Talmud Builders

    Niddah 58a

    Back to index

    English translation — Niddah 58a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1by rabbinic law. Accordingly, Shmuel agrees that if she examined the ground, found it clean, sat upon it, and later found blood, even if she did not sense that she emitted blood she is impure by rabbinic law.

    2Rav Ashi said: Shmuel said this woman is pure even by rabbinic law, in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, as we learned in a mishna (59b) that Rabbi Neḥemya says: Any item that is not susceptible to ritual impurity, e.g., the ground, is not susceptible to ritual impurity due to blood stains. This is because the decree of impurity of blood stains was limited to items susceptible to ritual impurity. According to Rav Ashi, all the sources cited above that indicate she is impure even if she did not sense an emission are referring to cases where the stain was found on an item that is susceptible to ritual impurity.

    3The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rav Ashi with regard to Shmuel’s opinion, that is why Shmuel says the woman examined the ground beneath her, as the ground is not susceptible to ritual impurity. But according to the opinion of Rav Yirmeya, why does Shmuel refer specifically to the ground? The same halakha should apply even if she sat on a cloak and did not sense an emission of blood. The Gemara answers that Shmuel is speaking utilizing the style of: It is not necessary.

    4The Gemara elaborates: It is not necessary to state that if a woman examined a cloak, found it pure, sat upon it, and then saw a blood stain on it, she is pure. The reason is that it is not easy to examine a cloak well, due to its creases, and therefore there is room to say the stain on the cloak came from the outside world, i.e., from some external factor. Rather, even in the case of the ground, which one can examine well and therefore there is room to say the stain on the ground must have come from her body when she sat upon it, Shmuel teaches that the blood is nevertheless ritually pure.

    5§ The mishna teaches: If a stain was discovered on her heel or on the tip of her large toe, although it is not adjacent to her vagina she is ritually impure, as blood from the uterus could have reached there. The Gemara comments: Granted, when blood is found on her heel she is impure, as it is wont to touch that place, her vagina, when she kneels. But if the blood is discovered on the tip of her large toe, what is the reason she is thereby rendered impure? And if you would say the reason is that sometimes the tip of one large toe might touch her heel, i.e., the heel of the other foot, do we presume that ritual impurity travels from place to place? Since that is not presumed, the stain on the large toe of one foot cannot be presumed to come from the heel of the other foot.

    6The Gemara cites the source of this principle. But isn’t it taught in a baraita : If a woman had a wound on her neck in an area where she can attribute the blood she found adjacent to her vagina to that wound, she may attribute the blood to the wound and she is pure. But if the wound was on her shoulder, which is a place where she cannot attribute the blood she found adjacent to her vagina to that wound, she may not attribute it to the wound, and she is ritually impure.

    7The Gemara explains the proof from the baraita : And it is clear from this baraita that we do not say that perhaps she took blood from her wounded shoulder in her hand and brought it there, near her vagina. Rather, this is the reason for the ruling of the mishna: The tip of her large toe is different, as when she walks it might happen that the tip of this toe is positioned under her vagina and blood drips onto it from there. For this reason she is rendered impure by a stain on that toe.

    8The Gemara asks: And do we not presume that ritual impurity travels from place to place? But isn’t it taught in a baraita : If blood was found on the joints of her fingers on the back of her hand she is impure, despite the fact that blood from her source is not usually found on that part of her hand because hands are active?

    9The Gemara analyzes the baraita : What is the reason for this halakha ? Is it not due to the fact that we say she examined with one hand and then touched the back of the other hand? If so, this indicates that ritual impurity is presumed to travel from place to place. The Gemara answers: No, the reason she is impure when blood is found on the back of her hand is that her hand is different, as with regard to the entire hand, including the back, it might happen that it touched the vagina,as one’s hands are active.

    10§ The mishna teaches: In a case where the stain was discovered on her leg or on her feet, if it was on the inner side she is ritually impure, as blood from the uterus could have reached there. If it was on the outer side of the leg or foot she is ritually pure. The Gemara asks: With regard to the term: On the inner side, until where does it extend? The students of the school of Rabbi Yannai said: Until the place of the joint [ mekom ḥavak ] of the thigh and shin, the ligaments on the inside of the kneecap.

    11In this regard, a dilemma was raised before the Sages: Is the place of the joint itself considered as part of the inner side or as part of the outer side? Come and hear, as Rav Ketina explicitly teaches: The inner side extends until the place of the joint, and the joint itself is considered as part of the inner side. The Gemara adds that Rav Ḥiyya, son of Rav Avya, teaches it explicitly that the students of the school of Rabbi Yannai themselves said: The inner side extends until the place of the joint, and the joint itself is considered as part of the inner side.

    12Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If the stain on a woman’s body was in the shape of a bracelet, what is the halakha ? Likewise, if it was in the shape of a straight line, what is the halakha ? If it was not in a single defined shape but was a series of drops, what is the halakha ? Furthermore, if the stain extended along the width of her thigh, what is the halakha ? Is there a concern in these cases that the blood might have come from her uterus?

    13The Gemara suggests: Come and hear a baraita : If a stain is discovered on her flesh and there is uncertainty whether it is impure or pure, it is impure. What, is it not that the case of blood found on her flesh is referring to a case like this, i.e., those cases mentioned by Rabbi Yirmeya, and therefore she is impure? The Gemara answers: There is no proof from here, as perhaps the baraita is referring to a stain shaped like a strip along the length of her thigh, as this is the usual form of a stain from the vagina.

    14The Gemara relates that there was a certain woman who discovered blood in the warp on the loom where she was weaving. She was concerned that while she was weaving, the threads of the warp might have come between her legs and been stained. She came before Rabbi Yannai to inquire about the status of this blood. Rabbi Yannai said to her: Let her go and come, i.e., she should go and weave in her usual manner. Since this involves a repetitive action, it will soon become clear whether the threads stretch between her legs.

    15The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that one does not rely on repeated actions with regard to ritually pure items? Since the second action might not precisely mimic the first it cannot be relied upon to determine ritual-purity status. The Gemara answers that when we say one does not rely on repeated actions it is only in cases where it would lead to a leniency. But if it leads to a stringency, as in this case where the woman is currently pure, since the blood was not found on her body or her garments one does rely on repeated actions. If the repeated action indicates that the threads of the warp come between her legs while weaving, she is impure.

    16§ The mishna teaches: If it was a robe that she would remove and cover herself with at night, no matter where on the robe the stain is found, she is ritually impure because the robe moves while the woman is asleep, and therefore the blood could have originated in the uterus. The Gemara comments: It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, said: With regard to this matter of blood found on a robe worn at night, I issued a prohibitive ruling in the city of Rome. And when I came to the Sages in the south of Eretz Yisrael they said to me: You issued a proper ruling.

    17With regard to blood discovered on a robe, the Sages taught in a baraita : In the case of a tall woman who wore the robe of a short woman without first examining it to see if it was clean of stains, and likewise a short woman who wore the robe of a tall woman, if a stain was subsequently found on the robe and it is unknown from which woman it came, the halakha is as follows: If the location of the stain reaches adjacent to the vagina of the tall woman they are both ritually impure. The reason is that in this case it certainly reached that area of the short woman. And if it does not reach adjacent to the vagina of the tall woman, the tall woman is pure, as the stain is definitely not from her, and the short woman is impure.

    18It is taught in another baraita : If a woman examined her robe and did not find a stain, and then lent it to another woman, after which a stain was discovered on the robe, what is the halakha ? She, the woman who lent the robe, is pure, and the other woman, the one who borrowed the robe, may attribute the stain to the woman who lent the robe to her, i.e., she may say that she does not rely on the lender’s examination. Rav Sheshet said in explanation of this baraita : And we learn this ruling that the borrower can say she does not rely on the lender only with regard to the matter of a monetary judgment as to which of the women must pay for the laundering of the robe. But with regard to the matter of ritual impurity, she, the lender, is pure, and the other woman, the borrower, is impure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מדרבנןדלמא ארגשה ולאו אדעתה:

    רב אשי אמרטעמא דשמואל דאמר לעיל בדקה קרקע עולם כו' לאו משום הרגשה אלא כרבי נחמיה ס"ל דאמר לא הזכירו חכמים גזרת כתם אלא על דבר המקבל טומאה הלכך כל הנך תיובתא לאו קושיא נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה כלל:

    אלא רב ירמיה מדפתידקבלה לתיובתא דלעיל ושני מודה שמואל כו' ומדקבלה לתיובתא מכלל דטעמא דשמואל משום הרגשה ואי משום הרגשה מאי איריא קרקע אפילו גלימא נמי בדקה בטלית וישבה עליה ואחר כך מצאה דם טהורה שלא הרגישה:

    בצוארהאם נמצא דם כנגד תורפה יכולה לתלות במכה של צוארה שפעמים שמטה את צוארה לפניה ונופל דם המכה על תחתית חלוקה:

    על כתפה שאינה יכולה לתלותשאין דם בא מכתפה ונופל לפניה אין תולה:

    ואין אומרים בידה נטלתוממכה שבכתפה והביאתו לפניה:

    עביד דמתרמיתחת אותו מקום ודם נוטף עליו:

    על קשרי אצבעותיההיינו גב היד. והא גב היד אפילו בשעת בדיקה לא נגעה מ"ט טמאה:

    לאו משום דאמרינן בדקה באידך ידא ונגעהיד שבדקה על גב חבירתה:

    עד היכאקרוי פנים מעובי השוק ולא אמרינן צדדין נינהו:

    עד מקום חבקספק. וכמדומה לי שהוא קפץ הירך והשוק שקורין יירי"ט וקאמר עד מקום שהוא מתחיל קרוי פנים וחבק היא מתיחת הגידין שחובקין הירך והשוק יחד סמוך לאותו קפץ כמו (שבת דף סד.) את הקילקי ואת החבק:

    כשיררצועה בעיגול כצמיד:

    מהומי מספקינן בדם הנדה או לאו:

    כרצועהלאורך הירך דהיינו אורחיה כשנופל ושותת נעשה כרצועה:

    במשתיתאעם המסכת דשמשון (שופטים טז) מתרגמינן עם משתיתא. שהיתה מסכת טווי לאריג ונמצא דם על השתי:

    תיזיל ותיתיכדרך שעשתה עד עכשיו שהלכה ושבה אי מתרמי שהטווי המוסך שקורין אורדי"ר בא בין רגליה כנגד אותו מקום טמאה:

    והתניא אין שונין בטהרותגבי מתעטף בטליתו וטהרות וטמאות בצדו בפ"ק (לעיל נדה דף ה:) ספק נגע ספק לא נגע טהור ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא רבן שמעון בן גמליאל אומר אע"פ דלא אפשר לא מטמינן ליה אלא אומרים לו שנה ואי לא נגע מטהרינן ליה אמרו לו אין שונין בטהרות דאף על גב דהשתא לא מיתרמי דלמא מעיקרא לא הוה הכי:

    כי אמרינן אין שונין לקולאכגון בההיא דא"א לו אא"כ נגע וטמא ואנן ניקו ונימא ליה שנה להקל אבל הכא חומרא הוא דמסתמא טהורה דהא לא על בשרה ולא על חלוקה אשתכח והאי דאמר תיזיל ותיתי ואי מתרמי מטמינן לה חומרא היא:

    דבר זההיתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כו':

    חלוקה של קצרהולא בדקתו קודם לבישה ואחר כך נמצא עליו דם:

    אם מגיעכתם:

    כנגד בית התורפה של ארוכהטמאה אף ארוכה וכ"ש קצרה:

    ואם לאו טהורה הארוכהאבל קצרה טמאה שהרי כנגד בית התורפה שלה הוא מגיע:

    היא טהורההראשונה:

    ולענין דינאדכבוס הכתם מן החלוק תנן דחבירתה תולה בה דאמרה אחרונה לא מהימנת לי דאת בדקתיה:

    נדה 58 עמוד א

    1מדרבנן.

    2רב אשי אמר: שמואל הוא דאמר כר' נחמיה, דתנן: ר' נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים.

    3בשלמא לרב אשי היינו דקאמר ״קרקע״, אלא לרב ירמיה מאי איריא קרקע? אפילו גלימא נמי! לא מיבעיא קאמר.

    4לא מיבעיא גלימא, דלא מבדק שפיר, ואיכא למימר מעלמא אתא, אלא אפילו קרקע דמבדק שפיר, דאיכא למימר מגופה אתיא טהור.

    5על עקבה ועל ראש גודלה טמאה וכו'. בשלמא עקבה, עביד דנגע באותו מקום, אלא ראש גודלה מאי טעמא? וכי תימא זימנין דנגע בעקבה, ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום?

    6והתניא: היתה לה מכה בצוארה, שתוכל לתלות תולה, על כתפה, שאינה יכולה לתלות אינה תולה.

    7ואין אומרים ״שמא בידה נטלתו והביאתו לשם״! אלא שאני ראש גודלה, דבהדי דפסעה עביד דמתרמי.

    8ולא מחזקינן טומאה ממקום למקום? והתניא: נמצאת על קשרי אצבעותיה טמאה, מפני שידים עסקניות הן.

    9מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: בדקה בחד ידא, ונגעה באידך ידא? לא, שאני ידה, דכולה עבידא דנגעה.

    10על שוקה ועל פרסותיה, מבפנים וכו'. מבפנים עד היכא? אמרי דבי רבי ינאי: עד מקום חבק.

    11איבעיא להו: מקום חבק כלפנים או כלחוץ? ת"ש דתני רב קטינא: עד מקום חבק, וחבק עצמו כלפנים. רב חייא בריה דרב אויא מתני לה בהדיא, אמרי דבי רבי ינאי: עד מקום חבק, וחבק עצמו כלפנים.

    12בעי רבי ירמיה: ״כשיר״ מהו? ״כשורה״ מהו? ״טיפין טיפין״ מהו? ״לרוחב ירכה״ מהו?

    13ת"ש על בשרה, ספק טמא ספק טהור טמא. על בשרה מאי לאו כי האי גוונא? לא, דלמא דעביד כרצועה.

    14ההיא איתתא דאשתכח לה דמא במשתיתא, אתאי לקמיה דרבי ינאי, אמר לה: תיזיל ותיתי.

    15והתניא: אין שונין בטהרות! כי אמרינן אין שונין לקולא, אבל לחומרא שונין.

    16היתה פושטתו וכו'. תניא, אר"א בר' יוסי: דבר זה הוריתי בעיר רומי לאיסור, וכשבאתי אצל חכמים שבדרום אמרו לי: יפה הוריתה.

    Baraita

    17ת"ר ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה, וקצרה שלבשה חלוקה של ארוכה אם מגיע כנגד בית התורפה של ארוכה, שתיהן טמאות. ואם לאו, ארוכה טהורה וקצרה טמאה.

    Baraita

    18תניא אידך: בדקה חלוקה והשאילתו לחבירתה, היא טהורה וחבירתה תולה בה. אמר רב ששת: ולענין דינא תנן, אבל לענין טומאה היא טהורה וחבירתה טמאה.

    Tosafot

    כרבי נחמיה דאמר כל דבר שאינו מקבל טומאה כו'טעמא דרבי נחמיה כיון דדבר שהכתם בו טהור גם על האשה לא גזרו טומאה וההיא משתיתא דבסמוך נהי דלא מקבלה טומאה מ"מ מקבל טומאה בנגעים:

    ומי מחזקינן טומאה ממקום למקוםוקשה דמאי פריך דודאי להקל לא מחזקינן אבל להחמיר כי הכא מחמרינן דהכי אמר לקמן אין שונין בטהרות להקל אבל לחומרא שונין ויש לומר כיון דכתמים דרבנן אי איתא דתלינן להחמיר להקל נמי היה לנו לתלות בדבר הרגיל קצת אבל לענין ממקום למקום שאין רגילות כל כך אמרינן לקמן בסמוך דאפילו בכתמים שונין לחומרא ולא להקל תימה דליפרוך ממתניתין שלא כנגד התורפה טהורה ולא אמר בדקה בהאי ידא ונגעה בבשרה למעלה מן התורפה וי"ל דאם איתא דבדקה ומצאה טמאה היתה זכורה והויא רמיא אדעתה שהיא טמאה אבל כי נגעה בדם שעל כתפה לא רמיא אנפשה כיון דאין זה דם טמא ובסמוך גבי דם טמא דפריך ואימא דבדקה בהאי ידא ונגעה באידך פריך מכ"ש וממתניתין נמי הוה מצי למפרך ויש לחלק בין ממקום למקום דהכא לההוא דפ"ק (לעיל נדה דף ד.) דהתם טומאה עצמה באה ממקום למקום והכא טומאה עצמה במקום אחד עומדת:

    מקום חבקפרש"י שהוא קפץ הירך והשוק וחבק הוא מקום מתיחת הגידים שחובקים הירך והשוק ובערוך פירש שנועלין אנפליאות שיש בה לולאות ומקום חבור הלולאות קרי חבק ועוד פירש פירוש אחר שכופף השוק על הירך מה שמתכסה הבשר ע"י כפיפת השוק על ירך שחובקין זה את זה קרי מקום חבק:

    כשורה מהואומר ר"י דהיינו טיפין טיפין דאי מחוברת השורה יחד היינו רצועה דבסמוך וטיפין טיפין היינו מעורבבין שאינו לא כשיר ולא כשורה והא דאמר לקמן טיפין טיפין אין מצטרפין היינו על הבגד והכא מיירי על בשרה דיש יותר לתלות בדם מאכולת על הבגד מעל בשרה:

    ולענין דינא תנןוא"ת מדינא נמי תתחייב השניה לכבסו כדאמר בהמדיר (כתובות עו:) כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וי"ל כיון דאינה לשניה אלא בתורת שאלה אינה ממש ברשותה ועוד יש לומר דהתם קאמר שאם ירצה להוציא יביא ראיה אבל הכא לא תתחייב האחרונה לכבסו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רב אשי אמרשמואל דאמר כר' נחמיה דטהורה לגמרי משמע ואפילו מדרבנן, ומיהו באינך כולהו מודה הוא רב אשי לרב ירמיה דטמאה מדרבנן בלחוד כיון דלא ארגישה, דלא אתא לאיפלוגי עליה דרב ירמיה אלא בישבה על גבי קרקע ולפרושי דטהורה לגמרי קאמר.

    אלא אפילו קרקע דמבדק שפיר ואיכא למימר מגופה אתא ותטמא קמ"להאי לישנא דקאמר איכא למימר מגופה אתא לאו דוקא אלא ודאי מגופה אתא, ומשום דרישא דנקט בדוקא כי האי לישנא נקט נמי בסופה וסרכה נקטי.

    ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום והתניא היתה לה מכה בצוארה וכו'וא"ת מאי קושיא דילמא לקולא לא מחזקינן ולחומרא מחזקינן י"ל דהכי קאמר כיון דכתמים דרבנן כי היכי דלא מחזקינן לקולא ה"ה לחומרא. וא"ת אמאי לא אקשינן ממתניתין גופה דקתני בהדיא שלא כנגד בית התורפה טהורה אלמא לא אמרינן שמא נטלתו מבית התורפה והביאתו לכאן, לא קשיא דאי ממתניתין הוה אמינא הני מילי בדם בית התורפה שיש בו חשש כתמים דאי איתא דנגעה ביה תרגיש במה שהוא לח ותחוש שלא ליגע במקום אחר עד שתעיין יפה מה עלה בידה, אבל בדם שעל צוארה אע"פ שנגעה בו לא רמיא אנפשה לעיין משום דאינו טמא ואימא הביאתו לכאן. נמצא על קשרי אצבעותיה דוקא שבדקה עצמה ולא נטלה ידיה אחר כך אבל בלא בדיקה ודאי לא חיישינן שמא נגעה ידה שלא בכוונה בבית התורפה דעשויה היא ליזהר שלא תלכלך ידיה וגם אין לחוש דנגעה בשוקיה ובפרסותיה דהיינו אחזוקי טומאה ממקום למקום, ולמאי דקס"ד למיפשט מינה דמחזקינן טומאה ממקום למקום איפשר דה"ה שלא מחמת בדיקה דשמא קשרי אצבעותיה נגעו בשוקיה מבפנים. מורי הרב ז"ל.

    מקום חבק פירש"י ז"ל מלשון החבק והקילקי והוא מקום שהגידין קושרין וחובקין בשוק והירך ובערוך פיר' שנועלים השוק באנפליא שיש בה לולאות ומקום חיבוק הלולאות קרי הכא חבק. עוד פי' בשכופפת שוקה למה שעל יריכה מה שמכוסה מן הבשר על ידי כפיפת השוק על הירך הוי מקום חבק על שם שמחבקים זה את זה.

    כשורה מהו טיפין טיפין מהופי' כשורה טיפין עשויין כשורה, וטיפין טיפין שאינן מסודרין כשורה דאי לא תימא הכי כשורה היינו כרצועה, ורשב"ם ז"ל פירש כשורה שורות הרבה וכרצועה שורה אחת, וטיפין טיפין בין עשוין כשורה בין עשויין כשיר בין עשויין שלא כסדור, ובספרים שלנו אין כתוב בהן כשורה אלא כשיר מהו לרחב יריכה מהו טיפין טיפין מהו, ולפי גרסת אלו הספרים דעביד כרצועה היינו כשורה.

    מאי לאו לאיתויי כי האי גונאנ"ל דמדקתני התם ספק טמא ספק טהור טמא קא דייק דאלמא כל שבבשרה טמא ואפילו כי האי גונא. ופרקי' לא דילמא דעביד כרצועה והא דקאמר דעביד כרצועה ולא קאמר דעבד כטפה משום דבהא ליכא שום חדוש אבל בדעביד כרצועה איכא חדוש קצת, אבל בתוספו' פי' דמייתורא דספק טמא ספק טהור קא דייק דאלמא דשמא לאורויי חדוש קא אתי דאי לא ליתני על בשרה ספיקו טמא. הא דאיבעי להו הכא טיפין טיפין מהו ולא דייקי לה מדתניא לקמן כתם ארוך מצטרף טיפין טיפין לא מצטרף, דאלמא טיפין טיפין טהורה. איכא מאן דמפרש דהכא בטיפין שעל בשרה והתם בטיפין שעל חלוקה וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל. ולי נראה דהכא בטיפין גדולים שיש באחד מהם כגריס ועוד, ולא קא מיבעיא לן אלא אם צורתן מוכחת עליהן שאינן מגופה דאי מגופה לא הוה לה למצאן כי האי גונא, ולקמן מיבעיא לן אם מצטרפין. ותדע לך דהכא אכתי לא איירי' בשיעורי כתמים כלל אלא באי זה מקום ובאי זה ענין נחוש להן ועלה קא בעי ר' ירמיה טיפין טיפין וכשיר ומלמעלה למטה ולרחב יריכה מהו. אבל בשמעת' דלקמן איירי בשיעורין והתם הוה ליה למיבעי אם מצטרפין אלא כדאמרן. וכן מצאתי למורי הרב ז"ל, והקשה מורי הרב ז"ל דמ"מ מדקתני בבריתא טיפין טיפין אין מצטרפין משמע ודאי דאיצטרופי הוא דלא מצטרפי הא אלו איכא בחדא מיניהו כגריס ועוד טמאה. ותירץ דהתם על הבגד ואיפשר דנגע בהרבה מקומות כפי מה שמתנועע הבגד סביב ומשום הכי לא דקו לה להא דר' ירמיה מבריתא, דהוה מצי לדחויי דהתם בשמצא בבגד דוקא ומהאי טעמא דאמרינן.

    תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאילתו לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בהואוקמא רב ששת לענין דינא כלומר שאין שניה חייבת לתת שכר כובס דאמרה לה אנא אבדיקה דידך לא סמכינא. ונראה דדוקא בבודקת לעצמה אבל בודקת בעדים אפילו לענין דינא אינה תולה בה דהא ודאי בדוק הוא. אלא דק"ל דא"כ הכא הוי טעמא משום דאפילו בריא ושמא לענין דינא לא אמרינן בריא עדיף לאפוקי ממונא ואם כן ליקשי מינה לרב יהודה דאמר בריא עדיף ובנמוקי מורי הרב ז"ל מצאתי אע"ג שיש עדים שבדקה שמא לא בדקה יפה.

    אמר רב ששת לענין דינא תנןהקשו בתוספו' ונימא כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בפרק המדיר (כתובות עה, ב) גבי מומין וגבי פרה. ותרצו הם ז"ל דהתם דוקא הוא שיצאתה האשה מרשות אב לרשות בעל וכן נמי פרה יצאת מרשות מוכר לרשות לוקח, אבל הכא חלוק לעולם ברשות ראשונה דהא שאלתה היא ולא מכר. ולי נראה דאיפשר דלא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו לענין דינא אלא לענין טהרות בלבד כהנהו דרפ"ק דמכילת' וכן נראה התם בפרק המדיר לאוקמתיה דרב אשי וכמו שכתבתי שם במקומה ושם הארכתי יותר בס"ד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 58a

    Niddah 58a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 329 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מדרבנן דלמא ארגשה ולאו אדעתה:

    רב אשי אמר טעמא דשמואל דאמר לעיל בדקה קרקע עולם כו' לאו משום הרגשה אלא כרבי נחמיה ס"ל דאמר לא הזכירו חכמים גזרת כתם אלא על דבר המקבל טומאה הלכך כל הנך תיובתא לאו קושיא נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה כלל:

    אלא רב ירמיה מדפתי דקבלה לתיובתא דלעיל ושני מודה שמואל כו' ומדקבלה לתיובתא מכלל דטעמא דשמואל משום הרגשה ואי משום הרגשה מאי איריא קרקע אפילו גלימא נמי בדקה בטלית וישבה עליה ואחר כך מצאה דם טהורה שלא הרגישה:

    בצוארה אם נמצא דם כנגד תורפה יכולה לתלות במכה של צוארה שפעמים שמטה את צוארה לפניה ונופל דם המכה על תחתית חלוקה:

    על כתפה שאינה יכולה לתלות שאין דם בא מכתפה ונופל לפניה אין תולה:

    ואין אומרים בידה נטלתו ממכה שבכתפה והביאתו לפניה:

    עביד דמתרמי תחת אותו מקום ודם נוטף עליו:

    על קשרי אצבעותיה היינו גב היד. והא גב היד אפילו בשעת בדיקה לא נגעה מ"ט טמאה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 58a · Sefaria

    Tosafot

    כרבי נחמיה דאמר כל דבר שאינו מקבל טומאה כו' טעמא דרבי נחמיה כיון דדבר שהכתם בו טהור גם על האשה לא גזרו טומאה וההיא משתיתא דבסמוך נהי דלא מקבלה טומאה מ"מ מקבל טומאה בנגעים:

    ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום וקשה דמאי פריך דודאי להקל לא מחזקינן אבל להחמיר כי הכא מחמרינן דהכי אמר לקמן אין שונין בטהרות להקל אבל לחומרא שונין ויש לומר כיון דכתמים דרבנן אי איתא דתלינן להחמיר להקל נמי היה לנו לתלות בדבר הרגיל קצת אבל לענין ממקום למקום שאין רגילות כל כך אמרינן לקמן בסמוך דאפילו בכתמים שונין לחומרא ולא להקל תימה דליפרוך ממתניתין שלא כנגד התורפה טהורה ולא אמר בדקה בהאי ידא ונגעה בבשרה למעלה מן התורפה וי"ל דאם איתא דבדקה ומצאה טמאה היתה זכורה והויא רמיא אדעתה שהיא טמאה אבל כי נגעה בדם שעל כתפה לא רמיא אנפשה כיון דאין זה דם טמא ובסמוך גבי דם טמא דפריך ואימא דבדקה בהאי ידא ונגעה באידך פריך מכ"ש וממתניתין נמי הוה מצי למפרך ויש לחלק בין ממקום למקום דהכא לההוא דפ"ק (לעיל נדה דף ד.) דהתם טומאה עצמה באה ממקום למקום והכא טומאה עצמה במקום אחד עומדת:

    מקום חבק פרש"י שהוא קפץ הירך והשוק וחבק הוא מקום מתיחת הגידים שחובקים הירך והשוק ובערוך פירש שנועלין אנפליאות שיש בה לולאות ומקום חבור הלולאות קרי חבק ועוד פירש פירוש אחר שכופף השוק על הירך מה שמתכסה הבשר ע"י כפיפת השוק על ירך שחובקין זה את זה קרי מקום חבק:

    כשורה מהו אומר ר"י דהיינו טיפין טיפין דאי מחוברת השורה יחד היינו רצועה דבסמוך וטיפין טיפין היינו מעורבבין שאינו לא כשיר ולא כשורה והא דאמר לקמן טיפין טיפין אין מצטרפין היינו על הבגד והכא מיירי על בשרה דיש יותר לתלות בדם מאכולת על הבגד מעל בשרה:

    ולענין דינא תנן וא"ת מדינא נמי תתחייב השניה לכבסו כדאמר בהמדיר (כתובות עו:) כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וי"ל כיון דאינה לשניה אלא בתורת שאלה אינה ממש ברשותה ועוד יש לומר דהתם קאמר שאם ירצה להוציא יביא ראיה אבל הכא לא תתחייב האחרונה לכבסו:

    Tosafot on Niddah 58a · Sefaria

    Rashba

    רב אשי אמר שמואל דאמר כר' נחמיה דטהורה לגמרי משמע ואפילו מדרבנן, ומיהו באינך כולהו מודה הוא רב אשי לרב ירמיה דטמאה מדרבנן בלחוד כיון דלא ארגישה, דלא אתא לאיפלוגי עליה דרב ירמיה אלא בישבה על גבי קרקע ולפרושי דטהורה לגמרי קאמר.

    אלא אפילו קרקע דמבדק שפיר ואיכא למימר מגופה אתא ותטמא קמ"ל האי לישנא דקאמר איכא למימר מגופה אתא לאו דוקא אלא ודאי מגופה אתא, ומשום דרישא דנקט בדוקא כי האי לישנא נקט נמי בסופה וסרכה נקטי.

    ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום והתניא היתה לה מכה בצוארה וכו' וא"ת מאי קושיא דילמא לקולא לא מחזקינן ולחומרא מחזקינן י"ל דהכי קאמר כיון דכתמים דרבנן כי היכי דלא מחזקינן לקולא ה"ה לחומרא. וא"ת אמאי לא אקשינן ממתניתין גופה דקתני בהדיא שלא כנגד בית התורפה טהורה אלמא לא אמרינן שמא נטלתו מבית התורפה והביאתו לכאן, לא קשיא דאי ממתניתין הוה אמינא הני מילי בדם בית התורפה שיש בו חשש כתמים דאי איתא דנגעה ביה תרגיש במה שהוא לח ותחוש שלא ליגע במקום אחר עד שתעיין יפה מה עלה בידה, אבל בדם שעל צוארה אע"פ שנגעה בו לא רמיא אנפשה לעיין משום דאינו טמא ואימא הביאתו לכאן. נמצא על קשרי אצבעותיה דוקא שבדקה עצמה ולא נטלה ידיה אחר כך אבל בלא בדיקה ודאי לא חיישינן שמא נגעה ידה שלא בכוונה בבית התורפה דעשויה היא ליזהר שלא תלכלך ידיה וגם אין לחוש דנגעה בשוקיה ובפרסותיה דהיינו אחזוקי טומאה ממקום למקום, ולמאי דקס"ד למיפשט מינה דמחזקינן טומאה ממקום למקום איפשר דה"ה שלא מחמת בדיקה דשמא קשרי אצבעותיה נגעו בשוקיה מבפנים. מורי הרב ז"ל.

    מקום חבק פירש"י ז"ל מלשון החבק והקילקי והוא מקום שהגידין קושרין וחובקין בשוק והירך ובערוך פיר' שנועלים השוק באנפליא שיש בה לולאות ומקום חיבוק הלולאות קרי הכא חבק. עוד פי' בשכופפת שוקה למה שעל יריכה מה שמכוסה מן הבשר על ידי כפיפת השוק על הירך הוי מקום חבק על שם שמחבקים זה את זה.

    כשורה מהו טיפין טיפין מהו פי' כשורה טיפין עשויין כשורה, וטיפין טיפין שאינן מסודרין כשורה דאי לא תימא הכי כשורה היינו כרצועה, ורשב"ם ז"ל פירש כשורה שורות הרבה וכרצועה שורה אחת, וטיפין טיפין בין עשוין כשורה בין עשויין כשיר בין עשויין שלא כסדור, ובספרים שלנו אין כתוב בהן כשורה אלא כשיר מהו לרחב יריכה מהו טיפין טיפין מהו, ולפי גרסת אלו הספרים דעביד כרצועה היינו כשורה.

    מאי לאו לאיתויי כי האי גונא נ"ל דמדקתני התם ספק טמא ספק טהור טמא קא דייק דאלמא כל שבבשרה טמא ואפילו כי האי גונא. ופרקי' לא דילמא דעביד כרצועה והא דקאמר דעביד כרצועה ולא קאמר דעבד כטפה משום דבהא ליכא שום חדוש אבל בדעביד כרצועה איכא חדוש קצת, אבל בתוספו' פי' דמייתורא דספק טמא ספק טהור קא דייק דאלמא דשמא לאורויי חדוש קא אתי דאי לא ליתני על בשרה ספיקו טמא. הא דאיבעי להו הכא טיפין טיפין מהו ולא דייקי לה מדתניא לקמן כתם ארוך מצטרף טיפין טיפין לא מצטרף, דאלמא טיפין טיפין טהורה. איכא מאן דמפרש דהכא בטיפין שעל בשרה והתם בטיפין שעל חלוקה וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל. ולי נראה דהכא בטיפין גדולים שיש באחד מהם כגריס ועוד, ולא קא מיבעיא לן אלא אם צורתן מוכחת עליהן שאינן מגופה דאי מגופה לא הוה לה למצאן כי האי גונא, ולקמן מיבעיא לן אם מצטרפין. ותדע לך דהכא אכתי לא איירי' בשיעורי כתמים כלל אלא באי זה מקום ובאי זה ענין נחוש להן ועלה קא בעי ר' ירמיה טיפין טיפין וכשיר ומלמעלה למטה ולרחב יריכה מהו. אבל בשמעת' דלקמן איירי בשיעורין והתם הוה ליה למיבעי אם מצטרפין אלא כדאמרן. וכן מצאתי למורי הרב ז"ל, והקשה מורי הרב ז"ל דמ"מ מדקתני בבריתא טיפין טיפין אין מצטרפין משמע ודאי דאיצטרופי הוא דלא מצטרפי הא אלו איכא בחדא מיניהו כגריס ועוד טמאה. ותירץ דהתם על הבגד ואיפשר דנגע בהרבה מקומות כפי מה שמתנועע הבגד סביב ומשום הכי לא דקו לה להא דר' ירמיה מבריתא, דהוה מצי לדחויי דהתם בשמצא בבגד דוקא ומהאי טעמא דאמרינן.

    תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאילתו לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה ואוקמא רב ששת לענין דינא כלומר שאין שניה חייבת לתת שכר כובס דאמרה לה אנא אבדיקה דידך לא סמכינא. ונראה דדוקא בבודקת לעצמה אבל בודקת בעדים אפילו לענין דינא אינה תולה בה דהא ודאי בדוק הוא. אלא דק"ל דא"כ הכא הוי טעמא משום דאפילו בריא ושמא לענין דינא לא אמרינן בריא עדיף לאפוקי ממונא ואם כן ליקשי מינה לרב יהודה דאמר בריא עדיף ובנמוקי מורי הרב ז"ל מצאתי אע"ג שיש עדים שבדקה שמא לא בדקה יפה.

    אמר רב ששת לענין דינא תנן הקשו בתוספו' ונימא כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בפרק המדיר (כתובות עה, ב) גבי מומין וגבי פרה. ותרצו הם ז"ל דהתם דוקא הוא שיצאתה האשה מרשות אב לרשות בעל וכן נמי פרה יצאת מרשות מוכר לרשות לוקח, אבל הכא חלוק לעולם ברשות ראשונה דהא שאלתה היא ולא מכר. ולי נראה דאיפשר דלא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו לענין דינא אלא לענין טהרות בלבד כהנהו דרפ"ק דמכילת' וכן נראה התם בפרק המדיר לאוקמתיה דרב אשי וכמו שכתבתי שם במקומה ושם הארכתי יותר בס"ד.

    Rashba on Niddah 58a · Sefaria

    Ritva

    רב אשי אמר שמואל הוא דאמר כר׳ נחמיה דטהורה לגמרי משמע ואפי׳ מדרבנן ומיהו באינך בלחוד מודה הוא רב אשי לר׳ ירמיה דטומאות מדרבנן בלחוד כיון דלא ארגישה דלא אתא לאיפלוגי עליה דרב ירמיה אלא בישיבה ע״ג קרקע ולפורשי דטהורה לגמרי קאמר אלא אפי׳ קרקע דמבדק שפיר ואיכא למימר דמגופא אתא תטמא קמ״ל האי לישנא דקאמר איכא למימר מגופא אתא לאו דוקא אלא ודאי מגופא אתא ומשום דרישא דנקט בדוקא כי האי לישנא נקט נמי בסיפא ופירכא נקטיה.

    ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום והתניא היתה לה מכה בצוארה וכו' וא״ת מאי קושיא דילמא לקולא לא מחזקינן לחומרא מחזקינן י״ל דה״ק כיון דכתמים דרבנן כי היכי דלא מחזקינן לקולא ה״ה לחומרא וא״ת אמאי לא אקשי ממתני׳ גופא דהתניא בהדיא שלא כנגד בית התורפה טהורה אלמא לא אמרינן שמא נטלתו מבית התורפה והביאתו לכאן לא קשיא דאי מתני׳ הוה אמינא ה״מ בדם בית התורפה שיש בו חשש כתמים דאם איתא דנגעה ביה תרגיש במה שהוא לה ותחוש שלא ליגע במקום אחר עד שתעיין מה עלה בידה אבל בדם שעל צוארה אעפ״י שנגעה בו לא רמיא אכפשה לעיין משום דאינו טמא ואמר הבאתי לכאן. נמצא על קשר אצבעותיה דוקא שבדקה עצמה ולא נטלה ידיה אח״כ אבל בלא בדיקה ודאי לא חיישינן שמא נגעה ידה שלא בכוונה בבית התורפה דעשויה היא לזהר שלא ללכלך ידיה וגם אין לחוש בנגעה בשוקיה ופרסותיה דהיינו אחזוקי טומאה ממקום למקום ולמאן דקס״ד מפשט מינה דמחזקינן טומא׳ ממקום למקוה אפשר דה״ה שלא מחמת בדיקה דשמא קשרי אצבעותיה נגעו בשוקיה מבפנים מורי הרב ז״ל.

    מקום חבוק פרש״י ז״ל מלשון החבק והקילקי והוא מקום שהגידין קושרין וחובקין השוק והירך ובערוך פירש שנועלין את השוק כאנפליא שיש לה ולולאות ומקום חבוק הלולאות קרי הכי חבק עוד פירוש כשכופפת שוקה למה שעל ירכה מה שמכוסה מן הבשר ע״י כפיפת השוק של הירך הוי מקום חבק על שם שמחבקין זה את זה.

