Talmud Builders

    Niddah 46a

    Back to index

    English translation — Niddah 46a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and the reason that the development of two hairs renders him an adult is that the onset of his matter, i.e., his reaching puberty, was completed for him after the time? Rav Hamnuna infers from here that if the child developed two hairs during the time, it is considered as before the time, and he or she is not classified as an adult.

    2And furthermore, Rabbi Zeira raises an objection to the opinion that the development of signs indicating puberty during the time is equivalent to their development after the time. It is taught in a baraita which deals with the verse: “Speak to the children of Israel and say to them: When either man or a woman shall clearly utter a vow” (Numbers 6:2). What is the meaning when the verse states “man,” after it has already stated “the children of Israel”? This serves to include anyone who is thirteen years and one day old, that even if he does not know how to utter clearly and articulate the meaning of his statements, his vows are in effect.

    3Rabbi Zeira analyzes this baraita . What are the circumstances? If it is referring to a case where the boy has not yet developed two pubic hairs, then he is a minor, and the halakha with regard to him cannot be derived from the word “man.” Rather, is it not referring to a case where the boy has developed two pubic hairs? And by inference, the reason that he is considered a man due to his development of pubic hairs is that he is thirteen years and one day old, but if the boy developed two hairs during the time, it is considered as before the time. The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi that developing pubic hairs during the time is equivalent to developing hairs after the time.

    4Rav Naḥman said that the baraita is not a refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi, as this matter is subject to a dispute between tanna’im , since there is another baraita which teaches the following: Everyone agrees with regard to a nine-year-old boy who developed two hairs that this is not considered a sign of puberty, as they are treated as hairs that grow on a mole. From nine years of age until the age of twelve years and one day, even if the hairs have not fallen out, this is still considered a mole. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: At this stage it is a sign indicating puberty. If he is thirteen years and one day old and has grown two hairs, all agree that it is a sign indicating puberty.

    5Rav Naḥman analyzes the baraita . This baraita itself is difficult, as you initially said that from nine years of age until the age of twelve years and one day it is a mole, from which it can be inferred that if he developed two pubic hairs in the thirteenth year itself, it is a sign indicating puberty. And then the baraita teaches that if he is thirteen years and one day old and has grown two hairs, this is a sign indicating puberty, which indicates that if he developed the hairs in the thirteenth year itself, it is a mole.

    6Rav Naḥman concludes: What, is it not correct to say that there is a dispute between tanna’im , as one Sage, the tanna who states the first line of the baraita , holds that during that time is considered as after the time, and one Sage, the tanna of the last line of the baraita , holds that during that time is considered as before the time? If so, the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi is one side of a dispute between tanna’im .

    7The Gemara rejects this suggestion: No, everyone, i.e., the tanna’im of both clauses of the baraita , agrees that during that time is considered as before the time, and this clause and that clause of the baraita are both referring to a young girl. And the difference between them is that the first clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that the thirteenth year for a female is considered after the time, and therefore the development of two pubic hairs at this stage is a sign of maturation; and the last clause is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that the thirteenth year for a female is considered before the time.

    8And if you wish, say that this clause and that clause are both dealing with a young boy, and the first clause is in accordance with Rabbi Shimon ben Elazar and the last clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that the thirteenth year for a boy is considered before the time.

    9And if you wish, say that both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the difference between them is that this last clause of the baraita is referring to a young boy, whereas that first clause is referring to a young girl. And if you wish, say that both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and that first clause of the baraita is referring to a young boy, whereas this last clause is referring to a young girl.

    10The baraita further teaches that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says with regard to hairs from nine years of age until the age of twelve years and one day, that it is a sign indicating puberty. In explanation of this opinion, Rabbi Keruspedai, son of Rabbi Shabbtai, says: And this is the halakha only when the hairs are still upon him, i.e., they had not fallen out when he reached the age of puberty, as otherwise they are considered a mole.

    11The Gemara notes that this opinion is also taught in a baraita : With regard to a boy nine years and one day old who developed two hairs, this is considered a mole. If the boy is from nine years of age until the age of twelve years and one day, and the hairs are still upon him, it is still considered a mole. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It is a sign indicating puberty.

    12§ In summary of the rulings cited above, Rava said: The halakha is that the development of two hairs during the time is considered as before the time, and it does not render one an adult. Rav Shmuel bar Zutra teaches this halakha of Rava in this formulation: Rava says: With regard to a minor girl whose father has passed away and whose mother or brothers accepted betrothal on her behalf, a form of betrothal instituted by the Sages, throughout her entire twelfth year she has the continuous right to perform refusal with regard to this marriage and thereby annul it. From that point forward, when she is already an adult, she may no longer perform refusal, and she may not perform ḥalitza with the brother of her husband, if he died without children.

    13The Gemara asks: This statement of Rava itself is difficult: You first said that once she is twelve she may not perform refusal. Evidently, she is an adult woman. But if she is an adult woman, let her perform ḥalitza , like any other adult woman.

    14And if you would say that Rava is uncertain whether a twelve-year-old girl is presumed to have developed two hairs and is therefore an adult, or whether it is presumed that she has not yet grown two hairs and remains a minor, and consequently he is stringent on both counts, that she may not perform refusal, like an adult, but she may also not perform ḥalitza , like a minor, this suggestion is problematic, as is Rava actually uncertain in this regard? But doesn’t Rava say: A minor girl who reached her full age of maturity, i.e., twelve years and one day, does not require examination to determine whether she has grown two hairs, as there is a presumption that she has developed signs indicating puberty.

    15The Gemara answers that this statement, that it is presumed that a twelve-year-old girl has developed two hairs, applies only in an ordinary situation. But here Rava is referring to a case where they examined her and did not find hairs. In such an instance, Rava did not say that the presumption is in effect.

    16The Gemara asks: If so, that she was actually examined, she should be considered a minor in all regards and she should be able to perform refusal. The Gemara answers: We are concerned that perhaps the girl had already developed pubic hairs but they fell out. Consequently, although the girl is not treated with the presumption that she is an adult, she does not have the certain status of a minor either, and cannot perform refusal.

    17The Gemara objects: This works out well according to the one who says that we are concerned that the pubic hairs fell out. But according to the one who says that we are not concerned that they have fallen out, what is there to say? As it was stated that amora’im disagreed with regard to this matter. Rav Pappa says: We are not concerned that perhaps the pubic hairs fell out; Rav Pappi says: We are concerned that they might have fallen out. The Gemara answers that this statement of Rav Pappa, that there is no concern that perhaps the pubic hairs fell out, applies only with regard to ḥalitza , but with regard to refusal everyone agrees that we are concerned that they might have fallen out.

    18The Gemara asks: By inference, does the one who says that we are concerned that perhaps the hairs fell out maintain that this twelve-year-old performs ḥalitza ? But this cannot be correct, as he says that we are merely concerned that the hairs might have fallen out, not that this is certainly the case. How, then, can she perform ḥalitza like an adult?

    19Rather, Rava is actually referring to a case where one did not examine the girl, and with regard to ḥalitza we are concerned that she might not have developed hairs and is still a minor. And when Rava said that there is a presumption that a twelve-year-old has developed signs indicating puberty, he was referring to refusal, but with regard to ḥalitza she requires examination.

    20With regard to the issue of whether there is concern that hairs might have fallen out, Rav Dimi of Neharde’a said: The halakha is that if a girl reached the age of twelve and she was examined and the signs of puberty were not found, we are concerned that perhaps the pubic hairs fell out. Consequently, if her mother or brothers had accepted betrothal for her when she was a minor, she cannot perform refusal at that stage.

    21The Gemara adds: And this statement applies only in a case where her husband betrothed her during the time, before she reached the age of twelve years and one day, and engaged in intercourse with her after the time, when she was already twelve years and one day old. This is a situation where there is an uncertainty with regard to Torah law, since if she had developed two hairs and is an adult, the marriage applies by Torah law, due to the intercourse. But if he engaged in intercourse with her only at the outset, before she turned twelve, there is no concern that perhaps she developed pubic hairs and they fell out, as this marriage applies by rabbinic law.

    22§ With regard to a minor who vowed, Rav Huna says: If the minor is aware of the meaning of his vow and in Whose name he or she vowed, and the minor’s age is during the time, i.e., the twelfth year for a girl or the thirteenth year for a boy, and he consecrated an item of food and subsequently ate it, he is flogged, which is the punishment for one who eats consecrated food.

    23Rav Huna explains: As it is stated: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow” (Numbers 6:2), from which it is derived that if one on the brink of adulthood is able to articulate that his vow is in the name of God, his vows are valid. And another verse states: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). This indicates that any person who is included in explicitness of intent is also included in the prohibition: “He shall not profane his word,” and anyone who is not included in explicitness of intent is not included in the prohibition: “He shall not profane his word.”

    24Rav Huna bar Yehuda raises an objection to Rava, in support of the opinion of Rav Huna:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וטעמאדחשיבי להו שערות דלאחר זמן הוא דגמרו למלתיה בין בשערות בין בשנים הא תוך הזמן חשבינן להו שומא דקטן הוא ולא מצית לרבויי מאיש:

    בן ט' שנים שהביא שערות שומאואפי' לר' יוסי ברבי יהודה ומבן ט' ועד בן י"ב ויום אחד פלוגתא:

    שומאורוא"ה בלע"ז. ודרכה ליגדל שער בה:

    הא י"ג גופיה סימןואפי' לרבנן והדר תני כו':

    מאי לאו תנאי היאואליבא דרבנן י"ג הוי תוך זמן לתינוק כדקתני במתני':

    ורישאדמשוית י"ג סימן:

    רבי היאדאמר בתנוקת הויא י"ג לאחר זמן:

    וסיפאדמשמע שומא:

    ר"ש בן אלעזרדאמר י"ג בתינוקת הוי תוך זמן. בכל הנך תירוצי מוקמינן תוך זמן כלפני זמן:

    והוא שעודן בוכשהגדיל אבל נשרו בינתיים איגלאי מילתא דשומא הוי:

    מתני לשמעתא דרבא בהאי לישנאדשמעת מיניה נמי תוך זמן כלפני זמן:

    ממאנת והולכתואין חוששין שמא הביאה ב' שערות דאפילו הביאה שומא נינהו והיינו תוך זמן כלפני זמן:

    אינה ממאנתשמא הביאה ועכשיו הוי סימן דהא לאחר זמן הוא ואם יבמה היא לא חשבינן לה גדולה לענין חליצה ואינה חולצת:

    גדולה היאאם הביאה:

    וכי תימא מספקא ליהאם הביאה אם לא הביאה הלכך מיאון לא דלמא הביאה וחליצה נמי לא שמא לא הביאה:

    והא מיפשט פשיטא ליה לרבאדכיון דהגיעה לכלל שנותיה דודאי הביאה:

    ה"מ לעניןדאי אתיא למיחלץ לאחר זמן ובדקנו ולא אשכחן ליה חיישינן למימר גדולה היא ותחלוץ שהסימנין נשרו:

    אבל לענין מיאון חיישינןשמא נשרו לחומרא וקנאה בביאה ובעיא גט:

    והא חיישינן קאמרולא ודאי נשרו וחיישינן לחומרא משמע:

    אלא לעולםאינה ממאנת דרבא בדלא בדקנוה הלכך מסתמא אמרינן כיון שהגיעה לכלל שנותיה ודאי אית לה ואינה צריכה בדיקה ובעיא גט:

    ולענין חליצה חיישינן גרסינןכלומר ולענין חליצה משום הכי אינה חולצת דחיישינן שמא לא הביאה סימנין ודקשיא לך האמר רבא חזקה הביאה סימנין. ל"ק כי אמר רבא חזקה למיאון דלא ממאנת מסתמא אבל לחליצה בעיא בדיקה:

    חוששין שמא נשרוואם הגיעה לכלל שנותיה ובדקו ולא אשכחו לא ממאנת:

    דקדשה תוך זמןיתומה מדעת אמה ואחיה לדעתה:

    ובעל אחר זמן דאיכא ספיקאדאשת איש דאורייתא דבשעת בעילה דלאחר זמן שמא הביאה והויא לה ביאה זו קדושין גמורין דהא גדלה ושוב אינה יוצאה במיאון:

    אבל מעיקראדמכי עברה שתא דתרתי סרי ולא בעל לא חיישינן שמא נשרו דהא לא הוו בה קדושין גמורין דאין מעשה קטנה כלום אא"כ קבל אביה קדושין הלכך מספיקא לא מחמרינן עלה היכא דלא אשכחן אבל הביאה ודאי סימנין אע"ג דקדושי קמאי לא הוו קדושין אלא מדרבנן לא תקנו רבנן מיאון בגדולה דלמא אתיא למאן הנבעלת לאחר שגדלה דההיא הויא אשת איש דביאה שבא עליה משגדלה מקדשה לה:

    הקדישתוך הזמן תינוק היודע להפליא:

    ואכלאת הקדשו:

    לוקהואע"ג דבמילתא אחריתי לאו בר עונשין הוא:

    כי יפליאמיניה מרבינן מופלא סמוך לאיש. מופלא יודע לפרש לשם מי נדר. סמוך לאיש שהוא סמוך לבא לכלל גדול דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא ראוי להביא שערות והיינו בתינוקת כל י"ב ובתינוק כל י"ג:

    ולא יחלאע"ג דבהאי קרא לא כתיב כי יפליא מ"מ כיון דנפקא לן מיניה דיודע להפלות הוי נדרו נדר קאי בבל יחל דהא כתיב איש כי ידור נדר וגו' ומופלא סמוך לאיש בכלל איש וסמיך ליה ולא יחל דברו:

    נדה 46 עמוד א

    1וטעמא דלאחר זמן הוא דגמר' לה למילתיה? הא תוך זמן כלפני זמן.

    2ועוד מתיב רבי זירא: (במדבר ו ) ״איש כי יפליא לנדור נדר״, מה ת"ל ״איש״? לרבות בן י"ג שנה ויום אחד, שאע"פ שאינו יודע להפליא נדריו קיימין.

    3ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא! אלא לאו דאייתי שתי שערות, וטעמא דבן י"ג ויום אחד הוא דהוה ליה ״איש״, הא תוך זמן כלפני זמן! תיובתא.

    4אמר ר"נ כתנאי, בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומא, מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד שומא. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן. בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן.

    5הא גופא קשיא, אמרת: ״מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד״ שומא, הא י"ג שנה גופא סימן, והדר תני: ״בן י"ג שנה ויום אחד״ סימן, הא י"ג שנה גופא שומא!

    6מאי לאו תנאי היא: דמר סבר תוך זמן כלאחר זמן, ומר סבר תוך זמן כלפני זמן?

    7לא, דכ"ע תוך זמן כלפני זמן, ואידי ואידי בתינוקת, ורישא רבי וסיפא ר"ש בן אלעזר.

    8ואיבעית אימא: הא והא בתינוק, ורישא ר"ש בן אלעזר וסיפא רבי.

    9ואיבעית אימא: הא והא רבי, הא בתינוק, הא בתינוקת. ואב"א הא והא ר"ש בן אלעזר, הא בתינוק, הא בתינוקת.

    10רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן. א"ר כרוספדאי בריה דרבי שבתאי: והוא שעודן בו.

    Baraita

    11תניא נמי הכי: בן ט' שנים ויום אחד שהביא ב' שערות שומא, מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד, ועודן בו שומא. ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן׃

    12אמר רבא הילכתא תוך זמן כלפני זמן רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא דרבא בהאי לישנא אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת׃

    13הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא אי גדולה היא תחלוץ׃

    14וכי תימא מספקא ליה ומי מספקא ליה והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין׃

    15ה"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא׃

    16אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו׃

    17הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר דאיתמר רב פפא אמר אין חוששין שמא נשרו רב פפי אמר חוששין הני מילי לענין חליצה אבל לענין מיאון חוששין׃

    18מכלל דמ"ד חוששין חולצת והא חוששין בעלמא קאמר׃

    19אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה׃

    20אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו׃

    21והני מילי היכא דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא׃

    22אמר רב הונא: הקדיש ואכל לוקה׃

    23שנאמר ״(במדבר ו׳״:ב׳ ) איש כי יפליא לנדור (במדבר ל, ג) ולא יחל דברו כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל וכל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל׃

    24מתיב רב הונא בר יהודה (לרבא) לסיועי לרב הונא׃

    Tosafot

    בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומאאי ל"ג ויום אחד אתי שפיר דאתיא אף כרבי יוסי ואי גרסינן ויום אחד מיירי באין עודן בו בשנת י"ג דמודה רבי יוסי בנשרו:

    קטנה כל י"ב שנה ממאנתלהך לישנא אין להוכיח דתוך זמן כלפני זמן דהא ממאנת היינו דבדקו ולא אשכחו או כמו שמעמיד במסקנא דלא בדקו אבל היכא דאיכא שערות מצינו למימר דהוי כלאחר זמן ואינה ממאנת ומ"מ נראה דהלכה דתוך זמן כלפני זמן דמ"ד כלאחר זמן איתותב לעיל ור"נ דאמר לעיל נמי כתנאי דחי ליה הש"ס וגם בלישנא קמא פסיק רבא בהדיא דתוך זמן כלפני זמן:

    אבל לחליצה בעיא בדיקהתימה דרבא סבר הכא דאינה חולצת עד שתהא גדולה ובפ' התקבל (גיטין דף סה.) אמר רבא ג' מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדרו נדר וכנגדו בקטנה חולצת משמע דקטנה בהגעת לעונת נדרים דידה חולצת דהיינו בת י"א ויום אחד ואפי' מיירי התם בהביאה הא אמר הכא דתוך זמן כלפני זמן ורשב"ם פירש כנגדו בקטנה היינו בת י"ב שנה ויום אחד דהוי עונת נדרים דקטן ולא נהירא ומפרש ר"ת דהתם רבא אליבא דר' יוסי דקאמר קטנה חולצת וקמ"ל דדוקא כשהגיעה לעונת נדרים וכן משמע בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה:) דאמר מדברי ר' יוסי נלמד קטנה חולצת בפעוטות כבת שית וכבת שבע דאז היא בת כוונה לחליצה ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים פירוש לרבי יוסי והילכתא עד שתביא ב' שערות וכל זה מדברי רבא ועוד י"ל דהתם בפ' התקבל (גיטין דף סה.) גרסינן רבה דהא קאמר התם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שנה ואילו רבא אית ליה בפרק מי שמת (ב"ב דף קנה.) דלמכור בנכסי אביו עד שיהא בן י"ח וכן צריך להיות שם בספרים ולא כספרים דגרסי התם איפכא כדמוכח סוגיא דהתם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דתניאבן תשע שנים ויום אחד שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד י"ב שנה שומא. פי' משום הכי חלקן לשתי בבות משום דר' יוסי מודה בקמיתא ופליג בבתרייתא דהיינו מבן ט' שנים ויום א' ועד בן י"ב שנה. וק"ל דהיא גופה קשיא דברישא דהיינו בן תשע שנים ויום אחד מודה ר' יוסי דהוי שומא אלמא שנת עשרה גופה שומא והדר תני דמבן ט' ויום אחד עד י"ב סימן לר' יוסי אלמא שנת עשר גופה סימן. ומשום הכי נראה דלא גרסינן ויום אחד אלא הכי קאמר בן ט' שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד בן י"ב שנים ויום אחד שומא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר סימן. ובתוס' דוחקים להעמיד גירסת הספרים ואומרים דבן ט' ויום אחד מיירי בשאין עודן בו דמודה ביה ר' יוסי ומבן ט' ויום אחד עד י"ב ויום אחד מיירי בעודן בו דפליגי. ואינו מחוור בעיני כלל חדא דבחד גוונא מיירי כולה בריתא ועוד דאי רישא בשאין עודן בו מ"ש בן ט' ויום א' דוקא אפילו בן י"ב שנה ואין עודן בו שומא אפילו לר' יוסי ב"ר יהודה.

    הא ד אמר ר' יוסי ב"ר יהודה דמבן ט' ויום אחד עד י"ב שנה ויום א' סימן. לאו למימרא דהוי גדול עד י"ג ויום אחד דבבן ט' ליכא מאן דפליג אע"ג דהביאה שתי שערות שיהא גדול דעד כאן לא פליגי אמוראי אלא בתוך זמן הא קודם לכן פשיטא לכולי עלמא אלא פלוגתייהו דר' יוסי ורבנן בשהביא ב' שערות קודם לכן לכשיגיע לכלל שנותיו אי הוו סימנים אי לא דרבנן סברי דלא הוו סימנים אלא אותן שבאו לאחר שהגיע לכלל שנותיו הא קודם לכן שומא בעלמא נינהו ואפילו עודן בו אינו גדול עד שיולדו בו סימנין אחרים ור' יוסי ב"ר יהודה סבר סימנים עשויים הם לבא קודם זמן גדלות והוא שישארו עד זמן גדלות והיינו דר' כרוספדאי א"ר שבתאי.

    אלא לעולם דלא בדקןכלומר הא דרבא בדלא בדקן ואפילו הכי לענין חליצה חוששים שמא לא באו. ולא שייכא הא דרבא בפלוגתא דרב כהנא ורב פפי דאינהו פליגי בדבדקן ולא אשכחו ולענין מיאון. ואיפשר דרבא בההיא ס"ל כמ"ד חוששים להחמיר דכיון דבדקן ולא אשכחן ס"ל כמאן דאמר אין חוששין, וכי קאמר רבא חזקה למיאון כלומר להחמיר ולא להקל. וא"ת א"כ מאי חזקה לימא אינה ממאנת שמא הביאה סימנים. י"ל דנפקא מינה לעלמא היכא דבדקו לאחר הפרק דסמכינן בה אנשים משום חזקה דרבא אבל תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים כדאיתא לקמן בר"פ בא סימן אי נמי נפקא מינה להכא דהיכא דמיאנה ולא ידעינן אי הביאה אי לא הביאה מסתמא לא צריכה ב"ד למטרח ולבדוק דחזקה הביאה הא אלו חשש בעלמא הוא, צריכי למטרח.

    הא דמשמע הכאדקטנה שהגיעה לעונת הנדרים אינה חולצת לרבא עד שתגיע לכלל שנותיה ותביא שתי שערות. איכא למידק דביבמות פרק ב"ש ובגיטין פרק התקבל אמר רבא דכל שהגיעה לעונת הנדרים חולצת ושם הארכתי בסייעתא דשמייא.

    אמר רב דימי מנהרדעא חוששין שמא נשרואיכא למידק דהא אמרינן בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ואיתא בבבא בתרא פרק מי שמת (בבא בתרא קנו, א) ואי חיישינן שמא נשרו בדיקה זו למה. ותירץ רבינו אלפסי ז"ל דנפקא מינה להיכא דקדיש תוך זמן ולא בעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דרבנן כדאיתא הכא דלא חיישינן בכי האי גונא. וי"מ דבודקין למיאונין לאו למימרא דבדיקה צריך אלא כדאתמר עלה התם בבבא בתרא למיאונים לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן קמ"ל בודקין ומכי אתיא שתי שערות לא ממאנת בין שהביאה אותו בין דבדיקה בין בחזקה. וי"מ דבודקים למיאונין ונפקא מינה להיכא דלא ידעינן אם הגיעה לכלל שנותיה אם לא ואפ"ה אם הביאה סימנים חוששים לה שמא הגיעה לכלל שנותיה שאין תולין אותה בשומא מן הספק ואין תולין להקל ואפילו לא בעל לאחר זמן וכן נמי לכל שאר הספקות מטילין אותן לחומרין כדין הספקות, אבל תוך זמן לא, פי' דלא אמרינן כי גדלה גדלי קידושין בהדה. ופלוגתא דאמוראי היא ביבמות (קט, ב).

    מתיב רב הונא בר' יהודה לסיועיה לרב הונאכלומר מתיב למאן דאמר תוך זמן כלפני זמן מדמחייב ליה בריתא קרבן אלמא כגדול חשבי ליה לגבי הא מיהא.

    אימור לאיסור בל יחלכלומר איסורא בעלמא איכא אבל מילקא לא לקי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 46a

    Niddah 46a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 427 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וטעמא דחשיבי להו שערות דלאחר זמן הוא דגמרו למלתיה בין בשערות בין בשנים הא תוך הזמן חשבינן להו שומא דקטן הוא ולא מצית לרבויי מאיש:

    בן ט' שנים שהביא שערות שומא ואפי' לר' יוסי ברבי יהודה ומבן ט' ועד בן י"ב ויום אחד פלוגתא:

    שומא ורוא"ה בלע"ז. ודרכה ליגדל שער בה:

    הא י"ג גופיה סימן ואפי' לרבנן והדר תני כו':

    מאי לאו תנאי היא ואליבא דרבנן י"ג הוי תוך זמן לתינוק כדקתני במתני':

    ורישא דמשוית י"ג סימן:

    רבי היא דאמר בתנוקת הויא י"ג לאחר זמן:

    וסיפא דמשמע שומא:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 46a · Sefaria

    Tosafot

    בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומא אי ל"ג ויום אחד אתי שפיר דאתיא אף כרבי יוסי ואי גרסינן ויום אחד מיירי באין עודן בו בשנת י"ג דמודה רבי יוסי בנשרו:

    קטנה כל י"ב שנה ממאנת להך לישנא אין להוכיח דתוך זמן כלפני זמן דהא ממאנת היינו דבדקו ולא אשכחו או כמו שמעמיד במסקנא דלא בדקו אבל היכא דאיכא שערות מצינו למימר דהוי כלאחר זמן ואינה ממאנת ומ"מ נראה דהלכה דתוך זמן כלפני זמן דמ"ד כלאחר זמן איתותב לעיל ור"נ דאמר לעיל נמי כתנאי דחי ליה הש"ס וגם בלישנא קמא פסיק רבא בהדיא דתוך זמן כלפני זמן:

    אבל לחליצה בעיא בדיקה תימה דרבא סבר הכא דאינה חולצת עד שתהא גדולה ובפ' התקבל (גיטין דף סה.) אמר רבא ג' מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדרו נדר וכנגדו בקטנה חולצת משמע דקטנה בהגעת לעונת נדרים דידה חולצת דהיינו בת י"א ויום אחד ואפי' מיירי התם בהביאה הא אמר הכא דתוך זמן כלפני זמן ורשב"ם פירש כנגדו בקטנה היינו בת י"ב שנה ויום אחד דהוי עונת נדרים דקטן ולא נהירא ומפרש ר"ת דהתם רבא אליבא דר' יוסי דקאמר קטנה חולצת וקמ"ל דדוקא כשהגיעה לעונת נדרים וכן משמע בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה:) דאמר מדברי ר' יוסי נלמד קטנה חולצת בפעוטות כבת שית וכבת שבע דאז היא בת כוונה לחליצה ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים פירוש לרבי יוסי והילכתא עד שתביא ב' שערות וכל זה מדברי רבא ועוד י"ל דהתם בפ' התקבל (גיטין דף סה.) גרסינן רבה דהא קאמר התם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שנה ואילו רבא אית ליה בפרק מי שמת (ב"ב דף קנה.) דלמכור בנכסי אביו עד שיהא בן י"ח וכן צריך להיות שם בספרים ולא כספרים דגרסי התם איפכא כדמוכח סוגיא דהתם:

    Tosafot on Niddah 46a · Sefaria

    Rashba

    הא דתניא בן תשע שנים ויום אחד שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד י"ב שנה שומא. פי' משום הכי חלקן לשתי בבות משום דר' יוסי מודה בקמיתא ופליג בבתרייתא דהיינו מבן ט' שנים ויום א' ועד בן י"ב שנה. וק"ל דהיא גופה קשיא דברישא דהיינו בן תשע שנים ויום אחד מודה ר' יוסי דהוי שומא אלמא שנת עשרה גופה שומא והדר תני דמבן ט' ויום אחד עד י"ב סימן לר' יוסי אלמא שנת עשר גופה סימן. ומשום הכי נראה דלא גרסינן ויום אחד אלא הכי קאמר בן ט' שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד בן י"ב שנים ויום אחד שומא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר סימן. ובתוס' דוחקים להעמיד גירסת הספרים ואומרים דבן ט' ויום אחד מיירי בשאין עודן בו דמודה ביה ר' יוסי ומבן ט' ויום אחד עד י"ב ויום אחד מיירי בעודן בו דפליגי. ואינו מחוור בעיני כלל חדא דבחד גוונא מיירי כולה בריתא ועוד דאי רישא בשאין עודן בו מ"ש בן ט' ויום א' דוקא אפילו בן י"ב שנה ואין עודן בו שומא אפילו לר' יוסי ב"ר יהודה.

    הא ד אמר ר' יוסי ב"ר יהודה דמבן ט' ויום אחד עד י"ב שנה ויום א' סימן. לאו למימרא דהוי גדול עד י"ג ויום אחד דבבן ט' ליכא מאן דפליג אע"ג דהביאה שתי שערות שיהא גדול דעד כאן לא פליגי אמוראי אלא בתוך זמן הא קודם לכן פשיטא לכולי עלמא אלא פלוגתייהו דר' יוסי ורבנן בשהביא ב' שערות קודם לכן לכשיגיע לכלל שנותיו אי הוו סימנים אי לא דרבנן סברי דלא הוו סימנים אלא אותן שבאו לאחר שהגיע לכלל שנותיו הא קודם לכן שומא בעלמא נינהו ואפילו עודן בו אינו גדול עד שיולדו בו סימנין אחרים ור' יוסי ב"ר יהודה סבר סימנים עשויים הם לבא קודם זמן גדלות והוא שישארו עד זמן גדלות והיינו דר' כרוספדאי א"ר שבתאי.

    אלא לעולם דלא בדקן כלומר הא דרבא בדלא בדקן ואפילו הכי לענין חליצה חוששים שמא לא באו. ולא שייכא הא דרבא בפלוגתא דרב כהנא ורב פפי דאינהו פליגי בדבדקן ולא אשכחו ולענין מיאון. ואיפשר דרבא בההיא ס"ל כמ"ד חוששים להחמיר דכיון דבדקן ולא אשכחן ס"ל כמאן דאמר אין חוששין, וכי קאמר רבא חזקה למיאון כלומר להחמיר ולא להקל. וא"ת א"כ מאי חזקה לימא אינה ממאנת שמא הביאה סימנים. י"ל דנפקא מינה לעלמא היכא דבדקו לאחר הפרק דסמכינן בה אנשים משום חזקה דרבא אבל תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים כדאיתא לקמן בר"פ בא סימן אי נמי נפקא מינה להכא דהיכא דמיאנה ולא ידעינן אי הביאה אי לא הביאה מסתמא לא צריכה ב"ד למטרח ולבדוק דחזקה הביאה הא אלו חשש בעלמא הוא, צריכי למטרח.

    הא דמשמע הכא דקטנה שהגיעה לעונת הנדרים אינה חולצת לרבא עד שתגיע לכלל שנותיה ותביא שתי שערות. איכא למידק דביבמות פרק ב"ש ובגיטין פרק התקבל אמר רבא דכל שהגיעה לעונת הנדרים חולצת ושם הארכתי בסייעתא דשמייא.

