3איבעיא להו: היתה חצר של שניהם, מהו? ת"ש היא נדחית מפניו. במאי עסקינן? אילימא בחצר שלו, פשיטא! ואלא בחצר שלה, והתניא: אם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה. אלא לאו כי האי גוונא, דלמא דאגיר מיגר.

4מאי הוי עלה? ת"ש (ישעיהו כב, יז) ״הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר״, ואמר רב: טלטולי דגברא קשין מדאיתתא.

ברייתא

5ת"ר לוה הימנה בנכסי אביה אינה נפרעת אלא ע"י אחר. אמר רב ששת: ואי אתו לקמן לדינא, לא מזדקקינן להו. רב פפא אמר: שמותי משמתינן להו. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: נגודי נמי מנגדינן להו. אמר רב נחמן: תנא באבל רבתי: בד"א שנתגרשה מן הנשואין, אבל כשנתגרשה מן האירוסין, נפרעת ע"י עצמה שאין לבו גס בה.

6ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא. יתיב רב אדא בר מתנא קמיה. אוקי רבא שלוחא בינתייהו. א"ל רב אדא בר מתנא, והאמר רב נחמן: תנא באבל רבתי כו'. א"ל קא חזינן דקא גייסי בהדדי.

7איכא דאמרי: לא אוקי רבא שליח בינתייהו. א"ל רב אדא בר מתנא: ניקום מר שלוחא בינתייהו, א"ל והא [אמר] רב נחמן תנא באבל רבתי כו'. א"ל ה"מ היכא דלא גייסי בהדדי, אבל הני קא חזינא להו דגייסי בהדדי.

מתני׳ · משנה

8ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. נאמן אדם לומר: ״זה כתב ידו של אבא״, וזה כתב ידו של רבי״, וזה כתב ידו של אחי״.

9״זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע״, ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול, לאכול בתרומה״. ושהיה חולק עמנו על הגורן״. והמקום הזה בית הפרס״. ועד כאן היינו באין בשבת״.

10אבל אין אדם נאמן לומר ״דרך היה לפלוני במקום הזה״, ״מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה״.

גמ׳ · גמרא

11אמר רב הונא בריה דרב יהושע: והוא שיש גדול עמו.

12וצריכא. דאי אשמעינן אביו משום דשכיח גביה, אבל רבו לא. ואי אשמעינן רבו, משום דאית ליה אימתיה דרביה, אבל אביו לא.

13ואי אשמעינן הני תרתי: אביו דשכיח גביה, ורבו דאית ליה אימתיה, אבל אחיו דלית ליה לא הא ולא הא אימא לא, קמ"ל כיון דקיום שטרות מדרבנן, הימנוהו רבנן בדרבנן.

14״זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע״. מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נישאות, גלוי מלתא בעלמא הוא.

15ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול, לאכול בתרומה. ודלמא עבד כהן הוא? מסייע ליה לר' יהושע בן לוי. דאמר ר' יהושע בן לוי: אסור לאדם שילמד את עבדו תורה.

16ולא? והתניא: לוה הימנו רבו, או שעשאו רבו׃

תוספות

ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי - דכיון דפנויה היא קיל ליה אבל אם נישאת אין צריך להרחיק אלא כדי שכונה דהיינו ג' בתים כדאמרינן בסוף פרק קמא דע"ז (דף כא.) דכיון דנישאת חמירא ליה אפי' לכהן:

כפר קטן נידון כשכונה - וטעמא לפי שאין בני אדם מצוין שם ורגיל יותר לבא אצלה ודווקא כפר קטן אבל כפר בינוני לא:

רב הונא אמר נגודי מנגדינן להו - נראה לר"ת דלרב הונא נמי משמתינן וגם מנגדין שכל אחד מחמיר מחבירו ואם הוא אומר דנגדינן ליה בלא שמתא הוה מיקל טפי כדאמרינן במועד קטן (דף יז.) ובפרק מקום שנהגו (פסחים נב.) במערבא כי מחייב צורבא מרבנן מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא:

אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן - משמע דבקוטנן לא מהימן אפילו בדרבנן דהא מוקי לה בגמרא בתרומה דרבנן וקשה לריב"א דאמר בפ"ק דפסחים (דף ד: ושם) דנאמנים על בדיקת חמץ אפי' נשים ועבדים וקטנים ופריך מידי מששא אית בהו ומשני הואיל ובדיקת חמץ דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן וי"ל דהתם היינו טעמא משום דבדיקת חמץ הוא בידו לכן נאמן אפילו קטן בדרבנן אבל קשה דהיכא דבידו אפי' בדאורייתא אשה מהימנא דבפרק המדיר (לקמן כתובות דף עב. ושם) תנן וקוצה לה חלה ובניקור מעשים בכל יום שאנו סומכין עליהן וי"ל דבירושלמי מפרש דבדיקת חמץ הוא טורח ונשים עצלניות הן ולהכי אי לאו דבדיקת חמץ דרבנן לא הוו מהימני:

והוא שיש גדול עמו - לא קאי אתרומה דבתרומה סגי בא' כיון דאין מעלין מתרומה דרבנן ליוחסין דלהכי מוקי לה בתרומה דרבנן דבתרומה דאורייתא כיון דסבר תנא דידן דמעלין ממנה ליוחסין כדאמרינן לקמן אינו נאמן אפי' יש גדול עמו הלכך בתרומה סגי באיהו לחודיה וכל היכא דבעינן תרי מדרבנן סגי בהוא ואחר:

קיום שטרות דרבנן - תימה כיון דמדאורייתא אפילו אין עדים שיכירו חתימת העדים השטר כשר א"כ כל אדם שירצה יזייף ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו והכא אור"י דאיכא למימר כגון שלוה מודה שכתבו וטוען שהוא פרוע וקסבר האי תנא דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והאי קיום הוי ודאי מדרבנן אי נמי כגון שנתקיים משדה אחת או משתי שדות ויוצא מתחת ידי עצמו דאמר לעיל (כתובות דף כ.) דחיישינן שמא זייף ומיהו בריש גיטין (דף ג. ושם) מוכח דאפילו היכא דאין מכירין החתימה כלל הוי מדאורייתא כמי שנחקרה עדותן בב"ד:

ודלמא עבד כהן הוא - פי' ועכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין וקשה לרבינו יצחק דבפ' נושאין על האנוסה (יבמות דף צט: ושם) מפרש הש"ס הא דאין חולקין תרומה לעבד משום דלמא אתי לאסוקיה ליוחסין מה צריך להאי טעמא הוה ליה למימר דאין חולקין אפי' אין מעלין שמא ישאל גם אחר שישתחרר כדפריך הכא הש"ס וכן מפרש התם הש"ס דאין חולקין לאשה בלא בעלה משום גרושה ומאי טעמא נמי דמאן דאמר חולקין וי"ל דלא שכיחא כולי האי שישאל תרומה אחר שישתחרר לא בתורת עבד ולא בתורת כהן כי ירא פן יבדקוהו ויתברר שהוא עבד ויוציאו עליו קול עבדות ולא חיישינן נמי פן ימכרנו רבו לישראל וישאל תרומה שהרי מזונותיו על רבו ואין אדם חוטא ולא לו וכולי האי לא חיישינן שמא יאמר לו רבו ישראל צאי מעשה ידיך במזונותיך:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

והוא שיש גדול עמו - יש דלא קאי אלא אזה כתב ידו של אבא, ובפלוניתא שיצאת בהינומא, אבל שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומתו, אינו צריך לצירופו של גדול, שאם אתה אומר כן תיפוק משום גדול לבדו, דהא מעלין לכהונה על פי עד אחד. אבל הראב"ד ז"ל אוקמה אכולהו, ומתניתין דהכא רבי יהודה היא דאמר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד, וכדמוכח לקמן דמתניתין רבי יהודה היא, דאמרינן תנן כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד בלא רבו, והיינו רבי יהודה, אלמא מתניתין רבי יהודה היא. ומיהו הני דלקמן דקתני בברייתא נאמן התינוק לומר משפחה זו טמאה ומשפחה זו טהורה וכו', הנהו אפילו לחודייהו בלא צירוף גדול מהימני, משום דהנהו קלא יתירא אית להו ומיפרסמא מלתא, ועבידא לאיגלויי ולא אתי לשקורי.

הימנוה רבנן בדרבנן - ודוקא בגודלן מה שראו בקטנם אבל בקטנן לא הימנוה, וקשיא לן, ומאי שנא מבדיקת חמץ דהימנוה אף בקטנן, כדגרסינן בפרק קמא דפסחים (ד, ב) הכל נאמנים על בדיקת חמץ ואפילו נשים ועבדים וקטנים, ואמרינן התם דכיון דבדיקת חמץ מדרבנן הימנוה רבנן בדרבנן. יש לומר, דהתם שאני, דהא מוקמינן לה בדאמרי אנן בדקנוה, דכיון דאינהו גופייהו בדקי לה דייקי טפי, אבל הכא דלמא אמרי בדדמי. ואפילו לספרים דגרסי התם, כגון דאמרי בדיק ליה. איכא למימר, דכיון דבדיקת חמץ שכיחא בכל שנה וכלהו מתעסקין בה, אף תינוקות דייקי בה טפי אבל בדמיון כתיבות אי נמי, באשה היוצאת בהינומא, ודאי לא דייקי בה כולי האי, דבשמחה בעלמא תינוקות עסוקין, ולא דייקי בעיקר מילתא שפיר. כן נראה לי.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף כ״ח עמוד א׳

מסכת כתובות דף כ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־411 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף כ״ח ע״א

פתיחה בקורא