Talmud Builders

    Niddah 19b

    Back to index

    English translation — Niddah 19b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with regard to whether to leave in abeyance, i.e., to treat as uncertain, blood the color of water in which a fenugreek plant is soaked, or the color of the liquid that drips from roast meat. According to the first tanna of the mishna there are five types of blood that are definitely impure, whereas other types, such as those mentioned by Beit Shammai, are deemed impure due to uncertainty. By contrast, Beit Hillel maintain that blood of these colors is entirely pure.

    2§ The mishna states: Blood that is green, Akavya ben Mahalalel deems it impure. The Gemara asks: But does Akavya ben Mahalalel not accept the exposition of Rabbi Abbahu that the two verses: “ Dameha ” (Leviticus 12:7), and: “ Dameha ” (Leviticus 20:18), indicate that there are four types of blood here?

    3The Gemara answers: If you wish, say that Akavya ben Mahalalel does not accept this opinion of Rabbi Abbahu, as he maintains that there are more than four types of blood in a woman. And if you wish, say instead that Akavya ben Mahalalel accepts Rabbi Abbahu’s exposition, and the apparent contradiction can be resolved as follows: Didn’t Rabbi Ḥanina say, with regard to the black blood mentioned in the mishna, that it is actually red but its color has faded? Here too, with regard to the green mentioned by Akavya ben Mahalalel, one can say that it was initially red but its color faded and turned green.

    4§ The mishna states with regard to blood that is green: And the Rabbis deem it pure. The Gemara asks: Isn’t this opinion of the Rabbis identical to the opinion of the first tanna ? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to whether to leave in abeyance blood that is green. According to the first tanna of the mishna there are five types of blood that are definitely impure, whereas other types, such as green, are impure due to uncertainty. By contrast, the Rabbis maintain that green blood is entirely pure.

    5§ The mishna states that Rabbi Meir said: Even if the green blood does not transmit impurity due to the halakhot of a blood stain or the blood of a menstruating woman, it is blood in that it renders food susceptible to ritual impurity due to its status as one of the seven liquids that render food susceptible.

    6Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Meir accepted the opinion of Akavya ben Mahalalel and deemed green blood impure as blood of a menstruating woman. And as for his statement in the mishna, this is what Rabbi Meir was saying to the Rabbis: Granted that in a case where a woman finds a green stain on an article of clothing you do not deem her ritually impure, as its greenness is an indication that it did not come from her body. But in a case where she actually sees green blood come from her body, she shall be impure.

    7The Gemara raises a difficulty with this interpretation: If so, why did Rabbi Meir say: Even if it does not transmit impurity due to the halakhot of a blood stain, it renders food susceptible to ritual impurity due to its status as a liquid? According to the above explanation, he should have said: If the woman saw the emission of this blood, she is impure as a menstruating woman.

    8Rather, this is what Rabbi Meir was saying to the Rabbis: Granted that in a case where the woman sees green blood from the outset you do not deem her ritually impure, but in a case where she sees red blood and then sees green blood, she shall be impure. This is just as it is with regard to the halakha of the fluids of a man who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ] and a woman who experiences a discharge of uterine blood after her menstrual period [ zava ]. All fluids emitted by a zav or zava , such as saliva and urine, are impure. Likewise, green blood that is emitted by this woman who has already emitted red blood should be impure.

    9The Gemara asks: And how would the Rabbis respond to this? The Gemara answers: They maintain that the impure fluids of a menstruating woman are only those that are similar to saliva: Just as when saliva leaves one’s mouth it is first gathered together and then expelled from the body, so too, all impure fluids are those that are gathered together and then expelled. This definition serves to exclude this green blood, which is not gathered together and expelled. The Gemara asks: If so, the Rabbis spoke well to Rabbi Meir, i.e., their answer is convincing. Why does Rabbi Meir deem green blood impure?

    10Rather, this is what Rabbi Meir was saying to the Rabbis: Let green blood be at least like one of the seven liquids that render seeds upon which they fall susceptible to ritual impurity. Why is green blood deemed pure even with regard to this matter? And the Rabbis disagree because they require that every type of blood that renders food susceptible to ritual impurity be like that mentioned in the verse: “And drink the blood of the slain” (Numbers 23:24), i.e., the blood that flows at the time of death; and green blood is not the type that flows at the time of death. Therefore, it does not render food susceptible to ritual impurity. The Gemara again asks: If so, the Rabbis spoke well to Rabbi Meir. Why does he disagree with them?

    11Rather, this is what Rabbi Meir was saying to the Rabbis: Learn this halakha that green blood renders food susceptible to ritual impurity from the following verbal analogy: It is written here, in a description of the beloved woman that alludes to her menstrual blood: “Your shoots [ shelaḥayikh ] are an orchard of pomegranates” (Song of Songs 4:13), and it is written there: “Who gives rain upon the earth, and sends [ veshole’aḥ ] waters upon the fields” (Job 5:10). This verbal analogy indicates that menstrual blood is similar to water in that both render food susceptible to ritual impurity.

    12And the Rabbis disagree with Rabbi Meir, as they do not have a tradition that this is an accepted verbal analogy, and there is a principle that although a person may derive an a fortiori inference on his own, i.e., even though he was not taught that particular logical argument by his teachers, a person may not derive a verbal analogy on his own, but only if he received it by tradition.

    13§ The mishna states that Rabbi Yosei says: Neither in this sense, as the blood of a menstruating woman according to Akavya ben Mahalalel, nor in that sense, as a liquid that renders food susceptible according to Rabbi Meir, is green blood considered blood. The Gemara raises a difficulty: Isn’t this the same as the opinion of the first tanna ? The Gemara answers that this is what the mishna is teaching us: Who is the first tanna ? Rabbi Yosei. And the reason Rabbi Yosei’s name is mentioned is due to the principle that anyone who reports a statement in the name of the one who said it brings redemption to the world.

    14§ The mishna states: What is the red color of blood that is impure? It is as red as the blood that flows from a wound. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: As the blood that flows from a wound? Rav Yehuda says that Shmuel says: Like the blood of a slaughtered ox.

    15The Gemara inquires: But if so, let the tanna of the mishna say explicitly that it is as red as the blood of slaughter. The Gemara explains: If the tanna had said that it is as red as the blood of slaughter, I would say that it means as red as the blood that flows throughout the entire slaughter, and it would apply to the shades of all blood emitted during the process. Therefore, the tanna teaches us that it is as red as the blood that flows from a wound, i.e., as the blood that flows at the beginning of the slitting with the slaughtering knife.

    16The Gemara cites other definitions of the color described in the mishna as: Red as the blood that flows from a wound. Ulla says: It is red like the blood that flows from a living bird that was wounded. A dilemma was raised before the Sages: When Ulla specified that the bird is living, did he mean that it was not dead, to exclude the blood of a slaughtered bird? Or perhaps he meant that the bird was healthy, to exclude the blood of a weak bird. No answer was found, and therefore the Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.

    17The Gemara cites another definition: Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: It is red like the blood that comes from a squashed head louse. The Gemara raises an objection from a mishna that discusses a stain found on a woman’s garment (58b): If a woman killed a louse and subsequently found a blood stain on her garment or body, this woman may attribute the stain to that louse, and she remains pure. The Gemara explains the objection: What, is it not correct to say that this is referring to a louse from all parts of her body, not just the head, as claimed by Rabbi Ḥanina? If so, the color of impure blood is like the color of the blood of a louse from anywhere on the body. The Gemara answers: No; this halakha is referring specifically to a louse that was on her head.

    18The Gemara cites yet another definition of the color described in the mishna as: Red as the blood that flows from a wound. The Sage Ami of Vardina says that Rabbi Abbahu says: It is red as the blood that flows from the smallest finger of the hand, which was wounded and later healed and was subsequently wounded again. And this is not referring to the finger of any person, but specifically to the finger of a young man who has not yet married a woman. And furthermore, this does not mean any young man; rather, until what age must he be? Until twenty years old.

    19The Gemara raises an objection from the aforementioned mishna (58b): If the woman’s husband or son suffered an injury, she may attribute a blood stain she finds on her garment to her son or to her husband, and she remains pure. The Gemara analyzes this halakha : Granted, with regard to the ruling that she may attribute it to her son, you can find a case where this meets all the requirements specified by Rabbi Abbahu, i.e., he could be younger than twenty and unmarried. But with regard to the ruling that she may attribute it to her husband, how can you find a case where her husband is unmarried?

    20Rav Naḥman bar Yitzḥak says: It is possible in a case where this woman entered the marriage canopy but has not yet engaged in intercourse with her husband. In such a situation, although he is her husband he is physically akin to an unmarried young man. Therefore, she can attribute the blood stain to his wound.

    21Rav Naḥman says: This red is like the blood spilled in the process of bloodletting. The Gemara raises an objection from a baraita : An incident occurred involving a blood stain found on a woman’s garment, and Rabbi Meir attributed

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לתלותת"ק סבר ה' דמים טמאין ודאי ואידך ספיקא ולב"ה טהורין ממש:

    היינו ת"קדאמר ה' דמים ותו לא:

    ירד ר' מאיר כו'ומטמא דם ירוק משום נדה:

    אמנאעל בגדה:

    לא מטמאיתודכיון דירוק הוא מסתמא לאו מגופה אתא דלא שכיח ולא תלינן בה אלא היכא דחזיא מגופה דם הוא:

    נהי דהיכא דחזיתיה דם ירוק מעיקרא לא מטמאיתומשום רואה דלאו דם הוא והיינו משום כתם כלומר כשאר דם שכתמו טמא:

    תטמא משום משקהכרוקה וכמי רגליה אם נוגעין בו אדם וכלים וטהרות באותו דם ירוק שראתה בימי נדותה שהיתה נדה מדם אדום ואמאי מטהריתו לגמרי:

    שמתעגל ויוצאשמתאסף תחלה ואח"כ יוצא לאפוקי דם בין טמא בין טהור כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון:

    להוי כמשקה להכשיר זרעיםשאם יגע שרץ בהן יטמא ואמאי מטהריתו לגמרי:

    דם חללים ישתהדם שהנפש יוצאה בו קרוי משקה ולענין הכשר בעינן משקה כדכתיב (ויקרא י״א:ל״ד) ואשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה כלומר אוכל ומשקה אשר ישתה יבא על האוכל והכי מוקמינן לה בפסחים (דף טז.):

    אלפוה בג"שלהכשיר את הזרעים:

    שלחיךדם נדות השלוח מן האשה:

    פרדס רמוניםכפרדס זה שהוא נעול להשתמר כך בנות ישראל נועלות פתחיהן בימי נדותן מהיזקק לבעליהן עם פרי מגדים היינו בנים. וכתיב שילוח במים מה מים מכשירין אף דם נדות מכשיר:

    אין אדם דן ג"ש מעצמואא"כ קבלה מרבו הל"מ דדלמא קרא למילתא אחריתי איצטריך:

    שורדמו אדום כדאמר בסדר יומא (דף נו:) האי חיור והאי סומק:

    דם שחיטה משתנה והולך:

    צפור חיהדם היוצא מצפור חי ע"י מכה:

    או דלמא לאפוקי כחושוהאי חיה לשון בריאה הוא:

    הרגה מאכולתאשה הרואה כתם בבגדה אם הרגה מאכולת תולה בה. ואי קשיא הא שיעור כתם כגריס ועוד ומאכולת כולי האי לא הוי כדאמר בפירקין בעינן כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת לא קשיא ההיא לר' חנינא בן אנטיגנוס הא לרבנן בפרק הרואה כתם (לקמן נדה דף נח:) דלא בעי האי שיעור:

    מאי לאו מאכולת דכולה גופהאלמא כל מאכולת דומה לדם נדות ואת אמרת דם מאכולת של ראש הוא דדמי לדם נדות אבל דשאר הגוף לא:

    אמי ורדינאהנאה כורד ובגיטין (דף מא.) קרי ליה אמי שפיר נאה. ל"א ורדינאה מקום הוא ששמו ורדינא בעירובין (דף מט.):

    תולהכתמה:

    בבנה ובבעלהאם יש בהן מכה שמא נטף עליה כששוכבין יחד. אלמא דם בנה ובעלה דומה לדם נדות:

    בשלמא בנה משכחת להשלא נשא:

    אלא בעלההא נשוי הוא:

    רב נחמןאמתני' קאי:

    ותלה רבי מאירכתם:

    נדה 19 עמוד ב

    1לתלות.

    2הירוק, עקביא בן מהללאל מטמא. ולית ליה לעקביא ״דמיה״ ״דמיה״ הרי כאן ארבעה?

    3אב"א לית ליה, ואב"א אית ליה, מי לא א"ר חנינא: שחור אדום הוא, אלא שלקה? הכא נמי, מלקא הוא דלקי.

    4וחכמים מטהרין. היינו ת"ק איכא בינייהו לתלות.

    5א"ר מאיר: ״אם אינו מטמא משום כתם״ כו'.

    6א"ר יוחנן: ירד ר"מ לשיטת עקביא בן מהללאל, וטימא. וה"ק להו לרבנן: נהי דהיכא דקא משכחת כתם ירוק אמנא לא מטמאיתו, היכא דקחזיא דם ירוק מגופה תטמא.

    7אי הכי, אם אינו מטמא משום כתם, מטמא משום משקה? משום רואה מבעיא ליה!

    8אלא ה"ק להו: נהי היכא דקא חזיא דם ירוק מעיקרא לא מטמאיתו, היכא דחזיא דם אדום והדר חזיא דם ירוק תטמא, מידי דהוה אמשקה זב וזבה.

    9ורבנן, דומיא דרוק: מה רוק שמתעגל ויוצא, אף כל שמתעגל ויוצא, לאפוקי האי דאין מתעגל ויוצא. אי הכי, שפיר קאמרי ליה רבנן לר' מאיר.

    10אלא, ה"ק להו: להוי כמשקה להכשיר את הזרעים. ורבנן בעי (במדבר כג:כד) ״דם חללים״, וליכא. אי הכי, שפיר קאמרי ליה רבנן לר' מאיר!

    11אלא הכי קאמר להו: אלפוה בג"ש כתיב ״הכא (שיר השירים ד׳״:י״ג) ״שלחיך פרדס רמונים״, וכתיב התם: (איוב ה, י) ושולח מים על פני חוצות״.

    12ורבנן? אדם דן ק"ו מעצמו, ואין אדם דן ג"ש מעצמו.

    13רבי יוסי אומר: לא כך וכו'. היינו ת"ק הא קמ"ל מאן ת"ק רבי יוסי, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

    14איזהו אדום כדם המכה. מאי ״כדם המכה״? אמר רב יהודה אמר שמואל: כדם שור שחוט.

    15ולימא ״כדם שחיטה״! אי אמר ״כדם שחיטה״ הוה אמינא ככולה שחיטה, קמ"ל ״כדם המכה״ כתחילת הכאה של סכין.

    16עולא אמר: כדם צפור חיה. איבעיא להו: חיה לאפוקי שחוט, או דלמא לאפוקי כחוש? תיקו.

    17זעירי אמר רבי חנינא: כדם מאכולת של ראש. מיתיבי: הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. מאי לאו דכוליה גופה? לא, דראשה.

    18אמי ורדינאה, א"ר אבהו: כדם אצבע קטנה של יד, שנגפה וחייתה וחזרה ונגפה. ולא של כל אדם, אלא של בחור שלא נשא אשה. ועד כמה? עד בן עשרים.

    19מיתיבי: תולה בבנה ובבעלה? בשלמא בבנה משכחת לה, אלא בעלה היכי משכחת לה?

    20אמר ר"נ בר יצחק: כגון שנכנסה לחופה, ולא נבעלה.

    21ר"נ אמר: כדם הקזה. מיתיבי: מעשה ותלה ר"מ׃

    Tosafot

    הירוק עקביא בן מהללאל מטמאהאי ירוק היינו כאתרוג ולא ירוק ככרתי דאין זה נוטה לאדמומית וסתם ירוק כן הוא כדאמר בלולב הגזול (סוכה דף לד: ושם) ירוק ככרתי מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא:

    לית ליהפירוש לית ליה ד' דווקא אלא נפקא ליה החמישי מקרא אחרינא:

    ירד רבי מאיר לשיטת עקביא בן מהללאל וטימאתימה והא לקמן בפ' בנות כותים (נדה לג.) גבי כותי מטמא משכב התחתון כעליון מפרש ר' מאיר לפי שמשלימות דם אדום לדם ירוק אלמא אית ליה דטהור ונראה דהכא מיירי מדרבנן וכן מוכח מדקאמר נהי דכי משכחת כתם אמנא לא מטמא היכי דחזיא ירוק מגופה תטמא ויש לדחות דלעולם כי חזיא מגופה מטמא מדאורייתא ומ"מ כי משכחת אמנא לא מטמא דאין רגילות לצאת דם ירוק מגופה ויש לתלות דמעלמא אתא או שמא דם ירוק לאו דווקא נקט אלא כלומר דם שהוא טהור לכ"ע משלימות לדם אדום אי נמי עיקר טעמא דר"מ כטעמא אחרינא דקאמר יום שפוסקת בו סופרת למנין שבעה וטעמא קמא נקט לרבנן:

    כתיב הכא שלחיך פרדסוא"ת ה"מ דם שהאשה טמאה בו כדמשמע קרא כפרדס שהוא נעול כך בנות ישראל נועלות פתחיהן מליזקק לבעליהן בימי נדותן אבל דם ירוק שהוא טהור לא ותו דמשמע דלא פליגי אלא בדם ירוק אבל בדם נדה מודו כ"ע דמכשיר וכיון דרבנן לית להו ג"ש דם נדה מנא להו וי"ל דדם נדה נפקא להו בתוספתא דשבת פ' (הזורק) דקתני מנין לדם שהוא משקה נאמר כאן וטהרה ממקור דמיה ונאמר להלן ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה ויש לתמוה דהכא משמע דלכ"ע דם הנדה לא הוה בכלל דם חללים ובשבת פרק חבית (שבת דף קמג:) משמע דחלב האשה טמא משום דם מגפתה דקתני לא אם אמרת בחלב האשה שמכשיר שלא לרצון שכן דם מגפתה מכשיר ומפרש רש"י דחלב היה דם תחלה כדאמרינן (לעיל נדה דף ט.) דם נעכר ונעשה חלב והכא אמרינן דאפי' דם נדה לא הוי בכלל דם חללים כ"ש חלב ודוחק לומר דחלב בא מעיקר דם שבגוף כמו דם מגפתה אבל דם נדה לא ומיהו בלאו הכי קשה התם דמאי קמהדר להו רבי עקיבא לרבנן מחמיר אני בחלב מבדם שהחולב לרפואה טמא ומקיז לרפואה טהור ועוד למה לי קרא בפ' דם הנדה (לקמן נדה נה:) דחלב האשה חשיב משקה מדכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו תיפוק ליה מטעמא דדם נעכר ונעשה חלב ומיהו סוגיא דלקמן איכא למימר דלא סבר לה כרבי מאיר דדם נעכר כו' לכך נראה דה"פ התם לא אם אמרת בחלב האשה שמכשיר כו' כלומר כיון דאיכא קרא לקמן בחלב שמכשיר לכל הפחות לרצון דין הוא שיכשיר גם שלא לרצון כיון דחזינן גבי אשה בשום מקום דמכשיר שלא לרצון כמו דם מגפתה אבל בהמה אע"ג דחלבה מכשיר לרצון מותפתח את נאד החלב בשביל כך לא תכשיר שלא לרצון כיון דלא אשכחן בבהמה מידי דמכשיר שלא לרצון שדם מגפתה טהור אמר להם מחמיר אני בחלב יותר מבדם שהחולב לרפואה כו' כלומר חלב דמכשיר לאו בחומרא דדם מגפתה תליא מילתא שהרי מקיז לרפואה טהור דהיינו לרצון ולא אמרינן כשם שחלבה לרצון טמא כך דמה לרפואה טמא אלא ודאי חלב האשה דמטמא משום דמשקה גמור הוא וכ"ש חלב בהמה דליהוי טפי משקה דמיוחד לקטנים ולגדולים אמרו לו סלי זיתים וענבים יוכיחו דמיוחדים לקטנים ולגדולים ושלא לרצון טהור והשתא לא קשה מדם הנדה דפשיטא דלא הוי בכלל דם חללים ולקמן בעז"ה נפרש דקראי דפרק דם הנדה אסמכתא בעלמא נינהו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא הכי קאמר להו נהי דכי חזיא דם ירוק מגופה עיקרא לא מטמיתו וכו'. יש מי שפירש דהא לא ר' יוחנן מפרש לה, אלא ההוא לישנא קמא בלחוד הוא דקאמר ר' יוחנן, וכיון דאיפריך ההוא לישנא תו לא אמרינן דירד ר' מאיר לשטתו של עקביא. ויש מי שפירש, דלא אמר ר' יוחנן ירד ר"מ לשטתו של עקביא, אלא משום דקתני במתניתין אם אינו מטמא דמשמע דלדבריהם דרבנן קאמר להו, והילכך לכל הני לישני דאיתמרן הכא איתמר לדר' יוחנן, דכולהו לדבריהם דרבנן קאמר להו, כלומר לדידי דם ירוק מטמא הוא לגמרי כדם אדום דאנא כעקביא בן מהללאל סבירא לי, אלא לדידכו אודו לי מיהת בהא, ור' יוחנן לא פריש חד מהני לישני, אלא איהו ירד ר"מ לשטתו של עקביא קאמר, וגמרא קא מפרש ואזיל היכי. ואי קשיא לך מדאמרינן לקמן בריש פרק בנות הכותיים גבי מפני שיושבת על כל דם (לג, א) אמר ר' מאיר אם יושבות הן על כל דם תקנה גדולה היא להן, אלא שרואה דם אדום ומשלימתו לדם ירוק, אלמא ר"מ טהורי מטהר ליה לדם ירוק כרבנן, איכא למימר, התם דסתם לרבנן קאמר להו, ונקט דם טהור לדבריהם, וחד מנייהו נקט, אבל לדידיה לאו ירוק אלא לבן אי נמי כמימי תלתן לדידיה דדילמא בההוא כבית הלל סבירא להו. הא דאמר ר' מאיר אלפוה בגזרה שוה, הקשה ר"ת ז"ל דהא ודאי לר"מ דם טהור שבאשה לא מכשיר, דשלחיך דם טמא בלבד דרשינן מיניה, מדכתיב גן נעול וכתיב פרדס מה פרדס הזה נעול אף בנות ישראל נועלות פתחיהן לבעליהן, וא"כ היכי קאמר לרבנן, בדם ירוק שהוא טהור לדבריהם, שיהא מכשיר מגזרה שוה, ורבנן נמי למה להו לאהדורי בהא אין אדם דן גזרה שוה מעצמו, דהא לכולי עלמא ואפילו למאן דדאין לה, דם טהור לא אתיא מיניה. ותירץ זו ז"ל, דלר' מאיר, כל היכא דחזיא דם אדום מעיקרא והדר קא חזיא, כל דם מכשיר, שכל זמן שהיא משתלחת והיא כפרדס, שלחיך קרי' בכל דם שתראה, והכי קאמר להו לדידי דם טמא הוא ומכשיר הוא מתחלתו, אלא לדידכו אודו לי אטו מיהת דהיכא דקא חזיא דם אדום מגופה והדר קא חזיא דם ירוק, שיהא מכשיר, דשלחיך קרי' ליה, ואמרי ליה רבנן דאין אדם דן גזרה שוה מעצמו, ואפילו דם אדום עצמו אינו מכשיר. ותמיה לי, חדא דמנא לן דאית ליה לר"מ כי האי סברא רחוקה, דכל שתראה בכל זמן שלוחיה שיהא מכשיר, דאטו מפני שהיא משולחת, יחזור מה שאינו משקה להכשיר כמשקה, ועוד למה להו לרבנן למימר דלא דייני גזרה שוה, ואפילו דם אדום אינו מכשיר, לימא דלית להו כי האי סברא. ולא מכשיר אלא דם נדה בלבד, דבשלמא אי רבנן בעצמן אהדרו ליה הכין בהדיא שפיר, דהוה אמינא דקושטא דמילתא אהדרו ליה, ולומר דאתיא דם טמא שבה אינו מכשיר אלא אנן הוא דאמרינן דהכי אהדרו ליה, משום דר' יוחנן דאמר דירד רבי מאיר לשטתו של עקביא בן מהללאל, וכיון שכן למה לן דעבדינן להו לרבנן דפליגי אפילו בדם נדה עצמו.

    מיתיבי הרגה מאכולת הרי זו תולה בה מאי לאו דכולה גופא לא דרישא. ולזעירי בלחוד, דמפרש דוקא מאכולת של ראש, לדידיה הוא דאקשינן מינה אבל לאינך כולהו דאמרי כדם שחיטה או כדם צפור חיה או כדם הקזה לא קשיה מינה מידי, דא"ל דהא והא חדא חזיתיה אית להו.

    מתיבי תולה בבנה ובבעלה בשלמא בנה משכחת לה וכו'יש מי שמדקדקין מכאן, דבזמן הזה שאין אנו בקיאים במראות דמים, אין תולין בכתמים, כיון דשמא אילו היינו בקיאין, היינו מכירין שאינו דומה למה שנתעסקה בו, כדאמרינן הכא דאינה תולה אלא במאכולת של ראש, ובבעלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה, אלמא אין תולין אלא בדומה ממש, וכיון שאין אנו בקיאים אם דומה לו ממש, אין תולין. אבל בתוספות אמרו, דלאו מילתא היא, דהכא היינו טעמא, משום דהוה סלקא דעתא דמתניתין כל כתם ואפילו אדום שבאדומים, כדם בחור שלא נשה אשה, תולה בדם בעלה קאמר, ואע"ג שהכתם לפנינו והכרנו בו שהוא ממראה דם טמא, ומשום הכי קא מקשה ואזיל אם איתא דדם טמא, אינו אלא אדום שבאדומים כדם בחור שלא נשא אשה, וכתם זה שבא לפנינו הרי הוא אדום כמוהו, היאך נתלה אותו בדם בעלה, בודאי אינו דומה לו, אבל לעולם מי שאינה יודעת בדמיונות, או שהצבע הלך מבין עיניה, אי נמי שאין הכתם בפנינו ואין אנו יכולין לדמותו, תולה מן הסתם כל אדום באדום וכל שחור בשחור, עד שיתברר שאין הכתם דומה לצבע אבל לעולם מן הסתם תולה, וכדאמרינן באשה שבאת לפני ר' עקיבא ואמרה לו ראיתי כתם ואמר לה שמא מכה יש בך שיכולה להתגלע וטהרה, ואע"פ שלא הביאה הכתם לפניו, וגם לא הצריכה לגלע ולדמות, וכן כתב ג"כ הראב"ד ז"ל, ועוד כתב הראב"ד ז"ל, דמדקתני במתניתין כמימי תלתן וכממי בשר צלי, שמעינן דמימי תלתן ומימי בשר צלי מראות דמים הן, וכיון שתולה אדום באדום, תולים הכתמים האדומים במימי תלתן ובשר צלי אם נתעסקה בהן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 19b

    Niddah 19b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 346 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לתלות ת"ק סבר ה' דמים טמאין ודאי ואידך ספיקא ולב"ה טהורין ממש:

    היינו ת"ק דאמר ה' דמים ותו לא:

    ירד ר' מאיר כו' ומטמא דם ירוק משום נדה:

    אמנא על בגדה:

    לא מטמאיתו דכיון דירוק הוא מסתמא לאו מגופה אתא דלא שכיח ולא תלינן בה אלא היכא דחזיא מגופה דם הוא:

    נהי דהיכא דחזיתיה דם ירוק מעיקרא לא מטמאיתו משום רואה דלאו דם הוא והיינו משום כתם כלומר כשאר דם שכתמו טמא:

    תטמא משום משקה כרוקה וכמי רגליה אם נוגעין בו אדם וכלים וטהרות באותו דם ירוק שראתה בימי נדותה שהיתה נדה מדם אדום ואמאי מטהריתו לגמרי:

    שמתעגל ויוצא שמתאסף תחלה ואח"כ יוצא לאפוקי דם בין טמא בין טהור כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 19b · Sefaria

    Tosafot

    הירוק עקביא בן מהללאל מטמא האי ירוק היינו כאתרוג ולא ירוק ככרתי דאין זה נוטה לאדמומית וסתם ירוק כן הוא כדאמר בלולב הגזול (סוכה דף לד: ושם) ירוק ככרתי מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא:

    לית ליה פירוש לית ליה ד' דווקא אלא נפקא ליה החמישי מקרא אחרינא:

    ירד רבי מאיר לשיטת עקביא בן מהללאל וטימא תימה והא לקמן בפ' בנות כותים (נדה לג.) גבי כותי מטמא משכב התחתון כעליון מפרש ר' מאיר לפי שמשלימות דם אדום לדם ירוק אלמא אית ליה דטהור ונראה דהכא מיירי מדרבנן וכן מוכח מדקאמר נהי דכי משכחת כתם אמנא לא מטמא היכי דחזיא ירוק מגופה תטמא ויש לדחות דלעולם כי חזיא מגופה מטמא מדאורייתא ומ"מ כי משכחת אמנא לא מטמא דאין רגילות לצאת דם ירוק מגופה ויש לתלות דמעלמא אתא או שמא דם ירוק לאו דווקא נקט אלא כלומר דם שהוא טהור לכ"ע משלימות לדם אדום אי נמי עיקר טעמא דר"מ כטעמא אחרינא דקאמר יום שפוסקת בו סופרת למנין שבעה וטעמא קמא נקט לרבנן:

    כתיב הכא שלחיך פרדס וא"ת ה"מ דם שהאשה טמאה בו כדמשמע קרא כפרדס שהוא נעול כך בנות ישראל נועלות פתחיהן מליזקק לבעליהן בימי נדותן אבל דם ירוק שהוא טהור לא ותו דמשמע דלא פליגי אלא בדם ירוק אבל בדם נדה מודו כ"ע דמכשיר וכיון דרבנן לית להו ג"ש דם נדה מנא להו וי"ל דדם נדה נפקא להו בתוספתא דשבת פ' (הזורק) דקתני מנין לדם שהוא משקה נאמר כאן וטהרה ממקור דמיה ונאמר להלן ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה ויש לתמוה דהכא משמע דלכ"ע דם הנדה לא הוה בכלל דם חללים ובשבת פרק חבית (שבת דף קמג:) משמע דחלב האשה טמא משום דם מגפתה דקתני לא אם אמרת בחלב האשה שמכשיר שלא לרצון שכן דם מגפתה מכשיר ומפרש רש"י דחלב היה דם תחלה כדאמרינן (לעיל נדה דף ט.) דם נעכר ונעשה חלב והכא אמרינן דאפי' דם נדה לא הוי בכלל דם חללים כ"ש חלב ודוחק לומר דחלב בא מעיקר דם שבגוף כמו דם מגפתה אבל דם נדה לא ומיהו בלאו הכי קשה התם דמאי קמהדר להו רבי עקיבא לרבנן מחמיר אני בחלב מבדם שהחולב לרפואה טמא ומקיז לרפואה טהור ועוד למה לי קרא בפ' דם הנדה (לקמן נדה נה:) דחלב האשה חשיב משקה מדכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו תיפוק ליה מטעמא דדם נעכר ונעשה חלב ומיהו סוגיא דלקמן איכא למימר דלא סבר לה כרבי מאיר דדם נעכר כו' לכך נראה דה"פ התם לא אם אמרת בחלב האשה שמכשיר כו' כלומר כיון דאיכא קרא לקמן בחלב שמכשיר לכל הפחות לרצון דין הוא שיכשיר גם שלא לרצון כיון דחזינן גבי אשה בשום מקום דמכשיר שלא לרצון כמו דם מגפתה אבל בהמה אע"ג דחלבה מכשיר לרצון מותפתח את נאד החלב בשביל כך לא תכשיר שלא לרצון כיון דלא אשכחן בבהמה מידי דמכשיר שלא לרצון שדם מגפתה טהור אמר להם מחמיר אני בחלב יותר מבדם שהחולב לרפואה כו' כלומר חלב דמכשיר לאו בחומרא דדם מגפתה תליא מילתא שהרי מקיז לרפואה טהור דהיינו לרצון ולא אמרינן כשם שחלבה לרצון טמא כך דמה לרפואה טמא אלא ודאי חלב האשה דמטמא משום דמשקה גמור הוא וכ"ש חלב בהמה דליהוי טפי משקה דמיוחד לקטנים ולגדולים אמרו לו סלי זיתים וענבים יוכיחו דמיוחדים לקטנים ולגדולים ושלא לרצון טהור והשתא לא קשה מדם הנדה דפשיטא דלא הוי בכלל דם חללים ולקמן בעז"ה נפרש דקראי דפרק דם הנדה אסמכתא בעלמא נינהו:

    Tosafot on Niddah 19b · Sefaria

    Rashba

    אלא הכי קאמר להו נהי דכי חזיא דם ירוק מגופה עיקרא לא מטמיתו וכו'. יש מי שפירש דהא לא ר' יוחנן מפרש לה, אלא ההוא לישנא קמא בלחוד הוא דקאמר ר' יוחנן, וכיון דאיפריך ההוא לישנא תו לא אמרינן דירד ר' מאיר לשטתו של עקביא. ויש מי שפירש, דלא אמר ר' יוחנן ירד ר"מ לשטתו של עקביא, אלא משום דקתני במתניתין אם אינו מטמא דמשמע דלדבריהם דרבנן קאמר להו, והילכך לכל הני לישני דאיתמרן הכא איתמר לדר' יוחנן, דכולהו לדבריהם דרבנן קאמר להו, כלומר לדידי דם ירוק מטמא הוא לגמרי כדם אדום דאנא כעקביא בן מהללאל סבירא לי, אלא לדידכו אודו לי מיהת בהא, ור' יוחנן לא פריש חד מהני לישני, אלא איהו ירד ר"מ לשטתו של עקביא קאמר, וגמרא קא מפרש ואזיל היכי. ואי קשיא לך מדאמרינן לקמן בריש פרק בנות הכותיים גבי מפני שיושבת על כל דם (לג, א) אמר ר' מאיר אם יושבות הן על כל דם תקנה גדולה היא להן, אלא שרואה דם אדום ומשלימתו לדם ירוק, אלמא ר"מ טהורי מטהר ליה לדם ירוק כרבנן, איכא למימר, התם דסתם לרבנן קאמר להו, ונקט דם טהור לדבריהם, וחד מנייהו נקט, אבל לדידיה לאו ירוק אלא לבן אי נמי כמימי תלתן לדידיה דדילמא בההוא כבית הלל סבירא להו. הא דאמר ר' מאיר אלפוה בגזרה שוה, הקשה ר"ת ז"ל דהא ודאי לר"מ דם טהור שבאשה לא מכשיר, דשלחיך דם טמא בלבד דרשינן מיניה, מדכתיב גן נעול וכתיב פרדס מה פרדס הזה נעול אף בנות ישראל נועלות פתחיהן לבעליהן, וא"כ היכי קאמר לרבנן, בדם ירוק שהוא טהור לדבריהם, שיהא מכשיר מגזרה שוה, ורבנן נמי למה להו לאהדורי בהא אין אדם דן גזרה שוה מעצמו, דהא לכולי עלמא ואפילו למאן דדאין לה, דם טהור לא אתיא מיניה. ותירץ זו ז"ל, דלר' מאיר, כל היכא דחזיא דם אדום מעיקרא והדר קא חזיא, כל דם מכשיר, שכל זמן שהיא משתלחת והיא כפרדס, שלחיך קרי' בכל דם שתראה, והכי קאמר להו לדידי דם טמא הוא ומכשיר הוא מתחלתו, אלא לדידכו אודו לי אטו מיהת דהיכא דקא חזיא דם אדום מגופה והדר קא חזיא דם ירוק, שיהא מכשיר, דשלחיך קרי' ליה, ואמרי ליה רבנן דאין אדם דן גזרה שוה מעצמו, ואפילו דם אדום עצמו אינו מכשיר. ותמיה לי, חדא דמנא לן דאית ליה לר"מ כי האי סברא רחוקה, דכל שתראה בכל זמן שלוחיה שיהא מכשיר, דאטו מפני שהיא משולחת, יחזור מה שאינו משקה להכשיר כמשקה, ועוד למה להו לרבנן למימר דלא דייני גזרה שוה, ואפילו דם אדום אינו מכשיר, לימא דלית להו כי האי סברא. ולא מכשיר אלא דם נדה בלבד, דבשלמא אי רבנן בעצמן אהדרו ליה הכין בהדיא שפיר, דהוה אמינא דקושטא דמילתא אהדרו ליה, ולומר דאתיא דם טמא שבה אינו מכשיר אלא אנן הוא דאמרינן דהכי אהדרו ליה, משום דר' יוחנן דאמר דירד רבי מאיר לשטתו של עקביא בן מהללאל, וכיון שכן למה לן דעבדינן להו לרבנן דפליגי אפילו בדם נדה עצמו.

    מיתיבי הרגה מאכולת הרי זו תולה בה מאי לאו דכולה גופא לא דרישא. ולזעירי בלחוד, דמפרש דוקא מאכולת של ראש, לדידיה הוא דאקשינן מינה אבל לאינך כולהו דאמרי כדם שחיטה או כדם צפור חיה או כדם הקזה לא קשיה מינה מידי, דא"ל דהא והא חדא חזיתיה אית להו.

    מתיבי תולה בבנה ובבעלה בשלמא בנה משכחת לה וכו' יש מי שמדקדקין מכאן, דבזמן הזה שאין אנו בקיאים במראות דמים, אין תולין בכתמים, כיון דשמא אילו היינו בקיאין, היינו מכירין שאינו דומה למה שנתעסקה בו, כדאמרינן הכא דאינה תולה אלא במאכולת של ראש, ובבעלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה, אלמא אין תולין אלא בדומה ממש, וכיון שאין אנו בקיאים אם דומה לו ממש, אין תולין. אבל בתוספות אמרו, דלאו מילתא היא, דהכא היינו טעמא, משום דהוה סלקא דעתא דמתניתין כל כתם ואפילו אדום שבאדומים, כדם בחור שלא נשה אשה, תולה בדם בעלה קאמר, ואע"ג שהכתם לפנינו והכרנו בו שהוא ממראה דם טמא, ומשום הכי קא מקשה ואזיל אם איתא דדם טמא, אינו אלא אדום שבאדומים כדם בחור שלא נשא אשה, וכתם זה שבא לפנינו הרי הוא אדום כמוהו, היאך נתלה אותו בדם בעלה, בודאי אינו דומה לו, אבל לעולם מי שאינה יודעת בדמיונות, או שהצבע הלך מבין עיניה, אי נמי שאין הכתם בפנינו ואין אנו יכולין לדמותו, תולה מן הסתם כל אדום באדום וכל שחור בשחור, עד שיתברר שאין הכתם דומה לצבע אבל לעולם מן הסתם תולה, וכדאמרינן באשה שבאת לפני ר' עקיבא ואמרה לו ראיתי כתם ואמר לה שמא מכה יש בך שיכולה להתגלע וטהרה, ואע"פ שלא הביאה הכתם לפניו, וגם לא הצריכה לגלע ולדמות, וכן כתב ג"כ הראב"ד ז"ל, ועוד כתב הראב"ד ז"ל, דמדקתני במתניתין כמימי תלתן וכממי בשר צלי, שמעינן דמימי תלתן ומימי בשר צלי מראות דמים הן, וכיון שתולה אדום באדום, תולים הכתמים האדומים במימי תלתן ובשר צלי אם נתעסקה בהן.

    Rashba on Niddah 19b · Sefaria

    Ritva

    ירד ר״מ לשיטתו של עקביא פי׳ וסבירא ליה דירוק טמא ודייק לה ר׳ יוחנן מדקתני לה בלשון אם ולא קתני ר״מ אומר אינו מטמא אלמא לדבריהם דרבנן קאמר להו וכולהו אוקמתי דעבדינן בשמעתין לפרש דברי ר״מ כן מתפרשין ותדע שלא אמרה ר׳ יוחנן מפני הלשון הזה הראשון דהא אפריך שפיר דלא קתני משום רואה והיכי שני ר׳ יוחנן בהא אלא ודאי שר׳ יוחנן לא פירש כלום אלא שאמר ירד ר׳ מאיר לשיטתו של עקביא ומשום דדייק ליה לישנא הכי וכדאמרן אלא דתלמודא מפרש ואזיל מאי דקאמר להו לרבנן ואיכא דקשיא לי׳ על זה מדאמרינן ריש פ׳ בנות כותיים אמר ר״מ אם יושבות הם על דם תקנה גדולה היא להם אלא שרואה דם אדום ומשלמתו להם ירוק דאלמא לר״מ הירוק טהור וי״ל דדילמא חזר בו כשם שחזר בו עקביא א״נ דהתם על ירוק ככרתי קאמר אי נמי דהתם נקט לשונו לדברי חכמים דלדידיה הוה ליה למנקט שמשלמתו לדם לבן או לירוק ככרתי שהם טהורין לדברי הכל.

    כתיב הכא שלחיך פרדס רמונים הקשה ר״ת ז״ל שהרי הכתוב ההוא בדם טמא הוא מדבר כדדרשינן מה הפרדס הזה נעול אף בנות ישראל נעולות פתחיהן לבעליהן כדכתיב גן נעול וכו׳ וא״כ היכי עבדו רבנן מיניה דרשה לדם ירוק שהוא טהור לדבריהם ואינו מן הפרדס הזה ותירץ ז״ל דאדלעיל קיימא שראתה דם אדום מעיקרא וננעל הפרדס ואח״כ בתוך ימי נדתה ראתה דם ירוק ומשמע ליה דשלחיך פרדס רמונים משמע שכל מה שלוח מן הפרדס הנעול ראוי להכשיר כמים ואעפ״י שהוא דם טהור הא אלו בא דם זה כתמן טוהר מודה הוא דלרבנן אינו מכשיר ואינו מכלל השלחים גם מה שכתב רש״י ז״ל אף דם השלוח ממנה מכשיר אעפ״י שאינו מטמא בזמן נעילת הפרדס קאמר כדברי ר״ת.

    מאן תנא קמא ר׳ יוסי פי׳ מאן תנא קמא דידיה דמטהר דר׳ יוסי לתלות קאמר חדא דא״כ היינו תנא קמא דרישא דמתני׳ ועוד דלשון לא כך ולא כך לטהר לגמרי הוא.

    כדם שור שחוט פירוש דהיינו דם המכה הרגילה והמותרת ושור לאו דוקא והיינו דפרכינן ולתני תנא בדם שחוטה.

    עולא אמר בדם צפור חיה פי׳ דדם המכה דמתני׳ גוונו כדם צפור חיה וכן אתה מפרש בדברי אידך אמוראי ולאו דפליגי אמתני׳ והיינו דלא מותבינן להו מינה וזה ברור וכן הא דמותבינן מדתניא הרגה מאכלת הרי זה תולה בה שעורי׳ לזעירי בלחוד הוא דקשיא דאלו לאידך לא קשיא דלדידהו כל מאכלת ואידך גווני כל חדא גוונא נינהו. ואיכא למידק אשמעתין דמשמע מינה דלא תלינן כתם לטהרה אלא כשיש לתלות בדומה לו ממש ואין תולין אדום באדום דרך כלל וכמ״ש לזעירי שאין תולין במאכלת הגוף אלא בשל ראש דוקא וכן לר׳ אבהו בבעל שנכנסה לחופה ולא נבעלה לו דוקא וא״כ בזמן הזה שאין אנו בקיאין בדמיונות לראות אם דומה לו ממש אין תולים כתמים בשום דבר לטהרה. וקשיא לן דהא קיימא לן שתולים אדום באדום ושחור בשחור ואין תולין אדום בשחור ושחור באדום ולקמן במכילתין אמרינן באשה שבאת לפני ר׳ עקיבא ואמרה לו ראיתי כתם ואמר לה שמא יש בך מכה שיכולה להתגלע וטהרה ואעפ״י שלא בא בפניו הדם ולא הכתם ולא הצריכה לגלע ולדמות ובתוס׳ פירשו דודאי כל שהוא כתם שלא ניכר בו הכחשה כגון שאין הדם או הדבר שתולין בו לפנינו תולין כל אדום באדום וכל שחור בשחור מכיון דכתמים דרבנן ואפשר שהוא דומה לו ממש וכן כל ששניהם בפניה ואינה בקיאה בדמיונות תולה בו עד שיתברר שאינו דומה לו אבל אם באו שניהם לפנינו ואנו רואין שאינן דומין או שבא הדם לפנינו והוא תולה בדבר שאנו יודעין שאינו דומה לו אז אין תולין דזה איכא הכחשה והיינו סוגייא דידעינן ודאי שאין מראית דם של ר׳ אבוה דומה לדם זקן או בחור שבעל שבעל וכן לשרף ולקילור וכן לזעירי אין דם דומה למאכלת הגוף ולפיכך אין תולין בו אבל מן הסתם ודאי תולין וסוגייא בכולי תלמודא לומר שמא עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בדם צפור ואין אנו חוששין לדעת ולדמות אם דומה לו ממש וכן כתב הראב״ד ז״ל והילכך גם בזמן הזה תולין כתמים מן הסתם אדום באדום ושחור בשחור ועוד כתב הראב״ד ז״ל דכיון דתנן דמימי תלתן ומימי בשר צלי מראות דמים הם תולה כתמיה האדומים בדם אם נתעסק בהם וכן הסכים על ידו מורי הרשב״א נר״ו.

    Ritva on Niddah 19b · Sefaria

    Meiri

    דם הירוק שטהרנו בין בנמצא בכתם בין ביצא מגופה בהרגש לא סוף דבר כשהיתה טהורה כשיצא ממנה דם זה אלא אף אם היתה נדה שנמצאו רוקה ומי רגליה טמאין שהזב והזבה והנדה והיולדת ארבעתן רוקן ומי רגליהן ושכבת זרע של זב עמהן אב הטומאה לטמא אדם וכלים ולטמא במגע ובמשא בכל שהוא דם הירוק מיהא טהור ואין מדמין אותו לרוק ומי רגלים ששני אלו מתעגלין ויוצאים ר"ל מתאספים במקום אחד ויוצאין בבת אחת אבל דם כל עומת שבא כן הוא הולך ונוטף ראשון ראשון:

    הכתם אינו מטמא אלא בכגריס הקלקי שהוא גדול שבגריסים וכל שאפשר לו לתלות תולה הרגה מאכלת בין של ראש בין של יד תולה בו שדם המאכלת בין בראש בין בגוף דומה הוא לדם הנדות וכן תולה בבנה ובעלה אם היו ידיהם מלוכלכים בדם ויש מדקדקין מכאן שבזמן הזה אין תולין בכלום שהרי אין לתלות לפי סוגיא זו אלא בדם הדומה לדם הנדות כמו שכתבנו במאכלת וכן במה שאמרנו לא בשל כל אדם אלא בבחור שלא נשא אשה וכו' ועכשו אין אנו בקיאין במראות ואין זה כלום שבזו המקשה היה סובר לתלות כל כתם אפילו אדום שבאדומים במאכלת או בבנה ובעלה ואם אדום זה אינו דומה למאכלת היאך תולה אדום שבאדומים במאכלת של גוף וכן היאך תולה אותו בבעלה שאין דמו אדום כל כך אבל כל שאינה יודעת לדמותו או שהלך מראה הדם או הצבע שנתעסקה בו מלפניה תולה מן הסתם כל אדום באדום וכל שחור בשחור עד שיתברר שלא היה דומה לו והרי בפרק הרואה הוזכר מעשה בר' עקיבא שבאה לפניו אשה אחת ואמרה לו ראיתי כתם ואמר לה שמא מכה יש ביך ויכולה להתגלע ולהוציא דם ואמרה לו הן וטיהרה ר' עקיבא ולא הצריכו להביא ולגלות המכה שתולין מן הסתם וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף הם כתבו שמאחר שבזמן הזה חוששין אף לצבע של מי תלתן וצלי אף היא תולה בהן להקל ואין זה נראה לי מאחר שבדין התלמוד אינו מראה דם אין תולין בהם להקל:

    Meiri on Niddah 19b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כתיב הכא שלחיך פרדס ואם תאמר כו' ויש לתמוה דהכא משמע דלכולי עלמא דם הנדה לא הוה בכלל דם חללים כו' עכ"ל אע"ג דלעיל כתבו דמשמע משמעתין דלא פליגי אלא בדם ירוק אבל בדם נדה מודו כולי עלמא דמכשיר משמע להו מיהת דאף דם נדה לא הוה בכלל דם חללים דמה"ט דקפרכינן אדם ירוק משום דאינו דם שהנפש יוצאה בו דאינו דומה לדם מגפתה דאמרינן ביה מה לי קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא הכא נמי מה"ט דם נדה לא הוה בכלל דם חללים דלא הוי דם שהנפש יוצאה בו:

    Chidushei Halachot on Niddah 19b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 19, Amud Bet, about 346 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “לתלות.…”

    2. Segment 213 words

      Opens “הירוק, עקביא בן מהללאל מטמא. ולית ליה…”

    3. Segment 320 words

      Opens “אב"א לית ליה, ואב"א אית ליה, מי…”

    4. Segment 47 words

      Opens “וחכמים מטהרין. היינו ת"ק איכא בינייהו לתלות.…”

    5. Segment 58 words

      Opens “א"ר מאיר: ״אם אינו מטמא משום כתם״…”

    6. Segment 627 words

      Opens “א"ר יוחנן: ירד ר"מ לשיטת עקביא בן…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אי הכי, אם אינו מטמא משום כתם,…”

    8. Segment 826 words

      Opens “אלא ה"ק להו: נהי היכא דקא חזיא…”

    9. Segment 924 words

      Opens “ורבנן, דומיא דרוק: מה רוק שמתעגל ויוצא,…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “אלא, ה"ק להו: להוי כמשקה להכשיר את…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “אלא הכי קאמר להו: אלפוה בג"ש כתיב…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “ורבנן? אדם דן ק"ו מעצמו, ואין אדם…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “רבי יוסי אומר: לא כך וכו'. היינו…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 1415 words

      Opens “איזהו אדום כדם המכה. מאי ״כדם המכה״?…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    15. Segment 1518 words

      Opens “ולימא ״כדם שחיטה״! אי אמר ״כדם שחיטה״…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “עולא אמר: כדם צפור חיה. איבעיא להו:…”

      Named: עולא.

    17. Segment 1721 words

      Opens “זעירי אמר רבי חנינא: כדם מאכולת של…”

      Named: רבי חנינא.

    18. Segment 1828 words

      Opens “אמי ורדינאה, א"ר אבהו: כדם אצבע קטנה…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “מיתיבי: תולה בבנה ובבעלה? בשלמא בבנה משכחת…”

    20. Segment 209 words

      Opens “אמר ר"נ בר יצחק: כגון שנכנסה לחופה,…”

    21. Segment 218 words

      Opens “ר"נ אמר: כדם הקזה. מיתיבי: מעשה ותלה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Niddah 19b · Segment 6 — “א"ר יוחנן: ירד ר"מ לשיטת עקביא בן מהללאל, וטימא.

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Niddah 19b · Segment 18 — “אמי ורדינאה, א"ר אבהו: כדם אצבע קטנה של יד,…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Niddah 19b · Segment 17 — “זעירי אמר רבי חנינא: כדם מאכולת של ראש. מיתיבי:…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 19b · Segment 14 — “…רב יהודה אמר שמואל: כדם שור שחוט.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Niddah 19b · Segment 16 — “עולא אמר: כדם צפור חיה. איבעיא להו: חיה לאפוקי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 19b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026