Talmud Builders

    Niddah 36b

    Back to index

    English translation — Niddah 36b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: With regard to a pregnant woman who experiences labor pains, and they are accompanied by an emission of blood , her status is that of a menstruating woman. If she experienced these pains accompanied by emissions of blood for three consecutive days within the eleven days between periods of menstruation , during which time emissions of blood render a woman a zava , and she rested from labor for a twenty-four-hour period, i.e., the pangs subsided , and she then gave birth, it indicates that the emissions were not due to her imminent labor , and this woman is considered one who gives birth as a zava . This is the statement of Rabbi Eliezer.

    2Rabbi Yehoshua says: She is considered a zava only if the pangs subsided for a twenty-four-hour period of a night and the following day, like Shabbat evening and its accompanying day. Additionally, she is considered a zava in a case where she rested from the pain of labor but not necessarily from the flow of blood. In other words, the presence of labor pangs determines whether this blood is due to labor or the impure blood of ziva . Accordingly, if the pangs cease for twenty-four hours, she is considered a zava even if blood was discharging continuously from when she experienced her labor pains.

    3How long before birth is pain attributable to her labor pains, which means that the blood is not considered blood of ziva ? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth, any blood she sees during the eleven days of ziva is not considered blood of ziva . Rabbi Yehuda says: It is sufficient that this halakha applies only from within one month of her due date. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: Labor pains do not occur more than two weeks before birth. Accordingly, if she experiences bleeding for three consecutive days during eleven days of ziva that occur before this time, she is a zava .

    4GEMARA: The mishna teaches that a pregnant woman who experiences an emission of menstrual blood due to labor pains is considered a menstruating woman. This statement apparently applies to all blood due to labor. The Gemara therefore asks: Is this to say that any woman who experiences an emission due to labor pains is a menstruating woman? But if a woman experiences an emission due to labor pains in the eleven days of ziva , she is not rendered a zava , nor can this render her a menstruating woman.

    5Rav said: It is correct that a woman who experiences an emission of blood due to labor during the eleven days of ziva is not rendered a zava , or even a lesser zava , who must observe one clean day for the day she experienced an emission. But she is a menstruating woman for one day, i.e., she is prohibited to her husband on the day of the emission, and in the evening she may immerse and become permitted to him. And Shmuel said: It is a rabbinic decree that she must observe a clean day, as we are concerned lest she rest from labor and thereby be rendered a lesser zava , as the cessation of pangs would indicate that her emission was not due to her imminent labor.

    6And Rabbi Yitzḥak said: A woman who experiences labor pains during the eleven days of ziva is nothing, i.e., she is completely pure and is permitted to her husband. The Gemara asks: But isn’t it taught in the mishna that a woman who experiences labor pains is a menstruating woman? This apparently includes all women who experience an emission due to labor, even if it occurs during the eleven days of ziva .

    7Rava said: The mishna means that if she experienced an emission due to labor during the days of menstruation, she is considered a menstruating woman; if she experienced the emission during the days of ziva , she is pure. And it is taught likewise in a baraita : A woman who experiences labor pains during the days of menstruation is a menstruating woman; if she experiences them during the days of ziva , she is pure.

    8The baraita continues: How so, i.e., when does an emission during the eleven days of ziva render a woman one who gives birth as a zava ? If she experienced labor pains for one day and then rested from labor for two days, and she experienced an emission on all three days; or if she experienced labor pains for two days and rested from labor for one day, and she experienced bleeding on all three days; or if she rested from labor for one day and she then experienced labor pains for one day, and again rested from labor for one day, and she experienced bleeding on all three days; in each of these cases this woman is considered one who gives birth as a zava , as the cessation of labor pains indicates that the emission of blood is not due to her imminent labor.

    9But if she rested from labor for one day and then experienced labor pains for two days; or if she rested from labor for two days and experienced labor pains for one day; or if she experienced labor pains for one day and then rested from labor for one day, and again experienced labor pains for one day; this woman is not considered one who gives birth as a zava , since the labor pains indicate that the blood is due to her imminent labor. This is the principle of the matter: If she experienced labor pains adjacent to giving birth, this woman is not considered one who gives birth as a zava ; if she was resting from labor adjacent to giving birth, this woman is considered one who gives birth as a zava .

    10Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says: In any situation where she experiences an emission due to her labor pains that occur on her third day, she is not a zava . Even if she was in a state of resting from labor for the entire third day, with the exception of one hour of labor pains, this woman is not considered one who gives birth as a zava , since a woman is considered to be resting from labor on the third day only if she was resting for the entire day.

    11The Gemara asks: The statement that this is the principle of the matter serves to add what? The Gemara answers: It serves to add the ruling of Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, that for a woman to be considered one who gives birth as a zava , she must have rested from labor for the entire third day.

    12§ The mishna teaches that if a woman experiences bleeding due to labor pains during the eleven days of ziva she is not considered a zava . The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita : The verse states with regard to a zava : “And if a woman has an issue of her blood many days” (Leviticus 15:25). The term “her blood” indicates that only her blood that comes due to herself is impure as blood of ziva , but not blood that comes due to her child.

    13The Gemara analyzes the baraita : Do you say the verse excludes blood that comes due to her child? Or is it only excluding blood that comes due to circumstances beyond her control? When the verse states: “And if a woman has an issue of her blood,” the inclusion of ziva due to circumstances beyond her control is already stated in the inclusive phrase: Has an issue. If so, how do I realize the meaning of the term “her blood”? The verse is teaching that only her blood that comes due to herself is impure as blood of ziva , but not blood that comes due to her child.

    14The Gemara asks: But given that the verse contains both an inclusion and an exclusion, what did you see to deem pure the blood emitted due to the child, and to deem impure the blood she sees due to circumstances beyond her control? Perhaps the opposite is the case, that blood emitted due to circumstances beyond her control is pure, whereas blood caused by labor is impure. The Gemara answers: I deem pure the blood emitted due to the child, as there is a period of purity after it, i.e., her days of purity following her days of impurity; and I deem impure the blood she sees due to circumstances beyond her control, as there is no period of purity after it.

    15The Gemara objects: On the contrary, I should deem the blood pure in a case where it was emitted due to circumstances beyond her control, as an emission of ziva due to circumstances beyond one’s control in the case of a male zav is pure. The Gemara explains: Now, in any event, we are dealing with the halakha of a woman, and in the case of a woman we do not find that an emission caused by circumstances beyond her control is pure. It is therefore preferable to deem impure an emission caused by circumstances beyond her control, and to deem pure an emission due to childbirth.

    16The Gemara adds: And if you wish, say instead: What is your opinion, that one should deem the blood pure in a case where it was emitted due to circumstances beyond her control, and deem the blood impure in a case where it was emitted due to the child? But you have no greater instance of circumstances beyond her control than this, the experience of labor pains.

    17The Gemara objects: If it is so that the above verse is interpreted in such a manner, then in the case a menstruating woman as well, with regard to whom the verse states: “And a woman, if she has an issue, and her issue in her flesh is blood, she shall be in her menstruation seven days” (Leviticus 15:19), let us say that when the verse states “her issue” this indicates that only her issue that comes due to herself renders her a menstruating woman, but not an issue that comes due to her child.

    18The Gemara elaborates: Do you say that the verse excludes an issue that comes due to her child? Or is it excluding only an issue that comes due to circumstances beyond her control? When the verse states: “And a woman if she has an issue,” the inclusion of an issue due to circumstances beyond her control is already stated. If so, how do I realize the meaning of the term “her issue”? The verse is teaching that only her issue that comes due to herself renders her a menstruating woman, but not an issue that comes due to her child. If the verse can be interpreted in this manner, why does the baraita teach that a woman who experiences labor pains during the days of menstruation is considered a menstruating woman?

    19Reish Lakish said: The verse states with regard to the days of purity after childbirth: “She shall observe the blood of purity” (Leviticus 12:5). This indicates that you have another instance of an observance that is like this one, i.e., where the woman is not rendered impure by an emission of blood. And which is this other case? This is the case of blood that is emitted due to labor pains during the eleven days of ziva . An emission during the days of menstruation, by contrast, renders the woman a menstruating woman. The Gemara asks: But one can say that this other case is where a woman has an emission of blood due to labor pains during the days of menstruation, not where she experiences an emission during the days of ziva .

    20Rather, Shmuel’s father said the verse states: “And she shall be impure two weeks, as in her menstruation” (Leviticus 12:5), and not: As in her ziva . By inference, one may conclude that there is an instance in which an emission of blood that occurs during her days of ziva is pure. And which case is this? This is the case of blood that is emitted due to labor pains during the eleven days of ziva .

    21The Gemara asks: And now that it is written: “And she shall be impure two weeks as in her menstruation,” why do I need the term “her blood” (Leviticus 15:25) from which it is likewise derived that blood emitted due to labor pains during the eleven days of ziva is pure? The Gemara answers: If not for the term “her blood,” I would say the verse is teaching that a woman who gives birth is impure as in her menstruation, and not as in her ziva , and therefore, even if she experienced bleeding during her days of ziva in a state of resting from labor pains, she remains pure. Consequently, the term “her blood” teaches us that this halakha applies only if she experiences bleeding due to labor pains.

    22§ According to Rav, a woman who emits blood during the eleven days of ziva due to labor pains is considered like a menstruating woman for that day, i.e., she is prohibited to her husband until she immerses in the evening. The Gemara relates that Sheila bar Avina ruled in an actual case in accordance with the opinion of Rav. The Gemara further relates that when Rav was dying, he said to Rav Asi: Go and hide this halakha , i.e., inform Sheila bar Avina that my ruling is incorrect. And if he does not listen to you, drag him [ garyei ] to your side with convincing claims. Rav Asi misheard and thought that Rav said to him gadyei , excommunicate him.

    23After Rav died, Rav Asi went to Sheila bar Avina and said to him: Retract your ruling, as Rav himself retracted his opinion. Sheila bar Avina said to Rav Asi: If it is so, that he retracted his opinion, he would have told me, as I was his student; he would not have sent a messenger to inform me of such a retraction. Consequently, Sheila bar Avina did not listen to Rav Asi. Rav Asi excommunicated him, as he thought that this was Rav’s instruction. Sheila bar Avina said to Rav Asi: But is the Master not afraid of the fire, i.e., of a punishment for offending me?

    24Rav Asi said to him, linking in a fanciful manner his own name to the various names of an important tanna : I am Isi ben Yehuda, who is Isi ben Gur Arye, who is Isi ben Gamliel, who is Isi ben Mahalalel, and this name alludes to a copper mortar [ asita ], over which rot has no power, i.e., no harm will befall me. Sheila bar Avina said to Rav Asi: And I am Sheila bar Avina, and my father’s name alludes to an iron pestle [ bukhna ], which smashes a copper mortar, i.e., harm may befall you through the merit of my ancestors.

    25The Gemara relates that Rav Asi fell ill and contracted one sickness after another, so that when he entered the heat of a fever, he exited a sickness where he felt cold, and when he entered into a sickness where he felt cold, he exited the heat of a fever. Eventually, Rav Asi died.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' המקשהוראתה דם הרי זו נדה. ובגמרא פריך ומתרץ לה:

    קשתהמחמת ולד:

    ג' ימים בתוך אחד עשר יוםשבין נדה לנדה וראתה כל שלשתן הימים רצופין:

    ושפתהמצערה:

    מעת לעתברביעי:

    וילדהאיגלאי מילתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד הלכך הרי זו יולדת בזוב אבל אם לא שפתה סמוך ללידתה כל דמים שראתה מחמת ולד הוא ורחמנא טהרינהו מזיבה דכתיב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד:

    לילה ויוםדאם שפתה בחצי יום שלישי וילדה יום רביעי דשפתה מעת לעת אין זו שופי אלא אם כן שפתה לילה ויום שלאחר הלילה כלילי שבת ויומו:

    ששפתה מן הצער ולא מן הדםדאע"ג דחזיא דם הוי שופי:

    כמה הוא קישויהדלא אתיא לידי זיבה בכל דמים שתראה:

    אפילו ארבעים או חמשים יוםאם לא שפתה יום אחד סמוך ללידה לא אתיא לידי זיבה ולא הויא יולדת בזוב:

    דיה חדשהדיה אם נטהר את הקושי חדש אחד היינו תשיעי אבל קשתה שלשה בתוך י"א ימי זיבה בחדש השמיני ואפי' מקשה והולכת כל תשיעי הרי זו יולדת בזוב מחמת שלשה ימים של שמיני:

    גמ' אטו כל המקשה נדה היאאילו קשתה בימי זיבה מי הויא נדה והא אין נדות בימי זוב:

    אמר רב נדה ליומאוה"ק המקשה ורואה דם בימי זיבה אע"ג דלא אתיא ביה לידי זיבה מיהו באותו היום אסורה לשמש אבל לערב טובלת ואינה צריכה לשמור יום כנגד יום דרחמנא טהריה לדם קושי:

    ושמואל אמראף צריכה לשמור יום כנגד יום מדרבנן דחיישינן שמא תשפה ונמצא שלא היה דם קושי מחמת ולד ונמצא משמש עם זבה קטנה דאורייתא וענוש כרת:

    אינה כלוםואפילו באותו היום משמשת:

    בימי נדהבימים הראוים לנדות:

    נדהדקושי לא טהריה רחמנא אלא מזיבה אבל מנדה לא טהריה כדאמרי' לקמן:

    בימי זיבהבתוך אחד עשר יום טהורה:

    והתניאבניחותא:

    ושפתהשנים מן הצער ולא מן הדם:

    הרי זו יולדת בזובאם ראתה כל שלש הואיל ושופי סמוך ללידה נמצא דם הקושי שלא מחמת ולד:

    כל שחל קישויהלאו לשון התחלה הוא אלא הכי קאמר כל שקשתה בשלישי אפי' שעה אחת בליל כניסת שלישי אפילו כל היום כולו בשופי ושפתה מליל ד' שעה אחת להשלמת מעת לעת אין זו יולדת בזוב דבעינן שופי כל יום ג' המביאה לידי זבה:

    וכי יזוב זובזוב משמע זוב מ"מ ואפי' באונס:

    שיש טהרה אחריודם טוהר:

    ואונס באשה לא אשכחןדטהור:

    זובהדם יהיה זובה ובנדה משתעי דפרשה ראשונה נאמרה בנדה ושניה בזבה כדכתיב בשניה בלא עת נדתה:

    ולא מחמת ולדאלמה אמרינן לעיל בימי נדה נדה:

    תשב על דמי טהרהדהוה ליה למכתב וששים יום וששת ימים דמי טהרה:

    שהיא כזושדמיה טהורים:

    ואיזו זוכלומר היכא משכחת זיבה טהורה:

    זו קושי בימי זיבהדסמיך אדכתיב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד:

    ואפי' בשופיואפי' הפסיק שופי בין קושי ללידה נימא טהורה הואיל ודם בקושי בא:

    כוותיה דרבנדה ליומא:

    צנעיההסתר אותו דבר אמור לו שיחזור בו דטהור לגמרי:

    גרייהברי"ש. כלומר גרור ומשוך אותו בדברי טעם וראיות שיחזור בו:

    גדייההכריתו בשמתא כמו (דניאל ד) גודו אילנא:

    לדידי הוה אמר לידתלמידיה אנא:

    גדייהשמתיה:

    מדליקתאשמא תכוה בגחלתי:

    אסיתאמשום דשמיה הכי דריש לשמיה הכי:

    עיילוה בחמימיחולי חם:

    קריריחולי צונן:

    נדה 36 עמוד ב

    Mishna

    1המקשה נדה. קשתה שלשה ימים בתוך י"א יום, ושפתה מעת לעת, וילדה הרי זו יולדת בזוב, דברי רבי אליעזר.

    2רבי יהושע אומר: לילה ויום כלילי שבת ויומו, ששפתה מן הצער ולא מן הדם.

    3כמה היא קישויה? ר' מאיר אומר: אפילו ארבעים וחמשים יום. רבי יהודה אומר: דיה חדשה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות.

    Gemara

    4אטו כל המקשה נדה היא?

    5אמר רב: נדה ליומא. ושמואל אמר: חיישינן שמא תשפה.

    6ור' יצחק אמר: המקשה אינה כלום. והקתני: המקשה נדה!

    7אמר רבא: בימי נדה נדה, בימי זיבה טהורה. והתניא: המקשה בימי נדה נדה, בימי זיבה טהורה.

    8כיצד? קשתה יום אחד, ושפתה שנים, או שקשתה שנים ושפתה יום אחד, או ששפתה וקשתה וחזרה ושפתה הרי זו יולדת בזוב.

    9אבל שפתה יום אחד וקשתה שנים, או ששפתה שנים וקשתה יום אחד, או שקשתה ושפתה וחזרה וקשתה אין זו יולדת בזוב. כללו של דבר: קושי סמוך ללידה אין זו יולדת בזוב, שופי סמוך ללידה הרי זו יולדת בזוב.

    10חנניא בן אחי ר' יהושע אומר: כל שחל קישויה בשלישי שלה, אפילו כל היום כולו בשופי אין זו יולדת בזוב.

    11״כללו של דבר״ לאתויי מאי? לאתויי דחנניא.

    12מה"מ דת"ר ״דמה״ דמה מחמת עצמה, ולא מחמת ולד.

    13אתה אומר מחמת ולד, או אינו אלא מחמת אונס? כשהוא אומר (ויקרא טו, כה) ״ואשה כי יזוב זוב דמה״, הרי אונס אמור. הא מה אני מקיים ״דמה״? דמה מחמת עצמה, ולא מחמת ולד.

    14ומה ראית לטהר את הולד ולטמא באונס? מטהר אני בולד שיש טהרה אחריו, ומטמא אני באונס שאין טהרה אחריו.

    15אדרבה, מטהר אני באונס, שכן אונס בזב טהור! השתא מיהא באשה קיימינן, ואונס באשה לא אשכחן.

    16ואיבעית אימא: מאי דעתיך לטהורי באונס, ולטמויי בולד? אין לך אונס גדול מזה!

    17אי הכי, נדה נמי נימא: זובה זובה מחמת עצמה, ולא מחמת ולד!

    18אתה אומר ולד או אינו אלא אונס כשהוא אומר (ויקרא טו, יט) ואשה כי תהיה זבה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים זובה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד׃

    19אמר ר"ל אמר קרא ״תשב יש לך ישיבה אחרת שהיא כזו ואיזו זו זו קושי בימי זיבה ואימא זו קושי בימי נדה״׃

    20אלא אמר אבוה דשמואל אמר קרא ״(ויקרא יב״, ה) וטמאה שבועים כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהור ואיזו זו זו קושי בימי זיבה׃

    21והשתא דכתיב ״וטמאה שבועים כנדתה דמה למה לי אי לאו דמה הוה אמינא כנדתה ולא כזיבתה ואפילו בשופי קמ״ל׃

    22שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב כי קא נח נפשיה דרב א"ל לרב אסי. זיל צנעיה ואי לא ציית גרייה הוא סבר גדייה א"ל׃

    23בתר דנח נפשיה דרב א"ל הדר בך דהדר ביה רב א"ל אם איתא דהדר ביה לדידי הוה אמר לי לא ציית גדייה א"ל ולא מסתפי מר מדליקתא׃

    24א"ל אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא א"ל ואנא שילא בר אבינא בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא׃

    25חלש רב אסי עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי נח נפשיה דרב אסי׃

    Tosafot

    כלילי שבת ויומוקים ליה לרבי יהושע דאם לא שפתה לילה ויום אע"פ ששפתה מעת לעת מחמת ולד היה:

    נדה ליומאנראה דאף לבעלה לא חיישינן שמא תשפה דאזלינן בתר רוב נשים מקשות דאינן שפות לילה ויום דהא עובדא דשילא בר אבינא נראה דלבעלה הוי ולא לטהרות:

    או ששפתה וקשתה וחזרה ושפתהכדי נסבה דהא מרישא שמעינן לה דקתני קשתה שנים ושפתה יום אחד וכ"ש הא דטמאה וכן בסיפא לא היה צריך למתני קשתה ושפתה וקשתה כיון דתנא שפתה שנים וקשתה יום אחד דטהורה אי נמי אתא לאשמועינן אע"ג דלא קשתה כל יום הסמוך ללידה אלא מקצתו וכן ברישא בכי האי גוונא:

    ואימא קושי בימי נדהור"ל ס"ד דמסתבר טפי לאוקומיה בזיבה משום דאשכחן זב אונס דטהור הוא:

    גדייהפרש"י דרב אסי טעה בין רי"ש לדלי"ת ואין נראה אלא נראה דאיהו אמר ליה גדייה בדלי"ת רפה כלומר משכהו בדברי טעם עד שיחזור כמו (שמות יב) משכו דמתרגמינן נגודו וכמו (ב"ב דף יג.) גוד או איגוד והוא סבר גדייה בדגש כמו גודו אילנא:

    איסי בן מהללאלבערבי פסחים (פסחים דף קיג:) יש תנא דיש לו כל השמות הללו ועוד קרי ליה התם הוא יוסף הבבלי הוא יוסף איש הוצל ולא תנא אחר הוא כמו שיש מפרשין שם דהא בפרק הוציאו לו (יומא דף נב:) פריך מאיסי בן יהודה ליוסף איש הוצל והכא לא מייתי אלא שמות דאיסי דדמי לרב אסי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני' ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומואיכא למידק למה לי דקתני כלילי שבת ויומו דאי לאשמעינן שתהא לילה קודמת ליום ולאפוקי מדר' אליעזר הא קתני לילה ויום וכיון דקאמר ר' אליעזר מעת לעת ופליג עליה ר' יהושע ואמר לילה ויום על רחין דוקא קתני לילה ואח"כ יום וא"כ למה לי תו דקתני כלילי שבת ויומו. ודקדקו מכאן בתוס' דקמל"ן דבעינן תוספת קצת מן היום שלפניו ושלאחריו כלילי שבת ויומו דמוסיפין קצת מחול על הקודש.

    גמרא אמר רב נדה ליומאפירוש אפילו ראתה בימי זיבה הרי היא נדה ליומא כלומר שאסורה כל אותו היום ואינה טובלת עד הערב כנדה. ואי אפשר לפרש דדוקא במקשה בימי נדה קאמר מדאמר ר' יצחק המקשה אינה כלום ועל כרחין ר' יצחק אדרב ושמואל קאי כלומר המקשה שאמרתם לטמא אינה כלום דאי אמתניתין קאי אמאי קאמר המקשה אינה כלום אדרבה הא אקשינן עליה מתניתין ופירקה רבא אליביה ה"ק בימי נדה נדה. אלא ודאי ר' יצחק על כרחין אדרב ושמואל קאי ועלייהו הוא דפליג דאמר אינה כלום ואם איתא דרב ושמואל אימי נדה קיימי היכי קאמר ר' יצחק אינה כלום אדרבה המקשה נדה גמורה הוה ליה למימר אלא על כרחין רב ושמואל במקשה בימי זיבה מפרשי ליה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל. ומכל מקום נראה ודאי דאפילו במקשה בימי נדה מטהרי לה אינהו דבר תורה ואינה לרב אלא נדה ליומא ואפילו מדבריהם מדברי רב אסי לשילא בר אבינא דהוה עביד כרב דאלמא לקולא הוה עביד כותיה דרב דאי להחמיר למיסרה אף בימי זיבה לעשותה נדה ליומא למה ליה לרב אסי לצעורי לשילא דעביד לחומרא וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל שכתב לקמן וז"ל אמר קרא וטמאה שבועים כנדתה ודייקינן כנדתה ולא כזיבתה מכלל דאיכא לידה שטהורה משום זיבה ואינה טהורה משום נדה ודלא כרב דאוקמה נדה ליומא מדרבנן אלא נדה לגמרי ע"כ ורש"י ז"ל לא פירש כן ולדידיה נמי קשיא לי דהא גמ' (לקמן לז, ולח) מההיא קושיא אמר רב ללישנא בתרא דדוקא ימים הראויין להיות בהן זבה גדולה או קטנה אבל בימי נדה לא ואפילו ללישנא קמא נמי לא אמר אלא ימים הראויין לספירת זיבה או לספירת זבה אבל בימי נדה לא ושמא נאמר דההיא לבתר דהדר ביה רב ואע"ג דאמרינן בסמוך כי נח נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי צנעיה לאו למימרא דבשעת פטירתו ממש הדר ביה אלא קודם לכן ובשעת פטירתו הוא דא"ל לרב אסי דלצנעיה לשילא בר אבינא ורש"י ז"ל לא אמר כן אלא דבימי זיבה מטהר רב ומקל להיות טובלת לערב כנדה ואינה צריכה שימור דלא כשמואל ושילא היה מקל בזה כרב והדר ביה רב ולהורות כשמואל וזה נכון. ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה כלומר מדרבנן דאילו דבר תורה בין בימי נדה בין בימי זיבה טהורה דמחמת עצמה ולא מחמת ולד בין בנדה בין בזיבה אלא דמדרבנן חוששין ואם בימי נדה חוששין, שמא תשפה, ואסורה כנדה ואם בימי זיבה כזיבה ור' יצחק אמר המקשה אינה כלום הקתני המקשה נדה אמר רבא בימי נדה ואסורה כנדה ואם ואסיקנא המקשה בימי זיבה אינה כלום. ובימי נדה נדה גמורה, ויש לפרש דר' יצחק דבר תורה קאמר אבל מדרבנן חוששים שמא תשפה כשמואל וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל שכתב זה לשונו ואוקמה רבה בימי נדה נדה בימי זיבה שומרת יום כנגד יום והיא טהורה. ואינו מחוור בעיני דהא על כרחן דר' יצחק אדרב ושמואל קאי כדכתיבנא ואם איתא היכי קאמר אינה כלום אדרבה מודה הוא לשמואל דחוששים שמא תשפה אלא ודאי מדקאמר אינה כלום אין חוששים לה כלל בימי זיבה וכן פסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מא"ב) וא"ת מאי טעמא אין חוששים שמא תשפה והלא חוששים שמא יבקע הנוד ותנן (יבמות סט, ב) הרי זה גיטיך שעה אחד קודם למיתתו אסורה לאכול תרומה מיד, איכא למימר התם הוא משום דסופו ליבקע וסופו למות אבל כאן אדרבה סופה להתקשות כשמתקרבת ללידה, ובתוס' פירשו משום דלא שכיח, וטעמו של רב דאמר נדה ליומא פי' הרב רבי יונה ז"ל מ"כ משום דקושי סותר יומו כשכבת זרע דהכי מוכח לקמן בסוף פרקין להכי גזור ביה טומאת ערב לרב דלא לימרו שהוא עולה ע"כ.

    הא דאמרינןבימי נדה נדה בימי זיבה אינה כלום. פירוש ימי נדה כל שהתחילה להקשות אחר י"א יום שבין נדה לנדה שראויה להיות בהן נדה וי"א יום בלבד שבין נדה לנדה שאינה ראויה לעולם להיות בהן נדה הן ימי זיבה ואע"פ שלא היתה רגילה לראות אלא משלשים יום לשלשים אין כל הימים שבינתיים לזו ימי זיבה אלא כל שראתה י"א יום הרי זאת נדה. ואלו דברים פשוטים הן אלא שהוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי להרמב"ם ז"ל בפירושי המשנה שלו שלא כתב כן וזה לשונו המעוברת שהתחיל בה הצער ושתת דמה תהיה נדה מפני זה הדם על מנת שיהיה זיבת זה הדם בזמן הנדות רוצה לומר זמן שהתנהגה שתטמא בו עכ"ל ואינו נכון כלל.

    חנניה בן אחי ר' יהושע אומר כל שחל קשויה להיות בשלישי שלה אפילו כל היום בשופי אין זו יולדת בזוב. י"מ משום דחנניא בעי לילה ויום כלילי שבת ויומו וכר' יהושע והילכך כל שנכנס קישוייה בשלישי שלה אפילו שעה אחת ושפתה כל שאר אותו יום ושעה אחת מיום רביעי לתשלום כ"ד שעות אפילו כן אין זו יולדת בזוב, ואינו מחוור מדאמרינן לקמן גבי קשתה ג' ימים מתוך י"א יום וכו' ה"ד וכו' ואסיקנא לעולם כדקתני והא קמ"ל דאע"ג דהתחיל קישוי בשלישי אם שפתה מעת לעת טמאה לאפוקי מדחנניא בן אחי ר' יהושע ואם איתא דחנניא כדר' יהושע סבירא ליה לימא לאפוקי מדר' יהושע ועוד דאי לאפוקי מדר' יהושע למה לי הא מתני' היא והא בהדיא קתני לה אם שפתה מעת לעת ור' יהושע אומר כלילי שבת ויומו. וי"מ דחנניא כר' אליעזר דסגי ליה במעת לעת סבירא ליה ועדיפא מדר' אליעזר דאילו לר' אליעזר אע"פ שחל קישויה בשלישי שלה כיון ששפתה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ואילו לחנניא כיון שחל קושי בשלישי שהוא יום הגומר והגורם זיבה גדולה שוב אינה יולדת בזוב ואע"פ ששפתה יום או יומים עד שתראה ג' ימים אחרים בשופי. ויש מפרשים דלילה ויום הוא דבעי והוא שלא חל קושי בשלישי הא אלו חל קושי בשלישי שהוא הגורם זיבה גדולה שוב אינה נעשית זבה עד שתראה ג' ימים אחרים בשופי.

    אמר ריש לקיש אמר קרא תשב יש לך ישיבה אחרת שהיא כזוכלומר סבירא ליה לריש לקיש דתשב מיעוטא הוא לומר יד דישיבה אחת בלבד תהא כזו ומסתברא ליה לרבויי בימי זיבה מפני שכן אונס בזב טהור.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 36b

    Niddah 36b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 482 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' המקשה וראתה דם הרי זו נדה. ובגמרא פריך ומתרץ לה:

    קשתה מחמת ולד:

    ג' ימים בתוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה וראתה כל שלשתן הימים רצופין:

    ושפתה מצערה:

    מעת לעת ברביעי:

    וילדה איגלאי מילתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד הלכך הרי זו יולדת בזוב אבל אם לא שפתה סמוך ללידתה כל דמים שראתה מחמת ולד הוא ורחמנא טהרינהו מזיבה דכתיב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד:

    לילה ויום דאם שפתה בחצי יום שלישי וילדה יום רביעי דשפתה מעת לעת אין זו שופי אלא אם כן שפתה לילה ויום שלאחר הלילה כלילי שבת ויומו:

    ששפתה מן הצער ולא מן הדם דאע"ג דחזיא דם הוי שופי:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 36b · Sefaria

    Tosafot

    כלילי שבת ויומו קים ליה לרבי יהושע דאם לא שפתה לילה ויום אע"פ ששפתה מעת לעת מחמת ולד היה:

    נדה ליומא נראה דאף לבעלה לא חיישינן שמא תשפה דאזלינן בתר רוב נשים מקשות דאינן שפות לילה ויום דהא עובדא דשילא בר אבינא נראה דלבעלה הוי ולא לטהרות:

    או ששפתה וקשתה וחזרה ושפתה כדי נסבה דהא מרישא שמעינן לה דקתני קשתה שנים ושפתה יום אחד וכ"ש הא דטמאה וכן בסיפא לא היה צריך למתני קשתה ושפתה וקשתה כיון דתנא שפתה שנים וקשתה יום אחד דטהורה אי נמי אתא לאשמועינן אע"ג דלא קשתה כל יום הסמוך ללידה אלא מקצתו וכן ברישא בכי האי גוונא:

    ואימא קושי בימי נדה ור"ל ס"ד דמסתבר טפי לאוקומיה בזיבה משום דאשכחן זב אונס דטהור הוא:

    גדייה פרש"י דרב אסי טעה בין רי"ש לדלי"ת ואין נראה אלא נראה דאיהו אמר ליה גדייה בדלי"ת רפה כלומר משכהו בדברי טעם עד שיחזור כמו (שמות יב) משכו דמתרגמינן נגודו וכמו (ב"ב דף יג.) גוד או איגוד והוא סבר גדייה בדגש כמו גודו אילנא:

    איסי בן מהללאל בערבי פסחים (פסחים דף קיג:) יש תנא דיש לו כל השמות הללו ועוד קרי ליה התם הוא יוסף הבבלי הוא יוסף איש הוצל ולא תנא אחר הוא כמו שיש מפרשין שם דהא בפרק הוציאו לו (יומא דף נב:) פריך מאיסי בן יהודה ליוסף איש הוצל והכא לא מייתי אלא שמות דאיסי דדמי לרב אסי:

    Tosafot on Niddah 36b · Sefaria

    Rashba

    מתני' ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו איכא למידק למה לי דקתני כלילי שבת ויומו דאי לאשמעינן שתהא לילה קודמת ליום ולאפוקי מדר' אליעזר הא קתני לילה ויום וכיון דקאמר ר' אליעזר מעת לעת ופליג עליה ר' יהושע ואמר לילה ויום על רחין דוקא קתני לילה ואח"כ יום וא"כ למה לי תו דקתני כלילי שבת ויומו. ודקדקו מכאן בתוס' דקמל"ן דבעינן תוספת קצת מן היום שלפניו ושלאחריו כלילי שבת ויומו דמוסיפין קצת מחול על הקודש.

