Talmud Builders

    Niddah 52b

    Back to index

    English translation — Niddah 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Job out of the tempest, and said” (Job 38:1–3) to him: Greatest imbecile in the world! I have created many hairs on a person’s head, and for each and every hair I created its own distinct follicle, so that two hairs should not draw sustenance from one follicle. As, were two hairs to draw sustenance from one follicle, it would weaken a man’s vision. Now if I did not confuse one follicle with another, would I confuse a man named Iyyov with oyev ? This indicates that two hairs do not grow from one follicle.

    2The Gemara answers: It is not difficult; that statement above, that two hairs in one follicle is a valid sign of adulthood, is referring to the hairs in the rest of a person’s body, whereas this statement, that there cannot be two hairs in one follicle, is referring to the hairs on a person’s head.

    3Rav Yehuda says that Shmuel says: The two hairs that the Sages said are signs of adulthood are valid signs even if they are not adjacent; but rather one hair is on the spoon- shaped area above his organ and one is on the young boy’s testicles.

    4The Gemara notes that this is also taught in a baraita : The two hairs that the Sages said are signs of adulthood are valid signs even if one hair is on the young girl’s back, below her pubic area, and one on her lower abdomen. The same applies if one hair is on the finger joints of her hand and one hair is on the toe joints of her foot. This is the statement of Rabbi Shimon ben Yehuda, of the village of Akko, who said it in the name of Rabbi Shimon. And what do the Rabbis say about this matter? Rav Ḥisda says: According to the Rabbis, they are not a valid sign of adulthood unless the two hairs are in one place.

    5§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree with regard to when a young girl can perform refusal. According to the Rabbis, it is until she grows two pubic hairs after she reaches the age of twelve years and one day. According to Rabbi Yehuda she still retains the right to perform refusal at that point, until the majority of the pubic area is filled with hair. In this regard, the Sages taught in a baraita : Until when can a young girl perform refusal? Until she grows two pubic hairs; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: She can perform refusal until the area covered by the black pubic hairs is greater than the white skin of the genital area. Rabbi Yosei says: Until the nipple is surrounded by hair. Ben Shelakot says: Until the pubic area is filled with hair.

    6And Rabbi Shimon said: Ḥanina ben Ḥakhinai found me in the city of Tzaidan and said to me: When you reach Rabbi Akiva, say to him: Until when can a young girl perform refusal? If he says to you that she may perform refusal until she grows two pubic hairs, say to him: But didn’t ben Shelakot testify in the presence of all of you in Yavne that she may perform refusal until the pubic area is filled with hair [ shetekhalkel ], and you did not say anything to him, thereby indicating that you conceded to him?

    7Rabbi Shimon continued: When I reached Rabbi Akiva, and I said what I had been told to say to him, he said to me: I do not know what this filling with hair [ kilkul ] is, I don’t know any ben Shelakot, and my opinion with regard to your question, until when can a young girl perform refusal, is that she can perform refusal until she grows two pubic hairs.

    8MISHNA: The two white or black hairs that are mentioned with regard to disqualification of a red heifer; and the two white hairs mentioned with regard to leprous marks, i.e., that if they grow within a white leprous mark, it is impure; and the two hairs that are mentioned in every place, i.e., with regard to a young boy and girl, are significant only if they are long enough to bend the top of the hairs to reach their roots. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Eliezer says: They must be long enough to grasp them and cut them with a fingernail. Rabbi Akiva says: They must be long enough to be cut with a pair [ bezug ] of scissors.

    9GEMARA: Rav Ḥisda says that Mar Ukva says with regard to the various opinions in the mishna on the measure of hairs: The halakha is in accordance with the statements of all of them to be stringent. One should consider it hair only if all of the criteria are met, or consider it to be hair if any one condition is met, depending on which standard yields the more stringent result.

    10MISHNA: With regard to a woman who sees a red stain on her garment, that woman’s reckoning is distorted. Since she does not know when the blood that caused the stain appeared, she does not know when the seven days of menstrual flow end and when the eleven days of the flow of the zava begin.

    11And therefore she must be concerned due to the possibility that it might have been caused by the flow of a zava . If she wore the same garment for three days on which she can assume the status of a zava , and subsequently discovered a stain with an area that is the size of at least three split beans, the concern is that on each of those three days a stain with the area of at least one split bean, the minimum area that transmits impurity, was formed. The result is that she is a greater zava and is required to count seven clean days before immersion. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: No configuration of stains leads to concern due to the flow of a zava .

    12GEMARA: The Gemara asks: Who are the Rabbis in this mishna? It is Rabbi Ḥanina ben Antigonus, as it is taught in a baraita that Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Stains do not lead to concern due to the flow of a zava , but stains can sometimes lead to ziva .

    13How so, i.e., how can stains lead to ziva according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus? If a woman wore three different robes that had been examined by her for blood stains, and she then found a stain on each of them; or if she saw blood flowing from her body on two consecutive days and on the third day she saw a stain on one of the robes that she wore that day, those are the stains that lead to ziva .

    14The Gemara raises a difficulty with regard to the above statement: According to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, now that in a case where she sees stains on three robes we are concerned for ziva , despite the fact that she does not see the blood flowing from her body, is it necessary to state that we are concerned if she experiences bleeding from her body on two days and sees a stain on one of the robes?

    15The Gemara answers: It is necessary to state that, lest you say that in any case like this, where she experiences bleeding from her body on two days and on the third day she sees a stain on one of the robes, she brings an offering and it is consumed, like one who is definitely a zava . Therefore, Rabbi Ḥanina ben Antigonus teaches us that her status as a zava is uncertain, and consequently she brings a bird for a sin offering that is due to uncertainty, which is not eaten.

    16Rava said: With this claim Rabbi Ḥanina ben Antigonus bested the other Rabbis, who agree with the opinion of Rabbi Meir in the mishna: What is different about a stain that is less than three split beans in one place, that we are not concerned she might be a zava ? The reason is that we say she saw blood on only two days. But in a case where she discovered a stain on her robe with the area of at least three split beans in one place, one can also say: The area of two and a half split beans should be attributed to blood seen from her body, but the other is the blood of a louse that was there due to the dirt associated with her bleeding.

    17The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this claim? The Gemara answers: They maintain that since it is possible to divide the stain into at least one split bean for each of the three days, we do not attribute the stain to the blood of a louse.

    18The Gemara raises a difficulty with regard to the statement of Rava: And according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, one can infer that it is specifically in the case of a stain with the area of at least three split beans in one place that we are not concerned she might be a zava . It can be inferred from here that if it is in three places, we are concerned. But didn’t you say that if she discovered stains in three robes, yes, we are concerned, which indicates that if it is in three places on a single robe we are not concerned.

    19The Gemara answers that it was in accordance with the statement of the Rabbis that Rabbi Ḥanina ben Antigonus stated his opinion to them, as follows: According to my opinion, if she discovered stains in three robes, yes we are concerned, whereas if it is in three places we are not concerned. But according to your opinion, at least concede to me that where she saw a stain on her robe with the area of at least three split beans in one place, that we say that the area of two and a half split beans can be attributed to blood seen from her body, and the other is the blood of a louse that was there due to the dirt associated with her bleeding.

    20The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this claim? The Gemara answers: They maintain that since it is possible to divide the stain into at least one split bean for each of the three days, we do not attribute the stain to the blood of a louse.

    21§ With regard to a woman who finds a stain on her robe, the Sages taught in a baraita : In the case of a woman who sees a red stain on her garment that she wore for a number of days and she does not know when and where it is from, what is her status? If the area is large enough to be divided into three parts, where the total area is the size of three split beans, each of which is the minimum measure to render her a zava , i.e., an area the size of at least a split bean, she must be concerned that she is a zava , as this stain might be the result of seeing a sufficient measure of blood on each of three occasions. But if the stain is not that size, she does not need to be concerned.

    22Rabbi Yehuda ben Agra says in the name of Rabbi Yosei: Both in this case, where she saw a stain large enough to be divided into three parts, where the total area is the size of three split beans, and that case, where the stain was not that large, she must be concerned that she might be a zava . This is due to the fact that she possibly saw stains of sufficient size on only two occasions, but one was during twilight, which counts as two days, amounting to a total of three days.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מן הסערהכלומר משער הראש אני משיבך תשובה הרבה נימין בראתי באדם וכו':

    על הכףגובה שעל האבר למטה מן הכרס:

    אפילו אחת על הכף כו'אע"ג דאינו במקום אחד:

    אחת בגבהתחת אותו מקום:

    בין קשרי אצבעותיהואינה מביאה שער עד שתגדיל:

    שתכלכללא שמעתי מהו ונראה בעיני שחברו במס' שבת (עח:) כדי לסוך כלכול ואמרינן (שם פ:) מאי כלכול צדעה ובת צדעה ה"נ עד שיהו שם שערות הרבה שיהא רצוף ומלובש בשער. ואני מצאתי עד שתבלבל בבי"ת שער גדול כפוף ומבולבל ולא ישר בעיני:

    איני יודע מהוכלומר לא סבירא לי:

    מתני' ב' שערות האמורות בפרהדקיימא לן ב' שערות שחורות פוסלות בה בגמרא דאין מעמידין (ע"ז דף כד.) ובמסכת פרה (פ"ב מ"ה):

    ובנגעיםשער לבן דקי"ל בת"כ מיעוט שערות שתים:

    והאמורות בכל מקוםבתינוק ובתינוקת:

    לקרוץלאחוז מעט:

    שיהו ניטלות בזוגשיעורא רבה (דכולהו):

    גמ' להחמירמשנקרצות בצפורן לא ממאנת שמא גדולה היא ולענין חליצה עד דאיכא שיעורא רבה דכולהו:

    מתני' הרי זו מקולקלתאינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה דהא לא ידעה אימת חזאי:

    וחוששת משום זובאם עברו עליה ג' ימי זיבה משלבשה חלוק זה ומצאה עליו כתם גדול שיעור ג' גריסין ועוד מספקינן להו דילמא כל חדא וחדא בחד יומא חזיא אע"ג דבמקום אחד נמצאו:

    גמ' ג' חלוקות הבדוקות להולבשתן בשלשת ימי זיבה אחד ליום:

    או שראתה ב' ימיםראיה ממש מגופה בתוך י"א יום ובשלישי לבשה חלוק הבדוק לה ומצאתה עליו כתם:

    מהו דתימא כל כי האי גוונא וכו'להכי נקט ב' ימים וחלוק אחד לאשמועינן דהשתא נמי חששא בעלמא היא ומביאה קרבן ואינו נאכל דשמא לאו מגופה הואי הך כתם שלישי ומליקת חולין נבלה דאי לא אשמועינן הוה אמינא הרי רגלים לדבר דודאי זבה היא:

    זכנהותשובה ניצחת השיבן:

    אגב זוהמאדנדות אתאי מאכולת ונתמעכה שם:

    ורבי חנינא כו'לרבא פרכינן דאמר לרבי חנינא שלשה גריסין במקום אחד:

    תרי ופלגא כו'אלמא לא פליג רבי חנינא אלא במקום אחד אבל בשלשה מקומות מודה והא קתני רבי חנינא לעיל לבשה ג' חלוקות כו' אבל בחלוק אחד בג' מקומות לא:

    שהן כגריס ועודכלומר שלשה גריסין גסין דאיכא בכל חד וחד כגריס ועוד דהכי הוי שיעור כתם לקמן בפרק הרואה כתם (נדה דף נט.):

    אחת זו ואחת זואפילו בשתי גריסין חוששין שמא ראתה אותן בשני בין השמשות או אחת היום ואחת בין השמשות של מחר וראיית בין השמשות עולה לשני ימים שמקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה ויש כאן שלשה רצופין:

    נדה 52 עמוד ב

    1איוב מן הסערה ויאמר״ אליו: שוטה שבעולם, הרבה נימין בראתי בראשו של אדם, ולכל נימא ונימא בראתי לו גומא בפני עצמה שלא יהיו שתים יונקות מגומא אחת, שאלמלא שתים יונקות מגומא אחת מכחיש מאור עיניו של אדם. גומא בגומא לא נתחלף לי, ״איוב״ באויב״ נתחלף לי?!

    2לא קשיא: הא בגופא, הא ברישא.

    3אמר רב יהודה, אמר שמואל: שתי שערות שאמרו, אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים.

    Baraita

    4תניא נמי הכי: שתי שערות שאמרו, אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה, אחת ע"ג קשרי אצבעותיה של יד ואחת ע"ג קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון. ורבנן? אמר רב חסדא: עד שיהו ב' שערות במקום אחד.

    Baraita

    5ת"ר עד מתי הבת ממאנת? עד שתביא שתי שערות, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר: עד שירבה השחור. רבי יוסי אומר: עד שתקיף העטרה. בן שלקות אומר: עד שתכלכל.

    6ואמר רבי שמעון: מצאני חנינא בן חכינאי בצידן, ואמר: כשאתה מגיע אצל ר"ע אמור לו: עד מתי הבת ממאנת? אם יאמר לך: עד שתביא שתי שערות, אמור לו: והלא בן שלקות העיד במעמד כולכם ביבנה עד שתכלכל, ולא אמרתם לו דבר!

    7כשבאתי אצל רבי עקיבא, אמר לי: כלכול זה איני יודע מהו, בן שלקות איני מכיר, עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות.

    Mishna

    8שתי שערות האמורות בפרה, ובנגעים, והאמורות בכל מקום כדי לכוף ראשן לעיקרן, דברי רבי ישמעאל. ר"א אומר: כדי לקרוץ בציפורן. ר' עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות בזוג.

    Gemara

    9אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא: הלכה כדברי כולן להחמיר.

    Mishna

    10הרואה כתם הרי זו מקולקלת׃

    11וחוששת משום זוב, דברי רבי מאיר. וחכ"א אין בכתמים משום זוב.

    Gemara

    12מאן חכמים? ר' חנינא בן אנטיגנוס היא, דתניא: ר"ח בן אנטיגנוס אומר: כתמים אין בהן משום זוב. ופעמים שהכתמים מביאין לידי זיבה.

    13כיצד? לבשה ג' חלוקות הבדוקות לה, ומצאה עליהם כתם, או שראתה ב' ימים וחלוק אחד הן הן הכתמים המביאין לידי זיבה.

    14השתא שלשה חלוקות, דלאו מגופה קחזיא חיישינן, ב' ימים וחלוק אחד מיבעיא?

    15מהו דתימא, כל כי האי גוונא מביאה קרבן ונאכל? קא משמע לן.

    16אמר רבא: בהא זכנהו ר' חנינא בן אנטיגנוס לרבנן, מאי שנא פחות מג' גריסין במקום אחד דלא חיישינן, דאמרי' בתרי יומי חזיתיה, שלשה גריסין במקום אחד נמי נימא: תרתי ופלגא מגופה חזיתיה, ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא.

    17ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא לא תלינן.

    18ור"ח בן אנטיגנוס, ג' גריסין במקום א' הוא דלא חיישינן, הא בג' מקומות חיישינן. הא אמרת: בג' חלוקות אין, בג' מקומות לא!

    19לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידי בג' חלוקות אין, בג' מקומות לא, אלא לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דחזאי ג' גריסין במקום אחד, דאמרינן: תרי ופלגא מגופה חזיתיה, ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא!

    20ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא לא תלינן.

    Baraita

    21ת"ר הרואה כתם, אם יש בו כדי לחלק ג' גריסין, שהן כגריס ועוד חוששת, ואם לאו אינה חוששת.

    22ר' יהודה בן אגרא אומר משום רבי יוסי: אחת זו ואחת זו חוששת.

    Tosafot

    עד שתכלכל לשון גדול שער הוא כדאמר בריש נזיר (דף ב.) הריני מכלכל הרי זה נזיר וקאמר בגמרא מאי משמע דכלכול לישנא דגדול שער הוא דתניא אמר רבי יהודה סיד כדי לסוד כלכול קטן ואמר צדעה ובת צדעה:

    הלכה כדברי כולן להחמירבפ' מי שמת (ב"ב דף קנו.) אמר ר"נ אמר שמואל בודקין לחליצה ולמיאונין לאפוקי מדרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן והתם פסק ככולהו דאמר התם ר"נ אמר שמואל וה"נ קאמר הלכה כדברי כולן להחמיר הלכך אינה חולצת עד שתביא שער גדול שבכולן ועד שיהו ב' שערות במקום אחד כרב אשי ואם יש לה דדים גדולים כשאר נשים אינה צריכה לבדוק התחתון ולא תמאן משהביאה שתי שערות קטנות ואפי' אחת בגבה ואחת בין קשרי אצבעותיה ור"ת כתב בספר הישר דמשהגיעה לכלל שנותיה לא תמאן בזמן הזה דאע"ג דהיכא דלא בעל פסקינן בפ' יוצא דופן (לעיל נדה דף מו.) דלא חיישינן שמא נשרו אין אנו בקיאין לבדוק בכל גופה שלא יהו לה שערות דאפי' אחת בגבה ואחת בכריסה ובקשרי אצבעותיה מצטרפים או גומות גרידא:

    שלש גריסין נמי בתרי יומי תרתי ופלגא חזיתיה ואידך דם מאכולת הואתימה אמאי לא פריך דלמא כל ג' גריסין בתרי יומי חזיתיה כדקאמר בפחות מג' גריסין ונראה למהר"ם וכן מצאתי דאי לא דתלינן בדם מאכולת ונימא דכל הכתם מגופה חזיתיה אין לנו להקל ולומר דבתרי יומי חזיתיה כיון דיש בו שיעור דאפשר לחלקו לג' ראיות לכך פריך דילמא תרי ופלגא בתרי יומי חזיתיה כיון דראתה מעט פחות מג' גריסין אע"ג דאית בהו טפי משיעור שתי ראיות אתה מיקל לתלות המותר באותן ב' ראיות ולא בראייה ג' ה"נ בג' גריסין וג' עודות נימא תרי ופלגא אע"ג דהוה טפי מב' ראיות נימא דבתרי יומי חזיתיה והמותר נתלה בדם מאכולת וא"ת מנא ליה לרבא דבג' גריסין במקום א' חיישי רבנן דילמא דוקא בג' מקומות ומצאתן ביום אחד ולר' חנינא דוקא בג' חלוקות או בחלוק א' ומצאתו בג' ימים וי"ל דלא מפלגי רבנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ורבנן סברי אמר רב אסי עד שיהו שתי שערות במקום אחדומיהו לרבנן שתים בקשרי אצבעותיה של יד או של רגל הוו סימנים דלא בעינן דוקא במקום ערוה דקים להו לרבנן אפילו בקשרי אצבעות יד ורגל אינן אלא כשגדלה. ורמב"ם ז"ל שכתב (בפ"ב מהל' אישות הי"ז) ששתי שערות אלו צריכין שיהיו במקום הערוה לא נתחוורו דבריו. ומכל מקום בגבה וכריסה ממש לא הוו סימן, וגבה וכרסה שאמרו כאן הכל במקום הערוה וכריסה היינו שפתי מקום הערוה, וגבה למעלה ממנו דהיינו כף, וכפיר"ח ז"ל וז"ל מקום תפוח באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה. וכריסה היא מקום שפתי הערוה ושניהם במקום אחד כי הגב והכרס מקום אחד הן ע"כ.

    מהו דתימא כל כהאי גוונא מביאה קרבן ונאכל קמ"לכתב הרמב"ן ז"ל אין לפרש קמ"ל דאינו נאכל אלא מביאה אותו דהא כתמים הם ואפילו בידוע שמגופה בא, דבר תורה טהורה היא כדאיתא לקמן בריש פרק הוראה כתם (נדה נט,.) אלא על כרחינו הכי קאמר קמ"ל דאינו נאכל ואינה מביאה. ולבי מגמגם בדבר זה דאם כן מאי קאמר מהו דתימא מביאה קרבן ונאכל והיאך היה באיפשר דנטעה בא כיון דכתמים אינן אלא מדרבנן. איפשר דה"קמהו דתימא כיון דראתה שתים ובהרגשה אף כתם זה בהרגשה בא ולאו אדעתה ומביאה קרבן ונאכל, קמ"ל לא אמרי' דבהרגשה בא וכיון שכן דאינה מביאה קרבן כלל. ורש"י ז"ל נראה שפי' דמביאה קרבן ואינו נאכל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 52b

    Niddah 52b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 473 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מן הסערה כלומר משער הראש אני משיבך תשובה הרבה נימין בראתי באדם וכו':

    על הכף גובה שעל האבר למטה מן הכרס:

    אפילו אחת על הכף כו' אע"ג דאינו במקום אחד:

    אחת בגבה תחת אותו מקום:

    בין קשרי אצבעותיה ואינה מביאה שער עד שתגדיל:

    שתכלכל לא שמעתי מהו ונראה בעיני שחברו במס' שבת (עח:) כדי לסוך כלכול ואמרינן (שם פ:) מאי כלכול צדעה ובת צדעה ה"נ עד שיהו שם שערות הרבה שיהא רצוף ומלובש בשער. ואני מצאתי עד שתבלבל בבי"ת שער גדול כפוף ומבולבל ולא ישר בעיני:

    איני יודע מהו כלומר לא סבירא לי:

    מתני' ב' שערות האמורות בפרה דקיימא לן ב' שערות שחורות פוסלות בה בגמרא דאין מעמידין (ע"ז דף כד.) ובמסכת פרה (פ"ב מ"ה):

    16 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 52b · Sefaria

    Tosafot

    עד שתכלכל לשון גדול שער הוא כדאמר בריש נזיר (דף ב.) הריני מכלכל הרי זה נזיר וקאמר בגמרא מאי משמע דכלכול לישנא דגדול שער הוא דתניא אמר רבי יהודה סיד כדי לסוד כלכול קטן ואמר צדעה ובת צדעה:

    הלכה כדברי כולן להחמיר בפ' מי שמת (ב"ב דף קנו.) אמר ר"נ אמר שמואל בודקין לחליצה ולמיאונין לאפוקי מדרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן והתם פסק ככולהו דאמר התם ר"נ אמר שמואל וה"נ קאמר הלכה כדברי כולן להחמיר הלכך אינה חולצת עד שתביא שער גדול שבכולן ועד שיהו ב' שערות במקום אחד כרב אשי ואם יש לה דדים גדולים כשאר נשים אינה צריכה לבדוק התחתון ולא תמאן משהביאה שתי שערות קטנות ואפי' אחת בגבה ואחת בין קשרי אצבעותיה ור"ת כתב בספר הישר דמשהגיעה לכלל שנותיה לא תמאן בזמן הזה דאע"ג דהיכא דלא בעל פסקינן בפ' יוצא דופן (לעיל נדה דף מו.) דלא חיישינן שמא נשרו אין אנו בקיאין לבדוק בכל גופה שלא יהו לה שערות דאפי' אחת בגבה ואחת בכריסה ובקשרי אצבעותיה מצטרפים או גומות גרידא:

    שלש גריסין נמי בתרי יומי תרתי ופלגא חזיתיה ואידך דם מאכולת הוא תימה אמאי לא פריך דלמא כל ג' גריסין בתרי יומי חזיתיה כדקאמר בפחות מג' גריסין ונראה למהר"ם וכן מצאתי דאי לא דתלינן בדם מאכולת ונימא דכל הכתם מגופה חזיתיה אין לנו להקל ולומר דבתרי יומי חזיתיה כיון דיש בו שיעור דאפשר לחלקו לג' ראיות לכך פריך דילמא תרי ופלגא בתרי יומי חזיתיה כיון דראתה מעט פחות מג' גריסין אע"ג דאית בהו טפי משיעור שתי ראיות אתה מיקל לתלות המותר באותן ב' ראיות ולא בראייה ג' ה"נ בג' גריסין וג' עודות נימא תרי ופלגא אע"ג דהוה טפי מב' ראיות נימא דבתרי יומי חזיתיה והמותר נתלה בדם מאכולת וא"ת מנא ליה לרבא דבג' גריסין במקום א' חיישי רבנן דילמא דוקא בג' מקומות ומצאתן ביום אחד ולר' חנינא דוקא בג' חלוקות או בחלוק א' ומצאתו בג' ימים וי"ל דלא מפלגי רבנן:

    Tosafot on Niddah 52b · Sefaria

    Rashba

    ורבנן סברי אמר רב אסי עד שיהו שתי שערות במקום אחד ומיהו לרבנן שתים בקשרי אצבעותיה של יד או של רגל הוו סימנים דלא בעינן דוקא במקום ערוה דקים להו לרבנן אפילו בקשרי אצבעות יד ורגל אינן אלא כשגדלה. ורמב"ם ז"ל שכתב (בפ"ב מהל' אישות הי"ז) ששתי שערות אלו צריכין שיהיו במקום הערוה לא נתחוורו דבריו. ומכל מקום בגבה וכריסה ממש לא הוו סימן, וגבה וכרסה שאמרו כאן הכל במקום הערוה וכריסה היינו שפתי מקום הערוה, וגבה למעלה ממנו דהיינו כף, וכפיר"ח ז"ל וז"ל מקום תפוח באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה. וכריסה היא מקום שפתי הערוה ושניהם במקום אחד כי הגב והכרס מקום אחד הן ע"כ.

    מהו דתימא כל כהאי גוונא מביאה קרבן ונאכל קמ"ל כתב הרמב"ן ז"ל אין לפרש קמ"ל דאינו נאכל אלא מביאה אותו דהא כתמים הם ואפילו בידוע שמגופה בא, דבר תורה טהורה היא כדאיתא לקמן בריש פרק הוראה כתם (נדה נט,.) אלא על כרחינו הכי קאמר קמ"ל דאינו נאכל ואינה מביאה. ולבי מגמגם בדבר זה דאם כן מאי קאמר מהו דתימא מביאה קרבן ונאכל והיאך היה באיפשר דנטעה בא כיון דכתמים אינן אלא מדרבנן. איפשר דה"קמהו דתימא כיון דראתה שתים ובהרגשה אף כתם זה בהרגשה בא ולאו אדעתה ומביאה קרבן ונאכל, קמ"ל לא אמרי' דבהרגשה בא וכיון שכן דאינה מביאה קרבן כלל. ורש"י ז"ל נראה שפי' דמביאה קרבן ואינו נאכל.

    Rashba on Niddah 52b · Sefaria

    Ritva

    הא בגופא הא ברישא אנן נמי חזינן הכי אלא ה״פ דהפריש׳ איכא בין גופא ורישא ודוכתיו בתלמודא טובא כי האי לישנא.

    כתבו בתוס׳ דהשתא אין אנו צריכין בבדיקת גומות אלא דכל שהגיע לכלל שנים ויש שם רבוי שערות או שערות ארוכות אין לבדוק יותר דמסתמא יש שם גומות.

    גבה וא׳ בכרסה יש שפי׳ כפשוטן ור״ח ז״ל פירש ששניהם בבית הערוה הגב הוא הכף התפוח שעליו וכרסה שפת הערוה אלא דנקט לישנא מעליא.

    ורבנן אמר רב חסדא עד שיהו ב׳ שערות במקום א' מן הלשון הזה נראה כפשוטו דבהא הוא דפליגי אבל מודים הם דקשרי אצבעות ידים ורגלים מקום שער הם אבל קצת הגאונים ז״ל פסקו דבעינן שתיהם במקום הערוה והכא במקום אחד המיוחד קאמר וכן דעת הרמב״ם ז״ל ואם קבלה היא נקבל ודאי להחמיר מיהת הלכה כדברי כלן להחמיר ולענין מיאון נקט שיעורא בזוטר ולענין חליצה שיעורא דנפיש.

    אין בהם משום זוב פי׳ משום זבה גדולה דתלינן שיצאו לחלק ביום אחד או בשני ימים בלבד.

    מהו דתימא כל כה״ג מביא׳ קרבן ונאכל קמ״ל פרש״י ז״ל דמביאה קרבן שאינו נאכל והקשה עליו הרמב״ן ז״ל דהא כתמים דרבנן ואפילו חזאי מגופא כדאיתא לקמן בפ׳ הרואה וא״כ היאך מביאה קרבן כלל ואיכא למדק מ״מ היכי ס״ד דתלמודא לומר מהו דתימא מביאה קרבן ונאכל וכי שויין טועין דלא ידעי דכתמים דרבנן לכך י״ל דכיון דראתה שני ימים רצופים קרוב הדבר שאין בשליש ראתה והרגישה ושכחה דהא בצפור לא נתעסקה ולהכי אמרינן מהו דתימא מביאה קרבן ונאכל דודאי ראתה ושכחה קמ״ל דמביאה שמא שכחה ואינו נאכל שמא לא הרגישה כלל כנ״ל.

    בהא זכנהו פי׳ שזו היתה עקר תשובתו.

    תרי ופלגא פי׳ דאלו תרי בלחוד ליכא למימר דא״כ אידך גריס ועוד דאשתהי א״א לתלותו בדם מאכלת ומיהו פלגא לאו דוקא והא דפרכינן השתא שלשה חלוקות וכו׳ בדין דמצי לשנויי ליה דזו ואין צריך לומ׳ קתני אלא דכל היכא דאיכא תירוצא אחרינא כלל לית לן למימר הכי וכדמוכח בריש פ״ב דקדושין וכדכתיבנא התם בס״ד.

    Ritva on Niddah 52b · Sefaria

    Meiri

    שתי שערות שאמרו כל מקום בית הערוה הוא מיוחד להן להיות סימן באיזה מקום שיהיו מן הערוה הן על הכף והוא בשר התפוח שעל האבר הן על האבר הן בכיס וכן באשה הן על הגב הן על הכרס ובלבד שיהיו שתיהן במקום אחד לא היו שערות במקום בית הערוה אלא שנמצאו שתי שערות על קשרי אצבעות של יד או רגל אף זה סימן שהדבר ידוע שאין שערות בקשרי אצבעות יד ורגל אלא אחר גדלות כך פסקוה רוב המפרשים ומפני שלא נחלקו חכמים עליו אלא באחת על של יד ואחת על של רגל אבל שתים במקום אחד סימן הם אף ביד ורגל וכן נראה דעת גדולי הפוסקים ומ"מ גדולי המחברים לא הזכירוה וכתבו בהדיא שצריכות שיהיו במקום הערוה ואף גדולי המפרשים לא חלקו בה וכן נראה עקר ורבנן על שתיהן חלקו ר"ל להצריך מקום הערוה ושתיהן במקום אחד ואף לדעת ראשון דוקא בקשרי יד ורגל אבל שאר מקומות בגוף אינו סימן כלל וגבה וכריסה שהזכרנו מקום ערוה הוא אלא שדברו חכמים בלשון נקיה וגבה הוא מקום תפוח שלמעלה ממקום ערוה והוא הנקרא כף וכריסה הוא שפת מקום ערוה:

    מאחר שביארנו לענין מיאון הבת ששיעורה עד שתביא שתי שערות ואין הלכה כדברי האומר עד שירבה השחור על הלבן איני צריך לפרש שאין הלכה כדברי האומר עד שתקיף העטרה או עד שתכלכל:

    ומ"מ לענין ביאור כלכול איני יודע מהו ומה שנאמר בו בפירושין אין נראה לי ומ"מ איפשר לומר שמאחר שהקף עטרה אינו סימן מקום ערוה שהרי עטרה באשה מהיכן אלא שנאמר על עוקצו של דד ר"ל שתהא הדד בולט כל כך שיהא העוקץ נראה לו כעטרה כך כלכול זה נאמר על כל הדד שיהו נראות בולטות תחת בגדיה עד שיתמלא מהן מקום שכנגדן בבגד על הדרך שאמרו בענין זה לשון פרנסה כמו שאמרו פרנסת ארון לארכו צא ופרנסהו לרחבו כלומר הגדלת שיעורו לידע כמה מחזיק או מלשון יכיל כלומר שתהא בליטתה גדולה כל כך שתכילהו רוחב הבגד בצמצום מלשון לא יכלכלוך:

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הרואה כתם הרי זו מקולקלת י"מ לטמא בועלה מעכשו מתורת בועל נדה ולטמא טהרות למפרע מעת לעת שכך הוא הענין בכתם שהמוצאתו מטמאה טהרות למפרע מעת לעת אבל אינה מטמאה את בועלה למפרע משום בועל נדה אא"כ יבעול אחר מציאת הכתם אלא שמטמאתו למפרע משום נוגע כמו שביארנו בפרק ראשון י"מ מקולקלת למנינה והוא שביארנו בפרק ראשון שהרואה אע"פ שמטמאין אותה מעת לעת אינה מתחלת מנינה לשבעת ימי נדה אלא משעה שראתה ואין מקלקלין את מנינה מחשש מעת לעת וענין דבר זה הוא לחשבון נדה של תורה שמתחלת למנות מיום ראייתה שבעה ובשמיני מתחילין ימי זיבה ואם ראתה שלשה רצופים אחר שעברו שבעת ימי נדה וספרה אחריהם שבעה נקיים ובשמיני שהוא תחלת נדה ראתה אין אומרין בזו שמא אתמול ראתה שהיו ימי זיבה וצריכה לספור עוד שבעה נקיים אחר שיעברו שבעת ימי נדה שהרי ימי נדה עולין לימי זיבה אחר שראת בהן אלא מונה שבעת ימי נדה מפני שאומרין עכשו הוא שראתה וימי זיבה כלו להם וכבר טהרה מזיבתה ואם פסקה בשביעי טובלת וחוזרת לפתחה בלא שום בלבול אבל הרואה כתם אע"פ שאף היא אינה מונה למפרע אלא משעת מציאתה מ"מ נתקלקל מנינה מפני שאבד פתחה ואינה יודעת בכתם זה אם בימי זיבה אם בימי נדה ואע"פ שלביתה ולטהרות דיה שתספור שבעה נקיים לפתחה מיהא ר"ל לסיים לה זמן הוסת צריכה שבעה עשר יום על הדרך שביארנו בפרק ראשון:

    וחוששת משום זוב דברי ר' מאיר כלומר אם עברו עליה שלשה ימים בימי זיבה משלבשה חלוק זה ונמצא בה כתם גדול כשיעור שלשה גריסין ושלשה ועודית חוששין שמא גריס ועוד בא בכל יום ודנין אותה כזבה מספק אצל בעלה ולא להיות מביאה קרבן אלא שלא יהא נאכל כמו שפירשו גדולי הרבנים וגדולי המחברים בפירושי המשנה שהרי מן התורה אין טומאה בכתם כלל וכמו שאמרו נ"ז ב' בבשרה עד שתרגיש בבשרה אלא להטעינה שבעה נקיים ולימד שאין אומרין תרי ופלגא מגופה קאתו ואידך פלגא אגב זוהמא דדם נדות תלינן בדם מאכלת שמאחר שיש לחלק ממנו לשלשה דנין כל אחד ליומו:

    וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב ר"ל כל שהוא כתם אחד אע"פ שהוא גדול בשיעורו כשלשה גריסין ועוד אא"כ היו מפוזרים בחלוק ושכבר לבשתהו שני ימים ומצאה בשלישי שנדון אותה בספק זבה או אם לבשה שלשה בגדים בדוקים לה בשלשת ימי הזיבה אחד ליום ונמצא בכל אחד כתם ולדונה בודאי זבה וכל שכן אם ראתה ראייה ממש שני ימים ובשלישי לבשה בגד הבדוק לה ומצאה עליו כתם שהיא ודאי זבה אלא שאף בזו אין בה מקום לקרבן כלל וכמו שאמרו עליה בגמרא מהו דתימא כל כי האי גונא מביאה קרבן ונאכל כלומר אחר שראתה שני ימים בזמן הזיבה ראייה ממש ובשלישי ראתה כתם שמאחר שראתה שנים בהרגשה יש לך לדון שאף הכתם כדם הנדה הוא ואמר עליה קמ"ל דלא ואין הפירוש קמ"ל דאינו נאכל אלא שמ"מ תביאהו מספק אלא כך הוא הפירוש קמ"ל דלא כלומר שאין כאן קרבן כלל אחר שאין דנין את הכתם השלישי כראייה מן התורה:

    והלכה כתנא קמא ואע"פ שחכמים חלוקים בה פירשו בגמרא שדברי יחיד הם ור' חנינא בן אטיגנוס היא וכבר אתה יודע ממה שכבר התבאר שמשנה זו אין לה מקום בזמן הזה שאם לענין טמאות וטהרות הרי בזמן הזה אין טהרות ואם לקלקול מנין ומחשש זיבה כשם שבנות ישראל החמירו על עצמן שבראייה כחרדל עושות עצמן זבות גמורות ויושבות שבעה נקיים אחר הפסק כך בכתם כל שמוצאות כתם בכגריס ועוד עושות עצמן זבות ויושבות עליו שבעה נקיים חוץ מיום המציאה וגדולי המפרשים כתבו שאף יום המציאה בכלל השבעה אלא שאין הדברים נראין ובפחות מכגריס ועוד תולה במאכולת כמו שיתבאר:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Niddah 52b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ר"י אומר עד שתקיף העטרה כו' היינו נמי שיעורא דבגרות לר"י בפרק יוצא דופן ובשלא נבעלה קאמר ר"י דממאנת עד בגרות דומיא דעד שירבה השחור לר' יהודה דבנבעלה מודו כ"ע דלא ממאנת משהביאה ב' שערות וק"ל:

    תוס' בד"ה שלש גריסין נמי כו' אתה מיקל לתלות המותר באותן ב' ראיות כו' עכ"ל דהכא כיון דלא ראתה ג' גריסין אין חילוק אם תולין המותר במאכולת אם במגופה כיון דא"א לחלקה לשלשה ראיות:

    Chidushei Halachot on Niddah 52b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה הלכה כדברי כולן להחמיר וכו' והתם פסק ככולהו דאמר התם וכו' ר"ל דמילי טובא אמר התם רב נחמן משמיה דשמואל ופסיק התם ככולהו אמר ר"נ אמר שמואל דאתניהו התם א"כ בזה נמי דאמר רב נחמן אמר שמואל התם בודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה נמי הלכה כמותו ואין הלכה כרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן:

    Maharam on Niddah 52b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 52, Amud Bet, about 473 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 146 words

      Opens “איוב מן הסערה ויאמר״ אליו: שוטה שבעולם,…”

      Named: רבה.

    2. Segment 26 words

      Opens “לא קשיא: הא בגופא, הא ברישא.…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אמר רב יהודה, אמר שמואל: שתי שערות…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    4. Segment 445 words

      Opens “תניא נמי הכי: שתי שערות שאמרו, אפילו…”

      Named: רבי שמעון, רב חסדא.

    5. Segment 529 words

      Opens “ת"ר עד מתי הבת ממאנת? עד שתביא…”

      Named: רבי מאיר, רבי יוסי, רבה.

    6. Segment 641 words

      Opens “ואמר רבי שמעון: מצאני חנינא בן חכינאי…”

      Named: רבי שמעון.

    7. Segment 723 words

      Opens “כשבאתי אצל רבי עקיבא, אמר לי: כלכול…”

      Named: רבי עקיבא.

    8. Segment 828 words

      Opens “מתני׳ שתי שערות האמורות בפרה, ובנגעים, והאמורות…”

      Named: רבי ישמעאל.

    9. Segment 911 words

      Opens “גמ׳ אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא:…”

      Named: רב חסדא.

    10. Segment 106 words

      Opens “מתני׳ הרואה כתם הרי זו מקולקלת…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “וחוששת משום זוב, דברי רבי מאיר. וחכ"א…”

      Named: רבי מאיר.

    12. Segment 1223 words

      Opens “גמ׳ מאן חכמים? ר' חנינא בן אנטיגנוס…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “כיצד? לבשה ג' חלוקות הבדוקות לה, ומצאה…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “השתא שלשה חלוקות, דלאו מגופה קחזיא חיישינן,…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “מהו דתימא, כל כי האי גוונא מביאה…”

      Named: רבן ונאכל.

    16. Segment 1638 words

      Opens “אמר רבא: בהא זכנהו ר' חנינא בן…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1710 words

      Opens “ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “ור"ח בן אנטיגנוס, ג' גריסין במקום א'…”

    19. Segment 1933 words

      Opens “לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידי בג' חלוקות…”

    20. Segment 2010 words

      Opens “ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “ת"ר הרואה כתם, אם יש בו כדי…”

    22. Segment 2213 words

      Opens “ר' יהודה בן אגרא אומר משום רבי…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Niddah 52b · Segment 8 — “…ראשן לעיקרן, דברי רבי ישמעאל. ר"א אומר: כדי לקרוץ…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Niddah 52b · Segment 7 — “כשבאתי אצל רבי עקיבא, אמר לי: כלכול זה איני…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Niddah 52b · Segment 8 — “…כדי לקרוץ בציפורן. ר' עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 52b · Segment 3 — “…רב יהודה, אמר שמואל: שתי שערות שאמרו, אפילו אחת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026