Talmud Builders

    Niddah 52a

    Back to index

    English translation — Niddah 52a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1fragrant spices.

    2MISHNA: A young girl who reached the age of puberty and grew two pubic hairs is an adult. If her childless husband dies, she either performs ḥalitza and is thereby permitted to marry anyone, or enters into levirate marriage with her husband’s brother. And furthermore, such a girl is obligated to fulfill all the mitzvot stated in the Torah in which women are obligated.

    3And likewise, a young boy who reached the age of puberty and grew two pubic hairs is an adult and is obligated to fulfill all the mitzvot stated in the Torah. And he is fit to be declared a stubborn and rebellious son if he performs the actions that warrant that designation, from when he grows two pubic hairs until his beard will form a circle. During that period, although he is an adult and punishable for his actions, he is incapable of fathering a child. Consequently, as he is a son and not a father, he can be designated a stubborn and rebellious son.

    4The mishna explains that the reference is to the lower, pubic, hair, and not to the upper, facial, hair. But the term beard is used, despite its being subject to misinterpretation, due to the fact that the Sages spoke euphemistically.

    5A young girl who reached the age of puberty and grew two pubic hairs can no longer perform refusal to end a marriage with a husband to whom she was married as a minor by her mother and brothers after her father’s death. Rabbi Yehuda says: She retains the right to perform refusal until the pubic hair will grow to the extent that the black hair will be preponderant in the pubic area.

    6GEMARA: The Gemara raises an objection: But since we learned in the mishna that a young girl who reached the age of puberty and grew two pubic hairs is considered an adult and is obligated to fulfill all the mitzvot stated in the Torah, why do I need the mishna to also teach: She either performs ḥalitza or enters into levirate marriage. These specific examples are included in the broader statement.

    7The Gemara explains: This emphasis serves to exclude the opinion of Rabbi Yosei, who said: Man, i.e., an adult man, is written in the passage of ḥalitza : “And if the man does not wish to take his brother’s wife” (Deuteronomy 25:7). But with regard to the woman, whether she is an adult or whether she is a minor, she can be released by ḥalitza , as the Torah does not specify her age. The mishna teaches us that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rather, if she grew two pubic hairs, then yes, she can perform ḥalitza , whereas if she did not grow two hairs, she may not perform ḥalitza or enter into levirate marriage. What is the reason for this ruling? It is that the halakha of the woman is like that of the man, as a woman is juxtaposed to man in this passage.

    8The Gemara asks further: And since we learned in the continuation of the mishna: And likewise, a young boy who reached the age of puberty and grew two pubic hairs is an adult, why do I need the mishna to add explicitly: Is obligated to fulfill all the mitzvot stated in the Torah?

    9And if you would say that the mishna specified this because it wanted to teach the particular halakha : And he is fit to be declared a stubborn and rebellious son, that cannot be the reason, as we already learned that halakha on another occasion in a mishna ( Sanhedrin 68b): When is such a boy liable to receive the death penalty imposed upon a stubborn and rebellious son? From when he grows two pubic hairs until his beard will form a circle. The reference is to the lower, pubic, hair and not to the upper, facial hair, but the term beard is used, due to the fact that the Sages spoke euphemistically.

    10The Gemara answers: Yes, it is indeed so, i.e., it is not necessary for the mishna to specify with regard to a boy that he is obligated to fulfill all the mitzvot stated in the Torah. But since the mishna specified this matter in the case of a young girl, it also specified this matter in the case of a young boy.

    11§ The mishna teaches: A young girl who reached the age of puberty and grew two pubic hairs can no longer perform refusal to end a marriage with a husband to whom she was married as a minor by her mother and brothers after her father’s death. Rabbi Yehuda maintains that she retains the right of refusal until the pubic hair grows to the extent that the black hair is preponderant in the pubic area. Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    12And Rabbi Yehuda concedes to the Rabbis that if she engaged in intercourse with her husband after she grew two pubic hairs, she can no longer perform refusal. This is because the act of intercourse renders her betrothed to him by Torah law, and refusal is a rabbinic enactment that is effective only with regard to a betrothal that applies by rabbinic law.

    13Rav Kahana’s colleagues thought to perform an action in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna, and to permit a young girl who had grown two pubic hairs to perform refusal, even though she had engaged in intercourse with her husband after growing two hairs. They held that until the pubic hair grows to the extent that the black hair is preponderant in the pubic area, her betrothal does not apply by Torah law.

    14Rav Kahana said to his colleagues: Didn’t the incident involving Rabbi Yishmael’s daughter, who was married as a minor by her mother and brothers after her father’s death, transpire in that manner? As she came to the study hall to refuse her marriage, and her son was riding on her shoulders. And on that very day, Rabbi Yishmael’s statement, that a young girl may perform refusal even if she engaged in intercourse with her husband after growing two hairs, was mentioned in the study hall. And she cried with a great weeping in the study hall, as a result of the incident.

    15The Sages who were in the study hall said: Could it be that with regard to a matter that that righteous Rabbi Yishmael said, i.e., that she can perform refusal, his offspring would stumble upon it? The consequence of her refusal is that she is considered to have borne the child retroactively out of wedlock.

    16As Rav Yehuda said that Shmuel says in the name of Rabbi Yishmael: The verse states with regard to a sota : “And neither was she taken” (Numbers 5:13), i.e., raped. In this case she is prohibited to her husband. It may be inferred that if she was taken forcefully she is permitted to her husband. And there is a case of another woman where, even though she was not taken forcefully, but was willing, she nevertheless remains permitted. And which case is this? This is referring to one whose betrothal was a mistaken betrothal, as, even if her son from this marriage is riding on her shoulders she may perform refusal and go off as pleases her. Although she engaged in intercourse with her husband after growing two pubic hairs, she was relying on the original betrothal, which was a mistaken betrothal, and did not intend to become betrothed to him by means of this intercourse, which would have rendered her betrothed by Torah law. She may therefore nullify the betrothal by means of refusal.

    17And the Gemara relates that as a result of the event involving Rabbi Yishmael’s daughter, the Sages assembled, counted the votes, and concluded: Until when may a young girl perform refusal? Until she grows two pubic hairs. Once Rav Kahana’s colleagues heard this, they retracted and did not perform an action in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna, to permit the girl to perform refusal as they had originally planned.

