מסכת כתובות דף י״א עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Ketubot 11b, Chapter 1 Betulah Nisset
רש"י
ואין להן טענת בתולין - אין יכול להפסידה אותה מנה ולומר בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות:
גמ' עשאה מוכת עץ - נהי דאין ביאתו ביאה מיהו לא גרע מעץ הנתקע ולרבנן דפליגי אמוכת עץ כתובתה מנה וכן לענין כהן גדול דתנן (יבמות דף נט) לא ישא את מוכת עץ הא נמי אסירא ליה:
אין מוכת עץ בבשר אדם - ואי בעולה לא הויא מוכת עץ נמי ליתא:
באפי נפשה - בלא גברי דלא אמר רב יהודה משמיה דרב ומשמיה דשמואל אלא אינהו גופייהו איפלוג בה:
וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ - ומדפלגינהו תנא לתרתי ולא איפלוג רבנן אלא במוכת עץ שמעת מינה אין מוכת עץ בבשר:
הכי קאמר גדול הבא על הקטנה ולא כלום - אינה ביאה לדברי הכל הלכך כתובתה מאתים ולא איפלוג רבנן עלה דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דתנן במסכת נדה (דף מד:) גבי בת פחותה מג' שנים ויום אחד מה הדמעה היוצאת ע"י אצבע באה אחרת תחתיה אף בתולים של פחות מכן חוזרין אחרים תחתיהם:
וקטן שבא על הגדולה - מוכת עץ היא זו וכתובתה מאתים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מוכת עץ כתובתה מנה והא נמי דקא משוית לה מוכת עץ כתובתה מנה:
כשהכיר בה - כשכנסה וכתב לה כתובה היה יודע שהיא מוכת עץ:
מדמי לה לבוגרת - דקיימא לן שכלו בתוליה במס' יבמות (דף נט.) דקתני בבתוליה פרט לבוגרת שכלו בתוליה ואפי' הכי כתובתה מאתים:
ולא כלום - דמקח טעות הוא ואפי' מנה אין לה:
היא אומרת מוכת עץ אני - משנתנו היא:
והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את - הנושא את האשה בחזקת בתולה ולא מצא לה בתולים היא אומרת מוכת עץ אני כו' ש"מ אית לה כתובה או מנה או מאתים דאי לית לה מאי נאמנת דקאמר רבן גמליאל אלמא מוכת עץ שלא הכיר בה יש לה כתובה תיובתא דרמי בר חמא דאמר לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום:
אלא אמר רבא לר"מ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים - ומתני' דקתני היא אומרת מוכת עץ אני וקא תבעה מאתים רבי מאיר היא:
לרבנן הכיר בה מנה - ומתני' דהכא דקתני וחכמים אומרים מוכת עץ מנה כשהכיר בה:
לא הכיר בה ולא כלום - והא לא מצינו למימר לר' מאיר הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה דאי במקח טעות מחזקינן ליה משום דלא הכיר בה לית לה מידי ואי לאו מקח טעות הוא אין חילוק בין הכיר ללא הכיר:
והדר ביה רבא גר' ול"ג מההיא - והדר ביה רבא ממאי דאמר לרבנן לא הכיר בה ולא כלום אלא בין הכיר בין לא הכיר יש לה מנה לרבנן ומאתים לר"מ ומתני' דהתם דברי הכל:
הוצאת שם רע - ליענש מאה כסף אם שקר וליסקל אם אמת היה:
בא לב"ד - זקוק לבוא לב"ד ואומר כו':
ואמר רב חייא גרסי':
ומותיב רב נחמן גר':
נסתחפה שדהו - מזלך גרם כאדם שהמטר בא וסוחף את זריעתו ועוקרה:
כי אמרה רב ששת להא שמעתתא - להאי זאת אומרת דלעיל דיש לה כתובה מנה:
וקשיא להו - הא דאותבינן:
ואמר רבא גרסי':
מקח טעות לגמרי משמע - ואין לה כלום:
ואלא קשיא הך - ואקשינן לרבא אלא קשיא הך דלעיל דקתני זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה:
תריץ - לההיא דלעיל דכיצד הוצאת ש"ר תירוצא דתרצת לה לא תתרצה הכי אלא הכי אם יש עדים כו':
נמצאת - לא הכיר בה משמע וקא מתרץ רבא יש לה כתובה מנה אלמא הדר ביה מההיא דלעיל דהא איהו אמר לרבנן ולא כלום וכרבי מאיר נמי לא תוקמה דהא רבי מאיר מאתים קאמר:
ויש לה עדים שלא נסתרה - רבותא אשמעינן דאפי' הכי אין השני יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה ולימא מקח טעות הוא:
שהרי כנסה ראשון - ועליו לדעת שנבעלה:
1ואין להן טענת בתולים.
2הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולין.
גמ׳ · גמרא
3אמר רב יהודה אמר רב: קטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: אין מוכת עץ בבשר.
4איכא דמתני לה להא שמעתא באפי נפשה: קטן הבא על הגדולה, רב אמר: עשאה מוכת עץ, ושמואל אמר: אין מוכת עץ בבשר.
5מתיב רב אושעיא: גדול שבא על הקטנה, וקטן הבא על הגדולה, ומוכת עץ כתובתן מאתים, דברי ר"מ וחכמים אומרים: מוכת עץ כתובתה מנה.
6אמר רבא, הכי קאמר: גדול הבא על הקטנה ולא כלום, דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי. וקטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ. ומוכת עץ גופא פלוגתא דר"מ ורבנן.
7אמר רמי בר חמא: מחלוקת כשהכיר בה, דר"מ מדמי לה לבוגרת. ורבנן מדמו לה לבעולה, אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום.
8ור"מ אמאי מדמי לה לבוגרת? נדמייה לבעולה! בעולה איתעביד בה מעשה בידי אדם, הא לא איתעביד בה מעשה בידי אדם. ורבנן, אדמדמו לה לבעולה, נדמייה לבוגרת? בוגרת לא איתעביד בה מעשה כלל, הא איתעביד בה מעשה.
9אבל לא הכיר בה לדברי הכל ולא כלום. מתיב רב נחמן, היא אומרת: מוכת עץ אני, והוא אומר: לא כי, אלא דרוסת איש את ר"ג ור' אליעזר אומרים: נאמנת.
10אלא אמר רבא: בין הכיר בה ובין לא הכיר בה לר"מ מאתים. לרבנן, הכיר בה מנה, לא הכיר בה ולא כלום.
11והדר ביה רבא, דתניא: כיצד הוצאת שם רע? בא לבית דין ואמר: פלוני, לא מצאתי לבתך בתולים. אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה. אם יש עדים שזינתה תחתיו בת סקילה היא! הכי קאמר: אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה. זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה.
12ואמר רב חייא בר אבין אמר רב ששת: זאת אומרת, כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה. ומתיב רב נחמן: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת: משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו. והוא אומר: לא כי, אלא עד שלא אירסתיך, והיה מקחי מקח טעות. ולית לה כלל?
13ואמר להו רב חייא בר אבין: אפשר רב עמרם וכל גדולי הדור יתבי כי אמר רב ששת להא שמעתא וקשיא להו, ושני: מאי ״מקח טעות״ נמי, ממאתים. אבל מנה אית לה, ואת אמרת לית לה כלל!
14ואמר רבא: מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב: מקח טעות לגמרי משמע. ואלא קשיא הך? תריץ ואימא הכי: אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה. זינתה מעיקרא ולא כלום. נמצאת מוכת עץ יש לה כתובה מנה.
15והא רבא הוא דאמר לרבנן לא הכיר בה ולא כלום! אלא ש"מ הדר ביה רבא מההיא.
ברייתא
16ת"ר כנסה ראשון לשום נישואין, ויש לה עדים שלא נסתרה, אי נמי נסתרה, ולא שהתה כדי ביאה אין השני יכול לטעון טענת בתולים. שהרי כנסה ראשון.
תוספות
ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר - בלא השיר בתולין איירי דאי בהשיר למה יש לה להיות פחותה ממוכת עץ:
לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום - ומתני' ר"מ היא ולא רבנן ואם תאמר אמאי לא קאמר לרבנן בין הכיר בה בין לא הכיר בה מנה כדקאמר במסקנא ותיתי מתניתין לדברי הכל וי"ל דלא ניחא ליה למימר הכי דכיון דרבנן מדמו לה לבעולה הויא בלא הכיר בה כמו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה וסבירא ליה דלית לה ולא כלום ובמסקנא סבר הא דמדמו לה לבעולה היינו לענין מנה אבל מקח טעות לא הויא כמו בעולה דאינו מקפיד כ"כ במוכת עץ שיהא מקח טעות:
הדר ביה רבא מההיא - אבל מהא לא בעי למימר דהדר ביה משום דמקח טעות לגמרי משמע וא"ת מנא לן דהדר ביה ממה שאמר לרבנן לא הכיר בה ולא כלום נאמר שחזר בו ממה שאמר לא הכיר בה לר"מ מאתים אלא נפרש לא הכיר בה מנה ונוקי ברייתא כרבי מאיר וי"ל כדפי' לעיל בקונטרס דאין זה סברא דאי חשיב מקח טעות לא יהא לה כלום ואי לא חשיב מקח טעות למה לא יהא לה מאתים כיון דמדמה לה לבוגרת דאטו לבוגרת פוחתין לה מכתובתה:
רישוי: CC-BY-NC
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
גמרא, מתיב רב הושעיא גדול הבא על הקטנה וכו' - וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מאתיים, דאלמא מדתניא ר' מאיר תרתי ושבקי רבנן לקטן שבא על הגדולה כתובתה מאתיים (עי' שיטה לר"ן). אמר רבא ה"ק גדול הבא על הקטנה ולא כלום. פחות מכאן אצבע בעין דמי, וקטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ, ומוכת עץ גופה פלוגתא דר' מאיר ורבנן. ואיכא למידק, למה ליה לרבא למינקט ולפרושי רישא דמתניתין, דהא גדול הבא על הקטנה מינח הוה ניחא לן. ועוד, מאי האי דתלי קטן הבא על הגדולה במוכת עץ וכל שכן אי מוכת עץ אכתי לא מתפר דינה, דלדברי רבא השתא הוא דקא מפרש דפלוגתא דר' מאיר ורבנן היא. ונראה, דמשום דבעי למימר דקטן הבא על הגדולה לרבנן אין לה אלא מנה אעפ"י שאין ביאתו ביאה, לכך הוצרך לפרש דגדול הבא על הקטנה אמאי כתובתה מאתיים. והכי פירושה, גדול הבא על הקטנה לא עשה ולא כלום דהא אינה ראויה לביאה ובתוליה חוזרין, אבל קטן הבא על הגדולה אע"פ שהוא אין ראוי לביאה, מכל מקום היא ראויה לביאה, וכיון שנעשה בה מעשה כלל אחר שנראית לביאה בטל חינה, שאין הכל הולך אחר ביאתו אלא אחר ביאתה, והרי זו כמוכת עץ שאינו בן ביאה ואעפ"כ נחלקו ר' מאיר ורבנן, דרבנן אומרים כתובתה מנה הואיל ונעשה בה מעשה כעין מעשה איש אחר שנעשית גדולה. כן נראה לי.
מחלוקת בשהכיר בה, דרבי מאיר מדמי לה לבוגרת - ולאו לגמרי מדמינן לה לבוגרת, דהא בוגרת בין הכיר בין לא הכיר כתובתה מאתים, ומוכת עץ דברי הכל בשלא הכיר בה ולא כלום, אלא כיון שהכיר בה לר' מאיר ולא הטעתו במעשה שאירע בה כתובתה מאתים דהא לא בטל חינה הואיל ולא נעשה בה מעשה באיש, אבל בשלא הכיר בה אין לה ולא כלום, דהכאת עץ מילתא דלא שכיחא היא ולא רמי לה איניש אדעתיה לאתנויי עלה ולכך אין לה ולא כלום, אבל בוגרת בין כך ובין כך מאתים, שהרי כאלו הטעתו דעלה דידיה רמיא לאיתנויי והיא לא הטעתו ולכך בין כך ובין כך כתובתה מאתיים. ולרבא דאמר בין הכיר בין לא הכיר בה לר' מאיר מאתים, מדמה לה לבוגרת לגמרי דלאו טעותא איכא כלל דהא לא בטיל חינה. ורבנן מדמה לה לבעולה לגמרי דהכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום כמו כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה שאין לה ולא כלום, דכיון דבטל חינה כהטעאה גמורה חשבינן ליה. אבל למסקנא דאסיקיה רבא לרבנן בין הכיר בין לא הכיר כתובתה מנה, טעמא לפי שאינה הטעאה גמורה משום דלא בטיל חינה לגמרי כבעולה דמזוהמת בפניו.
אלא שמע מינה הדר ביה רבא מההיא שמע מינה - והשוה מדותיו, דלרבנן בין הכיר בה בין לא הכיר כתובתה מנה, ולרבי מאיר בין הכיר בין לא הכיר כתובתה מאתים. והא דלא הדר ביה רבא מההיא דר' מאיר ולימא דלר' מאיר הכיר בה מאתיים, לא הכיר בה מנה, וברייתא כרבי מאיר, משום דכין דלר' מאיר בשהכיר בה מאתיים, אם איתא דלא הכיר בה פוחתין לה כלל אלמא רבי מאיר כהטעאה גמורה חשיב לה ומקח טעות הוא, ובהטעתו אין שיתותו במדה לומר מחמת טעותה נפחות לה קצת וניתן לה קצת, אלא אי טעות הוא לית לה ולא כלום נכנסת בחזקת בתולה ונמצאת בעולה שאין לה ולא כלום דמקח טעות לגמרי משמע, ואי לאו בטעות הוא כתובתה מאתים דלמה אתה בא לפוחתה מדינא.
כנסה ראשון לשם נישואין, ויש לה עדים שלא נסתרה וכו' - אין השני יכול לטעון טענת בתולים שהרי כנסה הראשון.
מסכת כתובות דף י״א עמוד ב׳
מסכת כתובות דף י״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־439 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: כתובות דף י״א ע״ב
פתיחה בקורא