5רשב"ג אומר כו'. מאי ״בודק״? כדשמואל. דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים. כתוב בספר בן סירא: (משלי טו, טו) ״כל ימי עני רעים״. והאיכא שבתות וימים טובים? כדשמואל. דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים.

6בן סירא אומר: ״אף לילות, בשפל גגים גגו, ובמרום הרים כרמו, ממטר גגים לגגו, ומעפר כרמו לכרמים״.

מתני׳ · משנה

7הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין. אחד האנשים ואחד הנשים.

8נשא אשה בא"י וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא. נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא.

גמ׳ · גמרא

9״הכל מעלין״ לאתויי מאי? לאתויי עבדים.

10ולמאן דתני עבדים בהדיא, לאתויי מאי? לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.

11״ואין הכל מוציאין״ לאתויי מאי? לאתויי עבד שברח מחוצה לארץ לארץ, דאמרינן ליה: זבניה הכא וזיל, משום ישיבת ארץ ישראל.

12״הכל מעלין לירושלים״ לאתויי מאי? לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.

13״ואין הכל מוציאין״ לאתויי מאי? לאתויי אפי' מנוה הרעה לנוה היפה. ואיידי דתנא רישא ״אין מוציאין״, תנא סיפא נמי ״אין מוציאין״.

ברייתא

14ת"ר הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות, ואם לאו תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות, ואם לאו יוציא ויתן כתובה.

15היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו תצא בלא כתובה. הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו יוציא ויתן כתובה.

16נשא אשה כו'. הא גופא קשיא:

17קתני: נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא, נותן לה ממעות ארץ ישראל אלמא בתר שיעבודא אזלינן. אימא סיפא: נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל, נותן לה ממעות ארץ ישראל אלמא בתר גוביינא אזלינן!

18אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן. קסבר כתובה דרבנן.

19רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא. קסבר כתובה דאורייתא.

ברייתא

20תנו רבנן: המוציא שטר חוב על חבירו, כתוב בו בבל מגבהו ממעות בבל, כתוב בו ארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב בו סתם, הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל, הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגבהו. מה שאין כן בכתובה.

21אהייא? אמר רב משרשיא: ארישא, לאפוקי מדרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא.

22כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגבהו. ואימא נסכא? א"ר אלעזר: דכתיב ״ביה מטבע״. ואימא פריטי? אמר רב פפא: פריטי דכספא לא עבדי אינשי.

ברייתא

23ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. שנא' (ויקרא כה, לח) ״לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים״.

24וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) ״כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים״, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים׃

25ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר:

תוספות

ואין הכל מוציאין לאתויי מאי - ואם תאמר אמאי לא משני לאתויי עבד שברח לירושלים כדרבינן לעיל ואין הכל מוציאין דרישא ויש לומר דבירושלים ליכא למימר הכי דאין אנו רוצים שיהיו עבדים בירושלים יותר מדאי אלא מיוחסים. ר"ת:

הכי גרסי' בכל הספרים דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל משום ישוב ארץ ישראל - מפרש ה"ר יוסף בן ה"ר יום טוב אע"ג דגרסינן בהשולח (גיטין דף מה. ישם) ההוא עבדא דברח לא"י אתא מריה אבתריה אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ניכתוב לך שטרא אדמיה ואי לא מפקענא לך מדרבי אחי בר יאשיה דדריש אל תסגיר עבד אל אדוניו בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל והכא לא מפקענא ליה מיניה אלא אמרי' ליה זיל זבניה התם מיירי כשלא היה מוצא בארץ ישראל למי ימכור לכך קאמר נכתוב לך שטרא אדמיה דאל"כ כל העבדים יפקיעו עצמן מידי אדוניהם שיברחו לארץ ור"ת פירש דהאי זבניה דהכא לאו מכירה ממש לאחרים אלא לעצמו והיינו נכתוב שטרא אדמיה:

הוא אומר לעלות כו' - אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם:

היא אומרת לצאת כופין אותה - תימה מאי איריא בא"י אפי' בשאר ארצות נמי היאך תוכל לדוחקו לצאת ממקומו וי"ל דהכא אפי' מנוה הרע לנוה היפה:

ואימא נסכא - מהכא משמע דנסכא עדיפא ממעות ודינרין של כסף דאי פחותה מאי קושיא דאין ה"נ דהא קאמר מה שירצה מגבהו אלא ודאי עדיפא ואפילו הכי פריך ואימא נסכא כיון שכתוב בו כסף סתמא לא משמע שהוא חייב לו מטבע ואמאי מגבהו מה שירצה דמשמע שיתן לו ממטבע הפחות:

רישוי: CC0

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

ואימא נסכא וכו' - והרשב"א כתב מגבהו מה שירצה פחות שבמטבעות, ואימא נסכא, כלומר יתן לו פחות שבמשקלות דהיינו אודני חב"ה הכל לפי שקלי המקום.

דכתיב ביה מטבע - כלומר מאה כסף של מטבע (בשטמ"ק).

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף ק״י עמוד ב׳

מסכת כתובות דף ק״י עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־592 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף ק״י ע״ב

פתיחה בקורא