מסכת כתובות דף פ׳ עמוד א׳

רבי אבא אמר אפי' שיגרא דתמרי - תמרים נידוכין יחד כדרך שדורסין תאנים יחד ליטראות ליטראות אף אלו כן ומיקרי שיגרא ואני שמעתי שיגרא טרויות כמין אשכול תמרים וקשיא לי מאי אפי' דרבי אבא הא גרוגרות גריעי מתמרים כדתנן אכל גרוגרות ושילם תמרים תבא עליו ברכה ואי הוה גרסי' להא דרבי אבא ברישא מקמי דר' אסי לא הוה קשיא לי מידי יש ספרים משובשים וכתוב בהן וכמה הרבה אמר ר' אבא כו' וגירסת שוטים היא זו כמה הרבה למאי הלכתא איבעיא להו ומאי נפקא לן מינה כל כמה דהוי יותר על גרוגרת אחת הוי הרבה עד לעולם:

חובצא דתמרי - לאחר שעשו בהן שכר ונשאר הפסולת אי נמי נידוכין הרבה כדי לעשות מהן שכר:

לא אכלה דרך כבוד מאי - בכמה הויא אכילה:

בכאיסר - שוה איסר:

דייני דפומבדיתא - רב פפא בר שמואל בפ"ק דסנהדרין (דף יז:):

עבד רב יהודה עובדא - דחשבה אכילה בחבילי זמורות שהן מאכל לפילין והאכיל מהן הבעל לבהמתו וגירש את אשתו ואמר רב יהודה מה שאכל אכל:

אכלה - לוקח שני ערלה שאין הנאתן אלא בזמורות שהפרי אסור בהנאה או שביעית שהוא הפקר או שזרעה כלאים והזמורות לא נאסרו:

הרי זו חזקה - עולין לו למנין שלש שנים אי אחת מהשלש שנים אחת מאלו:

הרי זו חזקה גרסינן הכא ובבבא בתרא:

אשתו קטנה - יתומה שהשיאתה אמה ואחיה יכולה למאן:

שמוציא על נכסי אחר - ואם מיאנה בו שמין לו שבח שהשביח ונוטל כמשפט אריסי המדינה:

עבדו ליה רבנן הך תקנתא - דשמין לו כאריס:

כי היכי דלא ליפסדינהו - שלא יכסיף ויקלקל הקרקעות ויאכל ולא ישביח שדואג שמא תמאן וכיון דשיימינן ליה כאריס תו לא מפסיד להו מימר אמר שמא לא תמאן ואם תמאן הרי אטול שבחי לפי עמלי:

חוזאי - שם מקום והיה רחוק הימנה והיה מפיק עליה שית מאה בהולכת הדרך משלו:

שהיה שבח כנגד יציאה - הוא דאמרי' ישבע ויטול:

למאי הלכתא - קאמר והוא שהיה שבח כנגד יציאה לאקולי עליה דאי איכא שבח טפי לא בעי שבועה או לאחמורי עליה ולמימר דאי יציאה יתירה לא שקיל אלא כשיעור שבח ואפילו בשבועה לא אמרי' ישבע כמה הוציא ויטול:

אתי לאיערומי - ואמר בציר משבחא פורתא דלישקול בלא שבועה ואע"ג דלא אפיק כולי האי:

אלא אמר רבא - הא דרבי יוסי לאחמורי עליה אתא ולומר שאם יציאה יתירה על שבח שהשביחה לא אמרינן יטול כל מה שהוציא אלא מן היציאה יחזירו לו שיעור השבח:

ובשבועה - שישביעוהו שכך הוציא:

שהוריד אריסין - בנכסי אשתו ליטול מחצה או שליש ועמד וגרשה משאכל קימעא:

מהו - שיטלו האריסין כפי שבחם:

אדעתא דבעל נחית - הוא הכניסם ולא היא וכי איסתלק ליה בעל איסתלקו אינהו ולא שקלי מידי כי דיניה דמה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל:

לאריסי קיימא - אם לא הורידם הבעל היתה היא מורידה לתוכה אריסין:

שמין לו וידו על התחתונה - ליטול היציאה כשיעור שבח כדאמר בב"מ בהשואל והכא אמר בעי לסלוקי בלא כלום:

ליכא למאן דטרח - ראה זה שלא היה איש משביחן וירד להן ומה הפסידן הלכך יציאה שיעור שבח מיהת יהיב ליה:

הכא איכא בעל - שיטריח בהן ואמרה להו אי לא נחתיתו אתון איהו עביד ולא הוה שקיל השתא מידי:

אי בעל זה אריס הוא - ויודע בטיב אריסות שאם לא ירדו אלו היה הוא עצמו עובדה:

אסתלקו להו - דאמרה להו קא מפסידתו לי דאי לא נחתיתו הוה איהו נחית ועביד ולא הוה שקיל השתא מידי:

שמכר קרקע לפירות - מכר לאחרים קרקע מלוג שיעשה הלוקח ויאכל פירות: