בוני התלמוד

    מסכת כתובות דף כ״ג עמוד ב׳

    פרק ב׳ - האשה שנתארמלה

    Also cited as: Ketubot 23b, Chapter 2 HaIshah SheNitarmelah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' שתי נשים שנשבו - שיש עדים שנשבו:

    שמעידות זו את זו - כל אחת אומרת חברתי טהורה:

    הרי אלו נאמנות - דבשבויה הקילו להאמין עד אחד ואפילו אשה:

    גמ' נאמנת - על הכל:

    אינה נאמנת - על כלום ולקמיה מפרש לה לכולה:

    אי דליכא עדים - שנשבו:

    אלא פשיטא דאיכא עדים - הלכך אעצמה אינה נאמנת לטהרה וחברתה נמי אע"ג דאנן אמרינן בחזקת טמאה קיימא ההוא לאו משום הימנותא דהך הוא דבלאו סהדותא דידה נמי בחזקת טומאה היא:

    ואינה נאמנת על חברתה - על כרחך משמע דחברתה בחזקת טהורה קיימא דבשלמא אינה נאמנת דרישא אע"ג דאכולה מילתא משמע שייך למיתנייה משום דידה אלא הכא דבהדיא תנא אינה נאמנת על חברתה קשה:

    אלא פשיטא דליכא עדים - ואדידה מהימנא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא:

    דאפיך - מיפך את כל דבריה:

    שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא - לפיכך אין העד נאמן לטהרה:

    חברתה משתריא אפומא דידה - דבשבויה האמינו חכמים עד אחד להקל ואפילו עבד או שפחה כדקתני מתני' (לקמן כתובות דף כז.) אם יש להן עדים אפילו עבד כו' וכל מקום שנאמן בו עד אחד הרי הוא כשנים ואין דברי אחד שכנגדו לטמא עומד במקום שנים:

    הכי גרסינן איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה - ואעדי שבוייה קאי דעד אחד בטומאה אינו כלום אלא בסוטה בלבד שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:

    היינו רישא - הני מילי תרוייהו אשמעינן ברישא חתיכה דאיסורא מרישא שמעינן שריותא דחברתה אפומא דעד מסיפא דרישא שמעינן תרתי בבי קמייתא רישא קרי להו דדמיין להדדי ותרתי בבי בתרייתא חדא מילתא היא דבכל חדא תנן מילתא וחילופה בין ברישא בין בסיפא:

    מהו דתימא כו' - ומשום נאמנת על עצמה תנא ליה:

    איהי כיון דאיכא עדים גרסינן:

    היינו רישא דרישא - דהא ודאי משום דאינה נאמנת על עצמה לא אצטריך למיתנייה דהא טובא אשמועינן דבמקום עדי שבויה לא מהימנא למימר טהורה אני ומשום נאמנת על חברתה הוא דאצטריך דאע"ג דעד קא מכחיש לה מהימנא והא ברישא דרישא אשמעינן:

    במקום דפסלה לנפשה - התם הוא דמהימנא אחברתה משום דקאמרה טמאה אני:

    אבל היכא דמכשרא נמי לנפשה - אימא משום דידה הוא דקאמרה ולא אחברתה:

    קמ"ל גרסינן:

    ל"א גרסינן מהו דתימא כי מהימנא במקום עד פסול כגון דעד דקא מפיך הוי אשה אבל במקום עד כשר לא תנא משנה יתירה דאפי' במקום עד כשר:

    מתני' וכן שני אנשים - לא גרסינן שנשבו:

    אין נאמנים - ליתן להן תרומה:

    ובזמן שמעידין זה את זה - שכל אחד אומר אני וחברי כהן:

    רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד - ואפילו היכא דליכא גומלין וכל שכן הכא דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך:

    עוררין - שקורין עליו שם פסול:

    מעלין - היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לתנא קמא דר' יהודה:

    רבן שמעון כו' - בגמ' מפרש מאי בינייהו:

    גמ' כל הני - דתנא מתניתין לאשמועינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר ל"ל:

    משום דאיכא דררא דממונא - הלכך אי לאו דפשיטא מלתא שלקחה מאביו לא היה אומר של אביך היתה וגורם לעצמו הפסד ממון וכשאומר תחלת דבריו על שם סופו אמרו לגמור בהן ולקחתיה הימנו:

    אבל עדים - שאמרו כתב ידינו הוא:

    דליכא דררא דממונא - לגבייהו דלימטינהו פסידא בהאי עדות:

    אימא לא - ליתהמנו למימר אנוסין היינו דמעיקרא כי אמרו כתב ידינו הוא אדעתא דסהדותא אמרו ולאו למיגמר בה אנוסים היינו והדר אימליכו למיגמר בה הכי קמשמע לן:

    דלעלמא - אין הדבור האחרון מהני לעצמו אלא לאחרים ומשום אחרים לא הוו הדרי במלתייהו אבל איהו גופיה דלנפשיה מהני כי הדר ואמר לקחתיה:

    כתובות 23 עמוד ב

    מתני׳ · משנה

    1שתי נשים שנשבו, זאת אומרת ״נשביתי וטהורה אני״, וזאת אומרת ״נשביתי וטהורה אני״ אינן נאמנות. ובזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות.