    18The Gemara further relates that Rabbi Yitzḥak and the disciples of Rabbi Ḥanina performed an action in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna, and permitted a young girl who had grown two pubic hairs to perform refusal, even though she had engaged in intercourse with her husband after growing two hairs. Rav Shemen bar Abba subsequently went and stated this story before Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Yoḥanan went and stated it before Rabbi Yehuda Nesia. Rabbi Yehuda Nesia sent a constable [ ballasha ] and removed that girl from her second husband.

    19With regard to Rabbi Yehuda’s opinion, that the black hair must be preponderant in the pubic area, Rav Ḥisda says that Mar Ukva says: This does not mean that the black hair must literally be preponderant in the pubic area. Rather, there must be two hairs lying down, so that it appears as though the black hairs in the pubic area cover an area greater than the white area uncovered by hair. Rava says: Rabbi Yehuda means that there are two hairs that surround the pubic area from end to end.

    20§ The mishna teaches that the growth of two hairs is a sign of becoming an adult. The Gemara clarifies the details of this halakha . Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: These two hairs that the Sages said are a sign of adulthood must have follicles at their roots. Rav Malkiyyu says that Rav Adda bar Ahava says: If there are two follicles next to each other, they constitute a sign of adulthood even if there are no hairs in them. The assumption is that follicles do not exist without hair, and therefore there must have been hairs there that fell out.

    21This halakha was stated by a Sage by the name of Rav Malkiyyu. To prevent confusion between his rulings and those of the similarly named Rav Malkiyya, Rabbi Ḥanina, son of Rav Ika, says: The halakha involving a skewer, the halakha with regard to maidservants, and the halakha involving hair follicles were all stated by Rav Malkiyyu. By contrast, the halakha with regard to the forelock [ belorit ], the halakha involving burnt ashes, and the halakha with regard to cheese were all stated by a different Sage named Rav Malkiyya.

    22Rav Pappa says: The aforementioned halakhot that relate to a mishna or a baraita were stated by Rav Malkiyya, whereas halakhot that do not refer to a mishna or baraita but are independent statements of amora’im were taught by Rav Malkiyyu. And a mnemonic to remember this is: The mishna is a queen [ malketa ], i.e., the comments that are referring to a mishna were issued by Rav Malkiyya, whose name is similar to the Aramaic term for queen.

    23The Gemara asks: What is the difference between the opinion of Rabbi Ḥanina, son of Rav Ika, and Rav Pappa? The Gemara answers: The difference between them is with regard to which Sage taught the halakha involving maidservants. Rav Pappa maintains that it was taught by Rav Malkiyya, as it is referring to a dispute in a mishna. By contrast, according to Rabbi Ḥanina, this halakha was stated by Rav Malkiyyu.

    24With regard to the halakha of Rav Malkiyyu itself, concerning follicles, Rav Ashi says: Mar Zutra told me that Rabbi Ḥanina of Sura posed the following difficulty: If it is correct that follicles suffice as a sign of adulthood, let the tanna of the mishna not evade the issue, but rather let him teach us explicitly that follicles are a sign of adulthood even if they do not contain hair. The Gemara answers: If the mishna had taught us the case of follicles, I would say that they are not considered a sign of adulthood until there are two hairs in two follicles. By omitting any mention of follicles in the mishna, the tanna teaches us that even two hairs in one follicle are a sign of adulthood.

    25The Gemara asks: And is there actually a case like this, of two hairs in one follicle? But isn’t it written: “He crushes me with a tempest, and multiplies my wounds without cause” (Job 9:17); and Rava said with regard to this verse: Job blasphemed with a tempest, and with a tempest he was answered. He blasphemed with a tempest, as Job said before God: Master of the Universe, perhaps a tempest passed before You and You confused Iyyov, Job, with oyev , enemy. With a tempest he was answered, as the verse states: “Then the Lord answered

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ריחנימברכין עליהן בורא עצי בשמים ואין טעון ברכה לאחריו דהנאה מועטת היא:

    מתני' וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקןאבל קודם ב' שערות לאו בר עונשין הוא ומשהקיף זקן ראוי להוליד ורחמנא אמר בן ולא הראוי להיות אב:

    התחתון ולא העליוןבאיזו הקפת זקן אמרו בתחתון שלמטה ולא העליון:

    ה"ג רבי יהודה אומר עד שירבה השחור ול"ג על הלבןכלומר שישחיר אותו מקום משערות הרבה:

    גמ' איש כתיב בפרשה(דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש הלכך קטן לא חליץ אבל אשה בין גדולה בין קטנה:

    הלכה כרבי יהודהשאם לא בא עליה משהביאה שתי שערות שיכולה לעקור נישואי קטנותיה עד שירבה השחור:

    שוב אינה יכולה למאןדהך ביאה הוו להו קדושין גמורין דגדולה היא ובידה לקדש עצמה וכי פליג כשלא בעל לאחר שגדלה פליג ואפ"ה לר"מ לא ממאנת דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וחלו להו קדושין קמאי:

    בבתו של רבי ישמעאלשהשיאתה אמה כשהיא קטנה יתומה ולאחר שילדה באת למאן:

    והיאמיעוטא הוא והכי דריש היא אשה סתמא שקדושיה גמורין היא דכי לא נאנסה אסורה לבעלה ויש לך אחרת שאפילו זנתה שלא באונס מותרת לבעל ולבועל ואיזו זו שקידושיה קדושי טעות כגון ע"מ שאני כהן והרי הוא ישראל וכגון קטנה דאין מעשיה כלום ואמה נמי אין בידה לקדשה:

    ואפילו בנה מורכב כו'דלאו נישואין הוו לענין זנות נמי לא מיתסרה עליה דפנויה בעלמא היא ולא אמרינן בעילות שבעל משגדלה הוו קדושין דקסבר כל הבועל על דעת קדושין הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה:

    בלשאחיל:

    ואפקוהמבעלה האחרון שנשאה במיאון זה:

    שתי שערות שוכבותשיהו ארוכות:

    שפחותמתניתין היא בכתובות ואמר רב מלכיא עלה הלכה כר"א:

    בלוריתמתניתין היא עובד כוכבים המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלורית שומט את ידו ואמרינן וכמה ואמר רב מלכיא עלה ג' אצבעות לכל רוח:

    גבינהנמי משנה היא באין מעמידין מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים כו' ואמר רב מלכיא עלה מפני שמחליקין פניהן בשומן חזיר. כל הנך תלתא לא אתא רב מלכיא אלא לפרושי טעמא דמתניתין [או] שיעורא או לאוקמי הלכתא אבל גומות שפוד ואפר מקלה שמעתא דנפשיה היא ורב פפא מחליף שפחות לרב מלכיא ואפר מקלה לרב מלכיו:

    קשה בה רבי חנינאאי סלקא דעתך גומות אף על פי שאין שערות לא לישתמיט בכוליה הש"ס חד תנא ולאשמועי' תינוקת שהביאה שתים גומות:

    נדה 52 עמוד א

    1ריחני.

