Talmud Builders

    Niddah 61a

    Back to index

    English translation — Niddah 61a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as though they were fit, and all three are impure, because the blood must have originated from one of them.

    2MISHNA: In a case of three women who were sleeping in one bed that was located adjacent to a wall, and blood was discovered beneath the middle woman, all of them are ritually impure. If the blood was discovered beneath the woman on the inside, closest to the wall, the two innermost women are ritually impure and the woman on the outside is ritually pure. If the blood was discovered beneath the woman on the outside, farthest from the wall, the two outermost women are ritually impure and the woman on the inside is ritually pure.

    3When is that the ruling? It is when they passed into their positions on the bed via the foot of the bed; but if they passed into their positions on the bed via the side of the bed, over the place where the blood was discovered, all of them are ritually impure. If immediately after the blood was discovered, one of them examined herself and she was found to be ritually pure, she is pure and the other two are impure. If two of them examined themselves and found that they were ritually pure, they are pure and the third is impure. If all three of them examined themselves and found that they were ritually pure, all of them are ritually impure, as the blood must have originated from one of them.

    4To what case is this matter comparable? It is similar to the case of a ritually impure pile of stones with an olive-bulk of a corpse beneath it, where this pile was intermingled with two ritually pure piles, and they examined one of them and found it pure. That pile is pure and the other two are impure. If they examined two of them and found them ritually pure, they are ritually pure and the third is impure.

    5If they examined all three of them and found them ritually pure, all of them are impure; this is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would say: With regard to any item that has the presumptive status of ritual impurity, it forever remains in its state of ritual impurity, even if one examined the relevant area or item and the source of impurity was not found, until it becomes known to you where the ritual impurity is. The assumption is that the impurity was not found because the examination was not conducted properly.

    6And the Rabbis say: One continues searching the relevant area until he reaches bedrock or virgin soil, beneath which there is certainly no ritual impurity. If no ritual impurity is found at that stage, presumably an animal dragged the olive-bulk of the corpse from beneath the pile, and the pile of rocks is pure.

    7GEMARA: The previous mishna taught that if blood is found beneath one of three women lying together on a bed, they are all ritually impure. By contrast, the mishna here distinguishes based on the precise location where the blood was found. The Gemara asks: What is different in the first clause, i.e., the previous mishna, which did not distinguish on the basis of where the blood was found, and what is different in the latter clause, i.e., this mishna, which does distinguish in that manner? Rabbi Ami said that the previous mishna is referring to a case where the women were lying intertwined, and therefore it is impossible to distinguish between the woman on the inside and the woman on the outside.

    8§ The mishna teaches: If immediately after the blood was discovered, one of them examined herself and she was found to be ritually pure, she is pure and the other two are impure. If two of them examined themselves and found that they were ritually pure, they are pure and the third is impure. If all three of them examined themselves and found that they were ritually pure, all of them are ritually impure. The mishna proceeds to compare this case to that of a pile of stones beneath which there is an olive-bulk of a corpse. The Gemara asks: Why does the tanna need to teach: To what case is this matter comparable? The ruling of the mishna is clear enough without this analogy.

    9The Gemara explains that this is what Rabbi Meir is saying to the Rabbis: What is different with regard to the case of blood, where you do not disagree with me, as you concede that all three women are impure, and what is different with regard to the case of the pile of stones, where you disagree with me and maintain that all three piles of stones can be ritually pure if they are examined?

    10And the Rabbis would counter that the two cases are different. Granted, there, with regard to the piles of stones, one could say that a raven or some other animal took away the olive-bulk of the corpse, so there is a reason to deem all the piles pure. But here, in the case of the three women and the blood, from where did this blood come? It must have come from one of them. Therefore, at least one of the women must be ritually impure, and one cannot say that all three are pure.

    11The Gemara discusses other cases involving possible mistakes in examinations. It is taught in a baraita : Rabbi Meir said that there was an incident involving a sycamore tree in Kefar Sava, with regard to which they had a presumption of ritual impurity, i.e., a presumption that there was a corpse buried beneath it. And they examined by digging in that place and did not find any corpse. Some days later, the wind blew at it and uprooted the sycamore tree, and they found a skull from a corpse stuck in its roots. This apparently indicates that in general one cannot rely upon an examination. The Sages said to Rabbi Meir: Do you seek to bring a proof from there? One can say that they did not examine as much as was necessary.

