהו וכתבו ז"ל וז"ל זה הכלל כל המשלם יתר וכו' ואפילו למ"ד בפ' שור שנגח ד' וה' דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אף על פי שפעמים שוה מזיק יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן. ע"כ: נמצא במאי דכתיבנא השלשה דיבורים מקושרים וליתני אנסתי וכו' האומר גנבתי וכו' זה הכלל וכו' ודוק שהתוס' ז"ל לא תפסו בעיקר בבא דהמית שורי וכו' לחלק מה בין המית שורי את פלוני להמית שורי עבדו של פלוני למ"ד דמי מזיק ואפשר דהוה מצינן לחלק בין דמי מזיק לדבר קצות בתורה אי לאו דתני זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק וכו' הילכך עיקר הקושיא אמאי דתנא זה הכלל וכו':

    וז"ל הרא"ש ז"ל זה הכלל כל המשלם יתר וכו' ואם תאמר למ"ד כופרא דמי מזיק והלא פעמים משלם יותר ממה שהזיק כשהמזיק שוה יותר מן הניזק. ויש לומר דלא שייך למימר הכא יותר ממה שהזיק דהא כופרא כפרה הוא ואינו נותן אלא פדיון נפשו ואינו קנס. עד כאן: גמרא לא מיבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי דכיון דלא פגים לה כולי האי דין הוא שלא ישלם הקנס על פי עצמו אלא אפילו פתיתי דקא פגים לה טובא שזהו פגם גדול כשאומר שהיא נתרצתה בזנות אימא משלם על פי עצמו קמ"ל. כן הוא הגירסא בכל ספרי ספרד והכי מפרשינן לה אימא כיון דפגים לה כולי האי דאי נדון אותו כאילו הוי ממונא וישלם קנסא קמ"ל דלא. ויש שגורסין בענין אחר אימא לא משלם קמ"ל. וכן גרס רש"י ומפרש דאבושת ופגם קאי וה"ק אימא משלם הבושת והפגם על פי עצמו ולא נאמין אותו דלאו כל הימנו שיפגום בת אחרים ויאמר שזנתה לדעתה קמ"ל דנאמן הוא ומשלם הבושת והפגם על פי עצמו. תלמידי ה"ר יונה ז"ל. והגאונים גרסי בספרי ספרד וז"ל לא מבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי דלא קא פגם לה פי' שאינה מתזלזלת כל כך ואין רוב בני אדם בדלין ממנה הואיל ואנוסה היתה דאינו משלם קנס ע"פ עצמו אבל פתיתי דקא פגים לה אימא משלם הבושת והפגם על פי עצמו קמ"ל. ע"כ מליקוטי הגאונים ז"ל:

    רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש אף בושת ופגם אינו משלם על פי עצמו. קשיא להו בתוספות דלקמן בריש נערה מייתי הא דתנן בפרק שבועת הפקדון [שבועות לו ב'] אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן ואחר כך הודה חייב ר"ש פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בושת ופגם על פי עצמו ואמרינן בגמרא לקמן בפרק נערה דבהכי פליגי דלר"ש כי קא תבע קנסא קא תבע ומודה בקנס פטור ורבנן סברי כי קא תבע בושת ופגם קא תבע משמע דלר"ש אי דקא תבע בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה ואי אינו משלם בושת ופגם על פי עצמו מאי שנא בושת ופגם מקנס. ותירצו בתוספות דר"ש אמתני' דהכא קאי דהוא פתח תחלה ואמר פתיתי את בתך ושניא ההיא דשבועות דהאב תבעו תחלה ואף על גב דהכא בשמעתין אמרינן דאף על גב דניחא ליה לאב אינו משלם על פי עצמו משום בני משפחה ואי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה מכל מקום לא הוציא הוא הלעז אלא האב דתבעו תחלה ובודאי ניחא להו לכל בני המשפחה שישלם מאחר שהאב תבעו ולא שייך למימר לאו כל הימנו וכו' אבל הכא דהוציא הלעז איהו איכא למימר דלאו כל הימנו שיפגום בתו של פלוני ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל לא כל הימנו. שיוציא עליה לעז וכו'. ועוד אומר רשב"א ז"ל דההיא דלקמן איכא לאוקמי בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה דליכא למימר דילמא איכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה. ועוד משמע לי מלשון רש"י ז"ל דדוקא דאומר פתיתי הוא דקאמר ר' שמעון דאינו משלם בושת ופגם על פי עצמו שכתב לא כל הימנו. שיוציא עליה לעז מזנה בעיר. ע"כ. אלמא דוקא באומר פתיתי דמוציא עליה לעז מזנה בעיר הוא דאינו משלם בושת ופגם על פי עצמו אבל אנסתי דאין כאן לעז מזנה בעיר משלם בושת ופגם על פי עצמו הילכך לקמן בפרק נערה דקתני תרתי אנסתי ופתיתי וכו' ופרש"י ז"ל אנסתי או פתיתי איכא למימר דכי אמרינן לקמן בפרק נערה דפליגי במאי קא תבע אי תבע קנס או בושת ופגם היינו דוקא באנסתי אבל בפתיתי אפי' תבע בושת ופגם נמי אינו משלם על פי עצמו ומעתה אפילו אי תפרש דר"ש בן יהודה קאי אמתני' דשבועות אין אנו צריכין לפרש דתרי תנאי אליבא דר"ש דמתני' מיירי באנסתי וברייתא דהכא מיירי בפתיתי ומיהו התו' ז"ל לא פירשו כן כנ"ל:

    סתם שורים לאו בחזקת שימור קיימי פי' לאו דס"ל דקיימי בחזקת נגחנים דהא סוגיין בכוליה תלמודא דקרן תמה משונה הוא אלא ה"ק דאף על גב דלאו אורחיה להזיק תדיר מכל מקום לאו בחזקת משומר קאי שלא יהא צריך לשמרו כיון דלפעמים שהוא מזיק. הריטב"א ז"ל: ורחמנא הוא דחס עליה וכן חס במקצת אבל שאר נזקין כשן ורגל שהן פטורין בר"ה בבור פטר אדם וכלים ובאש פטר בו את הטמון. הרא"ש ז"ל: תנן הניזק והמזיק בתשלומין דרך התלמוד לפתוח במשנה דקיימינן בה ברישא והכי נמי דרך התלמוד דכי פריך ממשנה או ברייתא דמדוכתא אחריתי קאמר בלשון מיתיבי הקושיא הראשונה ושוב אומר ת"ש והכא בשמעתין פתח להקשות בלשון תנן אף על גב דהויא מדוכתא אחריתי ושביק מלפתוח ממתניתין דקיימינן בה משום דהך פלוגתא שייכא במסכת בבא קמא ופתח לאקשויי ממשנה דבבא קמא ופתח בלשון תנן כאילו קיימינן במסכת בבא קמא והאי שמעתא גופה וכולה הך שקלא וטריא איתא נמי במסכת בבא קמא בסוף פרק ראשון וזהו שכתב רש"י ז"ל תנן. בפ"ק. ע"כ כנ"ל: הניזק והמזיק בתשלומין. פי' משמע דשניהם מפסידין בשוה והילכך קס"ד דקא מיירי בשעה שאירע הנזק דבאותה השעה שניהם מפסידין ניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא ולא מיירי בשעת התשלומין כדאסיק כי אוקימנא לה בפחת נבלה וכדבעינן למכתב בס"ד לא אתיא שפיר דמשמע דבשעת התשלומין מפסיד הניזק כמו המזיק והא ליתא אלא דבשעת ההיזק הפסיד הניזק מכל מקום שייך ניזק בתשלומין דמפסיד פלגא בממוניה דאנו פוטרין את המזיק בדמי פלגא אף על גב דהיה הדין נותן שישלם כוליה והא אתא לאשמועינן דממונא הוי ולא קנסא וכי מודה ביה מחייב אלא למ"ד פלגא נזקא קנסא אף על גב דסוף סוף הרי מפסיד פלגא דהרי שורו שחוט לפניו מכל מקום בשעת התשלומין הרי מרויח ולא מפסיד הא למה זה דומה למי שנאבדו לו מאה דינרין ובא אחד מן השוק ונתן לו במתנה חמשים אף על גב דאכתי מפסיד חמשים מכל מקום הרווחה מקרי ולא פסידא דהרי אבודין היו כל המאה ובא זה ונתן לו במתנה חמשים הכא נמי דכוותה בשעת הנגיחה היה נפסד כל דמי שורו ושלא כדין חייבנו לזה שישלם מחצה וכיון שכן מה מפסיד הניזק בתשלומין ועיקר אתמהה היינו מאי דקאמר בתשלומין איתיה וכן פרש"י ז"ל דאילו פסידא הא ודאי דמגיע פסידא לניזק כמו למזיק אפילו למ"ד קנסא ומיהו בתשלומין ליתיה כלל וכדכתיבנא כנ"ל:

    הקשו בגליון תוספות במסכת ב"ק פ"ק אמאי לא אוקמה בחצי נזק צרורות ושייך ניזק בתשלומין דנימא בדין הוא דלישלם כוליה כדין רגל שמשלם נזק שלם ואתאי הלכתא ואמרה דלא משלם אלא חצי נזק כי היכי דאמרינן לענין שור למ"ד ממונא בדין הוא דבעי לשלומי כוליה [וכו'. דלא דמי דבשלמא גבי שור שייך לומר דבדין הוא דלישלם כוליה] תדע שהרי אם הועד בו היה משלם כוליה אבל גבי חצי נזק צרורות אפילו אם הועד מאה פעמים אינו משלם אלא חצי. עוד תירץ ה"ר שמואל ז"ל דלא ניחא ליה לאוקמיה בצרורות דאכתי לא איירי בה והאריך ליישב תירוץ זה שם בפ"ק בבבא קמא. ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל תנן. בפ"ק. פי' אף על גב דמתניתין דהכא דקתני זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק וכו' תריצנא לה בחצי נזק צרורות כדאיתא לקמן היינו משום דלא איתניא בדוכתא ואפשר דקתני יתר על מה שהזיק משום חצי נזק צרורות אבל הך מתני' דמתני' בבבא קמא והתם מייתי כל דיני הנזקין על הסדר אין לנו לומר דקתני הניזק והמזיק בתשלומין משום חצי נזק צרורות דאכתי לא איירי בה עד לבתר הכי לאחר כמה משניות בפרק שני. כן נראה לי: עוד הקשו שם דנוקי לטורח נבלה. ותירצו דליכא לאוקמה אלא בדבר שהוא בגוף התשלומין ולקמן נתרץ קושיא זו בענין אחר בסייעתא דשמיא:

    עוד כתבו הקונטריסין שם בבבא קמא דליכא לאוקמה בהפקיר והקדיש דאי' ההיזק כולו לניזק. ואם תאמר הקדיש חציו כו'. קשה יאמר רבותא הניזק בתשלומין וכן נשיב אם הנזק במקצת. עוד מקשינן אדמשני חד בתם אמאי לא משני חד בבור וחד בקרן. ויש לומר דנראה לספר שקאי על כל היזק דבמשנה כלומר על כל מועד דשור שן ורגל נמי. ע"כ:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Ketubot 41a · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספות בד"ה וליתני אנסתי דהוי רבותא טפי כו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לפרש קושיית המקשה דליתני אנסתי ופתיתי כדקתני בכמה דוכתי וכמ"ש הריטב"א ז"ל בחדושיו. אלא דלפ"ז לא הוי משני הש"ס מידי לא מיבעיא קאמר דאכתי קשה טפי ליתני תרוייהו כדקתני בכ"ד דהוי לא זו אף זו. ועוד נ"ל דהכא לא שייך למיתני תרווייהו. דא"כ היה צריך להאריך ולמיתני דבאנסתי משלם נמי צער ע"פ עצמו. משא"כ במפתה אינו נותן צער דהא מוקי מתני' דלא כר"ש ב"י דאמר לעיל דאונס נמי אינו משלם צער. מיהו השתא דאתינן להכא מצינן לפרש בפשיטות דמקשה וליתני אנסתי וליתני נמי דמשלם צער ע"פ עצמו כן נ"ל ודו"ק:

    סליק פרק אלו נערות

    Penei Yehoshua on Ketubot 41a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כתובות, דף מ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־358 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 166 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ האומר: ״פתיתי את בתו של פלוני״…״

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ וליתני ״אנסתי״! לא מבעיא קאמר: לא…״

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: רבי…״

      חכמים: רבי שמעון.

    4. קטע 438 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב פפא לאביי: ניחא לה…״

      חכמים: רב פפא, אביי.

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״האומר גנבתי משלם את הקרן וכו'. איתמר,…״

      חכמים: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    6. קטע 652 מילים

      נפתחת ב״רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא, קסבר:…״

      חכמים: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    7. קטע 731 מילים

      נפתחת ב״סימן: היזיק, מה, והמית, כלל. תנן: הניזק…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״לא נצרכא אלא לפחת נבילה. פחת נבילה,…״

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״חדא בתם וחדא במועד. וצריכא, דאי אשמועינן…״

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״ת"ש מה בין תם למועד, שהתם משלם…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״תנא ושייר: מאי שייר דהאי שייר! שייר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כתובות דף מ״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026