    גמרא אמר רב נדה ליומא פירוש אפילו ראתה בימי זיבה הרי היא נדה ליומא כלומר שאסורה כל אותו היום ואינה טובלת עד הערב כנדה. ואי אפשר לפרש דדוקא במקשה בימי נדה קאמר מדאמר ר' יצחק המקשה אינה כלום ועל כרחין ר' יצחק אדרב ושמואל קאי כלומר המקשה שאמרתם לטמא אינה כלום דאי אמתניתין קאי אמאי קאמר המקשה אינה כלום אדרבה הא אקשינן עליה מתניתין ופירקה רבא אליביה ה"ק בימי נדה נדה. אלא ודאי ר' יצחק על כרחין אדרב ושמואל קאי ועלייהו הוא דפליג דאמר אינה כלום ואם איתא דרב ושמואל אימי נדה קיימי היכי קאמר ר' יצחק אינה כלום אדרבה המקשה נדה גמורה הוה ליה למימר אלא על כרחין רב ושמואל במקשה בימי זיבה מפרשי ליה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל. ומכל מקום נראה ודאי דאפילו במקשה בימי נדה מטהרי לה אינהו דבר תורה ואינה לרב אלא נדה ליומא ואפילו מדבריהם מדברי רב אסי לשילא בר אבינא דהוה עביד כרב דאלמא לקולא הוה עביד כותיה דרב דאי להחמיר למיסרה אף בימי זיבה לעשותה נדה ליומא למה ליה לרב אסי לצעורי לשילא דעביד לחומרא וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל שכתב לקמן וז"ל אמר קרא וטמאה שבועים כנדתה ודייקינן כנדתה ולא כזיבתה מכלל דאיכא לידה שטהורה משום זיבה ואינה טהורה משום נדה ודלא כרב דאוקמה נדה ליומא מדרבנן אלא נדה לגמרי ע"כ ורש"י ז"ל לא פירש כן ולדידיה נמי קשיא לי דהא גמ' (לקמן לז, ולח) מההיא קושיא אמר רב ללישנא בתרא דדוקא ימים הראויין להיות בהן זבה גדולה או קטנה אבל בימי נדה לא ואפילו ללישנא קמא נמי לא אמר אלא ימים הראויין לספירת זיבה או לספירת זבה אבל בימי נדה לא ושמא נאמר דההיא לבתר דהדר ביה רב ואע"ג דאמרינן בסמוך כי נח נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי צנעיה לאו למימרא דבשעת פטירתו ממש הדר ביה אלא קודם לכן ובשעת פטירתו הוא דא"ל לרב אסי דלצנעיה לשילא בר אבינא ורש"י ז"ל לא אמר כן אלא דבימי זיבה מטהר רב ומקל להיות טובלת לערב כנדה ואינה צריכה שימור דלא כשמואל ושילא היה מקל בזה כרב והדר ביה רב ולהורות כשמואל וזה נכון. ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה כלומר מדרבנן דאילו דבר תורה בין בימי נדה בין בימי זיבה טהורה דמחמת עצמה ולא מחמת ולד בין בנדה בין בזיבה אלא דמדרבנן חוששין ואם בימי נדה חוששין, שמא תשפה, ואסורה כנדה ואם בימי זיבה כזיבה ור' יצחק אמר המקשה אינה כלום הקתני המקשה נדה אמר רבא בימי נדה ואסורה כנדה ואם ואסיקנא המקשה בימי זיבה אינה כלום. ובימי נדה נדה גמורה, ויש לפרש דר' יצחק דבר תורה קאמר אבל מדרבנן חוששים שמא תשפה כשמואל וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל שכתב זה לשונו ואוקמה רבה בימי נדה נדה בימי זיבה שומרת יום כנגד יום והיא טהורה. ואינו מחוור בעיני דהא על כרחן דר' יצחק אדרב ושמואל קאי כדכתיבנא ואם איתא היכי קאמר אינה כלום אדרבה מודה הוא לשמואל דחוששים שמא תשפה אלא ודאי מדקאמר אינה כלום אין חוששים לה כלל בימי זיבה וכן פסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מא"ב) וא"ת מאי טעמא אין חוששים שמא תשפה והלא חוששים שמא יבקע הנוד ותנן (יבמות סט, ב) הרי זה גיטיך שעה אחד קודם למיתתו אסורה לאכול תרומה מיד, איכא למימר התם הוא משום דסופו ליבקע וסופו למות אבל כאן אדרבה סופה להתקשות כשמתקרבת ללידה, ובתוס' פירשו משום דלא שכיח, וטעמו של רב דאמר נדה ליומא פי' הרב רבי יונה ז"ל מ"כ משום דקושי סותר יומו כשכבת זרע דהכי מוכח לקמן בסוף פרקין להכי גזור ביה טומאת ערב לרב דלא לימרו שהוא עולה ע"כ.

    הא דאמרינן בימי נדה נדה בימי זיבה אינה כלום. פירוש ימי נדה כל שהתחילה להקשות אחר י"א יום שבין נדה לנדה שראויה להיות בהן נדה וי"א יום בלבד שבין נדה לנדה שאינה ראויה לעולם להיות בהן נדה הן ימי זיבה ואע"פ שלא היתה רגילה לראות אלא משלשים יום לשלשים אין כל הימים שבינתיים לזו ימי זיבה אלא כל שראתה י"א יום הרי זאת נדה. ואלו דברים פשוטים הן אלא שהוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי להרמב"ם ז"ל בפירושי המשנה שלו שלא כתב כן וזה לשונו המעוברת שהתחיל בה הצער ושתת דמה תהיה נדה מפני זה הדם על מנת שיהיה זיבת זה הדם בזמן הנדות רוצה לומר זמן שהתנהגה שתטמא בו עכ"ל ואינו נכון כלל.

    חנניה בן אחי ר' יהושע אומר כל שחל קשויה להיות בשלישי שלה אפילו כל היום בשופי אין זו יולדת בזוב. י"מ משום דחנניא בעי לילה ויום כלילי שבת ויומו וכר' יהושע והילכך כל שנכנס קישוייה בשלישי שלה אפילו שעה אחת ושפתה כל שאר אותו יום ושעה אחת מיום רביעי לתשלום כ"ד שעות אפילו כן אין זו יולדת בזוב, ואינו מחוור מדאמרינן לקמן גבי קשתה ג' ימים מתוך י"א יום וכו' ה"ד וכו' ואסיקנא לעולם כדקתני והא קמ"ל דאע"ג דהתחיל קישוי בשלישי אם שפתה מעת לעת טמאה לאפוקי מדחנניא בן אחי ר' יהושע ואם איתא דחנניא כדר' יהושע סבירא ליה לימא לאפוקי מדר' יהושע ועוד דאי לאפוקי מדר' יהושע למה לי הא מתני' היא והא בהדיא קתני לה אם שפתה מעת לעת ור' יהושע אומר כלילי שבת ויומו. וי"מ דחנניא כר' אליעזר דסגי ליה במעת לעת סבירא ליה ועדיפא מדר' אליעזר דאילו לר' אליעזר אע"פ שחל קישויה בשלישי שלה כיון ששפתה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ואילו לחנניא כיון שחל קושי בשלישי שהוא יום הגומר והגורם זיבה גדולה שוב אינה יולדת בזוב ואע"פ ששפתה יום או יומים עד שתראה ג' ימים אחרים בשופי. ויש מפרשים דלילה ויום הוא דבעי והוא שלא חל קושי בשלישי הא אלו חל קושי בשלישי שהוא הגורם זיבה גדולה שוב אינה נעשית זבה עד שתראה ג' ימים אחרים בשופי.