    12The Gemara cites another case. It is taught in a baraita : Rabbi Yosei said that there was an incident involving a cave in Shiḥin with regard to which they had a presumption of ritual impurity of a corpse. And they examined by digging inside the cave until they reached ground that was as smooth as a fingernail, and they did not find any corpse. Some days later workers entered the cave because they sought shelter from the rain. And they dug with their shovels and found a mortar full of bones. Once again, this indicates that one cannot rely upon an examination. The Sages said to Rabbi Yosei: Do you bring a proof from there? One can say they did not examine as much as was necessary.

    13The Gemara cites yet another relevant case. It is taught in a baraita : Abba Shaul says that there was an incident involving bedrock in Beit Ḥoron, with regard to which they had a presumption of ritual impurity of a corpse. And the Sages were unable to examine it because the area of the bedrock was too large. And there was one old man there, and his name was Rabbi Yehoshua ben Ḥananya. He said to them: Bring me sheets. They brought him sheets and he soaked them in water and spread them over the bedrock. In every place of ritual purity the ground remained dry, and in every place of ritual impurity the ground became moist. They understood that it was not entirely bedrock, as the area where the ground was wet was actually soft earth. And they examined there by digging and found a large pit filled with bones.

    14It is taught: That pit that they found is the pit that Ishmael, son of Nethaniah, filled with corpses, as it is written: “Now the pit where Ishmael cast all the dead bodies of the men whom he had slain by the side of Gedaliah was that which Asa the king had made for fear of Baasa king of Israel; the same Ishmael, son of Nethaniah, filled with them that were slain” (Jeremiah 41:9).

    15The Gemara analyzes that verse: And did Gedaliah kill them? But didn’t Ishmael kill them? Gedaliah was one of those killed by Ishmael and his men (see Jeremiah 41:2). The Gemara answers: Rather, since Gedaliah should have been concerned and cautious based on the advice of Johanan, son of Kareah, who warned him that Ishmael was conspiring to kill him and even offered to go and kill Ishmael in a preemptive strike (see Jeremiah 40:13–16), but Gedaliah was not concerned and he refused to listen to Johanan’s advice, saying that he did not want to listen to malicious speech, the verse ascribes him blame as though he himself killed them.

    16§ In relation to the above comment that Gedaliah was killed after not heeding the warning of Johanan, the Gemara clarifies what is permitted when receiving such a warning. Rava said: With regard to this prohibition against listening to malicious speech, even though one should not accept the malicious speech as true, one is nevertheless required to be concerned about the harm that might result from ignoring it.

    17The Gemara cites examples of people who were concerned about malicious speech. There were these people of the Galilee about whom a rumor emerged that they had killed someone. They came before Rabbi Tarfon and said to him: Will the Master hide us? Rabbi Tarfon said to them: What should we do? If I do not hide you, your pursuers will see you and kill you. If I do hide you, this too is problematic, as didn’t the Rabbis say: With regard to this prohibition against listening to malicious speech, even though one should not accept the malicious speech as true, one is required to be concerned about the harm that might result from ignoring it? Therefore, you must go and hide yourselves.

    18The Gemara cites another case of a report that caused concern. Before the battle against Og, king of Bashan, it is stated: “And the Lord said to Moses: Do not fear him; for I have delivered him into your hand, and all his people, and his land; and you shall do to him as you did to Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon” (Numbers 21:34). The Gemara asks: Now, Sihon and Og were brothers, as the Master said: Sihon and Og were sons of Ahijah, son of Shamhazai. In what way is Sihon different from Og, that God found it necessary to warn Moses not to be afraid of Og, and in what way is Og different from Sihon, that there was no need for a warning not to be afraid of Sihon?

    19Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From the answer that God gave to that righteous one, Moses, you know what was in his heart, i.e., what gave Moses cause to fear. Moses said to himself: Perhaps the merit of our forefather Abraham will stand for Og and save him. Og was the one who told Abraham that Lot had been taken captive by the four kings, enabling Abraham to rescue Lot.

    20The Gemara cites the source of this claim. As it is stated: “And there came one that was saved, and told Abram the Hebrew, now he dwelt by the terebinths of Mamre the Amorite, brother of Eshkol, and brother of Aner; and these were confederate with Abram. And when Abram heard that his brother was taken captive, he led forth his trained men, born in his house, three hundred and eighteen, and pursued as far as Dan” (Genesis 14:13–14). And Rabbi Yoḥanan said that the term “one that was saved” is referring to Og, who was saved from the punishment of the generation of the flood. For this reason, Moses was more afraid of Og.

