Talmud Builders

    Niddah 44a

    Back to index

    English translation — Niddah 44a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and he inherits the estate of his mother if she died on the day of his birth; and if he dies, he bequeaths that inheritance to his paternal brothers; and one who kills him is liable for his murder, as it is written: “And he that smites any man mortally shall be put to death” (Leviticus 24:17), i.e., any man, including a child who is one day old; and if he dies, his status in relation to his father and to his mother and to all his relatives, in terms of the halakhot of mourning, is like that of a full-fledged groom [ keḥatan shalem ], whose death is deeply mourned.

    2GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, that the halakhot of menstruation apply even to a one-day-old baby girl, derived? As the Sages taught in a baraita : The verse states: “And if a woman has an issue, and her issue in her flesh is blood, she shall be in her impurity seven days” (Leviticus 15:19). When the verse states “a woman,” I have derived only that the halakhot of menstruation apply to an adult woman. From where do I derive that the impurity of a menstruating woman also applies to a one-day-old baby? The verse states: “And a woman,” to include even a baby girl.

    3The mishna further teaches that a baby girl who is ten days old who experiences an emission of blood for three consecutive days after the conclusion of the seven days fit for menstruation, becomes impure with the impurity of ziva . Again, the Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita : The verse states: “And if a woman has an issue of her blood many days not in the time of her menstruation…she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). When the verse states “a woman,” I have derived only that the halakhot of a zava apply to an adult woman. From where do I derive that the impurity of ziva also applies to a ten-day-old baby? The verse states: “And a woman,” to include even a baby girl.

    4The mishna further teaches that a baby boy, even one who is one day old, can become impure with the impurity of ziva . Once again, the Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita : The verse states with regard to a zav : “When any man has an issue out of his flesh, his issue is impure” (Leviticus 15:2). It would have been enough for the verse to state “a man.” Why must the verse state “any man”? It is in order to include even a one-day-old baby boy who has such a discharge, to teach that he becomes impure with the impurity of ziva . This is the statement of Rabbi Yehuda.

    5Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that this derivation is not necessary, as the verse states: “And of those who have an issue, whether it be a male or a female” (Leviticus 15:33). The phrase “whether it be a male” includes anyone who is a male, whether he is an adult or whether he is a minor; “or a female” includes anyone who is a female, whether she is an adult or whether she is a minor. If so, why must the earlier verse state “any man”? The Torah spoke in the language of people, i.e., this emphasis is not unusual and therefore one should not derive a halakha from the superfluous word.

    6The mishna teaches: And a one-day-old baby becomes impure with the impurity of leprous marks. The Gemara explains that this is derived from that which is written with regard to leprous marks: “When a person shall have in the skin of his flesh” (Leviticus 13:2). This serves to include anyone who is a person, irrespective of age.

    7The mishna further teaches: And a one-day-old baby becomes impure with impurity imparted by a corpse. The Gemara explains that this is derived from that which is written in the context of purification from impurity imparted by a corpse: “And a pure person shall take hyssop, and dip it in the water, and sprinkle it upon the tent, and upon all the vessels, and upon the people that were there” (Numbers 19:18). This apparently superfluous mention of “people” serves to include anyone who is a person, irrespective of age.

    8The mishna also teaches: And a one-day-old baby creates a levirate bond requiring the widow of his childless brother to enter into levirate marriage with him. The Gemara explains that this is derived from that which is written: “If brothers dwell together and one of them dies, and he has no child, the wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin. Her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife, and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5). This verse is referring to brothers who had one dwelling in the world, i.e., who were alive at the same time, which includes a baby who was born the day his brother died.

    9The mishna teaches: And a one-day-old baby exempts his widowed mother from the obligation of levirate marriage. The Gemara explains the derivation: The Merciful One states: “And one of them dies, and he has no child” (Deuteronomy 25:5), and this late husband has a child, albeit one who is one day old.

    10The mishna teaches: And a one-day-old baby enables his mother, an Israelite woman who is no longer married to his father, a priest, to continue to partake of teruma . The Gemara explains that this is as it is written, with regard to those who are entitled to partake of teruma on account of a priest: “And those who are born in his house, they may eat [ yokhelu ] of his bread” (Leviticus 22:11). Read into the verse: Those who are born in his house enable others to eat [ ya’akhilu ] of his bread, i.e., on account of her son the priest, the Israelite mother may continue to partake of teruma even after the death of his father.

    11§ The mishna also teaches: And a one-day-old baby disqualifies his mother, the daughter of a priest who is no longer married to his father, an Israelite man, from continuing to partake of teruma . The Gemara explains that the reason is that the Merciful One states: “But if a priest’s daughter becomes a widow, or divorced, and has no child, and is returned to her father’s house, as in her youth, she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13), and this daughter of a priest has a child.

    12The Gemara asks: Why state specifically that she has a child? Even if she has a fetus in her womb from an Israelite man, the same halakha applies, as it is written: “As in her youth,” which excludes a pregnant woman, since her pregnancy has changed her physical state from that of her youth.

    13The Gemara answers that both derivations are necessary. As, if the Merciful One had written only: “And has no child,” I would say that the reason the daughter of a priest who has a child from an Israelite man may no longer partake of teruma is due to the fact that at the outset, before she married, she was one body, and now she has developed into two bodies, herself and her child. But here, in a case when she is merely pregnant, when at the outset she was one body and now she remains one body, one might say that she should be permitted to partake of teruma . Therefore, the Merciful One writes: “As in her youth.”

    14And by contrast, if the Merciful One had written only: “As in her youth,” I would say that the reason that the daughter of a priest who is pregnant from an Israelite man may no longer partake of teruma is due to the fact that at the outset she had an empty body and now she has a full body, and consequently she is not returning to her father’s household in her initial state. But here, after she has given birth, where at the outset she had an empty body and now she still has an empty body, one might say that she should be permitted to partake of teruma . Therefore, the Merciful One writes: “And has no child.” Therefore, both derivations are necessary.

    15The Gemara asks: The need for both verses has been resolved, but the mishna remains difficult: What is the reason the mishna is referring specifically to a baby who is one day old, when, as stated above, the same halakha applies even to a fetus? Rav Sheshet said: Here we are dealing with a priest who has two wives: One who is a divorcée, as she was previously divorced from another man, and who was therefore married to this priest in violation of halakha , and one who is not a divorcée. And he has sons from the wife who is not a divorcée, and he has a baby boy who is one day old from the wife who is a divorcée. This son is disqualified from the priesthood and may not partake of teruma .

    16Rav Sheshet continues: The mishna is teaching that this baby disqualifies his father’s Canaanite slaves from partaking of teruma again. Since this child is entitled to a portion of his father’s inheritance, which includes his slaves, they may no longer partake of teruma due to his presence in the world. And the mishna teaches this to exclude the opinion of Rabbi Yosei, who said that a fetus also disqualifies his father’s slaves from partaking of teruma . For this reason, the tanna of the mishna teaches us that with regard to a one-day-old baby boy, yes, he disqualifies his father’s slaves from partaking of teruma , but a fetus does not.

    17§ The mishna teaches that this baby inherits and he bequeaths. The Gemara asks: From whom does he inherit? It must be from his father. And to whom does he bequeath? Presumably, he bequeaths to his paternal brother, in a case where the baby inherited his father’s property and then died on the same day, as maternal half-brothers do not inherit from each other. The Gemara raises a difficulty with regard to this interpretation: What is the novelty of the halakha that the brother of this one-day-old baby inherits from him? After all, if the surviving brother wants, let him inherit from his father, and if he wants, let him inherit from the one-day-old baby. Either way, he receives his late father’s property.

    18Rav Sheshet said: The mishna is teaching that a one-day-old baby inherits his mother’s property if she died on the day he was born, so that he is able to bequeath it, even if he dies after a day, to his heirs who are not the mother’s heirs, e.g., a paternal half-brother. And in such a case it is specifically when he is at least one day old that he inherits from his mother and bequeaths the property to his paternal half-brothers, but a fetus, whose mother died before he emerged, does not inherit from his mother. What is the reason for this? The reason is that presumably the fetus died first, before its mother died, and there is a halakha that a son does not inherit from his mother

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ונוחל ומנחילמפרש בגמרא:

    כחתן שלםמפרש בגמרא:

    גמ' אשהואשה כי תהיה זבה וגו' והאי קרא בנדה משתעי:

    בת עשרה ימים כו'ואשה כי תזוב זוב דמה קא דריש:

    אדםמשמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב (במדבר ל״א:ל״ה) ונפש אדם מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי קרא:

    נפשותכל שיש בו נפש:

    כנעוריהושבה אל בית אביה כנעוריה כלומר אם דומה לימי נעורים ושבה ואם לאו לא תשוב:

    קראי אתרוץדתרוייהו צריכי:

    אלא מתניתיןמדנקט יום אחד ולא נקט עובר דוקא נקט:

    אמר רב ששתהאי פוסל לאו אאמו קאי אלא אעבדיו קאי והכא בכהן שהיו לו שתי נשים וכו':

    אחת גרושהשהיתה גרושה ועבר ונשאה:

    ויש לו בנים משאינה גרושהוהן כהנים כשרים ועבדים שנפלו להן בירושה אוכלין בתרומה בשבילן דכתיב (ויקרא כ״ב:י״א) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו':

    ויש לו בן יום אחד מן הגרושהוהוא חלל ואינו ראוי לכהונה ויש לו חלק בעבדים ופוסל את כולן מן התרומה שאין אנו יודעין לברור מי מגיע לחלקו. ודוקא בן יום אחד דראוי לירושה אבל כל זמן שלא נולד אוכלין כולן דאין זכייה לעובר:

    ולאפוקי מדר' יוסידאמר במסכת יבמות בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות דף סז.) יש לו זכייה ואפילו הוא במעי אשה זרה הכשרה לכהונה פוסלה דקסבר כל זמן שהוא במעי זרה זר הוא וכל שכן האי דבמעי גרושה הוא דאפילו כשיולד לא יהא ראוי:

    לאחיו מן האבדהא אין ירושה אלא לקרובי האב:

    אי בעי מאבוה לירתאפי' חשיבנא ליה כמאן דליתיה ירתי לאחר מיתת אביהם ואיהו מאי אהני:

    נוחל בנכסי האםאם מתה אמו ביום שנולד הרי הוא יורשה וכשמת הוא באין אחיו מאביו ויורשין הימנו נכסי אמו דאי לאו איהו הוו שקלי ליה קרובי האם דבן נוחל את אמו. אבל האם אינה נוחלת את בנה וכל שכן קרובי האם שאין נוחלין אותו דכתיב (במדבר א׳:ב׳) למשפחותם לבית אבותם משפחת האם אינה קרויה משפחה:

    אבל עוברשבמעיה אם מתה מעוברת אינו נוחל להנחיל את קרוביו מן האב:

    נדה 44 עמוד א

    1ונוחל ומנחיל, וההורגו חייב, והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם.

    Gemara

    2מנהני מילי? דת"ר ״אשה״ אין לי אלא אשה, בת יום אחד לנדה מנין? ת"ל ״ואשה״.

    3בת י' ימים לזיבה מנא ה"מ דת"ר ״אשה״ אין לי אלא אשה, בת י' ימים לזיבה מנין? ת"ל ״ואשה״.

    4תינוק בן יום אחד כו'. מנא הני מילי? דת"ר (ויקרא טו, ב) ״איש איש״ מה ת"ל ״איש איש״? לרבות בן יום אחד שמטמא בזיבה, דברי רבי יהודה.

    5רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: (ויקרא טו, לג) ״והזב את זובו לזכר ולנקבה״, ״לזכר״ כל שהוא, בין גדול בין קטן, ״לנקבה״ כל שהיא, בין גדולה בין קטנה. אם כן מה ת"ל ״איש איש״? דברה תורה כלשון בני אדם.

    6ומטמא בנגעים. דכתיב: ״(ויקרא יג״, ב) ״אדם כי יהיה בעור בשרו״ ״אדם״, כל שהו.

    7ומטמא בטמא מת. דכתיב: ״(במדבר יט״, יח) ״ועל הנפשות אשר היו שם״ נפש כל דהו.

    8וזוקק ליבום. דכתיב: ״(דברים כה״, ה) כי ישבו אחים יחדיו אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם.

    9ופוטר מן היבום. (דברים כה, ה) ״ובן אין לו״ אמר רחמנא, והא אית ליה.

    10ומאכיל בתרומה. דכתיב: ״(ויקרא כב״, יא) ״ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו״, קרי ביה: ״יאכילו בלחמו״.

    11ופוסל מן התרומה. (ויקרא כב, יג) ״וזרע אין לה״ אמר רחמנא והא אית לה.

    12מאי איריא זרע? אפילו עובר נמי! דכתיב ״כנעוריה״ פרט למעוברת.

    13צריכי דאי כתב רחמנא ״וזרע אין לה״, משום דמעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי, אבל הכא דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא אימא תיכול, כתב רחמנא ״כנעוריה״.

    14ואי כתב רחמנא ״כנעוריה״, משום דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה מליא, אבל הכא דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה סריקא, אימא תיכול צריכא.

    15קראי אתרוץ, אלא מתניתין מאי אריא ״בן יום אחד״? אפי' עובר נמי! אמר רב ששת: הב"ע בכהן שיש לו שתי נשים, אחת גרושה ואחת שאינה גרושה, ויש לו בנים משאינה גרושה, ויש לו בן יום אחד מן הגרושה.

    16דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה, ולאפוקי מדר' יוסי, דאמר: עובר נמי פוסל, קמ"ל בן יום אחד אין, עובר לא.

    17נוחל ומנחיל. נוחל, ממאן? מאביו. ומנחיל, למאן? לאחיו מאביו. אי בעי מאבוה לירתי ואי בעי מיניה לירתי׃

    18אמר רב ששת: נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב. ודוקא בן יום אחד, אבל עובר לא. מ"ט דהוא מיית ברישא, ואין הבן יורש את אמו׃

    Tosafot

    כנעוריה פרט למעוברתואם תאמר תיפוק ליה מוזרע אין לה עיין עליה כי היכי דפסלינן בריש החולץ (יבמות לה:) חליצת מעוברת מאין לו עיין עליו וי"ל דהתם לא קאמר אלא עיין והמתן אם יהיה ולד של קיימא אבל לא מיפטרא מן היבום משום דכתיב אין לו וה"נ לא מיפסלא מן התרומה בהכי:

    אמר רב ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו ב' נשיםוא"ת למה לי ב' נשים לוקמה באשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה דדוקא בן יום אחד פוסל ולא עובר ואכלי העבדים בשביל כל המשפחה כולה לרבנן דר' יוסי כדאמר ביבמות בפרק אלמנה (דף סז.) ועוד הקשה ה"ר אפרים דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמב.) אמר רב ששת אחד זה ואחד זה קנה בין מזכה לעובר בין לכשתלד ופריך ליה ממתני' דבן יום אחד נוחל אבל עובר לא ומשני דהתם משום דאיהו מיית ברישא והשתא ליפרוך מרישא דבן יום אחד פוסל אבל עובר לא משום דעובר לית ליה זכייה כדמפרש הכא רב ששת גופיה ולא ה"מ לשנויי מידי וי"ל דסבר רב ששת דלרבנן דר' יוסי נמי עובר אית ליה זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל משום סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוה ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן כדחייש רבי יוסי ולהכי אוקי הכא בכהן שיש לו ב' נשים ויש לו בנים משאינה גרושה דכיון דיש לו בנים לא פסיל עובר אף ע"ג דיש לו זכייה דלא חיישינן למיעוט הזכרים כדפי' אבל אם אין לו בנים פוסל עובר גם לרבנן דאית ליה זכייה דבין הוא זכר בין היא נקבה הרי הן שלה ופליג רב ששת אשמואל דאמר בפרק אלמנה (יבמות דף סז.) דלרבנן אוכלין בשביל כל המשפחה כולה דסבר שמואל דלרבנן לית ליה זכייה לעובר והשתא ניחא הא דקאמר התם רב ששת מנא אמינא לה דתניא גר שמת כו' ולא דחי ליה דהך ברייתא כר' יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא דלא חיישי למיעוטא כדפי' ואם תאמר דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמב.) גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיתה אשתו מעוברת לא קנו שמעו אחרי כן שהפילה אשתו המחזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה אמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלבסוף הפילה הא בפ' אלמנה (יבמות סז:) אמרינן דזכרים הוו מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בעבדים וי"ל דהתם משום דתלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית ליה זכייה:

    ואי בעי מיניה לירות כו'וא"ת דבפרק מי שמת (ב"ב קמב.) דפריך לרב ששת מהך דבן יום א' נוחל ומנחיל אבל עובר לא ומשני נוחל את האם להנחיל לאחים מן האב והשתא מה היתה סברת המקשה דע"כ צריך לומר כדמשני רב ששת דאי לאו הכי תקשה ליה אי בעי מיניה לירות אי בעי מאבוה לירות כדמקשה הכא וי"ל דיפרש כמר בריה דרב יוסף שממעט בחלק בכורה אבל עובר לא ולאו משום וילדו לו אלא משום דעובר לית ליה זכייה א"נ ידע שפיר כדמשני רב ששת נוחל את האם להנחיל לאחיו מן האב אך היה סבור דאיהי מייתא ברישא וקאמר עובר לא משום דלא קנה ובשילהי פ"ק דערכין (דף ז.) דאמר שמואל אשה שיצתה ליהרג מכין אותה כנגד הריון שלה כדי שימות הולד תחלה הא לאו הכי הולד מת לבסוף ופריך ליה מהא דבן יום אחד נוחל אלמא ולד מת תחלה הוה מצי לשנויי אבל עובר לא לומר שממעט בחלק בכור כדאמר בשמעתין אלא דניחא ליה לאוקמי מילתא דרב ששת דאמר הכא איהו מיית ברישא אליבא דשמואל ולחלק האמת שיש חילוק בין מתה לנהרגה:

    איהו מיית ברישאוהא דתנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי יש חילוק בין מתה לנהרגה כדאמר בערכין (דף ז.) והא דאמר נמי בהשוחט במתה אמה והדר ילידתיה היינו נמי כשנהרגה אי נמי כגון דמתה אמו מחמת לידה דכיון דעקר הולד לצאת אז לא מיית כדאמר שמואל שילהי פ"ק דערכין (דף ז.) ישבה על המשבר ומתה מחתכין אותה בשבת ומוציאין הולד וא"ת אם כן עובר נוחל ומנחיל בישבה על המשבר ומתה תחלה י"ל דאין הכי נמי ונקט בן יום אחד משום דפסיקא ליה דנוחל ומנחיל אבל עובר לא פסיקא ליה ומיהא בן יום אחד ההורגו חייב דקתני אבל עובר לא היינו אפילו נהרגה או ישבה על המשבר עד שיצא ראשו כדתנן במסכת אהלות פ"ז (משנה ו) ומייתי לה בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עב:) אשה המקשה חותך אבר יצא ראשו אין דוחין נפש מפני נפש ומיהו אפשר דדוקא היכא דאמו חיה לא מיחייב ההורגו עד שיצא ראשו שתלוי קצת בחיות אמו אבל היכא דמתה חייב משום דכמונח בקופסא דמי וא"ת אם תמצי לומר דמותר להורגו בבטן אפי' מתה אמו ולא הוי כמונח בקופסא אמאי מחללין עליו את השבת שמביאין סכין דרך ר"ה לקרוע האם כדמוכח בפ' קמא דערכין (דף ז:) וי"ל דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אף ע"ג דמותר להרגו דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור כדאמר פרק הנשרפין (סנהדרין עח.) דרוב גוססים למיתה ומחללין את השבת עליו כדאמר פרק בתרא דיומא (ד' פד:) דאין מהלכין בפקוח נפש אחר הרוב:

    License: unknown

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לזכר כל שהוא זכר ולנקבה כל שהוא נקבהקשיא לי רבנן נמי אמאי לא דייקי לה מהא דר' יוחנן ואיצטריכו למידק מריבויא דאיש איש, דזכר ונקבה ודאי כל שהוא זכר ונקבה משמע וכדדייקינן לכולי עלמא בסמוך ומטמא בנגעים מדכתיב אדם כל שהוא אדם ואע"ג דלרבנן איצטריך האי לזכר ולנקבה לרבות מעיינות מצורע ומצורעת כדאיתא לעיל בפרק בנות הכותיים (נדה לד, ב) מכל מקום תרווייהו שמעת מינה מדכתב רחמנא לזכר ולנקבה ולא כתיב לאיש ולאשה הילכך ממילא שמעת מינה כל שהוא זכר וכל שהיא נקבה. וי"ל דלרבנן איצטריך למעוטי טומטום ואנדרוגינוס כדדרשינן מקרא דמזכר ועד נקבה תשלחו לעיל בפרק המפלת (נדה כח, א) למעוטי טומטום ואנדרוגינוס. וא"ת אדרבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס הא נפקא להו ממזכר ועד נקבה תשלחו כדאיתא התם. נ"ל דההוא איצטריך לאשמועינן שאינן חייבין על ביאת מקדש והכא אשמועינן שאינן בתורת זיבה כלל ואין שורפין עליהן את התרומה ודלא כרב דאמר בפרק המפלת ששורפין עליהן את התרומה ורב תנא הוא ופליג אי נמי ר' יוחנן בן ברוקה את ליה הכין, אלא דלא מיחוור דנימא דרבנן פליגי בהא דלא שמעינן להו הכין. אלא דאיכא למימר דאיצטריך להו לרבנן כוליה קרא לרבות מעיינות מצורע ומצורעת ולא תידוק מינה אם כן ליכתוב לאיש ולאשה, ותדע לך מדאקשינן עליה דרב לעיל בפרק המפלת (שם ע"ב) ורב מאי שנא ביאת המקדש דלא דכתיב מזכר ועד נקבה תרומה לא ישרוף דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. ופרקינן ההוא מיבעי ליה לכדר' יצחק דאמר ר' יצחק לזכר לרבות מצורע למעיינותיו וכו' ולא דייקינן עליה אי הכי ליכתוב לאיש ולאשה כנ"ל.

    ומטמא בטומאת מתוא"ת והא כתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא לא היא דבפרק כריתות מקשי הכי ופריק איש למעוטי קטן מכרת.

    ומטמא בנגעיםואע"ג דכתיב איש צרוע דמשמע גדול ולא קטן הא אמרינן התם בפ"ק דערכין (ג, א) איש למה לי לכדתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר והצרוע הרי כאן שניהם א"כ מה תלמוד לומר איש לענין שלמטה איש פורע ופורם ואין אשה פורעת ופורמת.

    הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בן אחד מן הגרושה וכו'. ולאפוקי מדר' יוסי דאמר העובר פוסל פרש"י ז"ל והרב אלפסי ז"ל דטעמא משום דעובר אין לו זכייה ואינו נכון דרב ששת דמתרץ לה הכין אית ליה בהדיא בריש פרק מי שמת (בבא בתרא קמב, א) דהמזכה לעובר קנה. ועוד דאם איתא למה ליה דנקט לה הכא בשיש לו שתי נשים לימא בכהן שיש לו אשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה דבן יום אחד אין עובר לא משום שאין לו זכייה והעובר אוכל בשביל משפחה וכדתניא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א) יש לו בנים אוכלים בשביל בנים אין לו בנים אוכלין בשביל אחין אין לו אחין אוכלין בשביל משפחה כולה. ועוד דהתם בריש פרק מי שמת אותבינן עליה דרב ששת דאמר המזכר לעובר קנה מסיפא דהא מתניתין דקתני נוחל ומנחיל בן יום א' אין עובר לא ופירקה כדפרקינן הכא נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב בן יום א' אין עובר לא מאי טעמא איהו מיית ברישא ואם איתא לותביה מרישא דקתני ופוסל מן התרומה בן יום אחד אין עובר לא אלמא עובר אין לו זכייה אלא ודאי עובר אית ליה זכייה לרב ששת מיהא, דהוא מודה בהאי אקומת' והכא היינו טעמא משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוט מפילות למחצה נקבות והוו להו זכרים בני קיימא מיעוט' ולא חיישינן למיעוטא הילכך בן יום א' פוסל עובר אינו פוסל אבל לדברי ר' יוסי דחייש למיעוטא אפילו עובר פוסל והכי איתא בהדיא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (שם).

    מאי טעמא הוא מיית ברישאואם תאמר אם כן בן פקועה היכי משכחת לה ועוד דאמרינן בשילהי פרק השוחט (חולין לח, ב) דמתה והדר יולדת ואמרינן נמי בשילהי פרק קמא דערכין (ז, א) האשה שהיא יושבת על המשבר ומתה בשבת מביאים סכין וקורעין אותה ומוציאין הולד ממנה אלמא אע"ג דאיהי מתה אכתי איפשר לו לולד לחיות. י"ל דלא אמרינן איהו מאית ברישא אלא כשמתה האם ע"י מלאך המות מחמת חולי וכדאמרינן התם בפרק קמא דערכין האשה שיוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד תחלה ואקשינן עלה ממתניתין דהכא דאלמא איהו מאית ברישא ופרקינן הני מילי לגבי מיתה דאגב דולד זוטר חיותיה עיילא ביה טפה דמלאך המות וחתוך להו לסמנין בל נהרגה איהי מתה ברישא וה"ה למתה מחמת קושי לידה

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 44a

    Niddah 44a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 368 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ונוחל ומנחיל מפרש בגמרא:

    כחתן שלם מפרש בגמרא:

    גמ' אשה ואשה כי תהיה זבה וגו' והאי קרא בנדה משתעי:

    בת עשרה ימים כו' ואשה כי תזוב זוב דמה קא דריש:

    אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב (במדבר ל״א:ל״ה) ונפש אדם מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי קרא:

    נפשות כל שיש בו נפש:

    כנעוריה ושבה אל בית אביה כנעוריה כלומר אם דומה לימי נעורים ושבה ואם לאו לא תשוב:

    קראי אתרוץ דתרוייהו צריכי:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 44a · Sefaria

    Tosafot

    כנעוריה פרט למעוברת ואם תאמר תיפוק ליה מוזרע אין לה עיין עליה כי היכי דפסלינן בריש החולץ (יבמות לה:) חליצת מעוברת מאין לו עיין עליו וי"ל דהתם לא קאמר אלא עיין והמתן אם יהיה ולד של קיימא אבל לא מיפטרא מן היבום משום דכתיב אין לו וה"נ לא מיפסלא מן התרומה בהכי:

    אמר רב ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו ב' נשים וא"ת למה לי ב' נשים לוקמה באשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה דדוקא בן יום אחד פוסל ולא עובר ואכלי העבדים בשביל כל המשפחה כולה לרבנן דר' יוסי כדאמר ביבמות בפרק אלמנה (דף סז.) ועוד הקשה ה"ר אפרים דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמב.) אמר רב ששת אחד זה ואחד זה קנה בין מזכה לעובר בין לכשתלד ופריך ליה ממתני' דבן יום אחד נוחל אבל עובר לא ומשני דהתם משום דאיהו מיית ברישא והשתא ליפרוך מרישא דבן יום אחד פוסל אבל עובר לא משום דעובר לית ליה זכייה כדמפרש הכא רב ששת גופיה ולא ה"מ לשנויי מידי וי"ל דסבר רב ששת דלרבנן דר' יוסי נמי עובר אית ליה זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל משום סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוה ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן כדחייש רבי יוסי ולהכי אוקי הכא בכהן שיש לו ב' נשים ויש לו בנים משאינה גרושה דכיון דיש לו בנים לא פסיל עובר אף ע"ג דיש לו זכייה דלא חיישינן למיעוט הזכרים כדפי' אבל אם אין לו בנים פוסל עובר גם לרבנן דאית ליה זכייה דבין הוא זכר בין היא נקבה הרי הן שלה ופליג רב ששת אשמואל דאמר בפרק אלמנה (יבמות דף סז.) דלרבנן אוכלין בשביל כל המשפחה כולה דסבר שמואל דלרבנן לית ליה זכייה לעובר והשתא ניחא הא דקאמר התם רב ששת מנא אמינא לה דתניא גר שמת כו' ולא דחי ליה דהך ברייתא כר' יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא דלא חיישי למיעוטא כדפי' ואם תאמר דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמב.) גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיתה אשתו מעוברת לא קנו שמעו אחרי כן שהפילה אשתו המחזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה אמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלבסוף הפילה הא בפ' אלמנה (יבמות סז:) אמרינן דזכרים הוו מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בעבדים וי"ל דהתם משום דתלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית ליה זכייה:

    ואי בעי מיניה לירות כו' וא"ת דבפרק מי שמת (ב"ב קמב.) דפריך לרב ששת מהך דבן יום א' נוחל ומנחיל אבל עובר לא ומשני נוחל את האם להנחיל לאחים מן האב והשתא מה היתה סברת המקשה דע"כ צריך לומר כדמשני רב ששת דאי לאו הכי תקשה ליה אי בעי מיניה לירות אי בעי מאבוה לירות כדמקשה הכא וי"ל דיפרש כמר בריה דרב יוסף שממעט בחלק בכורה אבל עובר לא ולאו משום וילדו לו אלא משום דעובר לית ליה זכייה א"נ ידע שפיר כדמשני רב ששת נוחל את האם להנחיל לאחיו מן האב אך היה סבור דאיהי מייתא ברישא וקאמר עובר לא משום דלא קנה ובשילהי פ"ק דערכין (דף ז.) דאמר שמואל אשה שיצתה ליהרג מכין אותה כנגד הריון שלה כדי שימות הולד תחלה הא לאו הכי הולד מת לבסוף ופריך ליה מהא דבן יום אחד נוחל אלמא ולד מת תחלה הוה מצי לשנויי אבל עובר לא לומר שממעט בחלק בכור כדאמר בשמעתין אלא דניחא ליה לאוקמי מילתא דרב ששת דאמר הכא איהו מיית ברישא אליבא דשמואל ולחלק האמת שיש חילוק בין מתה לנהרגה:

    איהו מיית ברישא והא דתנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי יש חילוק בין מתה לנהרגה כדאמר בערכין (דף ז.) והא דאמר נמי בהשוחט במתה אמה והדר ילידתיה היינו נמי כשנהרגה אי נמי כגון דמתה אמו מחמת לידה דכיון דעקר הולד לצאת אז לא מיית כדאמר שמואל שילהי פ"ק דערכין (דף ז.) ישבה על המשבר ומתה מחתכין אותה בשבת ומוציאין הולד וא"ת אם כן עובר נוחל ומנחיל בישבה על המשבר ומתה תחלה י"ל דאין הכי נמי ונקט בן יום אחד משום דפסיקא ליה דנוחל ומנחיל אבל עובר לא פסיקא ליה ומיהא בן יום אחד ההורגו חייב דקתני אבל עובר לא היינו אפילו נהרגה או ישבה על המשבר עד שיצא ראשו כדתנן במסכת אהלות פ"ז (משנה ו) ומייתי לה בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עב:) אשה המקשה חותך אבר יצא ראשו אין דוחין נפש מפני נפש ומיהו אפשר דדוקא היכא דאמו חיה לא מיחייב ההורגו עד שיצא ראשו שתלוי קצת בחיות אמו אבל היכא דמתה חייב משום דכמונח בקופסא דמי וא"ת אם תמצי לומר דמותר להורגו בבטן אפי' מתה אמו ולא הוי כמונח בקופסא אמאי מחללין עליו את השבת שמביאין סכין דרך ר"ה לקרוע האם כדמוכח בפ' קמא דערכין (דף ז:) וי"ל דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אף ע"ג דמותר להרגו דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור כדאמר פרק הנשרפין (סנהדרין עח.) דרוב גוססים למיתה ומחללין את השבת עליו כדאמר פרק בתרא דיומא (ד' פד:) דאין מהלכין בפקוח נפש אחר הרוב:

    Tosafot on Niddah 44a · Sefaria · unknown

    Rashba

    לזכר כל שהוא זכר ולנקבה כל שהוא נקבה קשיא לי רבנן נמי אמאי לא דייקי לה מהא דר' יוחנן ואיצטריכו למידק מריבויא דאיש איש, דזכר ונקבה ודאי כל שהוא זכר ונקבה משמע וכדדייקינן לכולי עלמא בסמוך ומטמא בנגעים מדכתיב אדם כל שהוא אדם ואע"ג דלרבנן איצטריך האי לזכר ולנקבה לרבות מעיינות מצורע ומצורעת כדאיתא לעיל בפרק בנות הכותיים (נדה לד, ב) מכל מקום תרווייהו שמעת מינה מדכתב רחמנא לזכר ולנקבה ולא כתיב לאיש ולאשה הילכך ממילא שמעת מינה כל שהוא זכר וכל שהיא נקבה. וי"ל דלרבנן איצטריך למעוטי טומטום ואנדרוגינוס כדדרשינן מקרא דמזכר ועד נקבה תשלחו לעיל בפרק המפלת (נדה כח, א) למעוטי טומטום ואנדרוגינוס. וא"ת אדרבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס הא נפקא להו ממזכר ועד נקבה תשלחו כדאיתא התם. נ"ל דההוא איצטריך לאשמועינן שאינן חייבין על ביאת מקדש והכא אשמועינן שאינן בתורת זיבה כלל ואין שורפין עליהן את התרומה ודלא כרב דאמר בפרק המפלת ששורפין עליהן את התרומה ורב תנא הוא ופליג אי נמי ר' יוחנן בן ברוקה את ליה הכין, אלא דלא מיחוור דנימא דרבנן פליגי בהא דלא שמעינן להו הכין. אלא דאיכא למימר דאיצטריך להו לרבנן כוליה קרא לרבות מעיינות מצורע ומצורעת ולא תידוק מינה אם כן ליכתוב לאיש ולאשה, ותדע לך מדאקשינן עליה דרב לעיל בפרק המפלת (שם ע"ב) ורב מאי שנא ביאת המקדש דלא דכתיב מזכר ועד נקבה תרומה לא ישרוף דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. ופרקינן ההוא מיבעי ליה לכדר' יצחק דאמר ר' יצחק לזכר לרבות מצורע למעיינותיו וכו' ולא דייקינן עליה אי הכי ליכתוב לאיש ולאשה כנ"ל.

    ומטמא בטומאת מת וא"ת והא כתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא לא היא דבפרק כריתות מקשי הכי ופריק איש למעוטי קטן מכרת.

    ומטמא בנגעים ואע"ג דכתיב איש צרוע דמשמע גדול ולא קטן הא אמרינן התם בפ"ק דערכין (ג, א) איש למה לי לכדתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר והצרוע הרי כאן שניהם א"כ מה תלמוד לומר איש לענין שלמטה איש פורע ופורם ואין אשה פורעת ופורמת.

    הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בן אחד מן הגרושה וכו'. ולאפוקי מדר' יוסי דאמר העובר פוסל פרש"י ז"ל והרב אלפסי ז"ל דטעמא משום דעובר אין לו זכייה ואינו נכון דרב ששת דמתרץ לה הכין אית ליה בהדיא בריש פרק מי שמת (בבא בתרא קמב, א) דהמזכה לעובר קנה. ועוד דאם איתא למה ליה דנקט לה הכא בשיש לו שתי נשים לימא בכהן שיש לו אשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה דבן יום אחד אין עובר לא משום שאין לו זכייה והעובר אוכל בשביל משפחה וכדתניא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א) יש לו בנים אוכלים בשביל בנים אין לו בנים אוכלין בשביל אחין אין לו אחין אוכלין בשביל משפחה כולה. ועוד דהתם בריש פרק מי שמת אותבינן עליה דרב ששת דאמר המזכר לעובר קנה מסיפא דהא מתניתין דקתני נוחל ומנחיל בן יום א' אין עובר לא ופירקה כדפרקינן הכא נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב בן יום א' אין עובר לא מאי טעמא איהו מיית ברישא ואם איתא לותביה מרישא דקתני ופוסל מן התרומה בן יום אחד אין עובר לא אלמא עובר אין לו זכייה אלא ודאי עובר אית ליה זכייה לרב ששת מיהא, דהוא מודה בהאי אקומת' והכא היינו טעמא משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוט מפילות למחצה נקבות והוו להו זכרים בני קיימא מיעוט' ולא חיישינן למיעוטא הילכך בן יום א' פוסל עובר אינו פוסל אבל לדברי ר' יוסי דחייש למיעוטא אפילו עובר פוסל והכי איתא בהדיא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (שם).

    מאי טעמא הוא מיית ברישא ואם תאמר אם כן בן פקועה היכי משכחת לה ועוד דאמרינן בשילהי פרק השוחט (חולין לח, ב) דמתה והדר יולדת ואמרינן נמי בשילהי פרק קמא דערכין (ז, א) האשה שהיא יושבת על המשבר ומתה בשבת מביאים סכין וקורעין אותה ומוציאין הולד ממנה אלמא אע"ג דאיהי מתה אכתי איפשר לו לולד לחיות. י"ל דלא אמרינן איהו מאית ברישא אלא כשמתה האם ע"י מלאך המות מחמת חולי וכדאמרינן התם בפרק קמא דערכין האשה שיוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד תחלה ואקשינן עלה ממתניתין דהכא דאלמא איהו מאית ברישא ופרקינן הני מילי לגבי מיתה דאגב דולד זוטר חיותיה עיילא ביה טפה דמלאך המות וחתוך להו לסמנין בל נהרגה איהי מתה ברישא וה"ה למתה מחמת קושי לידה

    Rashba on Niddah 44a · Sefaria

    Ritva

    לזכר כל שהוא בין גדול בין קטן פי׳ דלישנא דזכר ונקבה ודאי משמע כן בין גדולים בין קטנים וכדאמרי׳ נמי לקמן דאדם משמע בין גדול בין קטן ורבנן דרשי מיניה הא דאמרינן לעיל בפרק בנות הכותים לרבות מצורע למעינותיו ומצורעת למעינותיה ולר׳ ישמעאל תרוייהו ש״מ וכדכתיבנא התם אבל לרבנן כוליה לדרשא למצורע ומצורעת למעינותיהם אתא דכיון דכתיב איש איש ולית להו דברה תורה כלשון בני אדם ניחא ליה למדרש קטן וקטנה מאיש איש ולזכר ולמצורע למעינותיו ויש מקשים דהא מבעי ליה האי קרא למעוטי טומטום ואנדרוגינוס וי״ל דהא ליתא דלא מיעטינהו רחמנא אלא מטומאת מקדש שאין חייבין עליהם כדכתיב מזכר ועד נקבה כדאיתא בפ׳ המפלת מכלל דמעיקר טומאה לא אמעיטא וכדאמר רב התם שאין חייבין עליהם על ביאת מקדש אבל שורפין עליהם את התרומה.

    דברה תורה כלשון בני אדם פי׳ והא פלוגתא דתנאי היא ושלש דעות דבדבר כדברירנא ביבמות.

    קרי ביה יאכילו בלחמו לאו דוקא דהא לא כתיב קרא הכי אלא הכי קאמר קרא וכיליד ביתו כלומר על ידו הם יאכלו בלחמו הנזכרים לעיל עבדיו ואשתו וכן פרש״י ז״ל.

    אמר רב ששת הב״ע בכהן שיש לו שתי נשים וכו׳ עד לאפוקי מדר׳ יוסי דאמר אפי׳ עובר נמי פוסל קמ״ל דוקא בן יום אחד אבל עובר לא. פרש״י ז״ל והרי״ף ז״ל טעמא דעובר דספק להו דעובר אין לו זכייה ולאפוקי מדר׳ יוסי דסבר עובר יש לו זכייה והקשו עליו בתוס׳ חדא דהא רב ששת מאריה דהאי אוקמתא ס״ל בפ׳ מי שמת דעובר יש לו זכיה אפי׳ דרך הקנאה וכ״ש בירושה הבאה מאליה דקילא טפי כדאיתא התם דאמר רב ששת המזכה לעובר קנה והיכא מוקים סתמא דרבנן דלא כותיה ועוד דהתם פרכינן לרב ששת מסיפא דקתני תינוק בין יום אחד נוחל ומנחיל עובר לא ואצטריך לתרוצי כדקאמר איהו לקמן דטעמא דעובר לאו משום דאיהו מיית ברישא והיכי לא פרכינן ליה מעיקרא או בסוף מהאי רישא דמפקא מיניה ועוד דאי משום דעובר אין לו זכיה למה לי לאוקומא בכהן שיש לו שתי נשים לוקמה בשאין לן אלא אשה אחת גרושה דעובר אינו פוסל לפי שאין לו זכיה ואוכלין בזכות קרוביו של כהן כדאמרינן התם אין לו בנים ויש לו אחים אוכלין בשביל אמן אין לו אחין אוכלין בשביל משפחה כלה לכך פירשו דטעמא דרבנן לרב ששת אינו אלא משום דנשים יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וכיון שיש לו בנים אין עובר זה ראוי לפסול אלא כשהוא זכר ובן קיימא וכיון דכן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוה ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישי רבנן אבל ר׳ יוסי חייש למיעוט זה וכדאיתא בפ׳ אלמנה לכהן גדול ומיהו אנן דסבירא לן דלרבנן עובר אין לו זכיה מדקתני מתני׳ אפי׳ בשאין לו אלא אשה אחת גרושה דעובר אינו פוסל ואע״ג דאלו הוי נקבה ירית מ״מ עובר אין לו זכיה ולהכי קתני בן יום אחד איבעו מניה לירתו ואבעו מאבוה לרתו כלו׳ ומאי נפקא לן מניה דלתני נוחל ומנחיל ומכאן אנו דן דהא דאמרינן בפ׳ מי שמת ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים דאבי׳ לאו דוקא אלא ה״ה אחיו ושאר מורישין. ועוד נלמוד מכאן דאע״ג דאין נזקקין לנכסי קטן עד שיגדיל שאם מת וירשוהו אחיו הגדולים נזקקין להם גם בחלקו אבל עובר לא מ״ט הוא מיית ברישא. כבר פרשנו דרב ששת דוקא מוקים ליה כהאי אבל אנן מוקמינן לה משום דעובר אין לו זכייה. וא״ת א״כ דעובר מיית ברישא בן פקועה חי היכי משכחת לה י״ל שכבר פירשנוהו במ׳ ערכין בפ״ק שלא אמר דמיית ברישא אלא כשמתה אמו ע״י מלאך המות דאיידי דזוטר חיותיא עיילא ביה טיפה דמלאך המות וחתיך להו לסימנין אבל נהרגה לא אמרינן הכי והיינו דתנן התם בפי׳ האשה שיוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית ההריון שלה כדי שמות הולד תחלה אלמא אי לא עבדינן הכי איהי מייתי ברישא והיינו נמי דתנן התם האשה שהיא יושבת על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין וקורעין אותה ומוציאין הולד ממנו דאלמא אפשר לולד להיות חי אחר שמתה היא והיינו משום דמתה מחמת הריון כנהרגה דמיא כן פי׳ בתוס'. וא״ת ולרב ששת היכי קתני בן יום אחד דהא משכחת לה אפי׳ בעובר וכגון שנהרגה אמו או קשתה ומתה ומתה היא ברישא וי״ל דבהנהו לא מיירי תנא דהוי מילתא דלא שכיח ומיהו דלדידן אתיא בכל הנשים ומשום דעובר אין לו זכיה.

    Ritva on Niddah 44a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה ואי בעי מיניה לירות כו' דאמר שמואל אשה כו' הוה מצי לשנויי אבל עובר לא לומר שממעט כו' עכ"ל ולא בעי למימר דה"מ לשנויי כדרב ששת נוחל את האם כו' אלא דקסבר איהי מיית ברישא ועובר לא משום דלית ליה זכייה דהכי אית ליה לשמואל בפרק אלמנה לרבנן דאוכלין בשביל כל המשפחה משום דלית ליה זכייה לעובר דהא שמואל גופיה אית ליה דיש זכייה לעובר בפרק מי שמת ע"ש בתוס':

    Chidushei Halachot on Niddah 44a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב כצ"ל ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מ"ט דהוא מיית ברישא והא דלא קאמר דטעמא דעובר לא משום דעובר לית ליה זכייה היינו משום דרב ששת סבירא ליה דאף לרבנן דר' יוסי אית להו דעובר אית ליה זכייה כמו שכתבו התוס' ד"ה אמר רב ששת:

    בתוס' ד"ה אמר רב ששת כו' וי"ל דסבר רב ששת דלרבנן דרבי יוסי נמי עובר אית ליה זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל וכו'. ר"ל וטעמא דרבנן דהכא דאית להו במתניתין דדוקא יום אחד פוסל כשהוא בן גרושה אבל עובר לא משום סמוך מיעוטא כו' ולא מטעם דאין לו זכייה אבל רבנן דהתם בפרק אלמנה ביבמות לא איירי כלל בבן גרושה דלא פליגי התם אלא בבת ישראל כשרה הנשואה לכהן והניחה מעוברת דאמר רבי יוסי דלא יאכלו העבדים בתרומה משום חלקו של עובר דאית ליה זכייה וסבר דעובר במעי זרה זר הוא או מטעם דסבר דילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל דכתיב יליד ביתו וגו' כדאיתא התם ורבנן דפליגי עליה התם מצי נמי סברי דעובר אית ליה זכייה אלא דס"ל דעובר מאכיל אע"פ שאינו ילוד ולא ס"ל נמי דעובר במעי זרה זר הוא אבל הכא במתני' דאיירי בבן גרושה הוי טעמא דרבנן משום סמוך מיעוטא דמפילות וכו':

    [בא"ד] ולמעוטא לא חיישי' כדחייש רבי יוסי ר"ל והא דקאמר הכא ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל היינו משום דאשכחן התם דחייש רבי יוסי למיעוטא דאמר בפרק אלמנה בברייתא דלרבי יוסי בת ישראל הנשואה לכהן והניחה מעוברת אף ע"פ שהניח בנים לא יאכלו העבדים בתרומה מפני חלקו של עובר א"כ ש"מ דחייש למיעוטא ולא אמר סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות ויאכלו העבדים בתרומה בשביל הבנים האחרים שהניח:

    [בא"ד] ופליג רב ששת אשמואל דאמר כו' פירוש דשם אמר שמואל זו דברי ר"י אבל חכ"א יש לו בנים אוכלים בשביל בנים כו' אין לו אחים אוכלים בשביל כל המשפחה כולה וכתבו שם התוספות הוה מצי למימר דטעמא דרבנן משום דלא ס"ל דרשא דשאין ילוד אינו מאכיל לגבי עבדים ולית להו נמי דעובר במעי זרה זר הוא ולכך ר"ל ואוכל בשביל העובד עצמו דאית ליה זכייה אלא קבלה היתה בידו דטעמא דרבנן משום דלא זכי בהו עובד עכ"ל ר"ל ולכך קאמר דלרבנן אוכלים בשביל כל המשפחה ולא בשביל העובר א"כ ש"מ דשמואל ס"ל דלרבנן לית ליה לעובר זכייה אבל רב ששת פליג עליה וס"ל דלעולם לרבנן נמי אית ליה זכייה וטעמא דרבנן התם גבי הניחה מעוברת דיאכלו העבדים בתרומה משום דלא דרשו דרשא דשאין ילוד אינו מאכיל ולית להו נמי דעובר במעי זרה זר הוא:

    בא"ד והשתא ניחא הא דקאמר התם רב ששת מנא אמינא לה כו' ר"ל בפרק מי שמת דהביא רב ששת ראיה לדבריו דהמזכה לעובר קנה מהא דתניא גר שמת כו' שאם היתה אשתו מעוברת לא קנה א"כ ש"מ דאית ליה לעובד זכיה ולא דהי לה דאתיא כרבי יוסי משום דדב ששת ס"ל דלרבנן נמי אית ליה זכייה ולא פליגי עליה הכא אלא מטעם מיעוטא:

    ד"ה ואי בעי מיניה לירות כו' וי"ל דיפרש כמר בריה דרב יוסף כו' ולא משום וילדו לו. ע"ל בסמוך בגמרא ובתוספות שם:

    Maharam on Niddah 44a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 44, Amud Aleph, about 368 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “ונוחל ומנחיל, וההורגו חייב, והרי הוא לאביו…”

    2. Segment 216 words

      Opens “גמ׳ מנהני מילי? דת"ר ״אשה״ אין לי…”

    3. Segment 319 words

      Opens “בת י' ימים לזיבה מנא ה"מ דת"ר…”

    4. Segment 427 words

      Opens “תינוק בן יום אחד כו'. מנא הני…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 547 words

      Opens “רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן…”

      Named: רבי ישמעאל, רבי יוחנן.

    6. Segment 614 words

      Opens “ומטמא בנגעים. דכתיב: (ויקרא יג, ב) ״אדם…”

    7. Segment 715 words

      Opens “ומטמא בטמא מת. דכתיב: (במדבר יט, יח)…”

    8. Segment 816 words

      Opens “וזוקק ליבום. דכתיב: (דברים כה, ה) ״כי…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ופוטר מן היבום. (דברים כה, ה) ״ובן…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “ומאכיל בתרומה. דכתיב: (ויקרא כב, יא) ״ויליד…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “ופוסל מן התרומה. (ויקרא כב, יג) ״וזרע…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “מאי איריא זרע? אפילו עובר נמי! דכתיב…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “צריכי דאי כתב רחמנא ״וזרע אין לה״,…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “ואי כתב רחמנא ״כנעוריה״, משום דמעיקרא גופה…”

    15. Segment 1538 words

      Opens “קראי אתרוץ, אלא מתניתין מאי אריא ״בן…”

      Named: רב ששת.

    16. Segment 1619 words

      Opens “דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה, ולאפוקי מדר'…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “נוחל ומנחיל. נוחל, ממאן? מאביו. ומנחיל, למאן?…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “אמר רב ששת: נוחל בנכסי האם להנחיל…”

      Named: רב ששת.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Niddah 44a · Segment 5 — “רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 44a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026