ר"ש אומר כו' — בגמ' מפרש אהייא קאי:
גמ' שבועה דאורייתא — ונפקא מינה דלא מפכינן לה:
נשבעין ולא משלמין — מי שתובעין אותו נשבע שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע:
כל שטרות שיעבוד קרקעות הן ואין נשבעין על הקרקעות כדאמרינן בשבועות (דף מב:) ובהזהב (ב"מ נז:):
אלא אמר רבא מדרבנן — היא שבועה זו מ"ט דפרע דייק כו' וא"ת בלא פוגם נמי הא קיימא לן בשבועות דאי א"ל אישתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה והאי נמי הא קא טעין ליה פרעתיך ומה צורך בפגימה וכן בעד אחד מעידה שפרועה בלא עד נמי משבעינן לה הא פרכינן ליה בשבועות מה בין זה לפוגם שטרו ומשנינן לה הכי התם כי פגים וא"ל האי פרעתיך משבעינן ליה ואפי' לא טען לו זה השבע לי אבל כי לא פגים אפי' א"ל פרעתיך אי לא א"ל בהדיא אישתבע לי אמרינן ליה זיל שלים דהא נקיט שטרא:
פוגמת כתובתה בעדים — התקבלתי מנה ובפני עדים קיבלתיו:
מי אמרי' אי איתא דפרעה טפי בעדים הוה פרע — דהא דק וקא אייתי עדים לפרעון מנה קמא:
או דלמא — לאו משום דדק הוא אלא איתרמויי איתרמי דהוו עדים התם בההוא זימנא:
ואלו נשבעין ונוטלין — שתקנו חכמים לישבע וליטול וטעמייהו מפורש בשבועות בפ' כל הנשבעין:
שכיר — אמר לו תן לי שכרי והוא אומר נתתי:
נגזל — ראוהו שנכנס בביתו אמר לו תן לי כליי שנטלת והוא אומר לא נטלתי והעדים ראו שיצא והכלים תחת כנפי טליתו ולא ידעו מה:
הנחבל — ראוהו שנכנס לתוך ביתו וידו שלם ויצא חבול אמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי:
וחנוני על פנקסו — שכותב בו הקפותיו כך צווני פלוני לתת לפועליו ונתתי להם והם אומרים לא נטלנו שניהם נשבעין ונוטלין הימנו:
דודאי צריכה שבועה — על השאר דהא דקא מודיא בהאי מנה משום עדים הוא ולאו השבת אבידה היא:
תיהוי כמשיב אבידה — שהרי יש לה שטר שלם עליו ואי בעיא הויא אמרה לא קבלתי כלום:
פחות פחות משוה פרוטה — במנה שהיא מודה עליו שקיבלה עושה עמו חשבון כך נתת לי ביום פלוני וכך ביום פלוני ומצרפתן בחשבון אפילו פחות משוה פרוטה:
מהו — צריכה שבועה על השאר או לא:
פוחתת — היתה כתובתה אלף זוז כתוב בשטר והוא אומר התקבלת כולה והיא אומרת לא התקבלתי כלום אבל מודה אני שלא התנית עמי לכתובתי אלא מנה:
מודיא במקצת — שנתקבלה קצת:
במאי גביא — אפילו ההוא מנה:
בהאי שטרא — הא חספא בעלמא הוא שהיא אומרת מזוייף הוא:
באומרת אמנה היתה ביני לבינו — ששטר נכתב ונחתם כהוגן ובפני העדים קבל עליו אלף זוז אבל הוא האמין בי שלא אתבענו אלא מנה:
אחד מחייבו שבועה — על ממון שאילו היו שנים היה משלם עכשיו ישבע שהעד מכחש:
