1תשבע בסוף, ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, לא תשבע אלא בסוף.

גמ׳ · גמרא

2ורמינהי: שלשה דייני גזילות היו בירושלים: אדמון בן גדאי, וחנן המצרי, וחנן בן אבישלום. קשיא תלת אתרין, קשיא גזירות אגזילות!

3בשלמא תלת אתרין לא קשיא: דחשיב ליה קתני, דלא חשיב ליה לא קתני. אלא גזירות אגזילות קשיא!

4אמר רב נחמן בר יצחק: שהיו גוזרין גזירות על גזילות. כדתניא: קיטמה נטיעה, ר' יוסי אומר: גוזרי גזירות שבירושלים אומרים: נטיעה בת שנתה שתי כסף, בת שתי שנים ארבע כסף.

5ורמינהי, שלשה דייני גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן ונחום! א"ר פפא: מאן תנא נחום ר' נתן היא. דתניא, רבי נתן אומר: אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה, ולא הודו לו חכמים.

6ותו ליכא? והאמר ר' פנחס אמר רבי אושעיא: שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלים, כנגדן בתי כנסיות, וכנגדן בתי מדרשות, וכנגדן בתי סופרים! דיינין טובא הוו, וכי קאמרינן אגוזרי גזירות קאמרינן.

7אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה, לא רצו מוסיפין להם. לא רצו? אטו ברשיעי עסקינן? אלא: לא ספקו, אע"פ שלא רצו מוסיפין עליהן.

8קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב, ודאין להו דינא. והיכי עביד הכי? והכתי' (שמות כג, ח) ״ושוחד לא תקח״!

9וכ"ת ה"מ היכא דלא שקיל מתרוייהו דלמא אתי לאצלויי דינא, קרנא כיון דשקיל מתרוייהו לא אתי לאצלויי דינא, וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי?

10והתניא: ״ושוחד לא תקח״ מה ת"ל אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר (דברים טז, יט) ״לא תטה משפט״, אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ״ושוחד לא תקח״!

11הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד, קרנא בתורת אגרא הוה שקיל. ובתורת אגרא מי שרי? והתנן: הנוטל שכר לדון דיניו בטלין! הנ"מ אגר דינא, קרנא אגר בטילא הוה שקיל.

12ואגר בטילא מי שרי? והתניא: מכוער הדיין שנוטל שכר לדון, אלא שדינו דין. ה"ד אילימא אגר דינא, דינו דין? והתניא: הנוטל שכר לדון דיניו בטילין! אלא אגר בטילא, וקתני: מכוער הדיין!

13הני מילי בטילא דלא מוכחא. קרנא בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא.

14כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה, אמר להו: הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא.

15אמר רבי אבהו: בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד. אדם חש בעיניו, נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא. והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר: ״(שמות כג״, ח) ״כי השוחד יעור פקחים״.

ברייתא

16תנו רבנן: (דברים טז, יט) ״כי השוחד יעור עיני חכמים״, קל וחומר לטפשין. ״ויסלף דברי צדיקים״, קל וחומר לרשעים. מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו? אלא הכי קאמר: ״כי השוחד יעור עיני חכמים״, אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. ״ויסלף דברי צדיקים״,׃

תוספות

קשיא תלתא אתרין קשיא גזילות אגזירות - וא"ת אדרבה אי גזילה וגזירה תרי מילי נינהו תלתא אתרי לא קשיא דדייני גזילה הוו תלתא דייני גזירות לא הוו אלא תרי ואמר רבי חדא דאינו סברא שתהא לדיין א' שתי שררות דכמה אנשים חשובים היו בירושלים שהיו יכולין לעמוד לכל שררה ושררה ועוד אי לאחד מהם הוו שתי שררות לחנן המצרי היה לו להיות שהיה חשוב יותר מחנן בן אבישלום כמו שפי' ר"ת. מ"ר:

דחשיב ליה קתני - ואין לפרש דחשיב ליה יותר דהא מוכח בברייתא דחנן המצרי היה חשוב יותר מחנן בן אבישלום מדקתני ליה ברישא אלא ה"פ דחשיב ליה בתר הכי דאיירי בהו מתני' חנן אומר שני דברים אדמון אומר שבעה קתני דלא חשיב ליה כגון חנן המצרי שלא דבר כלום לא קתני ולי נראה דחשיב ליה החשוב יותר ואף על גב דקתני חנן המצרי ברישא הכי נמי אשכחן מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור"ע אע"פ שר"ע היה חשוב מרבי אלעזר בן עזריה שהוא היה ראש לחכמים ובכל דוכתי אמרינן (פסחים נ.) כגון ר"ע וחבריו ובשילהי פ"ק דיבמות (דף טז.) גבי מעשה דרבי דוסא בן הרכינס דאמר להם רבי יהושע אני אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר"ע וכשנכנסו אצלו אמר לר' יהושע יש בן לעזריה חברינו הרי לא היה יודע שר' אלעזר בעולם ולר' עקיבא אמר אתה הוא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו ואפ"ה מזכיר ר' אלעזר ברישא והיינו טעמא שהיה ממשפחה מיוחסת יותר מר"ע שהיה עשירי לעזרא וגם בשביל נשיאותו הכא נמי דקתני חנן המצרי ברישא לא בשביל שהיה חשוב יותר אלא מפני שהוא ממשפחה מיוחסת יותר מחנן בן אבישלום ואומר רבי דמ"מ תקשי לן אמאי לא משני כדמשני ר"ת ולאו פירכא היא דאי תנא להו לפי שדברו במשנתנו הוה ליה למיתני שני דייני גזירות שהיו בירושלים אבל מדקתני היו בירושלים משמע שנים היו ותו לא ועוד מדתניא בסמוך רבי נתן אומר אף נחום המדי אחד מדייני גזירות שבירושלים היה ועל כרחך אברייתא לא קאי דא"כ לר' נתן ארבע הוו ואנן מוקמינן דההיא דקתני שלשה אדמון וחנן ונחום המדי לרבי נתן אלא ודאי דחשיב ליה החשובין יותר משום הכי קאמר אף נחום המדי היה אחד מגוזרי גזירות והיה חשוב כמותם. מ"ר:

גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה - הא דלא פריך הכא והיכי עבדי הכי והכתיב ושוחד לא תקח כדפריך עליה דקרנא אומר ר"ת משום דלא אסור אלא מבעלי דינים אבל הכא משל צבור ורבי מפרש דהכא לאו בתורת שכר היו נוטלין אלא הכא כל שעה היו יושבין בדין ולא היו עוסקין בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסן אבל קרנא אקראי בעלמא היה יושב ולא היה לו ליטול שכר ומהאי טעמא נמי אתי שפיר הא דקאמר לקמן (כתובות דף קו.) מלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אף על פי ששכר תלמוד תורה אסור כדאיתא בפרק אין בין המודר (נדרים דף לז.) מ"ר:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

ריטב"א

קשי' תלת אתרין קשיא גזילות אגזירות וא"ת ואי גזילות אגזירות קשיא דתני דתרי מילי ננהו כדקס"ד השתא תלתא אתרין ל"ק הא בגזילות והא בגזירות. וי"ל דלא מסתברא דלהוי לדיין אחד שתי שררות בירושלים דאיכא כמה חשובים להעמיד אנשים מיוחדים לכל שררה ושררה:

דחשיב ליה קתני כתב ר"ת ז"ל דליכא לפרושו כפשוטו דחשיב טפי דהא וודאי חנן המצרי חשוב מחנן בן אבשלום כיון דאקדמיה בברייתא אלא ה"פ דחשיב טפי הא וודאי בהאי פירקא כלומר דאיירי ביה כגון חנן ואדמון דאלו חנן המצרי לא איירי ביה ור"י ז"ל הקשה ע"ז מדתני בסמוך ר' נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים הוה וע"כ לא קאי אברייתא דא"כ לר"נ ד' הוה ואנן מוקמינן דההיא ג' אדמון ונחום וחנן בר' נתן אלא דר"נ אמתניתן קאי ואי לא קתני תנא דמתני' אלא ההוא דאיירי בפרקין א"כ מאי קאמר ר"נ אף נחום המדי דלמא ת"ק מודה ביה אלא דכיון דלא איירי במתניתן לי תני ליה אלא ודאי הכי קאמר דחשיבו להו טפי קתני ודקאמרת דתנן המצרי חשיב טפי כיון דאקדמיה תנא ברא הא לא אריא דזימנין דמקדים תנא ההוא דלא חכים וחשיב כולי האי משום דמייחס טפי כדתנן התם מעשה בר"א ור' יהושיע ור"א ב"ע ור"א ואלו ר"ע חכים טפי מר"א בן עזריה דהכי מוכח ביבמות פ"ק גבי מעשה בר' דוסא בן הרקנוס שהלכו אליו ר' יהושע ור"א ור"ע ונכנסו ואמרו להם יש כאן עזריה חבירנו דאלמא לא היה מכירו ועל ר"ע היה אומר אתה עקיבא בן יוסף ששמך יוצא מסוף העולם ועד סופו ואפילו הכי קדמתא תנא לר"א בן עזריה או לפי שהיה נשיא או משום דמיוחס טפי שהוא עשירי לעזרא כדאיתא בפרק תפלת השחר וא"ת למה לא תרצו כאן כפי' ר"ת דההוא לא מיירי בפרקין לא תנא ליה וי"ל דא"כ ה"ל למתני שהיו בירושלים אבל מדקתני היו משמע שנים ותו לא כן משמע בתוספת שהיו גוזרין גזירות על הגזילות פי' רש"י ז"ל קנסות ולאו דווקא קנסות דהא ממונא הוא אלא כעין קנסות שהיו פוסקין דבר שידוע לתשלומין לנטיעה ולא כפי מה שהם. נוטלים שכרם וא"ת אמאי לא פרכי' כדפריך תלמודא לקמן לקרנא ותרצו בתוספת שהרי כיון שזו היתה אומנתן ולא היו עוסקים בדבר אחר ולא היה להם [במה] להתפרנס על הצבור לפרנסם להתפרנס (על הצער) לפי כבודם ואין בזה משום שוחד לא תקח וכן אתה אומר במה שאומר לקמן במגיהי ספרים ובלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה ומהאי טעמא ליכ' משום מה אני בחנם אבל קרנא לא היה קבוע לזה אלא שהיה עושה כן לאקראי בעלמא ומשום הכי פרכינן עלה ואפרקינן דאפילו בההיא שכר בטלה דמוכרחא שרי. הא דתנן הנותן שכרו לדון. פירשנו בפ"ק דקדושין:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף ק״ה עמוד א׳

מסכת כתובות דף ק״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־463 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף ק״ה ע״א

פתיחה בקורא