ולא הכום בני ישראל — בגבעונים כתיב:
רבא אמר — הא דקתני אצל חכם והתירה אינה מקודשת:
באשה חשובה — בת גדולים דאפי' למ"ד רוצה אדם שתתבזה אשתו בב"ד הכא אמר אי אפשי באשה נדרנית וגט נמי לא ניחא לי למיתבא לה דאתסר באמה ואחותה ולא ניחא לי דליהוו קדושין:
אבל הוא — אם אמר לה על מנת שאין עלי מומין ונדרים:
טן דו — גוף שנים משל הדיוט הוא שהנשים אומרות טוב לשבת עם גוף שנים משבת אלמנה:
דשומשמנא גברא — משל הדיוט הוא מי שבעלה קטן כנמלה:
כורסיה בי חראתא רמיא — כסאה בין השרות בנות חורין מושיבה כלומר גם לי בעל כמוכם:
נפסא — מנפס צמר ואומנות מאוסה היא:
תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב — אינה בושה לקרותו על מפתן הבית לישב שם אצלו בפני הכל:
קולסא — ממשפחת דופי:
טלפחי — עדשים שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך אינה שואלת הימנו אך יקרא שמו עליה:
וכולן מזנות ותולות בבעליהן — כל אלו שבעליהן שפלים ומראות להם חבה אינו אלא שמזנות תחתיהן וכשמתעברות הן תולות את העובר בבעל [ונוח להן באנשים כל שהן לפי שמזנות תחתיהן]:
הוסיפו עליהם — בנשים שאין בכהנים:
זיעה — זועה תמיד:
שומא — וורוא"ה (וירוא"ה: יבלת) :
הזקן והחולה והמזוהם — לגבי מומי בהמה תנן וקס"ד זיעה וריח הפה דאדם בכלל מזוהם:
זיעה אמזוהם קא רמית — לאו רומיא היא מזוהם גופו מסריח ובאדם נמי פוסל אבל זיעה דאדם אינה פוסלת בכהנים כדקתני הוסיפו עליהם:
דאפשר לעברה בקיוהא דחמרא — ביין קהה אייגר"א בלע"ז עד שיעבוד עבודתו:
וריח הפה נמי כו' — אבל גבי אשה שהוא מדבר עמה כל שעה לא אפשר:
בעומדת על פדחתה — ולעולם בשאין בה שער ובקטנה:
פדחתה — מצחה:
ונעשה מקומו צלקת — שנשאר שם רושם משחייתה המכה:
צלקת — פינדרור"א ודוגמתה בשחיטת חולין (דף קכד.) גבי תנור כלי חרס דצלקיה מצלק:
למעליותא — והכי קאמר נוי הוא לאשה שיהו דדיה מובדלים טפח:
גבי מומין תניא — הך מתני' גבי מומין תניא דקא חשיב זיעה ושומא וריח הפה ושאר מומין וטפח בין שני דדי אשה:
וכמה — נוי לה:
וכמה — יהו גסין (אחת) משל חברותיה ויהא מום:
ולציון יאמר — משום דאיירי בה רבי מיישא נקיט לה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה לעתיד לבא כשיתקיים מקרא שכתוב והביאו את כל אחיכם מנחה לה' וגו' כל מקום שימצאו שם ישראל יאמרו העמים זהו מבני ציון זה יולד בה נביאנו שם:
ולציון — כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳) על אשתו:
והוא יכוננה עליון — הקב"ה יכוננה להיות עליון למעלה על כל העולם:
אחד הנולד בה כו' — איש איש יתירא קא דריש אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא מבניה ויביאוהו אצלה:
וחד מינייהו — מבני ארץ ישראל:
עדיף — פקחים וחריפים:
מתני' האב צריך להביא ראיה — אם בא לתבוע כתובה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה:
נכנסה לרשות הבעל — ניסת והוא בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה:
הבעל צריך להביא ראיה — עדים וכולה מפרש בגמרא:
במה דברים אמורים — שהבעל יכול לטעון על המומין:
