Talmud Builders

    Niddah 17a

    Back to index

    English translation — Niddah 17a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and a man who urinates naked next to his bed; and one who engages in intercourse in the presence of any living being. Rav Yehuda said to Shmuel: Does the phrase: In the presence of any living being, mean even in the presence of mice? Shmuel said to him: Shinnana , that is not the case. Rather, it is referring to a situation such as in so-and-so’s house, where they engage in intercourse in the presence of their Canaanite slaves and maidservants.

    2The Gemara asks: And those members of that household, who act in that manner, what verse do they interpret in a manner that allows them to do so? The Gemara answers: They reference the verse in which Abraham said to his two servants: “Remain here with [ im ] the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted as meaning that they are a nation [ am ] comparable to a donkey. The members of the aforementioned household thought that it is permitted to engage in intercourse in the presence of animals, and therefore one can do so in the presence of his Canaanite slaves and maidservants.

    3The Gemara cites practices of modesty observed by the Sages. Rabba bar Rav Huna would sound the bells [ zagei ] of the canopy above his bed when engaging in intercourse, so that people would know to keep away. Abaye would even drive away flies [ didevei ] from around his bed, so that he would not engage in intercourse in their presence, and Rava would drive away gnats [ peruḥei ].

    4Rabbi Shimon ben Yoḥai further says: There are five actions with regard to which one who performs them is held liable for his own life, and his blood is upon his own head, i.e., he bears responsibility for his own demise. They are as follows: One who eats peeled garlic or a peeled onion or a peeled egg, and one who drinks diluted drinks; all these are referring to items only when they were left overnight. And one who sleeps at night in a cemetery, and one who removes his nails and throws them into a public area, and one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse.

    5The Gemara analyzes this statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai, beginning with the case of one who eats peeled garlic, a peeled onion, or a peeled egg, when they were left overnight. The Gemara notes: And these peeled foods are dangerous even if they are placed in a basket and they are tied and sealed in that basket throughout the night, as an evil spirit rests upon them. And we said that eating them is dangerous only if one did not leave on them their roots or their shells. But if one left on them their roots or their shells, we have no problem with it.

    6Rabbi Shimon ben Yoḥai further mentions one who drinks diluted drinks that were left overnight. Rav Yehuda says that Shmuel says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels. Rav Pappa says: And natron vessels are considered like metal vessels in this regard. And Rabbi Yoḥanan likewise says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels, and natron vessels are considered like metal vessels in this regard.

    7Rabbi Shimon ben Yoḥai also says: And one who sleeps in a cemetery places himself in danger. The Gemara notes that this is the case if he does so in order that a spirit of impurity will rest upon him, as sometimes the evil spirits in the cemetery endanger the one who sleeps there.

    8The next case is one who removes his nails and throws them into a public area. The Gemara explains that this is dangerous because a pregnant woman might pass over them, and this can cause her to miscarry. And we said this halakha only when one removes his nails with scissors [ bigenosteri ]. And furthermore, we said this halakha only when one removes the nails of his hand and his foot together. And we said this halakha only when he did not cut anything else after his nails, but if he cut something else after them, we have no problem with it. The Gemara comments: And that is not so; rather, we are concerned with regard to the entire matter, i.e., in all cases.

    9With regard to removing one’s nails, the Sages taught: Three matters were stated with regard to removing nails: One who burns them is pious, as he eradicates them entirely; one who buries them is on the slightly lower level of a righteous individual, as they might be dug up; and one who simply throws them where a person might step upon them is wicked.

    10The Gemara discusses the final clause of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s statement: And one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse. This is as the Master said: With regard to one who lets blood and afterward engages in intercourse, he will have weak [ vittakin ] children conceived from this act of intercourse. If both of them, husband and wife, let blood and engaged in intercourse, he will have children afflicted with a disease known as ra’atan . Rav says: And we said this only in a case when he did not taste anything after letting blood, but if he tasted something then we have no problem with it.

    11§ Rav Ḥisda says: It is prohibited for a person to engage in intercourse by day, as it is stated: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). The Gemara asks: From where is this inferred? Abaye says: If one engages in intercourse by day, perhaps the husband will see some repulsive matter in his wife and she will become repugnant to him, which will cause him to hate her, and he will thereby violate this mitzva. Rav Huna says: Jews are holy, and they do not engage in intercourse by day.

    12Rava says: And if the house is dark, it is permitted to engage in intercourse by day there. And in the case of a Torah scholar, he may cause darkness with his garment and engage in intercourse even during the daytime, as he will certainly do so with modesty.

    13The Gemara challenges: We learned in the mishna: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp. This indicates that one may engage in intercourse in the light. The Gemara answers: Say that the mishna reads: She must examine the cloth by the light of a lamp, but not engage in intercourse in this manner.

    14The Gemara cites a relevant source. Come and hear a baraita : Even though the Sages said that one who engages in intercourse by the light of a lamp is repulsive, nevertheless Beit Shammai say: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp and inspect the cloths before and after each act of intercourse. The Gemara similarly explains: Say that the baraita reads: One who examines herself before or after intercourse by the light of a lamp is repulsive, as this examination would not be conducted properly, since the light of the lamp may not be sufficient. Nevertheless Beit Shammai say that a woman who engages in many acts of intercourse in one night must examine the cloth by the light of a lamp.

    15The Gemara further suggests: Come and hear a baraita : And the household of King Munbaz would perform three matters, and the Sages would mention them favorably for their behavior in this regard. They would engage in intercourse by day; and they would examine before and after intercourse with wool [ bemeila ] of Parhava, which is very white and would show any stain; and they would practice ritual impurity and purity with regard to snow. Regardless of the meaning of the last two matters, in any event this baraita teaches that they would engage in intercourse by day, which indicates that this practice is not prohibited.

    16The Gemara answers: Say that they would examine their beds, i.e., check the examination cloths, by day. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is the correct explanation, as if it should enter your mind that it means that they would engage in intercourse by day, even if it is permitted, would the Sages have mentioned them favorably for this practice? The Gemara refutes this proof: Yes, it is indeed so. There is a praiseworthy aspect to engaging in intercourse by day, as at night there is a risk of being overcome by sleep, because the husband might be too tired after the exertions of the day, and consequently his wife who desires sexual intercourse might be repulsive to him.

    17The Gemara further analyzes the baraita , which teaches: And the household of King Munbaz would examine before and after intercourse, with wool of Parhava. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Shmuel, as Shmuel said: One may examine a bed, i.e., use an examination cloth for intercourse, only with a cloth made of linen [ befakolin ], or with one made of clean and soft wool. Rav says: This is the explanation of that which I heard when I was there, in Eretz Yisrael, on Shabbat evenings, which is the time when Torah scholars engage in intercourse with their wives; people would offer and say: Who needs linen cloths for eating bread [ benahama ], a euphemism for intercourse. And I did not know what they were saying until now.

    18Rava says: Those worn-out flax clothes are good for examination. The Gemara asks: Is that so? But didn’t the school of Menashe teach: One may not examine a bed with a red cloth, nor with a black cloth, nor with flax, but with a cloth made of linen, or with one made of clean and soft wool?

    19The Gemara answers that this is not difficult, as this statement that one may not examine with flax is referring to flax itself, whereas that statement of Rava, that flax is good for an examination, is referring to flax garments. And if you wish, say instead that both this statement and that statement are referring to flax garments, and the difference is that this ruling that one may not use flax is referring to new garments, whereas that ruling of Rava is referring specifically to worn-out garments, which are brighter.

    20It was further stated that the household of King Munbaz was praised by the Sages because its members would practice ritual impurity and purity with regard to snow. The Gemara comments: We learned in a baraita there (see Tosefta , Teharot 2:5): Snow is neither food nor drink with regard to ritual impurity. If one designated it for consumption, his intention is disregarded, and it does not impart the ritual impurity of food. But if one planned to use it as a drink, it imparts the ritual impurity of liquid.

    21If part of the snow became impure, it does not all become impure, but only the area that came into contact with the item of ritual impurity, as a pile of snow is not considered a single unit. If impure snow in a vessel is lowered into a ritual bath, even if the waters of the ritual bath touched only the snow on the mouth of the vessel, since part of the snow is purified, all of it is purified.

    22The Gemara analyzes the baraita : This baraita itself is difficult. You initially said that if part of the snow became impure, it does not all become impure, and then the baraita teaches that if part of the snow is purified, all of it is purified, which is to say that all of it became impure. In other words, the last clause of the baraita is dealing with a lump of snow all of which is ritually impure, whereas according to the previous clause this is impossible: How could the source of the impurity have touched all of the snow?

    23Abaye says: It is possible for all the snow to become impure, in a case where one passed the snow within the airspace of an earthenware vessel, such as an oven, in which the source of impurity was located. This renders the entire lump of snow impure, as the Torah testifies with regard to an earthenware vessel that contains a source of impurity that all items inside its airspace are rendered impure, as the verse states: “Whatever is in it shall be impure” (Leviticus 11:33).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מקרקש זגיפעמונים התלויים בכילה שסביב מטתו מקשקשן בעת תשמיש לסור בני ביתו משם:

    באלי דידבימגרש הזבובים שלא לשמש מטתו בפני כל חי:

    פרוחייתושים:

    דמו בראשונענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים (יהושע ב׳:י״ט) חובת דמו יהא מוטל בראשנו:

    ומתחייב בנפשוכלומר הוא גורם לעצמו:

    שעבר עליהם הלילהאכולהו קאי אשום ובצל ומשקין:

    בסילתאסל:

    עיקרןשערות שבראש השום והבצל:

    רוח טומאהכמדת הלצים שקורין גרמנטי"ר האוחזים את העיניים:

    בגנוסטרימספרים:

    חסידעדיף מצדיק. כשקוברן איכא למיחש דהדרי ומגלו:

    ויתקיןחלשים:

    בעלי ראתןחלשים יותר מדאי שיש להם שרץ במוחם כדאמר בכתובות:

    תלמיד חכםדידע לאצטנועי נפשיה:

    אף על פי שאמרו המשמש מטתו כו'כדאיתא בברייתא דלעיל בריש שמעתין ומסקנא או תשמש לאור הנר אלמא מגונה הוא דהוי אבל איסורא ליכא מדקתני או תשמש והשתא ליכא למימר תבדוק דא"כ מאי אע"פ שאמרו כו':

    אימא הבודק מטתו לאור הנר כו'משום דלא מיבדיק שפיר אפ"ה או תביא שני עדים לכל תשמיש או תבדוק לאור הנר:

    מילא פרהבאקוטו"ן. מתוך שהוא לבן נראית בו טיפה כחרדל. לישנא אחרינא צמר נקי ורך:

    ומזכירין חכמים אותן לשבחבתמיה. נהי אי הוה מותר בעלמא הוה תמיה לן וכ"ש שמזכירין לשבח ומה הוא שבחן:

    אונס שינהמתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאווה לה כל כך ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות דאמרו בנדרי' (דף כ:):

    פקוליןקוטו"ן:

    דכי הואי התםבארץ ישראל:

    בערבי שבתותזמן עונת פרושים ותלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת:

    שחקי דכיתנאבגדים בלויין של פשתן:

    ולא בפשתןשאינו לבן ואין דם ניכר יפה אלא בעד לבן:

    שחקיםלבנים יותר מן החדשים:

    חישב עליו וכו'דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל:

    לא נטמא כו'דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה:

    נטהר מקצתוכגון חישב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלי אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן (תרומות פ"ט מ"ז) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהרו מלטמא אלמא מטהרא להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן:

    נטהר מקצתושלא נגעו המים אלא בפי הכלי:

    נטהר כולוומדקתני נטהר כולו מכלל דטמא כולו והיכי משכחת לה דנגעה טומאה בכולו:

    שהעבירולשלג:

    על אויר תנורושרץ בתוכו דנטמא מאויר כלי חרס:

    דהתורה העידהכל אשר בתוכו יטמא (ויקרא י״א:ל״ג):

    נדה 17 עמוד א

    1ומשתין מים ערום לפני מטתו, והמשמש מטתו בפני כל חי. אמר ליה רב יהודה לשמואל: ואפי' לפני עכברים? א"ל שיננא, לא! אלא כגון של בית פלוני שמשמשין מטותיהן בפני עבדיהם ושפחותיהם.

    2ואינהו מאי דרוש? (בראשית כב, ה) ״שבו לכם פה עם החמור״ עם הדומה לחמור.

    3רבה בר רב הונא מקרקש זגי דכילתא, אביי באלי דידבי, רבא באלי פרוחי.

    4אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר והמקיז דם ומשמש מטתו.

    5האוכל שום קלוף כו'. ואע"ג דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי רוח רעה שורה עליהן. ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן לית לן בה.

    6והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה. אמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שלנו בכלי מתכות. אמר רב פפא: וכלי נתר ככלי מתכות דמו. וכן אמר רבי יוחנן: והוא שלנו בכלי מתכות, וכלי נתר ככלי מתכות דמו.

    7והלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה, זימנין דמסכנין ליה.

    8והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת. ולא אמרן אלא דשקיל בגנוסטרי, ולא אמרן אלא דשקיל דידיה ודכרעיה, ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו, אבל גז מידי בתרייהו לית לן בה. ולא היא, לכולה מילתא חיישינן.

    Baraita

    9ת"ר ג' דברים נאמרו בצפרנים: שורפן חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע.

    10והמקיז דם ומשמש מטתו דאמר מר: מקיז דם ומשמש מטתו הויין לו בנים ויתקין. הקיזו שניהם ושמשו הויין לו בנים בעלי ראתן. אמר רב: ולא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי לית לן בה.

    11אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר: ״(ויקרא יט״, יח) ״ואהבת לרעך כמוך״. מאי משמע? אמר אביי: שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. אמר רב הונא: ישראל קדושים הם, ואין משמשין מטותיהן ביום.

    12אמר רבא: ואם היה בית אפל מותר, ות"ח מאפיל בכסותו ומשמש.

    13תנן: או תשמש לאור הנר! אימא: תבדוק לאור הנר.

    14ת"ש אע"פ שאמרו: המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה! אימא: הבודק מטתו לאור הנר הרי זה מגונה.

    15תא שמע: ושל בית מונבז המלך היו עושין ג' דברים, ומזכירין אותן לשבח היו משמשין מטותיהם ביום, ובודקין מטותיהם במילא פרהבא, ונוהגין טומאה וטהרה בשלגים. קתני מיהא: משמשין מטותיהן ביום!

    16אימא: בודקין מטותיהם ביום. הכי נמי מסתברא, דאי ס"ד ״משמשין״ מזכירין אותן לשבח? אין ה"נ דאגב דאיכא אונס שינה מגניא באפיה.

    17ובודקין מטותיהן במילא פרהבא מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: אין בודקין את המטה אלא בפקולין או בצמר נקי ורך. אמר רב: היינו דכי הואי התם בערבי שבתות, הוו אמרי: ״מאן בעי פקולי בנהמא״, ולא ידענא מאי קאמרי.

    18אמר רבא: הני שחקי דכיתנא מעלי לבדיקה. איני? והא תנא דבי מנשה: אין בודקין את המטה לא בעד אדום, ולא בעד שחור, ולא בפשתן, אלא בפקולין או בצמר נקי ורך!

    19לא קשיא הא בכיתנא, הא במאני דכיתנא. ואיבעית אימא: הא והא במאני דכיתנא הא בחדתי, הא בשחקי.

    20נוהגין טומאה וטהרה בשלגין. תנן התם: שלג אינו לא אוכל ולא משקה, חישב עליו לאכילה אינו מטמא טומאת אוכלין, למשקה מטמא טומאת משקין.

    21נטמא מקצתו לא נטמא כולו, נטהר מקצתו נטהר כולו.

    22הא גופא קשיא: אמרת ״נטמא מקצתו לא נטמא כולו״, והדר תני ״נטהר מקצתו נטהר כולו״, למימרא דנטמא כולו!

    23אמר אביי: כגון שהעבירו על אויר תנור, דהתורה העידה על כלי חרס׃

    Tosafot

    ומשתין מים ערום לפני מטתודאמר בשבת (דף סב:) דקשה לעניותא ויש ספרים דגרסי הכא משמש מטתו ערום וכן הוא בויקרא רבה וטעמא שיש לו להיות צנוע בשעת תשמיש כדאמרינן בנדרים (דף כ.):

    שמשמשין מטותיהן בפני עבדיהןומיירי בלילה או במקום אפל דבמקום אורה אפי' בלא לפני עבדיהם אסור:

    מקרקש זגיפ"ה פעמונים התלוים בכילה להוציא ממנו בני ביתו וקשה לר"ת דאין זה מדת צניעות ונראה לו כגירסת ר"ח והערוך [ערך גזח'] מקרקש גזי זבובים דאמר בבכורות (דף ז:) דבש הגזין והצירעין והוי דומיא דאביי דבלי דידבי ורבא דבלי פרוחי:

    שורפן חסידדליכא למיחש שמא יתגלו ובערוך [ערך שלש] פירש ששרפת צפורן מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם כדאמר בס"פ כלל גדול (שבת דף עה:) גבי דם הנדה איידי דחלשא לא מצנעה לשונרא ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אע"ג שמזיק לו:

    אימא בודקין מטותיהן ביוםולכן מזכירין לשבח דאע"ג דאמרו ב"ש צריכה ב' עדים על כל תשמיש ותשמיש ולב"ה דיה בב' עדים כל הלילה ומעיינא בהו למחר מ"מ מודו דאם רוצה לעיין בלילה לאור הנר הרשות בידה:

    הא בחדתי הא בשחקיתימה דבפ"ק דשבועות (דף ו:) גבי שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה ומפרש כמו גלימא דכיתנא ושחקיה משמע שהחדש לבן מן הישן וי"ל דהתם בגלימא שאין רגילות לכבס והכא בחלוק וכיוצא בו שמכבסין תדיר ועוד י"ל דהתם לענין חשיבות מיירי כי הנך דלעיל כגון שבור מלכא וריש גלותא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מאן בעי פקולי בנהמאפי׳ לפי שהיו רובן עסוקות בטהרות ועונת ת״ח בלילה שבת כדאיתא בפ׳ מרובה.

    נטמא מקצתו לא נטמא כלופי׳ במגע דכל קורט חשוב לעצמו.

    נטהר מקצתו נטהר כלופי׳ בהשקה. כגון שהוסק באויר תנור פי׳ כאלו כלו מלא טומאה וה״ה בהיסט או באהל המת אלא דחדא מנייהו נקטי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 17a

    Niddah 17a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 533 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מקרקש זגי פעמונים התלויים בכילה שסביב מטתו מקשקשן בעת תשמיש לסור בני ביתו משם:

    באלי דידבי מגרש הזבובים שלא לשמש מטתו בפני כל חי:

    פרוחי יתושים:

    דמו בראשו נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים (יהושע ב׳:י״ט) חובת דמו יהא מוטל בראשנו:

    ומתחייב בנפשו כלומר הוא גורם לעצמו:

    שעבר עליהם הלילה אכולהו קאי אשום ובצל ומשקין:

    בסילתא סל:

    עיקרן שערות שבראש השום והבצל:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 17a · Sefaria

    Tosafot

    ומשתין מים ערום לפני מטתו דאמר בשבת (דף סב:) דקשה לעניותא ויש ספרים דגרסי הכא משמש מטתו ערום וכן הוא בויקרא רבה וטעמא שיש לו להיות צנוע בשעת תשמיש כדאמרינן בנדרים (דף כ.):

    שמשמשין מטותיהן בפני עבדיהן ומיירי בלילה או במקום אפל דבמקום אורה אפי' בלא לפני עבדיהם אסור:

    מקרקש זגי פ"ה פעמונים התלוים בכילה להוציא ממנו בני ביתו וקשה לר"ת דאין זה מדת צניעות ונראה לו כגירסת ר"ח והערוך [ערך גזח'] מקרקש גזי זבובים דאמר בבכורות (דף ז:) דבש הגזין והצירעין והוי דומיא דאביי דבלי דידבי ורבא דבלי פרוחי:

    שורפן חסיד דליכא למיחש שמא יתגלו ובערוך [ערך שלש] פירש ששרפת צפורן מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם כדאמר בס"פ כלל גדול (שבת דף עה:) גבי דם הנדה איידי דחלשא לא מצנעה לשונרא ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אע"ג שמזיק לו:

    אימא בודקין מטותיהן ביום ולכן מזכירין לשבח דאע"ג דאמרו ב"ש צריכה ב' עדים על כל תשמיש ותשמיש ולב"ה דיה בב' עדים כל הלילה ומעיינא בהו למחר מ"מ מודו דאם רוצה לעיין בלילה לאור הנר הרשות בידה:

    הא בחדתי הא בשחקי תימה דבפ"ק דשבועות (דף ו:) גבי שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה ומפרש כמו גלימא דכיתנא ושחקיה משמע שהחדש לבן מן הישן וי"ל דהתם בגלימא שאין רגילות לכבס והכא בחלוק וכיוצא בו שמכבסין תדיר ועוד י"ל דהתם לענין חשיבות מיירי כי הנך דלעיל כגון שבור מלכא וריש גלותא:

    Tosafot on Niddah 17a · Sefaria

    Ritva

    מאן בעי פקולי בנהמא פי׳ לפי שהיו רובן עסוקות בטהרות ועונת ת״ח בלילה שבת כדאיתא בפ׳ מרובה.

    נטמא מקצתו לא נטמא כלו פי׳ במגע דכל קורט חשוב לעצמו.

    נטהר מקצתו נטהר כלו פי׳ בהשקה. כגון שהוסק באויר תנור פי׳ כאלו כלו מלא טומאה וה״ה בהיסט או באהל המת אלא דחדא מנייהו נקטי.

    Ritva on Niddah 17a · Sefaria

    Meiri

    ולעולם יזהר אדם מן הסכנות הן בעניני מאכל ומשתה הן בשאר ענינים ועל זו אמרו המקיז דם ושמש מטתו דמו בראשו:

    אע"פ שהתרנו בדיקת העד לאור הנר מ"מ אינה בדיקה מעולה מפני שאינו נבדק יפה ועיקר הבדיקה ביום וכן עקרו בפקולים ר"ל צמר גפן או צמר נקי ורך או של בגד פשתן ישן וכן צריך שיהא לא שחור ולא אדום אלא לבן כדי שיראו בו טיפי דמים:

    אע"פ שאסור לאדם לשמש מטתו אלא בלילה כל שרואה עצמו מצד טבעו נאנס בשינה בלילה ואי אפשר לו לרצות או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית מותר לו לשמש מטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו כדי שיהו ביאותיו ברצוי ובחבה ולא דרך דריסה וטירוף:

    השלג אינו לא אוכל ולא משקה עד שיחשב עליו לאחד מהם חשב עליו לאכילה דינו כאוכלין ליטמא מתורת אוכל ולטמא אוכלין אחרים בכביצה ושלא להיות לו טהרה עולמית שהרי אוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה חשב עליו למשקה דינו כמשקה לטמא טומאת משקין ברביעית ולטהר במקוה בהשקה ואע"ג דטבילה באוכל ומשקה ליכא ולא הוזכרה אלא באדם וכלים זו אינה מתורת טבילה אלא מתורת זריעה כעין שמצינו בשתילי תרומה שנטמאו שאם שתלן טהורים אלמא זריעה מהניא להו ואף המים כשמשיק אותן עם מי מקוה ר"ל שיהא נותן הכלי מלא מים טמאין במקוה ומכניסתו עד שפתו עד שהמים שבמקוה צפין עליו מעט נעשין משקין שבכלי חבור עם מקוה ובטלים אגבם נטמא מקצתו של שלג זה לא נטמא כלו אפילו חשב עליו למשקה שכל קורט וקורט שבו נחשב הוא אחד בפני עצמו ואם העבירו באויר כלי חרס ששרץ בתוכו נטמא כלו שהתורה העידה על כלי חרס אפילו מלא חרדל שאין טומאה נוגעת לגרגרים שבאמצע שהרי מוקפים הם בחרדל שבסביבותיו וכן הדין בהסיטו זב וזבה או נדה שנטמא כלו הואיל והסיט את הכלי כדין תרוד רקב שמטמא במשא ואינו מטמא במגע ומאחר שנטמא כלו לא נטהר כלו בהשקה שהרי אין מי מקוה נוגעים אלא במה שבפי הכלי:

    Meiri on Niddah 17a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא היו משמשין מטותיהן ביום כו' ולא בעי למימר דאיירי בבית אפל ואגב דאיכא אונס שינה בלילה הזכירן לשבח כדמסיק דאם כן הוה ליה לפרושי דהיו משמשין ביום בבית אפל ועי"ל דלר"י דאית ליה טעמא דיום לא ניתן להריון דליכא למשרי בבית אפל פריך שפיר:

    Chidushei Halachot on Niddah 17a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה הא בחדתי וכו' ומפרש כמו גלימא דכתנא ושהקי' כצ"ל:

    [בא"ד] ועי"ל דהתם לענין השיכות מיירי פירוש דהאב עם התולדה שלו במדרגת הגלימא עם השחקים שלו וכמו כן מדרגת שבור מלכא שהוא היה מלך פרס וריש גלותא:

    Maharam on Niddah 17a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה פקולין קוטו"ן עי' מגילה יז ע"ב ברש"י ד"ה הפקולי ועי' בערוך ערך פקל וצע"ק:

    Gilyon HaShas on Niddah 17a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ שִׁינְנָא, לֹא! אֶלָּא כְּגוֹן: שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בִּפְנֵי עַבְדֵּיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם. יש להקשות למה קראו עתה בשם שִׁינְנָא שהוא רצונו לומר חריף? ונראה לי בס"ד כי ראה שעשה בשאלתו חריפות וחכמה כי היה צריך לשאול כך אפילו בפני בהמה חיה ועוף דאלו מצויים הם לפני בני אדם אבל עכברים אינם מצויים לעמוד במקום אחד ולהסתכל בפני אדם אלא הם חוטפים והולכים ואינם עומדים במקום אחד רגע לראות אלא נעים ונדים והליכתם במרוצה ועל כן אין מן הראוי לשאול 'אֲפִלּוּ בִּפְנֵי עַכְבָּרִים'. אך באמת הוא לא בא לשאול אלא כונתו להעיר ולהקשות בדברי רשב"י ובחכמה דבר דבריו בלשון שאלה ואין זו שאלה אלא הערה וכונתו לומר שיש להעיר בדברי רשב"י שאמר 'בִּפְנֵי כָּל חַי' דקאי על כל מין בעלי חיים ובשלמא בהמות וחיות ועופות יכול להשמר מהם כי עיניו רואות אותם אך עכברים שהם בכלל כל חי דנקיט רשב"י איך ישמר מהם כי הם בחורין ורואין ואינם נראין וכשהבין דכונתו להעיר ומשום דרך כבוד ודרך ארץ אמר דבריו בלשון שאלה להכי אמר לו 'שִׁינְנָא' אך דע דמעיקרא אין כונת רשב"י לומר זאת על בעלי חיים כי אם רק על אדם ורמז בתיבת 'כָּל' לרבות עבדים ושפחות אשר בעיני ההמון נחשבים כבהמות ומורים היתר בהם.

    רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זַגֵּי דְּכִילְתֵּיהּ פירש רש"י ז"ל פעמונים התלוים בכילה מקשקשן כדי לסור בני ביתו משם. וקשיא לי בפירוש זה דנמצא הוא מפרסם תשמישו לפני בני ביתו דבזה יודעים דאותה שעה רוצה לשמש ואין זה דרך צניעות ובפתח עינים הביא מן רבינו תם ז"ל שכתב 'גזי דכליתיה' פירוש מיני צרעין ודבורין עיין שם וזה ניחא שפיר. ונראה לי הא דמגרשין הדבורים והיתושין לאו משום דחוששין לשמש בפני בעלי חיים דאלו ודאי לאו בני הרגשה נינהו אלא עושין כן להחריד את בני אדם שיהיו נזהרין בצניעות זו מאד בראותם דרבנן קפדי אפילו על זבובין.

    חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הֵן, שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ נראה לי בס"ד תיבת הֵן לומר שישארו בכך ואין תקוה שיתבטלו לפי אורך הזמן כאשר היה בזוגות ולזה אמר הן בהווייתן יהיו תמיד כך. והא דאמר מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ כי תחלה מתחייב בנפשו מחמת רוח רעה אשר תדבק בנפשו ואחר כך יגיע מזה נזק לגופו ועל זה אמר דמו בראשו דקאי על נזק גופו. והא דנקיט לשון זה של ' דָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ ' נראה לי בס"ד כי אמרו רבותינו ז"ל לעולם יראה אדם שכינה למעלה מראשו ופרשתי בס"ד כי ראש שם אדם אות א' שהוא צורת וא"ו ושני יודי"ן כמנין שם הוי־ה ברוך הוא ועל זה אומר שכינה למעלה 'מראשו' והנה והאי כאשר תדבק בו רוח רעה ביותר יסתלק ממנו הארת אות א' הרמוז בראשו וישאר בו רק אותיות 'דם' דאדם ולכן אמר 'דָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ' דמו דייקא בראשו דייקא.

    Ben Yehoyada on Niddah 17a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 17, Amud Aleph, about 533 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “ומשתין מים ערום לפני מטתו, והמשמש מטתו…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    2. Segment 214 words

      Opens “ואינהו מאי דרוש? (בראשית כב, ה) ״שבו…”

    3. Segment 313 words

      Opens “רבה בר רב הונא מקרקש זגי דכילתא,…”

      Named: רב הונא, רבה, אביי, רבא.

    4. Segment 437 words

      Opens “אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים הן…”

    5. Segment 531 words

      Opens “האוכל שום קלוף כו'. ואע"ג דמנחי בסילתא…”

    6. Segment 636 words

      Opens “והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה. אמר…”

      Named: רב יהודה, רב פפא, רבי יוחנן, שמואל.

    7. Segment 711 words

      Opens “והלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח…”

    8. Segment 841 words

      Opens “והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים מפני שאשה…”

    9. Segment 911 words

      Opens “ת"ר ג' דברים נאמרו בצפרנים: שורפן חסיד,…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “והמקיז דם ומשמש מטתו דאמר מר: מקיז…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, אביי.

    12. Segment 1211 words

      Opens “אמר רבא: ואם היה בית אפל מותר,…”

      Named: רבא.

    13. Segment 139 words

      Opens “תנן: או תשמש לאור הנר! אימא: תבדוק…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “ת"ש אע"פ שאמרו: המשמש מטתו לאור הנר…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “תא שמע: ושל בית מונבז המלך היו…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “אימא: בודקין מטותיהם ביום. הכי נמי מסתברא,…”

    17. Segment 1737 words

      Opens “ובודקין מטותיהן במילא פרהבא מסייע ליה לשמואל,…”

      Named: רבי שבתות, שמואל.

    18. Segment 1830 words

      Opens “אמר רבא: הני שחקי דכיתנא מעלי לבדיקה.…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1917 words

      Opens “לא קשיא הא בכיתנא, הא במאני דכיתנא.…”

    20. Segment 2023 words

      Opens “נוהגין טומאה וטהרה בשלגין. תנן התם: שלג…”

    21. Segment 219 words

      Opens “נטמא מקצתו לא נטמא כולו, נטהר מקצתו…”

    22. Segment 2218 words

      Opens “הא גופא קשיא: אמרת ״נטמא מקצתו לא…”

    23. Segment 2312 words

      Opens “אמר אביי: כגון שהעבירו על אויר תנור,…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 17a · Segment 6 — “…רב יהודה אמר שמואל: והוא שלנו בכלי מתכות. אמר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 17a · Segment 3 — “…מקרקש זגי דכילתא, אביי באלי דידבי, רבא באלי פרוחי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 17a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026