בוני התלמוד

    מסכת כתובות דף כ״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' שתי נשים שנשבושיש עדים שנשבו:

    שמעידות זו את זוכל אחת אומרת חברתי טהורה:

    הרי אלו נאמנותדבשבויה הקילו להאמין עד אחד ואפילו אשה:

    גמ' נאמנתעל הכל:

    אינה נאמנתעל כלום ולקמיה מפרש לה לכולה:

    אי דליכא עדיםשנשבו:

    אלא פשיטא דאיכא עדיםהלכך אעצמה אינה נאמנת לטהרה וחברתה נמי אע"ג דאנן אמרינן בחזקת טמאה קיימא ההוא לאו משום הימנותא דהך הוא דבלאו סהדותא דידה נמי בחזקת טומאה היא:

    ואינה נאמנת על חברתהעל כרחך משמע דחברתה בחזקת טהורה קיימא דבשלמא אינה נאמנת דרישא אע"ג דאכולה מילתא משמע שייך למיתנייה משום דידה אלא הכא דבהדיא תנא אינה נאמנת על חברתה קשה:

    אלא פשיטא דליכא עדיםואדידה מהימנא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא:

    דאפיךמיפך את כל דבריה:

    שויתה לנפשה חתיכה דאיסוראלפיכך אין העד נאמן לטהרה:

    חברתה משתריא אפומא דידהדבשבויה האמינו חכמים עד אחד להקל ואפילו עבד או שפחה כדקתני מתני' (לקמן כתובות דף כז.) אם יש להן עדים אפילו עבד כו' וכל מקום שנאמן בו עד אחד הרי הוא כשנים ואין דברי אחד שכנגדו לטמא עומד במקום שנים:

    הכי גרסינן איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינהואעדי שבוייה קאי דעד אחד בטומאה אינו כלום אלא בסוטה בלבד שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:

    היינו רישאהני מילי תרוייהו אשמעינן ברישא חתיכה דאיסורא מרישא שמעינן שריותא דחברתה אפומא דעד מסיפא דרישא שמעינן תרתי בבי קמייתא רישא קרי להו דדמיין להדדי ותרתי בבי בתרייתא חדא מילתא היא דבכל חדא תנן מילתא וחילופה בין ברישא בין בסיפא:

    מהו דתימא כו'ומשום נאמנת על עצמה תנא ליה:

    איהי כיון דאיכא עדים גרסינן:

    היינו רישא דרישאדהא ודאי משום דאינה נאמנת על עצמה לא אצטריך למיתנייה דהא טובא אשמועינן דבמקום עדי שבויה לא מהימנא למימר טהורה אני ומשום נאמנת על חברתה הוא דאצטריך דאע"ג דעד קא מכחיש לה מהימנא והא ברישא דרישא אשמעינן:

    במקום דפסלה לנפשההתם הוא דמהימנא אחברתה משום דקאמרה טמאה אני:

    אבל היכא דמכשרא נמי לנפשהאימא משום דידה הוא דקאמרה ולא אחברתה:

    קמ"ל גרסינן:

    ל"א גרסינן מהו דתימא כי מהימנא במקום עד פסול כגון דעד דקא מפיך הוי אשה אבל במקום עד כשר לא תנא משנה יתירה דאפי' במקום עד כשר:

    מתני' וכן שני אנשיםלא גרסינן שנשבו:

    אין נאמניםליתן להן תרומה:

    ובזמן שמעידין זה את זהשכל אחד אומר אני וחברי כהן:

    רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחדואפילו היכא דליכא גומלין וכל שכן הכא דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך:

    עורריןשקורין עליו שם פסול:

    מעליןהיכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לתנא קמא דר' יהודה:

    רבן שמעון כו'בגמ' מפרש מאי בינייהו:

    גמ' כל הנידתנא מתניתין לאשמועינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר ל"ל:

    משום דאיכא דררא דממונאהלכך אי לאו דפשיטא מלתא שלקחה מאביו לא היה אומר של אביך היתה וגורם לעצמו הפסד ממון וכשאומר תחלת דבריו על שם סופו אמרו לגמור בהן ולקחתיה הימנו:

    אבל עדיםשאמרו כתב ידינו הוא:

    דליכא דררא דממונאלגבייהו דלימטינהו פסידא בהאי עדות:

    אימא לאליתהמנו למימר אנוסין היינו דמעיקרא כי אמרו כתב ידינו הוא אדעתא דסהדותא אמרו ולאו למיגמר בה אנוסים היינו והדר אימליכו למיגמר בה הכי קמשמע לן:

    דלעלמאאין הדבור האחרון מהני לעצמו אלא לאחרים ומשום אחרים לא הוו הדרי במלתייהו אבל איהו גופיה דלנפשיה מהני כי הדר ואמר לקחתיה:

    כתובות 23 עמוד ב

    מתני׳ · משנה

    1שתי נשים שנשבו, זאת אומרת ״נשביתי וטהורה אני״, וזאת אומרת ״נשביתי וטהורה אני״ אינן נאמנות. ובזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות.

    גמ׳ · גמרא

    2ת"ר ״אני טמאה וחברתי טהורה״ נאמנת. ״אני טהורה וחברתי טמאה״ אינה נאמנת. ״אני וחברתי טמאה״ נאמנת על עצמה, ואינה נאמנת על חברתה. ״אני וחברתי טהורה״ נאמנת על חברתה, ואינה נאמנת על עצמה.

    3אמר מר: ״אני טהורה וחברתי טמאה״ אינה נאמנת. היכי דמי? אי דליכא עדים, על עצמה אמאי לא מהימנא? ״נשביתי וטהורה אני״ קאמרה! אלא פשיטא דאיכא עדים.

    4אימא מציעתא: ״אני וחברתי טמאה״ נאמנת על עצמה, ואינה נאמנת על חברתה. ואי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דליכא עדים.

    5אימא סיפא: ״אני וחברתי טהורה״ נאמנת על חברתה, ואינה נאמנת על עצמה. ואי דליכא עדים אעצמה אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דאיכא עדים.

    6רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים! אמר אביי: אין. רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים.

    7רב פפא אמר: כולה דאיכא עדים, ואיכא עד אחד דקא אפיך. אמרה: ״אני טמאה וחברתי טהורה״, ואמר לה עד אחד: ״את טהורה וחברתך טמאה״. איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתה משתריא אפומא דידה.

    8״אני טהורה וחברתי טמאה״, ואמר לה עד אחד: ״את טמאה וחברתך טהורה״. איהי, כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה, חברתה משתריא אפומא דעד.

    9״אני וחברתי טמאה״, ואמר לה עד אחד: ״את וחברתך טהורה״ איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתא משתריא אפומא דעד. הא תו למה לי? היינו רישא!

    10מהו דתימא: הני תרוייהו טהורות נינהו, והאי דקאמרה הכי, (שופטים טז, ל) ״תמות נפשי עם פלשתים״ היא דקא עבדה קמ"ל׃

    11״אני וחברתי טהורה״, ואמר לה עד אחד: ״את וחברתך טמאה״, איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה. חברתה משתריא אפומא דידה. הא תו למה לי? היינו רישא דרישא!

    12מהו דתימא: כי מהימנא במקום דפסלה נפשה, אבל במקום דמכשרא נפשה אימא לא מהימנא, קא משמע לן.

    מתני׳ · משנה

    13וכן שני אנשים, זה אומר ״כהן אני״, וזה אומר ״כהן אני״ אינן נאמנין. ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין. רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר: אימתי במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד. רשב"ג אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד.

    גמ׳ · גמרא

    14כל הני למה לי! צריכי, דאי תנא מודה רבי יהושע, משום דאיכא דררא דממונא. אבל עדים, דליכא דררא דממונא אימא לא.