    כשורה מהו טיפין טיפין מהו פי׳ כשורה טפין עשויין כשורה וטפין נמי שאינן מסודרין כשורה דאי לא תימא הכי כשורה היינו רצועה ורשב״ם ז״ל פי׳ כשורה שורות הרבה וכרצועה שורה אחת וטפין טפין עשויין בין כשורה בין עשויין כשיר בין עשויין שלא כסדור ובספרים שלנו אין כתוב בהן כשורה אלא כשיר מהו לרחב ירכה מהו טפין טפין מהו ולפי גרסת אלו הספרים דעביד כרצועה היינו כשורה.

    מאי לאו לאתויי כי האי גוונא נ״ל דמתקני סתם ספק טמא ספק טהור טמא קא דייק דאלמא כל שבבשרה טמא ואפי כי האי גוונא ופרקי׳ לא דילמא דעביד כרצועה ולא קאמר דעביד כטפה משום דבהא ליכא שום חדוש אבל בלעביד כרצועה איתא חידוש קצת אבל בתוס׳ פירשו דמיתורא דספק טמא ספק טהור קא דייק לאורויי חדוש קאתי דאי לא ליתני על בשרה ספק טמא.

    הא דאיבעי להו הכא טפין טפין מהו ולא דייקי לה מדתניא לקמן כתם ארוך מנטרף טפין טפין אין מצטרפין דילמא טפין טהורה איכא מאן דפריש דהכא בטפין שעל בשרה והתם בטפין שעל חלוקה וכן דעת רבותי׳ הצרפתים ז״ל ולי נראה דהכא בטפין גדולים שיש באחד מהם כגריס ועוד לא מבעי לן אלא אם צורתן מוכח עליהן שאינן מגופה לא היה לן למוצאן כי האי גוונא ולקמן מבעיא אם מצטרפין ותדע לך דהכא אכתי לא איירי בשעורי כתמים כלל אלא באיזה מקום ובאיזה ענין לחוש לה ועלה קא בעי ר׳ ירמיה טפין טפין וכשיר ולמעלה למטה ולרוחב ירכה מהו אבל בשמעתין דלקמן איירי בשיעורין והתם הוה לי׳ למבעי אלא כדאמרן וכן מצאתי למורי הרב ז״ל והקשה מורי הרב ז״ל דמ״מ מדקתני בבריתא טפין טפין אין מצטרפין משמע ודאי דאצטרופי הוא דלא מצטרפי הא אלו איכא בחדא מנייהו כגריס ועוד טמאה ותירץ דהתם על הבגד ואפשר דנגע בהרבה מקומות כפי שמתנועע הבגד סביבה ומשום הכין לא דקו לה להא דר׳ ירמיה מברייתא דהוה מצי לדחויי דהתם כשנמצא בבגד דוקא ומהאי טעמא דאמרן.

    תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאלתו לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה ואוקמא רב ששת לענין דינא. כלו׳ שאין שנייה חייבת לתת שכר כובס דאמרה לה אנא אבדיקה דירך לא סמיכנא ונראה דדוקא בבודקת לעצמה אבל בודקת בעדים אפילו לענין דינא אינה תולה בה דהא ודאי בדוק הוא אלא דקשיא ליה דא״כ הכא הויא טעמא משום דאפי׳ בריא ושמא לענין דינא לא אמרינן ברי עדיף לאפוקי ממונא וא״כ ליקשי מינה לרב יהודה דאמר ברי עדיף ובנמוקי הרב מורי ז״ל מצאתי אף על פי שיש עדים שבדק׳ שמא לא בדקת יפה.

    אמר רב ששת לענין דינא תנן הקשו בתו׳ ונימא כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בפ׳ המדיר גבי מומין וגבי פרה ותירצו הם ז״ל דהתם דוקא הוא שיצאת האשה מרשות אב לרשות בעל וכן נמי פרה יצאה מרשות מוכר לרשות לוקח אבל הכא חלוק לעולם ברשות ראשונה דהא שאלה היא ולא מכר ולי נרא׳ דאפשר דלא אמרינן כאן נמצא וכאן היו לענין דינא אלא לענין טהרו׳ בלבד כהנהו דריש פרקא קמא דמכלתין וכן נראה התם בפ׳ המדיר לאוקמתיה דרב אשי וכמו שכתבתי שם במקומה ושם הארכתי בס״ד.

    Ritva on Niddah 58a · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו בנמצא על בשרה שאפילו היה לה לתלות אינה תולה פירושו בשהיה לה לתלות בדבר שחוץ מגופה כגון בשוק של טבחים ועסקי דמים אבל אם היתה מכה בבשרה תולה כל שאפשר לינטף מאותו מקום כיצד היתה המכה בצוארה ונמצא הכתם בירכה או בשוקה תולה במכתה אבל אם היתה בכתפה אינה תולה שאין מקום לתלות מכתפה לירכה וכן כל כיוצא בזה שאף לחומרא אין מחזיקין דם ממקום למקום כל שכן לקולא:

    בסוגיא זו שאלו בכתם העשוי כשיר או כשורה או טפין טפין או כרחב ירכה מהו ולענין ביאור פירשו גדולי המפרשים בעשוי כשיר שהוא עשוי כשרשרת וי"מ שעשוי כטבעת והוא יתר מכגריס שלא טיהרנו במשנה עגול אלא בכגריס אבל זה יתר מכגריס אלא שהוא חלול באמצע כטבעת ויש לדון בו שאילו ניטף מן הגוף לא היה בצורה זו וכן כשורה כלומר משוך בקו ישר כקורה ואין זה דרך כתם ומה שאמרו במשנה משוך טמאה פירושו בעד ואע"פ שבחלוקה כל שיש בו יתר מכגריס מיהא טמאה שמא דוקא במשוך בקצת אלכסון אבל זה משוך כקו ישר ואין זה דרך כתם וכן אם נמצא ארך הכתם לרחב הירך אין זה דרך כתם ולא הובררה ומתוך כך יש דנין בהם לקולא ומ"מ רוב פוסקים כתבוה להחמיר כסתם בריתא שכתבנו בשלשה ספיקות שכל ספק שעל בשרה טמא ואע"פ שדחאוה כמו שאמרו דלמא אתי לאיתויי דאשתכח ברצועה ר"ל בארך גדול ורחב גדול אשינויא לא סמכינן וכל שכן בלשון דלמא שאינה דחייה גמורה ומ"מ זו של טפין טפין יש שפירשוה לענין צירוף ר"ל אם בין כל הטפין כגריס ועוד אם מצטרפין אם לאו ואע"פ שאמרו למטה טיפין טיפין אין מצטרפת ההיא בנמצא בחלוקה היא אבל בבשרה ראוי להחמיר ואף זו לא הובררה ומחמירין בה אע"פ שספק חכמים היא כסתם הבריתא ומ"מ גדולי הדור כתבו שלא נשאלה לענין צירוף שהרי לא דברו עכשו בשיעורין אלא באיזה מקום ובאיזו צורה ראוי יחוש בהם אלא זו כשיש בכלם שיעור כתם אלא שמ"מ כל שהם כתמים מרובים כל אחד לעצמו אע"פ שיש בכל אחד כגריס ועוד צורתן מוכחת שלא מגופה באו ולא הובררה ודנין בה להחמיר אבל טפין טפין אף בבשרה אין מצטרפין אלא שאף הם מודים שראוי להחמיר וכדעת הראשונים:

    כבר ביארנו שאין דין כתמים אלא בחלוק הבדוק ומכל מקום כל שבדקתו חברתה והיא לובשה בדוק הוא לענין זה ואם נמצא עליו כתם השואלת טמאה ואם לבשוה שתיהן אחר בדיקה הרי שתיהן טמאות היתה אחת מהן ארוכה ואחת קצרה אם מגיע כנגד תורפה של ארוכה שתיהן טמאות שהרי לשתיהן למטה מן החגור ואם לאו קצרה טמאה וארוכה טהורה שהרי לארכה הוא למעלה מן החגור:

    בדקה האחת עצמה וחלוקה ר"ל כשפושטת ונמצא טהור והשאילתו לחברתה בחזקת טהור ולא בדקתו ונמצא כתם בחלוק הראשונה טהורה שהרי בדקתו בשעה שפשטה והשניה טמאה ומכל מקום לענין הדין אינה חייבת לכבסה כדי להחזירו טהור או ליתן לה שכר כובס שאין מוציאין ממון מן הספק והרי הוא תולה בה לענין זה ואומרת שלא היתה בדיקתה מחוורת ואע"פ שבריא ושמא הוא הרי אף בריא ושמא אין אומרין בריא עדיף להוציא ממון כמו שביארנו במקומו ואפילו היו עדים שראו שבדקתו שמא לא בדקה יפה אא"כ העידו שאף הם נתנו לב בדבר והרגישו בבדיקתה שלא היה שם כתם ובתוספות שאלו נחייבה מדין כאן נמצאו וכאן היו כמו שאמרו בפרק המדיר בענין מומין ופרה ותירצוה שלא אמרוה שם אלא באותם שהוזכרו שיצאה האשה מרשות אב לרשות הבעל והפרה מרשות מוכר לרשות לוקח אבל חלוק זה שאלה הוא ולא יצא מרשותה של ראשונה וגדולי הדור מתרצים שלא נאמר כאן נמצאו וכאן היו אלא לענין טהרות כמו שהתבאר במסכתא זו בפרק ראשון וכן נראה בפרק המדיר באוקימתא דרב אשי:

    Meiri on Niddah 58a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה מודה שמואל כו' ורב אשי נמי מודה דלשמואל היכא דלא הרגישה כו' עכ"ל דהא שמואל קרא קאמר בבשרה עד שתרגיש וה"ק שמואל כיון דלא הרגישה אין לה אלא טומאת כתם מדרבנן והכא בקרקע טהור אף מדרבנן:

    בד"ה ומי מחזקינן טומאה כו' אבל לענין ממקום למקום שאין רגילות כ"כ אמרי' לקמן בסמוך אפי' בכתמים כו' עכ"ל דההיא דאין שונין בטהרות איירי במקום למקום כפי מה שפירשו התוס' בפ"ק דטומאות וטהרות לפניו ואינו יודע אם נגע לטומאה ואח"כ לטהרות ומדמייתי לה לקמן אמשתית' מוכח דאפי' בכתמים נמי אמרינן הכי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 58a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה ומי מחזקינן טומאה וכו' אבל למניין ממקום למקום שאין רגילות וכו' השתא קרו התוס' ההוא דאשתכח דמא במשתיתא ממקום למקום רגיל:

    בא"ד ויש לחלק בין ממקום למקום דהכא לההוא דפ"ק וכו' הוא ענין בפני עצמו ואינו חוזר למעלה וראוי להגיה ויש לחלוק בוי"ו:

    Maharam on Niddah 58a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 58, Amud Aleph, about 329 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “מדרבנן.…”

    2. Segment 220 words

      Opens “רב אשי אמר: שמואל הוא דאמר כר'…”

      Named: רב אשי, שמואל.

    3. Segment 318 words

      Opens “בשלמא לרב אשי היינו דקאמר ״קרקע״, אלא…”

      Named: רב אשי, רב ירמיה.

    4. Segment 420 words

      Opens “לא מיבעיא גלימא, דלא מבדק שפיר, ואיכא…”

    5. Segment 528 words

      Opens “על עקבה ועל ראש גודלה טמאה וכו'.…”

    6. Segment 615 words

      Opens “והתניא: היתה לה מכה בצוארה, שתוכל לתלות…”

    7. Segment 715 words

      Opens “ואין אומרים ״שמא בידה נטלתו והביאתו לשם״!…”

    8. Segment 815 words

      Opens “ולא מחזקינן טומאה ממקום למקום? והתניא: נמצאת…”

    9. Segment 917 words

      Opens “מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: בדקה בחד…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “על שוקה ועל פרסותיה, מבפנים וכו'. מבפנים…”

      Named: רבי ינאי.

    11. Segment 1135 words

      Opens “איבעיא להו: מקום חבק כלפנים או כלחוץ?…”

      Named: רב קטינא, רב חייא, רב אויא, רבי ינאי.

    12. Segment 1213 words

      Opens “בעי רבי ירמיה: ״כשיר״ מהו? ״כשורה״ מהו?…”

      Named: רבי ירמיה.

    13. Segment 1319 words

      Opens “ת"ש על בשרה, ספק טמא ספק טהור…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “ההיא איתתא דאשתכח לה דמא במשתיתא, אתאי…”

      Named: רבי ינאי.

    15. Segment 1512 words

      Opens “והתניא: אין שונין בטהרות! כי אמרינן אין…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “היתה פושטתו וכו'. תניא, אר"א בר' יוסי:…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “ת"ר ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה, וקצרה…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “תניא אידך: בדקה חלוקה והשאילתו לחבירתה, היא…”

      Named: רב ששת.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Niddah 58a · Segment 10 — “…היכא? אמרי דבי רבי ינאי: עד מקום חבק.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 58a · Segment 2 — “רב אשי אמר: שמואל הוא דאמר כר' נחמיה, דתנן:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 58a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026