הוי תפיסה דלאחר מיתה - שכל זמן שהיה חי היו פקדון בידך והרי הן כמונחין ברשותיה וכי אמרי' תפיסה מחיים כגון שראהו קרוב למות ותפס מטלטלין לשם חובו ולא היו פקדון בידו:

דאיחייבא שבועה - שהיה אדם תובעה ממון והיא כופרת:

בת רב חסדא - אשתו של רבא:

לשבועה אשכנגדה - התובע אותה ישבע ויטול כדתנן (שבועות דף מד:) ואלו נשבעין ונוטלין שכנגדו חשוד על השבועה:

זימנין - פעם אחרת:

כבת רב חסדא - שהאמנת לחשוד את האשה על השבועה:

דקים לי בגוה - דלא משקרא:

קרענא ס"ד - וכי אחד נאמן להוציא שטר חתום מיד המחזיק בו אפוקי ממונא הוא ותרי בעינן:

מרענא - ולא אזדקק לגבות באותו שטר ומקרע נמי לא קרענא ליה:

כתבו לי זכוותא - שבאתי לדין ונפטרתי הימנו בשבועתי:

ממולאי - בית עלי שהן כרותי ימים ולי נראה ממולאי גבנונים בעלי מומין שאינן חיין כשאר בני אדם לשון שקל מוליא ושדי בנצא (ב"ב דף נד.):

אשרתא - לשון חוזק כמו יישר כחך (יבמות סב.):

אשרתא דשטרי - קיום השטר שכותבין דיינין במותב תלתא הוינא ואתא פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו:

דניחוו - שיעידו זה כתב ידי:

ה"נ מיחזי כשיקרא - לכתוב נשבעה פלונית ועדיין לא נשבעה:

ופרעו - בו ביום:

אינו חוזר ולוה בו - אפי' בו ביום ואע"ג דלאו מוקדם הוא שהרי ביום הלואה נכתב:

שכבר נמחל שעבודו - משפרעו בטל השטר ונמצאת מלו' השני' מלוה על פה ואינו גובה מן הלקוחות:

כתובות 85 עמוד א

1לא קנה. תפסוה אינהו. רב פפא מימלח מלוחי. רב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא. מר אמר: אנא קנינא לה לכולה, ומר אמר: אנא קנינא לה לכולה.

2פגע בהו רב פנחס בר אמי, אמר להו: רב ושמואל דאמרי תרוייהו והוא שצבורין ומונחין ברה"ר אמר להו: אנן נמי מחריפותא דנהרא תפיסנא.

3אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי, משלחי גלימי דאינשי! הכי אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים.

4אבימי בריה דרבי אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי, שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבהו. אזל פרעינהו. אמר להו: הבו לי שטרא. אמרו ליה: סיטראי נינהו.

5אתא לקמיה דרבי אבהו. א"ל אית לך סהדי דפרעתינהו? אמר ליה: לא. אמר ליה: מיגו דיכולין לומר ״לא היו דברים מעולם״, יכולין נמי למימר ״סיטראי נינהו״.

6לענין שלומי שליח מאי? אמר רב אשי: חזינן, אי א"ל ״שקול שטרא והב זוזי״ משלם. ״הב זוזי ושקול שטרא״ לא משלם.

7ולא היא, בין כך ובין כך משלם. דא"ל ״לתקוני שדרתיך ולא לעוותי״.

8ההיא איתתא דהוו מיפקדי גבה מלוגא דשטרי. אתו יורשים קא תבעי ליה מינה. אמרה להו: מחיים תפיסנא להו. אתאי לקמי' דרב נחמן, אמר לה: אית ליך סהדי דתבעוה מיניך מחיים ולא יהבית ניהליה? א"ל לא. א"כ הוי תפיסה דלאחר מיתה, ותפיסה דלאחר מיתה לא כלום היא.

9ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרבא. אמרה ליה בת רב חסדא: ידענא בה דחשודה אשבועה. אפכה רבא לשבועה אשכנגדה.

10זימנין הוו יתבי קמיה רב פפא ורב אדא בר מתנא, אייתו ההוא שטרא גביה. א"ל רב פפא: ידענא ביה דשטרא פריעא הוא. א"ל איכא איניש אחרינא בהדי' דמר? א"ל לא. א"ל אע"ג דאיכא מר, עד אחד לאו כלום הוא.

11א"ל רב אדא בר מתנא: ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא? בת רב חסדא קים לי בגווה, מר לא קים לי בגוויה.

12אמר רב פפא: השתא דאמר מר ״קים לי בגוויה״ מילתא היא, כגון אבא מר ברי דקים לי בגוויה, קרענא שטרא אפומיה.

13קרענא ס"ד אלא: מרענא שטרא אפומיה.

14ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרב ביבי בר אביי. אמר להו ההוא בע"ד תיתי ותישתבע במתא, אפשר דמיכספא ומודיא. אמרה להו: כתבו לי זכוותא, דכי משתבענא יהבי לי. אמר להו רב ביבי בר אביי: כתבו לה.

15אמר רב פפי: משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מוליתא?!

16הא אמר רבא: האי אשרתא דדייני דמיכתבא מקמי דנחוו סהדי אחתימות ידייהו פסולה. אלמא מיחזי כשיקרא, ה"נ מיחזי כשיקרא.

17וליתא מדרב נחמן. דאמר רב נחמן, אומר היה ר"מ אפי' מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר. ואפי' רבנן לא פליגי עליה דר' מאיר אלא בגיטי נשים, דבעינן כתיב״ה לשמה״, אבל בשאר שטרות מודו ליה.

18דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן: שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו. שכבר נמחל שיעבודו: טעמא דנמחל שיעבודו, אבל למיחזי׃

תוספות

מיגו דיכלי למימר לא היו דברים מעולם יכלי למימר כו' - אחר שנתקנה שבועת היסת איירי דשליח נוגע בעדות והוי מיגו טוב אבל קודם שנתקנה שבועת היסת דשליח אינו נוגע בעדות דמיגו דמצי אמר הדרתינהו ללוה מצי נמי אמר פרעתינהו למלוה כדאמרינן בריש פ"ב דקידושין (דף מג:) לא הוי מיגו דלא חציפי להכחיש את העד כיון שאינו נוגע בדבר כדמוכח גבי נסכא דר' אבא בפ' חזקת הבתים (ב"ב דף לד. ושם) דלא מהימן למימר דידי חטפי במיגו דאי בעי אמר לא חטפתי:

לתקוני שדרתיך ולא לעוותי - דוקא משום דהזכיר לו ליקח שטר או בתחילה או בסוף דאית ליה לאסוקי אדעתיה וליקח מהם השטר קודם אבל אם לא הזכיר לו לקיחת השטר ולא אמר לו טפי אלא הב זוזי פטור דמצי אמר את מהימנת להו ולא אמרת לי שקול שטרא כדאמרינן גבי חנווני על פנקסו בריש ב"מ (דף ג.) דחנווני אומר לבעל הבית אנא שליחותך עבדי מה אית לי גבי שכיר אף על גב דמשתבע לי לא מהימן את מהימנת ליה דלא אמרת לי הב ליה בסהדי:

אית לך סהדי דתבעתינהו מחיים - וא"ת ואמאי צריכה סהדי ניהמני לדידה במיגו דאי בעיא אמרה לקוחין הן בידי דאע"ג דקיי"ל דאין אותיות נקנות במסירה וצריכה מסירה ושטר לקיחה ה"מ לקנות החוב אבל לקנות הנייר קני בלא שטר הואיל והיא מוחזקת בו והך איתתא לא היתה חוששת אלא לקנות מלוגא דשטרי בלא החוב מדקאמרה מחיים תפיסנא ותפיסה מחיים לא מהניא לגבות החוב דלא עדיפא ממסירה אלא דע"י כך היתה יכולה לדחוק היורשים שיפרעו היורשין מה שהיה חייב לה במה שלא תחזיר מלוגא דשטרי והוי כמו משכון ואומר ר"י דלא חשיב מיגו הואיל ועכשיו אינה יכולה לטעון לקוח הוא בידי שכבר אמרה מחיים תפיסנא ומשום דאי בעיא אמרה לקוחין הן בידי בשעה שאמרה מחיים תפיסנא לא מהימנא השתא דבאותה שעה שאמרה מחיים תפיסנא סבורה היתה שהיא טענה מעולה ולא היתה יודעת שהיא צריכה לטעון דתבעינהו מינה מחיים מדלא טענה מעצמה וראיה מסוף פרק זה בורר (סנהדרין דף לא.) גבי ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה ואמרה ידענא בהאי שטרא דפרוע הוא ולא הימנה ר"נ משום כיון דאתחזק בבי דינא פי' שראינו השטר בידה אי בעיא קלתיה לא אמרי' אע"פ שאם אמרה פרוע הוא קודם שראינו השטר בידה היתה נאמנת במיגו דאי בעיא קלתיה השתא שראינוהו בידה אין נאמנת עוד דהשתא לית לה מיגו ועוד ראיה מדתנן בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף לח:) מנה לי בידך ואמר לו הן למחר אמר לו נתתיו לך פטור ופריך בגמרא (דף מא.) מינה למ"ד המלוה חברו בעדים צריך לפורעו בעדים והא הכא כיון דתבעי' בעדים כמאן דאוזפיה בעדים דמי וקתני פטור ומאי קושיא שאני הכא דמהימן במיגו דאי בעי אמר אתמול להד"מ אלא ודאי מיגו למפרע לא אמרינן:

מרענא לשטרא אפומיה - פי' ר"ח בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מב. ושם ד"ה איתרע) דכל מרענא דבהש"ס לגבי שטר היינו שצריך בעל השטר לישבע קודם שיגבה והלשון משמע כן מדלא מסיק לא מיקרע קרעינן ולא מיגבא מגבינן ביה כדאמרינן באלו נערות (לעיל כתובות דף לו:) האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה (ולא מיקרע קרעי' ליה) וא"ת למאי הלכתא אמר רב פפא דמרעינן ליה אי לשבועה כדפירשנו אפי' לא מהימן כבי תרי יתחייב שבועה הבא ליפרע כדתנן במתני' (לקמן כתובות פז.) עד א' מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה וי"ל דרב פפא קאמר אפילו יהא קרוב שאינו בר עדות כמו בת רב חסדא שלא היתה בת עדות ודקא א"ל נמי לרב פפא איכא איניש אחרינא בהדי מר צ"ל שהיה רב פפא קרובו של בעל השטר או של נתבע להכי ליכא להימניה אפילו לשבועה:

אלמא מיחזי כשיקרא - והתם נמי מיחזי כשיקרא שכתבו לה פלונית נשבעה ונפטרה מפלוני ונתנוהו ביד שליש שיתן לה לאחר שבועה ומה שלא כתבו לה אם תשבע פלונית תפטר דלא הוה מיחזי כשיקרא היינו משום שלא להצריכה עדים היום או למחר: [וע"ע תוס' יבמות קא: ד"ה מרענא]:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

מיגו דיכולין לומר להד"מ יכולין נמי למימר סיטראי נינהו - ותמיה לי טובא כי לא משלם כגון דאמר ליה הב זוזי ושקול שטרא אליבא דרב אשי, אי נמי בדלא אדכר ליה שם שטרא אליבא אמאי מהימן עלה למימר סטראי נינהו, דהא אי איכא תרי בכי האי גוונא לא מהימן וכדאמרינן, דאמר רבי אבהו [אי] אית לך תרי סהדי דפרעתינהו, וכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה (להלן כתובות פז, ב), ולעד אחד מעידה שהיא פרועה (להלן כתובות פז, א) לא דהתם טענתייהו אפרעון בלחוד הוא, אבל הכא דכלהו מודו דשקל אלא דהאי אמר דידי שקלי דסטראי נינהו, הוה ליה טענתייהו אמנה אי בדין שקליה או והוה ליה כסהדא דרבי אבא (ב"ב לד, א) דהא כיון דאמר הלה דשקל מיניה דשליח, שליח פטור לגמרי ואפילו משבועה דהא ליכא הכחשה בעשיית שליחותו דשליח, והלכך הוה ליה עד, וכיון דשליח לא ידע אי סטראי נינהו אי לא והלה מודה לדברי העד, הוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ובשלמא לדברי (דאין) עד אחד קם לשבועה כו' [ניחא. אבל לדעת האומרים דקם אפילו בטענת שמא, וכמו שנראה שהוא דעת הרב אלפסי כו' קשיא. ואם תאמר אכתי לאו עד הוא, מגו דאי בעי אמר מלוה לא שקלי, והוה ליה חמא בעלדבר ומלוה מהימן, השתא נמי דאמר שקלי וסטראי נינהו לא היא, דמגו במקום חד סהדא לא אמרינן, וכן דעת גבי סהדא דנסכא דרבי אבא. ויש לומר דהכא נמי אף על גב דלא מכחיש ליה לסהדא, כיון דסהדא גופיה קאמר דבדין שקל דבתורת פרעון אתא לידיה ולא בחטיפה, אף על גב דקא טעין סיטראי נינהו וטענתייהו לאו אמנה היא אלא אפרעון, ואי מיפטר שליח משתבע אידך שבועת המשנה ואי פקח הוא אידך יהב ליה מנא אחרינא באפי האי ומוקי הנך קמאי בהלואה והוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע כן נראה לי (רשב"א בשטמ"ק).

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף פ״ה עמוד א׳

מסכת כתובות דף פ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־431 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף פ״ה ע״א

פתיחה בקורא