    15ואי תנא עדים, משום דלעלמא, אבל איהו, דלנפשיה,׃

    תוספות

    שתי נשים שנשבואומר ר"י דלא גרסינן זאת אומרת נשביתי וטהורה אני כו' אלא זאת אומרת טהורה אני דהא בדאיכא עדים שנשבו איירי ומיהו יש לקיים הגירסא דאיירי דאינהו לא ידעי דאיכא עדים ואשמועינן דאפילו הכי לא מהימני:

    אין רישא וסיפא דאיכא עדים ומציעתא דליכא עדיםהשתא לא פריך הא תו למה לי כדפריך אשנויא דרב פפא דהשתא אצטריך כולהו אני טהורה וחברתי טמאה אשמעינן כיון דאיכא עדים לא מהימנא אנפשה ואני וחברתי טמאה אשמעינן דלא מהימנא אחברתה היכא דליכא עדים ומשתריא חברתה אפומא דנפשה ואני וחברתי טהורה אשמועינן אע"ג דאיכא עדים מהימנא אחברתה דרישא דרישא איכא לאוקמי בדליכא עדים ואין נראה דאי בדליכא עדים היינו מציעתא אלא בדאיכא עדים איירי ומ"מ איצטריך האי סיפא לאשמועינן דנאמנת אחברתה ואע"ג דלא פסלה נפשה והיה לנו לחוש לגומלים אפילו הכי מהימנא:

    הא תו למה לי היינו רישאוא"ת ואמאי לא קאמר הכא מרישא דרישא כדקאמר בסמוך דהא שמעינן מרישא דרישא דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא וחברתה משתריא אפומא דידה וכ"ש דמשתריא אפומא דעד אחד וי"ל דהכא ניחא ליה למנקט סתמא דהיינו רישא משום דמרישא נמי שמעינן דחברתה משתריא אפומא דעד אחד אבל בסמוך לא מצי פריך אלא מרישא דרישא:

    דאיכא דררא דממונאפירש ר"ח שהאומר הוא מוחזק בשדה אבל העדים אין בידם כלום:

    אבל הכא דליכא דררא דממונא לאקשה לרשב"א הא איצטריך גבי עדים לאשמועינן דמהימני במגו לפסול השטר דהא אע"ג דר' מאיר פליג אסיפא מודה ברישא:

    רישוי: CC-BY-NC

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    אמר מר, אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת היכי דמי וכו'אבל רישא דקתני אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת לא הוה קשיא ליה בגויה מידי, השתא דההיא בין דאיכא עדים שנשבו בין דליכא עדים מצית מוקמת ליה. אבל במסקנא דמוקמינן לה לברייתא כולה דאיכא עדים שנשבו ואיכא עד אחד דקא אפיק התם איכא לאקשויי נמי רישא היכי דמי ולברורה כדמברר לה, אילימא דליכא עדים מעצמה אמאי לא מהימנא דהא הפה דאסר הפה שהתיר הוא, אלא פשיטא דאיכא עדים שנשבו ומשום הכי לא מהימנא אעצמה ואחברתה איכא למימר דאינה נאמנת דקתני לא קאי אחברתה דחברתה לאו משום נאמנותה הוא דמטמינן לה אלא משום עדים, ולא קתני אינה נאמנת אלא אעצמה שהיא צריכא נאמנותא.

    אימא מציעתא אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חבירתה, ואי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא. ולישנא דקאמר נאמנת ואינה נאמנת לאו דוקא, דהא הכא לאו משום נאמנותה היא דמטמו לה לעצמה אלא משום עדים, ואחברתה נמי דאמרינן אמאי לא מהימנא לאו דוקא, דאי משום נאמנותא לא ארייא, דהא עד אחד לטמאה אינו נאמן, והיינו דכי אוקימנא לה בדאיכא עדים אתרצה לה דמדינא אחברתה לא מהימנא, אלא משמע לה נאמנת ואינה נאמנת עושין כמה שאמרה אין עושין כמה שאמרה, כן נראה לי. עוד יש לי לומר, דאינה נאמנת משמע דאין בדבריה כלום, דאילו בא לאחר מכאן עד אחד ואמר טהורה נאמן, ולפיכך אקשינן אמאי נהמנא לבטל דברי עד טהרה שבא לאחריה דהוה עד אחד בהכחשה, וזה כפירוש אחד מן הדעות שאני כותב בסמוך דאפילו בשבויה עד אחד בהכחשה אינו כלום.

    ואמר לה עד את טהורה וחברתך טמאה איהי שויתא נפשה חתיכה דאיסורא חבירתא משתריא אפומה דידה. כלומר, משום דעולא דאמר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ועד טהרה הימנה רבנן כשנים, והאי דקאמר טמאה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואם תאמר, והא דאמרינן בסוטה פרק מי שקנא (לא, ב), דלא אמר עולא אלא כשבאו בזה אחר זה, אבל בבת אחת לא, אלא הוה ליה עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא, ואיתא נמי ביבמות פרק האשה שלום (יבמות קיז, ב) דתנן התם, עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת הרי זו לא תנשא ואף על גב דהאי דקאמר מת המנוה רבנן כדעולא, ואיכא למימר דהכא בשבאו בזה אחר זה, ואחר שהתירוה על פי חברתה בא העד והעיד עליה שהיא טמאה, ומציעתא דקתני אני טהורה וחברתי טמאה ואתא עד אחד ואמר את טמאה וחברתיך טהורה, ואמרינן חברתה משתריא אפומא דעד, בדאתא עד מעיקרא ואמר חברתה טהורה, וברייתא לצדדין קתני רישא כשבאה היא תחלה ומציעתא כשבא העד תחלה, ולעולם דאתא עד טהרה תחלה ואמר לה עד את טמאה וחברתך טהורה, לאו דוקא אמר לה, דמשמע דהיא באה תחלה. אי נמי איכא למימר, כפשטה, דאמרה היא תחילה ואפילו הכי עד טהרה הבא באחרונה נאמן, ומקולי שבויה שנו כאן, דאף על גב דבעלמא לא מהימן בשבויה הקילו.

    האי תו למה לי היינו רישאנראה לי דרישא קאמר, דאני טמאה וחברתי טהורה, ואף על גב דבההיא משתריא חברתה אפומא דידה והכא משתריא אפומא דעד, שפיר קאמר דהיינו דרישא מכל שכן, דהשתא התם מישתריא אפומא דחברתה ואף על גב מפיך, הכא דמישתריא אפומא לא כל שכן. הא דקרי לה הכא רישא ולקמן קרי לה רישא, אבל אידך דהויא סיפא דסיפא קרי לה לרישא רישא דרישא, ורש"י ז"ל לא פירש כן.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כתובות דף כ״ג עמוד ב׳

    מסכת כתובות דף כ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־385 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' שתי נשים שנשבו שיש עדים שנשבו:

    שמעידות זו את זו כל אחת אומרת חברתי טהורה:

    הרי אלו נאמנות דבשבויה הקילו להאמין עד אחד ואפילו אשה:

    גמ' נאמנת על הכל:

    אינה נאמנת על כלום ולקמיה מפרש לה לכולה:

    אי דליכא עדים שנשבו:

    אלא פשיטא דאיכא עדים הלכך אעצמה אינה נאמנת לטהרה וחברתה נמי אע"ג דאנן אמרינן בחזקת טמאה קיימא ההוא לאו משום הימנותא דהך הוא דבלאו סהדותא דידה נמי בחזקת טומאה היא:

    ואינה נאמנת על חברתה על כרחך משמע דחברתה בחזקת טהורה קיימא דבשלמא אינה נאמנת דרישא אע"ג דאכולה מילתא משמע שייך למיתנייה משום דידה אלא הכא דבהדיא תנא אינה נאמנת על חברתה קשה:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Ketubot 23b · Sefaria