    אמר רב דימי מנהרדעא חוששין שמא נשרו איכא למידק דהא אמרינן בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ואיתא בבבא בתרא פרק מי שמת (בבא בתרא קנו, א) ואי חיישינן שמא נשרו בדיקה זו למה. ותירץ רבינו אלפסי ז"ל דנפקא מינה להיכא דקדיש תוך זמן ולא בעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דרבנן כדאיתא הכא דלא חיישינן בכי האי גונא. וי"מ דבודקין למיאונין לאו למימרא דבדיקה צריך אלא כדאתמר עלה התם בבבא בתרא למיאונים לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן קמ"ל בודקין ומכי אתיא שתי שערות לא ממאנת בין שהביאה אותו בין דבדיקה בין בחזקה. וי"מ דבודקים למיאונין ונפקא מינה להיכא דלא ידעינן אם הגיעה לכלל שנותיה אם לא ואפ"ה אם הביאה סימנים חוששים לה שמא הגיעה לכלל שנותיה שאין תולין אותה בשומא מן הספק ואין תולין להקל ואפילו לא בעל לאחר זמן וכן נמי לכל שאר הספקות מטילין אותן לחומרין כדין הספקות, אבל תוך זמן לא, פי' דלא אמרינן כי גדלה גדלי קידושין בהדה. ופלוגתא דאמוראי היא ביבמות (קט, ב).

    מתיב רב הונא בר' יהודה לסיועיה לרב הונא כלומר מתיב למאן דאמר תוך זמן כלפני זמן מדמחייב ליה בריתא קרבן אלמא כגדול חשבי ליה לגבי הא מיהא.

    אימור לאיסור בל יחל כלומר איסורא בעלמא איכא אבל מילקא לא לקי.

    Rashba on Niddah 46a · Sefaria

    Ritva

    תיובתא איכא למידק דהא בפ׳ בא סימן איפליגו תנאי בתוך הפרק וסובר ר׳ יהודה דתוך הפרק כלאחר הפרק וכיון שכן היכי אסיקנא לר׳ יוחנן ובר זוגיה בתיובתא ולא אמר תנאי היא. תירוץ ר״ת ז״ל דתוך הפרק האמור שם אינו תוך הזמן האמור כאן שהוא שנת י״ב לנקבה ושנת י״ג לזכר אליבא דר׳ אלא לאותו יום שלאחר י״ב או י״ג קורא תוך הפרק דמ״ס התם דאותו יום כלאחר היום לגדלות ומ״ס דלפני היום לקטנות ומיהו רש״י ז״ל פי׳ שם דתוך הפרק היינו תוך זמן שאמר כאן וכן דעת הגאונים ז״ל ולדבריהם י״ל בעיקר קושיין דסוגיין דהכא לא שמיע להו מתני׳ דהתם וטובא איכא בתלמודא רבותא וכן תירצו בתוס'.

    ה״ג בן ט׳ שהביא ב׳ שערות שומא מבן ט׳ שנים ויום א׳ עד שנים עשרה שנים ויום א׳ שומא ר׳ יוסי בר יהודה אומר סימן ומשום דמודה ר״י ברישא פלגינהו בתרי בבי דלא נימא דפליגי בתרוייהו וזה ברור.

    ויש נוסחא דגרסי ברישא בן ט׳ שנים ויום א׳ וקשה לגרסא זו דא״כ לרישא אחרי כן תשע שנים ויום א׳ שומא ואפי׳ לר׳ יוסי דהא מודה בה וא״כ היכי קתני בסיפא דמבן תשע שנים ויום א׳ ולמעלה סימן וליכא למימר דרישא מיירי כשאין עידן בו ומש״ה מודה בה ר׳ יוסי וסיפא מיירי במודן בו ומש״ה פליג ר׳ יוסי חדא דכלה בריתא בחדא גוונא מיירי ועוד דבאין עודן בו אפילו היו בה שנת י״ב עצמה הוו שומא ואפילו לר׳ יוסי למאי דקי״ל דתוך זמן כלפני זמן כדפרישי׳ וכמפרש בסמוך אלא ודאי אין לנו אלא הגירסא הראשונה והיא גרס׳ רבינו נר״ו ולפי גרסא ראשונה יש לדחוק בן תשע שנים ויום אחד שהביא לפנינו ב׳ שערות ביומו עצמו הרי הם שומא אבל אם לא הביאם אלא אחרי כן עד י״ב ויום א׳ רבנן סברי דהני נמי שומא ור׳ יוסי בר יהודה סבר סימן.

    א״ר כרוספדאי ברי דר׳ שבתאי והוא שעודן בו פי׳ שלא אמר ר״י בר יהודה שיהא סימן לגדלות אלא לאחר שהגדיל ויש לו שערות אלו שאם אינם בו האי ודאי קטן הוא ואין צ״ל דכל זמן שלא הגיע לכל שני גדלות קטן הוא גם למפרע ואעפ״י שעודן בו לאחר גדלות והא פשיטא ואפי׳ בעודן בו ולאחר גדלות אין הלכה כר״י בר יהודה.

    אמר רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן פי׳ לכל עונשין בין בעלמא בין בנדרים דהא אסוגייא דלעיל קיימי דפליגי בכלהו כדפרשי׳ לעיל ופליגא דרב הונא דלקמן דאמר הקדיש ואכל לוקה והיינו דאמרי עלה לקמן מתיב רב הונא בר יהודה לרבא ולסיועיה לרב הונא.

    רב יהודה בר שמואל מתני לה להא דרבא בהך לישנא אמר רבא כל שנת י״ב ממאנת והולכת. פי׳ וסתמא קאמר ואפי׳ הביאה שערות והיינו. משום דתוך זמן כלפני זמן.

    הא גופא קשיא וכו' הלשון הזה זר הוא קצת דהא ודאי היא גופא לא קשיא דשפיר מתרצא ממילא בטעמא דמספקא ליה אי לאו דקשיא עליה אידך דרבא ולא הוה ליה למקשי אלא מדרבא לרבא למאי דקס״ד דאידך דרבא אף לחליצה אלא דניחא לן לברורה הא דרבא אגב אורחין.

    אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן פי׳ דקמייתא דרבא מיירי סתמא היכא דלא בדק׳ ולא ידעינן אם הביאה ב׳ שערות אם לא ואשמועינן דלענין חליצה חיישינן שמא קטנה היא ולא תחלוץ וכי איתמר אידך דרבא דחזקה הביאה סימנין לענין מיאון איתמר ולחומרא ולאפוקי מאידך דרבא בתריתא דלא נימא דלענין חליצה איתמרא כדהוה ס״ד מעיקרא איתמרא הא דרבא קמייתא והיכא דבדק׳ ולא אשכחן לא איירי רבא אם חוששין שמא נשרו לענין מיאון או לא לא איירי רבא ואפשר דבההיא נמי לחומרא וחוששין שמא נשרו ולא תמאן או אפשר דההיא חששא רחוקה היא ולא חיישי לה וממאנת והקשו בתוס׳ למאי דפרישנא דכי איתמר אידך דרבא למיאון בלחוד איתמר ולחומרא מאי חזקה דקאמר לימא אינה ממאנת שמא הביא סימנין ותירצו דנ״מ להיכא שכבר מיאנה דלא צריכי ב״ד למטרח למבדקה ואי ליכא חזקה היו צריכין למטרח ולבדקה שמא לא הביאה סימנין א״נ נ״מ לעלמא היכא דבדקן לאחר הפרק דסמכינן על בדיקת נשים משום האי חזקה דרבא משא״כ תוך הפרק וכדאיתא בפרק בא סימן. ואיכא למידק דהכא אמר רבא שאינה חולצת עד שתהא גדולה בשנים ודסימנין ואלו במס׳ גיטין בפ׳ התקבל אמר רבא ג׳ מדות בקטנה עד הגיע לעונת הנדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכשנגדן בקטנה חולצת דאלמא חולצת בעונת הנדרים דהיינו שנת י״ב וכי תימא דההוא כשהביאה סימנין הא ס״ל לרבא תוך זמן כלפני זמן. ור״ת היה מתרץ דהתם רבה גרסינן שדרכו לעשות מדות כדאמר בפ׳ המצניע ג׳ מדות בכלי חרס ותדע דהתם אמר רבא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואלו בפ׳ מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן מבן י״ח שנה אלא ודאי דההוא דגיטין רבה ואין זה מחוור דבכלהו נוסחי אשכחן רבא וגם הוא עושה מדות בפ׳ השוחט ג׳ מדות בסכין וההיא דפ׳ מי שמת משמיה דר״נ אמר לה וליה לא ס״ל. תו ק״ל דביבמות פ׳ מצות חליצה גבי ההיא דר׳ יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה אמרינן עלה א״ר אמי מדברי ר׳ יוסי נלמוד דקטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים ויש מתרצים דההיא משמיה דר׳ יוסי קאמר ליה והיינו דאמר עלה התם והלכתא עד שתביא ב׳ שערות ואליבא דרבא אמר לה וכההיא דאמ׳ בפ״ב דפסחים גבי סכיני דפסחא א״ר אשי לדידי חדדתא עבדין לי והלכתא אידי ואידי ברותחין ועדין קשה ההיא דפ׳ התקבל דכיון דאיהו כרבנן ס״ל היכי פסק במדותיו כר׳ יוסי ודלא כהלכתא ולא עוד אלא שכל הגאונים ז״ל קבעוה הלכה לכך דכי קאמר וכנגדן בקטנה חולצת כנגד הפרק דזכר קאמר שהיא שנת י״ג ובקטנה דמעיקרא קאמר דהשתא ודאי גדולה היא.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Niddah 46a · Sefaria

    Meiri

    קטנה שהשיאוה אמה ואחיה כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת שאפילו הביאה שתי שערות אינן כלום כמו שביארנו משם ואילך ר"ל שהשלימה שתים עשרה ונעשה גדולה אינה ממאנת ואפילו נבדקה ולא נמצאו בה שערות שהלכה חוששין שמא נשרו לחומרא ולענין חליצה מיהא כל שהגיעה לכלל שנותיה ולא נבדקה אם סמני גדלות נכרין בה מלמעלה חולצת בלא בדיקה לשיטתנו כמו שביארנו ביבמות פרק מצות חליצה הא כל שאין סמני גדלות ניכרין בה מלמעלה צריכה בדיקה שלא אמרו חזקה כל שהגיעה לכלל שנותיה הביאה סימנין אלא למיאון ולהחמיר והילכך בודקין אותה ואם לא נמצאו בה אינה חולצת שאין חוששין לנשירה להקל ושמא תאמר אחר שלא נאמרה חזקה אלא למיאון ולהחמיר מהו שאמר אינה צריכה בדיקה היה לו לומר אינה ממאנת שמא הביאה ונשרו אפשר שהוזכר בה לשון זה להוראה אחרת שאם נבדקה על ידי נשים אחר הפרק ומצאו בה סימנין סומכין על עדותם משום חזקה זו וכן אם מיאנה שאין מיאוניה כלום ואין בית דין צריכין לטרוח בבדיקה הא מ"מ כל חליצה צריכה בדיקה ומה שיש לפקפק בשמועה זו במה שנראה ממנה שאף בהגיעה לעונת נדרים אינה חולצת ובפרק התקבל ס"ה א' בשמועה שלש מדות אמרו בשנה של עונת נדרים כנגדם בקטנה חולצת כבר ביארנוה שם וכן הקשו עוד בה ממה שאמרו בתשיעי של בתרא בודקין לגטין ולקדושין לחליצה ולמיאונין ואחר שלמיאון חוששין לשמא נשרו בדיקה למיאון למה לי אי בתוך זמן הא קיימא לן כלפני זמן ואפילו הביאה שומא נינהו וממאנת ואי לאחר זמן למה לי בדיקה והרי חוששין שמא נשרו שחזקה הביאה סימנין וגדולי הפוסקים מתרצין בה במה שאמר רב דימי עליו שלא נאמר חשש נשירה למיאון להחמיר אלא בקדש תוך זמן ובעל לאחר זמן שהוא ספק תורה אבל כל שלא בעל אחר זמן שאינן אלא נישואין דרבנן אין חוששין לנשירה ועל זה אמרו בודקין למיאון וכל שנבדקה ולא נמצאו ממאנת אף לכתחלה או שמא אף כשתמצא לומר שלא נתירוה לכתחלה למאן כל שמיאנה ונבדקה ולא נמצאו מתירין אותה להנשא לכתחלה אחר שלא נבעלה תוך זמן וגדולי הדורות מפרשין בה שאע"פ שהלכה שלא אמרו חשש נשירה אלא בספק תורה וכדברי רב דימי מ"מ יש צדדין שבודקין אף בספק תורה וכגון שמיאנה ונתקדשה לאחר מיד ובודקין אותה ואם הביאה סימנין קדושי ראשון מעליא ושל שני אינן כלום שהרי ודאי בשעת קדושין היו שם הואיל ובעל לאחר זמן ואם לא הביאה מחמירין בה וצריכה גט משניהם וי"מ שלא נאמר בודקין למיאונין אלא לשאין ידוע אם הגיעה לכלל שנים אם לאו שבודקין אותה ואם נמצאו אין תולין אותן בשומא מספק שאין תולין להקל וכן בכל הספקות ושמא תאמר חשש נשירה גופא היאך היא והרי אפשר לעמוד על בוריו של דבר שאם אין שם גומות אפילו הביאה שערות אינו כלום וכמו שאמרו שערות שאמרנו צריך שיהא בעקרן גומות ואם יש שם גומות גדולה היא שהרי אין גומא בלא שער וודאי נישר פירשוה בשיש שם גומא אחת ואין גומא אחת בלא שער סימן ומ"מ יש לחוש לנשרו שהרי שתי שערות בגומא אחת סימן כמו שיתבאר או שמא חשש נשירה אף בלא גומות היא שיש לחוש גם כן שמא גומא היתה שם ונסתמה:

    Meiri on Niddah 46a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' י"ג גופא סימן והדר תני בן י"ג ויום אחד כו' דליכא למימר דהא די"ג גופא סימן היינו בעודן בו והא דקתני דאינו סימן באין עודן בו דהא בסיפא דקתני בן י"ג ויום אחד הוי סימן ליכא לאשכוחי אלא בעודן בו וה"ל למתני רבותא בכה"ג אפילו בי"ג גופא ודו"ק:

    שם אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר כו' יש לדקדק מאי קושיא ואימא הא דאמר רבא לא תמאן דחוששין שמא נשרו היינו בבעל דהוי ספיקא דאורייתא כדקאמר רב דימי וההיא דאין חוששין בלא בעל לאחר זמן דליכא ספיקא דאורייתא וליכא למימר דא"כ מ"ט דמ"ד חוששין בלא בעל כיון דלא הוי אלא ספיקא דרבנן דהא ע"כ בלא בעל פליגי דלקמן בר"פ בא סימן מוכח דהא אהני לן חזקה דרבא אלא בבדקו ולא אשכחו ומשום חזקה אמרינן שמא נשרו כיון שבעל והוי ספיקא דאורייתא כמ"ש התוספות שם ונראה דקושטא הכי הוא למאי דמסיק רב דימי והלכתא חוששין שמא נשרו בבעל מצינן לאוקמא נמי הא דרבא בבדקו ולא אשכחו ומשום דחוששין שמא נשרו בבעל:

    שם והא חוששין כו' פרש"י והא חוששין קאמר ולא ודאי נשרו וחיישינן לחומרא משמע כו' עכ"ל ולפירושו ה"מ למידק הכי אהא דאין חוששין לחומרא משמע אבל לפי מה שפירשו התוספות בההיא דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו דמצינו לשון חוששין לקולא נראה דה"נ הכא לא מלשון חוששין קדייק [ליה] אלא מסברא קאמר הכי והא חוששין בעלמא קאמר דהא ליכא ודאי שנשרו אלא ספק והשתא א"ש דלא הוה מצי למידק הכי אההיא דאין חוששין וק"ל:

    שם מתיב רב הונא בר יהודה לרבא לסיועי לרב הונא כו' ובגמרות ישנות מלת לרבא אינו וכן נראה ופירוש מתיב רב הונא ב"י להני אמוראי דלקמן דס"ל דאחרים שאכלו לוקין אבל הקטן אינו לוקה ולסיוע לרב הונא דס"ל דאף הקטן לוקה ומלת לרבא הגיהו לפי מה שהבינו המתיב קאי לרבא דלעיל דקאמר הלכתא דתוך הזמן כלפני זמן והכא קתני הקטן לוקה בתוך הזמן ולאו מלתא היא דרבא דקאמר בתוך הזמן כלפני הזמן היינו לשאר עונשין אבל אלאו דלא יחל מצי סבר נמי כרב הונא דלוקה אע"ג דבמלתא אחריתא לאו בר עונשין הוא כפרש"י ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 46a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אבל מעיקרא לא ע' לקמן נב ע"ב תד"ה הלכה:

    Gilyon HaShas on Niddah 46a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 46, Amud Aleph, about 427 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “וטעמא דלאחר זמן הוא דגמר' לה למילתיה?…”

    2. Segment 227 words

      Opens “ועוד מתיב רבי זירא: (במדבר ו )…”

      Named: רבי זירא.

    3. Segment 328 words

      Opens “ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן…”

    4. Segment 432 words

      Opens “אמר ר"נ כתנאי, בן ט' שנים שהביא…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה.

    5. Segment 530 words

      Opens “הא גופא קשיא, אמרת: ״מבן ט' ועד…”

    6. Segment 616 words

      Opens “מאי לאו תנאי היא: דמר סבר תוך…”

    7. Segment 715 words

      Opens “לא, דכ"ע תוך זמן כלפני זמן, ואידי…”

      Named: רבי וסיפא.

    8. Segment 811 words

      Opens “ואיבעית אימא: הא והא בתינוק, ורישא ר"ש…”

    9. Segment 919 words

      Opens “ואיבעית אימא: הא והא רבי, הא בתינוק,…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן. א"ר…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה, רבי שבתאי.

    11. Segment 1128 words

      Opens “תניא נמי הכי: בן ט' שנים ויום…”

    12. Segment 1231 words

      Opens “אמר רבא הילכתא תוך זמן כלפני זמן…”

      Named: רב שמואל בר זוטרא, רבא, שמואל.

    13. Segment 1313 words

      Opens “הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “וכי תימא מספקא ליה ומי מספקא ליה…”

      Named: רבא.

    15. Segment 158 words

      Opens “ה"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו…”

    16. Segment 166 words

      Opens “אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין…”

      Named: רב פפא, רב פפי.

    18. Segment 188 words

      Opens “מכלל דמ"ד חוששין חולצת והא חוששין בעלמא…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן…”

      Named: רבא.

    20. Segment 208 words

      Opens “אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא…”

      Named: רב דימי.

    21. Segment 2115 words

      Opens “והני מילי היכא דקדשה בתוך זמן ובעל…”

    22. Segment 226 words

      Opens “אמר רב הונא: הקדיש ואכל לוקה…”

      Named: רב הונא.

    23. Segment 2326 words

      Opens “שנאמר (במדבר ו׳:ב׳ ) איש כי יפליא…”

    24. Segment 249 words

      Opens “מתיב רב הונא בר יהודה (לרבא) לסיועי…”

      Named: רב הונא בר יהודה, רב הונא, רבא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 46a · Segment 12 — “…כלפני זמן רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 46a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026