    Mishna

    2תינוקת שהביאה שתי שערות או חולצת או מתיבמת, וחייבת בכל מצות האמורות בתורה.

    3וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה, וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן.

    4התחתון, ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.

    5תינוקת שהביאה שתי שערות, אינה יכולה למאן. רבי יהודה אומר: עד שירבה השחור.

    Gemara

    6וכיון דתנן ״חייבת בכל מצות האמורות בתורה״, ״או חולצת או מתיבמת״ למה לי?

    7לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: ״איש״ כתוב בפרשה, אבל אשה, בין גדולה ובין קטנה. קמ"ל דאי אייתי שתי שערות אין, אי לא לא. מאי טעמא? אשה כאיש.

    8וכיון דתנא ״וכן התינוק שהביא ב' שערות״, ״חייב בכל המצות האמורות בתורה״ ל"ל׃

    9וכי תימא, משום דקבעי למתני ״וראוי להיות בן סורר ומורה״, תנינא חדא זימנא: אימתי הוא בן סורר ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן, התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה!

    10אין ה"נ אלא איידי דפריש מילי דתינוקת קמפרש נמי מילי דתינוק.

    11תינוקת שהביאה כו'. א"ר אבהו א"ר אלעזר: הלכה כרבי יהודה.

    12ומודה רבי יהודה, שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן.

    13חברוהי דרב כהנא סבור למעבד עובדא כרבי יהודה, ואע"ג דנבעלה.

    14אמר להו רב כהנא: לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל, שבאת לבית המדרש למאן, ובנה מורכב לה על כתפה, ואותו היום הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש, ובכתה בכייה גדולה בבית המדרש.

    15אמרו: דבר שאמר אותו צדיק, יכשל בו זרעו?

    16דאמר רב יהודה, אמר שמואל משום רבי ישמעאל: (במדבר ה יג) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאע"פ שבנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה׃

    17ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות פרוש ולא עבוד עובדא׃

    18רבי יצחק ותלמידי דרבי חנינא עבוד עובדא כרבי יהודה ואע"ג דנבעלה אזל רב שמן בר אבא אמרה קמיה דר' יוחנן אזל רבי יוחנן אמרה קמיה דרבי יהודה נשיאה שדר בלשא ואפקוה׃

    19אמר רב חסדא אמר מר עוקבא לא שירבה השחור ממש אלא כדי שיהיו שתי שערות שוכבות ונראות כמי שירבה השחור על הלבן רבא אמר שתי שערות המקיפות משפה לשפה׃

    20א"ר חלבו אמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות׃

    21אמר רב חנינא בריה דרב איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיא׃

    22רב פפא אמר מתני' ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו וסימנא מתניתא מלכתא׃

    23מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות׃

    24אמר רב אשי אמר לי מר זוטרא קשה בה רבי חנינא מסורא לא לישתמיט תנא ואשמועי' גומות אי אשמועינן גומות ה"א עד שיהו שתי שערות בשתי גומות קמ"ל דאפילו שתי שערות בגומא אחת׃

    25ומי איכא כה"ג והכתיב ״(איוב ט״, יז) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם ואמר רבא איוב בסערה חירף בסערה השיבוהו בסערה חירף אמר לפניו רבש"ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלפה לך בין איוב לאויב בסערה השיבוהו (איוב לח ) ויען ה' את׃

    Tosafot

    קדושי טעותהקשה ריב"ן וכי לית ליה מתניתין דיבמות (דף ב:) ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו שמיאנו וליכא למימר דמתני' דהתם בקדושי קטנות והכא איירי בקדושי טעות כדקתני בהדיא דרבי ישמעאל בקדושי קטנה נמי איירי שהרי בתו שבאת למאן הוו קדושי קטנות דמינה מייתי רב כהנא ראייה דאינה ממאנת אחר הבאת שערות וקאמר דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו אלמא ר' ישמעאל בקדושי קטנות נמי איירי ואע"ג דיש לפרש למה שאמר אותו צדיק היינו כעין דבר שאמר אותו צדיק שהוא אומר בקדושי טעות ובתו באת למאן מחמת קדושי קטנות מ"מ מדקאמר נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות משמע דנמנו וגמרו לאפוקי מדר' ישמעאל דליכא למימר לאפוקי מדרבי יהודה דהא רבי יהודה מודה בנבעלה וזאת נבעלה שהרי בנה מורכב על כתפה היה ושמואל דסבר כרבי ישמעאל ואמר בפרק המדיר (כתובות דף עב:) קדשה על תנאי וכנסה סתם אפילו בעל אינה צריכה הימנו גט וכי לית ליה לשמואל מתני' דיבמות (דף ב:) ובפ' המדיר (כתובות דף עג.) פריך לשמואל ממשניות טובא ומשני להו ולא בעי למימר דפליג אסתם משנה וי"ל דר' ישמעאל לית ליה מתני' דיבמות ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקדושי טעות אבל בקדושי קטנות לא סבר כוותיה אלא כמתני' דיבמות (דף ב:) ודמכילתין דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ובפרק מי שמת (ב"ב דף קנו.) קאמר שמואל בהדיא בודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה וכן מוכח נמי בפרק נושאין (יבמות דף ק:) דפריך ממאנת מי קא ילדה ומשני בקדושי טעות וכרבי ישמעאל משמע דוקא בקדושי טעות סבר כוותיה ולא בקדושי קטנות דאליבא דשמואל איירי התם והא דאמר שמואל בפ' ב"ש (יבמות דף קט:) ובהמדיר (כתובות דף עג.) קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת צריכה גט משני משמע דאינה מקודשת לראשון מדצריכה גט משני היינו מן התורה אבל מדרבנן צריכה גט מראשון דמשהגדילה אינה יוצאה במיאון כדפרישית:

    איכא בינייהו שפחותוא"ת לימא נמי איכא בינייהו אפר מקלה דהוי שמעתתא ותני לה בדרב מלכיא דרב פפא אמר שמעתא דרב מלכיו ויש לומר דה"ק כולהו מתניתא רב מלכיא ושמעתתא יש מהן רב מלכיא ויש מהן רב מלכיו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ומודה ר' יהודה שאם נבעלה אחר שהביאה שתי שערות שאינה יכולה למאן. הא דקאמר ר' יהודה שממאנת והולכת עד שירבה השחור על הלבן לאו למימרא דלא מחזיק לה בגדולה עד שירבה השחור דלכולי עלמא משהביאה שתי שערות היא גדולה וכדתנן תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וליכא מאן דפליג בהא דר' יהודה לא פליג אלא במיאונין בלבד אלא טעמא דר' יהודה לפי שקידושיה מדבריהם וקסבר דכי גדלה לא גדלי קידושים בהדה ולפי' נתנו לה חכמים זמן למאן אפילו משהגדילה עד שירבה שחור על הלבן שהיא גדולה ממש והוא שלא בעל לאחר שהביאה שתי שערות משתעמוד על דעתה, ומשירבה השחור תקינו לה שלא תמאן אע"פ שלא בעל, ולפיכך כשבעל אחר הבאת סימנים אינה יכולה למאן דקידושיה קדושי תורה דאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין. וחבריה דרב כהנא סבר דלא גדלי קידושין הראשונים הוא בועל ולפיכך ממאנת עד שירבה השחור. ואע"ג דפסק כאן ר' אבהו כר' יהודה לא קי"ל כותיה אלא כרב נחמן דאמר בפרק מי שמת (קנו,.) בודקין לקידושין ולגטין לחליצה ולמיאונין ואיתמר עלה למיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן.

    זו שקידושיה קידושי טעותפרש"י ז"ל כגון מקדש על תנאי אי נמי קידושי קטנה שאינה כלום, ולפי פירוש נ"ל דלהכי קרי ליה לקידושי קטנה קידושי טעות לפי שהוא טועה ואין יודע שאין קידושי קטנה כלומר ולפי' בועל על דעת קידושין הראשונים, ובודאי פשיטא דשמעתין הכין משמע דאי לא מאי שייכא הא דר' ישמעאל במעשה דבתו שממאנת בקידושי קטנותה אלא שהוא קשה לומר דלר' ישמעאל הבת ממאנת לעולם דא"כ נפלוג במתניתין או בבריתא ולא אשכחן בכל הני פלוגתא דמתניתין ומתניתא מאן דאמר ממאנת לעולם ועוד דלפי פי' זה אי ס"ל לשמואל כר' ישמעאל רביה הא דאתמר בקדושין (עג,.) המקדש את הקטנה והגדילה אצלו ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני, ושמואל אומר צריכה גט משני, משני ולא מראשון קאמר. והא דאתמר בפרק מי שמת אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין אימוראי נינהו ואליבא דשמואל, אי נמי שמואל לית ליה דרביה דהתם צריכה גט אף משני קאמר. וי"מ דלא קאמר אלא קידושי טעות ממש דהיינו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי וכיוצא בו וממאנת והולכת דקאמר לא שתהא צריכה מיאון אלא לומר שאם לא רצתה בבעל הולכת לה. וא"ת א"כ מאי שייכא הא דידיה במעשה בתו. י"ל דבני מדרשא מטעא טעו בדר' ישמעאל ומסבר סברי דכשם שאמר ר' ישמעאל בקידושי טעות שהיא יוצאה לעולם שעל דעת קידושי' הראשונים הוא בועל, ה"ה והוא הטעם בקידושי קטנה לפי' תמאן ותלך לעולם, ונמנו וגמרו שאפי' לר' ישמעאל בקדושי קטנהמודה שאינה ממאנת אלא עד שתביא שתי שערות, ומי' דוקא מדרבנן דתקינו לה נישואין גמורים לפי שנראית כגדולה אבל מדאוריתא אינה מתקדשת לעולם לפי שעל דעת קידושין הראשונים הוא בועל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 52a

    Niddah 52a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 475 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ריחני מברכין עליהן בורא עצי בשמים ואין טעון ברכה לאחריו דהנאה מועטת היא:

    מתני' וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן אבל קודם ב' שערות לאו בר עונשין הוא ומשהקיף זקן ראוי להוליד ורחמנא אמר בן ולא הראוי להיות אב:

    התחתון ולא העליון באיזו הקפת זקן אמרו בתחתון שלמטה ולא העליון:

    ה"ג רבי יהודה אומר עד שירבה השחור ול"ג על הלבן כלומר שישחיר אותו מקום משערות הרבה:

    גמ' איש כתיב בפרשה (דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש הלכך קטן לא חליץ אבל אשה בין גדולה בין קטנה:

    הלכה כרבי יהודה שאם לא בא עליה משהביאה שתי שערות שיכולה לעקור נישואי קטנותיה עד שירבה השחור:

    שוב אינה יכולה למאן דהך ביאה הוו להו קדושין גמורין דגדולה היא ובידה לקדש עצמה וכי פליג כשלא בעל לאחר שגדלה פליג ואפ"ה לר"מ לא ממאנת דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וחלו להו קדושין קמאי:

    בבתו של רבי ישמעאל שהשיאתה אמה כשהיא קטנה יתומה ולאחר שילדה באת למאן:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 52a · Sefaria