    אמר ריש לקיש אמר קרא תשב יש לך ישיבה אחרת שהיא כזו כלומר סבירא ליה לריש לקיש דתשב מיעוטא הוא לומר יד דישיבה אחת בלבד תהא כזו ומסתברא ליה לרבויי בימי זיבה מפני שכן אונס בזב טהור.

    Rashba on Niddah 36b · Sefaria

    Ritva

    הא דתנן ר׳ יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו דקדקו בתוס׳ דלהכי קתני כלילי שבת ויומו לאשמועינן דבעי תוספת לפניו ולאחריו דאי לאשמועינן שתהא עונת לילה תחלה ואח״כ עונת יום מדקתני לילה ויום נפקא ואפשר דמהא ליכא ראיה ודילמא הוה ס״ד דלילה ויום לאו דוקא וה״ה יום ואחר כך לילה ולא אתי אלא למעוטי מעת לעת ולהכי הדר קתני בלילי שבת ויומו שיהא היום הולך אחר הלילה ונקט שבת ולא נקט ביומו של מעשה בראשית משום שזה ענין מנוחה מן הצער כמנוחת שבת לילה ויום ועם כל זה אין לנו אלא כדברי רבותי׳ הצרפתים ז״ל.

    אטו המקשה נדה היא פי׳ דהוה משמע לפום פשטה דקתני שהמקשה ורואה דם נדונת כנדה ואעפ״י שהיא בימי זיבה ולהכי מתמיהים דהא היכי אפשר ומהדרין אמר רב נדה ליומה עיקר הפי׳ כדפרש״י ז״ל דה״ק המקשה יום אחד בימי זיבה אינה צריכה להיות שומרת יום כנגד יום דאף בזבה קטנה טיהר רחמנא קושי הסמוך ללידה אלא שהיא יושבת נדה ביומא בלחוד מדרבנן ולערב טובלת וטהורה וק״ל דלא חיישינן שמא תשפה למחר ולאפוקי מדשמואל דאמר חיישינן שמא תשפה ואף שמואל מדרבנן בעלמא הוא דאסר וכדמוכח לישנא דחייש׳ אבל רב סובר דאפי׳ מדרבנן לא חיישינן לשופי ואפי׳ למאן דחייש בעלמא למיתה או לבקיעת נוד י״ל דשאני התם דלא סגייא דלא מיית או בקע באיזה זמן שיהא אבל בזו אדרבה כיון שעומדת בזמן לידתה ראויה שיתרחקו ציריה יותר ויותר עד שתלד וא״ת וכיון דרב לא חייש לשופי וסובר דדם קושי דזיבה קטנה טהור למה מטמא ליומו כלל ויש מתרצים בשם הרב ר׳ יונה ז״ל משום דקושי סותר יומו בשכבת זרע וכדמוכח לקמן בסוף פרקין להכי גזור בה טומאת ערב לרב דלא לימרו שהוא עולה ע״כ ואינו מתחויר בטעם וי״ל דרב חייש לשופי דיומו דשכיח וכיון דכן עביד לה נדה ליומא מיהת והצריכא טבילה כדי להחזיקה בטומאה ולא תבא פעם אחרת לשמש ביומא ומי׳ עד כאן לא טהר רב בלילה אלא בימי זיב׳ אבל בימי נדה לא איירי אפשר דמודה הוא דהוי נדה כדאמרינן לקמן ושלא כדברי ר״ח ז״ל שפי׳ דברי רב ושמואל אף בימי נדה ולכאורה כך היה נראה מדלא אוקמא רב למתני׳ דת״ק המקשה בימי נדה נדה כדאוקים רבא בסמוך אליבא ר׳ יצחק ומ״מ אין פירושו נכון דאי רב ושמואל בימי נדה איירי נמי היכי אמר להו ר׳ יצחק המקשה אינה כלום דהא לדידיה בימי נדה נדה כדאמרינן בסמוך והכי איהו מפ׳ מתני׳ אלא על כרחין קים ליה דרב ושמואל בימי זיבה דוקא איירו ומש״ה אמר להו דהמקשה הזאת שהם מדברים בהם אינה כלום דעל כרחין ר׳ יצחק אדרב ומשמואל קאי ולא קאי אמתני׳ וכדפרכינן ליה מינה ועוד דמתני׳ בהדיא קתני המקשה נדה והיכי אפשר לומר בה דאינה כלום קתני אלא ודאי כדאמרן וא״ת ואמאי לא אוקמה רב למתני׳ בימי נדה י״ל דרב משמע ליה דמתני׳ בימי זיבה איירי כדקתני סיפא ופתח בזיבה קטנה וסיים בזיבה גדולה אי נמי דרב דין דם זיבה קים ליה שהוא טהור בקושי אבל דין דם נדה לא בריר ליה אם טהור אם לא דהא לא שמיע ליה מתני׳ דבסמוך ולא קים ליה נמי בדרשא דריש לקיש ואבוה דשמואל לקמן בשמעתין כך נ״ל וזו שיטת רש״י ז״ל. והתוס׳ ושטת מורי הרשב״א נר״ו ולהאי שיטתא עובדא דשילא בר אבינא דלקמן דמשמע דלקולא הוה עביד כרב מדבעי למנגדיה רב אתי י״ל דהיינו קולא דדיה דמטהר לה בלילה כסברא דרב ואלו רב הדר ביה לגבי דשמואל דחייש שמא תשפה למחר אבל ר״ח ז״ל סובר שהיה מקל גם לטהר בימי נדה כסברא דרב דאמר נדה ליומא ואלו רב הדר ביה לגבי ר׳ יצחק דאמר בימי נדה וכבר כתבנו שאין פי׳ נכון.

    אמר רבא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה הא דקאמר בימי זיבה טהורה אסוק מילתא בעלמא הוא לומר הכי טיהר רחמנא דם זיבה בקושי בלחוד טיהר ולא שיהא זה בכלל לשון משנתינו ויש כיוצא בו בפ׳ כל הכלים וגם בפ׳ כירה כדכתיבנא התם בס״ד. ופי׳ ימי זיבה הם י״א יום הבאים אחר נדה שראויה להיות בהם זבה וכל שעברו אותם י״א יום או ספירתם אם נעשת בהם זבה גדולה קרואין ימי נדה וזה ברור.

    חנניא בן אחי ר׳ יהושע אומר כל שחל קושיה להיות בשלישי שלה אפי׳ כל היום כלו בשופי אין זו יולדת בזוב. יש מפרשים דטעמא דידיה כר׳ יהושע לגמרי דס״ל דבעינן לילה ויום כלילי שבת ויומו ודוקא כל היום קאמר ומשום דבעינן לילה ויום אחריו וליתא חדא דלישנא לא משמע הכין ועוד דהא לקמן אתינן לומר דמתני׳ דקשתה ג׳ ימים אתיא ולאפוקי מדחנניא ואי חנניא כר׳ יהושע ס״ל א״כ פשיטא דהא ר׳ יהושע פליג עליה בהדיא ורישא ר׳ אליעזר קתני לה בהדיא ועוד לימא לאפוקי מדר׳ יהושע ורש״י ז״ל פי׳ כל שחל קשויה לאו לשון התחלה הוא אלא ה״ק כל שקשתה בשלישי אפילו שעה א׳ בליל כניסת שלישי ואפי׳ כל היום כלו בשופי ושעה א׳ מליל רביעי להשלמת מעת לעת ולידה שוב אינה יולדת בזוב דבעי׳ שופי כל יום ג׳ המביא לידי זיבה ע״כ נר׳ שהוא סובר כחנניא כר״א ס״ל דסגי במעת לעת בזבה קטנה מיהת ומוסיף עליו שאם קושתה בשלישי כלל שהוא הגורם זיבה גדולה שוב אין השופי מועיל לה אלא א״כ שפתה וראתה ג׳ ימים רצופים והשתא לא סגי דתיהוי זיבה ולפי זה ג״כ אפשר לפרש דר׳ יהושע ס״ל לענין לילה ויום אלא שסובר דלא מהני שופי למי שחל קשויה בשלישי הגורם זיבה ואינו יולדת בזוב אלא כששפתה שלשה ימים וראתה דלא סגיא דלא תהא זיבה וזה יותר נכון.