    21§ The Gemara cites another instance in which an impure item was lost, similar to the case discussed above involving the pile of stones. The Sages taught in a baraita : Menstrual blood is itself a source of impurity. With regard to a garment in which a blood stain was lost, i.e., it is difficult to determine if the blood is still on the garment, one applies to it, i.e., scrubs it with, seven abrasive substances that are known to remove blood stains, and thereby nullifies the blood stain, so that the garment is pure. Rabbi Shimon ben Elazar says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כאילו הן ראויותלראות ושתיהן טמאות דמכל מקום דם מבינייהו נפיק:

    מתני' חיצונהקרי להך דלצד דרך עליית המטה. פנימית אותה שלצד הקיר. ובגמרא מפרש מאי שנא הכא דמפליג בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת אמצעית וברישא קתני תחת אחת מהן כולן טמאות אפילו נמצא תחת פנימית או חיצונה:

    אימתיאמרו נמצא תחת חיצונה פנימית טהורה בזמן שעלו דרך מרגלות המטה דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:

    אבל עברושלשתן דרך עלייה שהן דורסות ועוברות על החיצונה כולן טמאות ואפי' פנימית דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה:

    גל טמאשהיה שם כזית מן המת:

    לבתולהקרקע בתולה ואם לא מצא הגל טהור:

    גמ' מאי שנא רישאדקתני לעיל נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ולא מפליג בין נמצא תחת אמצעית לנמצא תחת פנימית או חיצונה:

    א"ר אמי רישא במשולבותתכופות ודבוקות יחד הלכך אפילו נמצא תחת הפנימית איכא לספוקי נמי בחיצונה:

    מאי שנא בדם דלא פליגיתודמודים אתם לי דהיכא דנמצא שלשתן טהורות כולן טמאות:

    ובגלאתם חלוקים עלי דאם בדק ולא מצא טהור ואע"ג דמוחזק לן דהואי טומאה בחד מינייהו:

    לקרקע חלקה כצפורןלקרקע חלקה שלא נזרעה מעולם:

    מקום הטומאה לחשנבלעו שם מים של סדין מתוך שהיה העפר רך:

    ביד גדליהמשמע שע"י גדליה נהרגו:

    יוחנן בן קרחאמר לו לגדליה שמעתי שבא ישמעאל בן נתניה להרגך (ירמיהו מ׳:י״ד):

    מיחש ליה מיבעיושמא הרגתם ואסור להציל אתכם:

    בני אחיהשבא משמחזאי ועזאל שני מלאכים שירדו בדור אנוש:

    מתשובתו של אותו צדיקהוצרך הקב"ה להשיב שלא יירא ממנו:

    עוג פלט מן המבולשברח לא"י כדאמרינן בחלק:

    שאבד בו כתםכגון שנכנס במים או נגלל בדם בהמה ואין נודע מקום הנדות וקי"ל במתני' אין דם הנדות טהור בלא שבעה סממנין:

    מעביר [עליו] ז' סממניןעל הבגד:

    ומבטלולדם והאי דנקט הך ברייתא הכא משום דאיירי לעיל בגלים שאבדה בהם טומאה ואין ידוע מקומה:

    נדה 61 עמוד א

    1כאילו הן ראויות.

    Mishna

    2שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת, ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות. תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות, והחיצונה טהורה. תחת החיצונה שתים החיצונות טמאות, והפנימית טהורה.

    3אימתי? בזמן שעברו דרך מרגלות המטה, אבל אם עברו דרך עליה כולן טמאות. בדקה אחת מהן ונמצאת טהורה היא טהורה, ושתים טמאות. בדקו שתים ומצאו טהורות הן טהורות, ושלישית טמאה. שלשתן ומצאו טהורות כולן טמאות.

    4למה הדבר דומה? לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים, ובדקו אחת מהן ומצאו טהור הוא טהור ושנים טמאים שנים ומצאו טהורין הם טהורין ושלישי טמא׃

    5שלשתן ומצאו טהורין כולן טמאים דברי ר"מ שר"מ אומר: כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא׃

    6וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה׃

    Gemara

    7מאי שנא רישא דלא מפליג ומאי שנא סיפא דקמפליג אמר רבי אמי במשולבות׃

    8בדקה אחת [וכו'] למה ליה למתני למה זה דומה׃

    9הכי קאמר להו ר' מאיר לרבנן מ"ש בדם דלא פליגיתו ומ"ש בגל דפליגיתו׃

    10ורבנן בשלמא התם אימא עורב נטלה אלא הכא האי דם מהיכא אתא׃

    Baraita

    11תניא אמר ר"מ מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו מחזיקין בה טומאה ובדקו ולא מצאו לימים נשבה בו הרוח ועקרתו ונמצא גולגולת של מת תחובה לו בעיקרו אמרו לו משם ראיה אימר לא בדקו כל צרכו׃

    Baraita

    12תניא א"ר יוסי מעשה במערה של שיחין שהיו מחזיקין בה טומאה ובדקו עד שהגיעו לקרקע שהיתה חלקה כצפורן ולא מצאו לימים נכנסו בה פועלים מפני הגשמים ונתזו בקרדומותיהן ומצאו מכתשת מלאה עצמות אמרו לו משם ראיה אימר לא בדקו כל צרכו׃

    Baraita

    13תניא אבא שאול אומר מעשה בסלע בית חורון שהיו מחזיקין בה טומאה ולא יכלו חכמים לבדוק מפני שהיתה מרובה והיה שם זקן אחד ורבי יהושע בן חנניא שמו אמר להן הביאו לי סדינים הביאו לו סדינים ושראן במים ופרסן עליהם מקום טהרה יבש מקום טומאה לח ובדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות׃

    14תנא הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים דכתיב ״(ירמיהו מא״, ט) והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה׃

    15וכי גדליה הרגן והלא ישמעאל הרגן אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן׃

    16אמר רבא האי לישנא בישא אע"פ דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי׃

    17הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא אתו לקמיה דרבי טרפון אמרו ליה לטמרינן מר אמר להו היכי נעביד אי לא אטמרינכו חזו יתייכו אטמרינכו הא אמור רבנן האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי זילו אתון טמרו נפשייכו׃

    18(במדבר כא, לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא מכדי סיחון ועוג אחי הוו דאמר מר סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו מאי שנא מעוג דקמסתפי ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי׃

    19א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו אמר שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו׃

    20שנאמר ״(בראשית יד״, יג) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול׃

    Baraita

    21תנו רבנן בגד שאבד בו כתם מעביר עליו שבעה סממנין ומבטלו רבי שמעון בן אלעזר אומר׃

    Tosafot

    אמר רבי אמי [רישא] במשולבותפ"ה רישא דלא מפליג איירי במשולבות ותכופות זו לזו ולהכי איכא לספוקי בכולהו ובהרבה ספרים לא גרסינן רישא ואומר הר"י דיש לפרש דסיפא איירי במשולבות כלומר מכוונות כל אחת במקומה ולא היו תכופות ומעורבות זו בזו ובפירוש ר"ח כתוב דמשלחפי שלחופי שמתפרדות זו מזו:

    מקום טהרה לחאסדינים קאי דמתוך שהיה הקרקע קשה לא בלע מים שבהסדינין ומקום הטומאה יבש ואית ספרים דגרסינן איפכא מקום טומאה לח ואקרקע קאי שהיה לח מחמת הסדינין שבלע לפי שהיה רך ותיחוח וכה"ג בדק רבי יוחנן בן זכאי כשקצץ תורמוסי תרומה בעובדא דרבי שמעון בן יוחי במסכת שבת (דף לד.):

    אטמרינכו הא אמור רבנן האי לישנא בישא כו'פי' בקונטרס ושמא הרגתם ואסור להצילכם ובשאלתות דרב אחאי מפרש שמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם ראשי למלך והיינו מיחש מיבעי ליה למיחש שיש לחוש ללשון הרע להאמינו לגבי זה שיזהר שלא יבא לו הפסד ולא לאחרים:

    זה עוג שפלט מדור המבולהכי נמי נפלט סיחון מדור המבול כיון דאחי הוו אלא דהך הפליט קים ליה דהוא עוג ולא סיחון מהאי טעמא גופיה כיון דדחיל ליה משה ועוד אמר (בפרק רבי אליעזר) (דף לד) שעוג מצאו לאברהם אבינו שהיה עומד בגרנות לתקן עוגות לפסח ועל שם זה נקרא עוג ומייתי ליה משום דמחזי כלישנא בישא דאמר במדרש עוג אמר בלבו אלך ואומר לאברהם וילחם וימות ואשא שרה אשתו אפילו הכי היה ירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם:

    מעביר עליו שבעה סממניןוא"ת ומה צריך להעביר עליו הלא כיון שאבד ואינו ניכר אינו מקפיד עליו ובטל ממילא כדקתני ר' חייא לקמן (נדה דף סב:) דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סממנין ומבטלו שכיון שהעביר עליו אזל ליה חזותא ואינו מקפיד עליו יותר אע"פ שניכר אלא בקפידא תליא מילתא ויש לומר דהכא קרי שפיר מקפיד עליו דאם אינו מוצאו עכשיו שמא ימצאנו פעם אחרת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דקתנינמצא תחת הפנימית, שתים הפימיות טמאות והחיצונה טהורה וכו', כתב הראב"ד ז"ל דדוקא ישנות דמתוך שינה חוששין שמא דחקה אחת את חברתה ונכנסה למקומה, וה"ה אפילו בעירות בכל מקום שהם נודדות ממקום לידחוק וליכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות בריחים כדאיתא בגמרא אבל יושבות או שוכבות במטה והן עירות אין לחוש להשמטה, שאיפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה. וא"ת בריא לי שלא באתי לכאן טהורה, אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמרא לענין אמבטי ברחים. וק"ל אמתני' היאך חלקו בישנות במטה בין משולבות לשאינן משולבות ובין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונות והלא כל שהן ישנות מתהפכות אילך ואילך ופעמים נעשות משולבות ולאו אדעתן, ועוד שסדין מתהפך אילך ואילך וזו היא ההיא ששנינו לעיל בפרק הרואה (נדה נז, ב) היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שמצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בעליון. ועל כן נ"ל דמטה ששנינו לאו בסדין שבמטה קאמר אלא במטה עצמה דומיא דספסל הא בסדין שבמטה כלן טמאות ומ"מ לגופן לא נחוש שתתהפכות מתוך שינה להיות משולבות והעיקר לזה מפני שהכתמים מדבריהם אבל אשה אחת שאין לה מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמא שכל המטה מקומה ועוד דם זה מהיכן בא. וכתב הראב"ד ז"ל דמשנתינו כולה בשלא נתעסקה אחת מהן בכתמים אבל אם נתעסקה אחת מהן בכתמים היא תולה בכתמיה והשאר תולות בה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 61a

    Niddah 61a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כאילו הן ראויות לראות ושתיהן טמאות דמכל מקום דם מבינייהו נפיק:

    מתני' חיצונה קרי להך דלצד דרך עליית המטה. פנימית אותה שלצד הקיר. ובגמרא מפרש מאי שנא הכא דמפליג בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת אמצעית וברישא קתני תחת אחת מהן כולן טמאות אפילו נמצא תחת פנימית או חיצונה:

    אימתי אמרו נמצא תחת חיצונה פנימית טהורה בזמן שעלו דרך מרגלות המטה דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:

    אבל עברו שלשתן דרך עלייה שהן דורסות ועוברות על החיצונה כולן טמאות ואפי' פנימית דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה:

    גל טמא שהיה שם כזית מן המת:

    לבתולה קרקע בתולה ואם לא מצא הגל טהור:

    גמ' מאי שנא רישא דקתני לעיל נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ולא מפליג בין נמצא תחת אמצעית לנמצא תחת פנימית או חיצונה:

    א"ר אמי רישא במשולבות תכופות ודבוקות יחד הלכך אפילו נמצא תחת הפנימית איכא לספוקי נמי בחיצונה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 61a · Sefaria

    Tosafot

    אמר רבי אמי [רישא] במשולבות פ"ה רישא דלא מפליג איירי במשולבות ותכופות זו לזו ולהכי איכא לספוקי בכולהו ובהרבה ספרים לא גרסינן רישא ואומר הר"י דיש לפרש דסיפא איירי במשולבות כלומר מכוונות כל אחת במקומה ולא היו תכופות ומעורבות זו בזו ובפירוש ר"ח כתוב דמשלחפי שלחופי שמתפרדות זו מזו:

    מקום טהרה לח אסדינים קאי דמתוך שהיה הקרקע קשה לא בלע מים שבהסדינין ומקום הטומאה יבש ואית ספרים דגרסינן איפכא מקום טומאה לח ואקרקע קאי שהיה לח מחמת הסדינין שבלע לפי שהיה רך ותיחוח וכה"ג בדק רבי יוחנן בן זכאי כשקצץ תורמוסי תרומה בעובדא דרבי שמעון בן יוחי במסכת שבת (דף לד.):

    אטמרינכו הא אמור רבנן האי לישנא בישא כו' פי' בקונטרס ושמא הרגתם ואסור להצילכם ובשאלתות דרב אחאי מפרש שמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם ראשי למלך והיינו מיחש מיבעי ליה למיחש שיש לחוש ללשון הרע להאמינו לגבי זה שיזהר שלא יבא לו הפסד ולא לאחרים:

    זה עוג שפלט מדור המבול הכי נמי נפלט סיחון מדור המבול כיון דאחי הוו אלא דהך הפליט קים ליה דהוא עוג ולא סיחון מהאי טעמא גופיה כיון דדחיל ליה משה ועוד אמר (בפרק רבי אליעזר) (דף לד) שעוג מצאו לאברהם אבינו שהיה עומד בגרנות לתקן עוגות לפסח ועל שם זה נקרא עוג ומייתי ליה משום דמחזי כלישנא בישא דאמר במדרש עוג אמר בלבו אלך ואומר לאברהם וילחם וימות ואשא שרה אשתו אפילו הכי היה ירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם:

    מעביר עליו שבעה סממנין וא"ת ומה צריך להעביר עליו הלא כיון שאבד ואינו ניכר אינו מקפיד עליו ובטל ממילא כדקתני ר' חייא לקמן (נדה דף סב:) דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סממנין ומבטלו שכיון שהעביר עליו אזל ליה חזותא ואינו מקפיד עליו יותר אע"פ שניכר אלא בקפידא תליא מילתא ויש לומר דהכא קרי שפיר מקפיד עליו דאם אינו מוצאו עכשיו שמא ימצאנו פעם אחרת:

    Tosafot on Niddah 61a · Sefaria

    Rashba

    הא דקתני נמצא תחת הפנימית, שתים הפימיות טמאות והחיצונה טהורה וכו', כתב הראב"ד ז"ל דדוקא ישנות דמתוך שינה חוששין שמא דחקה אחת את חברתה ונכנסה למקומה, וה"ה אפילו בעירות בכל מקום שהם נודדות ממקום לידחוק וליכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות בריחים כדאיתא בגמרא אבל יושבות או שוכבות במטה והן עירות אין לחוש להשמטה, שאיפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה. וא"ת בריא לי שלא באתי לכאן טהורה, אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמרא לענין אמבטי ברחים. וק"ל אמתני' היאך חלקו בישנות במטה בין משולבות לשאינן משולבות ובין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונות והלא כל שהן ישנות מתהפכות אילך ואילך ופעמים נעשות משולבות ולאו אדעתן, ועוד שסדין מתהפך אילך ואילך וזו היא ההיא ששנינו לעיל בפרק הרואה (נדה נז, ב) היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שמצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בעליון. ועל כן נ"ל דמטה ששנינו לאו בסדין שבמטה קאמר אלא במטה עצמה דומיא דספסל הא בסדין שבמטה כלן טמאות ומ"מ לגופן לא נחוש שתתהפכות מתוך שינה להיות משולבות והעיקר לזה מפני שהכתמים מדבריהם אבל אשה אחת שאין לה מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמא שכל המטה מקומה ועוד דם זה מהיכן בא. וכתב הראב"ד ז"ל דמשנתינו כולה בשלא נתעסקה אחת מהן בכתמים אבל אם נתעסקה אחת מהן בכתמים היא תולה בכתמיה והשאר תולות בה.

    Rashba on Niddah 61a · Sefaria

    Ritva

    שלש נשים שהיו ישנות במט׳ אחת ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאו' ואוקימנא בגמרא במשולבות הא אם אינם משולבות זו בזו זו היא ששנינו בבבא אחרונה שיש הפרש בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החצונה הא דקתני נמצא תחת הפנימית שתים הפנימית טמאות והחיצונה טהורה כתב הראב״ד ז״ל דדוקא ישנות דמתוך השנה חוששין שמא דחקה אחת את חברתה ונכנסת למקומה וה״ה בעירות בכל מקום שהם נדדות ממקום לדחוק ולנכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות ברחיים כדאיתא בגמרא אבל יושבת יושבות או שוכבות במטה והן עירות אין לחוש להשמטת שאפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה ואם תאמר ברי לי שלא באתי לכאן טהורה אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמ׳ לענין אבעי׳ וקשיא לי אמתני׳ היאך בישנות במטה בין משולבות לשאינן משולבות ובין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החצונה והלא כל שהן ישנות מתהפכות אילך ואילך וזו היא ששנינו לעיל בפ׳ הרואה היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שימצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בעליון ועל כן נראה לי דמטה ששנינו לאו בסדין שבמטה קאמר אלא במטה עצמה דומיה דספסל הא בסדין שבמטה כלן טמאות ומ״מ לגופן לא ניחוש שתתהפכנה מתוך שינה להיות משולבות והעקר לזה מפני שהכתמים מדבריהם אבל אשה אחת שאין מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמא שכל המטה מקומה ועוד דם זה מאין בא וכתב הראב״ד ז״ל דמשנתינו כלה בשלא נתעסקה א׳ מהן בכתמים אבל נתעסקה אחת מהן בכתמים והשאר תולות בה.

    גמרא שתי שתי נשים שהיו טוחנות ברחים של יד ונמצא דם תחת הפנימית שתיהן טמאות לפי שהחיצונות דוחקות ליכנס ולהתקרב ברחים תחת החיצונות החצונה טמאה והפנימית טהורה ומסתברא בשלא עברה פנימית דרך מקום החיצונה אבל אם עברה דרך עליה חשינן שמא דרך עברתה נפל ממנה דם וכענין ששנינו במשנתינו בישנות במטה אם עברו כולן דרך עליה כולן טמאות תנאי היא דתניא ר׳ יעקב מטמא ור׳ נחמיה מטהר והורו חכמי׳ כר׳ נחמי׳ פי׳ דהא דתניא אבוה דרב נחמן בא מעשה לפני חכמים וטמאום ר׳ יעקב היא ולענין פסק הלכה כתב הראב״ד ז״ל דלית הלכתא כר׳ נחמיה והביא ראיה ממעשה דפ׳ הרואה דההיא איתתא דאשתכח לה במשתיתה ואתא לקמיה דר׳ ינאי ואמר להו תיתי ותיתי מתרמה לה טמאה ואי לאו טהורה פי׳ הרב ז״ל משתיתא פשוטי כלי עץ מכלי אורג וזה תימה היאך נדחה הא דדרש ר׳ חייא בר רב טעמיה דרב הלכה כרב נחמיה ועוד דמשקלי רב הונא ואביי בדר׳ נחמיה משמע ודאי דסבירא להו כוותיה ועוד שהרי שנינו הורו חכמים כר׳ נחמיה ומי שטימא כר׳ יעקב בר פלוגתיה דר׳ נחמיה ולא קי״ל כותיה אלא כר׳ נחמיה וחכמים דהורו כותיה ושמואל נמי כותיה ס״ל ובאוקמתא דרב אשי בפ׳ הרואה ומשתיתא מכלי האורג המקבלין טומאה הוא וכדתרגמינן עם המסכת עם אכסנא במשתיתא וכן פי׳ הרז״ה ז״ל ויש מי שפי׳ משתיתא טווי והוא מקבל טומא׳ וכן פי׳ הרמב״ן ז״ל וכן פסק הרמב״ם ז״ל כר׳ נחמי'.

    Ritva on Niddah 61a · Sefaria

    Meiri

    לשון הרע אע"פ שאסור לקבלו כמו שביארנו במקומו מ"מ כל שיש בו מקום חשש סכנה ראוי למי שספרוהו לו שיחוש עליו ויזהר מאותו שספרו לו עליו דרך הערה אמרו והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה בן אחיקם וכי גדליה הרגם והלא ישמעאל הרגם אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח שאמר לו שמעתי כי בא ישמעאל בו נתניה להרגך ולא חשש מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם וכן אמרו בבני גלילא דנפק עליהו קלא דקטול נפשא ואתו לקמיה דר' טרפון אמרו ליה לטמרינן מר ואמר להו אנא לא מטמירנא לכו והא אימור רבנן האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי למיחש ליה מיהא מבעי כלומר ושמא הדבר אמת ואיני רוצה לסכן עצמי אלא זילו אינכו וטמירו נפשייכו וגדולי הרבנים מפרשים למיחש ליה מבעי שמא הדבר אמת ואסור להשתדל בהצלתכם וכן מצינו באברהם שחשש לדבריו של עוג וערך מלחמה על פיו כדכתוב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ואמרו עליו זה עוג שפלט מדור המבול ר"ל שברח לארץ ישראל שלא נשטפה בדור המבול כדכתוב ולא גושמה ביום זעם וכן הביאוה בזבחים קי"ג א':