    Tosafot

    קדושי טעות הקשה ריב"ן וכי לית ליה מתניתין דיבמות (דף ב:) ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו שמיאנו וליכא למימר דמתני' דהתם בקדושי קטנות והכא איירי בקדושי טעות כדקתני בהדיא דרבי ישמעאל בקדושי קטנה נמי איירי שהרי בתו שבאת למאן הוו קדושי קטנות דמינה מייתי רב כהנא ראייה דאינה ממאנת אחר הבאת שערות וקאמר דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו אלמא ר' ישמעאל בקדושי קטנות נמי איירי ואע"ג דיש לפרש למה שאמר אותו צדיק היינו כעין דבר שאמר אותו צדיק שהוא אומר בקדושי טעות ובתו באת למאן מחמת קדושי קטנות מ"מ מדקאמר נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות משמע דנמנו וגמרו לאפוקי מדר' ישמעאל דליכא למימר לאפוקי מדרבי יהודה דהא רבי יהודה מודה בנבעלה וזאת נבעלה שהרי בנה מורכב על כתפה היה ושמואל דסבר כרבי ישמעאל ואמר בפרק המדיר (כתובות דף עב:) קדשה על תנאי וכנסה סתם אפילו בעל אינה צריכה הימנו גט וכי לית ליה לשמואל מתני' דיבמות (דף ב:) ובפ' המדיר (כתובות דף עג.) פריך לשמואל ממשניות טובא ומשני להו ולא בעי למימר דפליג אסתם משנה וי"ל דר' ישמעאל לית ליה מתני' דיבמות ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקדושי טעות אבל בקדושי קטנות לא סבר כוותיה אלא כמתני' דיבמות (דף ב:) ודמכילתין דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ובפרק מי שמת (ב"ב דף קנו.) קאמר שמואל בהדיא בודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה וכן מוכח נמי בפרק נושאין (יבמות דף ק:) דפריך ממאנת מי קא ילדה ומשני בקדושי טעות וכרבי ישמעאל משמע דוקא בקדושי טעות סבר כוותיה ולא בקדושי קטנות דאליבא דשמואל איירי התם והא דאמר שמואל בפ' ב"ש (יבמות דף קט:) ובהמדיר (כתובות דף עג.) קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת צריכה גט משני משמע דאינה מקודשת לראשון מדצריכה גט משני היינו מן התורה אבל מדרבנן צריכה גט מראשון דמשהגדילה אינה יוצאה במיאון כדפרישית:

    איכא בינייהו שפחות וא"ת לימא נמי איכא בינייהו אפר מקלה דהוי שמעתתא ותני לה בדרב מלכיא דרב פפא אמר שמעתא דרב מלכיו ויש לומר דה"ק כולהו מתניתא רב מלכיא ושמעתתא יש מהן רב מלכיא ויש מהן רב מלכיו:

    Tosafot on Niddah 52a · Sefaria

    Rashba

    אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ומודה ר' יהודה שאם נבעלה אחר שהביאה שתי שערות שאינה יכולה למאן. הא דקאמר ר' יהודה שממאנת והולכת עד שירבה השחור על הלבן לאו למימרא דלא מחזיק לה בגדולה עד שירבה השחור דלכולי עלמא משהביאה שתי שערות היא גדולה וכדתנן תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וליכא מאן דפליג בהא דר' יהודה לא פליג אלא במיאונין בלבד אלא טעמא דר' יהודה לפי שקידושיה מדבריהם וקסבר דכי גדלה לא גדלי קידושים בהדה ולפי' נתנו לה חכמים זמן למאן אפילו משהגדילה עד שירבה שחור על הלבן שהיא גדולה ממש והוא שלא בעל לאחר שהביאה שתי שערות משתעמוד על דעתה, ומשירבה השחור תקינו לה שלא תמאן אע"פ שלא בעל, ולפיכך כשבעל אחר הבאת סימנים אינה יכולה למאן דקידושיה קדושי תורה דאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין. וחבריה דרב כהנא סבר דלא גדלי קידושין הראשונים הוא בועל ולפיכך ממאנת עד שירבה השחור. ואע"ג דפסק כאן ר' אבהו כר' יהודה לא קי"ל כותיה אלא כרב נחמן דאמר בפרק מי שמת (קנו,.) בודקין לקידושין ולגטין לחליצה ולמיאונין ואיתמר עלה למיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן.

    זו שקידושיה קידושי טעות פרש"י ז"ל כגון מקדש על תנאי אי נמי קידושי קטנה שאינה כלום, ולפי פירוש נ"ל דלהכי קרי ליה לקידושי קטנה קידושי טעות לפי שהוא טועה ואין יודע שאין קידושי קטנה כלומר ולפי' בועל על דעת קידושין הראשונים, ובודאי פשיטא דשמעתין הכין משמע דאי לא מאי שייכא הא דר' ישמעאל במעשה דבתו שממאנת בקידושי קטנותה אלא שהוא קשה לומר דלר' ישמעאל הבת ממאנת לעולם דא"כ נפלוג במתניתין או בבריתא ולא אשכחן בכל הני פלוגתא דמתניתין ומתניתא מאן דאמר ממאנת לעולם ועוד דלפי פי' זה אי ס"ל לשמואל כר' ישמעאל רביה הא דאתמר בקדושין (עג,.) המקדש את הקטנה והגדילה אצלו ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני, ושמואל אומר צריכה גט משני, משני ולא מראשון קאמר. והא דאתמר בפרק מי שמת אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין אימוראי נינהו ואליבא דשמואל, אי נמי שמואל לית ליה דרביה דהתם צריכה גט אף משני קאמר. וי"מ דלא קאמר אלא קידושי טעות ממש דהיינו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי וכיוצא בו וממאנת והולכת דקאמר לא שתהא צריכה מיאון אלא לומר שאם לא רצתה בבעל הולכת לה. וא"ת א"כ מאי שייכא הא דידיה במעשה בתו. י"ל דבני מדרשא מטעא טעו בדר' ישמעאל ומסבר סברי דכשם שאמר ר' ישמעאל בקידושי טעות שהיא יוצאה לעולם שעל דעת קידושי' הראשונים הוא בועל, ה"ה והוא הטעם בקידושי קטנה לפי' תמאן ותלך לעולם, ונמנו וגמרו שאפי' לר' ישמעאל בקדושי קטנהמודה שאינה ממאנת אלא עד שתביא שתי שערות, ומי' דוקא מדרבנן דתקינו לה נישואין גמורים לפי שנראית כגדולה אבל מדאוריתא אינה מתקדשת לעולם לפי שעל דעת קידושין הראשונים הוא בועל.

    Rashba on Niddah 52a · Sefaria

    Ritva

    ר׳ יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן מדלא פליג ר׳ יהודה אלא בהא משמע דמודה הוא ברישא שחייבת בכל המצות כגדולה גמורה ולא אשכחן בכולה תלמודא מאן דלשתמיט ואמר דבעי רב יהודה שירבה שחור על הלבן אלא לענין מיאון בלחוד ומשום דקדושין דידה דרבנן וכי גדלה לא גדלי קדושי בהדא הילכך תקן לה זמן למאן עד שירבה שחור על הלבן בשלא נבעלה מיהת דסבר כר׳ אליעזר בן פדת ולמאן דסבר לה אפילו בשנבעלה בפני עדים משום דסבר דעל דעת קדושין הראשונים בועל ואין כאן קדושי תורה עד שיפרש שבועל לשם קדושין ולית הלכתא כר׳ יהודה אלא כרב נחמן אמר שמואל דאמר בפ׳ מי שמת בודקין למיאונין לאפוקי מדר׳ יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה ב׳ שערות אינה יכולה למאן פי׳ שמא בעל לשם קדושין ויש כאן קדושי תורה וכשבעל בפני עדים לחוד דאי לא הוה ליה מקדש שלא בעדים שאין חוששין לקדושיו.

    זו שקדשוה קדושי טעות פרש״י ז״ל דקדושי קטנה מקרי קדושי טעות כלומ׳ שטועה בה שגדלי קדושי בעדים ובועל לשם קדושין הראשונים והיינו דקאמר שממאנת והולכת לה וזהו שהביאוה כאן על ענין מיאון ונמצא ר׳ ישמעאל מפריז מאד על מדת ר׳ יהודה ואף לשיטה זו שמואל לית ליה לדר׳ ישמעאל רביה אלא בנמנו וגמרו והיינו דאמר התם דבודקין למיאונין לאפוקי מדר׳ יהודה ואחרי׳ פירשו דקדושי טעו׳ היינו שקדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי וממאנת לאו דוקא אלא לומר שהולכת ממנו בלא גט כשתרצה ומאי דאייתו עלה מה שנמנו וגמרו בתחלה היו סבורין דר׳ ישמעאל איירי גם בקדושי קטנה ונמנו וגמרו שזה אינו א״נ שעל ידי שנשאו ונתנו על זה דברו גם בקדושי קטנה ונמנו בכולן שאינה ממאנת אלא עד שתביא שתי שערות.

    איכא בינייהו שפחות פי׳ ר״ת ז״ל שפחות וכשנגדה דאפר מקלה שמעתא היא וה״ק אפיק שפחות ועייל אפר מקלה.

    קמ״ל דאפי׳ שתי שערות בגומא א' פי׳ ואלו מנין ב׳ שערות פשוט ולא הוצרך להזכירו אלא למידק מינה דשערות הוא דבעינן שתים אבל לא גומות.

    Ritva on Niddah 52a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית והוא מענין החלק הראשון במה שחזר לבאר בדין גדלות שבתינוק ותינוקת וביאור ענין שתי שערות והוא שאמר תינוקת שהביאה שתי שערות הרי היא גדולה וחייבת בכל מצות האמורות בתורה ר"ל באותן שהנשים חייבות בהן וחולצת או מתייבמת ולא הוצרך לומר מתיבמת אלא לרוחא דמלתא כלומר אף לדעת ר' מאיר שהיה אומר בקטן וקטנה שכמו שאין חולצין כך אין מתיבמין ואמר שגדולה היא לכל דבר ומ"מ דוקא בתנאי שכבר הגיעה לפרקה ר"ל בת שתים עשרה שנה ויום אחד וכן תינוק שהביא שתי שערות עם הגיעו לכלל שניו ר"ל שלש עשרה שנה ויום אחד הרי הוא גדול חייב בכל מצות האמורות בתורה וראוי להיות מאותה שעה ואילך בן סורר ומורה עד שיקיף זקן התחתון ר"ל שיהא כל המקום מוקף שערות שכך הוא שיעורו ומשם ולמטה קטן הוא ואינו בר עונשין ומשם ולמעלה גדול הוא יותר מדאי ונעשה איש גמור כדכתוב בן ולא איש ומתוך כך נתנו שיעורו בהגעת הבאת שתי שערות עד שיקיף הזקן וקרא מקום השערות זקן לשון נקיה וכדי שלא לטעות ממנה לזקן העליון חזר ואמר התחתון ולא העליון אלא שדברו בלשון נקיה תינוקת שהביאה שתי שערות ר"ל שכבר הגיעה לכלל שנותיה אינה ממאנת שהרי גדולה היא הא כל שלא הביאה שתי שערות אע"פ שבאה לכלל שנים קטנה היא עד שתתברר באילונית וממאנת אם לא בעל משגדלה אבל אם בעל משגדלה כבר פסקנו שאינה ממאנת וחוששין שמא נשרו ר' יהודה אומר שיכולה למאן עד שירבה השחור על הלבן כלומר שיהא המקום מוקף בשערות הרבה ופי' בגמ' לדעתו לא מוקף ממש אלא שיהו השתי שערות גדולות כל כך שיהו עומדות מוטות ושוכבות שבכך נראה כמי ששחור מרובה על הלבן או שיהו גדולות כל כך שיהו מקיפים משפה לשפה ולא שיחלוק ר' יהודה שלא תהא גדולה משעת הבאת שערות שזו לא חלק בה שום אדם אלא שסובר ר' יהודה מאחר שקידושין אלו דרבנן כי גדלה לא גדלי קידושין בהדה ומן התורה ממאנת אף לאחר שגדלה ומתוך כך נתנו לה חכמים זמן למאן עד שתהא גדולה גמורה אחר שלא בעל משגדלה שאלו כן אף ר' יהודה היה מודה בה שאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום ובעל לשם קידושין ומשם ואילך מיהא לא גזירה משום גדולה דעלמא כדאיתא בפרק המדיר ע"ג א' אבל עד זמן זה מיהא יכולה למאן ומ"מ חכמים סוברים דקידושיה גדלי בהדה ואינה ממאנת משתביא שתי שערות והלכה כחכמים:

    שתי שערות האמורות בפרה להיות שתי שערות שחורות או לבנות פוסלין בה אם הם בתוך גומא אחת או אף בתוך שתי גומות אם הם מוכיחות זו על זו ר"ל מכוונות וסמוכות זו בצד זו וכן שתי שערות האמורות בנגעים להיות שתי שערות לבנות הצומחות בתוך הבהרת סימן טומאה וכמו שאמרו שם מיעוט שער שנים וכן שתי שערות האמורות בתינוק ותינוקת וכן האמורות בכל מקום ולאתויי נזיר שגלח שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום ואסור לשתות יין וליטמא למתים שיעורם שיהיו ארוכים כל כך שיהא אדם יכול לכוף ראשן לעקרן דברי ר' ישמעאל ר' אלעזר כדי לקרוץ בצפורן כלומר שיהא אדם יכול לאחזם בצפרניו ולקרצם ר' עקיבא אומר כדי שיוכל לטלן בפי הזוג והוא שעור קטן שבכלן ולענין שיעורין אלו נפסקה הלכה בגמרא כדברי כלם להחמיר והוא שבקטנה כל שנטלות בפי הזוג שהוא פחות שבכלם אינה ממאנת וכן אינה חולצת עד שיהו כדי לכוף ראשן לעקרן שהוא הגדול שבכלן ולענין פרה שעורן לפסול כל שנטלות בפי הזוג אלא שאם שרפה והזה ממנה נטהרנו מספק שלא לשרוף תרומה וקדשים וכן בנגעים לטומאה אלא שאין שורפין עליה תרומה וקדשים עד שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעקרן ולענין נזיר כל שנשתיירו בו שתי שערות הניטלות בפי הזוג לא עשה כלום ועדיין אסור לשתות יין ולטמא למתים ואם נטמא לא יביא קרבן על טומאתו אא"כ נשתיירו שם בכדי לכוף ראשן לעקרן:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    ממה שכתבנו למדת שקטנה שהשיאוה אמה ואחיה שיכולה למאן כל שהגדילה בשנים ובסימנין ובעל לאחר שהגדילה נקנית לו קנין גמור ואם קדשה אחר אינה צריכה גט ואין אומרין על דעת קידושין הראשונים בעל שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הא כל שלא בעל משגדלה וקדשה שני צריכה גט מזה ומזה ומ"מ אינה ממאנת אע"פ שלא בעל אפילו לא הביאה סימנין שמא נשרו כמו שביארנו:

    אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אבל נתקדשה קידושי טעות כגון שקדשה על תנאי וכנס סתם ובעל נעשית אשת איש גמורה ונמחל התנאי מן הסתם ומה שנאמר כאן זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת אין הלכה כן וכבר ביארנו ענינים אלו בכדי הצורך בכתבות פרק המדיר:

    לענין ביאור סוגיא זה שאמרו כאן זו שקדושיה קדושי טעות פירשו בה גדולי הרבנים כגון מקדש על תנאי אי נמי קדושי קטנה שאינו כלום ואף משגדלה הוא בועל והולך על דעת קדושין הראשונים ואף פשוטה של סוגיא מוכיח כן שאלמלא כן מה מקום לזו של ר' ישמעאל על מעשה הבת שהשיאוה אמה ואחיה ובתוספות מתמיהים בה אם סובר ר' ישמעאל שהבת ממאנת לעולם היאך לא חלק בה במשנה ובבריתא ועוד שהרי שמואל תלמידו של ר' ישמעאל היה והוא הוא שאמר בודקין למיאונין והם מפרשין שלא אמרה ר' ישמעאל אלא בקדושי טעות כגון כהנת בלויה וחברותיה וממאנת דקאמר לא שתהא צריכה מיאון אלא לומר שאם לא רצתה בבעל הולכת לה ומה שהוזכרה אצל בת שהשיאוה אמה ואחיה תירצו בה שהם היו טועים בדבריו וסבורים שעל הדרך שהוא אומר בקדושי טעות שיוצאה לעולם ומשום שעל קדושין הראשונים בעל הוא אומרה בקדושי קטנה ונמנו וגמרו שאף לר' ישמעאל אין מיאון אחר שתי שערות ודוקא מדרבנן ומפני שנראית כגדולה אבל מדאורייתא אינה מקודשת לעולם לדעתו מפני שעל דעת קידושין הראשונים בעל ומ"מ לענין פסק כל שהגדילה בשנים וסימנין ובעל וקדשה אחר מוציאין אותה משני בלא גט וזהו שאמרו שדיר בולשא ואפקוה ר"ל ששלח סיעה של תלמידים והוציאוה מאותו שכנסה במיאון זה בלא גט:

    שתי שערות אלו צריך שיהא בעקרן גומות והם בליטות דקות שהלחות מתכנס בתוכן והשערות יונקים שם שכל שאין גומא בעקרו במקרה נולד ועתיד הוא לינשר ואפילו היו שתיהן בגומא אחת הרי זה סימן היו שם גומות זו בצד זו ואין בהם שער הרי זו סימן שאין גומא בלא שער וודאי כבר היה שם שער ונשר אבל גומא אחת אע"פ שהרבה פעמים צומחים במקום זה שתים בגומא אחת ולא נאמר שלכל נימא ונימא גומא בפני עצמה אלא בשל ראש אעפ"כ אינו סימן:

    ומה שנתגלגל כאן בענין שפוד ושפחות ובלורית ואפר מקלה וגבנה כבר ביארנו כל ענין מהם במקומו וכבר ביארנו את כלם ביחד בחבור זה בשני של ע"ז בסוגית המשנה שלישית:

    Meiri on Niddah 52a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה קידושי טעות הקשה הריב"ן כו' שהרי בתו שבאת למאן כו' דמינה מייתי רב כהנא כו' עכ"ל משום דעובדא דרב כהנא איירי בקידושי קטנות ודאי דאין ראיה מוכרחת לומר דבתו של ר"י נמי בקדושי קטנות איירי דאיכא למימר לרב כהנא אייתי ראיה במכ"ש אם נימא כך בקדושי טעות דאינה ממאנת כ"ש בקדושי קטנות אבל ר"ל דמינה מייתי רב כהנא ראיה מדנמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות מזה מוכח דעובדא דבתו של ר"י קטנות היה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 52a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' שאע"פ שבנה מורכב על כתיפה ממאנת והולכת וכו' משמע דבקדושי טעות נמי שייך לומר ממאנת וכן כתבו התוספות אלא שגמרא ס"ל דה"ה לקדושי קטנות ממאנת אפילו בנה מורכב על כתפה ועיין בתוספות ריש מסכת יבמות:

    שם לא לשתמיט תנא לאשמועינן גומות וכו' פרש"י אי ס"ד גומות אע"פ שאין שערות וכו'. ולפי פירוש רש"י לא יתיישב שפיר הא דמשני אי אשמועינן גומות ה"א עד שיהיו שתי שערות בשני גומות ואי לאו פרש"י הייתי אומר דהקושיא לא קאי ארב מלכיו אלא ארב הונא פריך דאמר שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות דלא לשתמיט שום תנא לאשמועינן דצריך שתי שערות בגומות ועל זה מתיישב שנויים דמשני שפיר אי אשמועינן גומות ה"א שתי שערות בשני גומות וק"ל:

    בתוס' ד"ה קדושי טעות וכו' ואי אתה יכול לומר בחמותו וכו' שמיאנו פי' משום דכיון דחמותו היה ע"כ כבר ילדה מבעלה הראשון לכך אי אפשר לומר שמיאנה באחיו של יבם שמת:

    Maharam on Niddah 52a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ, וְנִתְחַלֵּף לְךָ בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב'? (איוב ט, יז). הדבר יפלא איך יפקור איוב פקרות כזו לחשוב שגגה אצל הבורא יתברך כשגגת אדם חמרי? ונראה לי בס"ד כך היה חושב שהשטן קטרג על איזה נפש של רשע שצריך לייסרה ביסורין קשים ובעת שינה שיצאו הנפשות כולם מן הגופים ויעלו למעלה החליף השם יתברך נפש בנפש בכונה שנתן אותה נפש של הרשע שקטרג עליה השטן בגופו של איוב ליסרה וזהו שאמר 'שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ' היא רוחו של שטן לקטרג על איזה נפש וְנִתְחַלֵּף לְךָ בכונה בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב' שנתת נפש אויב אדם רשע בגופו של איוב הצדיק, ואף על גב דאיוב קאמר עשית חליפין בכונה ולא בשגגה גם זה חשיב חירוף שחשב שיעשה הקדוש ברוך הוא דבר כזה לייסר גוף צדיק בנפש רשע אחרת על לא חמס בכפו של זה הגוף הצדיק. ולכן השיב לו הקדוש ברוך הוא בִּשְׂעָרָה וכו' כלומר אני חס על האדם להשגיח כל כך על שמירתו ואיך תחשוב שהבאתי יסורין על גופך בעבור נפש אחרת דאינה שלך כי הנה באמת לקה גופו על נפש שהיתה מגולגלת בו מעיקרא בביאתו לעולם שהיתה נפשו של תרח שראוי לה להתייסר בכל אלו היסורין.

    Ben Yehoyada on Niddah 52a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 52, Amud Aleph, about 475 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “ריחני.…”

    2. Segment 214 words

      Opens “מתני׳ תינוקת שהביאה שתי שערות או חולצת…”

    3. Segment 321 words

      Opens “וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל…”

    4. Segment 48 words

      Opens “התחתון, ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון…”

    5. Segment 513 words

      Opens “תינוקת שהביאה שתי שערות, אינה יכולה למאן.…”

      Named: רבי יהודה, רבה.

    6. Segment 614 words

      Opens “גמ׳ וכיון דתנן ״חייבת בכל מצות האמורות…”

    7. Segment 726 words

      Opens “לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: ״איש״ כתוב בפרשה,…”

      Named: רבי יוסי.

    8. Segment 813 words

      Opens “וכיון דתנא ״וכן התינוק שהביא ב' שערות״,…”

    9. Segment 932 words

      Opens “וכי תימא, משום דקבעי למתני ״וראוי להיות…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “אין ה"נ אלא איידי דפריש מילי דתינוקת…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “תינוקת שהביאה כו'. א"ר אבהו א"ר אלעזר:…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1213 words

      Opens “ומודה רבי יהודה, שאם נבעלה לאחר שהביאה…”

      Named: רבי יהודה.

    13. Segment 1310 words

      Opens “חברוהי דרב כהנא סבור למעבד עובדא כרבי…”

      Named: רב כהנא, רבי יהודה.

    14. Segment 1435 words

      Opens “אמר להו רב כהנא: לא כך היה…”

      Named: רב כהנא, רבי ישמעאל.

    15. Segment 158 words

      Opens “אמרו: דבר שאמר אותו צדיק, יכשל בו…”

    16. Segment 1638 words

      Opens “דאמר רב יהודה, אמר שמואל משום רבי…”

      Named: רב יהודה, רבי ישמעאל, שמואל.

    17. Segment 1714 words

      Opens “ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד…”

    18. Segment 1831 words

      Opens “רבי יצחק ותלמידי דרבי חנינא עבוד עובדא…”

      Named: רבי יצחק, רבי חנינא, רבי יהודה, רב שמן בר אבא, רבי יוחנן, אבא.

    19. Segment 1929 words

      Opens “אמר רב חסדא אמר מר עוקבא לא…”

      Named: רב חסדא, רבה, רבא.

    20. Segment 2023 words

      Opens “א"ר חלבו אמר רב הונא שתי שערות…”

      Named: רב הונא, רב מלכיו, רב אדא בר אהבה.

    21. Segment 2117 words

      Opens “אמר רב חנינא בריה דרב איקא שפוד…”

      Named: רב חנינא, רב איקא, רב מלכיו, רב מלכיא.

    22. Segment 2213 words

      Opens “רב פפא אמר מתני' ומתניתא רב מלכיא…”

      Named: רב פפא, רב מלכיא, רב מלכיו.

    23. Segment 235 words

      Opens “מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות…”

    24. Segment 2433 words

      Opens “אמר רב אשי אמר לי מר זוטרא…”

      Named: רב אשי, רבי חנינא.

    25. Segment 2543 words

      Opens “ומי איכא כה"ג והכתיב (איוב ט, יז)…”

      Named: רבה, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Niddah 52a · Segment 20 — “…רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Niddah 52a · Segment 14 — “…מעשה בבתו של רבי ישמעאל, שבאת לבית המדרש למאן,…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Niddah 52a · Segment 11 — “תינוקת שהביאה כו'.

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Niddah 52a · Segment 14 — “אמר להו רב כהנא: לא כך היה מעשה בבתו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 52a · Segment 16 — “…רב יהודה, אמר שמואל משום רבי ישמעאל: (במדבר ה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 52a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026