בוני התלמוד

    מסכת כתובות דף ק״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    האי עשה והאי עשהמצות הדיינים עשה ושפטתם צדק:

    עשה דכבוד תורהדיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה עדיף:

    סדר אליהו רבהשלמד חוץ לתיבה סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה:

    הוה ריתחאכעס של מקום ובא רעב לעולם:

    דכי מיפטריתלמידיו ממנו לעמוד מבית המדרש:

    הוו פיישי גביהאוכלי שלחנו תרי אלפים ומאתים דכתיב עשרים לחם ולחם בכורים הא עשרים וחד וכרמל הרי עשרים ותרתין וכל אחד לפני מאה איש הרי תרי אלפין ומאתים:

    בתליסר אמוראיהשומעין מפיו ומשמיעין לרבים זה מכאן וזה מכאן ומלפנים ומלאחור ומתחלקין למקומות הרבה שהיה העם רב:

    וכסי ליה ליומאמאפיל את החמה והיה ניכר בא"י:

    מגיהי ספריםשל כל אדם ואדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה וראו בית דין שהיו מתעצלין בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך:

    בית אבטינס ובית גרמו במסכת יומא (דף לח.):

    בדבביבפרכות שכנגד הפתחים דלצניעותא עבידי ואינן תחת בנין אבל כל צורך בנין כגון פרכות המבדילות בין היכל לקדשי הקדשים שהיו במקדש שני במקום אמה טרקסין שעשה שלמה בבנין ראשון ואנשי הגולה עשו את ההיכל גבוה מאד ולא יכול בנין בעובי אמה להתקיים בגובה כזה ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדשי הקדשים ועשו שתי פרכות וביניהם אמה כדאמרינן במסכת יומא (דף נא:) ואותן פרכות נעשו מקדשי בדק הבית:

    ז' שעריםלעזרה:

    שתים בדבירתחת אמה טרקסין:

    ושתים כנגדן בעליהלהבדיל בין עליית היכל לעליית קדשי הקדשים וגם הן במקום אמה טרקסין:

    המגדלות בניהן לפרהבחצרות הבנויות בסלעים בירושלים ותחתיהם חלל מפני קבר התהום כדתנן במס' פרה (פ"ג משנה ב') ומייתינן לה בפרק הישן תחת המטה (סוכה דף כא.) ובאין נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם בניהם לצורכי פרה אדומה לעסוק בשריפתה ומילוי מימיה ולהזות כל שבעה על כהן השורפה כדאמרינן במסכת יומא (דף ד.) ומעלה זו עשו לה להתעסק בה תינוקות שלא נטמאו מימיהם מפני שזלזלו בה לעשותה בטבול יום כדתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית:

    נשים יקרותעשירות:

    מפרנסותבלבוש וכסות:

    כתובות 106 עמוד א

    1האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. סלקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה, כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה, איסתתם טענתיה.

    2רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו. כיון דעבד הכי, איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא, הוה מבעית ליה בעותי.

    3ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה. והיינו דאמרי: סדר דאליהו רבה, סדר אליהו זוטא.

    4בשני דרב יוסף הוה ריתחא. אמרי ליה רבנן לרב יוסף: ליבעי מר רחמי. אמר להו: השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה, הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן, בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי, אנא איבעי רחמי?

    5וממאי דפיישי הכי? דכתיב: ״(מלכים ב ד״, מג) ״ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש״. מאי ״לפני מאה איש״? אילימא דכולהו, לפני מאה איש בשני בצורת טובא הוו! אלא דכל חד וחד קמי מאה איש.

    6כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב, הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן. מבי רב הונא, הוו פיישי תמני מאה רבנן. רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי. כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא: קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה.

    7כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף, הוו פיישי ארבע מאה רבנן, וקרו לנפשייהו: ״יתמי״. כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי, ואמרי לה מבי רב פפא, ואמרי לה מבי רב אשי, הוו פיישי מאתן רבנן, וקרו נפשייהו ״יתמי דיתמי״.

    8א"ר יצחק בר רדיפא א"ר אמי: מבקרי מומין שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב יהודה אמר שמואל: ת"ח המלמדין הלכות שחיטה לכהנים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

    9אמר רב גידל אמר רב: ת"ח המלמדים הלכות קמיצה לכהנים, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מגיהי ספרים שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

    10אמר רב נחמן אמר רב: נשים האורגות בפרכות, נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. ואני אומר, מקדשי בדק הבית. הואיל ופרכות תחת בנין עשויות.

    11מיתיבי: נשים האורגות בפרכות, ובית גרמו על מעשה לחם הפנים, ובית אבטינס על מעשה הקטרת כולן היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה!

    12התם בדבבי. דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרכות היו במקדש שני, שבעה כנגד שבעה שערים, אחד לפתחו של היכל, ואחד לפתחו של אולם. ב' בדביר, ב' כנגדן בעליה.

    ברייתא

    13ת"ר נשים המגדלות בניהן לפרה היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. אבא שאול אומר: נשים יקרות שבירושלים היו זנות אותן ומפרנסות אותן.

    14בעא מיניה רב הונא מרב:

    תוספות

    והיינו דאמרינן סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטאא"ר לפי שהפסיק בלמודו לרב ענן חלקו לשני סדרים ובפעם ראשון למד ממנו יותר מן הארבע ידות קרי לראשון סדר אליהו רבה ולבתרא קרי זוטא:

    מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרןתימה דהתנן בבכורות פרק עד כמה (בכורות דף כט: ושם) הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין אותן על פיו וי"ל כמו שתרצתי למעלה ועוד דהתם דוקא בבכורות שיש לחוש שמא משום שכר יתירנו אבל הכא מיירי בבדיקת מומי שאר קדשים והכי איתא בשילהי פרק התרומה בשקלי' (דף ז.) דאמר מבקרי מומי קדשים נוטלים שכרן מתרומת הלשכה:

    מלמדין הלכות קמיצהוהא דלא חשיב הלכות מליקה שבכלל הלכות שחיטה הן:

    שבעה כנגד ז' שעריםלשבעה שערי עזרה קאמר אומר רבי דס"ל כתנא דמתני' דמס' מדות בפ"ק (משנה ד) דתנן ז' שערים היו בעזרה ג' בצפון וג' בדרום ואחד במזרח והא דתנן התם לעיל בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו' על חמשה שערי העזרה כו' במס' תמיד בפ"ק (דף כז.) פריך להו ומשני אביי תרי מנייהו לא בעי שימור ורבא משני תנאי היא דתניא אין פוחתין [מג' גזברין וז' אמרכלין רבי נתן אומר אין פוחתין] מי"ג גזברים כנגד י"ג שערים דל חמשה דהר הבית פשו להו תמניא אלו ח' דעזרה אלמא איכא תנא דאמר תמניא הוו ואיכא תנא דאמר חמשה הוו תימה אמאי מייתי רבא הנך תנאי ממתניתין דמדות היה יכול להביא דתנן התם בפ' שני (משנה ו) שלש עשרה השתחוואות היו שם אבא יוסף בן חנן אומר כנגד י"ג שערים ועוד תימה דהרי כאן מחלוקת רביעי דעל כרחין לההוא תנא דס"ל די"ג שערים היו בעזרה לא מצי למימר דקסבר ח' ודל חמשה דהר הבית דהא מפרש התם שמם של אותן שערים ואין מזכירין אפי' אחד מאותן שערים דהר הבית המפורש בפ"ק דמדות שני שערי חולדה מן הדרום וקיפונוס מן המערב וטדי מן הצפון שער מזרחי שושן הבירה עליו צורה ואומר ר"ת דלעולם ס"ל לההוא תנא דז' שערים היו בעזרה והא דחשיב י"ג היינו עם השערים הקטנים דהכל חשיב תדע דהא חשיב פישפשין שהיו לשער נקנור אבל גדולים לא היו בעזרה אלא ז' והן אותן המפורשים בפ"ק והמעיין שם ימצא דשער הקרבן דפ"ק הוא שער הבכורות דפ"ב ואותן י"ג שערים דמדות שנויים נמי במסכת שקלים כל אותה משנה ממש בפ' י"ג שופרות אבל אין שנוי בה אבא יוסף בן חנן כמו ששנוי במס' מדות ובגמרא דירושלמי קאמר מתני' אבא יוסף בן חנן דקאמר כנגד י"ג שערים דלרבנן ז' שערים הוו בעזרה דעתייהו דרבנן היכן היו השתחוואות האלו כי ההיא דתנינן תמן י"ג פרצות היו בה שפרצו מלכי יון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם י"ג השתחוואות ואם תאמר לרבנן נמי דתני שבעה שערים מאי קמתמה כנגד מי הוו השתחוואות אינהו נמי מודו דעם הקטנים היו שלשה עשר כדפרישית ואומר רבינו תם כיון דלא חשיבי בעינייהו כל כך שיקראו אותם שערים אין נראה שיהא השתחוואות כנגדם אבל אבא יוסף בן חנן קרא אותם שערים. מ"ר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    אסתתם טענותי' קשיא לן הא דאמר בפרק שבועת העדות דשלח ליה רב יוסף לרב נחמן עולא חברינו עמל בתורה ובמצות הוא ואמרי' מאי שלח ליה לחנופי ליה אלא שודר ציה למשרי תגרי' ברישא אי נמי לשודא ולא חייש לאסתתמי טענותי' דאידך וי"ל דבחבר שבא לדין ליכא משום אסתתמי טענותי' דהא ידיעה דחזי להכי ובעל דינא נמי ניחא ליה דלשבקנו לאלתר אבל הכא דלא הוה חבר ולא קרובו של חבר אלא דרב ענן הוא דהוה סבר סבר דמחניף ליה ואסתתום טענותיה דאידך וזה ברור. ודעת מורי ז"ל דהכא עדיין לא פרשו בדיני דיתמי בדאתא האי לקמיה דרב ענן בשלמא בחבר עצמו שרינן תגרי' ברישא ואע"ג דפתחו בדינא דאחרינא כדי שלא יתבטל מתלמודו ומשום כבוד דידיה ואע"ג דאיכא מצוה לדון את שבא ראשון כקטן כגדול תשמעון וכו' בפ"ק דסנהדרין עשה דכבוד תורה עדיף והיינו דאמר בפרק כל כתבי אמר רבא תיתי לי כדאתא צורבא מרבנן לעיוני' בדיני' כי היכי דלשרייה לאלתר אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדרבנן ולא דחי עשה דאורייתא אבל הכא עדיין לא פתחו באידך דינא ובכל חד איכא מצות עשה לדון מדכתיב ושפטתם צדק כדכתב רש"י וכיון דכן האי עשה דקרובו של חבר עדיף דאיכא בהדי' עשה דרבנן דכבודו של חכם כך היא מפורשת בשם הר"ר פנחס הלוי ז"ל וכן גורס רבינו חננאל ז"ל. דבי רבי ישמעאל תנא כלי שרת באים מתרומת הלשכה פי' ממה שנתנו בקופת עצמן ובא לחלוק על סוגיא דלעיל דמוקי האי קרא דשארי הכסף בקדשי בדק הבית שגבו ואלא דבי ר' ישמעאל אומר דקרא בתרומת הלשכה מיירי:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כתובות דף ק״ו עמוד א׳

    מסכת כתובות דף ק״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־385 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    האי עשה והאי עשה מצות הדיינים עשה ושפטתם צדק:

    עשה דכבוד תורה דיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה עדיף:

    סדר אליהו רבה שלמד חוץ לתיבה סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה:

    הוה ריתחא כעס של מקום ובא רעב לעולם:

    דכי מיפטרי תלמידיו ממנו לעמוד מבית המדרש:

    הוו פיישי גביה אוכלי שלחנו תרי אלפים ומאתים דכתיב עשרים לחם ולחם בכורים הא עשרים וחד וכרמל הרי עשרים ותרתין וכל אחד לפני מאה איש הרי תרי אלפין ומאתים:

    בתליסר אמוראי השומעין מפיו ומשמיעין לרבים זה מכאן וזה מכאן ומלפנים ומלאחור ומתחלקין למקומות הרבה שהיה העם רב:

    וכסי ליה ליומא מאפיל את החמה והיה ניכר בא"י:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Ketubot 106a · Sefaria

    תוספות

    והיינו דאמרינן סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא א"ר לפי שהפסיק בלמודו לרב ענן חלקו לשני סדרים ובפעם ראשון למד ממנו יותר מן הארבע ידות קרי לראשון סדר אליהו רבה ולבתרא קרי זוטא:

    מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן תימה דהתנן בבכורות פרק עד כמה (בכורות דף כט: ושם) הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין אותן על פיו וי"ל כמו שתרצתי למעלה ועוד דהתם דוקא בבכורות שיש לחוש שמא משום שכר יתירנו אבל הכא מיירי בבדיקת מומי שאר קדשים והכי איתא בשילהי פרק התרומה בשקלי' (דף ז.) דאמר מבקרי מומי קדשים נוטלים שכרן מתרומת הלשכה:

    מלמדין הלכות קמיצה והא דלא חשיב הלכות מליקה שבכלל הלכות שחיטה הן:

    שבעה כנגד ז' שערים לשבעה שערי עזרה קאמר אומר רבי דס"ל כתנא דמתני' דמס' מדות בפ"ק (משנה ד) דתנן ז' שערים היו בעזרה ג' בצפון וג' בדרום ואחד במזרח והא דתנן התם לעיל בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו' על חמשה שערי העזרה כו' במס' תמיד בפ"ק (דף כז.) פריך להו ומשני אביי תרי מנייהו לא בעי שימור ורבא משני תנאי היא דתניא אין פוחתין [מג' גזברין וז' אמרכלין רבי נתן אומר אין פוחתין] מי"ג גזברים כנגד י"ג שערים דל חמשה דהר הבית פשו להו תמניא אלו ח' דעזרה אלמא איכא תנא דאמר תמניא הוו ואיכא תנא דאמר חמשה הוו תימה אמאי מייתי רבא הנך תנאי ממתניתין דמדות היה יכול להביא דתנן התם בפ' שני (משנה ו) שלש עשרה השתחוואות היו שם אבא יוסף בן חנן אומר כנגד י"ג שערים ועוד תימה דהרי כאן מחלוקת רביעי דעל כרחין לההוא תנא דס"ל די"ג שערים היו בעזרה לא מצי למימר דקסבר ח' ודל חמשה דהר הבית דהא מפרש התם שמם של אותן שערים ואין מזכירין אפי' אחד מאותן שערים דהר הבית המפורש בפ"ק דמדות שני שערי חולדה מן הדרום וקיפונוס מן המערב וטדי מן הצפון שער מזרחי שושן הבירה עליו צורה ואומר ר"ת דלעולם ס"ל לההוא תנא דז' שערים היו בעזרה והא דחשיב י"ג היינו עם השערים הקטנים דהכל חשיב תדע דהא חשיב פישפשין שהיו לשער נקנור אבל גדולים לא היו בעזרה אלא ז' והן אותן המפורשים בפ"ק והמעיין שם ימצא דשער הקרבן דפ"ק הוא שער הבכורות דפ"ב ואותן י"ג שערים דמדות שנויים נמי במסכת שקלים כל אותה משנה ממש בפ' י"ג שופרות אבל אין שנוי בה אבא יוסף בן חנן כמו ששנוי במס' מדות ובגמרא דירושלמי קאמר מתני' אבא יוסף בן חנן דקאמר כנגד י"ג שערים דלרבנן ז' שערים הוו בעזרה דעתייהו דרבנן היכן היו השתחוואות האלו כי ההיא דתנינן תמן י"ג פרצות היו בה שפרצו מלכי יון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם י"ג השתחוואות ואם תאמר לרבנן נמי דתני שבעה שערים מאי קמתמה כנגד מי הוו השתחוואות אינהו נמי מודו דעם הקטנים היו שלשה עשר כדפרישית ואומר רבינו תם כיון דלא חשיבי בעינייהו כל כך שיקראו אותם שערים אין נראה שיהא השתחוואות כנגדם אבל אבא יוסף בן חנן קרא אותם שערים. מ"ר:

    Tosafot on Ketubot 106a · Sefaria

    ריטב"א

    אסתתם טענותי' קשיא לן הא דאמר בפרק שבועת העדות דשלח ליה רב יוסף לרב נחמן עולא חברינו עמל בתורה ובמצות הוא ואמרי' מאי שלח ליה לחנופי ליה אלא שודר ציה למשרי תגרי' ברישא אי נמי לשודא ולא חייש לאסתתמי טענותי' דאידך וי"ל דבחבר שבא לדין ליכא משום אסתתמי טענותי' דהא ידיעה דחזי להכי ובעל דינא נמי ניחא ליה דלשבקנו לאלתר אבל הכא דלא הוה חבר ולא קרובו של חבר אלא דרב ענן הוא דהוה סבר סבר דמחניף ליה ואסתתום טענותיה דאידך וזה ברור. ודעת מורי ז"ל דהכא עדיין לא פרשו בדיני דיתמי בדאתא האי לקמיה דרב ענן בשלמא בחבר עצמו שרינן תגרי' ברישא ואע"ג דפתחו בדינא דאחרינא כדי שלא יתבטל מתלמודו ומשום כבוד דידיה ואע"ג דאיכא מצוה לדון את שבא ראשון כקטן כגדול תשמעון וכו' בפ"ק דסנהדרין עשה דכבוד תורה עדיף והיינו דאמר בפרק כל כתבי אמר רבא תיתי לי כדאתא צורבא מרבנן לעיוני' בדיני' כי היכי דלשרייה לאלתר אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדרבנן ולא דחי עשה דאורייתא אבל הכא עדיין לא פתחו באידך דינא ובכל חד איכא מצות עשה לדון מדכתיב ושפטתם צדק כדכתב רש"י וכיון דכן האי עשה דקרובו של חבר עדיף דאיכא בהדי' עשה דרבנן דכבודו של חכם כך היא מפורשת בשם הר"ר פנחס הלוי ז"ל וכן גורס רבינו חננאל ז"ל. דבי רבי ישמעאל תנא כלי שרת באים מתרומת הלשכה פי' ממה שנתנו בקופת עצמן ובא לחלוק על סוגיא דלעיל דמוקי האי קרא דשארי הכסף בקדשי בדק הבית שגבו ואלא דבי ר' ישמעאל אומר דקרא בתרומת הלשכה מיירי:

    Ritva on Ketubot 106a · Sefaria

    מאירי

    כבר ביארנו במשנה שדייני גזירות היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה אף מבקרי מומים שבירושלים אם לקרבן אם לבכור נוטלין שכרם מתרומת הלשכה וכן תלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה והלכות קמיצה לכהנים ומגיהי ס"ת שביד כ"א ואחד מירושלם ונשים המגדלות את בניהם בטהרה לפרה אדומה על הדרך שביארנו במסכת סכה כלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה בכדי שיפסקו להם סנהדרין ואף לחם הפנים והקטורת ושכר העוסקים בהם והלבונה וכן פרכות של שערים שהיו עשויות לצניעות ולא לבנין באות מתרומת הלשכה אבל פרכות שהיו לפני הדביר במקום אמה טרקסין הואיל ועשוי למחיצה צורך הבית הוא ואינן באות מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית פרכות אלו של שערים תשעה היו שבעה לשבעה שערים ואחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם ושל דביר היו ארבעה שתים בדביר להבדיל בין ההיכל לקדשי הקדשים אחת מכאן ואחת מכאן ואמה אחת באמצע ליכנס שם כהן גדול ביום כפורים ושתים כנגדן בעליית בית קדשי הקדשים הא למדת ששלש עשרה פרכות היו במקדש תשעה מהן באות מתרומת הלשכה:

    Meiri on Ketubot 106a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה מבקרי מומין כו' תימה כו' הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין אותן כו' עכ"ל ולא ניחא להו לאוקמא מבקרי מומין דהכא היינו כאילא ביבנה דקתני התם נמי במתני' דהתירו לו חכמים ליטול שכר וק"ל:

    בד"ה ז' כנגד כו' והמעיין שם ימצא דשער הקרבן דפרק קמא כו' עכ"ל יראה שהוצרכו בזה לפרש יותר מכל שאר השערים משום דבפ"ב לא חשיב שער הקרבן בתוך ארבעה שערים הדרומיים ולא ה"ל לאשתמוטי כיון דבפ"ק חשיב ליה בתוך ג' הדרומיים הגדולים ותירצו בזה דשער הבכורות דחשיב בפ"ב בדרומיים היינו אותו שער הקרבן דחשיב ליה בפ"ק בדרומיים ומיהו גם בשערים הצפונים ימצא המעיין שם לפי שמות השערים דלא חשיב בפ"ב מאי דחשיב בפרק קמא בכלל הגדולים ויש לעיין שם וק"ל:

    בא"ד ועוד תימה דהרי כאן מחלוקת כו' וא"ת לרבנן נמי דתני ז' כו' כיון דלא חשיבי בעינייהו כו' עכ"ל וליכא מחלוקת רביעית דרבנן ואבא יוסף בן חנן כולהו ס"ל דז' שערים גדולים הוו לעזרה ועוד ששה קטנים אלא דלרבנן לא חשיב קטנים למקרי להו שערים דליהוי י"ג השתחוואות כנגדן ולאבא יוסף מקרו גם הקטנים שערים ושפיר הוה י"ג השתחיואות כנגדן וליכא מחלוקת רביעית כלל בשערים אך קשה לפ"ז דאם כן מאי מייתי רבא דאיכא תנא דאית ליה תמניא הוו בעזרה מההיא דאין פוחתין מי"ג גזברין כנגד י"ג שערים דל ה' להר הבית פשו להו ח' כו' ואימא דההוא תנא נמי ס"ל דז' שערים הוו לעזרה וי"ג שערים דקאמר לאו דל ה' להר הבית כו' אלא היינו לעזרה גופה שהיו לה י"ג שערים עם הקטנים כדס"ל רבנן ואבא יוסף בן חנן ואכתי מנליה לרבא לאשכוחי תנא בברייתא דפליג ואית ליה תמניא ומאי אולמיה ליה ברייתא טפי ממתני' ויש ליישב קצת דס"ל לרבא דמסתמא נגד שערי הר הבית היו נמי גזברין דשוער היינו גזבר כפרש"י התם וא"כ ה"ל למחשב נמי הנהו ה' גזברין דהר הבית שהיו נגד השערים והל"ל י"ח גזברין נגד י"ח שערים דהיינו ה' דהר הבית וי"ג דעזרה עם הקטנים אלא ע"כ דלא חשיבי ליה להיות גזברין נגדן רק הגדולים ודל ה' דהר הבית פשו להו תמניא ודו"ק.

    Chidushei Halachot on Ketubot 106a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    אסתתם טענתיה קי"ל הא דאמרי' בפ' שבועת העדות דשלח ליה רב יוסף לרב נחמן עולא חברינו דעמית בתורה ובמצות הוא ואמרינן מאי שלח ליה לחנופי ליה אלא למשרי תבריה ברישא א"נ לשודא ולא חיישינן לאסתתמי טענתיה דהא ידיע דחזי להכי ובעל דיניה נמי ניחא ליה דלשבקנהו לאלתר אבל הכא דלא הוה חבר ולא קרובו של חבר אלא דרב ענן הוא דהוה סביר הכי סבר דמחניף ליה ואסתתים טענתיה וזה ברור ודעת מורנו נר"ו דהכא עדיין לא פתחו בדינא דיתמי כדאתא האי לקמי' רב ענן דבשלמא בחבר עצמו שרינן ברישא ואע"ג דפתחו בדינא דאחרים כדי שלא יתבטל מתלמודו ומשום כבוד דידיה דאע"ג דאיכא מצוה לדון את הבא ראשון מדכתיב כקטן כגדול תשמעון בפ"ק דסנהדרין עשה דכבוד תורה עדיף והיינו דאמר בפק כל כתבי אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מדרבנן לעיוניה בדיניה כי היכי דלשרייה לאלתר אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדרבנן ולא דחי עשה דאורייתא אבל הכא מ דין לא פתחו באידך דינא ובכל חד איכא מצות עשה לדון מדכתיב ושפטתם צדק כדכתב רש"י ז"ל וכיון דכן האי עשה דקרובו של חבר עדיף דאיכא בהדיה עשה דרבנן דכבוד של חכם כך היא מפורשת בשם ה"ר פנחס הלוי ז"ל. הריטב"א ז"ל:

    סדר אליהו אגדות וברייתות אסתלק ותו לא אתא משום ההיא מעשה דשלח ליה לרב נחמן דעל ידיה אסתתים טענתיה דבעל דיניה דההוא גברא דאייתי ליה גלדני. הוה קא מבעית רב ענן מאליהו דלא הוה אתי ליה בניחותא והוה מפחיד ליה. עבד רב ענן תיבותא והוה יתיב בגו' ואליהו הוה יתיב אבראי ומתני ליה סדר אליהו רבה שלמד חוץ לתיבה. זוטא שלמד תוך התיבה שהרי לא למד הימנו בתוך התיבה אלא מעט שלא היה יכול לקבל וללמוד ממנו בענין זה ונסתלק ממנו אליהו לגמרי. כי הוו מפטרי רבנן מניה דהוו עסקי באורייתא קמי' כל יומא ולרמשא הוו אזלי להו לבתיהו הוו פיישי בביתיה ב' אלפין ומאתן רבנן דהוו אכלי בהדיה לא הוה בעי רחמי דבכלהו שני דהוו שני בצורת בימיו לא בקש רחמים שאלו היה מבקש רחמים לא היה רעב בעולם. ומאי דפיישן תרי אלפי ומאתן לגבי אלישע. אי לימא כולהו דכתיב עשרים לחם שעורים ולחם בכורים וכרמל קמי מאה איש טובא מזונות וכו'. אלא כל חדא וחדא לפני מאה איש ומטי לתרי אלפי ומאתן בכ"ב לחם שהביא לו לחם א' של שעורים מתבואה חדשה כדאמרי' אין לך בכל ארץ ישראל קלה לבשל כבעל שלישה ואעפ"כ לא בכרה אלא עשרים לחם שעורים משעורים ישנים בכורים היינו ראשית תבואתו של אדם. אלישע עשיר היה דכולהו נביאים עשירים היו כדאמרינן בפרק אין בין המודד אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור עשיר וחכם. דריש בתליסר אמוראי שהיו מתרגמין ומשמיעין דבריו לרבים לפי שאין קולו נשמע לרבים. ונפצי גלמייהו שהיו מנערין טליתות שלהן מן האבק ומכסי ליומא היו מחשכין החמה מרוב אבק טליתם שהיה עולה למעלה במערבא כשהיו רואים בארץ ישראל חשך החמה. וקרו נפשיהו יתמו משום דלגבי רב הונא הוו פיישי שמנה מאות ולגביהו לא הוו פיישי אלא ד' מאה. יתמי דיתמי דאינהו נמי בצרי מרבה ורב יוסף דהוו קרי נפשייהו יתמי. מבקרי מומין של בהמות לקרבן ולבכור. מתרומת הלשכה מאותן שקלים שהיו תורמין בג' קופות מן הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג להביא מאותו כסף תרומת תמידין ומוספין והן הן קרבנות צבור ומייתי נמי שאר קרבנות צבור ולפי שלא היו עוסקין אותן מבקרי מומין בדבר אחר היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה דבקור מומין צורך קרבנות נינה. רש"י ז"ל במהדורא קמא. ואם תאמר והא תנן בפרק קמא דבכורות הנוטל שכר לראות בעור אין שוחטין אותו ע"פ אלא אם כן היה מומחה כאילא וי"ל כדתרי' לעיל גבי גוזרי גזירות ועי"ל דהתם גבי בכור דוקא יש לחוש שמא יתירנו בשכר לישחט במדינה אבל הכא מיירי בבדיקת מומי שארי קדשים והכי איתא בהדיא במס' שקלים פ' התרומה יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי מבקרי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה לשון הרא"ש ז"ל: הלכות קמיצה כדאמרינן במנחות יכול בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קמצו הא כיצד חופה ג' אצבעות ועל פס ידו קומץ וזו היא עבודה קשה שבמקדש וכל שעה היו עוסקין ללמוד לכל משמר ומשמר של כהנים הלכות קמיצה. רש"י ז"ל במהדורא קמא. הא דלא חשיב הלכות מליקה שגם היא עבודה קשה שבכלל הלכות שחיטה הן. הרא"ש ז"ל:

    מגיה ספרים ספרי תורה שבירושלים שכל אחד ואחד היה עושה ספר תורה לעצמו כדאמרינן התנאה לפניו במצות בספר תורה נאה וכו'. רש"י במהדורא קמא. ותלמיד הרשב"א כתב וז"ל ומגיהי ספרים כולן צורך עבודה הם כלומר ספרים שבהם היו הכהנים לומדין סדר עבודה ובשקלים ירושל' מגיהי ספרים עזרא כך פי' הראב"ד ורש"י פי' ספרים של כל אדם ואדם שאסור להשהותן משום אל תשכן באהלך עולה וראו ב"ד שהיו מתעצלים בדבר והפקירו תרומת הלשכ' ע"כ: בפרוכת שהיו לפני הדביר תחת אמה טרקסין ובבית שני קא מיירי ואני אומר מקדשי בדק הבית היו נוטלין שכרן הואיל ופרוכת דלפני הדביר תחת בנין נעשו במקום כותל תחת אמה טרקסין שהי' ממונ' בין היכל לקדש הקדשים וכל צורכי בנין בית המקדש היו באין מקדשי בדק הבית מהקדשו' שהיו מקדשין לבדק הבית לתקון הבית ולהחזיק בנינו כדכתיב אף לא יעשה בית ספות גו' עד וחזקו בו את בית ה' כלומר שלא היו עושין מכסף קדשי בדק הבית שום כלי שרת כי אם חיזוק בנין הבית לבד במקדש שני לא היה אמה טרקסין ובב"ב מפרש טעמא משום דמקדש שני הוה גבוה טפי משלשי' אמה ואמה בנין רוחב בגובה מאה אמה לא מצי קאי דאמרי' בסדר יומא מקדש שני אמה ברום מאה הוה עם כלי' עורב. בית גרמו כו' היו ממונין על מעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד מעשה לחם הפנים כדמפרש בסדר יומא ובית אבטינס על מעשה הקטורת כדמפרש בסדר יומא תרומת הלשכה שלשה קופות שבהן תורמין את הלשכה אלמא נשים האורגות בפרוכת היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכ' בדבבי מאותן פרוכת שכנגד השערים שאינן תחת הבעל אלא לצניעות בעלמא קתני דנוטלו' שכרן מתרומת הלשכ'. דאמר ר' זירא אמר רב שלש עשר פרוכת היו בבית המקדש שבעה כנגד שבעה שערי' שבחומ' העזר' שסכים ההיכל לצניעות בעלמא כדי שלא יראו בעזרה הולכי הר הבית ושתים אחת בפתחו של היכל ואחת בפתח האולם ולצניעות בעלמא ושתים בדביר להבדיל בין קדש הקדשים להיכל במקום אמה טרקסין פרוכת אחת מכאן ופרוכת אחת מכאן וביניהם אמה רוחב באותו דרך היה נכנס כהן גדול לפני ולפנים ביום הכפורים וכדמפרש בסדר יומא כורך ונכנס ושני פרוכ' היו על אותן פרוכת בעלית בית קדש הקדשים ואותן ד' פרוכת שמבדילו' היו תחת בנין ומקדשי בדק הבית נוטלין שכרן והא דאמרינן במסכת מדות י"ג השתחויות היו שם כנגד י"ג שערים שהיו בעזרה שער העליון שער הדלק כו' שערים גדולים לא היו אלא שבע' בלבד אלא ששה פספסי' קטני' היו שם שנים בצידי שער ניקנר במזרח וב' בדרום וב' בצפון ובהנהו פספסין איידי דקטנים היו לא היו שם פרוכת וכשאדם היה רוצה לילך בדרך אותן י"ג שערים היה מחזיר פניו למקדש ומשתחוה פשפשין פושטי' רום. רש"י במהדורא קמא:

    בעא מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו כו' צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו דמזבח אדמה שהיה במקדש בנין הבית הוא וצורך הבנין היה בא מקדשי בדר הבית. אי צורך קרבן נינהו כגון לקבלת דמים ולרחיצת הקרבים ואברי העולה וליתן בה סולת למנחות ומתרומת הלשכ' אתו דכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכ'. אלא מתרומת הלשכה כלומר ממותר תרומת הלשכה כדאמרי' בעלמא קרבנות צבור הבאין באחד בניסן אינן באין אלא מתרומה חדשה כדכתיב זאת עולת חדש בחדשו והבא לי קרבן חדשה וכסף הנמצא בשלש קופות מתרומ' ישנה היא מותר מתרומת הלשכ' וממנו נעשין כלי שרת. ובכלותם הביאו וגו' כלומר בכלותם לחזק מכסף הנדב' המובא לבד"ה בימי יואש קא משתעי קאי קרא בדברי הימים אלמא מקדשי בד"ה היו באין כלי שרת. כתובי. דברי הימים. כאן שגבו לצורך בדק הבית והותירו מן הבנין נעשין כלי שרת מאותו מותר כסף שהובא לבדק הבית אבל אם לא הותירו כגון שגבו לבדק הבית ועדיין בדק הבית לא החזיקו לא שבקינן בנין הבית משום צורך כלי שרת ונעשין מתרומת הלשכ' ורב נמי לא אמר (רב) אין עושין מתרומת הלשכ' אלא דגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי הא לא גבו מעיקרא אלא לשום בדק הבית. אם הוצרכו לבדק הוצרכו ועושין אותו לבנין הבית והמקדיש לבדק הבית על דעת ב"ד מקדיש מתרומת הלשכה וממותר תרומת הלשכה שנאמר את שאר הכסף ויעשו את הכלים איזה כסף שהיו לו שיריים כשהיו תורמין מן הלשכ' לשלשה קופות היה נשאר כסף בלשכה ואותו כסף המיותר בלשכה היו שירים וכסף דבשלש' קופות כסף שיש לו שיריים הוא ומההוא כסף אמר קרא ויעשו את הכלים לבית ה' רש"י במהדורא קמא:

    Shita Mekubetzet on Ketubot 106a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף וכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו דלאו עשה ממש אלא מצוה דרבנן היה לכבד קרובי ת"ח אלא דאפ"ה סלקיה לדינא דיתמי משום דאכתי לא פתח בדינא דיתמי ועיין באריכות בדרישה בח"מ סי' י"ז אלא דאכתי לענ"ד קשה לשון עשה דכבוד תורה דלכאורה לא אשכחן בכולה תלמודא שיהא מצוה לקרב ולכבד קרובי החכם טפי מאדם אחר לקום מפניו או להדרו ולענ"ד היה נראה לפרש בענין אחר דבלא"ה קשיא לי מאי שלח רב ענן לר' נחמן דלדייניה להאי גברא משום דאיהו פסול ליה לדינא דבלא"ה מהיכי תיתי לא לדייניה ר"נ ולא מסתבר לומר דר' ענן היה גדול מר' נחמן דהא לעיל איקפד ר' הונא על ר' ענן דקריא ליה הונא חברין ור' נחמן היה רגיל תמיד לקרות לר' הונא הונא חברין ור' הונא גופא קאמר עליה דר"נ דאיהו ושבור מלכא אחי בדיני לכך היה נראה מזה דר' ענן שלח ליה הכי כדי למישרי ליה תיגרא ברישא וקסבר ר"נ דמשום דקרובו הוא מש"ה רוצה ר' ענן בכך ולפ"ז א"ש דעשה דכבוד תורה היינו אדר' ענן גופא לקיים דבריו ולכך נענש ר' ענן במה שנתן מקום לר"נ לטעות בזה כך היה נ"ל לכאורה אלא שלא מצאתי לי חבר בזה ועוד דא"כ אכתי קשה באמת אדר' ענן גופא למה שלח ליה לר' נחמן דלידייניה דהא לקושטא דמילתא לאו משום דלמישרי ליה תיגרא ברישא עביד הכי דהא לאו קרובים הוו אם לא שנאמר שמחמת הדורון הטהו לבו ומש"ה נענש אלא דיותר נראה דהאי גברא ממקומו של ר' ענן היה הוא ובעל דינו ור' נחמן היה במקום אחר ולא היה ר"נ יכול לכפותו לשכנגדו להוציאו ממקומו של ר' ענן אי לאו דשדר ליה דפסילנא לדינא כן נ"ל:

    שם בשני דר' יוסף הוי ריתחא א"ל רבין ניבעי מר רחמי א"ל השתא ומה אלישע כו'. ולכאורה יש לתמוה דבכמה דוכתי אשכחן בתנאי ואמוראי דבעו רחמי אכפני וכ"ש בימי הנביאים ולענ"ד נראה דמדלא קאמר הכא בשני דר' יוסף הוי כפנא אלא הוה ריתחא משמע שהיה ידוע להם דעידן ריתחא הוי ובעידן ריתחא אמר להו שפיר דאין לבקש רחמים אלא בעת רצון ואהא מייתי ראיה מאלישע דעביד מעשה ניסים למיברי מזוני ליתן לחם א' לפני מאה איש שהוא שינוי הטבע ולא ביקש רחמים אכפנא גופא שאינו שינוי הטבע אע"כ דהוה קים ליה דעידן ריתחא הוי ואפשר שהיה באותו זמן דכתיב לעיל מהאי פרשה ויהי קצף גדול על ישראל או במאי דכתיב בתר האי פרשה כי קרא ה' לרעב שבע שנים כן נ"ל ועיין בחידושי אגדות למהרש"א ז"ל והנלע"ד כתבתי:

    שם כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דר' הונא הוי סליק אבקא ואמרי במערבא קמו להו ממתיבתא דר' הונא בבלאה. ולכאורה מיחזי כגוזמא יתירא ונ"ל דדרך משל בעלמא היו אומרין כן כשהיו רואין שהאבק ועפר הארץ היו מכסין את אור החמה שהוא דבר מצוי ע"י רוח גדול היו אומרין שכן הוא באותו ענין כד קיימי ממתיבת' דר' הונא בבלאה כן נ"ל וכ"כ בחידושי מהר"י מטראני ז"ל:

    Penei Yehoshua on Ketubot 106a · Sefaria

    בן יהוידע

    וְעָבִיד תֵּיבוּתָא וְיָתִיב קַמֵּיהּ נראה לי בס"ד הטעם שנעשה לו כך, כנגד התקלה שיצאה מידו בדרך זה והיינו כי על ידי שהעלים וכיסה והסתיר את דבריו ששלח לרב נחמן שלא פירש לו למה פסיל לדינא טעה רב נחמן בדבריו וחשב שהוא קרובו וכבדו לזה הבעל דין ועל ידי כך יצאה תקלה דנסתתמו טענותיו של בעל דינו שלא היה יכול לפרשם ולגלותם בפיו אלא יצאו ממנו סתומים ומחמת כן לקה שלא כדין ונמצא נעשה רב ענן גרמא בשתים שהם ענין כסוי מה שכיסה והסתיר הדברים ששלח לרב נחמן ומה שגרם בזה שנתכסו ונסתמו זכיותיו של אותו בעל דין! ולכך גם אחר שנגלה אליהו זכור לטוב אליו לא היה יכול לקבל דבריו בגלוי אלא רק על ידי כסוי שהיה מכוסה ומסתתר תוך התיבה. ונראה לי בס"ד נחית תלמודא להודיעינו הדורון שהביא לרב ענן שהיה דגים ולא אמר שהביא דורון בסתם, היינו ללמדינו שהדורון שהיה דגים שיש להם עינא פקיחא גרם הקלקול הזה שלא היה לרב ענן עינא פקיחא בדבר זה לראות את הנולד מדברים אלו ששלח לרב נחמן בסתם ולא פירש לו הדבר למה הוא פסיל ליה לדינא. והנה הוא נקרא רב ענן על שם העינים והדורון היה דגים שיש להם עינא פקיחא ועם כל זה שטנא נצח שנתעלם מן רב ענן הנולד מן הדברים האלה ששלח לרב נחמן ועל כן יצא הדין מקולקל שנתחייב הזכאי.

    וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי "סֵדֶר אֵלִיָּהוּ רַבָּה", "סֵדֶר אֵלִיָּהוּ זוּטָא". נראה לי בודאי כשהיה מלמדו הדברים האלה שאנו רואין בסדר אליהו רבא וזוטא לאו כפשוטן דוקא היה לומד עמו אלא היה מלמדו סודות העמוקים הרמוזים בהם ואפשר שהיה כפלי כפליים על מה שיש בידינו עתה.