    הבגד שנמצא עליו כתם אף הבגד עצמו טמא למפרע ונטמאו כל טהרות שנגעו בו וכיצד הוא עושה לטהרו שהרי אף כשהוא מטבילו עדין הכתם עליו וחוזר ומטמאו אלא מעביר עליו שבעה סמנין על הדרך שיתבאר למטה ואח"כ מטבילו וטהור ועושין על גביו טהרות שאם לא עבר הכתם על ידי הסמנין הרי הוא צבע ואין כאן טומאה ואם עבר או כהה שהוא כתם מ"מ העברת הסמנין עליו בטלתהו והפקיעה טומאתו אע"פ שרשומו ניכר ואם אבד בו הכתם כגון שנגלל בדם ואין ידוע מקום הכתם הראשון מעביר על כן הבגד שבעה סמנין ומבטלו ואינו צריך לבדקו שכונות שכונות ר"ל כל שלש אצבעות לבד אבדה בו טפת שכבת זרע שהרי שכבת זרע אב הטומאה והבגד נעשה ראשון אם חדש הוא בודקו במחט שמקום הזרע קשה והמחט מתעכב בו ואם שחק ר"ל שנתישן עליו בודקו בחמה ר"ל ששוטחו כנגד עיניו לנגד החמה ונראה מקום הזרע סתום שאין חמה נראית מאחוריו כל כך:

    Meiri on Niddah 61a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה א"ר אמי רישא במשולבות פ"ה כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 61a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' א"ר יוחנן מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו וכו'. פירוש מהתשובה שהשיב הקב"ה להצדיק משה רבינו אתה יודע מה בלבו של משה::

    בתוס' ד"ה מעביר עליו ז' סמנים וכו' עד שכיון שהעביר עליו אזיל ליה חזותא ואינו מקפיד עליו יותר אע"פ שניכר אלמא בקפידא תליא מלתא וכו' כצ"ל:

    Maharam on Niddah 61a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 61, Amud Aleph, about 488 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “כאילו הן ראויות.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “מתני׳ שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת,…”

    3. Segment 335 words

      Opens “אימתי? בזמן שעברו דרך מרגלות המטה, אבל…”

    4. Segment 426 words

      Opens “למה הדבר דומה? לגל טמא שנתערב בין…”

      Named: רב בין.

    5. Segment 523 words

      Opens “שלשתן ומצאו טהורין כולן טמאים דברי ר"מ…”

    6. Segment 68 words

      Opens “וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או…”

    7. Segment 714 words

      Opens “גמ׳ מאי שנא רישא דלא מפליג ומאי…”

      Named: רבי אמי.

    8. Segment 89 words

      Opens “בדקה אחת [וכו'] למה ליה למתני למה…”

    9. Segment 913 words

      Opens “הכי קאמר להו ר' מאיר לרבנן מ"ש…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “ורבנן בשלמא התם אימא עורב נטלה אלא…”

      Named: רב נטלה.

    11. Segment 1136 words

      Opens “תניא אמר ר"מ מעשה בשקמה של כפר…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “תניא א"ר יוסי מעשה במערה של שיחין…”

    13. Segment 1352 words

      Opens “תניא אבא שאול אומר מעשה בסלע בית…”

      Named: רבי יהושע, אבא.

    14. Segment 1425 words

      Opens “תנא הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה…”

    15. Segment 1522 words

      Opens “וכי גדליה הרגן והלא ישמעאל הרגן אלא…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “אמר רבא האי לישנא בישא אע"פ דלקבולי…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1743 words

      Opens “הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטול…”

      Named: רבי טרפון.

    18. Segment 1832 words

      Opens “(במדבר כא, לד) ויאמר ה' אל משה…”

    19. Segment 1922 words

      Opens “א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי מתשובתו של…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט ויגד…”

      Named: רבי יוחנן.

    21. Segment 2116 words

      Opens “תנו רבנן בגד שאבד בו כתם מעביר…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Niddah 61a · Segment 19 — “א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי מתשובתו של אותו צדיק…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 61a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026