    יש אין טהרה לאחריו וה״ה לפניו אלא דאגב אידך נקטה.

    א״ה גבי נדה וכו׳ האי א״ה לאו אא״ב הוא ואיכא דלא גריס ליה.

    תשב יש לך ישיבה אחרת פי׳ דתשב לישנא יתירה הוא ומ״מ לא משמע דמרבי אלא ישיבה א׳ וכיון דכן מסתברא לאוקומי בזבה שמצינו אונס בזוב טהור.

    גרדיה דהשתא משמע לגנאי כדקסבר רב אסי ומשמע נמי לשבח גרור אותו בדברים ואי גרסי׳ גדדיה י״ל משמע לגנאי מלשון גדו אילנא ומשמע לשון משיכה בדברים מלשון גוד אחית.

    Ritva on Niddah 36b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית והיא בענין החלק השני והוא שאמר המקשה נדה וכו' המקשה נדה ר"ל הרי היא נדה כלומר מקשה לילד וראתה דם הרי זו נדה גמורה ופירשוה בגמ' כשראתה בימי נדותה ר"ל בימים הראויים לנדות שהאשה מטמאה בנדות אף באונס ואף באונס שמחמת קשוי לידה אבל זיבה אע"פ שמטמאה בה אף מחמת אונס מ"מ כל שראתה בו מחמת קשוי לידה אינו כלום וא"כ כל שהיא טהורה וראתה אף מחמת קשוי הרי היא נדה אבל כל שהיא נדה ויצאה לה בימי זיבה וראתה בהם מחמת קשוי לידה אינה זבה כלל ואין כרב שפירש משנתנו בימי זיבה ולהיותה מיהא ליומה הואיל ומצינו שהקשוי סותר במנין שבעה נקיים יום אחד ולמחרתו מותרת בלא שמור אלא אפילו ליומה אינו כלום וכן אין הלכה כשמואל שפירשה גם כן בימי זיבה ומדרבנן לומר שנחוש שמא תשפה ונמצאת קשויה שלא מחמת ולד והוברר הדבר שדם זיבה הוא ולא דם קשוי אלא אינו כלום ואין חוששין שמא תשפה מפני ששפיה אחר קושי דבר שאינו מצוי הוא ואע"פ שחששו בענין טבלים בקיעת נאד וכן בהרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו חוששין למיתה ואסורה מיד באלו סופן לבקוע ולמות אבל זו אדרבה סופה להרבות בקשוי עד שתלד ואין חוששין לשפוי אף מדרבנן וכדקאמר ר' יצחק עלה בגמרא אינו כלום ומ"מ יש פוסקין לחוש מדרבנן ולהצריכה שמור וכבר ידעת שימי זיבה הם אחד עשר יום הבאים לאחר הנדות ואינה חוזרת לפתח הנדות עד שתעבור ימי זיבה ותמנה שבעה נקיים אם בתוך אחד עשר אם לאחר אחד עשר הא כל שעברה אחד עשר יום בלא זיבה או שנעשית זבה אלא שספרה שבעה נקיים הרי הן ימי נדה לטמאה בקשויה אע"פ שלא טבלה כמו שביארנו בפרק ראשון בביאור פתח נדה שבמסכת ערכין ואע"פ שלא היתה רגילה לראות אלא משלשים לשלשים ואע"פ שגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה בענין זה שזמן הנדות הוא הזמן המורגל אצלה להיות בו נדה אשגר לישן הוא ואף הם לא כונו בה אלא למה שכתבנו:

    ואח"כ פירש היאך השופי שאחר הקשוי מפקיע דינו של קשוי ומחזיר תורת טומאת הדם לישנה ופירש שאם קישתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום שהם ימי זיבה אם שפת אחריהן מעת לעת נפקע דין הקשוי למפרע ונעשת זבה וכשיולדת נעשת יולדת בזוב והוא הדין לקשתה שנים וראתה יום אחד בשופי ור' יהושע אומר לילה ויום ר"ל שלא כל מעת לעת במשמע אלא שתשפה יום שלם כסדרו לילה תחלה ואח"כ יום ואם התחילה לשפות בתחלת היום אינו מפקיע דין הקשוי עד שתשפה לילה שאחריו ומחרתו ולברר דבריו יותר אמר כלילי שבת ויומו שהכל יודעין שמבערב מתחילין בו בקדשה ובתוספות פירשו שלא הוצרך לכך שמשאמר לילה ויום הדבר ידוע שלילה ואח"כ יום קאמר אלא שפירושו שצריך שתשפה לילה ויום במעט תוספת לפניו ולאחריו כלילי שבת ויומו והלכה כר' אליעזר ופירוש הדברים ששפתה מן הצער ולא מן הדם כלומר כל ששפתה מן הצער ר"ל החבלים והקשוי אע"פ שלא פסק הדם שופי הוא ומינה שאם פסק הדם ולא פסקו החבלים אינו שופי ומ"מ פי' בגמ' בשופי זה שמעת לעת שכתבנו שהוא מפקיע דין הקשוי דוקא כשילדה מתוך אותו השופי וכל שהשופי סמוך ללידה טמא הא כל שחזרה וקשתה עד שנעשה הקושי סמוך ללידה טהור והוא שאמרו קשתה יום אחד ושפתה שנים וילדה או שקשתה שנים ושפתה אחד וילדה או ששפת אחד וקשת אחד ושפת אחד וילדה הרי זו יולדת בזוב אבל שפתה יום אחד וקשתה שנים וילדה או ששפת שנים וקשתה יום אחד וילדה או שקשתה אחד ושפת אחד וקשת אחד וילדה אין זו יולדת בזוב כללו של דבר קושי סמוך ללידה טהור ואינה יולדת בזוב שופי סמוך ללידה טמא והרי זו יולדת בזוב וגדולי המחברים כתבו ששופי שמעת לעת מפקיע דין הקשוי אע"פ שחזרו לה החבלים ושמא הם מכוונים בששפת אחר החזרה מעת לעת וילדה מתוך השופי וכן אמרו בגמרא חנניא בן אחי ר' יהושע אומר כל שחל קשויה בשלישי שלה אפילו כל היום בשופי אין זה יולדת בזוב ודבר זה י"מ דלאו כהלכתא היא אלא שחנניא סובר כר' יהושע שמצריך לילה ואח"כ יום וכל שחל לאו דוקא התחלה שהרי כבר ראת בקושי שנים אלא פירושו כל שנכנס קשויה בשלישי לראייתה אפילו שעה אחת ושפת כל שאר היום ועוד שעה אחת מן הרביעי לתשלום מעת לעת אין זו יולדת בזוב שאין זה לילה ויום ואין נראה כן שאם כן היאך אמרו כללו של דברי לאתויי הא דחנניא ועוד היאך אמרו בסוף הסוגיא לאפוקי מדחנניא היה לו לומר לאפוקי מדר' יהושע אלא חנניא כר' אליעזר סבירא ליה שכל מעת לעת מפקיע אלא שמוסיף על דבריו שכל שנכנס הקשוי בשלישי לראייתה הואיל והוא יום הגומר והגורם לזיבה גדולה אע"פ ששפת רוב היום ושהשלימה מן הרביעי מעת לעת בשופי או אפילו שני ימים אינה יולדת בזוב עד שתראה שלשה ימים אחרים בשופי וי"מ לשטה זו עד שתשפה מעת לעת אחר השלישי ומתוך כך יש פוסקים כחנניא ומדקאמר הכא לאתויי הא דחנניא ויש פוסקין דלא כחנניא ומדקאמר בסוף הסוגיא לאפוקי מדחנניא וכן נראה דעת גדולי המחברים ומ"מ ראיתי להם שכתבו חל שלישי לראייתה להיות ביום הלידה אפילו כל היום כלו בשופי אין זו יולדת בזוב שהרי יום הלידה סמוך לקושי ושמא כך הוא מפרש דבריו של חנניא:

    כמה היא קשויה כלומר באיזה זמן הקרוב ללידה דנין את הצער והחבלים בקושי שמחמת לידה ופירש ר' מאיר אפי' ארבעים וחמשים יום ופי' בגמ' כל שראתה בימי זיבה שבתוכם ולאו דוקא כל חמשים ומ"מ אפשר לפרשה בכל החמשים יום וכגון שלא השלימה בהם ספירת שבעה וכן זה שאמרו ארבעים וחמשים פירשו בגמ' ארבעים לבריאה וחמשים לחולה שהחולי מנדנד את הולד וממהר אל לדתה ור' יהודה אומר דיה חדשה ר"ל חדש תשיעי ור' יוסי ור' שמעון אומרין אין קשוי יתר משתי שבתות והלכה כדבריהם והילכך כל שקישת ארבעה עשר יום קודם הלידה הרי זה דם קשוי אבל כל שקשת קודם לכן אע"פ שילדה לה מתוך הקשוי הרי זה יולדת בזוב ובזמן הזה הואיל ואף בטפה כחרדל יושבת שבעה נקיים מספק שמא ראתה שלשה ימים וכן קושי סותר כל שבעה מספק שמא בימי נדה היא כלן יולדות בזוב הן:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Niddah 36b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה נדה ליומא כו' נראה דאף לבעלה לא חיישינן כו' דהא עובדא דשילא כו' עכ"ל בכל דוכתא מחמרינן טפי לטהרות מלבעלה אבל שיעור דבריהם משום דאפשר לפרושי לטהרות הוא דהוה נדה ליומי אם לא תשפה ואם תשפה יהיו הטהרות שנגעה בערב טמאים ואהא קאמרי דאף לבעלה מותרת ולא חיישינן שמא תשפה כו' דהא עובדא כו' כיון דבבבל היה מסתמא לבעלה הוי כמו שכתבו התוס' בפ"ק:

    בד"ה או ששפתה וקשתה כו' א"נ אתא לאשמועינן אע"ג כו' וכן ברישא בכה"ג עכ"ל ליכא לפרושי ברישא נמי כה"ג דבקצתו בשופי דהויא יולדת בזוב דהא בכל דוכתא בעינן שופי מע"ל לכ"ע אלא דר"ל כיון דבבות דסיפא אצטריך ליה למתני הך דקשתה ושפתה וקשתה תני נמי כה"ג בבבות דרישא שפתה וקשתה ושפתה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 36b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' כללו של דבר לאתויי מאי לאתויי דחנניא ר"ל לאפוקי מדבריו ולאתויי אתא כל היכא דאיכא שיפוי מע"ל סמוך ללידה אפילו היה קושי ביום ג' הרי זו יולדת בזוב:

    שם והשתא דכתיב וטמאה שבועיים כנדתה ובו' דמה ל"ל נ"ל דאתנא דברייתא דלעיל פריך דיליף לה מדמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ול"ל למילף מדמה כיון דעיקר הלימוד מהאי קרא דשבעת ימים תהא בנדתה דאי אקרא פריך להיכי אתי א"כ לפרוך נמי אקרא דכתיב גבי נדה זובה דרצה למילף מיניה לעיל זיבה מחמת עצמה ולא מחמת ולד להיכי אתי:

    Maharam on Niddah 36b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ וְלָא מִסְתַּפִית מַר מִדְּלֵיקָתָא. פירש"י תכוה בגחלתי. ויש להקשות למה לא אמר לו בפירוש מגחלתי ואמאי נקיט לישנא דדליקתא? ונראה לי בס"ד כי שילא הבין מדעתו דרב אסי טעה ולא דייק שפיר בדברי רב ולכן אין לו התנצלות לומר שהוא עשה כאשר גזר עליו רב ולכן אמר לו ' לָא מִסְתַּפִית מַר מִדְּלֵיקָתָא ' כי אותיות 'דְּלֵיקָתָא' אותיות 'לא דיקת' רמז לו אתה תכוה בגחלתי מפני דלא דיקת בדברי רב ולכן אין לך התנצלות מכח דבריו של רב שאמר לך לעשות.

    אָמַר לֵיהּ אֲנָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה, דְּהוּא אִיסִי בֶּן גּוּר אַרְיֵה וְכוּ'. כתב מהרש"א ז"ל כל שמות אלו היו לאביו על מעלותיו עיין שם. ונראה לי דהוא עיקר שמו אסי בן יהודה וקראוהו ' בֶּן גּוּר אַרְיֵה ' על שם שיש לו יד ושם להלחם במלחמתה של תורה כי החכם הגדול בתורה נקרא בשם 'אַרְיֵה' כמו שאמר ריש לקיש לרבי יוחנן על רב כהנא ארי עלה מבבל (בבא קמא קיז.) ונקרא ' בֶּן גַּמְלִיאֵל ' על שם שהיה עוסק בגמילות חסדים והיינו 'גמלי א־ל' על דרך מַלְוֵה הֳ' חוֹנֵן דָּל (משלי יט, יז) ונקרא ' בֶּן מַהֲלַלְאֵל ' על שהיתה תפלתו בכונה זכה ונכונה ושגורה בפיו ושלמה במחשבה טהורה וזהו מהלל אל זו התפלה שהיא מהלל אל. ומה שאמר ' אֲסִיתָא דִּנְחָשָׁא ' נראה דרכם היה לעשות האסיתא מנחשת והבוכנא מברזל לכן מר דימה עצמו לנחשת ומד דימה עצמו לברזל. והא ' דְּעַיְלוּהוּ בַּחֲמִימֵי אַפְּקוּהוּ בִּקְּרִירֵי ' עשו לו מן השמים בכך כנגד הענין שטעה בו כי רב אמר לו גרייה ברי"ש שתדבר עמו בנחת דהיינו שתשפוך עליו מים קרים בדבריך והוא הבין גדייה בדלי"ת ששפך עליו מים חמין שכווהו בשמתא בר מינן.

    Ben Yehoyada on Niddah 36b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 36, Amud Bet, about 482 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “מתני׳ המקשה נדה. קשתה שלשה ימים בתוך…”

      Named: רבי אליעזר.

    2. Segment 214 words

      Opens “רבי יהושע אומר: לילה ויום כלילי שבת…”

      Named: רבי יהושע.

    3. Segment 325 words

      Opens “כמה היא קישויה? ר' מאיר אומר: אפילו…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 46 words

      Opens “גמ׳ אטו כל המקשה נדה היא?…”

    5. Segment 59 words

      Opens “אמר רב: נדה ליומא. ושמואל אמר: חיישינן…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 69 words

      Opens “ור' יצחק אמר: המקשה אינה כלום. והקתני:…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אמר רבא: בימי נדה נדה, בימי זיבה…”

      Named: רבא.

    8. Segment 821 words

      Opens “כיצד? קשתה יום אחד, ושפתה שנים, או…”

    9. Segment 938 words

      Opens “אבל שפתה יום אחד וקשתה שנים, או…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “חנניא בן אחי ר' יהושע אומר: כל…”

    11. Segment 117 words

      Opens “״כללו של דבר״ לאתויי מאי? לאתויי דחנניא.…”

    12. Segment 129 words

      Opens “מה"מ דת"ר ״דמה״ דמה מחמת עצמה, ולא…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “אתה אומר מחמת ולד, או אינו אלא…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “ומה ראית לטהר את הולד ולטמא באונס?…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “אדרבה, מטהר אני באונס, שכן אונס בזב…”

      Named: רבה.

    16. Segment 1613 words

      Opens “ואיבעית אימא: מאי דעתיך לטהורי באונס, ולטמויי…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “אי הכי, נדה נמי נימא: זובה זובה…”

    18. Segment 1830 words

      Opens “אתה אומר ולד או אינו אלא אונס…”

    19. Segment 1922 words

      Opens “אמר ר"ל אמר קרא תשב יש לך…”

    20. Segment 2023 words

      Opens “אלא אמר אבוה דשמואל אמר קרא (ויקרא…”

      Named: שמואל.

    21. Segment 2119 words

      Opens “והשתא דכתיב וטמאה שבועים כנדתה דמה למה…”

    22. Segment 2225 words

      Opens “שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב…”

      Named: רב כי, רב אסי.

    23. Segment 2327 words

      Opens “בתר דנח נפשיה דרב א"ל הדר בך…”

    24. Segment 2434 words

      Opens “א"ל אנא איסי בן יהודה דהוא איסי…”

    25. Segment 2515 words

      Opens “חלש רב אסי עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי…”

      Named: רב אסי.

    Sages named on this page

    • Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim

      Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.

      Source: Niddah 36b · Segment 24 — “א"ל אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 36b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026