לא תקחו כופר — משמע נמי אם תהרגנו לא תענשנו ממון:
דאמר רחמנא — שנויא הוא דמשנינן לאו לאשמעינן דלא תעביד ביה תרתי אלא לאשמועינן בחיוב מיתה לבדה שלא יפדה בממון:
לא תקחו כופר לנוס — קא ס"ד לא תעביד ביה תרתי להורג בשוגג גלות וממון:
וצריכי דאי אשמעינן מזיד — דלא ליפרוק נפשיה בממון הוה אמינא משום דחמיר איסוריה אבל בשוגג ליפרוק נפשיה בממון מגלות:
ואי אשמעינן שוגג — דמשום דאין בגלותו איבוד נשמה להכי לא לפטריה בממון אלא ליגלי:
אבל מזיד — משום איבוד נשמה אימור נישקול ממונא ונקיים נפש בישראל:
כי אם בדם שופכו — ולא בפדיון ממון למה לי מלא תקחו כופר נפקא:
שאין פוטרין אותו — לומר כבר נתכפר בעודו ספק שהעגלה מכפרת על הספק:
ואתה תבער — בתר עריפה כתיב:
מיתה יפה — בסייף ומצד הסימנים שימות מהר:
כל חרם וגו' — משמע לשון חייבי מיתות כמו זובח לאלהים יחרם (שמות כ״ב:י״ט):
ערכו עלי — ואע"פ שערך אינו לפי דמים אלא לפי שנים לא אמר כלום דמעטיה קרא הכא והאי חרם לשון הקדש הוא:
שדמיו קצובין — בתורה לפי שנים ולא דמי לאומר דמיו עלי דדמים אין לו אבל ערך יש לו:
למומתין בידי שמים — כגון מי שהרג שורו את הנפש דכתיב ביה יומת ולא מיתת בית דין דנפקא לן בסנהדרין (דף טו:) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו והאי יומת בידי שמים:
יכול אף — חייבי מיתות ב"ד יפדו בממון:
חרם מן האדם — אדם שמחויב חרם:
אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה — כיון דקרא לא פריש כל מיתות מיסתייך אי שדית הך חומרא דאין ממונו מצילו אמיתות חמורות ומאי נינהו כגון העושה חבורה באביו או גונב נפש מישראל שאין כפרה כתובה בשגגתו שאין כרת בזדונו דליחייב חטאת בשגגתו:
מיתות קלות — היינו כל מיתות האמורות בהן כרת על זדונו בלא התראה יש כפרה בשגגתה בחטאת כגון עבודת כוכבים ושבת ועריות א"נ רוצח שיש כפרה לשגגתו בגלות:
ולא ממילא — שמעת לה מלא תקחו כופר הא גבי רוצח כתיבא וניתנה כפרה לשגגתו ואשמעינן קרא שלא יציל את עצמו בממון ולמה לי תו כל חרם:
