Talmud Builders

    Niddah 25a

    Back to index

    English translation — Niddah 25a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and when the governor [ parashtevina ] of Pumbedita would stand next to Adda the attendant, he would reach only half of his height. And when everyone else in the world would stand next to the governor of Pumbedita, they would reach only his loins [ ḥartzeih ].

    2§ The students asked Rabbi Yehuda HaNasi: In the case of a woman who discharges a gestational sac full of flesh, what is the halakha ? Does she have the impurity of a woman after childbirth? Rabbi Yehuda HaNasi said to them: I have not heard from my teachers the halakha in this case.

    3Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: This is what my father, i.e., Rabbi Yosei ben Ḥalafta, one of Rabbi Yehuda HaNasi’s teachers, said: If a woman discharged a gestational sac full of blood, she is impure with the impurity of a menstruating woman. If it is full of flesh, she is impure with the impurity of a woman after childbirth.

    4Rabbi Yehuda HaNasi said to him: If you had told us an entirely new statement in the name of your father, no part of which was also stated by another Sage, we would have listened to you, i.e., we would have accepted the statement as halakha . But now that you stated two halakhot , one with regard to a woman who discharged a gestational sac full of blood, and the other with regard to a woman who discharged a gestational sac full of flesh, the entire statement cannot be accepted as halakha .

    5Rabbi Yehuda HaNasi explains: From the fact that Rabbi Yosei said this first clause of his statement, with regard to a gestational sac full of blood, in accordance with an individual opinion, i.e., in accordance with the opinion of Sumakhos, who said in the name of Rabbi Meir that the woman is impure, contrary to the opinion of the other Sages, it follows that with regard to this latter statement as well, with regard to a gestational sac full of flesh, one can say that perhaps Rabbi Yosei said it in accordance with the opinion of another individual Sage, Rabbi Yehoshua. And the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.

    6As it is taught in a baraita : In the case of a woman who discharges a gestational sac in which tissue did not develop, Rabbi Yehoshua says: It has the status of an offspring, and the woman has the impurity of a woman after childbirth; and the Rabbis say: It is not an offspring, and the woman is pure. The opinion of Rabbi Yosei that a woman who discharged a gestational sac full of flesh is impure might be in accordance with the ruling of Rabbi Yehoshua, which is not accepted as halakha , since the majority of the other Sages disagree with him. Therefore, the halakha cannot be decided in accordance with either part of the statement of Rabbi Yosei.

    7Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Oshaya: The dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is turbid, as Rabbi Yehoshua holds that the turbidity indicates that there was likely an embryo in the sac that liquefied. But in a case where the amniotic fluid is clear, everyone agrees that the discharged sac is not considered an offspring. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: The dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear.

    8A dilemma was raised before the Sages: What does Rabbi Yehoshua ben Levi mean? Does he mean that the dispute applies only in a case where the amniotic fluid is clear, but in a case where it is turbid, everyone agrees that it has the halakhic status of an offspring? Or perhaps Rabbi Yehoshua ben Levi means that the dispute applies in this case and in that case, i.e., the Rabbis hold that the sac does not have the status of an offspring even if the amniotic fluid is turbid. The Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.

    9The Gemara raises an objection to the opinion that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies only in a case where the amniotic fluid is turbid. It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, who is the same Rabbi Yehoshua who disagrees with the Rabbis with regard to the case of a woman who discharges a gestational sac in which tissue did not develop, taught this following proof for his opinion that the woman is impure: It is stated: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them” (Genesis 3:21). This teaches that the Holy One, Blessed be He, does not make skin for a person unless he is already created, as God first created Adam and Eve, and then gave them skin. Consequently, the existence of a gestational sac proves that there is an offspring.

    10Evidently, according to Rabbi Yehoshua the matter of whether or not an embryo is considered offspring is dependent on whether or not there is skin, and there is no difference whether the amniotic fluid is turbid, and there is no difference whether it is clear.

    11Granted, if you say that the dispute applies in a case where it is clear, that is why it was necessary for Rabbi Yehoshua to derive from a verse that an embryo that has skin is considered an offspring. But if you say that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is turbid, but Rabbi Yehoshua concedes that the woman is pure if it is clear, why do I need a verse to teach that if the amniotic fluid is turbid the woman is impure? It is logical that where the amniotic fluid is turbid there was probably an embryo that liquefied. Rather, conclude from it that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear. The Gemara concludes: Conclude from it that this is correct.

    12And likewise, just as Rabbi Oshaya interprets the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis as referring to a case where the amniotic fluid is turbid, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is turbid; but in a case where the amniotic fluid is clear, everyone agrees that the discharged sac is not considered an offspring.

    13Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from a mishna that specifies the obligations that apply to firstborn animals ( Bekhorot 19b): But the Sages said that not only does a viable offspring exempt any subsequent offspring from being counted a firstborn, but the same applies to an indication of the offspring that is discharged from the womb. The indication in a small animal is a murky discharge from the womb, in a large animal it is the emergence of an afterbirth, and in a woman the indication is a gestational sac or an afterbirth.

    14Rava infers: And yet the miscarriage of a gestational sac in the case of a large animal does not exempt the animal’s subsequent offspring from being counted a firstborn. Granted, if you say that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is clear, it is due to that reason that the mishna differentiates between a large animal and a woman with regard to a gestational sac.

    15Rava explains: With regard to a woman, as the aforementioned verse: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skins,” includes in the definition of offspring a gestational sac, i.e., skin, one can say that such a gestational sac exempts subsequent births from the obligations of primogeniture. By contrast, in the case of an animal, as the verse does not include a gestational sac in the definition of offspring, discharging a gestational sac does not exempt the animal’s subsequent offspring from being considered a firstborn.

    16But if you say that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is turbid, and Rabbi Yehoshua deems the woman impure due to the likelihood that there was an embryo that liquefied, since this halakha is based on logic, what is different in the case of a woman, and what is different in the case of an animal? Rabbi Yehoshua’s reasoning applies equally to both. Evidently, the dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear.

    17The Gemara answers: Do you hold that it is obvious to Rabbi Yehoshua that a gestational sac in which the amniotic fluid is turbid has the halakhic status of an offspring? That is not so; rather, Rabbi Yehoshua is uncertain of its halakhic status, and therefore here, in this case, he rules stringently, and there he also rules stringently.

    18The Gemara elaborates: First of all, with regard to a situation where a woman discharged a gestational sac in which the amniotic fluid was turbid, in which case the obligation of primogeniture is a monetary matter, i.e., the obligation to redeem the newborn child by paying money to a priest, the subsequent births are exempt, in accordance with the principle that uncertainty with regard to monetary matters is treated leniently.

    19By contrast, with regard to an animal, in which case firstborn status is a ritual matter, as there are prohibitions involving, i.e., against, shearing the animal’s wool and using the animal for labor before it incurs a blemish, the discharged gestational sac is not considered an offspring and does not exempt subsequent births from the obligations of firstborn status, as uncertainty with regard to ritual matters is treated stringently. So too, with regard to the impurity of a woman who discharged a gestational sac, she is deemed impure, as uncertainty with regard to impurity is treated stringently, which means that for the purposes of this halakha a gestational sac is considered an offspring.

    20The Gemara asks: And is Rabbi Yehoshua uncertain about the halakha of a woman who discharges a gestational sac? But doesn’t he cite a verse as proof that the woman has the impurity of one who gave birth? The Gemara answers: Rabbi Yehoshua maintains that the woman is impure by rabbinic law, and the verse he cites is a mere support for this halakha ; it is not the actual source.

    21Rav Ḥanina bar Shelamya said to Rav: This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who told his students that he did not hear from his teachers the halakha in the case of a woman who discharged a gestational sac full of flesh; and this is the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who cited his father’s opinion that in such a case the woman is impure. And this is the opinion of Rabbi Oshaya, that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies only in a case where the amniotic fluid is turbid; and finally this is the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, who holds that the dispute applies if the amniotic fluid is clear. In accordance with whose opinion does the Master hold?

    22Rav said to Rav Ḥanina bar Shelamya: I say that both in this case, where the amniotic fluid is turbid, and in that case, where the fluid is clear, the woman does not need to be concerned that she has the status of a woman who gave birth to an offspring.

    23And Shmuel says: In both this case and that case, the woman must be concerned that the discharged gestational sac has the status of an offspring, and therefore she is considered impure like a woman who gave birth. And Shmuel follows his standard line of reasoning here, as when Rav Dimi came and transmitted many halakhic traditions, the latter said: In Neharde’a the Sages never deemed a woman who discharged a gestational sac pure, except for the case of a certain gestational sac that came before Shmuel, who placed a hair on this side of that sac, and it was visible from that side. Shmuel said, based on this test: If it were so, that there was an offspring in the sac, it would not have been so transparent. He therefore deemed the woman pure, but his ruling applied only in that extreme case.

    24§ The mishna teaches: But if the sac was one in which tissue developed, the halakhic status of the woman is that of a woman after childbirth. Since the sex of the embryo is unknown, she observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female; she is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like a woman who gave birth to a male. The Sages taught in a baraita : What is the definition of a gestational sac in which tissue developed? Abba Shaul says: The beginning of the formation of the embryo is from its head, and its two eyes look like two drops, similar to the eyes of a fly. Rabbi Ḥiyya teaches: These eyes must be distant from each other. Furthermore, its two nostrils look like two drops, similar to the nostrils of a fly.

    25Rabbi Ḥiyya teaches: And these eyes must be close to each other. And its mouth stretches along the width of its face like a strand of hair. And its body is like the size of a lentil. And if it was female, its vagina can be discerned by the appearance of a line like a cracked grain of barley oriented along the length of its body.

    26And it does not have the shape of arms and legs at this stage. And it is said with regard to an embryo at this stage, in the texts of tradition, the Prophets: “Have You not poured me out as milk, and curdled me like cheese? You have clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews. You have granted me life and favor, and Your providence has preserved my spirit” (Job 10:10–12).

    27And one does not examine it with water to discover its sex, as water is too strong,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פרשתבינאשם האיש:

    כסומכוסבריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא:

    כר' יהושע אמרהדמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו]:

    בעכורמה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח:

    בצלולשהוא מלא מים צלולין:

    היינו דאיצטריך קראלרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד:

    אלא אי אמרתטעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל"ל:

    אלא לאו בצלול מחלוקתותיובתא דר"ל:

    אלא אמרורישא בבכורות פרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (דף יט:) לענין לפטור את שבא אחריו מתורת בכור:

    טינוףלאחר שקבלה מן הזכר ונוצר הולד נימוח וזב הימנו ויוצא והולך ואותו טינוף פוטרתה מן הבכורה:

    שפיר ושליאאו שפיר או שליא:

    ספוקי מספקא ליהבעכור גופיה אי ולד הוא אם לאו:

    הכא לחומרא והכא לחומראגבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא ולא פטר את הבא אחריו דאי אמרת פטר קא גזיז ועביד ביה עבודה ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא וקאתי לידי תקלה וגבי טומאת ולד אזיל לחומרא דקאמר ולד הוא וטמאה שבועיים וימי טוהר לא ס"ל דניתיב לה. וגבי בכור אדם דקולא היא דקאמר פטר את הבא אחריו ולא איכפת לן דאין קדושה בבכור אדם אלא ממון כהן ה' סלעים וספק ממונא לקולא דכהן הוי מוציא מחברו עליו הראיה:

    הא רבידאמר לעיל לא שמעתי:

    והא רבי ישמעאלדאמר מלא בשר טמאה לידה:

    והא רבי אושעיאדאמר בעכור מחלוקת:

    והא רבי יהושע בן לוידאמר בצלול מחלוקת:

    אחד זה ואחד זהאחד עכור ואחד צלול:

    חוששתויושבת ימי טומאה ואין לה ימי טוהר דספק ולד הוא ולא ודאי:

    לא דכו שפירלא טיהרו את המפלת שפיר משבועים ואפי' בלידה יבישתא:

    נהרדעאאתריה דשמואל:

    זיגצלול:

    טיפין של זבובעיני זבוב:

    ופיו מתוח כחוט השערהסדק קטן ונראה כאילו חוט השערה מתוח שם:

    גויתוגיד אבר הזכר. והא דתנן תשב לזכר ולנקבה אלמא מספקא לן אם זכר אם נקבה כשאין ניכר בו האבר מיירי:

    כשעורההיא סדוקה לארכה:

    וחיתוך ידים ורגליםעדיין אין נראין כדאמרינן תחלת ברייתו מראשו:

    כחלבזהו שכבת זרע שהוא ניתך וקלוש מתחלה בשעת יציאתו כחלב ואח"כ נעשה קפוי:

    נדה 25 עמוד א

    1פרשתבינא דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד פלגיה, וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא עד חרציה.

    2שאלו לפני רבי: המפלת שפיר מלא בשר מהו? אמר להם: לא שמעתי.

    3אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי, כך אמר אבא מלא דם טמאה נדה מלא בשר טמאה לידה׃

    4א"ל אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום אביך שמענוך עכשיו׃

    5מדהא קמייתא כיחידאה קאמר כסומכוס שאמר משום ר"מ הא נמי שמא כרבי יהושע אמרה ואין הלכה כר' יהושע׃

    6דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע אומר ולד וחכ"א אינו ולד׃

    7אמר ר"ש בן לקיש משום ר' אושעיא מחלוקת בעכור אבל בצלול דברי הכל אינו ולד ור' יהושע בן לוי אמר בצלול מחלוקת׃

    8איבעיא להו בצלול מחלוקת אבל בעכור דברי הכל ולד או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת תיקו׃

    9מיתיבי את זו דרש ר' יהושע בן חנניא (בראשית ג, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא א"כ נוצר׃

    10אלמא בעור תליא מילתא לא שנא עכור ול"ש צלול׃

    11אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת היינו דאיצטריך קרא אלא אי אמרת בעכור מחלוקת למה לי קרא סברא בעלמא הוא אלא שמע מינה בצלול מחלוקת שמע מינה׃

    12וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה מחלוקת בעכור אבל בצלול דברי הכל אינו ולד׃

    13איתיביה רבא לר"נ אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה טינוף בגסה שליא באשה שפיר ושליא׃

    14ואילו שפיר בבהמה לא פטר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת משום הכי׃

    15אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר בבהמה דלא רבי קרא לא פטר בה שפיר׃

    16אלא אי אמרת בעכור מחלוקת מכדי סברא הוא מאי שנא אשה ומאי שנא בהמה׃

    17מי סברת רבי יהושע מפשט פשיט ליה רבי יהושע ספוקי מספקא ליה ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא׃

    18גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא׃

    19גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא לגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא ה"נ גבי אשה ספק טומאה לחומרא׃

    20ומי מספקא ליה והא קרא קאמר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא׃

    21א"ל רב חנינא בר שלמיא לרב הא רבי הא ר' ישמעאל בר' יוסי והא רבי אושעיא והא רבי יהושע בן לוי מר כמאן ס"ל׃

    22א"ל אני אומר אחד זה ואחד זה אינה חוששת׃

    23ושמואל אמר אחד זה ואחד זה חוששת ואזדא שמואל לטעמיה דכי אתא רב דימי אמר מעולם לא דכו שפיר בנהרדעא לבר מההוא שפירא דאתא לקמיה דשמואל דמנח עליה חוט השערה מהאי גיסא וחזיא מהאי גיסא אמר אם איתא דולד הואי לא הוה זיג כולי האי׃

    24ואם היה מרוקם וכו' תנו רבנן איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו מראשו ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב תני רבי חייא מרוחקין זה מזה שני חוטמין כשתי טיפים של זבוב׃

    25תני רבי חייא ומקורבין זה לזה ופיו מתוח כחוט השערה וגויתו כעדשה ואם היתה נקבה נדונה כשעורה לארכה׃

    26וחתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש בקבלה (איוב י, י) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי׃

    27ואין בודקין אותו במים שהמים עזין׃

    Tosafot

    פרשתבינאפ"ה שם איש וכן בערוך ואינו כן דאם כן ה"ל למימר מפומבדיתא אלא פרשב"ם לשון פרנסות וממשלה:

    מלא בשר מהוממתני' דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדילמא הא מלא בשר חוששת אבל ודאי ולד לא הוי א"נ הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא מיירי:

    שמא כר' יהושעאע"ג דבעי למימר בסמוך מחלוקת בצלול אבל בעכור דברי הכל ולד רבי נמי מסופק היה בהא דהא קאמר שמא:

    (לעיל) כסומכוסוא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה שבתוכה דם שפיר מלא בשר נמי להוי כחתיכה של בשר דאמר בפירקין דאינה טמאה לידה כשאין בה עצם ויש לומר דשפיר דמיא לולד טפי מחתיכה וטמא אפילו אין בה עצם אע"ג דבמלא דם שניהם שוים:

    מחלוקת בצלולפ"ה מלא מים וכן משמע וקשה וכי עדיף ממלאה דם דאמר לעיל דטמאה נדה ולא לידה אפי' לרבי יהושע לכך נראה לפרש דצלול ועכור היינו בשר עכור ובשר צלול:

    שאין הקב"ה עושה עור כו'דכתנות עור בעור אדם מיירי כדמתרגמינן על משך בשריהון:

    סימן ולד בבהמה דקה טינוףהאי טינוף הוא ולד עצמו ולא דמי לטינוף דלקמן דרוב בהמות מטנפות דהתם טינוף של אחר יצירת הולד:

    גבי בהמה לחומראואע"ג דקולא הוא שמוציאין ממון מרשות ישראל היינו משום דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה:

    אינה חוששתוקסבר רב דבעכור מחלוקת [ר"י] ורבנן:

    תחלת ברייתו מראשותימה דבפ' בתרא דסוטה (דף מה:) קסבר אבא שאול תחלת ברייתו מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך ונראה לר"ת דגרס ברשון וכן פר"ח ובתוספתא פירש כעין חגב דסלעם מתרגמינן רשון וכן משמע דמיירי בשיעור האברים:

    עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככניברישא עור ובשר והדר עצמות וגידים ובתחיית המתים דיחזקאל (סימן לז) איפכא גידין והדר בשר ומפרש במדרש למה הדבר דומה לאדם שפושט וחוזר ולובש מה שפושט ראשון לובש אחרון אבל בתחלת בריית הולד עור ובשר תחלה ואח"כ עצמות וגידין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שמא כר' יהושע אסרה ואין הלכה כר' יהושע דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם וכו'. וא"ת היכי א"ר לא שמעתי דהא ברייתא שמיעא ליה. י"ל דר' ברייתא ודאי שמיע ליה אלא דלא שמע פלוגתייהו במאי אי בשאינו מלא בשר או דילמא אפילו במלא בשר ודחה הא דר' ישמעאל דדילמא כיחידאה אמרה משום דאמר אידך נמי כסומכוס ומלא בשר דנקט ר' יוסי ה"ה לעכור ולא פירש בשר אלא לאפוקי צלול.

    ר' יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקתוא"ת כיון דר' לא שמיעא ליה אפילו במלא בשר מנין ליה לריב"ל דבעכור מודו רבנן דטמאה י"ל אע"ג דר' לא שמיע ליה, לר' יהושע בן לוי דר' יוסי שמיע ליה ואליבא דרבנן אמרה, וכסברה דר' ישמעאל נמי, דהוה סבר דאבוה אליבא דרבנן אמרה דלא שביק רבנן ואמר כיחידאה, ויש אומרים שאין אומרים באלו זו דומה לזו דדילמא טפי עדיף עכור ממלא בשר ואיכא למימר איפכא ולפיכך נחלקו בכולן.

    הא דאקשינן ליהרבא לרב נחמן אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקא. לא ממתניתין דהלוקח בהמה מן הנכרי קא פריך דקתני בה א"ל ר' עקיבא לר' ישמעאל אלא אמרו וכו' וכמו שפרש"י ז"ל בפירושיו דההיא ר' עקיבא אמרה ומאי פריך מינה לר' יהושע אלא ברייתא היא בריש ההוא פירקא ור' יהושע היא דאמרה וכדקתני התם (כ, א) ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן וכו' וכשנאמרו דברים אלו אצל ר' יהושע אמר להוציאו אמרו לו ישמעאל טעית אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה וכו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 25a

    Niddah 25a. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 473 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פרשתבינא שם האיש:

    כסומכוס בריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא:

    כר' יהושע אמרה דמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו]:

    בעכור מה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח:

    בצלול שהוא מלא מים צלולין:

    היינו דאיצטריך קרא לרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד:

    אלא אי אמרת טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל"ל:

    אלא לאו בצלול מחלוקת ותיובתא דר"ל:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 25a · Sefaria

    Tosafot

    פרשתבינא פ"ה שם איש וכן בערוך ואינו כן דאם כן ה"ל למימר מפומבדיתא אלא פרשב"ם לשון פרנסות וממשלה:

    מלא בשר מהו ממתני' דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדילמא הא מלא בשר חוששת אבל ודאי ולד לא הוי א"נ הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא מיירי:

    שמא כר' יהושע אע"ג דבעי למימר בסמוך מחלוקת בצלול אבל בעכור דברי הכל ולד רבי נמי מסופק היה בהא דהא קאמר שמא:

    (לעיל) כסומכוס וא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה שבתוכה דם שפיר מלא בשר נמי להוי כחתיכה של בשר דאמר בפירקין דאינה טמאה לידה כשאין בה עצם ויש לומר דשפיר דמיא לולד טפי מחתיכה וטמא אפילו אין בה עצם אע"ג דבמלא דם שניהם שוים:

    מחלוקת בצלול פ"ה מלא מים וכן משמע וקשה וכי עדיף ממלאה דם דאמר לעיל דטמאה נדה ולא לידה אפי' לרבי יהושע לכך נראה לפרש דצלול ועכור היינו בשר עכור ובשר צלול:

    שאין הקב"ה עושה עור כו' דכתנות עור בעור אדם מיירי כדמתרגמינן על משך בשריהון:

    סימן ולד בבהמה דקה טינוף האי טינוף הוא ולד עצמו ולא דמי לטינוף דלקמן דרוב בהמות מטנפות דהתם טינוף של אחר יצירת הולד:

    גבי בהמה לחומרא ואע"ג דקולא הוא שמוציאין ממון מרשות ישראל היינו משום דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה:

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Niddah 25a · Sefaria

    Rashba

    שמא כר' יהושע אסרה ואין הלכה כר' יהושע דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם וכו'. וא"ת היכי א"ר לא שמעתי דהא ברייתא שמיעא ליה. י"ל דר' ברייתא ודאי שמיע ליה אלא דלא שמע פלוגתייהו במאי אי בשאינו מלא בשר או דילמא אפילו במלא בשר ודחה הא דר' ישמעאל דדילמא כיחידאה אמרה משום דאמר אידך נמי כסומכוס ומלא בשר דנקט ר' יוסי ה"ה לעכור ולא פירש בשר אלא לאפוקי צלול.

    ר' יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקת וא"ת כיון דר' לא שמיעא ליה אפילו במלא בשר מנין ליה לריב"ל דבעכור מודו רבנן דטמאה י"ל אע"ג דר' לא שמיע ליה, לר' יהושע בן לוי דר' יוסי שמיע ליה ואליבא דרבנן אמרה, וכסברה דר' ישמעאל נמי, דהוה סבר דאבוה אליבא דרבנן אמרה דלא שביק רבנן ואמר כיחידאה, ויש אומרים שאין אומרים באלו זו דומה לזו דדילמא טפי עדיף עכור ממלא בשר ואיכא למימר איפכא ולפיכך נחלקו בכולן.

    הא דאקשינן ליה רבא לרב נחמן אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקא. לא ממתניתין דהלוקח בהמה מן הנכרי קא פריך דקתני בה א"ל ר' עקיבא לר' ישמעאל אלא אמרו וכו' וכמו שפרש"י ז"ל בפירושיו דההיא ר' עקיבא אמרה ומאי פריך מינה לר' יהושע אלא ברייתא היא בריש ההוא פירקא ור' יהושע היא דאמרה וכדקתני התם (כ, א) ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן וכו' וכשנאמרו דברים אלו אצל ר' יהושע אמר להוציאו אמרו לו ישמעאל טעית אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה וכו'.

    Rashba on Niddah 25a · Sefaria

    Ritva

    לא שמעתי וא״ת והא שמיע ליה בריתא דבסמוך כר׳ יהושע וי״ל דלא ידע פי׳ שפיר אי בצלול פליגי או אפי׳ בעכור או אפי׳ במלא בשר.

    שמא כר׳ יהושע אמרה ק״ל ואמאי נימא דס״ל דלאו כהלכתא י״ל דמשום דמאי דקאמר מלאה דם טמאה נדה והוי נמי כסומכוס דהוי יחידאה ומי׳ ריב״ל משמע דקבלה לסהודתיה דר׳ ישמעאל בר יוסי ומשמע ליה דרבנן אמרה וכהלכתא ומש״ה קאמר דבצלול פליגי או אפשר דעכור עדיף טפי ממלא בשר או איפכא ולפי׳ נחלקו בכולן שאין או׳ כדברים אלו זו דומה לזו תיובתא ולית ליה השתא מאי דאמ׳ לקמן דקרא אסמכתא בעלמא והא דאקשי ליה רבא לרב נחמן ממה שאמר סימן ולד וכו׳ פרש״י ז״ל דמשנה היא בפ׳ הלוקח בהמה מן הנכרי דמ׳ בכורות ואשטמתי׳ למר״ן ז״ל דר׳ יהושע לא איירי במשנה ודר׳ יהושע כמתני׳ היא וכמו שכתבו התוס'.

