Talmud Builders

    Niddah 36a

    Chapter 4 - Benot Kutim

    גם: נדה דף ל״ו ע״א, פרק ד׳ בנות כותים

    English translation - Niddah 36a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But according to Levi, who said there are two sources, why do I need this woman to wait seven clean days? It should be enough for her to wait seven days after experiencing any amount of cleanliness from the conclusion of her days of impurity. After all, according to Levi, once the blood ceases to flow from her days of impurity, any blood emitted thereafter is from the source of pure blood. Consequently, even if she experiences a flow of blood during the seven clean days this should not negate her count.

    2The Gemara explains that this is what the baraita is saying: She requires that the blood flow should stop for any amount of time after her days of impurity, so that she will have entered her days of purity, and consequently, the next seven days will be considered for her as the seven clean days required by a zava .

    3The Gemara suggests: Come and hear a baraita : There are certain women with regard to whom the halakha is that if they notice an emission of menstrual blood they are deemed impure only from when they saw the blood, and one is not concerned they might have experienced the emission from an earlier time. Two such women are one who is pregnant and one who is nursing. This applies only to a pregnant woman who has been noticeably pregnant for three periods, each thirty days in length, and has not experienced bleeding during the three periods; and to a nursing woman who has been nursing for three periods, each also thirty days in length, and did not experience bleeding during that time. With regard to this the baraita teaches: The days of her pregnancy in which she saw no blood count for her toward the days of her nursing in which she saw no blood, to complete three periods, and likewise, the days of her nursing count for her toward the days of her pregnancy.

    4The baraita elaborates: How so? If a woman stopped experiencing bleeding for two periods during her days of pregnancy and one period during her days of nursing; or if she did not experience bleeding for two periods during her days of nursing and one period during her days of pregnancy; or if she did not experience bleeding for one and a half periods during her days of pregnancy and one and a half periods during her days of nursing, the days count for her as three periods in which she did not experience bleeding, and if she experiences bleeding she is deemed impure only from the hour that she saw the blood.

    5The Gemara analyzes this baraita : Granted, the baraita is clear according to Rav, who said there is one source, as it is due to that reason that the woman requires a cessation of menstrual emissions for three periods in order that she may be considered a woman whose menstrual emissions have ceased. But according to Levi, who said there are two sources, why do I need a cessation of menstrual emissions for three periods? Provided the woman’s menstrual emissions cease for any amount of time at the completion of her days of impurity, it should be enough, as any blood she may emit thereafter is pure and should not negate her count of three periods.

    6The Gemara explains that this is what the baraita is saying: She requires that the blood flow should stop for any amount of time at the conclusion of her days of impurity, in order that her days of purity will be counted for her as part of the three periods, even if she experiences bleeding during her days of purity.

    7The Gemara suggests: Come and hear a baraita : And although Shammai and Hillel disagree with regard to all women who experience bleeding (see 2a), as Shammai maintains they are impure only from when they saw the blood while Hillel holds that they assume ritual impurity status retroactively from the last time they examined themselves and were found to be pure, they agree with regard to a woman who sees blood after seeing blood during her days of purity, that it is sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood.

    8The Gemara analyzes the baraita : Granted, the baraita is clear according to Levi, who said there are two sources, as it is due to that reason that it is sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood. In other words, although she experienced bleeding during her days of purity, until this emission she was still considered a woman whose menstrual emissions have ceased. But according to Rav, who said there is one source, if this woman experienced bleeding during her days of purity, she cannot be considered a woman whose menstrual emissions have ceased. If so, why is it sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood? She should be considered impure retroactively for a twenty-four-hour period, like all other women.

    9The Gemara responds: The baraita is referring to a case where there is no time between the conclusion of her days of purity and the subsequent emission of blood. In such a situation, she cannot be considered impure retroactively for a twenty-four-hour period, as the previous twenty-four hours are part of her days of purity.

    10The Gemara raises a difficulty: But still, why is she impure only from when she sees the blood? She should be considered impure from examination to examination, i.e., from the last time she examined herself and found that she was pure. The Gemara responds: Since there is no possibility of her being impure retroactively for a twenty-four-hour period, with regard to impurity from examination to examination as well, the Sages did not decree impurity with regard to her.

    11The Gemara further suggests: Come and hear a baraita : With regard to a woman who gives birth as a zava , who counted seven clean days after the conclusion of her days of impurity but did not yet immerse, and subsequently saw blood, Beit Shammai follow their opinion with regard to any woman who gave birth and concluded her days of impurity but did not yet immerse, and Beit Hillel likewise follow their opinion. In other words, according to Beit Shammai her blood imparts impurity only while moist, whereas according to Beit Hillel it imparts impurity whether it is moist or dry.

    12The Gemara analyzes the baraita : Granted, the baraita is clear according to Rav, who said there is one source, as it is due to that reason Beit Hillel maintain that the blood imparts impurity whether it is moist or dry. In other words, as she has not yet immersed, the Torah does not deem pure her menstrual emissions. But according to Levi, who said there are two sources, any blood she may emit after counting seven clean days must have come from the source of pure blood. If so, why does it impart impurity whether it is moist or dry?

    13The Gemara explains that Levi could say to you: I say my opinion in accordance with the opinion of the tanna of the baraita cited above, that Shammai and Hillel agree that with regard to a woman who experiences bleeding after experiencing bleeding during her days of purity, it is sufficient for her to be considered impure from the hour that she saw the blood. That baraita apparently indicates that there are in fact two sources.

    14And if you wish, say instead that this baraita is referring to a woman who continuously discharges menstrual blood from within her days of impurity into her days of purity. Accordingly, the blood she sees during her days of purity is still from the source of impure blood. The Gemara objects: But the baraita teaches that the woman counted seven clean days.

    15The Gemara explains: Here we are dealing with a woman who gave birth to a female as a zava , and therefore her days of impurity are two weeks in length. And this is a case where in the first week her menstrual emissions ceased, and in the latter week her menstrual emissions did not cease, and they continued until her days of purity. And the tanna of this baraita holds: The days of her birth, i.e., the days of impurity, in which she does not see blood, count for her toward the counting of her ziva . Accordingly, although she is considered to have counted seven clean days, the blood emitted during her days of purity is from the source of impure blood.

    16§ With regard to the dispute between Rav and Levi, Ravina said to Rav Ashi: Rav Shemen from Sikhra said to us: Mar Zutra happened to come to our locale, and he taught that the halakha is in accordance with the opinion of Rav as a stringency, and the halakha is in accordance with the opinion of Levi as a stringency. In other words, if a woman continuously discharges menstrual blood from within her days of purity until sometime after the conclusion of her days of purity, the blood emitted after her days of purity is impure, in accordance with the opinion of Rav. By contrast, if she continuously discharges menstrual blood from within her days of impurity into her days of purity, the blood emitted during her days of purity is impure, in accordance with the opinion of Levi.

    17Rav Ashi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency. Likewise, Mareimar taught: The halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא ללוי במשהו סגי - ותפסוק משהו לאחר שבועים דנסתם הטמא ותמתין שבעה ותטבול ואפי' תראה כל שבעה יעלו לה בנקיים דהא לאו דם טמא הוא:

    שתפסוק משהו - לאחר שבועים דנקבה דאי בתוך שבועים לאו הפסק היא דכיון דחוזרת ורואה בתוך שבועים חזר הטמא להפתח:

    ימי עיבורה עולין לה - בפ"ק (לעיל נדה דף י:) אמרי' מעוברת ומניקה שעברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה:

    עולין לה - כלומר מצטרפים לימי מניקותה כגון היתה מניקה והתחילה לפסוק ונתעברה והשלימה ג' עונות מצטרפין ימי עיבורה לימי מניקותה:

    בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי - מעוברת שהתחילה להפסיק וילדה צריכה להשלים ג' עונות שלא תראה אחר לידה כלום ודם לידה לא מפסיק לשלש עונות כדתרצינן בפ"ק דם נדה לחוד ודם לידה לחוד אבל אחר לידה אי חזאי לא השלימה ג' עונות ומטמאה מעת לעת שאין דמיה מסולקין:

    אלא ללוי - אפי' אי חזיא לאחר שבועים הא לאו ממעין טמא אתי ויעלו לה להשלמת שלש עונות דהוי כאילו דם מחוטמה אתא:

    במשהו סגיא - שתפסוק אחר ימי לידה משהו דנימא נסתם הטמא:

    שיעלו לה - ימי טהרה:

    לשלש עונות - ואפי' תראה:

    ושוין - שמאי והלל דפליגי במעת לעת:

    ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה - קס"ד אפי' לזמן מרובה כגון שלא ראתה עד יום שמונים וארבע או תשעים:

    בשלמא ללוי דאמר שני מעינות הן משום הכי דיה שעתה - שהרי דמיה מסולקין שכמה ימים שעברו ולא ראתה דם ממעין זה והויא לה ראייה ראשונה ודיה שעתה ומניקה מארבע נשים היא דדיין שעתן בראייה ראשונה:

    אלא לרב דאמר מעין אחד הוא - לאו ראייה ראשונה היא והרי הוחזקה בדמים:

    דליכא שהות - כגון שראתה ביום שמונים ואחד מיד דליכא למימר מעת לעת דאפי' הוה מאתמול כי האידנא בבית החיצון דם טהור הוא:

    ותטמא מפקידה לפקידה - כגון אם בדקה שחרית ומצאתה טמאה תטמא טהרות של ערבית והכא ליכא למימר דליכא שהות דאי אפילו מפקידה לפקידה ליכא צריכא למימר דדיה שעתה:

    וב"ה לשיטתן - דכל זמן שלא טבלה מטמא לח ויבש והא כיון דספרה אחר ימי לידה ודאי פסק וקשיא ללוי:

    כתנא דשוין - דאמר לעיל ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה ואנא אוקימנא בדאיכא שהות ואפ"ה דיה שעתה אלמא שני מעינות הן:

    והא ספרה קתני - ואי לא פסק היכי ספרה. ומשני לעולם בשופעת מימי טומאה לימי טוהר וספירה הכי הואי כגון שהיתה יולדת נקבה בזוב וימי טומאת לידה שני שבועים ופסקה שבוע קמא וזו היא ספירתה דקסבר ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה ושבוע שני לא פסקה וחזר ונפתח מעין טמא ושופעת מתוכו בתוך שבוע שלישי ומש"ה מטמא לח ויבש לב"ה דהא ממעין טמא אתא ותורה לא טהרתו אלא ביומי וטבילה ולב"ש טהור דביומי תליא רחמנא והא שלמו להו ולהכי נקט יולדת נקבה דאי ילדה זכר אי אפשר לה לספור שבעה שלא תפסוק משהו אחר ימי לידה דלא הוו אלא שבעה:

    כוותיה דרב לחומרא - בשופעת מתוך שמונים לאחר שמונים דמטמאה ולא אמרי' ממעין טהור אתא:

    והלכתא כוותיה דלוי לחומרא - בשופעת מתוך י"ד לאחר י"ד דאמר ב' מעיינות הן וכיון דלא נסתם הטמא לא הוי דם טוהר:

    בין לקולא - כגון שופעת מתוך י"ד לאחר י"ד דהוה ליה רב לקולא דאמר מעין אחד הוא והתורה טהרתו ולא בעי הפסקה:

    נדה 36 עמוד א

    1אלא ללוי דאמר שני מעינות הן, למה לי שבעה? במשהו סגיא!

    2הכי קאמר: צריכה שתפסוק משהו, שיעלו לה לשבעה נקיים.

    3ת"ש ימי עיבורה עולים לה לימי מניקותה, וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה.

    4כיצד הפסיקה שתים בימי עיבורה, ואחת בימי מניקותה; שתים בימי מניקותה, ואחת בימי עיבורה; אחת ומחצה בימי עיבורה, ואחת ומחצה בימי מניקותה עולין לה לג' עונות.

    5בשלמא לרב דאמר: מעין אחד הוא, משום הכי בעי הפסק שלש עונות, אלא ללוי דאמר: שני מעינות הן, למה לי הפסק שלש עונות? במשהו סגי!

    6הכי קאמר: צריכה שתפסוק משהו, כדי שיעלו לה לשלש עונות.

    7ת"ש ושוין ברואה אחר דם טוהר, שדיה שעתה.

    8בשלמא ללוי דאמר: שני מעינות הן, משום הכי דיה שעתה, אלא לרב דאמר: מעין אחד הוא, אמאי דיה שעתה? תטמא מעת לעת!

    9דליכא שהות.

    10ותטמא מפקידה לפקידה! כיון דמעת לעת ליכא, מפקידה לפקידה נמי לא גזרו בה רבנן.

    11תא שמע: יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה, הלכו ב"ש לשיטתן, ובית הלל לשיטתן.

    12בשלמא לרב, דאמר: מעין אחד הוא, משום הכי מטמא לח ויבש. אלא ללוי, דאמר: שני מעינות הן, אמאי מטמא לח ויבש?

    13אמר לך לוי: אנא דאמרי כתנא דשוין.

    14ואיבעית אימא: בשופעת, והא ״ספרה״ קתני!

    15הכא ביולדת נקבה בזוב עסקינן, דשבוע קמא פסקה, שבוע בתרא לא פסקה, וקסבר: ימי לידתה שאין רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה.

    16אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לן רב שמן מסכרא: אקלע מר זוטרא לאתרין, ודרש: הילכתא כוותיה דרב לחומרא, והלכתא כוותיה דלוי לחומרא.

    17רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא. דריש מרימר: הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא. והלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא.

    Tosafot

    ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה - וא"ת לרבי יוסי דאמר בפ"ק (לעיל נדה דף ז.) מעוברת ומניקה צריכות שלש עונות ומפרש דמצטרפי ב' עונות דעיבורה ואחת דמניקתה למה לי עונה דמניקתה הא אמר הכא דאחר דם טוהר דיה שעתה וי"ל הא דלא כר' יוסי אי נמי בהפסיקה ג' עונות וראתה ראשונה מאונס אף שניה דיה שעתה כדאמר בפ"ק (שם:) אבל אחר דם טוהר אין דיה שעתה אלא בראייה ראשונה אבל שניה לא אפי' היתה הראשונה מאונס כיון שנפתח מעין טמא וא"ת לר"מ ולאידך תנאי דאית להו בפ"ק (שם:) מניקה דיה שעתה תיפוק ליה דהוה אחר דם טוהר ומיהו לתירוץ שני אתי שפיר וי"ל דמטעם שהוא אחר דם טוהר אין דיה שעתה אלא לראייה ראשונה אבל מטעם מניקה דיה שעתה כל ימי מניקותה כר"מ דפ"ק (שם דף יא.) וא"ת והכא למה לי משום דם טוהר תיפוק ליה דמניקה היא וי"ל דנ"מ להיכא דמת בנה או גמלתו לרבי מאיר דאמר לעיל הרי היא ככל הנשים ולרבי יוסי נמי דאמר בפ"ק אפי' גמלתו או נתנה בנה למניקה דיה שעתה נפקא מינה לאחר דם טוהר להיכא דלא ראתה עד לאחר כ"ד חדש וטעמא דמניקה איצטריך לראייתה הראשונה באונס דאף השניה דיה שעתה כדפרישית:

    דליכא שהות - אבל איכא שהות מטמאה מעת לעת לרב דאמר מעין אחד הוא ואע"ג דדיה שעתה כל ימי מניקותה הכא מיירי במת בנה או בהפילה כדפרישית וא"ת דבפרק אלו נערות (כתובות דף לז.) אמר הגיורת שראתה דם בתוך מעת לעת דיה שעתה רבי יוסי אומר הרי היא ככל הנשים וי"ל סוגיא דהכא לא אתיא כר' יוסי דהתם א"נ התם היתה בת טומאה אם היתה מתגיירת מקודם או משום דאיתא בגוה טומאה דרבנן:

    ואיבעית אימא בשופעת והא ספרה קתני - וא"ת מאי קאמר ב"ה לעיל יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה טהורה והא כיון דשופעת אפי' טבלה טמאה ללוי דאמר שני מעיינות הן דהא מעין טמא הוא וי"ל דלדברי ב"ש קאמרי להו דאית להו מעין אחד הוא:

    שבוע בתרא לא פסקה - מכאן אומר ר"ת דיולדת בזוב או בזמן הזה דכולהו נשים חשבינהו כיולדת בזוב שסופרין אחר ימי טומאת הלידה שבעה נקיים וראתה בימי טוהר קודם טבילה אינה סותרת דהא אמר הכא דכי ראתה שבוע שלישי דלא סתרה אע"ג דדם טמא הוא כ"ש דראיית דם טוהר אינה סותרת דאפי' ב"ה דמטמאין לח ויבש מודו דעלתה לה ספירתה ומכאן אין להוכיח על זבה שאינה יולדת שספרה ז' נקיים וראתה שלא תסתור דאיכא למימר דהכא דוקא לא סתרה משום דראייה זו אינה גורמת לה טומאה דכל שבועים טמאים בלאו הכי ואע"ג דבשבוע ג' גורם לה טומאה מ"מ אינה נעשית בת נדה ולא זבה וכשתפסק טהורה מיד ומ"מ נראה דאשה דעלמא נמי לא סתרה דמסתברא דאין סתירה מועלת אלא בתוך החשבון כדאמר ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אבל לאחר ספירה לא מיהו לדידן דאית לן חומרא דרבי זירא פשיטא דסותרת דהא אפי' טבלה וראתה צריכה ז' נקיים:

    הלכתא כרב לחומרא - ואם תאמר הא תרי חומרי דסתרי אהדדי נינהו וי"ל דהכא דמספקא לן פסיק כמר להחמיר וכמר להחמיר וכי האי גוונא איכא שלהי יוצא דופן (לקמן נדה דף מז:) הלכה כדברי כולן להחמיר גבי סימני בגרות וחצר צורית הקשה הרב רבי מרדכי בר יצחק ללוי דאמר שני מעינות הן הא דתניא בפרק יש בכור (בכורות דף מו:) גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה עובדת כוכבים ואחר כך נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואי שני מעינות הן אמאי אין נותנין לה ימי טהרה הלא מעין טמא סתום ובריש יוצא דופן (לקמן נדה דף מ.) נמי תנן דאין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ומההיא ברייתא דבכורות (דף מו:) לא קשה כל כך ללוי דמוקי כב"ש דאמר מעין אחד הוא א"נ כדמשני הכא אנא דאמר כתנא דשוין אבל סתם מתניתין דיוצא דופן קשה וי"ל דאין נותנין לה ימי טוהר איכא לאוקמי לענין שאם ראתה ביום ז' לזכר או ביום י"ד לנקבה דהויא תחלת נדה דאין טומאת לידה עליה אי נמי אע"ג דשני מעינות הן יש לטמא הדם דמן המקור קאתי אלא דוקא במקום שהתורה מטהרתו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    תא שמע יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן בשלמא לרב דאמר מעין א' הוא משום הכי מטמא לח ויבש. פירוש משום דבית הלל סבירא להו דבימים וטבילה תלא רחמנא אלא ללוי אמאי מטמא לח ויבש. קשיא לי ולרב גופיה מי ניחא דבשלמא לבית הלל ניחא אלא לבית שמאי אמאי אינו מטמא לח ויבש דהא מודו בית שמאי ביולדת בזוב דבעי ספורים דלאו ביומי לחודייהו תלא רחמנא אלא ביומי וטבילה וכיון שכן אף לבית שמאי ליטמא לח ויבש דהא מסתר סתר, והיינו דבעי אפילו בית שמאי ז' נקיים מדם לגמרי ביולדת בזוב ואפילו בימי טוהר, וכיון דדם טוהר ביולדת בזוב סתר כדם נדה אפילו לב"ש, אם כן אפילו ספרה, כיון שלא טבלה וראתה תסתור הספירה, כדין זבה דעלמא שספרה ולא טבלה וראתה שסותרת ספירתה למפרע. ומכאן נראה לי לדקדק דאפילו זבה דעלמא שספרה ולא טבלה וראתה אינה סותרת ספירתה שאין סתירה אחר ספירה, אלא אם ראתה בי"א דעדיין בימי זיבה היא אינה אלא זבה קטנה דבר תורה וטובלת לערב וטהורה ואם בימי נדה אינה צריכה ספירה אלא טובלת ליל שמיני וטהורה, אלא שיש לומר דאינה ראיה דשאני יולדת בזוב הרואה בתוך ימי ספירה משום דבעינן נקיים מדם וכיון שרואה בנתיים לא עלתה לה ספירה כלל משום דאותו יום מיהא סתרה ובעינן אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה כלל מפסקת ביניהם, כרבא (לעיל לג, ב) אי נמי לא סתרה כל הספירה אלא יומו בלבד כאביי וכרמי בר חמא דאמרי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם וכיון שהוא מעכב מלספור כדם נדה משום הכי הוא עצמו מטמא כדם נדה. אי נמי משום דטעמא דבית שמאי בדם היולדת שלא טבלה משום דאילו טבלה וראתה טהורה כדאהדרו להו לבית הלל לעיל, והילכך יולדת בזוב שראתה תוך ימי ספירה דאפילו טבלה טמאה הרי דמה כדם הנדה, והילכך לאחר ספירה שאילו טבלה טהורה הרי היא כיולדת גרידתא שלא טבלה וראתה. והא דאמרינן לעיל לבית שמאי איצטריך דקאמרי ב"ש מעין א' הוא ביומי תלא רחמנא ה"מ יולדת גרידתא דשלימו לה יומי אבל יולדת בזוב דבעיא ספורים לא, לאו למימרא דביולדת בזוב קסברי ב"ש דביומי וטבילה תליא מלתא כב"ה אלא לומר דכל שלא ספרה לא שלמו להו יומי ומטעמא דאמרן דאפילו טבלה טמאה והיינו דלא קאמר אבל יולדת בזוב דבעיא ספורים ביומו וטבילה תלא רחמנא אלא הני מילי יולדת גרידתא דשלימו להו יומי אבל יולדת בזוב דבעינן ספורים לא כלומר לא שלימו להו יומי והיינו נמי דללוי דפריך הכי לעיל כי אוקמה להא ברייתא בשופעת וביולדת נקבה שפסקה שבוע קמא ושבוע בתרא לא פסקה אפילו הכי קתני בית שמאי אומרים מטמא לח ואין מטמא יבש אלמא דלדידהו אפילו יולדת בזוב לא תליא מילתא כלל בטבילה אלא בספירה לבד אבל זבה דעלמא דביומי וטבילה תלא רחמנא כל שראתה קודם שטבלה ואפילו לאחר ספירה הרי היא סותרת ספירה למפרע ובעי ז' נקיים כנ"ל. אח"כ ראיתי כסברא זו בנמוקי רבינו הרבה החסיד ר' יונה מ"כ וראיתי שם שרבותינו הצרפתים ז"ל מסופקים בדין זה. וכן מצאתי בתוס' דמסתברא שאפילו בזבה בעלמא אין סתירה אחר ספירה דאפילו בתוך הספירות לא הוי טעמא אלא משום דכתיב ואחר תטהר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן אבל לאחריהן לא איכפת לן ואפילו ראתה קודם טבילה. וכן נראה מדברי ר"ת ז"ל שדקדק מהא דלוי דיולדת בזוב אי נמי בזמן הזה דמשוינן להו לכולהו כיולדת בזוב שאם ספרה שבעה נקיים ואח"כ ראתה קודם שטבלה לא סתרה ספירה למפרע מדאוקמא לוי להא ברייתא ביולדת נקבה בזוב ובשבוע קמא פסק ובשבוע בתרא לא פסק ואפילו הכי ספירה דשבוע קמא עלתה לה ואפילו לבית הלל דאמרי דביומי ובטבילה תלא רחמנא, אלא שאין ראיתו ראיה דאפשר דלבית הלל דאמרי דביומי לא עלתה ספירה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב כן מפורש זה לשונו שכתב בפ"ז מהלכות איסורי ביאה ספרה ז' נקיים ולא טבלה ואח"כ ראתה דם הרי זו טובלת ומותרת לבעלה מיד שכל ימי טהור אינן ראוין לא לנדה ולא לזיבה אבל עצמו של דם טמא ומטמא אחרים כדם הנדה עד שתטבול. ומכל מקום אפשר לדברי הרמב"ם ז"ל אלו דזבה גרידתא מודה הוא שכיון שהם ראויים לזיבה שסותר ספירה לגמרי ולענין פסק הלכה ביולדת בזוב אי נמי בכל יולדות דהאידנא דמשוי' להו כיולדות בזוב אם ספרה ז' נקיים ואפילו ימי לידתה שאינה רואה בהן דקיי"ל דעולין לה לספירת זיבתה כדבעינן למכתב לקמן בסייעתא דשמיא אם ראתה קודם שטבלה לא סתרה ספירה וטובלת וטהורה לבעלה במקום שנהגו לבעול על דם טוהר כדין תורה, אבל אם ראתה תוך ספירה אותו יום שראתה אינו סותר ואינו עולה כדקי"ל בסמוך דכל הגורם סותר ושאינו גורם אינו סותר ודם טוהר כיון שאינו גורם לא נדות ולא זיבה אינו סותר אלא שאינו עולה דבעיא נקיים מדם לגמרי כדבעי' למכתב קמן בס"ד ואע"ג דבעיא אחר אחד לכולם הא קי"ל דלא איכפת לן אלא שלא תהא טומאת שבעה מפסקת ביניהם כטומאת זיבה ולידה הא סתירת יום מפסקת ולא איכפת לן ואחר אחד לכולן קרינן להו.

    הלכתא כרב לחומרא והלכתא כלוי לחומרא - ואע"ג דאמרינן בפרק ראשון דעירובין (ו, ב) ובריש פרק אלו טרפות (חולין מד, א) דמאן דעביד כחומרי דמר וכחומרי דמר דסתרן אהדדי עליו הכתוב אומר הכסיל בחשך הולך שאני הכא דמספקא לן אי כמר ואי כמר ומספקא אזלינן בכולהו לחומרא ודכותה איתא לקמן בפרק יוצא דופן (נדה מז, ב) גבי איזהו סימנא הלכה כדברי כולם להחמיר. והקשו בתוספות ללוי דאמר שני מעינות הן מהא דתניא בבכורות בפרק יש בכור (מו,.) גיורת שיצא פדחת ולדה בגיותה ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואי שני מעינות הן כלוי אמאי אין נותנין לה ימי טהרה והלא אינו אלא כדם מגפתה. ויש מתרצים דאמר לך לוי הא מני בית שמאי היא דאמרי מעין אחד הוא אי נמי אמר לך אנא דאמרי כתנא דשוין כדקאמר הכא. ומיהו אכתי קשיא מהא דתנן לקמן פרק יוצא דופן (נדה מ, א) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה והכא ליכא לדחויי הא מני בית שמאי היא דלא סתים לן תנא כבית שמאי וכדאקשינן נמי עליה דלוי בפירקא קמא (יא,.) גבי וצריכה להיות בודקת חוץ מן היושבת על דם טוהר דאוקמוה לוי התם כבית שמאי. ואקשינן עליה וסתים לן תנא כבית שמאי ופריך סתם ואחר כך מחלוקת היא ואי מתניתין דיוצא דופן כבית שמאי מחלוקת ואחר כך סתם היא ונ"ל דמההיא ליכא לאקשויי כלל דאמר לך לוי דקים להו לרבנן דכל שאינו נולד דרך בית הרחם אין מעין טמא נסתם ואין מעין טהור נפתח. אבל בתוספות תירצו הכי קאמר אין נותנין לה ימי טהרה שאם ראתה בז' של זכר או בשבועים של נקבה הויא תחלת נדה דאין טומאת לידה עליה ומונה ימי נדות בתוך ימי טוהר. אי נמי כיון דמן המקור אתי אע"ג דשתי מעינות הן הדם טמא ומטמא את האשה דלא טהרה תורה אלא בישראל וביוצא דרך בית הרחם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 36a

    Niddah 36a. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 259 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 36a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026