    הֲוָה סָלִיק אַבְקָא וְכַסִּי לֵיהּ לְיוֹמָא פירש רש"י ז"ל מאפיל החמה והיה ניכר בארץ ישראל. ולפי זה מוכרח לומר שהיה זה בדרך נס לכבוד רב הונא ולכבוד הציבור הרבים שנאספים בדרשה שלו כי בדרך טבע אי אפשר להיות דבר זה שאותו אבק יתראה בארץ ישראל שהיא רחוקה כמה ימים מבבל אפילו אם יהיו הנאספים ארבע מאות רבוא אלא מוכרח לומר שהיה זה בדרך נס. מיהו אפשר לומר דלא הוה הכי ממש אלא בני ארץ ישראל כיון דיודעים דנאספים קהל רב ועצום בדרשה דרב הונא אז כשהיה נעשה אצלם אבק רב באויר מחמת רוח סערה חזק שהיה מנשב בארץ ישראל ומכסה אור השמש היו אומרים כן במערבא בלשון מליצה וצחוק: עתה קמו ממתיבתא דרב הונא בבלאה וזה האבק הוא מהם! והם יודעים דאותו אבק שהיו רואין בארץ ישראל הוא מן רוח סערה דהוה נשיב אצלם באותו מקום בארץ ישראל אך אומרים כן בלשון צחות ומליצה כדי להשביח את הקהל הבאים למתיבתא דרב הונא מחמת שהיו רבים מאד. ושטת המאמר הוא כִּי הֲווּ רַבָּנָן קַיְמֵי מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא וְנַפְצֵי גְּלִימַיְהוּ הֲוָה סָלִיק אַבְקָא באותו מקום וְכַסִּי לֵיהּ לְיוֹמָא באותו מקום דוקא וזהו בטבע כאשר יהיה אבק רב באויר. אך בני מערבא כאשר היו רואין אבק רב באויר מחמת רוח סערה היו אומרים עתה קָמוּ לֵיהּ מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא דמתכוונים להשביחם ולכך אומרים כן אף על פי שהם יודעים דאותו אבק הוא מחמת רוח סערה שנשב בארצם. ודע דאומרו כד קַיְמֵי רַבָּנָן היינו לכל אותם הקהל הבאים לדרשה דרב הונא קרי להו בשם רבנן ומחמת רבוי עם לא היה דורש בבית הכנסת או בבית המדרש כי אם ברחובה של עיר שהוא מקום גדול שיכיל עשרים אלף בני אדם ויותר ולכך היה צריך לו י"ג אמוראי להשמיע הדרשה שלו לכל הקהל כי רחוקים ממנו ואי אפשר לשמוע דבריו ולהיותם עומדים במקום פרוץ ופתוח מוכרח שהיו גלימותיהם מתמלאים אבק מחמת הרוח שהיה מנשב שם ולכך כשהיו קמים בגמר הדרשה והיו מנפצים גלימותיהם בבת אחת היה האויר מתמלא אבק רב דנכסה אור השמש לפי שעה.

    הֲווּ פַּיְשֵׁי מָאתָן רַבָּנָן וְקָרוּ לְנַפְשַׁיְהוּ 'יַתְמֵי דְּיַתְמֵי'. הא דלא קרו בי רב הונא לנפשייהו יתמי לגבי בי רב דחסרו מהם ארבע מאות? נראה לי בס"ד כי בי רב הוו אלף ומאתים רמז לדבר הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ (שיר השירים ח, יב), ובי רב הונא הוו שמונה מאות נמצא הם שני שלישים מן בי רב ובכל מקום אמרינן רובו ככולו, וכיון דאיכא רוב של אלף ומאתים כאלו הוה כל אלף ומאתים ולכך לא קרו לנפשייהו יתמי בעבור חסרון זה. אך בי רבה ורב יוסף דהוו פיישי ארבע מאות נמצא לגבי בי רב הם שליש דוקא וגם לגבי בי רב הונא הם חצי וליכא רוב, ולכן הרגישו בחסרונם וקרו לנפשייהו 'יתמי' ובי רב פפא או רב אשי קרו אנפשייהו 'יתמי דיתמי' כי הם לגבי בי רב חומש ולגבי בי רב הונא רביע ולגבי בי רבה ורב יוסף דהוו יתמי הם חצי באין כאן רוב ולכך קרו אנפשייהו יתמי דיתמי.

    Ben Yehoyada on Ketubot 106a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כתובות, דף ק״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־385 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה,…״

      חכמים: רב ענן.

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה…״

      חכמים: רבה.

    4. קטע 438 מילים

      נפתחת ב״בשני דרב יוסף הוה ריתחא. אמרי ליה…״

      חכמים: רב יוסף.

    5. קטע 536 מילים

      נפתחת ב״וממאי דפיישי הכי? דכתיב: (מלכים ב ד,…״

    6. קטע 648 מילים

      נפתחת ב״כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב, הוו…״

      חכמים: רב הונא, רבא.

    7. קטע 739 מילים

      נפתחת ב״כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף,…״

      חכמים: רב יוסף, רב פפא, רב אשי, רבה, אביי.

    8. קטע 829 מילים

      נפתחת ב״א"ר יצחק בר רדיפא א"ר אמי: מבקרי…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״אמר רב גידל אמר רב: ת"ח המלמדים…״

      חכמים: רב גידל, רבה.

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן אמר רב: נשים האורגות…״

      חכמים: רב נחמן.

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: נשים האורגות בפרכות, ובית גרמו על…״

    12. קטע 1230 מילים

      נפתחת ב״התם בדבבי. דאמר רבי זירא אמר רב:…״

      חכמים: רבי זירא.

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״ת"ר נשים המגדלות בניהן לפרה היו נוטלות…״

      חכמים: אבא.

    14. קטע 145 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רב הונא מרב:…״

      חכמים: רב הונא.

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כתובות דף ק״ו ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026