    Ritva on Niddah 25a · Sefaria

    Meiri

    הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לאו וילדה אצלו אפילו קטנה אין זה בכור ודאי שאע"פ שאינה גדולה בכדי עבור אם דקה היא שמא הפילה טרוף כלומר שמתוך קטנותה נוצר הולד תחלת יצירה בלא היכר צורה ונמוח ונקרא טרוף על שם שהוא זב ממנה ומטנפה ואם בגסה שמא הפילה שיליא וסימן ולד בדקה טנוף וסימן ולד בגסה שליא:

    ולענין ביאור זה שאמרו ובאשה שפיר ושליא פירושו שפיר או שיליא ומה שאמר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת פירושו ומקרא איתרבי כדכתוב כתנות עור מלמד שאין עושין לאדם עור אא"כ נוצר ובעור תליא מילתא אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר וכו' אלא אי אמרת בעכור מחלקת ולא מקרא איתרבי אלא מסברא מאי שנא וכו':

    ולענין פסק מיהא שפיר או שליא שאמרו שהוא סימן לאשה ליפטר הבא אחריו מדין בכור פירושו בשפיר או שיליא שאמו טמאה לידה בהם כמו שהתבאר:

    אע"פ שביארנו בשפיר שאפילו צלול חוששין לו אם היה צלול כל כך עד שאם ימתחו לו שער מצד זה יראה מצד האחר אין חוששין לו כלל:

    בכור אדם אין בו קדושה אלא שיש בו ממון לכהן והוא שאמר כאן בספק ממונא לקולא אבל בכור בהמה קדוש ואסור בגזה ועבודה כמו שביארנו בכמה מקומות:

    שפיר מרוקם שכתבנו התחלת ענינו שהרקום ניכר כך הוא תחלת ברייתו כראשון והוא מין ארבה הקרוי סלעם ויש גורסין מראשו ואינו כן שהרי באחרון של סוטה מ"ה ב' אמרו מטבורו ואף הוא לא בא ללמד מהיכן תחלת ברייתו אלא לשיעורו שיהא הקרום נכר מעט ואמר שבשעה זו הוא כראשון וגויתו ר"ל האמה אם הוא זכר בליטה מועדת כעדשה פיו מתוח כחוט השערה שתי עיניו כשני טפין של זבוב ר"ל כשני עיני זבוב ומקורבות זו לזו ואם היתה נקבה מדת מקומה כשעורה באורך וכסדק השעורה ואין לו עדיין חתוך ידים ורגלים אלא ששתי זרועותיו כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכותיו כשני חוטין של זהורית של ערב שהוא גס מעט יותר מן השתי וכשבאין לבדקו שצריכין תחלה לצחצחו אין עושין כן במים מפני שמתוך שהן עזות טורדין אותו ר"ל ממחין בצורתו אלא בשמן שהוא רך ומצחצחו בנחת ומעיינין בו בחמה וכשבודקין בו לידע אם זכר אם נקבה מתוך שאין שם בליטה או סדק נכרין לעין מביא קיסם שראשו חלק ומנענעו באותו מקום ממטה למעלה או מלמעלה למטה באורך ואם הוא מתעכב כלל בידוע שהוא זכר ומתעכב בבליטה שנוגעת בה ואם לאו בידוע שהוא נקבה הא מן הצדדין ודרך רוחב אין העכוב ראיה לזכר שאף זו כותלי בית הרחם מעמידין אותו ובזכר שמא חוט של ביצים הוא שמעמידו ואע"פ שכשנכר לעין אמרו ביצים כותיהו לא ידיעי וכו' לענין משמוש מיהא אפשר שהוא כן:

    Meiri on Niddah 25a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה שמא כר' יהושע אע"ג דבעי למימר כו' ר' נמי מסופק היה כו' עכ"ל דליכא למימר דהך דמלא בשר טמא לידה בצלול איירי ומש"ה מוקי לה כר' יהושע דמאי דוחקיה לאוקמיה כר"י דוקא ובצלול נוקמיה בעכור וככ"ע מיהו מצינו למימר דלהכי קאמר שמא דהוה מסופק כיון דקמייתא כיחידאה הך נמי כיחידאה ובצלול או ככ"ע ובעכור:

    בד"ה לעיל כסומכוס וא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה כו' דאמר בפרקין דאינה טמאה לידה כו' עכ"ל אע"ג דמצינן למימר דהך כשאין בה עצם אינה טמאה לידה אתי כרבנן ולר"י קושטא הוא דשפיר וחתיכה שוין וטמאין לידה ניחא להו לאוקמא אפי' כר"י:

    בד"ה מחלוקת בצלול פ"ה מלא מים כו' וכי עדיף ממלאה דם כו' אפילו לר"י כו' עכ"ל ולא בעי למימר דר"י אפילו במלאה דם מטמא לידה אלא דר' יוסי לא סבר כוותיה בצלול אלא בעכור דאם כן לא הוה קאמר רבי שמא כר"י אמרה דהא במלאה דם סבר נמי כרבנן וק"ל:

    גמ' מיתיבי את זו דרש ר"י כו' ש"מ בצלול מחלוקת ש"מ כו' יראה דלא קאמר תיובתא למ"ד בצלול ד"ה אינו ולד משום למאי דמסיק דכן א"ר נחמן דבצלול ד"ה אינו ולד ומותביה רבא עד דמסיק ומי מספקא ליה והא קרא קאמר ומשני אסמכתא בעלמא הוא דהשתא איכא למימר נמי דבעכור דוקא מחלוקת מסברא וקרא אסמכתא בעלמא וק"ל:

    תוס' בד"ה גבי בהמה לחומרא ואע"ג דקולא הוא שמוציאין כו' עכ"ל דהא קאמרינן בשמעתין ספק ממון לקולא היינו למחזיק שהוא חומרא למוציא והכא גבי בהמה הרי קולא הוא למוציא שמוציאין כו' אך קשה לדבריהם דאמאי נימא דהא דקאמר גבי בהמה לחומרא דיהיב ליה לכהן דאימא יאכל במומו לבעלים כדקתני בהך מתני' דפרק הלוקח ואם ספק יאכל במומו לבעלים דהשתא ספק ממונא שפיר לקולא ולגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא וכה"ג איתא לקמן בפרקין גבי בהמה שיצאת מלאה ובאה ריקנית כפרש"י שם:

    בד"ה עור ובשר תלבישני כו' במדרש מלבוש שאדם פושט ראשון לובש אחרון עכ"ל וכצ"ל ממדרש ילקוט ובפרש"י שם בנוסח אחר ע"ש והכל על דרך אחד הוא עולה:

    Chidushei Halachot on Niddah 25a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר להם לא שמעתי וכו' י"ל מפני מה אמר רבי לא שמעתי הלא שמע דבסמוך קאמר הא נמי שמא כרבי יהושע אמרה וכו' וא"כ ידע ושמע שמחלוקת רבי יהושע ורבנן היא וי"ל ע"ד התוס' שר"ל שהיה מסופק אם פליגי רבנן דוקא בצלול אבל במלא בשר דהיינו עכור מודים אז או פליגי אפי' בעכור ובשביל כך אמר לא שמעתי אבל מ"מ צריך לישב לפי זה הא דפליגי בסמוך ר"ל ורבי יהושע בן לוי ר"ל אמר מחלוקת בעכור וכו' וריב"ל אומר בצלול מחלוקת וכו' והלא רבי היה מסופק בזה והיאך ידעי אינהו טפי מיניה וק"ל:

    בתוס' ד"ה שאין הקב"ה עושה עוד וכו' כדמתרגמינן על משך בשריהון כצ"ל ואע"ג שתרגום לבושין דיקר על משך בשריהון מ"מ משמע דהתרגום מפרש כתנות ר"ל לבושין וייקר ועל תיבות עור מפרש הוא דר"ל על עור בשרם:

    ד"ה עור ובשר וכו' מפרש במדרש מלבוש שאדם פושט ראשון לובש אחרון כצ"ל ור"ל דלעולם בשעת יצירה העור ובשר נבראים תחלה וגבי מתי דיחזקאל הוא ענין אחר דלאחר מיתה הבשר והעור הוא פשוט וכלה תחלה ולכך בשעת התחייה הוא לובשם באחרונה כי כן הוא דרך המלבושים וק"ל ועיין בילקוט יחזקאל ותמצא שהגירסא כן:

    Maharam on Niddah 25a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא (בראשית ג, כא) יש להקשות וכי דרשה זו בלבד דרש רבי יהושע בן חנניא ולמה נקיט הכי לומר 'אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא'? ונראה לי בס"ד דאמרינן לקמן עור האדם נעשה מחלק האם וידוע דרבן יוחנן בן זכאי אמר על רבי יהושע בן חנניא 'אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ' כנזכר במשנה דאבות (משנה אבות ב, ח) ופירש רבינו עובדיה הטעם ללמדינו דאמו גרמה לו שיהיה חכם עיין שם. ולכן כיון שידע רבי יהושע בן חנניא דאמו גרמה לו להיות חכם ודרשן נתעורר לכבוד אמו לדרוש על העור שהוא חלק האם וזהו שאמר את זו הדרשה דקאי על העור שהוא חלק האם דרש רבי יהושע בן חנניא הידוע שנעשה חכם בכח אמו ובזכותה. וצריך להבין מהיכא מפיק לה דאין עושה עור לולד אלא אם כן נוצר דהא האדם ואשתו כבר נוצרו והיו ערומים ועשה להם כתונת ומה שייך זה ביצירת הולד במעי אמו? ונראה לי בס"ד דקשה ליה למה אמר הכתוב גבי אדם הראשון עור די לומר כתונת לבד (בראשית ג, כא)? אלא קא משמע לן לפי דרכו האי מילתא דהעור של האדם במעי אמו דומה לכתונת מה כתונת עושים אותה לגוף אחר שנגמר הגוף כן העור נעשה לגוף אחר שנגמר הגוף.

    תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל וָלָד כְּרָשׁוֹן כן הגרסה במדרש רבא פרשת תזריע וכן גרסי בתוספות והאמת אתם כאשר הכריחו דהכא בשיעור האברים איירי ובא לומר תחלת ברייתו הוא כמו רשון שהוא מין חגב דהיינו שיעורו קטן. ונראה לי בס"ד רמז הכתוב אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן (שיר השירים ב, א) שָּׁרוֹן בהפוך אתוון רָשׁוֹן שזה הוא שיעור תחלת ברייתו של אדם.

    וּשְׁתֵּי עֵינָיו כִּשְׁתֵּי טִפִּין שֶׁל זְבוּב נראה לי בס"ד הטעם דאמרו בברכות (ברכות סא.) אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב שנאמר זְבוּבֵי מָוֶת וכו' (קהלת י, א) עיין שם. וידוע דיצר הרע פועל פעולתו בעינים תחלה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות א, ה) עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה אינון דתחלה עין רואה ואחר כך לב חומד ואחר כך אברים גומרים ולכן שְׁתֵּי עֵינָיו דומין בתחלתם לִשְׁתֵּי טִפִּין שֶׁל זְבוּב שהוא כינוי ליצר הרע כדכתיב זְבוּבֵי מָוֶת וכו'. וכן בחוטם גם כן אמר דמיון של טיפי זבוב להורות שיצר הרע יוכל לשלוט ולטמא גם בנשמה שהיא בחוטם האדם כדכתיב וַאֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו (בראשית ז, כב). ומה שאמר ' פִּיו מָתוּחַ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה ' עשה דמיון לפה בחוט השערה כי באותיות 'שַּׂעֲרָה' יש רמז ליצר הרע והיינו ש' גימטריא יצר [300] ונשאר אותיות הרע הרי יצר הרע ולכן הפה מתוח כחוט השערה לרמוז שהיצר הרע שולט בפה יותר מכל האברים הן בדברים אסורים הן של לשון הרע ושקר ושבועה וכיוצא והן במאכלות אסורות.

    וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (איוב י, י) וְכוּ' דימה יצירתו לחלב כי נשלמה יצירתו בארבעים יום כמנין חלב [400] וזכר ד' מינים עור ובשר וגידין ועצמות שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] והם כנגד ד' אותיות השם ברוך הוא וכמפורש בעץ חיים ובבריאת אדם נאמר טוב דכתיב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא) ודרשו רבותינו ז"ל 'מְאֹד – אָדָם' ונמצא ארבע מינין אלו הם ד' פעמים טוב שהם גימטריא חיים [17 ×4 = 68] והם כגגד ד' אותיות השם אשר במלוי יודין עולה חסד [יו"ד ה"י וי"ו ה"י=72] לכן סיים הכתוב 'חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי'.

    Ben Yehoyada on Niddah 25a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 25, Amud Aleph, about 473 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “פרשתבינא דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד…”

    2. Segment 212 words

      Opens “שאלו לפני רבי: המפלת שפיר מלא בשר…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי, כך…”

      Named: אבא.

    4. Segment 410 words

      Opens “א"ל אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום…”

    5. Segment 518 words

      Opens “מדהא קמייתא כיחידאה קאמר כסומכוס שאמר משום…”

      Named: רבי יהושע.

    6. Segment 612 words

      Opens “דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע…”

    7. Segment 722 words

      Opens “אמר ר"ש בן לקיש משום ר' אושעיא…”

    8. Segment 817 words

      Opens “איבעיא להו בצלול מחלוקת אבל בעכור דברי…”

    9. Segment 928 words

      Opens “מיתיבי את זו דרש ר' יהושע בן…”

    10. Segment 109 words

      Opens “אלמא בעור תליא מילתא לא שנא עכור…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת היינו דאיצטריך…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1315 words

      Opens “איתיביה רבא לר"נ אלא אמרו סימן ולד…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1412 words

      Opens “ואילו שפיר בבהמה לא פטר אי אמרת…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר…”

      Named: רבי בה, רבי קרא.

    16. Segment 1614 words

      Opens “אלא אי אמרת בעכור מחלוקת מכדי סברא…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “מי סברת רבי יהושע מפשט פשיט ליה…”

      Named: רבי יהושע.

    18. Segment 187 words

      Opens “גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא לגבי גיזה…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “ומי מספקא ליה והא קרא קאמר מדרבנן…”

    21. Segment 2124 words

      Opens “א"ל רב חנינא בר שלמיא לרב הא…”

      Named: רב חנינא בר שלמיא, רב הא, רבי הא, רבי אושעיא, רבי יהושע.

    22. Segment 229 words

      Opens “א"ל אני אומר אחד זה ואחד זה…”

    23. Segment 2345 words

      Opens “ושמואל אמר אחד זה ואחד זה חוששת…”

      Named: רב דימי, שמואל.

    24. Segment 2433 words

      Opens “ואם היה מרוקם וכו' תנו רבנן איזהו…”

      Named: רבי חייא, אבא.

    25. Segment 2518 words

      Opens “תני רבי חייא ומקורבין זה לזה ופיו…”

      Named: רבי חייא.

    26. Segment 2629 words

      Opens “וחתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש…”

    27. Segment 276 words

      Opens “ואין בודקין אותו במים שהמים עזין…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 25a · Segment 23 — “…זה חוששת ואזדא שמואל לטעמיה דכי אתא רב דימי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 25a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026