    גמ׳ · גמרא

    2ת"ר ״אני טמאה וחברתי טהורה״ נאמנת. ״אני טהורה וחברתי טמאה״ אינה נאמנת. ״אני וחברתי טמאה״ נאמנת על עצמה, ואינה נאמנת על חברתה. ״אני וחברתי טהורה״ נאמנת על חברתה, ואינה נאמנת על עצמה.

    3אמר מר: ״אני טהורה וחברתי טמאה״ אינה נאמנת. היכי דמי? אי דליכא עדים, על עצמה אמאי לא מהימנא? ״נשביתי וטהורה אני״ קאמרה! אלא פשיטא דאיכא עדים.

    4אימא מציעתא: ״אני וחברתי טמאה״ נאמנת על עצמה, ואינה נאמנת על חברתה. ואי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דליכא עדים.

    5אימא סיפא: ״אני וחברתי טהורה״ נאמנת על חברתה, ואינה נאמנת על עצמה. ואי דליכא עדים אעצמה אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דאיכא עדים.

    6רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים! אמר אביי: אין. רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים.

    7רב פפא אמר: כולה דאיכא עדים, ואיכא עד אחד דקא אפיך. אמרה: ״אני טמאה וחברתי טהורה״, ואמר לה עד אחד: ״את טהורה וחברתך טמאה״. איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתה משתריא אפומא דידה.

    8״אני טהורה וחברתי טמאה״, ואמר לה עד אחד: ״את טמאה וחברתך טהורה״. איהי, כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה, חברתה משתריא אפומא דעד.

    9״אני וחברתי טמאה״, ואמר לה עד אחד: ״את וחברתך טהורה״ איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתא משתריא אפומא דעד. הא תו למה לי? היינו רישא!

    10מהו דתימא: הני תרוייהו טהורות נינהו, והאי דקאמרה הכי, (שופטים טז, ל) ״תמות נפשי עם פלשתים״ היא דקא עבדה קמ"ל׃

    11״אני וחברתי טהורה״, ואמר לה עד אחד: ״את וחברתך טמאה״, איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה. חברתה משתריא אפומא דידה. הא תו למה לי? היינו רישא דרישא!

    12מהו דתימא: כי מהימנא במקום דפסלה נפשה, אבל במקום דמכשרא נפשה אימא לא מהימנא, קא משמע לן.

    מתני׳ · משנה

    13וכן שני אנשים, זה אומר ״כהן אני״, וזה אומר ״כהן אני״ אינן נאמנין. ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין. רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר: אימתי במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד. רשב"ג אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד.

    גמ׳ · גמרא

    14כל הני למה לי! צריכי, דאי תנא מודה רבי יהושע, משום דאיכא דררא דממונא. אבל עדים, דליכא דררא דממונא אימא לא.

    15ואי תנא עדים, משום דלעלמא, אבל איהו, דלנפשיה,׃

    תוספות

    שתי נשים שנשבו - אומר ר"י דלא גרסינן זאת אומרת נשביתי וטהורה אני כו' אלא זאת אומרת טהורה אני דהא בדאיכא עדים שנשבו איירי ומיהו יש לקיים הגירסא דאיירי דאינהו לא ידעי דאיכא עדים ואשמועינן דאפילו הכי לא מהימני:

    אין רישא וסיפא דאיכא עדים ומציעתא דליכא עדים - השתא לא פריך הא תו למה לי כדפריך אשנויא דרב פפא דהשתא אצטריך כולהו אני טהורה וחברתי טמאה אשמעינן כיון דאיכא עדים לא מהימנא אנפשה ואני וחברתי טמאה אשמעינן דלא מהימנא אחברתה היכא דליכא עדים ומשתריא חברתה אפומא דנפשה ואני וחברתי טהורה אשמועינן אע"ג דאיכא עדים מהימנא אחברתה דרישא דרישא איכא לאוקמי בדליכא עדים ואין נראה דאי בדליכא עדים היינו מציעתא אלא בדאיכא עדים איירי ומ"מ איצטריך האי סיפא לאשמועינן דנאמנת אחברתה ואע"ג דלא פסלה נפשה והיה לנו לחוש לגומלים אפילו הכי מהימנא:

    הא תו למה לי היינו רישא - וא"ת ואמאי לא קאמר הכא מרישא דרישא כדקאמר בסמוך דהא שמעינן מרישא דרישא דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא וחברתה משתריא אפומא דידה וכ"ש דמשתריא אפומא דעד אחד וי"ל דהכא ניחא ליה למנקט סתמא דהיינו רישא משום דמרישא נמי שמעינן דחברתה משתריא אפומא דעד אחד אבל בסמוך לא מצי פריך אלא מרישא דרישא:

    דאיכא דררא דממונא - פירש ר"ח שהאומר הוא מוחזק בשדה אבל העדים אין בידם כלום:

    אבל הכא דליכא דררא דממונא לא - קשה לרשב"א הא איצטריך גבי עדים לאשמועינן דמהימני במגו לפסול השטר דהא אע"ג דר' מאיר פליג אסיפא מודה ברישא:

    רישוי: CC-BY-NC

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    אמר מר, אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת היכי דמי וכו' - אבל רישא דקתני אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת לא הוה קשיא ליה בגויה מידי, השתא דההיא בין דאיכא עדים שנשבו בין דליכא עדים מצית מוקמת ליה. אבל במסקנא דמוקמינן לה לברייתא כולה דאיכא עדים שנשבו ואיכא עד אחד דקא אפיק התם איכא לאקשויי נמי רישא היכי דמי ולברורה כדמברר לה, אילימא דליכא עדים מעצמה אמאי לא מהימנא דהא הפה דאסר הפה שהתיר הוא, אלא פשיטא דאיכא עדים שנשבו ומשום הכי לא מהימנא אעצמה ואחברתה איכא למימר דאינה נאמנת דקתני לא קאי אחברתה דחברתה לאו משום נאמנותה הוא דמטמינן לה אלא משום עדים, ולא קתני אינה נאמנת אלא אעצמה שהיא צריכא נאמנותא.

    אימא מציעתא אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חבירתה, ואי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא. ולישנא דקאמר נאמנת ואינה נאמנת לאו דוקא, דהא הכא לאו משום נאמנותה היא דמטמו לה לעצמה אלא משום עדים, ואחברתה נמי דאמרינן אמאי לא מהימנא לאו דוקא, דאי משום נאמנותא לא ארייא, דהא עד אחד לטמאה אינו נאמן, והיינו דכי אוקימנא לה בדאיכא עדים אתרצה לה דמדינא אחברתה לא מהימנא, אלא משמע לה נאמנת ואינה נאמנת עושין כמה שאמרה אין עושין כמה שאמרה, כן נראה לי. עוד יש לי לומר, דאינה נאמנת משמע דאין בדבריה כלום, דאילו בא לאחר מכאן עד אחד ואמר טהורה נאמן, ולפיכך אקשינן אמאי נהמנא לבטל דברי עד טהרה שבא לאחריה דהוה עד אחד בהכחשה, וזה כפירוש אחד מן הדעות שאני כותב בסמוך דאפילו בשבויה עד אחד בהכחשה אינו כלום.

    ואמר לה עד את טהורה וחברתך טמאה איהי שויתא נפשה חתיכה דאיסורא חבירתא משתריא אפומה דידה. כלומר, משום דעולא דאמר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ועד טהרה הימנה רבנן כשנים, והאי דקאמר טמאה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואם תאמר, והא דאמרינן בסוטה פרק מי שקנא (לא, ב), דלא אמר עולא אלא כשבאו בזה אחר זה, אבל בבת אחת לא, אלא הוה ליה עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא, ואיתא נמי ביבמות פרק האשה שלום (יבמות קיז, ב) דתנן התם, עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת הרי זו לא תנשא ואף על גב דהאי דקאמר מת המנוה רבנן כדעולא, ואיכא למימר דהכא בשבאו בזה אחר זה, ואחר שהתירוה על פי חברתה בא העד והעיד עליה שהיא טמאה, ומציעתא דקתני אני טהורה וחברתי טמאה ואתא עד אחד ואמר את טמאה וחברתיך טהורה, ואמרינן חברתה משתריא אפומא דעד, בדאתא עד מעיקרא ואמר חברתה טהורה, וברייתא לצדדין קתני רישא כשבאה היא תחלה ומציעתא כשבא העד תחלה, ולעולם דאתא עד טהרה תחלה ואמר לה עד את טמאה וחברתך טהורה, לאו דוקא אמר לה, דמשמע דהיא באה תחלה. אי נמי איכא למימר, כפשטה, דאמרה היא תחילה ואפילו הכי עד טהרה הבא באחרונה נאמן, ומקולי שבויה שנו כאן, דאף על גב דבעלמא לא מהימן בשבויה הקילו.

    האי תו למה לי היינו רישא - נראה לי דרישא קאמר, דאני טמאה וחברתי טהורה, ואף על גב דבההיא משתריא חברתה אפומא דידה והכא משתריא אפומא דעד, שפיר קאמר דהיינו דרישא מכל שכן, דהשתא התם מישתריא אפומא דחברתה ואף על גב מפיך, הכא דמישתריא אפומא לא כל שכן. הא דקרי לה הכא רישא ולקמן קרי לה רישא, אבל אידך דהויא סיפא דסיפא קרי לה לרישא רישא דרישא, ורש"י ז"ל לא פירש כן.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כתובות דף כ״ג עמוד ב׳

    מסכת כתובות דף כ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־385 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כתובות דף כ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026