    תוספות

    שתי נשים שנשבו אומר ר"י דלא גרסינן זאת אומרת נשביתי וטהורה אני כו' אלא זאת אומרת טהורה אני דהא בדאיכא עדים שנשבו איירי ומיהו יש לקיים הגירסא דאיירי דאינהו לא ידעי דאיכא עדים ואשמועינן דאפילו הכי לא מהימני:

    אין רישא וסיפא דאיכא עדים ומציעתא דליכא עדים השתא לא פריך הא תו למה לי כדפריך אשנויא דרב פפא דהשתא אצטריך כולהו אני טהורה וחברתי טמאה אשמעינן כיון דאיכא עדים לא מהימנא אנפשה ואני וחברתי טמאה אשמעינן דלא מהימנא אחברתה היכא דליכא עדים ומשתריא חברתה אפומא דנפשה ואני וחברתי טהורה אשמועינן אע"ג דאיכא עדים מהימנא אחברתה דרישא דרישא איכא לאוקמי בדליכא עדים ואין נראה דאי בדליכא עדים היינו מציעתא אלא בדאיכא עדים איירי ומ"מ איצטריך האי סיפא לאשמועינן דנאמנת אחברתה ואע"ג דלא פסלה נפשה והיה לנו לחוש לגומלים אפילו הכי מהימנא:

    הא תו למה לי היינו רישא וא"ת ואמאי לא קאמר הכא מרישא דרישא כדקאמר בסמוך דהא שמעינן מרישא דרישא דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא וחברתה משתריא אפומא דידה וכ"ש דמשתריא אפומא דעד אחד וי"ל דהכא ניחא ליה למנקט סתמא דהיינו רישא משום דמרישא נמי שמעינן דחברתה משתריא אפומא דעד אחד אבל בסמוך לא מצי פריך אלא מרישא דרישא:

    דאיכא דררא דממונא פירש ר"ח שהאומר הוא מוחזק בשדה אבל העדים אין בידם כלום:

    אבל הכא דליכא דררא דממונא לא קשה לרשב"א הא איצטריך גבי עדים לאשמועינן דמהימני במגו לפסול השטר דהא אע"ג דר' מאיר פליג אסיפא מודה ברישא:

    Tosafot on Ketubot 23b · Sefaria · CC-BY-NC

    רשב"א

    אמר מר, אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת היכי דמי וכו' אבל רישא דקתני אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת לא הוה קשיא ליה בגויה מידי, השתא דההיא בין דאיכא עדים שנשבו בין דליכא עדים מצית מוקמת ליה. אבל במסקנא דמוקמינן לה לברייתא כולה דאיכא עדים שנשבו ואיכא עד אחד דקא אפיק התם איכא לאקשויי נמי רישא היכי דמי ולברורה כדמברר לה, אילימא דליכא עדים מעצמה אמאי לא מהימנא דהא הפה דאסר הפה שהתיר הוא, אלא פשיטא דאיכא עדים שנשבו ומשום הכי לא מהימנא אעצמה ואחברתה איכא למימר דאינה נאמנת דקתני לא קאי אחברתה דחברתה לאו משום נאמנותה הוא דמטמינן לה אלא משום עדים, ולא קתני אינה נאמנת אלא אעצמה שהיא צריכא נאמנותא.

    אימא מציעתא אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חבירתה, ואי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא. ולישנא דקאמר נאמנת ואינה נאמנת לאו דוקא, דהא הכא לאו משום נאמנותה היא דמטמו לה לעצמה אלא משום עדים, ואחברתה נמי דאמרינן אמאי לא מהימנא לאו דוקא, דאי משום נאמנותא לא ארייא, דהא עד אחד לטמאה אינו נאמן, והיינו דכי אוקימנא לה בדאיכא עדים אתרצה לה דמדינא אחברתה לא מהימנא, אלא משמע לה נאמנת ואינה נאמנת עושין כמה שאמרה אין עושין כמה שאמרה, כן נראה לי. עוד יש לי לומר, דאינה נאמנת משמע דאין בדבריה כלום, דאילו בא לאחר מכאן עד אחד ואמר טהורה נאמן, ולפיכך אקשינן אמאי נהמנא לבטל דברי עד טהרה שבא לאחריה דהוה עד אחד בהכחשה, וזה כפירוש אחד מן הדעות שאני כותב בסמוך דאפילו בשבויה עד אחד בהכחשה אינו כלום.

    ואמר לה עד את טהורה וחברתך טמאה איהי שויתא נפשה חתיכה דאיסורא חבירתא משתריא אפומה דידה. כלומר, משום דעולא דאמר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ועד טהרה הימנה רבנן כשנים, והאי דקאמר טמאה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואם תאמר, והא דאמרינן בסוטה פרק מי שקנא (לא, ב), דלא אמר עולא אלא כשבאו בזה אחר זה, אבל בבת אחת לא, אלא הוה ליה עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא, ואיתא נמי ביבמות פרק האשה שלום (יבמות קיז, ב) דתנן התם, עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת הרי זו לא תנשא ואף על גב דהאי דקאמר מת המנוה רבנן כדעולא, ואיכא למימר דהכא בשבאו בזה אחר זה, ואחר שהתירוה על פי חברתה בא העד והעיד עליה שהיא טמאה, ומציעתא דקתני אני טהורה וחברתי טמאה ואתא עד אחד ואמר את טמאה וחברתיך טהורה, ואמרינן חברתה משתריא אפומא דעד, בדאתא עד מעיקרא ואמר חברתה טהורה, וברייתא לצדדין קתני רישא כשבאה היא תחלה ומציעתא כשבא העד תחלה, ולעולם דאתא עד טהרה תחלה ואמר לה עד את טמאה וחברתך טהורה, לאו דוקא אמר לה, דמשמע דהיא באה תחלה. אי נמי איכא למימר, כפשטה, דאמרה היא תחילה ואפילו הכי עד טהרה הבא באחרונה נאמן, ומקולי שבויה שנו כאן, דאף על גב דבעלמא לא מהימן בשבויה הקילו.

    האי תו למה לי היינו רישא נראה לי דרישא קאמר, דאני טמאה וחברתי טהורה, ואף על גב דבההיא משתריא חברתה אפומא דידה והכא משתריא אפומא דעד, שפיר קאמר דהיינו דרישא מכל שכן, דהשתא התם מישתריא אפומא דחברתה ואף על גב מפיך, הכא דמישתריא אפומא לא כל שכן. הא דקרי לה הכא רישא ולקמן קרי לה רישא, אבל אידך דהויא סיפא דסיפא קרי לה לרישא רישא דרישא, ורש"י ז"ל לא פירש כן.

    Rashba on Ketubot 23b · Sefaria

    ריטב"א

    תנו רבנן אני טמאה וכו' וכולה מתניתין איירי כשחברתה שותקת או בדלית' אי נמי בשוטה דאי איתא דמכחשת לה הא ודאי לא משתרי אפומה דידה דהא שוויתה לנפשה חתיכה דאסורא אפילו עדים שבי' דהא שוויתה לנפש' חתיכ' דאסורא:

    אמר מר אני טהורה אבל בהא קמא ל"ק כלל דההיא שפיר אתי' בין דאיכא עדי' שבי' בין דליכא עדי' שבי' דין הוא שתהא טמאה דהא שוויתא לנפשא חתיכה אסור' ואפילו עידי' שבי' חברתא טהורה על פיה דאנן תנן הכל נאמנים להכשירה אפילו עבד אפילו שפחה ומיהו כדאתו רב פפא ואמ' מתני' איירי בדאיכא עד אחד דאפיך מיפך כולה ואפילו בבא קמא אלא כההיא שבי' והדין אורחא דתלמודא ואלא פשיטא דאיכא עדים כלו' עדים שבוי' והא דקתני שאין נאמנות על חברתה ה"ק שאין אנו צריכין לנאמנתה ואיידי דתנא ממש שאינה נאמנת בדידה תנא נמי גבי חברתה כיון דכיילי כחדא בחד לישנא אבל בסמוך פרכינן אחברתה אמאי לא מהימנא ולא פריש' דקאמר אין אנו צריכין לנאמנת ולית ליה למתני' הכי כיון דבגופא קתני נאמנות ממש ולא כיילי' בהדא חברת' בהאי לישנא:

    חברתה משתרי דידה פירוש כגון דאתיא איהי מעיקר והימנוה רבנן כבי תרי כעולא וכן אידך חברתה משתרי' אפומ' דעד אחד דאתא אותו העד מעיקרא הא לאו הכי עד אחד הא בהכחשה ליכא כלום ואע"פ שזה איש וכדאמרינן בירושלמי ביבמות ר"ג בר מרימר בשם רב כל מקום שהכשיר עדות אשה באיש האיש מכחיש האשה והאשה מכחשת את האיש ע"כ הלכך אפילו נשא' לאיש ההוא תצא ושלא כדברי הרמב"ם וכבר כתיבנא לה לה ביבמות בס"ד:

    ה"ג איהו כיון דאיכא עדים לאו כל כמיני' כלומר כיון דאיכא עדים שבי' ולא גרסינן דאיכא עדים דמשמע דמשום האי דאי עד אחד דטומא' היה ולא מהימנא והא ליכא דבלאו עד דטומאה לא מהני כל היכא דאיכא עד שבוי' וכדאמרינן במתניתין בהדי':

    חברתה משתרי אפומי' דעד וא"ת אמאי לא פרכינן הכי דמאי קמ"ל דהא מדקתני רישא דמשתרי אפומא דידה ממילא ידעינן דמשתרי דעד כשר ותירצו בתוספות דדלמא הוה אמינא דוקא אפומי' דחבירתה שלא זז מתוך ידה אבל אפומא דעד דעלמא משתרי כיון דאיכא הכחשה דהא דהות קיימא בהדה וכי תנא הך דעד הוה אמינא דוקא אפומא דעד כשר אבל האשה וחברתה לא משתרי במקום הכחשה דעד אחד קא משמע לן:

    היינו רישא פירוש רישא דהך מציעתא דהא מסתמא כולה דכוותה דהכא אינו אלא במאי דקתני דמשתרי חברתה אפומא דעד לאו הכחשה גמורה היא ותמות נפשי עם פלשתים קאמר אבל לעיל דליכא למימר הכי לא משתרי אפומא דעד כיון דהא קיימא תמיד בהדה אכחשה לי' קמ"ל אבל היכי דמכשרה נפשה לא מהימן קמ"ל ומיהו דאי קמייתא לא נצרכה ומאידך נפקא אלא דתנא לא זו אף זו קתני דעקרה תנא בההוא צריך ליה דכי קתני אידך דעדיפא שבקי' לקמא כדאי':

    אבל עדים דליכא דררא דממונא פירוש דליכא דידהו דררא דממונא בהא אבל א"א דאסורא דרבנן לא קמ"ל וה"ה דממונא לא גמרי מאיסורא דאוקי ממונא בחזקת מרי' אינו נאמן להשיא אשה תמיהא לי מילתא להשיאו אשה מאי עדות בעי דאי להשיאו אשה בקהל ישראל הא כל ישראל בחזקת כשרים עומדים וכדאמרינן התם זיל גלי או נסיב בת מינך מכלל דכל היכי דלא ידעי פסולי דידי' כי אמר ישראל כשר אני מהימן ליה להשיאו בת ישראל כשירה ואי משום חללות דהוי פסול לכהונ' הא נמי לית לן למיחוש מסתמא ועוד הרי לא הוזהרו כשרות לינש' לפסול ותירץ ר"ת ז"ל דלהשיאו אשה לאו דוקא אלא לומר דאין מעלין אותו ליוחסין שיהא אצלנו בחזקת כהן כשר ומיוחס ולהעלו' את בנו לעבוד' או לסנהדרין ולהשיאו בתו לכהן בלא בדיקה דאמר בפרק בתרא דקדושין דכהן הנושא אשה חייב לבדוק בד' אמהות ואינו רשאי לסמוך על החזקה של משפחה שתהא בחזקת כשירה ואיכא למימר להשיאו אשה ממש שאין אצלן בחזקת כהן ומיוחס לעבודה ולסנהדרין על שנתחייבו להשיאו אשה בדוקה כהן ומיוחס:

    Ritva on Ketubot 23b · Sefaria

    מאירי

    המשנה החמשית והכונה בה בביאור החלק השלישי גם כן והוא שאמר שתי נשים שנשבו זו אומרת נשביתי וטהורה אני וזו אומרת נשביתי וטהורה אני אינן נאמנות בזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות וכן שני אנשים שנשבו זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין בזמן שהם מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד רשב"ג אמר משם שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר הר"ם פי' ענין אמרו שנשבו שנדע באמת שנשבו ועם זה הנה הן נאמנות שהן טהורות כאשר יעידו כל אחת ואחת לחברתה שהיא טהורה לפי שהקלו בעדות שביה שהיא טהורה באשה או קרוב או קטן מסיח לפי תומו ויתאמת העדות לשבויה שהיא טהורה כשיעיד לה העד שלה שלא עזב אותה מעת השבי עד שיצתה מרשות הגוים פי' עוררין מערערין יערערו ויאמרו שהוא אינו כהן ומן העקר שאצלנו אין ערער פחות משנים ומחלקת רשב"ג עם ת"ק אמנם הוא בצרוף עדות לפי מה שהתבאר והוא שיהו אנשים יודעים שאביו כהן עוד יצא קול על זה הכהן שהוא חלל והורידוהו מן הכהנה ואחר זה העיד עד אחד שהוא כשר רשב"ג אמר יצטרף זה העד עם העד הראשון ואף אם יש זמן ביניהם ומעלין אותו לכהונה לפי שיש שנים עדים כשהוא כשר ושנים כשהוא פסול והוחזק העדות וישאר בחזקת אביו אשר הוא כהן כשר ות"ק סבר לא יצטרף ואין מעלין אותו לכהונה עד שיעידו שני עדים בזמן אחד שהוא כשר יכחישו לעדותם העדות אשר העידו כשהוא חלל וישאר בחזקתו והלכה כרשב"ג לפי העקרים אשר אצלנו שנצרף העדות ואע"פ שהיה ביניהם שנים וכן יעידו העדים מיוחדים בכל העריות זולת הגט כמו שהתבאר ובעידי נפשות גם כן ולהם דינין יתבארו במקומם ממסכת סנהדרין:

    אמר המאירי שתי נשים שנשבו ר"ל בודאי או שיש עדים שנשבו שאין כאן עוד דין הפה שאסר הוא הפה שהתיר והילכך כל שאחת מהן אומרת על עצמה נשביתי וטהורה אני אינה נאמנת כמו שהתבאר אבל כל זמן שמעידה אחת מהן על חברתה הרי אלו נאמנות שבשבויה הקלו להאמין בה עד אחד וכל שעד אחד נאמן אשה נאמנת ואפילו בכיוצא בזה שיש לחוש לגומלין אין חוששין לכך וכן הלכה וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אין אחד מהם נאמן על עצמו לא לפתוח בקריאת התורה ולא לישא את כפיו ולא לאכול בקדשי הגבול אלא שמחמירין עליו באיסורי כהנה על פיו ומכל מקום בזמן שהם מעידים זה על זה נאמנין שמעלין לכהנה על פי עד אחד ומכל מקום יתבאר בגמרא שלא אמרו להעלותו לכהנה על פי עד אחד אלא להאכילו בתרומה שעד אחד נאמן באיסורין ואפילו לא היתה לו חזקת כשרות מעולם אבל להשיאו אשה לא ר"ל שאע"פ שזה מעיד שהוא כהן בדוק אינו נאמן להשיאו אשה בדוקה כדי להכשיר בתו בלא בדיקה ואע"פ שכל שאין שם חזקת איסור עד אחד נאמן באיסורין מעלה עשו ביוחסין ואין גוזרין שלא להאכילו בתרומה כדי שלא יבא ממנה לטעות אחריו ביוחסין שאין מעלין מתרומה ליוחסין ומתוך כך אין חוששין לגומלין ור' יהודה נחלק בזו לומר שאין מעלין לכהנה ר"ל אף לתרומה על פי עד אחד מפני שהוא סובר שמעלין מתרומה ליוחסין ומכל מקום לא מטעם גומלין הוא בא לומר כן אלא אף במקום שאין גומלין כגון שאחד בא ומעיד עליו והוא אינו צריך לעדותו כלל והלכה כתנא קמא:

    אמר ר' אלעזר אימתי וכו' פירוש ר' אלעזר סובר כתנא קמא להעלות לכהנה על פי עד אחד להאכילו בתרומה ושלא להעלות מתרומה ליוחסין אלא שבא ללמד דין חדש במוחזק בכהן שיצא עליו ערער על אי זה צד מחזירין אותו לחזקתו ורבן שמעון בן גמליאל שאמר מעלין לכהנה על פי אחד על דבריו של ר' אליעזר הוא חוזר ודבריו דוקא בשאין עוררים והוא ששאלו עליו בגמרא היינו תנא קמא ר"ל ר' אליעזר שהוא תנא קמא שלו והשיב שבמצטרפין לעדות קא מיפלגי והוא שאמר אימתי בזמן שיש עוררין והענין הוא שהוחזק לנו באביו של זה שהוא כהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה ובן חלוצה ואע"פ שאין מורידין אותו בקול בעלמא מכל מקום מפקפקין בו עד שיבדק משום מעלת כהנה הואיל ולא היתה לו חזקת עצמו ואין גורסין בה ואחתיניה והבא לגרסו צריך לפרש שאף החשש הוא קורא הורדה ואמר על זה שאם בא אחד ובטל את הקול ר"ל שאמר ידענא ביה דכהן הוא והעלוהו על פיו שכל שנתבטל מחמת קול עד אחד מחזירו ובאו שנים והעידו שהוא בן גרושה ובן חלוצה והורידוהו שהרי שנים מבטלין עדות של אחד ובא עד שני להעיד שכהן הוא שר' אליעזר סובר שאין עדותן מצטרפת ונמצא אחד במקום שנים והוא שאמר אימתי כלומר אימתי אין מעלין לכהנה על פי אחד במקום שיש שם עוררים ואין כנגדם שנים להעיד כאחד אבל כל שאין שם עוררים ר"ל שהרי יש כנגדם שנים כאחד מעלין ורבן שמעון בן גמליאל סבר מצטרפין והקול בטל ואע"פ שלא באו כאחד והרי הם שנים כנגד שנים ונשאר בחזקת אביו ואע"פ שהורידוהו חוזרין ומעלין אותו ולזילותא דבי דינא לא חיישינן וכן הלכה:

    ולמדת מסוגיא זו שכל ששנים אומרים בן גרושה וחלוצה הוא ושנים מכחישין מכשירין אותו מחמת חזקת אביו אע"פ שלא היתה לו חזקת עצמו והקשו בה מזו שאמרו בשלישי של קדושין ס"ו ע"א בינאי המלך שאמו נשבית במודיעים ולא נמצא ושאלו בה אי דאמרי תרי אישתבאי ותרי לא אישתבאי מאי חזית דסמכת אהני וכו' סמוך אהני כלומר דאמרי אישתבאי דמשמע דבתרי ותרי פוסלין ואין מעמידין על חזקת אב ותירצו בתוספות דכל תרי ותרי מן התורה מעמידין אותו על חזקתו כדאיתא בפרק ארבעה אחים ל"א ע"א בין לקולא כגון שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ואמרו שנים קרוב לו ושנים קרוב לה שמחזיקין אותה בפנויה בין לחומרא בכיוצא בה בגט שמחזיקין אותה באשת איש ומדרבנן מחמירין בה בשל תורה כגון זו של קדושין וכן בזו של ינאי המלך לעבודה או לתרומה של תורה וזו שבכאן בתרומה דרבנן ובשלישי של ערובין בעי רב בתרומה ונטמאת שנים אומרין מבעוד יום ושנים אומרין משחשיכה שמעמידין את התרומה בחזקתה ולא נטמאת עד הערב והוה ליה עירוב משום דעירובי תחומין דרבנן ור' מאיר שחלק בה לומר שאינו עירוב היה סובר דאוריתא ואם תאמר שנים אומרים מת ושנים אומרין לא מת אף כשנשאת לאחד מעדיה תצא דהא תרי ותרי נינהו ואיכא חזקת אשת איש או יש בה חזקה אחרת שכל אשה דייקא ומינסבא שלא לפסול את עצמה ואת זרעה ואתיא הך חזקה ומרעא לה לאידך ולדעת זה בשאינה אומרת בריא לי שהקשו כאן הבא עליה באשם תלוי קיימא הוא הדין שהיה יכול להקשות בחטאת קאי אלא שסמך על סופה באומרת בריא לי:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    כבר ביארנו שכל שיש עדים שנשבית אינה נאמנת בטהורה אני עד שיעיד לה אחד בטהרה מעתה שתי נשים שנשבו ויש עדים שנשבו ואמרה אחת מהו אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת שעל עצמה נאמנת שהרי בחזקת טומאה היא ועל חברתה נאמנת שהרי עד אחד מטהר ואפילו בא עד אחד והפך הדברים ואמר לא כי אלא את טהורה וחברתך טמאה אין זה כלום שכל שאומרת על עצמה טמאה אני אפילו באו כמה עדים שהיא טהורה היא נאמנת דשויתה אנפשה חתכה דאיסורא אלא שבזו יראה דוקא בפנויה שאוסרת עצמה לכהנה אבל באשת איש שבאה לאסור עצמה על בעלה אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר כדאיתא בנדרים צ' ע"ב הא בפנויה ולפסול עצמה לכהנה נאמנת אפילו באו כמה עדים שהיא טהורה וכן נאמנת על חברתה אע"פ שהעד היפך את דבריה לומר שחבירתה טמאה נאמנת שכל שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ועד אחד של טומאה אינו כלום:

    אמרה אני טהורה וחברתי טמאה הואיל ויש כאן עדים שנשבית שהדין בה שאינה נאמנת לטהר את עצמה וחברתה מיהא טמאה שהרי בחזקת טומאה היא אם בא עד אחד והיפך את דבריה לומר לא כי אלא את טמאה וחברתך טהורה העד נאמן והיא אינה נאמנת כלל שאם על עצמה לא כל הימנה כמו שביארנו ואם על חברתה הרי הוכשרה על פי העד:

    אמרה אני וחברתי טמאה שמאחר שיש בה עדים שנשבית הדין בה שנאמנת על הכל אם בא עד אחד והיפך את הדברים לומר את וחברתיך טהורות נאמנת היא על עצמה שכל שהיא אומרת טמאה אפילו כמה מעידין עליה שטהורה היא אינו כלום וחברתה מכל מקום טהורה על פי העד:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Ketubot 23b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אלא פשיטא כו' וחברתה נמי כו' ההוא לאו משום הימנותא כו' עכ"ל ר"ל ולא שייך למתני בחברתה לא נאמנת ולא אינה נאמנת דבסהדותא דעדים היא טמאה אלא אינה נאמנת אדידה לחוד קאי ולכך קאמר לקמן בסיפא דתנא אינה נאמנת על חבירתה לחוד קשה האי לישנא ומה שדקדק מהרש"ל בזה על פרש"י אינו קושיא לפי זה ודו"ק:

    תוס' בד"ה אין רישא כו' ואין נראה דאי בדליכא עדים היינו מציעתא אלא בדאיכא כו' עכ"ל לא ידענא (ג) מאי קושיא דברישא לא קתני דחברתה טהורה אלא משום דחברתה מסייעה לה ואצטריך מציעתא לאשמעינן דחברתה טהורה ע"פ עצמה אע"ג דחברתה מכחישה דהא השתא נמי דאיירי רישא בדאיכא עדים לא זו אף זו קתני דאצטריך סיפא כו' אע"ג דלא פסלה נפשה כו' גם לתירוצם קשה מאי פריך לקמן לאוקימתא דרב פפא הא תו למה לי היינו רישא דרישא כיון דידע האי תירוצא דקאמרי אע"ג דלא פסלה נפשה כו' ויש ליישב בדוחק:

    בד"ה אבל הכא דליכא כו' אע"ג דר"מ פליג אסיפא מודה ברישא עכ"ל ר"מ פליג אסיפא היינו בעדים שאמרו כו' אבל אנוסים כו' הרי אלו נאמנים דפליג בה ר"מ ואמר דאין נאמנין מטעמא דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אבל ברישא דמודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה כו' לא פליג בה ר"מ וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ר"י אומר אין מעלין כו' ואפי' היכא דליכא גומלין כו' עכ"ל היינו למאי דמסיק דטעמא דר"י משום דמעלין מתרומה ליוחסין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Ketubot 23b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    שתי נשים שנשבו אומר ר"ת לא גרסינן הכא זאת אומרת נשביתי דבאיכא עדי שבויה מיירי ומאי צריכין לעדותן. ומיהו מצי למימר דלהכי אצטריך אף על פי שהם סבורות שאין אנו יודעין אין נאמנות. אין רישא וסיפא דאיכא עדים השתא איכא לפרושי דכולהו צריכי. דלתירוצא דרב פפא פריך הא תו למה לי והכא לא פריך משום דמילתא דפשיטא היא דצריכי אני טהורה וחברתי טמאה אצטריך לאשמועינן דאינה נאמנת אעצמה בדאיכא עדים. אני וחברתי טמאות אתא לאשמועינן בדליכא עדים אינה נאמנת לאסור חברתה אלא היא מותרת על פי עצמה שאומרת טהורה אני. אני וחברתי טהורה אתא לאשמועינן בדאיכא עדים דנאמנת להתיר חברתה דרישא מצינו לאוקמי בדליכא עדים. הא תו למה לי היינו רישא. תימה הוה ליה למימר היינו רישא דרישא כדלקמן דהא מרישא דרישא שמעינן כולה דשויתיה לנפשיה חתיכה דאיסורא. וחברתה משתריא אפומא דידה. ומסתמא כ"ש ע"פ עד אחד. וי"ל דסד"א דאיהי מהימנא יותר כיון שנשבית עתה קים לה טפי. משום דאיכא דררא דממונא פר"ח משום שהוא מוחזק בידו השדה אבל העדים אין בידם כלום. נשביתי וטהורה אני למה לי. תימא אמאי לא משני משום דבעי למיתני אם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת. ויש לומר דהא לאו חדוש הוא דשמעינן לה מסיפא דקתני עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות. ומינה שמעינן נמי שבויה בעדים. שתי נשים למה לי ואי לאשמועינן דאחת נאמנת על חברתה הא בהדיא תנן לקמן דאפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים. הרא"ש ז"ל: וז"ל הרמב"ן. וחברתה משתריא אפומא דידה טעמא דמילתא משום דקי"ל כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. וכן פרש"י ז"ל ואיכא למידק הא דתנן פרק האשה שלום [יבמות קיז ב'] עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת הרי זו לא תנשא. ואף על גב דהימנוה רבנן כדעולא ה"מ כשכבר התירוה לינשא אבל לא התירוה לינשא אין מתירין אותה. ובמסכת סוטה [לא ב'] אמרינן נמי לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה גבי עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת היתה שותה ואקשינן עלה מדעולא ומפרקינן לא קשיא וכו' ואיכא לפרושי ה"נ שכבר התירוה על פומא דידה מקמי דתיתי עד אחד והיכא דמשתריא אפומא דעד אחד נמי כדאתא עד אחד בקמייתא ושרו לה אפומא דידיה ואף על גב דבלישנא דגמרא נמי אמרינן ואמר לה עד את וחברתיך טהורה דמשתריא אפומא דידיה לא קפדינן בהכי ומשום דברייתא קתני אמרה נקט איהו נמי ברישא עדותה של אשה ואיכא למימר דבשבויה הקלו אפילו לב"א. ולי נראה דאשה לגבי עד כשר לאו הכחשה היא דבשלמא בעד כשר כיון דחזי לאצטרופי מכחיש אלא באשה בטומאה ובלא מת לאו הכחשה דכלום היא אלא לגבי אשה אחרת וצ"ע. ושוב מצאתי פירכא לזה מן הירושלמי וכתבתיו בפרק האשה שלום משם למדתי שהאיש והאשה שוין בהכחשה:

    וז"ל הרא"ה שתי נשים ת"ר אני וכו' עד אלא פשיטא דאיכא עדים. רישא דאמר' אני טמאה וחברתי טהורה שפיר אתיא לן בין בעדים בין שלא בעדים דאפילו בלא עדים מהימנא עלה ואפילו בעדים משתריא חברתה אפומא דידה. אלא אאידך הוא דמוקמינן לה דאיכא עדים וכ"ת אי דאיכא עדים אם כן אמאי אינה נאמנת על חברתה לומר שהיא טמאה. ויש לומר דלאו דוקא קאמר אלא כלומר אין אנו צריכין לנאמנותה כיון דאיכא עדים וכ"ת א"כ מאי האי דמקשים אמציעתא אני וחברתי טמאה וכו' עד אי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא לימא ליה מאי אינה נאמנת דקתני אין אנו צריכין לנאמנותה ואפשר לומר דלא דמיא דברישא דתני עלה וחברתה אינה נאמנת איידי דתני עלה אינה נאמנת כללה לחברתה בהאי לישנא ולמימרא דאין אנו צריכין לנאמנותה קאמר אבל מציעתא דאילו בדידה קתני נאמנת וחברתה אינה נאמנת כלל משמע. אלא פשיטא דליכא עדים אימא סיפא וכו' עד איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא חברתה משתריא אפומא דידה כלומר והוא דאתאי איהי ברישא דכיון דקבלנוה לסהדותא דידה ואשתריא לה אפומא דידה הוי לה כשנים ותו לא מהימן אידך אלא כחד במקום שנים ואף על גב דהאי איש וקמא אשה אבל היכא דאתו בהדי הדדי לא. והכי מוכח התם במסכת סוטה אלא דקשיא לן אידך דאמר' אני טהורה וחברתי טמאה ואמר לה עד את טמאה וחברתיך טהורה איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה. חברתה משתריא אפומא דעד משמע לפום לישנא דעד דשרו (לא) אתי בתרא וליכא למימר דשני לן בין עד כשר לעד פסול למימרא דעד כשר מהימן לן אפילו במקום הכחשה דעד פסול דהא בהדיא מוכח התם בירושלמי דיבמות דלא שני לן בינייהו כלל ואפילו בין שפחה לעד כשר אלא דאיכא למימר דלישנא לאו דוקא ולעולם כגון דאתי עד דשרי לכתחלה. אי נמי אפשר דבשבויה הקילו להאמין עד כשר בהכחשה דעד דלאו כשר אבל בשוין אין לנו. וחברתי טמאה וכו' ופרש"י ז"ל הוא הנכון:

    וכן שני אנשים וכו' כל הני למה לי צריכי כו' והא דאמרינן אבל עדים דליכא דררא דממונא אימא לא כלומר גבי דידהו. והא דאמרינן נמי אבל אשת איש דאיסורא ואפשר דאפילו תנא אשת איש נמי ממונא מאיסורא לא ילפינן ולא איסורא מממונא. א"נ אפשר דלא כפלינן לה לאצרכתא ודכוותא בתלמודא והא דאמרינן שתי נשים שנשבו למה לי מהו דתימא ניחוש לגומלין קא משמע לן כלומר דאפילו לרבי יהודה דחייש לגומלין בהא מודה דלא חיישינן וטעמא משום דבשבויה הקילו.[ע"כ הרא"ה ז"ל]: וז"ל הריטב"א. תנו רבנן אני טמאה וכו' וכולה מתניתא מיירי כשחברתה שותקת או בדליתה אי נמי בשוטה דאי דאתא ומכחשת לה הא ודאי לא משתריא אפומא דידה דהא שויתא נפשה חתיכה דאיסורא. אמר מר אני טהורה כו' אבל בבא קמא לא קשיא לן כלל דההיא שפיר אתיא בין דאיכא עדי שבויה בין דליכא עדי שבויה דין הוא שתהא טמאה דהא שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא ואפילו בעדי שבויה חברתה טהורה על פיה דהא תנן הכל נאמנין להכשירה אפילו עבד ואפילו שפחה ומיהו כדאתא רב פפא ואוקי מתניתא בדאיתא עד אחד דאפיך מיפך כולה ואפי' בבא קמא דאלא דההיא סדרא והכי אורחא דתלמודא. אלא פשיטא דאיכא עדים כלומר עדי שבויה והא דקתני שאינה נאמנת על חברתה ה"ק שאין אנו צריכין לנאמנות ואיידי דקתני אינה נאמנת ממש בדידה תנא נמי הכי גבי חברתה כיון דכיילא בהדה בחד לישנא אבל בסמוך פרכינן אחברתה אמאי לא מהימנא ולא פירשה דקאמר אין אנו צריכין לנאמנותה ולית ליה למתני הכי כיון דבגופה קתני נאמנת ממש ולא כיילה בהדי חברתה בהאי לישנא. חברתה משתריא אפומא דידה פי' וכגון דאתיא איהי מעיקרא דהימנוה רבנן כבי תרי כדעולא כן אידך דאמר חברתה משתריא אפומא דעד כגון דאתא עד מעיקרא הא לאו הכי ע"א בהכחשה אינו כלום ואף על פי שזו איש וזו אשה וכדאמר בירושלמי ביבמות ר"נ בר מניומי בשם רב כל מקום שהכשיר עדות אשה באיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש ע"כ. הילכך אפילו נשאת לאיש ההוא תצא ושלא כדברי הרמב"ם וכבר כתיבנא לה ביבמות בס"ד. ה"נ איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה כלומר כיון דאיכא עדי שביה. ולא גרסינן דאיכא עדים דמשמע דמשום דאי' עד אחד דטומאה הוא דלא מהימנא והא ליתא דבלא עד דטומאה לא מהימנא כל היכא דאיכא עדי שביה וכדאיתא במתניתא בהדיא. חברתה משתריא אפומא דעד. ואם תאמר דאמאי לא פרכינן הכא דמאי קמ"ל דהא מדקתני רישא דמשתריא חברתה אפומא דידה ממילא ידעינן דמשתריא בעד כשר תירצו בתוספות דדילמא הוה אמינא דוקא אפומא דחברתה שלא זז ידה מתוך ידה אבל אפומא דעד דעלמא לא משתריא כיון דאיכא הכחשה דהא דהות קיימא בהדה ואי תנא הך דעד האחד דוקא אפומא דעד כשר אבל אפומא דאשה לא משתריא במקום הכחשה דעד קמ"ל. היינו רישא פי' רישא דהך דהיינו מציעתא דהך מסתמא כולה רבותא דהכא אינו במאי דקתני דמשתריא חברתה אפומא דעד משום שהכחשה דעד לאו הכחשה גמורה היא ותמות נפשי עם פלשתים קאמרה אבל לעיל דליכא למימר הכי אימא דלא משתריא אפומא דעד כיון דהא קיימא תמיד בהדה מכחשת ליה קמ"ל אבל היכא דמכשרא נפשה לא מהימן קמ"ל ומיהו ודאי בקמייתא לא נצרכו ומאידך נפקא אלא דתנא לא זו אף זו קתני דמעיקרא תניא בדהוה צריך לה וכי קתני אידך דעדיפי שבקא לקמיה כדאיתא אבל עדים דליכא דררא דממונא פי' דליכא לדידהו דררא דממונא [בהא. אבל אשת איש דאיסורא לא קמ"ל. וה"ה דממונא] לא גמרי מאיסורא דאוקי ממונא בחזקת מריה:

    Shita Mekubetzet on Ketubot 23b · Sefaria

    פני יהושע

    במשנה שתי נשים שנשבו פרש"י שיש עדים שנשבו משמע דבליכא עדים הוי מהימנא כל חדא לומר נשביתי וטהורה אני אע"ג דחברתה ידעה שנשבית ולא שייך לומר הפה שאסר. משום דאכתי כל חדא מינייהו הוי יכולה להכחיש חברתה ולומר שלא נשבית דע"א בשבויה לאו כלום הוא לאסור אלא להתיר. ולכאורה היה נראה מכאן ראיה דהא קי"ל דלא אמרי' מיגו במקו' ע"א. לאו משום דהו"ל מיגו דהעזה שאינו יכול להעיז ולהכחיש העד דא"כ הכא אמאי הוי מהימנא. אע"כ דעיקר הטעם במיגו במקום ע"א היינו היכא שהיה צריך לישבע להכחיש העד כמ"ש התוס' בנסכא דרבי אבא. ולשיטת הסוברים דבכל ענין לא אמרינן מיגו במקום ע"א משום דהו"ל מיגו דהעזה צ"ל דשאני הכא דבשבוי' הקילו וזה שכתבו כל הפוסקים בפשיטו' דאע"ג דאיכא עד כשר שנשבי' אפ"ה מהימנא לומר נשביתי וטהורה אני וק"ל:

    קונטרס אחרון משנה שתי נשים שנשבו ופרש"י שיש עדים שנשבו משמע דהיכא דליכא אלא ע"א שנשבית עדיין נאמנת לומר נשביתי וטהורה אני משמע לכאורה דהא דקי"ל דלא אמרינן מיגו במקום ע"א לאו משום דהוי מיגו דהעזה דא"כ הכא אמאי מהימנא אלא דטעמא דמיגו במקום ע"א ל"א היינו היכא שהיה צריך לישבע ולשיטת החולקים דבכל ענין לא אמרינן מיגו במקום ע"א צ"ל דשאני הכא דבשבוייה הקילו דבלא"ה ליכא אלא חששא בעלמא שמא נבעלה וכדפרישית:

    תוספות בד"ה אין רישא וסיפא וכו' ואין נראה דאי בדליכא עדים היינו מציעתא וכו' עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל דמציעתא איצטריך לאשמעינן דאע"ג שאמרה שחברתה טמאה אפ"ה חברתה טהורה דמרישא דרישא לא שמעינן אלא שנאמנת לומר שחברתה טהורה ולא זו אף זו קתני בסיפא באני וחברתי טהורה ע"ש. ולכאורה היה נראה ליישב דמשמע להו להתוספות דלא שייך למיתני כה"ג לא זו אף זו דאדרבא מציעתא סתרא לרישא דרישא. דמשמע מרישא דרישא דמצד נאמנותה טהורה חברתה. ומציעתא קתני דאפי' אמרה שחברתה טמאה אפ"ה חברתה טהורה. אלא דל' היינו מציעתא לא משמע הכי. ועוד דאכתי איצטריך מציעתא לאשמעינן דנאמנת על עצמה שהיא טמאה אע"ג דליכא עדים. ואע"ג דהא נמי קתני ברישא דרישא אפ"ה לא זו אף זו קתני דאע"ג דבמציעתא איכא למימר תמות נפשי עם פלשתים קעבדה אפ"ה מהימנא. לכך נלע"ד דלעולם סברי התוספות דלא שייך למיתני לא זו אף זו אלא בשני בבות הסמוכות משא"כ הכא מפסקא בבא אחריתי אבל עכשיו דאיירי בדאיכא עדים א"ש ולא שייך להקשות אכתי רישא דרישא ל"ל הא מסיפא דסיפא שמעינן דנאמנת לטהר חברתה דמ"מ אי לא רישא דרישא הוי מוקמינן לכולהו בבי דברייתא דוקא בדליכא עדים ואע"ג דמקשינן בפשיטות אי דליכא עדים אמאי לא מהימנא היינו לקושטא דמילתא דשמעינן ממתניתין דנשביתי וטהורה אני נאמנת וכ"ש דנאמנת לטהר חברתה אבל תנא דברייתא לא סמיך אמתני' דעכשיו נמי דמוקמינן בדאיכא עדים הא שמעינן דכיון שהם מעידות זו את זו נאמנות וא"כ הוי מוקמינן בדליכא עדים מש"ה קתני רישא דרישא וממילא דע"כ בדאיכא עדים נאמנת לטהר חברתה דאי בדליכא עדים היינו מציעתא כנ"ל ודו"ק:

    בגמרא רב פפא אמר כולה דאיכא עדים ואיכא ע"א דקא אפיך וכו' ומפשטא דשמעתא משמע דאיירי דלאחר שהעידה אתא ע"א וקא מפיך ומש"ה אמרי' דחברתה משתריא אפומ' דידה כיון שכבר העידה להתיר אלא דלפ"ז קשיא סיפא היכא דאמרה אני וחברתי טמאה ואתא ע"א וקא מפיך ואמר דחברתה טהורה ואמרינן נמי דחברתה משתריא אפומ' דעד ואמאי הא קי"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ולא מהני אפילו להתיר כיון שהעד המכחישו אתא מעיקרא. ועיין בזה בר"ן שהאריך ומסיק בשבויה הקילו. אלא דלפ"ז קשה מאי מקשה בסמוך הא תו ל"ל ואמאי לא משני דממשנה יתירא שמעינן דאף על גב דאתיא מעיקרא האשה שאמרה שחברתה טמאה אפ"ה משתריא אפומא דעד שאמר שחברתה טהורה. ויש ליישב דאי לאשמעי' הא מילתא אתא אמאי שני בלישנא למיתני חדא בבא בחד עניינא ואידך בבא בעניינא אחרינא דכולהו הוי מצי לאשמעינן בחד עניינא. אבל למאי דמשני הש"ס א"ש ובזה נתיישב ג"כ הא דלא משני הש"ס דמשנה יתירא אתי לאשמעי' דאפי' עד פסול במקום עד כשר נאמן כאותו גירסא שהביא רש"י באחרונה ולמאי דפרישית אתי שפיר ודוק (אמנם בזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה הא תו למה לי ודו"ק):

    רש"י בד"ה היינו רישא דרישא דהא ודאי משום דאינה וכו' לא איצטריך למיתני דטובא אשמעינן עכ"ל. נ"ל דאין כוונת רש"י דכיון דאשמעינן בעלמא תו לא איצטריך לאשמעינן בהאי ברייתא דא"כ למאי דמוקמינן ברייתא מעיקרא דלא איירי בע"א קא מפיך. א"כ לא אשמעינן בברייתא מידי דכולה ממתני' שמעינן להו אלא דעיקר כוונת רש"י ליישב לשון המקשה דמקשה היינו רישא דרישא והיינו לענין דחברתה משתריא ולא מקשה היינו מציעתא לענין דאין נאמנת על עצמה לזה כתב רש"י דמשמע ליה יותר דאתא לאשמעינן לענין חברתה כיון דלענין דאינה נאמנת על עצמה לא הוי רבותא כ"כ דטובא אשמעי' כנ"ל ברור ודו"ק:

    במשנה וכן ב' אנשים וכו' הרי אלו נאמנין וכתב הרמב"ם ז"ל דהא דע"א נאמן היינו בתרומה דרבנן אבל בדאורייתא צריך ב' עדים ותמה עליו הר"ן בשמעתין דהא קי"ל ע"א נאמן באיסורין. ולענ"ד משום הא לא איריא דהא דע"א נאמן באיסורין היינו דוקא היכא דלא איתחזק איסורא משא"כ באיתחזק בעינן שנים. וקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והכא נמי רובא דעלמא לאו כהנים נינהו וכל דפריש מרובא פריש כנ"ל טעם הרמב"ם. ושיטת החולקים כמו שנראה גם כן משיטת התוספות בשמעתין דמתניתין בתרומה דאורייתא איירי ואפילו הכי סגי בע"א אפשר משום דהו"ל כמילתא דעבידא לגלויי ואפ"ה הוא בעצמו אינו נאמן כנ"ל וק"ל:

    קונטרס אחרון במשנה וכן שני אנשים זה אומר כהן אני כו' ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין וכתב הרמב"ם ז"ל דדוקא בתרומה דרבנן ע"א נאמן ולא בתרומה דאורייתא ותמה עליו הר"ן ז"ל דהא קי"ל דע"א נאמן באיסורין כתבתי ליישב דרובא דעלמא לאו כהנים נינהו וכל דפריש מרובא פריש ורובא וחזקה רובא עדיף והו"ל כאיתחזק איסורא:

    רש"י בד"ה מעלין היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר"א לת"ק דר' יהודה עכ"ל. ואע"ג דלקמן מסקינן דעיקר מילתא דר"א דביש עוררין אין מעלין ע"פ ע"א היינו ע"י צירוף אפ"ה סיפא דמילתא דבאין עוררין מעלין ע"פ ע"א היינו ע"א ממש וה"ק ר"א אימתי דאין מעלין ע"פ ע"א ביש עוררין ואז אפילו בשנים ע"י צירוף עדות נמי לא מהני (ושמעינן לה מדפליג רשב"ג ואמר מעלין) אבל במקום שאין עוררין מעלין ע"פ ע"א לגמרי ומדאסיק ר"א אבל במקום שאין עוררין מעלין משמע לרש"י דהיינו דוקא היכא דליכא גומלין ובהא פליג את"ק וק"ל:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Penei Yehoshua on Ketubot 23b · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' זה אומר כהן אני עיין בהרא"ש פ"ה דגיטין סי' ח באות י:

    Gilyon HaShas on Ketubot 23b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כתובות, דף כ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־385 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 125 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שתי נשים שנשבו, זאת אומרת ״נשביתי…״

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ת"ר ״אני טמאה וחברתי טהורה״ נאמנת.…״

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: ״אני טהורה וחברתי טמאה״ אינה…״

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״אימא מציעתא: ״אני וחברתי טמאה״ נאמנת על…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״אימא סיפא: ״אני וחברתי טהורה״ נאמנת על…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים!…״

      חכמים: אביי.

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״רב פפא אמר: כולה דאיכא עדים, ואיכא…״

      חכמים: רב פפא.

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״״אני טהורה וחברתי טמאה״, ואמר לה עד…״

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״״אני וחברתי טמאה״, ואמר לה עד אחד:…״

    10. קטע 1020 מילים

      נפתחת ב״מהו דתימא: הני תרוייהו טהורות נינהו, והאי…״

    11. קטע 1128 מילים

      נפתחת ב״״אני וחברתי טהורה״, ואמר לה עד אחד:…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״מהו דתימא: כי מהימנא במקום דפסלה נפשה,…״

    13. קטע 1363 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ וכן שני אנשים, זה אומר ״כהן…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי אלעזר, רבי שמעון.

    14. קטע 1422 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ כל הני למה לי! צריכי, דאי…״

      חכמים: רבי יהושע.

    15. קטע 158 מילים

      נפתחת ב״ואי תנא עדים, משום דלעלמא, אבל איהו,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כתובות דף כ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026