Talmud Builders

    Niddah 26a

    Back to index

    English translation — Niddah 26a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with regard to firstborns ( Bekhorot 46a), which states that the son who is born after a sandal fetus has the status of a firstborn with regard to inheritance but not with regard to the obligation of redemption from a priest. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? Since the sandal fetus has a twin that is born with it, the subsequent son is in any case exempt from redemption.

    2The Gemara answers: That halakha is relevant for a case where the sandal fetus’s twin comes out of the womb after it. The mishna teaches that as the sandal fetus was born first, its twin is considered a firstborn with regard to inheritance, but it is not a firstborn with regard to redemption from a priest.

    3The Gemara discusses the halakha with regard to a woman who discharged a sandal fetus that we learned in a mishna in tractate Karetot (7b), which states that such a woman brings the offering of a woman who gave birth. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? In any case that woman is obligated to bring the offering of a woman who gave birth, due to the twin.

    4The Gemara answers: It is necessary for the mishna to state that if a woman gives birth to a full-fledged offspring by means of caesarean section, and to a sandal fetus in a regular manner through the womb, in such a case she brings an offering for giving birth to the sandal fetus, despite the fact that she does not bring an offering for the full-fledged offspring, as one does not bring an offering for a birth by caesarean section.

    5The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, who said that an offspring which is delivered by means of caesarean section is considered a full-fledged offspring, and its mother does bring an offering, what is there to say? Why is it necessary for the mishna to state this halakha if the woman must bring an offering regardless of the sandal fetus?

    6Rabbi Yirmeya says: It is necessary for the mishna to state that if a woman gives birth to the full-fledged offspring while she is a gentile, when the halakhot of a woman after childbirth do not apply to her, and she immediately converts to Judaism and gives birth to the sandal fetus after she converted and became obligated to observe the halakhot of a woman after childbirth, that she brings an offering for the sandal fetus.

    7The Sages said the answers to these questions before Rav Pappa, and they asked him: And are these answers correct? Can it be suggested that the sandal fetus was born before or after the twin fetus? But isn’t it taught in a baraita that when a sandal fetus and the full-fledged offspring exit the womb, they exit only wrapped around one another?

    8Rav Pappa said in response: Conclude from it that the sandal fetus and its twin do not lie side by side, but rather the full-fledged offspring encounters the sandal fetus at half its height, i.e., the head of the full-fledged offspring presses into the abdomen of the sandal fetus. And when they are born, the full-fledged offspring pushes the sandal fetus toward the direction its head is pointing, to the entrance of the womb, causing the sandal fetus to be born first. Therefore, the mishna with regard to firstborns can be explained as referring to a case where the fetuses exited the womb with their heads first, as in such a case the sandal fetus emerges first. By contrast, the mishna in tractate Karetot is referring to a case where they emerged with their feet first, as in such a case the full-fledged offspring emerges first.

    9Rav Huna bar Taḥlifa says in the name of Rava: You may even say that the two fetuses lie precisely side by side, and you should reverse Rav Pappa’s halakha so that it reads as follows: With regard to firstborns, the reference is to a case where the fetuses emerged with their feet first. In such a case, the full-fledged offspring, which has life, hangs on and does not emerge so quickly, whereas the sandal fetus, which does not have life, slides out and emerges first. In tractate Karetot , it is referring to a case where the fetuses came out with their heads first. In such an instance, with regard to the full-fledged offspring, which has life, once its head emerges it is considered a birth, whereas the sandal fetus is considered to have been born only when the majority of its body emerges.

    10MISHNA: If there is an afterbirth in the house, the house is ritually impure, in the sense that everything under the roof contracts impurity imparted by a corpse. The reason is not that the status of an afterbirth is that of an offspring; rather, it is that there is no afterbirth without an offspring. It is clear that the afterbirth contained an offspring that disintegrated after the miscarriage. That offspring rendered the contents of the house impure.

    11Rabbi Shimon says: The house does not become a tent over a corpse, as although there had been an offspring in the afterbirth, the offspring disintegrated, turning to blood, before it emerged from the womb, and it was negated by the majority of blood that accompanied the miscarriage.

    12GEMARA: The Sages taught in a baraita with regard to the appearance of the afterbirth: At the outset of the pregnancy, the afterbirth is so thin that it is similar to a string of the woof, and at the end of the pregnancy it is much wider, similar in width to a lupine. And the afterbirth is hollow like a trumpet, and there is no afterbirth whose length is less than a handbreadth. Rabbi Shimon ben Gamliel says: An afterbirth is similar to the craw of roosters, from which the small intestine emerges.

    13Since the baraita states that the minimum length of an afterbirth is a handbreadth, the Gemara cites another baraita that lists different items whose halakhic status is dependent on a minimum measure of a handbreadth. It is taught by Rabbi Oshaya, the youngest [ ze’eira ] of the company [ demin ḥavrayya ] of Sages: There are five items whose minimum measure is one handbreadth, and these are they: An afterbirth, the shofar for blowing on Rosh HaShana, the spine of a lulav that must be taken on Sukkot , the width of the wall of a sukka , and the hyssop [ veha’ezov ]. Hyssop is used for the purification of a leper and for the preparation of the ashes of a red heifer in order to sprinkle them with water on someone who is ritually impure due to impurity imparted by a corpse.

    14The Gemara elaborates: The halakha with regard to an afterbirth is that which we stated above. The halakha of a shofar is as it is taught in a baraita : How much is the measure of the length of a shofar for blowing on Rosh HaShana? Rabbi Shimon ben Gamliel explained: It must be long enough that when one holds it in his hand with four fingers, it can be seen protruding on one side of his hand and on the other side, i.e., at least one handbreadth.

    15What is the halakha with regard to a spine of a lulav ? It is as Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan says: The spine of a lulav must protrude at least one handbreadth beyond the myrtle branch that is tied together with it. The halakha of the wall of a sukka is as it is taught in a baraita : A sukka is valid only if it has two full-fledged partitions in the standard sense, completely closing each of those two sides and measuring at least seven handbreadths, and a third wall that measures even one handbreadth. If the third wall is less than a handbreadth long, the sukka is unfit. Finally, the halakha with regard to the hyssop is stated in a baraita that Rabbi Ḥiyya teaches: The hyssop used for the purification of a leper and for the preparation of the ashes of a red heifer must measure at least one handbreadth.

    16Rabbi Ḥanina bar Pappa says that Sheila of Kefar Temarta taught as a mnemonic: There are three baraitot , with regard to an afterbirth, a shofar, and the wall of a sukka , and there are two independent halakhot of amora’im , of the spine of a lulav and the hyssop, where the minimum measure of one handbreadth is required. The Gemara asks: Are there two halakhot of amora’im in this list? There is only one statement, with regard to the spine of a lulav . The halakha of the hyssop is taught in a baraita by Rabbi Ḥiyya. Abaye says: Revise the wording of that statement, so that it should not read that Rabbi Ḥiyya taught a baraita ; rather, say that Rabbi Ḥiyya says himself that the hyssop must measure at least one handbreadth, i.e., that halakha is not taught in a baraita .

    17The Gemara asks: And are there no more cases where the minimum measure is one handbreadth, other than those five listed by Rabbi Oshaya? But isn’t there the following mishna ( Oholot 3:7) that deals with the minimum size of a tent that transmits ritual impurity: A cubic space measuring one handbreadth by one handbreadth with a height of one handbreadth transmits ritual impurity. If a corpse is in that space, the impurity is transmitted to all people, vessels, and food in that space. And a space of that size serves as a barrier before, i.e., stops the spread of, ritual impurity beyond that space.

    18The Gemara answers: We said that there are five items whose minimum measure is one handbreadth; we did not say anything about a space whose measure is one handbreadth by one handbreadth.

    19The Gemara further asks: But isn’t there the following mishna ( Kelim 5:2): A stone that protrudes from the oven by one handbreadth, which is used as a handle for lifting and carrying the oven, and similarly a stone that protrudes from the stove three fingerbreadths is considered as having a connection to the oven or stove with regard to ritual impurity. Consequently, if the oven or stove becomes impure, then the stone handle, which is classified as part of the oven, is likewise rendered impure. If the handle is longer than that, the additional length will be removed, so it is not considered to be part of the oven.

    20The Gemara answers: When we said that there are five items whose minimum measure is one handbreadth, we were referring to cases where if it less than one handbreadth it is unfit for the purpose of the item. But here, where a protruding stone one handbreadth long is considered a handle of the oven, it is all the more so the case that a protruding stone less than one handbreadth long is considered a handle of the oven.

    21The Gemara asks: But aren’t there

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גבי בכורותדקתני (בכורות דף מו.) המפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן:

    למאי הלכתאקס"ד לבא אחריו לסוף שנה או לסוף שנתיים קמיירי ול"ל סנדל והלא בלא סנדל פטר ולד דבהדיה את הבא אחריו ומשני לבא אחריו כלומר לכך הוזכר סנדל אם יצא ולד שעמו אחריו הוי בכור לנחלה ולא בכור לכהן:

    גבי כריתותבפ"ק (כריתות דף ז:) לענין חיוב קרבן:

    למאי הלכתאתיפוק ליה דמשום ולד שעמו תביא קרבן:

    ולד יוצא דרך דופןע"י סם לא מיחייבה קרבן דכתיב גבי קרבן (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת:

    ולר' שמעון כו'לקמן בפ' יוצא דופן (נדה דף מ.):

    כשהן יוצאיןסנדל וולד שעמו:

    כרוכיןדבוקין זה בזה ולא דבוקין ממש ומדיוצאין יחד אי אפשר שתתגייר בינתיים:

    שמע מינהמדהוזכר סנדל גבי כריתות משום גירות וכגון שיצא ולד תחלה ואחר כן סנדל וגבי בכורות כגון שיצא סנדל תחלה כדאוקמינן לעיל דפוטר ולד מחמש סלעים ותניא דבבת אחת יוצאין שמע מינה אין שוכבין זה אצל זה דא"כ לא משכחת לה שיצא זה קודם זה אלא האי כרוכין דקתני הכי הוא מכרך כריך ליה ולד לסנדל אפלגיה דראש הולד תחוב כנגד טיבורו של סנדל:

    ומשלחיף ליה כלפי רישיהכלומר דחפו ולד בראשו לסנדל כלפי חוץ:

    גבי בכורותדבעינן שיצא הסנדל תחילה כגון שיצאו דרך ראשיהן כו':

    מצומצמיןשוכבין זה אצל זה:

    ואיפוך שמעתתאמימרא דרב פפא דאמר בבכורות שיצאו דרך ראשיהן:

    סריךאוחז בידיו למעלה ואינו ממהר לצאת וסנדל מחליק ויוצא קודם:

    שריקמחליק:

    הויא לידהדקיימא לן בהאי פירקא (דף כח.) יצא ראשו הרי הוא כילוד אבל סנדל עד דנפיק רובא דאין ראש נפל חשוב דהכי אמרינן בבכורות (דף מו:) אין הראש פוטר בנפלים ואדנפיק סנדל נתגיירה וטבלה:

    מתני' הבית טמאמשום אהל המת דולד הוה בה ומת:

    נימוק הולדונעשה דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב:

    גמ' וסופהכשהיא הולכת ורווחת הויא רחב כתורמוס. לישנא אחרינא גרסינן בתוספתא וראשה דומה כתורמוס:

    שיאחזנו בידואחיזה אית בה טפח שהטפח ארבע אצבעות בגודל:

    שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס טפחלבד אורך העלין. שדרה קרי כל זמן שהעלין הולכין ומתחברין ומוסיפין ואחר שכלתה השדרה גבוהין אורך העלין למעלה:

    חדא היאדליכא שמעתתא אלא האי דשדרה דאמר ר' יוחנן:

    אמר אביילא תימא תני ר' חייא אזוב טפח דמשמע מתני' היא אלא אימא אמר רבי חייא ומנפשיה קאמרה ורבי חייא תנא ואמורא הוא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא:

    טפח על טפח על רום טפחאהל קטן שהוא טפח אורך וטפח רוחב ורום חללו טפח:

    מביא הטומאהאם כזית מן המת בצד זה וכלי בצד זה הוה טמא כלי מחמת אהל המת:

    וחוצץ בפני הטומאהאם טומאה תחתיו וכלי על גביו הכלי טהור. ולהכי נקט על רום טפח דאי הוה חלל רומו פחות מטפח הויא טומאה רצוצה וכנגדו למעלה עד לרקיע טמא כדאמרי' בהעור והרוטב (חולין קכו.) ולענין אתויי טומאה נמי לא מייתי דלאו אהל הוא:

    תנורמקום שפיתת שתי קדרות. כירה מקום שפיתת קדרה אחת:

    חבורוכתנור דמי מפני שצריכה לתנור להיות לו יד שאם נטמא התנור פת שעליה טמא שהתנור אע"פ שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא את אחרים מגבו כדאמר בתורת כהנים הלכך ידו אע"ג דלית ליה אויר מטמא אבל יותר מטפח עומדת לינטל שהיא גדולה יותר מדאי ולא הויא יד:

    נדה 26 עמוד א

    1גבי בכורות, למאי הלכתא?

    2לבא אחריו בכור לנחלה, ואין בכור לכהן.

    3סנדל דתנן גבי כריתות, למאי הלכתא?

    4שאם תלד ולד דרך דופן, וסנדל דרך רחם דמייתא קרבן אסנדל.

    5ולרבי שמעון, דאמר: יוצא דרך דופן ולד מעליא הוא מאי איכא למימר?

    6אמר רבי ירמיה: שאם תלד ולד בהיותה עובדת כוכבים וסנדל לאחר שנתגיירה דמייתא קרבן אסנדל.

    7אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, ומי איתנהו להני שינויי? והא תניא: כשהן יוצאין אין יוצאין אלא כרוכין!

    8אמר רב פפא: שמע מינה, מכרך כריך ליה ולד לסנדל אפלגיה, ומשלחיף ליה כלפי רישיה. גבי בכורות, כגון שיצאו דרך ראשיהם, דסנדל קדים ונפיק. גבי כריתות, שיצאו דרך מרגלותיהם, דולד קדים ונפיק.

    9רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא אמר: אפילו תימא מצומצמין, ואיפוך שמעתתא. גבי בכורות שיצאו דרך מרגלותיהם, ולד דאית ביה חיותא סריך ולא נפיק, סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיק. גבי כריתות שיצאו דרך ראשיהן, ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רישיה הויא לידה, סנדל עד דנפיק רוביה.

    Mishna

    10שליא בבית הבית טמא, לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד.

    11רבי שמעון אומר: נימוק הולד, עד שלא יצא.

    Gemara

    12תנו רבנן: שליא תחלתה דומה לחוט של ערב, וסופה דומה כתורמוס, וחלולה כחצוצרת, ואין שליא פחותה מטפח. רבי שמעון בן גמליאל אומר: שליא דומה לקורקבן של תרנגולין, שהדקין יוצאין ממנה.

    Baraita

    13תניא: רבי אושעיא זעירא דמן חבריא חמשה שיעורן טפח, ואלו הן: שליא, שופר, שדרה, דופן סוכה, והאזוב.

    14שליא הא דאמרן. שופר דתניא: כמה יהא שיעור שופר? פירש רבי שמעון בן גמליאל: כדי שיאחזנו בידו, ויראה לכאן ולכאן טפח.

    15שדרה מה היא? דא"ר פרנך אמר רבי יוחנן: שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס טפח. דופן סוכה דתניא: שתים כהלכתן, שלישית אפילו טפח. אזוב דתני רבי חייא: אזוב טפח.

    16אמר רבי חנינא בר פפא: דריש שילא איש כפר תמרתא תלת מתניתא, ותרתי שמעתתא, שיעורא טפח. תרתי? חדא היא! אמר אביי: אימא אמר רבי חייא: אזוב טפח.

    17ותו ליכא? והאיכא טפח על טפח על רום טפח מרובע מביא את הטומאה, וחוצץ בפני הטומאה.

    18טפח קאמרינן, טפח על טפח לא קאמרינן.

    19והא איכא אבן היוצא מן התנור טפח, ומן הכירה שלש אצבעות חבור!

    20כי קאמרינן היכא דבציר מטפח לא חזי, אבל הכא, כ"ש דבציר מטפח יד תנור הוא.

    21והאיכא׃

    Tosafot

    סנדלדלית ליה חיותא עד שיצא רובו אבל ראשו לא אע"ג דשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים איתותב בפ' יש בכור (בכורות דף מו:) נפל דאית ליה צורת פנים עדיף מסנדל והא דקאמר ולד דאית ליה חיותא מדנפיק רישיה לאו דוקא דאית ביה חיותא דהא אפי' לית ביה חיותא כיון דאיתותב שמואל ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים אלא כלומר שראוי לחיות דהיינו שנגמר בצורת פנים ור"ח גריס ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רובי' סנדל דלית ביה חיותא מדנפיק כוליה פי' רוביה רוב הראש כוליה כל הראש אבל כל הגוף פשיטא דלא צריך דרובו ככולו:

    שדרה טפחוא"ת תקשי הך ברייתא לרב יהודה אמר שמואל דאמר צריך שיצא לולב מן ההדס טפח ולא מצריך שדרה ופליג על ר' פרנך וי"ל דלא מתניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא אי נמי בברייתא לא תני שדרה אלא שהש"ס קבע בברייתא שדרה משום דקים לן הכי ואם תאמר דטפח זה קטן דמפרש התם אמה בת ה' טפחים עשה אותה בת ו' צא מהם ג' להדס ואחד ללולב ויש לומר דמכל מקום כיון דאיכא שם טפח עליה חשיב ליה הכא עם שאר טפחים אי נמי טפח דלולב לא קאי אטפחים קטנים ולא קאי קטנים כ"א אטפחים של הדס:

    ותו ליכאואם תאמר והא איתא בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פט.) קנה של מאזנים טפח ובהעור והרוטב (חולין דף קכג.) בכדי אחיזה טפח גם בטרפות יש דשיעורו טפח ולפי המסקנא דלא איירי בדרבנן אלא בדכתיב ולא מפורש שיעורייהו אתי שפיר:

    מן התנור טפחהיינו להוציא הטומאה שאם נטמא התנור מתוכו נטמא היד דחשיב כגוף התנור דאף על גב דאין התנור מקבל טומאה מגבו אם נטמא תוכו גבו נמי טמא כדאמר פ' אלו דברים (ברכות דף נב:) דנטמא תוכו כולן טמאין ובת"כ נמי אמר מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שמטמא אחרים מגבו ואינו מיטמא מגבו ויד דין גב יש לה ואם נגע השרץ ליד לא נטמא התנור כדאמרינן בתוספתא (ב"ק דכלים פ"ו) אין טומאה לכלי חרס אלא מתוכו והיסטו בלבד ולא קתני על ידו ובהעור והרוטב (חולין דף קיח.) דבעי למימר יד להכניס יעמיד התוספתא בתנור שאין לו יד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גבי כריתות שיצאו דרך מרגלותיהןפירוש ולעולם בגיורת שיצא ולד בגיותה עד מתניו ונתגיירה ואח"כ יצא סנדל דאי לא אכתי מאי נפקא מינה לקרבן תיפוק לי משום ולד.

    גירסת רש"י ז"לולד מדנפק ליה רובא דרישיה הויא לה לידה סנדל עד דנפיק רוביה. ופירושו הוא ז"ל משום דאין הראש פוטר בנפלים. ויש להקשות דהא שמואל דאמר הכי איתותב בבכורות פרק יש בכור (בכורות מו, ב) אלא יש לפרש דאפילו למאן דאמר הראש פוטר בנפלים מודה הוא בסנדל שאין ראשו חשוב ראש ואע"פ שיש לו צורת פנים.

    והא דאמרינןולד דאית ליה חיותא. לאו דוקא אלא ראוי לחיות קאמר דהא אפילו בנפלים ראש פוטר בהן. ואינו מחוור בעיני דסנדל נמי ראוי היה לבריית נשמה מתחלתו דאי לא אינו ולד לטומאה וטהרה ולקרבן. ויש שגרוסים ולד דאית ליה חיותא מדנפק ליה רובא דרישא סנדל עד דנפיק כוליה. פירוש מדנפק כולי רישיה ולהאי פירוש אפילו למאן דאמר בראש פוטר בנפלים דוקא כוליה רישיה ולא רוביה, דרישיה כולד מעליא. והא דקאמרינן ולד דאית ליה חיותא דוקא קאמר כלומר שיצא חי ואתיא כתנא קמא דלקמן (נדה כט, א) גבי יצא מחותך או מסורס דמשמע דבעי ראש שלם בנפלים ואי נמי יש לפרש ולד מדנפק רובא דרישא כלומר בין חי בין נפל כיון שהיה ראוי לחיות כלומר שראוי לבריית נשמה, סנדל עד דנפיק כולי רישיה דראש סנדל לא פטר עד דנפיק כולי' ואתיא כר' יוסי דאמר יצא כתיקונו לחיים ופרישנא לקמן איזהו לחיים משיצא רוב ראשו. ולהאי פירוש אתיא הא כר' יוסי.

    כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאןואע"פ שאין מפורש כאן טפח א"ל דהכי קיים להו דמאי דפריש בין גודל לשאר האצבעות הוי כשיעור שיראה לכאן ולכאן ונקטיה בהאי לישנא כדי לפרש אגב אורחיה טעמא דמילתא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 26a

    Niddah 26a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 350 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גבי בכורות דקתני (בכורות דף מו.) המפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן:

    למאי הלכתא קס"ד לבא אחריו לסוף שנה או לסוף שנתיים קמיירי ול"ל סנדל והלא בלא סנדל פטר ולד דבהדיה את הבא אחריו ומשני לבא אחריו כלומר לכך הוזכר סנדל אם יצא ולד שעמו אחריו הוי בכור לנחלה ולא בכור לכהן:

    גבי כריתות בפ"ק (כריתות דף ז:) לענין חיוב קרבן:

    למאי הלכתא תיפוק ליה דמשום ולד שעמו תביא קרבן:

    ולד יוצא דרך דופן ע"י סם לא מיחייבה קרבן דכתיב גבי קרבן (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת:

    ולר' שמעון כו' לקמן בפ' יוצא דופן (נדה דף מ.):

    כשהן יוצאין סנדל וולד שעמו:

    כרוכין דבוקין זה בזה ולא דבוקין ממש ומדיוצאין יחד אי אפשר שתתגייר בינתיים:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 26a · Sefaria

    Tosafot

    סנדל דלית ליה חיותא עד שיצא רובו אבל ראשו לא אע"ג דשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים איתותב בפ' יש בכור (בכורות דף מו:) נפל דאית ליה צורת פנים עדיף מסנדל והא דקאמר ולד דאית ליה חיותא מדנפיק רישיה לאו דוקא דאית ביה חיותא דהא אפי' לית ביה חיותא כיון דאיתותב שמואל ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים אלא כלומר שראוי לחיות דהיינו שנגמר בצורת פנים ור"ח גריס ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רובי' סנדל דלית ביה חיותא מדנפיק כוליה פי' רוביה רוב הראש כוליה כל הראש אבל כל הגוף פשיטא דלא צריך דרובו ככולו:

    שדרה טפח וא"ת תקשי הך ברייתא לרב יהודה אמר שמואל דאמר צריך שיצא לולב מן ההדס טפח ולא מצריך שדרה ופליג על ר' פרנך וי"ל דלא מתניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא אי נמי בברייתא לא תני שדרה אלא שהש"ס קבע בברייתא שדרה משום דקים לן הכי ואם תאמר דטפח זה קטן דמפרש התם אמה בת ה' טפחים עשה אותה בת ו' צא מהם ג' להדס ואחד ללולב ויש לומר דמכל מקום כיון דאיכא שם טפח עליה חשיב ליה הכא עם שאר טפחים אי נמי טפח דלולב לא קאי אטפחים קטנים ולא קאי קטנים כ"א אטפחים של הדס:

    ותו ליכא ואם תאמר והא איתא בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פט.) קנה של מאזנים טפח ובהעור והרוטב (חולין דף קכג.) בכדי אחיזה טפח גם בטרפות יש דשיעורו טפח ולפי המסקנא דלא איירי בדרבנן אלא בדכתיב ולא מפורש שיעורייהו אתי שפיר:

    מן התנור טפח היינו להוציא הטומאה שאם נטמא התנור מתוכו נטמא היד דחשיב כגוף התנור דאף על גב דאין התנור מקבל טומאה מגבו אם נטמא תוכו גבו נמי טמא כדאמר פ' אלו דברים (ברכות דף נב:) דנטמא תוכו כולן טמאין ובת"כ נמי אמר מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שמטמא אחרים מגבו ואינו מיטמא מגבו ויד דין גב יש לה ואם נגע השרץ ליד לא נטמא התנור כדאמרינן בתוספתא (ב"ק דכלים פ"ו) אין טומאה לכלי חרס אלא מתוכו והיסטו בלבד ולא קתני על ידו ובהעור והרוטב (חולין דף קיח.) דבעי למימר יד להכניס יעמיד התוספתא בתנור שאין לו יד:

    Tosafot on Niddah 26a · Sefaria

    Rashba

    גבי כריתות שיצאו דרך מרגלותיהן פירוש ולעולם בגיורת שיצא ולד בגיותה עד מתניו ונתגיירה ואח"כ יצא סנדל דאי לא אכתי מאי נפקא מינה לקרבן תיפוק לי משום ולד.

    גירסת רש"י ז"ל ולד מדנפק ליה רובא דרישיה הויא לה לידה סנדל עד דנפיק רוביה. ופירושו הוא ז"ל משום דאין הראש פוטר בנפלים. ויש להקשות דהא שמואל דאמר הכי איתותב בבכורות פרק יש בכור (בכורות מו, ב) אלא יש לפרש דאפילו למאן דאמר הראש פוטר בנפלים מודה הוא בסנדל שאין ראשו חשוב ראש ואע"פ שיש לו צורת פנים.

    והא דאמרינן ולד דאית ליה חיותא. לאו דוקא אלא ראוי לחיות קאמר דהא אפילו בנפלים ראש פוטר בהן. ואינו מחוור בעיני דסנדל נמי ראוי היה לבריית נשמה מתחלתו דאי לא אינו ולד לטומאה וטהרה ולקרבן. ויש שגרוסים ולד דאית ליה חיותא מדנפק ליה רובא דרישא סנדל עד דנפיק כוליה. פירוש מדנפק כולי רישיה ולהאי פירוש אפילו למאן דאמר בראש פוטר בנפלים דוקא כוליה רישיה ולא רוביה, דרישיה כולד מעליא. והא דקאמרינן ולד דאית ליה חיותא דוקא קאמר כלומר שיצא חי ואתיא כתנא קמא דלקמן (נדה כט, א) גבי יצא מחותך או מסורס דמשמע דבעי ראש שלם בנפלים ואי נמי יש לפרש ולד מדנפק רובא דרישא כלומר בין חי בין נפל כיון שהיה ראוי לחיות כלומר שראוי לבריית נשמה, סנדל עד דנפיק כולי רישיה דראש סנדל לא פטר עד דנפיק כולי' ואתיא כר' יוסי דאמר יצא כתיקונו לחיים ופרישנא לקמן איזהו לחיים משיצא רוב ראשו. ולהאי פירוש אתיא הא כר' יוסי.

    כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן ואע"פ שאין מפורש כאן טפח א"ל דהכי קיים להו דמאי דפריש בין גודל לשאר האצבעות הוי כשיעור שיראה לכאן ולכאן ונקטיה בהאי לישנא כדי לפרש אגב אורחיה טעמא דמילתא.

    Rashba on Niddah 26a · Sefaria

    Ritva

    גבי כריתות פי׳ ששנינו שהיולדת סנדל חייב קרבן יולדת.

    מכרך כריך ליה לולד אפלגי' פי׳ כי ראשו של ולד הוא כנגד טבורו של סנדל וא״ת א״כ היאך סטר את פניו וי״ל כי אחר שסטר נשתרבב למטה עכשו בשעת לדה.

    דסנדל קדים פי׳ וכגון שנתגיירה וטבלה בנתים כי היתה עומדת בנהר לטבול ויצא הראשון קודם גמר טבילתה.

    ולד דאית ביה חיותא מדנפק רובא דרישא הוי כילוד סנדל עד דנפק רוביה זו גר׳ רש״י ז״ל ועד דנפיק רובא דגופא קאמר ואתיא כשמואל דאמר התם שאין הראש פוטר בנפלים וה״ק עליו בתוס׳ דהא איתותב שמואל התם והיכי נקטי׳ סוגייא להדיא דלא כהלכתא לכך פי׳ לפי גרס׳ דבסנדל הקילו שלא יהא ראשו פוטר ולפום הא אפשר דנפל פוטר ברוב ראשו וזה בכלל מאי דאמר ולד דאית ביה חיותא ויש בו חכמי׳ דגרסי׳ עד דנפיק כוליה ופי׳ עד דנפיק כוליה ראשיה דאע״ג דהראש פוטר בנפלים כוליה ראש בעינן.

    כדי שיאחז ויראה לכאן ולכאן פי׳ והיינו טפח שלם בגודל וא״ת אמאי לא קתני טפח וי״ל משום דא״כ ה״א דאפי׳ לבן אבטיח סגי בטפח בינוני קמ״ל דהכל לפי שהוא אדם וא״ת א״כ היכי מני להאי טפח הכא גבי אידך י״ל משום דסתם אדם בעי טפח בינוני לכל הפחות ואין פוחתין ממנו אפי׳ הוא ננס.

    צריך שיוצא מן ההדס טפח וש״מ דאע״ג דשאר טפחים דלולב והדס טפי קטנים שחסרים שתות כדאמר׳ בדוכתא דהאי טפח יתירה טפח שלם הוא מדמני הכא גבי אידך וכדברי רבי׳ הגדול ז״ל שיהו ברובא מפו׳ בפ׳ העור והרוטב בפי׳ רש״י ז״ל.

    Ritva on Niddah 26a · Sefaria

    Meiri

    לענין בכור אמרו שהמפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן שמא תאמר מה הוצרכה מצד הסנדל והלא אין סנדל בלא ולד אחר ובידוע שהיוצא לאחר שנה או שנתים אחר אותו שהוא ולד בן של קיימא אינו בכור לכהן ועוד היאך הוא בכור לנחלה אלא לא הוצרכה אלא לאותו ולד עצמו היוצא עם הסנדל שהוא בכור לנחלה ולא לכהן:

    כל שהאשה טמאה לידה טעונה קרבן וכל שאינה טמאה לידה אינה טעונה קרבן מעתה המפלת סנדל הואיל ואמו טמאה לידה טעונה עליו קרבן ושמא תאמר מה הוצרכה והלא מצד ולד שעמו טעונה קרבן וידוע שאף לכמה ולדות אינה טעונה אלא קרבן אחד כל שכן תאומים או שנולדו תוך ימי מלאת מ"מ למדנו שאם יצא האחד דרך דופן שאין בו טומאת לידה ולא טעונה קרבן מביאתו מצד הסנדל או שאם נולד הראשון בגיותה ונתגירה ואח"כ נולד הסנדל מביאתו מצד הסנדל:

    ממה שכתבנו למדת שהסנדל אע"פ שהוא כרוך עם הולד האחר הרבה פעמים אינם יוצאים כאחד וכן הרבה פעמים אינו כרוך עמו לגמרי אלא במקצת ומ"מ מה שאמרו כאן ולד מדנפק רובא דרישיה הוה ליה לידה סנדל עד דנפק רוביה פירשו גדולי הרבנים מצד שאין הראש פוטר בנפלים ולענין פסק זו אינה שהרי נדחית היא במקומה במסכת בכורות פרק יש בכור אלא שאע"פ שהראש פוטר בנפלים בסנדל מיהא אין ראשו חשוב לענין זה אע"פ שיש לו צורת פנים ויש גורסים בה סנדל עד דנפיק כוליה ר"ל כליה רישיה שכשהראש פוטר בנפלים דוקא ביצא כל ראשו:

    השיליא תחלתה דומה לחוט של ערב וסופה מתרחב עד שדומה לתורמוס והיא חלולה כחצוצרת ואין שיליא פחותה מטפח:

    אף שיעור האמור בשופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן פירושו שיהא שיעור השופר טפח שהרי הטפח ארבע אצבעות בגדל וכשהוא אוחזו בידו נראה לכאן ולכאן כשיעור יתרון הרוחב שיש בגודל על שאר האצבעות:

    וכן שיעור הלולב הוא שיהא שדרו יוצא מן ההדס טפח כמו שביארנו במקומו במסכת סוכה ל"ב ב' וכן התבאר שם בדפני הסוכה שדי בהן בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח על התנאים שביארנו שם:

    מצות אזוב שלשה קלחים וגבעול אחד בכל קלח שיריו שנים ר"ל שאם נפל אחד מן הקלחים כשר בשנים גרדמיו כל שהו ר"ל שאם לרוב הזאתו נתמעטו הגבעולים מתוך רכוכן כל שנשאר בכל גבעול כל שהוא כשר ומדקאמר גרדומיו כל שהו יראה שבתחלתן צריך שיעור וגדולי צרפת כתבו בפירוש המשנה שלהם שלא נתפרש להן שיעור זה ולי נראה שעל שיעור זה אמרו כאן אזוב טפח ולא על הקלח:

    טפח על טפח ברום טפח ר"ל שחלל שתחתיו טפח נקרא אהל בכל מקום להביא את הטומאה או לחוץ בפני הטומאה הא כל שאינו בארך טפח וברוחב טפח אינו אהל כלל וכן כל שאין חלל שתחתיו טפח טומאה שתחתיו בוקעת ועולה ואינו חוצץ בפני הטומאה וכן אינו מביא שאף זה אינו קרוי אהל וחלל טפח זה פירושו חלל טפח פנוי שלא יהא עובי הטומאה ממעט את החלל:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Niddah 26a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה סנדל דלית ליה חיותא כו' ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים כו' עכ"ל דבריהם אינם מבוררים לן דאע"ג דגבי כריתות מצינן למימר הכי כדברי הירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים ע"כ גבי בכורות ליכא למימר הכי לסוגיא דשמעתין דמוקמינן ליה בולד שיצא עם הסנדל אחריו דהוי בכור לנחלה ואינו בכור לכהן דאם הוא אינו מתקיים לא שייך ביה בכור לנחלה וא"צ לפוטרו מכהן דאפילו היה חי ונתן לכהן פדיונו ומת בתוך ל' יחזור כדאיתא בפ' יש בכור מיהו הא ליכא לאקשויי לפי סברת הירושלמי דאין הולד שעמו מתקיים תקשה גבי בכורות כדאקשינן למאי הלכתא קתני הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן דל"ל סנדל. דבלא סנדל ולד דבהדיה פטר ולד הבא לסוף שנה או לסוף שנתיים די"ל דאיכא לאוקמא ביצא סנדל דרך רחם והולד דבהדיה נולד דרך דופן דהשתא הנולד לסוף שנה הוי בכור לרחם אי לאו משום סנדל דיצא דרך רחם כדאיתא בפ' יש בכור יוצא דופן והבא אחריו כו' רש"א הראשון לנחלה ושני לה' סלעים דהכא כיון דהולד שעם הסנדל שיצא דרך דופן אינו מתקיים הוי הב' בכור לנחלה ולכהן אי לא משום דסנדל יצא לפניו דרך רחם דפטור השני מה' סלעים ותלמודא דידן לא בעי לאוקמא הכי כר"ש ולא כרבנן דאפילו כרבנן ולא כר"ש לא בעי לאוקמא ההיא דכריתות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 26a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' סנדל דתנן גבי בכורות למאי הלכתא פרש"י קס"ד לבא אחריו בסוף שנה או לסוף שנתיים קמיירי וכו'. ויש להקשות כיון דידע המקשה דאין סנדל בלא ולד א"כ מפני מה ס"ד לפ' דהא דקתני הבא אחריו וכו' ר"ל לבא אחריו לסוף שנה או שנתיים ולא נתן לבו לפרש דהכא אחריו היינו הולד שעם הסנדל ועוד יש להקשות דלפי הס"ד דהבא אחריו היינו לסוף שנה או שנתיים א"כ בכור לנחלה לא להוי ונ"ל דהמקשה היה ס"ל דהולד הנולד עם הסנדל אינו מתקיים ולא שייך למיתני עליה שהוא בכור לנחלה אלא ע"כ על הבא אחריו לסוף שנה קאי ומשום הכי הוה נמי אותו שנולד לסוף שנה בכור לנחלה דכיון שאותו הנולד עם הסנדל אינו מתקיים ולכך אין לבו של אביו דוה עליו ולא נקרא בכור לענין נחלה כדאמרינן לעיל בדף כ"ג:

    בגמ' כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח פירוש שיוצא ממנו מתוך ידו לכאן ולכאן הוא משלים הטפח דסתם טפח הוא ארבע אצבעות גודלים והאחיזה היא בד' אצבעות פשוטים וק"ל:

    בתוס' ד"ה סנדל דלית ליה חיותא וכו' ועוד משמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים. מקשין העולם א"כ לפי' הירושלמי סנדל דתנן גבי בכורות למאי הלכתא אי משום הבא אחריו לסוף שנה או שנתים תיפוק ליה משום הולד שנולד עם הסנדל דהשתא ליכא לשנויי דהבא אחריו היינו הולד שנולד עמו וכדמשני בשמעתין לעיל דהא כיון דאינו מתקיים לא שייך למתני שהוא בכור לנחלה ונ"ל דהירושלמי מפרש דהבא אחריו היינו שנולד לסוף שנה או שנתים ומתני' דקתני סנדל היא גופא אשמועינן דהולד הנולד עם הסנרל אינו בר קיימא ולכך הנולד אחריו לסוף שנה או שנתים הוי בכור לנחלה דאי לא אשמועינן ה"א כשנולד סנדל ולד שעמו אפילו אם ימות אח"כ אותו ולד היינו סבורים שמת מיתה מקרית לא מצד שלא היה בר קיימא וא"כ הנולד אחריו לא הוי בכור לנחלה ככל ולד בכור גמור שנולד כתקונו ומת אח"כ שהנולד אחריו לא היה בכור לנחלה קמ"ל דהוי בכור לנחלה ואפשר שגם גמרא דידן הא דמשני לבא אחריו בכור לנחלה וכו' לא הוי פי' כפרש"י דר"ל הולד שנולד עמו אלא ר"ל הולד שנולד לסוף שנה ואשמועינן מתני' דאותו ולד הוי מיהא בכור לנחלה משום שאותו ולד הנולד עם הסנדל אינו מתקיים ולא מקרי ראשית אונו שאין לבו דוה עליו דלפרש"י עיקר שנויא חסר מן הספר וק"ל כנ"ל:

    בא"ד בסופו אבל כל הגוף פשיטא דלא צריך וכו' נ"ל דכתב כן כיון דקי"ל דראשו או רובו של ולד הוי כנולד א"כ הכא גבי נפל דמצרכינן בראשו כוליה דלא תימא ה"ה כגופו בלא ראשו מצריכין לכולה גופא לכך כתב אבל כל גופו פשיטא דלא צריך וכו' וראיתי לפרש כן דאל"כ הוי דברי התוס' דברי מותר דפשיטא דלפי גירסא זו כוליה ר"ל כל הראש ולא כל הגוף דהא אראש קאי וליכא למטעי ולמימר דר"ל לכל הגוף עם כל הראש דהא השתא רוצה לפרש דהראש לחודיה פוטר אפילו בנפלים וק"ל:

    ד"ה שדרה טפח וכו' וא"ת תקשה הך ברייתא לרב יהודה וכו' ר"ל הך ברייתא דקתני חמשה שיעורן טפח וקחשיב נמי שדרתו דהיינו שדרה של לולב כדמפרש ואזיל:

    בא"ד אי נמי בברייתא לא תני שדרה ר"ל אלא הוי תני לולב טפח אבל ליכא לפרש דלא תני ליה כלל דהא מ"מ המשה קתני ואי תימא דלא תני אלא ארבעה זה אין סברא שהוסיף גמרא במניינא מאי דלא תני הברייתא כלל:

    Maharam on Niddah 26a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 26, Amud Aleph, about 350 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “גבי בכורות, למאי הלכתא?…”

    2. Segment 27 words

      Opens “לבא אחריו בכור לנחלה, ואין בכור לכהן.…”

    3. Segment 36 words

      Opens “סנדל דתנן גבי כריתות, למאי הלכתא?…”

    4. Segment 411 words

      Opens “שאם תלד ולד דרך דופן, וסנדל דרך…”

      Named: רבן אסנדל.

    5. Segment 512 words

      Opens “ולרבי שמעון, דאמר: יוצא דרך דופן ולד…”

      Named: רבי שמעון.

    6. Segment 615 words

      Opens “אמר רבי ירמיה: שאם תלד ולד בהיותה…”

      Named: רבי ירמיה, רבן אסנדל.

    7. Segment 717 words

      Opens “אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, ומי איתנהו…”

      Named: רב פפא.

    8. Segment 832 words

      Opens “אמר רב פפא: שמע מינה, מכרך כריך…”

      Named: רב פפא.

    9. Segment 947 words

      Opens “רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא אמר:…”

      Named: רב הונא בר תחליפא, רבא.

    10. Segment 1013 words

      Opens “מתני׳ שליא בבית הבית טמא, לא שהשליא…”

    11. Segment 118 words

      Opens “רבי שמעון אומר: נימוק הולד, עד שלא…”

      Named: רבי שמעון.

    12. Segment 1231 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: שליא תחלתה דומה לחוט…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 1317 words

      Opens “תניא: רבי אושעיא זעירא דמן חבריא חמשה…”

      Named: רבי אושעיא.

    14. Segment 1421 words

      Opens “שליא הא דאמרן. שופר דתניא: כמה יהא…”

      Named: רבי שמעון.

    15. Segment 1531 words

      Opens “שדרה מה היא? דא"ר פרנך אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי חייא.

    16. Segment 1627 words

      Opens “אמר רבי חנינא בר פפא: דריש שילא…”

      Named: רבי חנינא בר פפא, רבי חייא, אביי.

    17. Segment 1716 words

      Opens “ותו ליכא? והאיכא טפח על טפח על…”

    18. Segment 187 words

      Opens “טפח קאמרינן, טפח על טפח לא קאמרינן.…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “והא איכא אבן היוצא מן התנור טפח,…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “כי קאמרינן היכא דבציר מטפח לא חזי,…”

    21. Segment 211 words

      Opens “והאיכא…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 26a · Segment 16 — “…חדא היא! אמר אביי: אימא אמר רבי חייא: אזוב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 26a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026